לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף כח:
בתוס' בד"ה אתי בק"ו מנוצה של עזים וא"ת וכו' ועוד קשה וכו' עד והקשה השר מקוצי וכו' ולענ"ד נ"ל דלק"מ די"ל דרבא מברניש ס"ל כאביי לעיל אליבא דתנא דבי ר"י ורשב"א דנוצה של עזים אינו טמא כלל בשרצים מאף כל ויליף ק"ו מנגעים ושרצים דמה נוצה של עזים דאינו טמא בנגעים ושרצים טמא באהל המת וכו' אע"ג דנקט נגעים לחוד י"ל דקאי אלעיל דנקט נגעים ושרצים אע"ג דלעיל קאמר רבא ואיהו פליג אאביי לעיל גבי שמעתין דצו"פ הא רבא איתותב וי"ל דלדידי' באמת עור בהמה טמאה אינו טמא באהל המת כמו שפשט רב יוסף ואדרבא מסתבר כן דאל"כ היכי פשיט ר' יוסף דטהור הא איכא ק"ו ולפמ"ש א"ש דרב יוסף ס"ל כרבא ולא מוכח מק"ו כמו שהקשו התוס' ורבא מברניש ס"ל כאביי וא"כ לק"מ כל הקושיות דל"ל שו"ע יוכיח דהא אינו טמא בשרצים וגם לק"מ ל"ל קרא גבי שרצים דהא ליכא ק"ו גבי שרצים כיון דנוצה של עזים אינו טמא בהם וממילא לק"מ ק' השר מקוצי אלא שהתו' ביקשו לתרץ אף אם ס"ל כרבא ודוק:
אמנם לפמ"ש מתורץ ק' חמורה דבגמ' מקשה אלא הא דתני רב יוסף למאי הילכתא וכ' התו' לא בעי למימר וכו' וכ"כ רש"י דמאי דהוה הוה ותימה גדול דא"כ מאי בעי מאי הוי עלה דתחש למאי הילכתא מאי דהוי הוי ולפמ"ש א"ש דזה הפשיטות הוי רק לאביי והא דמקשה אלא הא דתני ר"י היינו לאביי האיך מפרש הברייתא אבל על רב יוסף גופא לק"מ די"ל דסבר כרבא תדע דאל"ה מאי משני לתפילין הא רב יוסף אמר לה על תחש דכן אמר לעיל להדיא מאי תיבעי לי' תנינא אלא ודאי ארב יוסף לק"מ רק לאביי האיך מפרש את הברייתא ומשני לתפילין ואהא מבעי' שפיר מאי הוי עלה דתחש ונ"מ למיפשט בעיין אליבא דרבא דתו לא מיפשט מברייתא אף לרבא די"ל דקאי רק אתפילין וכן משמע ברש"י להדיא שכ' בד"ה מאי הוי עלה לא איפשט בעיין ולפי פשוטו הא כבר איפשיט מק"ו אלא ודאי כמ"ש וכ"כ לתרץ הקושיא גדולה שכ' ודוק:
ברש"י בד"ה הל"מ וכיון וכו' עד ומתניתן דרב יוסף לאו הל"מ קאמר נלע"ד דרש"י בא לתרץ בזה מה שהקשו בתוס' בד"ה תפילין בהדיא וכו' ור"ל כיון דהך ברייתא קאמר הלשון למלאכת שמים משמע דטעם הוא משום דהוי מלאכת שמים ואי הל"מ לא צריך טעם וכן הקרא מן המותר בפיך אין צריך טעם והל"ל לא הוכשר לתפילין אלא עור בהמה טהורה ודוק: בגמרא בשלמא לענין טומאה בהא פליגי וכו' הוא מיותר ונ"ל לפרש דודאי ידע ראב"א די"ל בשבת פליגי אי מיתר להדליק הואיל ולא הבהבה כרבא וכמו כל פסולי פתילות דמתניתין ולא הוי דחיק נפשי' למיקמא בי"ט דוקא ושלא כהילכתא דאיהו גופא סבר כר"ש אלא דקשה לי' דא"כ מאי שייך זה לזה וגם מאי שייך פלוגתא דטומאה לכאן ואת"ל איידי דשבת נקט נמי טומאה דבשלמא אי הוי חד טעמא שייך לומר איידי ולכך נקט בשלמא לענין טומאה פליגי ודאי אי קיפול מועיל וא"כ אי הוי הכא בשבת טעמא אחריני לא הוי שייך למיתני בחד בבא וגם לא שייך לכאן לכך דחיק נפשי' לפרש דהא בהא תליא משום דטמאה היא לכך אין מדליקין בה ודוק: