אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף מג.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף מג.

דף מב:

בתוס' בד"ה טבל מוכן וכו' עד ועוד הקשה דבפ' בתרא תניא היתה בהמתו טעונה טבל וכו' עיין במהרש"א מה שתירץ על שלא הקשה בלאו האי תירוץ דטבל מוכן האי ברייתא להך ברייתא דהכא משום דהכא הוי הפסד מרובה משא"כ התם מוקי לה בכולסא דהוי הפסד מועט ומסתמא ה"ה בטבל ע"כ והוא האמת אמנם קיצור כדרכו במקום שצריך ביאור רחב והוא דלפ"ד עדיין אין מתורץ מאי מקשין התוס' הא גם שם אין איסור משום ביטול כלי מהיכנו דהא מוקי לה התם בשליפי זוטרי ואפ"ה אסור משום אין כלי ניטל לצורך דש"נ כמ"ש התוס' לקמן בעמוד שלאח"ז או שאר איסור תיתי מהי תיתי לא קשה גם מכאן אף דטבל מוכן הוא עכ"פ עכשיו הוי דש"נ ואסור משום דהוי הפסד מועט משא"כ כאן דהא ודאי הך סברא דטבל מוכן לא מהני אלא לענין ביטול כלי מהיכנו כיון שיכול להיות ראוי אח"כ לא מבטלו מהיכנו משא"כ לענין שאר איסורים לא מהני כמ"ש התוס' כאן ושם ושאר מפרשי' והוא פשוט וגם א"כ מאי מקשה אביי ארב יוסף דילמא התם שרי משום הפסד מרובה משא"כ ביצה ושמן הוי כמו כולסא דהוי הפסד מועט דאסור בהך ברייתא אמנם כד דייקת א"ש הכל והוא דרב הונא התם אית לי' איסור ביטול כלי מהיכנו וגם אין כלי ניטל לצורך דש"נ כמ"ש התוס' לקמן וע"ש שהוא מוכרח והך קולא גבי הפסד מרובה לא שייך אלא לענין איסור טילטול כלי לצורך דש"נ ולא לענין ביטול כלי מהיכנו ולכך מוקי לה התם הא דשרי בהפסד מרובה בשליפי זוטרי ולא הוי ביטול כלי מהיכנו ואין אסור אלא משום טילטול כלי לצורך דש"נ ולכך בהמ"ר שרי והך ברייתא דאסור אף דמיירי בשליפי זוטרי מוקי בכולסא דהוי המ"ע ואסור משום לצדש"נ וא"ש נמי הך ברייתא דהכא לר"ה משום דטבל מוכן הוא לגבי בכ"מ ומשום איסור טילטול לצורך דש"נ לא אסור דהוי המ"ר משא"כ לרב יוסף אליבא דר' חסדא דע"כ לית לי' איסור טילטול לצדש"נ כלל דאל"כ למה שרי לי' כופה כלי וא"כ ע"כ הך ברייתא דהתם לא אסור משום טילטול לצורך דש"נ אלא ג"כ משום בכ"מ ושוב לא שייך לאוקמא בכולסא דבאיסור בכ"מ אין חילוק וע"כ מיירי בשליפי רברבי ומקשים שפיר לרב יוסף אליבא דרב חסדא ודוק: ועפמ"ש יצא לנו תירוץ הגון מה שקשה שם טובא ומביאין התוס' לקמן אגב אורחייהו דמאי מקשה שם מהיתה טעונה טבל וכו' ליקמה בשליפי רברבי ולמה דחק לאוקמא בכולסא אלא לפמ"ש י"ל דאדרבה דאליבא דרב הונא לא רצה לאוקמא משום בכ"מ משום דקשה מטבל מוכן הוא לענין בכ"מ ולמה לי' לדחוק כמ"ש התוס' דאע"פ שמשתברין לא קאי אטבל שהוא דוחק גדול טוב לאוקמא בכולסא ומשום דש"נ דמתורץ גם טבל רק הכא לרב יוסף צריכין לדחוק:

ומ"ש התוס' לקמן דהוי מצי לאוקמא בשליפי רברבי היינו ולדחוק כמ"ש כאן או לומר דלא ס"ל טבל מוכן הוא ובאמת לא כתבו בלשון קושיא אלא להראות שיש עוד תירץ אלא שזה התירץ יותר נכון בעיניו בכולסא וחדא מתרי או תלת נקט ושוב לא קשה שם ודוק:

בא"ד וי"ל דאע"פ שמשתברין לא קאי אטבל וכו' ר"ל ונקט טבל משום רישא דמתיר החבלים שלא יטלן ביד דעכ"פ עכשיו אסור לטלטל כמ"ש התוס' בריש דיבור אבל אם נפסדין מותר להניח דבר תחתיו אליבא דרב יוסף דל"ל אין כלי ניטל וכו' ולענין בכ"מ הוי טבל מוכן ואע"פ שמשתברין קאי אעששית וק"ל:

בא"ד ועוד הקשה נימא מגו דאתקצאי ביה"ש וכו' עיין במהרש"א שהקשה למה לא נימא דאתיא כר"ש וכו' ע"ש שתירץ בדוחק שמפני זה לא הי' תוספות מניחים בקושיא אמנם קמתי משתומם דמאין יצא לו זה דר"ש ל"ל מיגו דאתקצאי ביה"ש גבי טבל הא תוס' לא כתבו כן אלא לקמן גבי סל שמצוי ועשוין לירד והוי יושב ומצפה והוכיחו כן מנר שכבה דאמרינן לקמן בהדיא דמיירי בנר זוטא דיושב ומצפה ל"ל מיגו דאתקצאי אבל גבי כוס וקערה אדרבא אמרינן לקמן בהדיא דמודה ר"ש דאסור אף אם אירע שכבה משום שאין יושב ומצפה והיינו ודאי משום דכה"ג איתקצאי ביה"ש לכולי יומא אין לר"ש מכ"ש גבי טבל שאינו יושב ומצפה שאינו יכול להתתקין מאליו כמו כוס ובידים אסור ואדרבא דברי התוס' מרא שהקשו לר"ש דהא גם בקושיא ועוד הביאו בהדיא מר"ש אלא שבתחילה הקשו מסברא ואח"כ הקשו מר"ש בהדיא ודוק:

וביותר אשתומם על המראה שכתבו וכן מאי שמקשה בגמ' הנך תיובתא לר' יצחק הוי מצי לאוקמא כר"ש משמע דפשיטא לי' דלר"ש שרי אף לר' יצחק ליטול כלי לדבר שאינו ניטל ואיני יודע מבטן מי יצא הקולא הזאת ובעיני פשוט שאינו כן דלמה נעשה פלוגתא חדשה לר"ש שלא מצינו אדרבא משמע שר' יצחק אמר כן אליבא דכ"ע וגם הוא מפרש טעמא דמתניתן והתוס' כ' בפשיטות לכולהו אוקימתא דמתניתן אתיא כר"ש ואפילו לרב יוסף הוצרכו לדחוק אף דלא הוי בכ"מ ממש לר"ש אבל לאינך אפי' בהצלה שאינה מצוי אף לדבר הניטל לפי' תוס' ולפירש"י בדש"נ כ' התוס' בהדיא בד"ה ושני לי' דאף לר"ש אסור מכ"ש לר"י ותמהנא אם יצאו דברים אלו מפה קדשו ודוק:

בגמרא מותיב ארב יוסף נותנין כלי תחת הדלף ומשני בדלף הראוי הוא תמוה כמו שנבאר אך נבאר דברי הרמב"ם שתרצתי ומתוך דבריו יתפרשו דברי הגמ' והוא דהרמב"ם פכ"ה מהלכות שבת אחר שפסק כרב יוסף אליבא דרב חסדא פסק ככל האוקימתות אליבי' ע"ש גם בדלף אין נותנין אלא בדלף הראוי וממילא מתורץ מה שהקשה הטור עליו כמ"ש הכ"מ שם אלא שתמוהין מאד דבריו שסיים ואם אין ראוי אם נתן שופך ושונה משום דהוי כגרף של ריעי והוא מפורש כן בגמ' ביצה פ' משילין ע"ש ולכתחילה אין נותנין שאין עושין גרף של ריעי לכתחילה ולא משום בכ"מ והוא תמוה מאד כמ"ש הכ"מ שם והוא נגד הגמ' שבכאן מפורש שמשמע דאם אין ראוי אסור משום בכ"מ וגם דבריו בעצמו אין פירוש לטעם שכ' אין שייך כלל לדין ביטול כלי מהיכנו שכתב שם וזה היא פירוש הראב"ד בהשגתו שהשיג עליו ע"ש כי אין רצונו להאריך והמבין יבין אמנם נלע"ד דדברי הרמב"ם ברורים ועולין משיטת הגמ' דכאן מוכרחים והוא דהגמ' תמוה מאד דהקשה ארב יוסף שאסור לבכ"מ מנותנין כלי וכו' וכי לא ידע מהברייתא מפורשת דשופך ושונה ומאי ביטול כלי יש כאן וגם קשה קושי' התוס' דלשם שהקשו המקשה שהקשה ארבי יצחק מהך משנה ומשני ג"כ בדלף הראוי והקשו להמקשה דמיירי באינו ראוי האיך מפרש הברייתא באין ראוי איך שופך ותירצו משום דהוי גרף של ריעי והוא מוכרח ע"ש ר"ל אבל לר"י אף גרף של ריעי אסור לטלטל כלי לצורך דש"נ דהא עדיין לא הוי גש"ר אבל הכא לרב יוסף קשה ממ"נ אם ידע משום גש"ר מאי מקשה לרב יוסף הא לא מבטל כלי מהיכנו כיון שמותר לשפוך ואם לא ידע איך מפרש הברייתא אם ס"ד באין ראוי אכן לשיטת הרמב"ם מתורץ הכל בטוב טעם וזהו ע"פ דאיתא התם גבי בי רחייא דאביי מה שאין עושין גש"ר לכתחילה היינו שאין עושין לכתחילה טצדקי לטלטל גש"ר אף לעשות גש"ר פשוט להניח ודאי שרי ואם אח"כ מאוס עליו מותר לשפכו ע"ש גבי עייל פורייך וכו' שמשמע שהי' כבר אלא שיגרם לשפכו וכן מוכרח התם דאל"כ קשה איך אמר אין עושין גש"ר לכתחילה ובמשנה קתני נותנין כלי תחת הדלף ותני עלה שופך ושונה משום גש"ר לאינך אמוראי דפליגי א"ר יצחק הוא אמת כן כמ"ש התוס' שם שהבאתי וכן מוכרח בגמ' שמייתי עלה האי דגש"ר ע"ש וא"כ איך נותנין לכתחילה כלי תחת הדלף להנך דל"ל דר' יצחק הא אין עושין גש"ר לכתחילה אלא ודאי דזה לא מיקרי עשיות גש"ר דנותן כדי להניח שמא לא יתמלא ולא ימאס עליו ואם נתמלא ונמאס נעשה ממילא גש"ר ועשויות גש"ר היינו מתחילה לשפוך ולטלטל אמנם הכא ארב יוסף מקשה שפיר מנותנין כלי ממ"נ אם נתנו כדי להניח שם הוי ביטול כלי מהיכנו אלא ע"כ שסומך אהא שודאי יהא מיאוס עליו וישפוך ואם נותן לכתחילה על כוונה זה איך עושה גש"ר לכתחילה וא"כ ממ"נ אסור ליתן לכתחילה ומשני בראוי וא"כ מאד עולין יפה דברי הרמב"ם ע"פ שיטת הגמ' דהכא משום שפסק שם שאסור לבטל כלי מהיכנו לכך בדלף שאין ראוי אסור משום אין עושין גש"ר לכתחילה ולולא זה הי' מותר וכן משום בכ"מ לחוד לא הוי אסור כיון ששופך ושונה י"ל דנותן אדעתא דהכי ודוק היטב כי נ"ל ברור מאד ואמיתי ע"ש ולקמן בדברי הרמב"ם ע"פ שיטת הגמ':

ולפמ"ש בדברי הרמב"ם ובשיטת הגמ' דהכא מתורץ ג"כ שיטת הגמ' דביצה גבי בי ריחייא דאביי המיתניא גבי האי דדלף שהוא אין לו חיבור לפי פשוטו וגם אין מובן במאי פליגי רבה ואביי ואמאי שריא רבה הא באמת אין עושין גש"ר וגם יתורץ מאי שמקשין הה"מ והכ"מ על הרמב"ם שלא הביא הך דאביי דמשמע המסקנא שהוא מותר דהא אמר אביי תיתי לי והכ"מ כ' שאפ"ה הלכה כאביי ע"ש ולא כ' טעם אמנם לפמ"ש מתורץ הכל דהא ממשנה מוכח דעושין לכתחילה אם נאמר דמיירי אף באין ראוי וכמ"ש התוס' דמש"ה שופך משום גש"ר אפ"ה נותן כלי תחתיו לכתחילה והיינו מטעם שכתבתי וכן בריחיים ג"כ שרי מה"ט דלכתחילה י"ל שהולך לישן שם ואם נמאס אח"כ שופך אלא דלר' יצחק ע"כ מיירי בדלף הראוי וכן לרב יוסף דהכא דאית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו ע"כ אסור ליתן לכתחילה ממ"נ וכמ"ש ומתניתן ע"כ מיירי בדלף הראוי אבל באינו ראוי אסור וא"כ רבה אזיל לשיטתיה דס"ל הכא מותר לבטל כלי מהיכנו רק הצלה שאינה מצוי' לא התירו ולדידי' מיירי מתניתן בדלף שאין ראוי רק בבתי חדתי כדמוקי הכא ובי ריחייא נמי הוי חדתי ע"כ לכך שריא לעיל לפוריא ואביי ס"ל כרב יוסף או כר' יצחק ומתניתן איירי בדלף הראוי לכך ס"ל דאסור ושפיר אמר תיתי לי כיון דלרבה שרי אבל הרמב"ם שפוסק כרב יוסף דאסור לבכ"מ וכמ"ש התוס' כאן ראיות הרבה דקי"ל כן שפיר מוכח דאסור בי ריחייא ומשנה דדלף מיירי בדלף הראוי כמ"ש הרמב"ם ומטעם שכתבתי שלא הביאו ההיתר דבי רחייא רק כל שאין ראוי אסור ודוק:

בתוס' בד"ה בעודן עליו וכו' עד דלמ"ד יש מוקצה לחצי שבת מוקי כר"ש וכ' המהרש"א ה"ה דלמ"ד אין מוקצה לח"ש הוי מצי לאוקמי כר"ש וכו' ע"ש וגם פה אין מובן לי דבריו דמה שייך לאוקמא כר"ש שיהא מותר לטלטלו כיון דאף לר' יהודה מותר דהא הך דכופין ע"כ מיירי דכופין בשבת וא"כ אף לר"י אין מוקצה לאח"כ ומאי שייך לאוקמא כר"ש וק"ל:

בא"ד וי"ל דלא דמי וכו' ר"ל אבל התם דהוי בכ"מ ודאי לשעה עד שיכבה אף לר"ש י"ל דאסור אמנם אינו מוכרח והתוס' בעצמם מסופקים בזה לקמן ועמ"ש אני בתוס' בד"ה ואין ניאותין תירץ מספיק על קושית התוספות: בתוס' בד"ה ושני לי' בצ"ל תימא לר"י מ"ש וכו' ותירוצם דחוק מאד כמ"ש התוס' לקמן ומהרש"א ומהר"מ ולענ"ד נראה לתרץ ק' התוס' והסיגנון דלמסקנא דלעיל ניצוצת אין בו ממש לק"מ מניצוצית אף לר' יצחק והוא כמ"ש רש"י לעיל בד"ה ניצוצית שלהבת הנוטפת שלא ידלק מה שתחתי' וכו' ע"ש וא"כ כיון שעיקר טילטול בשביל מה שתחתי' הוי לצורך דבר הניטל אף שנוטל לצורך ניצוצת ג"כ שרי כמו שמשני לקמן דאיכא דבש ודוק והא דאקשי' לעיל אע"ג שגם שם פירש"י לצורך דבר שאינו ניטל דוקא לא התירו הצלה שאינה מצוי ודאי לפי' התוס' שם לק"מ אלא אף לפירש"י לק"מ דכיון דלא ידע דניצוצית אין בו ממש וא"כ כיון שמקבל להדיא הניצוצית שהוא דבר שאינו ניטל אף שהוא גם לצורך דבר ניטל שייך לאסור ולא דמי לדבש דלקמן כיון שאינו מקבל בתוכו אלא ניצוצת וכן משמע להדיא לשון רש"י שם אמנם לבתר דאסיק שאין בו ממש ואין מקבל כלל הניצוצת בתוכו והוא רק לדבר הניטל שלא ידלק מה שתחתי' הוי ממש לצורך דבר הניטל ודוק: בגמ' א"ר יצחק כשם שאין נותנין וכו' נראה לפמ"ש דר' יצחק הוא עיקר דמפיק מסברא חיצונה דלעיל דאפי' במקום פסידא לא שרי לטלטל לצורך דש"נ אבל במקום דליכא פסידא י"ל דלכ"ע אסור כנ"ל אלא דלרב הונא לקמן בסוף מכילתין בהפסד מועט אסור כדמשני בכולסא אבל לר' יצחק אף בהפסד מרובה אסור לכך אקשי לי' כל הנך קושיות ומשמע לי' כן מדאמר כשם שאין נותנין וכו' ושם אסור אף בהפסד מרובה משום בכ"מ לכ"ע כמ"ש התוס' כן בדש"נ ואף שאינו מוכרח כ"כ להקשות י"ל חדא דאל"ה מאי אתי לאשמועינן וגם סמיך אפ' משילין דאית ליה לר' יצחק גבי מכסין פירות מפני הדלף דשם הוי סתמא הפסד מרובה וא"כ ודאי גם כשם דהכא הוי דוקא לכך מקשה ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה