אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף מד.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף מד.

דף מג:

בתוס' בא"ד ומוקי לה רב התם בשוכח וכו' הך אין לו פי' בקושיא אם לא שנאמר שהוא כמו אע"ג דמוקי רב התם וכו' והוא דוחק אמנם נראה שכוונתם להקשות רב אדרב כי לולי זאת היינו יכולין לומר שרב לא סבר כהך משנה בפרט דתנאי פליגי בזה לכך מייתי דרב גופא מוקי לי' בשוכח משמע דס"ל הכי וכן משמע הלשון שהתחילו בקושיא אמאי אמר רב הכא טמ"צ ולא כ' אמאי אסר לכך סיימו ומוקי רב התם להקשות אדידי' ומ"ש אח"כ ואפי' רבנן דראב"ת שרו וכו' היינו ליותר חיזוק הקושיא אף א"ת שאף אם פי' המשנה בשוכח לי' לא ס"ל אלא כרבנן אפ"ה קשה דאפי' רבנן שרו ודוק: בא"ד ופי' בקו' לקמן דאסור משום טמ"צ וכו' וכ' המהרש"א שאין שם לפנינו ברש"י אמנם ברש"י שהבאתי בד"ה ונוטלין משמע להדיא דאסרי משום שמזיז עפר שעליהם והוי טמ"צ ע"ש ודוק:

בא"ד ומותיב מהטומן לפת וכו'. עיין במהרש"ל ומהרש"א שדחה דברי מהרש"ל ולענ"ד דברי מהרש"ל נכונים ומכוונים באמת בדברי התוס' כי לשיטת המהרש"א הוא רחוק ואין בו רמז בדבריהם וגם אין בו קושיא שיצטרך תוס' לתרץ דכמה פעמים איכא תיובתא בש"ס שאין לו תירוץ כלל וגם לשון ומותיב וכו' ודסתם לפת וכו' ולהכי חשיב וכו' מראין להדיא כדברי מהרש"ל וכן למדתי בישיבה והוא דקשה בשלמא לרש"י לא קשה מאי מקשה ואסיק בתיובתא דילמא מיירי ג"כ בדצה ושלפה דרש"י מתרצה שם בפירוש בד"ה וניטלין וכו' ע"ש דכיון דאינו מגולה רק מקצת עלין א"א שלא יטלטל העפר שעל השאר המכוסה והוי כמו פוגלא מן מטה ולמעלה בפ' תולין ולא דמי לסכין וסליקוסתא דכולו מגלה לכך מהני דצה ושלפה משא"כ התם אבל לפי' התוס' דטילטול מן הצד שרי לשמואל ור"ה ולא אסור אלא משום גומא מאי מקשה ואסיק בתיובתא דילמא גם שם מיירי בדצה ושלפה ע"ז כ' משום דסתם לפת וכו' להכי חשיב לי' תיובתא ר"ל אף על פי שי"ל כך כיון שאין מסתבר לומר כן חשיב לי' תיובתא:

והוסיפו לכתוב ור"ה ושמואל הוי ידעי וכו' הוא לחזק פירושם שאדרבא יותר מתפרש לפירושם הגמ' דלפירש"י שאין להם שום תירוץ קשה לומר שר"ה ושמואל לא ידעי המשנה משא"כ לפירושם א"ש ודוק:

בגמ' ת"ר מותר השמן וכו' לפי פשוטו משמע דבא לפרש דמתניתן אתיא כר"י ולא כר"ש אמנם לפי' התוס' דלעיל במשנה אתיא נמי כר"ש ובא לומר דמתניתן מיירי בשעה שנר דולק ונ"ל דמשום זה נמי דחקי תוס' לעיל לפרש כן מדלא אמר מתניתן דלא כר"ש וק"ל:

בתוס' בד"ה שבנר ושבקערה וכו' עד ואומר ר"י דנ"ח עיקרו להנאתו וכו' עד יושב ומצפה וכו' לכאורה נ"ל דב' תירוצים הן א' דנ"ח מקצהו לגמרי כיון שבשעת מצוה אסור בהנאה משא"כ בנ"ש וסוכה דבשעת מצוה הוא נהנה אינו מקצהו לגמרי ממנו ותירוץ הב' דנ"ח משום חביבות הנס אינו יושב ומצפה דרוצה שידלק כולו משא"כ בנ"ש וסוכה והוא דוחק וגם ה"נ נימא משום חביבות מצוה לכן ע"כ צ"ל דה"פ דהתם מקצהו לגמרי דעיקר מקצה לאו להנאתו וש"ת דסוף סוף אינו מקצהו אלא על שעת מצוה ע"ז כתבו משום חביבות הנס הוא מקצהו לגמרי ממנו ושוב אין יושב ומצפה אבל נ"ש עיקר מצותו הוא שידלק בשבת וישתמש לאורו א"כ אינו מקצהו לגמרי וש"ת דעכ"פ הוא מקצהו משאר הנאות ע"ז כ' כיון שאינו מקצהו לגמרי שוב יושב ומצפה מתי תכבה ותגמור המצוה ויהנה ממנו אף שאר הנאות ולא אמרינן אגב חביבות המצוה אינו יושב ומצפה כיון שאף בשעת המצוה אינו מקצהו לגמרי מהנאתו דהרי עיקרו הוא להנאתו נמצא עיקר חילוק התוס' בין מקצהו מתחילה לגמרי אף מהנאתו לאין מקצהו מהנאתו ודוק:

ועפ"ז יצא לי תירוץ נכון על קושיות האחרונים דברי הש"ע אהדדי שבי"ד סי' צ"ט פסק דאיסור דרבנן אם נתערב מותר להוסיף עליו ובא"ח סי' תרע"ז גבי שמן של נ"ח שנתערב פחות מס' פסק שאסור להוסיף עליו ועיין בט"ז וש"ך ומ"א שהשאירו בצ"ע והנך רואה בעיניך מדברי התוס' בכאן והוא מוכרח שחמור אף מסוכה שאסור מדאורייתא מכ"ש שיהא כמו איסור דאורייתא כיון שמקצה לגמרי אף מהנאתו אף אם נאמר דכללא כייל בי"ד דכל איסור דרבנן אף שהוא אסור בהנאה מותר להוסיף יש כאן חומר ג"כ משום חביבות הנס ואיסור הנאה מקצהו לגמרי שלא יהנה ממנו לכתחילה בשום אופן ואם מוסיף עליו הרי הוא נהנה לכתחילה משא"כ אם נתערב וכאן אין לדחות כמ"ש הש"ך דא"כ מאי מקשה מעצים שנשרו ע"ש דשם ג"כ מקצהו לגמרי אף מהנאתו אף די"ל כאן משום נס זה אינו מוכרח די"ל דאיסור מוקצה אף מהנאתו לחוד ג"כ חמור לכך תירץ שם ביותר נכון ע"ש אלא דהש"ע בי"ד שם המתיר עיקר ראייתו מעצים ע"ש צ"ל דס"ל דעצים אינו מקצהו לגמרי מהנאתו כיון שיהא ראוי לו לאחר י"ט וגם לא שייך חביבות מצוה משא"כ בנ"ח אבל מהר"מ בטור ודאי ס"ל כדעת האוסר בי"ד שהרי הביא הקושיא מעצים ודחי משום דמיקלי קלי ודעת המתיר בי"ד הביא ראי' מעצים ע"כ ל"ל סברא דמקלי קלי אלא שהש"ע הכריע ע"פ דעת התוס' כאן והוא מוכרח ודוק:

ובר מן דין יש לחלק בין ספק מוקצה לשאר ס"ד כמ"ש בריש ביצה דספק מוקצה הוי כמו ס"ד וגם יש לחלק בין איסור הנאה לאיסור אכילה לחוד אלא שיש לדחות ואין להאריך והבאר היטב בי"ד הקשה על המ"א שתירץ דהוי דשיל"מ דא"כ אף מתחילה לא יבוטל בס' וזה אפשר לדחות דלא הוי ממש דשיל"מ אלא כעין דשיל"מ לענין זה לחוד אמנם אי קשיא הא קשיא לי טובא עליו מה זה יש לו מתירין דאדרבא בחנוכה הבאה יהא פשיטא אסור בהנאה מדינא אם ידליקן כמ"ש התוס' כאן ודוק:

ברש"י בד"ה חוץ מן הנר הדולק וכו' עד שמא יכבה הנר והיא תמוה וכן הניח בצ"ע המ"א בסי' רע"ו שבגמ' לקמן דחי זה דהא ס"ל לר"ש דבר שאין מתכוין מותר ומסיק משום דהוי בסיס ע"ש ולומר שפי' כן לפי ס"ד אין שייך לכאן דלא מיירי הכא בזה ולמה לו לפרש כן ולפי פשוטו י"ל דבא לפרש כן משום ראב"ש דאיהו ודאי לא ס"ל דהוי בסיס דא"כ גם בכבה והולך אסור דהוי עדיין בסיס למעט שלהבת תדע דמטעם זה אוסר ר"ש אף בכבה אלא ודאי בהא פליגי ר"ש אזיל לטעמי' דשרי דשא"מ ואוסר משום בסיס לכך אף בכבה אוסר וראב"ש ל"ל משום בסיס ואוסר בדולק משום שמא יכבה דאיהו סובר דשא"מ לכך בכבה מותר דתו ליכא משום מכבה כמ"ש רש"י ואף שפי' כן אליבא דר"ש היינו כדי לפרש דברי ראב"ש תדע שלא פי' כן במשנה ולר"ש גופא סמיך אגמ' לקמן אלא שהוצרך לפרש כאן כן כדי לפרש דברי ראב"ש שאין מפרש אותו בגמ' כמו שסיים רש"י לדידי' תדע שאין מפרש במשנה כן ודוק:

אמנם דוחק קצת וביותר קשה להרמב"ם בפירוש המשנה מפרש כן לר"ש לכן נראה אחר העיון שדבריהם נכונים למסקנא ומתורץ בדבריהם כמה קושיות חדא שדברי הגמ' סותרים זא"ז דכאן בסוף שמעתא אמר דשמן שבנר אסור לר"ש משום שהקצה למצותו ולקמן אמר משום בסיס וגם כאן גופא בלא"ה אסור משום מכבה אלא ע"כ קאי אטילטול וא"כ ל"ל בסיס וגם ל"ל הוקצה למצותו תיפוק לי' דהוי בסים ומ"ש התוס' דקאי אמטפטף מלבד שהוא דוחק ק' כל הקושיות שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה אין נאותין ע"ש וגם קשה טובא הא לא הוי בסיס כיון שלא הניחו על כל שבת כמ"ש התוס' כמה פעמים וכאן מיירי ביושב ומצפה דאל"ה אף לאחר שכבה אסור וגם תימה גדולה בעיני למה מיקרי שלהבת דבר האסור טפי משמן אי משום דלא חזי למידי הא גם שמן לא חזי דחייב משום מכבה וגם הוקצה ואי לטלטל לא הוקצה גם השלהבת לא הוקצה וביותר דברי תוס' שם בד"ה הנח לנר וכו' המה תמוהין שכ' דשמן הוי דבר המותר אי לא הוי בסיס לשלהבת הא אסור משום מוקצה ומכבה:

לכן נלע"ד ברור שרש"י ורמב"ם מפרשים שדברי הגמ' כאן שהוקצה למצותו ושם גבי בסיס המה דברים אחדים והוא שודאי עיקר אסור בשמן ונר גם מטילטול משום הוקצה למצותו כמ"ש הגמ' ועל טילטול אמרו דלהסתפק בלא"ה אסור משום מכבה אלא דסברת התוס' נכונה למה אקציי' מטילטול הא אין ביטול מצוה בטילטול ע"ז מפרש שם הנח וכו' ר"ל שנעשה בסיס לשלהבת שידלק למצותו לא יטלטלו ממקומו את השלהבת פן יכבה דאף דלא יתחייב משום מכבה דהוי דשא"מ עכ"פ ביטול מצוה יהא והשלהבת בלא שמן ונר לא ידלק למצוה לכך אקציי' גם לנר ושמן ופתילה שיהא בסיס לשלהבת ולא יטלטלו עד שידלק למצותו ובזה מתורץ הכל וא"צ לכל מה שדחקו התוס' ועולין יפה דברי הגמ' ורש"י ורמב"ם ודוק היטב:

בגמרא אמר אביי ראב"ש סבר לה כאבוה וכו' הוא תמוה חדא מאי מחדש ועוד מאי לשון פליג הל"ל ועדיפא מדאבוה דהא בהך הוא דמקיל טפי בזה גופא ונ"ל דבא לומר דבחדא היינו במוקצה סבר לה כוותי' להקל ובחדא פליג עלי' ומחמיר טפי והיינו כמ"ש לעיל דאיהו ע"כ ל"ל טעמא דבסיס וגם טעם דהוקצה למצותו ע"כ ל"ל מדמתי' שמן המטפטף וגם בשעה שכבה עדיין הוקצה למצותו דהא עכ"פ מאיר מעט בבית וא"כ אמאי אוסר לטלטל בשעה שדולק דבהא לא חזינן דפליג להתיר טילטול אדרבא מדאמר דין סיפוק השמן כאן אלא ע"כ להורות כ"ש לטילטול מכ"ש למ"ש לעיל דאיסור טילטול נמי משום הוקצה למצותו וקמ"ל איהו דל"ל הוקצה למצותו ומותר בשעה שכבה וע"כ טעמא דאיסור טילטול בשעה שדולק לדידי' הוא משום שמא יכבה א"כ ע"כ ס"ל דשא"מ אסור כמ"ש לעיל וא"כ בהך פליג עלי' לחומרא מדסבר אע"ג דלא כבה ודוק:

בתוס' בד"ה לדברי המתיר וכו' עד ומסיק דאפי' בשל מתכת אסר ר"מ וה"נ אמרי' וכו' עיין במהרש"א שר"ל דלזה כ' התוס' כן לתרץ מאי דלא משני הגמ' דלדברי האוסר היינו ר"מ ולא נצטרך להגי' ועי"ז יצא לו קושיא חזקה ע"ש ואני אומר אפי' לפי שיטתו לק"מ קושיתו דאין זה סברא לומר דלר"י יהא שרי בנר של מתכת ולר"מ אסור שיהא סברתם הפוכה מאי שלא מצינו רמז מפלוגתא זו בשלמא מאי שר"ל לר"ש סברא הפוכה בפמוט מצינו לו לר"ש דאמר אבל כוס וכו' דסתמייהו של מתכות ואינהו לא מצינו דאסרו כלל במתכות אבל רב מאיר לא מצינו שיפליג על ר"י לחומרא ומאי שאמר חוץ משמע בזה מודה לו רק בזה קאמר שפיר דקשה למה לו להגי' נימא לדברי האוסר היינו ר"מ ונימא דר"י האוסר במחמת מיאוס לחוד אוסר במחמת איסור לחוד משא"כ ר"מ לא אסר אלא בתרווייהו דוקא אמנם עיקר שותא דידי' מ"ש דבהך ומסיק מתורץ זה דע"כ ר"מ לא שרי במתכת מדאמר בחולין וכי הוא שם ברייתא או משנה הא נמי סתם הגמ' והאיך נימא דמש"ה מגי' דברי ר' זירא מאי אולמי' גמ' דלשם מהכא אדרבא משמע ודאי דמש"ה מקשה שם אבל שוחט לא משום דאוסר הכא בנר שהדליקו ומסיק הכא אפי' בשל מתכת דהא קאמר לד"ה אסור וא"כ המהרש"א תלי תניא בדלא תניא וגם הלשון וה"נ לא משמע להוכחה וגם כיון שכבר הוכיחו מכאן מאי וה"נ לכן נלע"ד מוכרח דאין זה כוונת התוס' כלל אלא קאי אמ"ש דבשל מתכת בנר שרי ר"מ והא דאסר בנר שהדליקו היינו בשל חרס דקאי אנר ישן של ר"י והוא סברא נכונה ושמא תאמר אף למסקנא סובר ר"מ כן דמה"ת לאסור אף בשל מתכת והא דמסיק דברי הכל אסור היינו בפמוט דאסור אף לר"ש דל"ל ודאי מוקצה מחמת איסור ה"ה לר"מ דחזר מזה לומר שסברתם הפוכות וגם סתם אבל כוס משמע שהוא לכ"ע אבל בנר של מתכת י"ל אף למסקנא שרי לר"מ דהא אף לר"י הוי ס"ד דשרי אלא משום הברייתא ולר"מ לא מצינו לו מה"ת לומר דאוסר ע"ז כתבו מסברתם דלמסקנא כיון דלר"י אסור אף בנר גם לר"מ אסור דמה"ת לעשות פלוגתא חדשה ולשון משמע חוץ מנר שהדליקו משמע בזה לא פליג וגם הלשון נר סתם משמע אף של מתכת בשלמא נר ישן משמע חרס דמתכת לא מיחזי ישן והכל נקרא חדש ובזה מתורץ דברי ר"י בסתם ודוק משא"כ לר"מ וליתר ראי' כ' לחזק סברתם וה"נ אמרינן בחולין וקשה מנ"ל שם אלא ע"כ ממסקנא דהכא ודוק ומכ"ש שאין מקום לקושיא שני' של מהרש"א ע"ש אלא בעיקר קושיא הראשונה צריך תירץ לפ"ז למה לו להגמ' להגי' לימא לדברי האומר היינו ר"מ אמנם י"ל כמ"ש לסברת התוס' כיון דלר"י אסור מסתמא אף לר"מ לזה כ' ומסיק משום הך הוכחה דאל"ה למה לו להגי' או י"ל דסתם דברי האוסר היינו ר"י דאסור טפי או כל האוסר כמ"ש לעיל ודוק בלשון התוס' ותמצא כפירושי דזה קאי אנר דוקא ודוק:

בגמ' אר"י אמר רב מטה שיחדה למעות וכו' ר"ל ודאי משום דס"ל דתכף ע"י יחוד נעשה כלי שמלאכתו לאיסור ועמ"ש בסמוך בפי' התוס' וזה לפי מאי דס"ד אבל במסקנא לא הוי מלאכתו לאיסור כ"א יחדה והניח וכן בכל כלי שמלאכתו לאיסור בעינן הזמנה ומעשה בחול זולת חצוצרת שכתב התוס' לקמן ועפ"ז נ"ל לפרש דברי רש"י לעיל במשנה בטוב טעם שכתב בד"ה מטלטלין שאינו מאוס וכו' עד שלא דלק בו נר מעולם הך שלא דלק הוא מיותר אלא שבא לומר דסתם מטלטלין היינו בין לצורך גופו ומקומו בין מחמה לצל וע"ז כתב שאינו מאוס וכו' ולא הוי מוקצה מחמת מיאוס דליתסר לצורך גופו ומקומו אבל קשה דעכ"פ ליתסר מחמה לצל כמו שאר כלי שמלאכתו לאיסור ע"ז כתב שלא דלק בו נר מעולם וא"כ לא הוי כלי שמלאכתו לאיסור אף ביחדו כמ"ש רש"י הכא דמיירי ביחדו ובנר של מתכת דאמר ר' יהודא שמטלטלין אף הדליקו בו בחול מיירי בלא יחדו כמ"ש רש"י ותוס' לקמן ודוק:

בתוס' בד"ה מטה שיחדה למעות נראה דאפילו לצורך גו"מ אסור ר"ל אע"ג דטעמא ודאי משום כלי שמלאכתו לאיסור וא"כ לישרי לצגו"מ וא"ל דילמא באמת שרי והא דקאמר אסור היינו מחמה לצל דהא עיקרו בא לאשמועינן דע"י יחוד הוי מ"ל ז"א דא"כ קשה מאי מקשה מן מטלטלין נר חדש דילמא שם מיירי לצגו"מ דומיא דאבל לא ישן דאסור אף לצגו"מ משום מוקצה מחמת מיאוס אף אם נאמר דסתם מטלטלין משמע אף מחמה לצל אין בזה כדי להקשות ולהגי' דברי רב לכך כתב דאסור דקאמר רב אף לצגו"מ דהוי כחצוצרת ולר"ש ר"ל כיון דחמיר משאר כלי שמלאכתו לאיסור נאמר דאף ר"ש מודה ול"ל למימר לקמן דרב כר"י וע"ז כ' ולר"ש שרי ודוק:

וע"כ צא"ל לפי התוס' דגם נר של חרס ושל מתכת הוי כמו מטה וחצוצרת לענין זה דאל"ה לא הוי עדיין מקשה הגמ' מידי אלא ס"ל להגמ' דשוין הם אלא דמזה יוצא לנו תירץ נכון על קושית רש"י ותוס' לקמן לפי המסקנא דבעינן יחדה והניח מנר של מתכות דילמא דוקא בנר של חרס ס"ל להגמ' דהוי כעין מטה וחצוצרות דשוב אין עושין ממנה שום תשמיש אבל של מתכת דראוי לתשמיש אחר י"ל דהוי כמו שופר ושאר כלים שמ"ל וצ"ל דס"ל לרש"י ותוס' ודאי דגם נר של מתכת הוי כמו מטה והא שכ' התוס' לקמן שראוי לתשמיש אחר היינו בלא יחדה כמו מטה ודוק או יש לכוין זה בתירץ התוס' לקמן בד"ה ומה נר דלהכי עבידא וכו' אף שהוא רחוק קצת עכ"פ מרווח יותר לתרץ כן מנאמר דברי התוס' כפשטן שהם דחוקים ע"ש ותמצא שיש לכוין כן ומ"ש ר"י בברייתא נר של מתכת מותר היינו לצגו"מ ודוק היטב:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה