לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף כח.
ברש"י בד"ה ממשכן דלא הוי בי' וכו' ר"ל דלא הוי שם מה שנקרא אהל אלא פשתן כמ"ש בגמ' מה להלן של פשתן קרוי אהל ונ"ל שבא לפרש כן לתרץ ק' התוס' מ"ש בתו' בד"ה ויפרוש את האהל תימא לר"י מנ"ל וכו' עד ושמא אהאי קא סמיך ואין לו פירוש לכאורה ונ"ל דה"ק דהא דנקט ויפרוש את האהל לאו מהכא יליף דפשתן איקרי אהל דהך אהל ודאי קאי על יריעות עזים כמ"ש התוס' דפרש אותם על המשכן דהיינו יריעות שש משזר והא דלא נקט קרא בסדר הקמתן היינו כיון דכתיב ויפרוש את האהל על המשכן ממילא פרש תחילה את המשכן אלא נקט האי קרא דכתיב בי' אהל גבי משכן וילפינן ממילא מכל המשכן מה שמצינו שנקרא אהל ושם מצינו גם פשתן שנקרא אהל כיון דנקרא משכן בהאי קרא גופא וכן שאר קראי מה שמביא התוס' וכן בגמ' לקמן ומשכן מצינו שנקרא אהל כמ"ש רש"י ותוס' דכתיב משכן אהל מועד והדרי תו' מתירץ הראשון והכי מסקנתם וכמ"ש וכן כוונת רש"י במ"ש כאן וכ"כ להדיא בד"ה משכן קרוי משכן ובד"ה מה תחתון ודוק:
ברש"י בד"ה וחוטן כפול שש וכו' עד ואי קשיא וכו' לכאורה הוא תמוה דאינו ענין לכאן ולעיל הל"ל כן ונ"ל דבאמת נוכל לפרש דאהל אהל ריבה קאי גם על הכלים שתחתיו שיטמאו בכל אהל ולא קאי אג"ש אלא על אהל עצמו אלא הכי מקשה רש"י על המקשן דלא ידע מאהל אהל ריבה למה לא הקשה יותר חמור דא"כ אף הכלים שתחת אהל אחר לא יטמא וע"ז תירץ שלא הי' יכול להקשות כן דהי' לשנוי כדאי' בספרי וא"ת א"כ למה נקט הספרי זה הק"ו הא לפי האמת לא צריך לק"ו דיש ריבה וי"ל דאי לאו הק"ו ה"א דריבה קאי רק אכלים שתחתיו ולא על אהל עצמו המחובר אע"ג דריבה הכל הכי מסתבר שיהא הריבוי על כל האהל לענין כלים שתחתיו במילואו וגם הג"ש יהי' על האהל עצמו במילואו ולא נאמר שזה למחצה וזה למחצה וא"כ הוי קשה אי מה להלן שזורין וכו' לכך נקט הק"ו ולא צריך ריבוי אכלים שתחתיו ע"כ קאי גם אאהל ולפ"ז גם דברי רש"י יותר מסתבר לפרש כן שהקשה כן אתירץ שמשני אהל אהל ריבה ע"ז כ' ואי קשיא וכו' ר"ל ונאמר דהריבה קאי ע"ז ואכתי תקשה דניבעי דוקא שזורין וע"ז תירץ שא"צ ריבוי ע"ז דמק"ו מייתי לה ודוק:
מה שהקשה המהרש"א בתוס' דמייתי ואת המשכן תעשה וכו' ולא מייתי ונשאו את יריעות המשכן נ"ל משום דהיינו יכולין לפרש יריעות של משכן ולא הם נקרא משכן אבל קרא דהמשכן תעשה מוכח שפיר ודוק:
בתוס' בד"ה אי מה להלן קרשים פי' בקו' וכו' והקשה ריב"א וכו' ע"ש ונלע"ד דלק"מ דהא השתא ס"ד דמשכן קאי אקרשים והיריעות וכמו שאם עשה אהל מפשתן לבד טמא כיון שהי' במשכן וקרוי אהל ה"נ אם עשה אהל מעץ לבד יהא טמא וק"ל:
בגמרא ואיכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה המ"ל מה לשרצים שכן כל הבגדים טמא בהן וא"ל דאתי למימר אליבא דכ"ע דהיינו אף לאביי אליבא דרשב"א ותנא דבי ר"י לעיל דאף בשרצים אין טמא אלא צו"פ)א"כ היכי אמר לקמן אתיא בק"ו מנוצה של עזים וכ' התו' דא"ל שו"ע יוכיח דמה לשו"ע שכן אינו מטמא בשרצים ר"ל מש"ה אינו מטמא באהל המת הא נוצה של עזים נמי אינו טמא בשרצים לדידי'(אמנם לק"מ דאדרבא י"ל דלאביי לק"מ שני ק' התוס' דלשם כמו שנבאר בעזה"י וא"כ גם הכא לק"מ דבעי למימר אף לאביי אף דרבא קאמר לי' ודוק:
בתוס' בד"ה ריבה עור בהמה טמאה וכו' עד ונראה דהא דנקט בהמה גסה וכו' לכאורה אינו שייך לכאן ואינו מקושר מהקודם אמנם ה"פ דלא תיקשי היכי ס"ד דמש"ה הצריך הך ברייתא ריבוי דלא נימא דומיא דצמר למה לא חישב גם בהמה גסה כמו שם בת"כ אלא ודאי הך ברייתא ל"ל דרשה דצמר וע"ז כ' דגם שם ב"ג לאו דוקא ע"כ וא"כ לא פליגי וי"ל דהיינו הך ברייתא אלא שקיצרה וק"ל:
בתוס' בד"ה מה לשרצים וליכא למיפרך וכו' עד ואומר ר"י משום דג"ש וכו' ועי"ל וכו' עיין במהר"מ שהקשה א"כ מאי מהני ק"ו ותירוצו דחוק ודאי מה שהקשה מכח ועי"ל לק"מ דהג"ש בגד ועור לא כתיב אלא גבי טומאת כלים דמת שתחת אהל אבל ק"ו ודאי יכול למילף טומאת אהל עצמו מטומאת כלים דשרצים אבל תי' הראשון תמוה כיון דג"ש דאהל אהל סתר לג"ש בגד ועור מכ"ש דסתר לק"ו ודוחק לומר דק"ו וג"ש עדיף יותר מג"ש לחוד ונ"ל לפרש אחר שנבין עוד דברי התו' שסיים לכך צריך ריבוי שאין לו פירוש שהוא למותר וגם מאי ריבוי יש כאן הל"ל לכך צריך ק"ו ונ"ל לפרש כוונתם דקאי אלעיל ור"ל דעפ"ז מתורץ גם הק' דתוס' בדיבור הקודם שהקשו למה צריך ריבוי בשרצים לעור בהמה טמאה ודחקו לתרץ ועפ"ז ממילא מתורץ כיון דכאן איכא ג"ש דאהל אהל דסתר לי' ואי לא כתיב ריבוי היינו מקיימין שני הג"ש דאהל אהל אתי לאורוי בטומאת אהל שעור בהמה טמאה שאינו טמא ושרצים הוי ילפינן מג"ש דבגד ועור מהכא דגם בהו עור בהמה טמאה טהור לכך צריך ריבוי בשרצים וא"כ כיון דבלא ריבוי הוי ממעטינן אהל המת ושרצי' מג"ש דאהל אהל ובגד ועור עכשיו דמרבה הכתוב מרבה גם שניהם כיון דאיכא ק"ו דל"ל דאהל אהל סתר לי' דהא הג"ש הוי קאי לשניהם מחמת בגד ועור גם הריבוי קאי לשניהם והרב פורת דלעיל דלא תירץ כן אפשר ס"ל כמו ועי"ל ודוק: