אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף כז.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף כז.

דף כו:

ברש"י בד"ה דתניא ל"ג וכו' ועיין בתוס' שמקיימין הגי' והוא לכאורה תמוה ארש"י דהא גמ' מפורשת דגם לאביי איכא תנא דסבר הכי ולמה מחק בחנם אמנם נלע"ד דהדין עמו דע"כ צריך למחוק דודאי לפי' התוס' צ"ל דהיינו הברייתא של תנא דבי ר"י שמייתי בסמוך כמ"ש התוס' מפורש והוא מוכרח כמו שנבאר בסמוך בדברי התוס' ושם סתמא קאמר ולא שע"ש וצ"ל משום דרבא אזיל לטעמי' דמפרשו לקמן להך תנא דבי ר"י דלא מרבה אלא שע"ש נקט לי' בלשון ברייתא כיון שבלא"ה שינה לשונה כך צ"ל לפי' התוס' אבל לפ"ז א"א לומר כן דהא כד מטי להך ברייתא ומפרשו כן כבר הדר בי' מהך דהכא דבשע"ש איכא בינייהו כדאמר בגמ' לקמן דהא לסברא זו לא מפיק חד תנא דבי ר"י מאידך וס"ל גם לתנא קמא דבי ר"י דשע"ש טמא והכא הלא מקשה לרבא דאמר שע"ש א"ב ואז או שלא ידע מאידך תנא דבי ר"י או שידע והוי ס"ד שמרבה הכל מדנקט סתמא ות"ק ממעט הכל לכך שע"ש א"ב בינו בין רשב"א וא"כ האיך נקט השתא בהך ברייתא שע"ש אלא ע"כ ל"ג דתניא ויותר מסתבר שלא ידע עדיין כלל מהך ברייתא ומסברא דרש כן עד שהביאה אביי ואז הדר בי' מהך דהכא ודוק היטב:

ובאמת הוא קושיא אלימתא על פי' התוס' אם לא שנאמר שתוס' לא גרסי שע"ש כדמשמע מלשונם שכ' אלא שקיצרה ולגי' זו האריכה וא"כ שפיר י"ל שידע ממנה וה"נ מפרשה השתא אף בגע"ג אלא שהביאה דרשב"א דרש לה לגע"ג אבל לגי' רש"י ודאי הדין עמו ודוק:

בתוס' בד"ה נפקא מאו בגד דתניא וכו' עד דלרבא דאמר וכו' עד וה"נ עיין במהרש"ל שכ' שהוא גיליון וגם המהרש"א הסכים עמו וגם במהר"מ מחקו שאינו שייך לכאן כלל ואני בעניי קמתי משתומם על שלשה אבות העולם שלדעתי הוא תורף ועיקר פירושם והגע בעצמך לטעמייהו גם מ"ש לאביי דאתי אפי' לשע"ש הוא מיותר וט"ס שלא באו אלא לגמור פירושם לתרץ ק' רש"י דאי מתניתא היא היכי פליג אביי דקאי אגע"ג בצו"פ וע"ז תירצו דהא אביי מודה דלאידך תנא קאי אש"ב ולא קאמר כן אלא להך תנא ולרשב"א וא"כ לא קשה ממתניתא כיון שהוא לאידך תנא דקאי אש"ב ומאי שייך לכאן אם קאי אגע"ג או אשע"ש ולא עוד אלא שהוצרכו להביא ראי' לזה מהא דפירשו לעיל ר"ל בד"ה רשב"א ותדבר"י אמרו ד"א ע"ש שהכריחו כן אמנם מאי שייך לכאן אמנם כד דייקנא בי' הוא איקרי פי' דהנה לפי תירוץ התוס' קשה למה הוצרכו לדחוק שהיא הך ברייתא וקיצרה וע"כ ר"ל שגם הוסיף בה שע"ש דלא תני בה כלל והוא דוחק גדול נימא כפשוטו שהוא ברייתא ממש ככתבה וכלשונה ולאביי לא תקשה ק' רש"י האיך פליג עלה שיאמר דאתיא כאידך תנא דבי ר"י וע"ז כ' דל"ל כן דלאביי אתי לרבות לאידך תנא אף גע"ג והכא קתני שע"ש אלא ודאי היא הך ברייתא דלא קתני בה שע"ש ואביי באמת ס"ל דקאי אף על גע"ג והוצרכו להביא כן מהא דפירשו לעיל דסבר אביי דשאר בגדים או אין בהן טומאה כלל וכו' ע"ש אלא ששם כ' כן לתירץ קושיא בלא הוכחה וכאן הוא עיקר מקומו הוכיחו כן דלרבא דסבר דיש לחלק ולומר דלא מרבה אלא שע"ש לא מפיק וכו' ואם הי' גם אביי סובר כן לא הי' אומר דמפיק אלא ע"כ שאין סובר לחלק בש"ב בין שע"ש לגע"ג וכמ"ש לעיל וא"כ הך ברייתא יוקשה לאביי אמאן תרמיי' אלא ע"כ היא הך ברייתא גופא דאידך תנא אלא שקיצרה רבא ופירשה בשע"ש ואביי מפרשה בגע"ג ודוק היטב כי נ"ל ברור:

ומכ"ש לפמ"ש לעיל בתוס' הנ"ל שגם שם הוא עיקר קושייתם כן דמאי דוחקי' דאביי וכו' יאמר שכל השלשה אמרו דבר אחד וע"ז תירצו דסבר אביי דאין לחלק בש"ב אלא או יהיו טמאים כמו צו"פ או יהיו טהורים לגמרי והיינו ממש כמ"ש כאן יהיו דבריהם דהכא בשלילה אחת כדפי' לעיל דלרבא דאמר דהך הוכחה פי' לעיל והביאו כאן בקוצר לחזק בו תורף פירושם ודוק:

אמנם ודאי מבואר לפ"ז שהתוס' ג"כ היו גורסים שע"ש בדברי רבא וא"כ התירץ שכתבתי על רש"י ג"כ יושאר על התוס' בקושיא ואפשר שמש"ה מחקו זה ולא פירשו כמ"ש משום שלא היו גורסים להתו' שע"ש מחמת שכתבתי ודוק:

בגמרא ורבא אי ס"ד נגעים חמירי וכו' והוא תמוה דהא ודאי חמירי וביותר תמוה פירש"י שכתב וע"כ גע"ג בשרצים מנגעים יליף והיכי יליף כיון דאיכא פירכא וכן פי' התוס' מלבד שהלשון דחוק מאד ק' לפי האמת מנ"ל גע"ג בשרצים לכן נ"ל לפרש לשון הגמרא ע"פ מ"ש התוס' בסמוך דלרבא שפיר ילפינן גע"ג חדא מאידך משום שהוא גילוי מילתא בעלמא דגע"ג קרוי בגד וכן משמע הלשון בגמ' רק הא דמקשה ורבא ע"כ צ"ל דהכי מקשה מנא לי' שהוא גילוי מילתא שהוא בכלל בגד דילמא לא הוי בכלל בגד אלא הוא חומרא שהחמיר רחמנא בנגעים אף שאינו בגד טמא וא"כ לא מצי יליף שרצים ואיצטרך או בגד לגע"ג וכסברת אביי וע"ז משני דרבא מוכח סברתו דהוי גילוי מילתא דקרוי בגד דאי ס"ד בזה שגע"ג טמא הוא נגעים חמירי לכתוב רחמנא וכו' וזה הוא ודאי כוונת רש"י שכ' וע"כ שרצים מנגעים יליף ר"ל דהוי רק גילוי מילתא וא"ל דילמא באמת לא הוי גילוי מילתא ואו בגד קאי אשע"ש בשרצים וגע"ג טהור בשרצים לק"מ דלא מיסתבר שיהא הפוך לגמרי בנגעים גע"ג בצו"פ טמא ושע"ש בש"ב טהור ובשרצים יהא להיפך וע"כ אי הוי חומרא קאי או בגד לגע"ג וא"כ ליכתוב בשרצים וכו' וע"ז שני אביי וע"כ צ"ל לפי האמת אע"ג דליכא הוכחה ס"ל לרבא מסברא דהוי גילוי מילתא כמ"ש התוס' בסמוך אלא שמעיקרא רצה הגמ' לפרש דרבא מוכיח זה הסברא או י"ל דרבא ס"ל דכעדשה לא הוי פירכא כיון דאי מרדד לי' הוי טפי מגריס כמ"ש התוס' ואביי ס"ל כיון דכמות שהיא הוא פחות הוי שפיר פירכא ובזה מתורץ ק' התוס' בסמוך די"ל דסוגיא דפסחים אתיא כרבא ודוק:

וא"ל לאביי דלית לי' הך סברא דהוי גילוי מילתא בעלמא אם לא נימא כסברת הרב פורת מנ"ל שע"ש בצו"פ דמטמא בשרצים דתו ל"ל כמ"ש התוס' לעיל דיש ליישב כיון דגלי וכו' הא אביי ל"ל הך סברא דגלי יש לחלק דשע"ש כיון דליכא ריבוי בנגעים אלא אתי בק"ו ע"כ הוא בכלל בגד משא"כ גע"ג דכתיב ריבוי י"ל דאדרבא מדכתיב ריבוי אינו בכלל בגד רק טמא מריבוי ועיין בקונטרס הדרשות וחילוקים שלי ותמצא מרגוע באלו הסברות ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה