לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף כו:
בגמ' דכ"ע מיהת גע"ג מטמא בנגעים פירש"י בין לאביי בין לרבא אליבא דהני תנאי הוא למותר ונ"ל שרש"י מפרש לתרץ מאי שייך זה הקושיא לכאן לאביי ורבא אלא משום דבל"ז היינו יכולין לומר עכ"פ לתנא דבי ר"י דגע"ג אינו מטמא בנגעים וקאי אף כל אשלע"ש אלא לאביי ל"ל הכי דהא אמר שאמרו דבר אחד ולרבא ג"כ ל"ל הכי דא"כ אמאי לא אמר גע"ג בצו"פ איכא בינייהו והא דאמר בנגעים משום דבשאר טומאות י"ל לרבא דאית לי' או בגד קאי לשע"ש בש"ב אבל גע"ג בצו"פ טהור כמו שנבאר לקמן לשיטת רש"י דלא כהתו' אך לאביי טמא והוא מקשה לכ"ע ודוק:
או י"ל דמקשה דוקא השתא אמאי לכ"ע טמא ר"ל בין לאביי בין לרבא ר"ל לאביי הוי ניחא אבל לרבא קשה והכא מוכח דלכ"ע טמא והיינו ודאי דידע מהברייתא דמרבה מוהבגד אלא דסמיך אואימא לרבות שע"ש בש"ב והיינו יכולין לומר דיותר מסתבר לרבות גע"ג בצו"פ אבל לרבא אליבא דרשב"א אית לי' בשאר טומאת שע"ש בש"ב טמא וגע"ג אף בצו"פ טהור כמו שנבאר חזינן דזה מסתבר יותר א"כ קשה גם בנגעים נימא הכא וזהו מדוקדק בלשון רש"י שכ' בין לאביי וכו' ר"ל לרבא אליבא דרשב"א קשה ודוק:
ברש"י בד"ה הואיל ונאמרו וכו' עד במת וכל בגד וכו' וכן בש"ז וכו' נ"ל הא דהביא רש"י לשון פסוקים ולא הביא בקיצור דכתיב בשרץ ובמת ובש"ז בגד נ"ל חדא דבא לפרש דמייתי לקמן לרבות מאו בגד בין לאביי בין לרבא מנ"ל גבי מת וש"ז דלאביי לא אמרינן גלי ואף לרבא דאית לי' גלי רחמנא היינו לגע"ג בצו"פ אבל או בגד אתי לשע"ש מנ"ל למילף מת משרצי' דילמא מנגעים שיהא טהור ודאי לא שייך גלי לכך נקט רש"י לישנא דקרא דכתיב בכל אחד כל לרבות והגמ' חדא מינייהו נקט וק"ל:
אמנם מ"ש רש"י ובציצית על כנפי בגדיהם הוא תמוה דהא אביי ורבא לית להו דקאי על ציצית רק על טומאה וכן מה שהביא רש"י עור בכל אחד הוא רק למותר לכן נלע"ד שבא רש"י לפרש הא דקאמר נאמרו וכו' והיינו ללמוד סתום מן המפורש מה"ת לומר כלל שהוא סתום אדרבא נאמר שמיירי בכל מיני בגד לכך הביא רש"י עור דכתיב בכל א' ואם הי' כוונת הקרא לכלול במלת בגד למה לי' למיכתב עור מ"ש אלא ע"כ שאינו כולל במלת בגד אלא דברים מיוחדים ואיני יודע איזהו וילמוד מן המפורש אבל קשה לרבא דרבי אף שאר מינים מאו וכל א"כ למה לי עור וצ"ל אף דרבינן שאר בגדים היינו חוץ מעור וע"כ דעור לא מיקרי כלל בגד לכ"ע לכך צריך למיכתב עור אבל היא גופא קשה לא ליכתוב כלל עור ויהא ג"כ בכלל בגד דמה"ת למעט לכך כ' רש"י דיש נ"מ משום דבציצית כתיב על כנפי בגדיהם ושם לא כתיב עור ואי הוי עור בכלל בגד הי' אף עור חייב בציצית אבל השתא דכתיב עור בכולהו ולא הוי בכלל בגד ממילא פטור מציצית אך אי לא הוי כתיב ריבוי וכן לאביי ודאי נפק מעור למעט גם שאר בגדים כמ"ש דמוטב יותר לדרוש לגופא כמ"ש התוס' ביבמות ובכמה דוכתי אך לבתר דכתיב לרבא הריבוי ע"כ עור דכתיב משום ציצית ומזה נפיק לן טעם טוב למאי דקי"ל דעור פטור מציצית ודאי כדתניא היא של עור וכנפי' של בגד פטורה וכן הוא בש"ע ובשאר בגדים איכא פלוגתא אי חייבין מדאורייתא או מדרבנן ולרבא הוי מדאורייתא עכ"פ חייבין ולא אשכחן שום טעם לפטור עור ובמ"ש הוא מוכרח ואפשר נמי דרבא נמי אזיל לשיטתי' דהכא לכך אית לי' דשאר בגדים חייבין בציצית מן התורה דאל"ה ל"ל עור בכולהו כיון דאית לי' הכא דמרבה שאר בגדים ודוק היטב:
בגמרא טעמא דכתבי' רחמנא וכו' הוא תמוה שהוא למותר וכן מאי דפריך ואימא לרבות שע"ש ופירש"י וגע"ג בצו"פ אתי בק"ו והוא מוכרח מהגמ' דאל"ה לא פריך ואימא כי אימעוט מגע"ג כיון דגם בצו"פ אינו טמא אמנם הוא תמוה דהשתא הוא אסיק דלא אתי בק"ו ופריך תכף להיפך כמ"ש התו' ופי' התוס' הוא דחוק וגם צריכין אנו לבאר פשט רש"י ונלע"ד לפרשו בג' פנים לפי פשוטן של דברים נ"ל משום דהך סברא דגע"ג כיון דלא חזי לעשירים לא אתי בק"ו אינה סברא מוכרחת כמ"ש התו' די"ל דגע"ג עדיף ג"כ משו"ע על אלף כיון דלא חזי השתא אף לעניים אלא שהגמ' אומר כן סברא לתרץ הקושיא וקשה מנ"ל זה הסברא וע"ז אמר טעמא דכתבי' קרא ר"ל כיון דחזינן דכתב קרא ועל מאי תרמיי' ע"כ לגע"ג ומוכח הך סברא דלא אתי בק"ו וע"ז פריך שפיר ואימא לרבות שע"ש בשאר בגדים אבל זה אתי בק"ו שפיר ומנ"ל דלא אתי בק"ו וק"ל:
ויותר נלע"ד דהא דאמר כיון דלעניים הוא דחזי לעשירים לא חזיין לא אתי בק"ו ר"ל לא אתי בק"ו לטמאו אף לעשירים אבל ודאי לעניים כיון דחזי להו שפיר אתי בק"ו ומצינו כן בגדי עניים לעניים וע"ז שפיר קאמר טעמי' דכתבי' קרא ר"ל אע"ג דלא חזי לעשירי' כיון דכתבי' קרא ע"כ ילפינן דבנגעים מטמא אף לעשירים דאל"ה ל"ל קרא דלעניים ודאי אתי בק"ו וע"ז מקשה שפיר ואימא כי אימעוט מגע"ג היינו לעניים וכן מ"ש רש"י אבל גע"ג אתי בק"ו היינו לעניים ובעשירים באמת לא מטמא לפי המקשה ומסתבר כן ודוק:
אמנם כד עיינינן בי' מצאנו טעמא אחרינא לפרש היטב והוא שע"ז התירוץ שמתרץ דגע"ג לא אתי בק"ו יש להקשות טובא ומשני בזה טעמא והוא דזה ודאי דהא דאמר דגע"ג לא אתי בק"ו משו"ע אינה סברא מוכרחת כמ"ש לעיל די"ל להיפך גע"ג עדיף משו"ע דחזי עכ"פ לעניים ושו"ע לא חזי השתא למידי אלא שהגמרא משני כן מסברא די"ל דשו"ע עדיף ואם נמצא ראי' דגע"ג עדיף ודאי התירץ אינו והוא ע"פ דמסיק בעמוד שלאח"ז דלאביי קאי או בגד אגע"ג דמטמא בשרצים בצו"פ וע"כ שו"ע אינו מטמא בשרצים כמ"ש התו' וא"כ חזינן דגע"ג עדיף משו"ע והוי שפיר ק"ו וק' ל"ל והבגד ואהא מתרץ טעמא דכתבי' קרא וכו' ר"ל השתא דכתיב והבגד אז דרשינן גם או בגד לגע"ג בשרצים בצו"פ כמו בנגעים ובאמת גע"ג עדיף משו"ע אבל אי לא כתיב לא אתי בק"ו ר"ל דלא הוי דרשינן גם או בגד לגע"ג בצו"פ רק לשע"ש בשאר בגדים כמו לרבא וה"א דשו"ע עדיף ואהא מקשה אימא לרבות שע"ש בשאר בגדים אף בנגעים וממילא לא צריך תו או בגד לשאר בגדים בשרצים דמה"ת לטהר הא עיקר מיעוט מנגעים וע"כ קאי או בגד לגע"ג ושפיר אתי גע"ג בנגעים בק"ו משו"ע ודוק:
בתוס' בד"ה השתא שו"ע וכו' עד ורשב"א אומר וכו' וא"ל א"כ מנ"ל לילוף בק"ו כיון דשו"ע עדיף ז"א דהא ודאי גם שע"ש חזי לאצטרופי לבגד שלם דהא משום זה חזי אף לעשירים אלא דה"א דלא מהני הך דחזי לאצטרופי ולא יטמא אלא בגד כמות שהיא אבל כיון דשו"ע טמא אף שהוא הרבה עכ"פ עדיין אינו חזי כלל ע"כ משום דחזי לעשות ממנו בגד ממילא ודאי אף שו"ע כדי לארוג גע"ג נמי טמא דג"כ חזי לעשות ממנו בגד אף לעשירים ע"י צירוף ממילא ארוג שע"ש דחזי נמי לעשירים והוא כבר אריג אתי בק"ו ודוק: בד"ה אתי בק"ו מפרש הרב פורת וכו' עיין במהרש"ל שהגי' כמו הגירסא שלפנינו שהוא דיבור בפ"ע ועיין במהרש"א שהשיג עליו ודבריו תמוהין דהאיך י"ל שבא לתרץ הקושיא דלעיל דמאי שייך לומר שהק"ו הוא לרווחא דמילתא כיון שהק"ו ליתא כלל בלא הסברא ולרווחא דמילתא שייך לומר אף את"ל שאין הסברא כן יש ק"ו משא"כ כאן לכן ודאי לפי פשוטו גירסת המהרש"ל נכונה וכן הוא לפנינו:
אמנם אף לפי גירסא זו צריך לפנים לפרשו מאי בעי בזה לכנוס בדוחקים ואי משום הוכחה הוי להו להקשות כן ולתרץ וגם הלשון משמע דעיקר הוא לפרש והך וכן משמע הוא רק סיוע וגם הלשון מפרש הרב פורת משמע שבא לפרש איזה דבר וגם קשה טובא הלא כ' התוס' לעיל דבבגד שייך לחלק בשיעורין די"ל דבגד שלם דוקא וכן הוא הסברא באמת וא"כ למה ר"ל מה לי וכו' וגם כאן נקטו ד' או ה' אמות ולהלן נקטו בגד שלם וכן בויש לישב נקטו נמי בגד שלם וגם מה תירצו כיון דגלי א"כ גם בגע"ג נימא כן דמה לי אם אתי בק"ו ומה לי מכח הריבוי אם נאמר דשם כיון דאתי מריבויא לא גלי שהוא בכלל בגד גם בק"ו י"ל כן שאינו בכלל בגד רק הוא בכלל שו"ע דמיני' נפיק וגם הלשון יש ליישב הוא דחוק דהל"ל ויש לדחות דבזה נדחה סברתו לגמרי ונ"ל שבא לפרש דבר התמוה בגמ' דקאמר אלא שע"ש דחזי וכו' ומאי אלא הלא בא לפרש דבריו הראשונים וגם לשון אי הכי תמוה דמאי סברא נתחדש כיון דלא ידע חילוק בין גע"ג לשע"ש קשה מ"ש דלזה צריך ריבוי ולזה לא וגם קושיתו תמוה הא כיון שהתחיל להקשות ואימא לרבות שע"ש ודאי ר"ל משום דחשיב טפי כבר ידע מזה ומאי מקשה לכן מפרש הרב פורת לתרץ הכל והוא שבזה סברת התוס' לעיל מחולקים המקשה והמתרץ אם נאמר שו"ע עדיף מאריג מעט או משום דחזי לאצטרופי או שאינו מטמא אלא שו"ע על בגד שלם או נאמר דאריג מעט עדיף שחזי עכ"פ כמו שהוא לעניים משא"כ שו"ע אפי' על אלף אמה אינו חזי השתא כלל וכיון שמתרץ לו דאתי בק"ו ע"כ תירץ לו סברא דאריג אפי' מעט כיון דחזי השתא עדיף א"כ א"ה אפי' גע"ג נמי אף דאינו חשוב כ"כ שאינו חזי אלא לעניים עכ"פ לסברתך הוא ג"כ עדיף משו"ע שאינו חזי כלל לחד תירוצא של תו' הוא עדיף אפי' מאלף ומכ"ש לאידך תירוצא ואל"ה אף שע"ש לא אתי וכק' התוס' וא"כ צריכין אנו לפרש התירוץ ולזה מפרש הרב פורת דהק"ו הוא להרווחה דמילתא וכו' דמה לי ד' או ה' אמות וכו' ולפ"ז קשה למה נקט כלל הק"ו וגם מה הקשה כלל ואימא לרבות שע"ש וע"ז קאמר הרב פורת גופא ויש ליישב דהוצרך הק"ו אף לד' או ה' אמות גופא שיטמא דבגד סובל שני פירושים או בגד שלם ר"ל מתופר כבר ללבוש או אמות כ"כ שיהא ראוי לעשות בגד ואי לאו ק"ו היינו מפרשין דוקא בגד מוכן ללבוש אבל כיון דשו"ע טמא אף שהוא הרבה עכ"פ הוא טוי לאריג מכ"ש אריג גופא גלי לן ודאי דהך בגד פירושו אריג על בגד וכיון דנפקא לן דהך בגד אינו דוקא בגד שלם ואף ד' או ה' אמות טמא ממילא ידעינן דגם שע"ש טמא דשוב י"ל מה לי שע"ש מה לי ד' או ה' אמות דדוקא בבגד שלחלק ולא בזה כמ"ש התוס' ודקדקו בלשונם והא דנקט ק"ו על שע"ש הוא להרווחה דמילתא ושפיר שייך התירץ ומדוקדק בלשון אלא ר"ל לבתר דמקשה א"ה וכו' כמ"ש קאמר אלא וכו' ר"ל דהדר בי' מסברא קמייתא אלא דלעולם שו"ע עדיף אף משע"ש די"ל דשו"ע אינו מטמא אלא הרבה או דעדיף דחזי לאצטרופי ואם תקשה אימא לרבות שע"ש ז"א דשע"ש דחזי בין לעניים בין לעשירים והוי כמו ד' או ה' אמות שפיר אתי בק"ו ר"ל בהך ק"ו דנפקא ד' או ה' אמות נפיק גם שע"ש דמה לי וכו' משא"כ גע"ג לא שייך כן צריך ריבוי ודוק היטב כי הוא נכון מאד לדעתי ועפ"ז שפיר מתקיים גי' המהרש"א ולא מטעמי' דעדיין צריכין לתירוצם של התוס' לעיל לפרש תיכף תי' הראשון לפי ה"א אלא שהרב פורת בא לפרש תי' אלא וכו' שהוא המסקנא וא"ש א"צ למחוק הגירסא ושייך לשון מפרש וכו' דלפ"ז מפרש גם התי' השני משא"כ לפי' המהרש"א צריך למחוק ולהגי' והרב פורת מפרש וגם הוא תמוה כמ"ש ולפמ"ש הוא נכון ודוק:
בא"ד דילמא איצטרך לבגד שלם וכו' עיין במהרש"א שהקשה קושיא חזקה ותורף דבריו דלפי' תוס' לית להו דצו"פ הוי פרט אחר כלל כמ"ש לקמן בד"ה ואימא לרבות דליכא מיעוט דאל"ה לא הוי מקשה דאי מן ריבוי דוהבגד הא בעינן לגע"ג דאינם מפרשין כרש"י דגע"ג אתי בק"ו כמו שהקשו וא"כ אם לא נאמר כהרב פורת לא מימעוט כלל בגד שלם דליכא מיעוט ואם נאמר לאביי משמע אף בגד שלם טהור היא גופא קשיא מנ"ל ודוק בדבריו כי זה הוא תורף קושיתו ונלע"ד לתרץ ע"פ מ"ש התוס' בד"ה ואימא כי אימעוט בדיחוי הוכחת הרב וז"ל ומיהו שמא המקשה סבר וכו' עד וריבוי אחד לכולם ע"ש וקשה טובא א"כ לבתר דכתיב מיעוט לגע"ג תו ליכא למימר ריבוי א' לכולהו מה"ת לרבות שע"ש בשאר בגדים הא ליכא ק"ו ולא ריבוי וכאן שוב ל"ל כפי' מהרש"א דריבוי דוהבגד קאי נמי אשאר בגדים דהא חד ריבוי ל"ל דקאי בצו"פ לגע"ג ובשאר בגדים לשע"ש כמ"ש התוס' ותירוצו הוא על שלא הוכיחו התוס' משם אבל לבתר דדחו דאין לחלק נשאר הקושיא וגם בלא"ה סברתו דחוקה מאד מנ"ל לרבות מחד ריבוי שני דברים: אמנם לק"מ דאם לא נאמר כסברת הרב פורת ע"כ קאי ב' מיעוטי חד לגע"ג וחד לבגד שלם והא דנקט שע"ש היינו משום דבצו"פ הוי שע"ש כמו בגד שלם מק"ו נקט שע"ש אבל אין זו הוכחה להרב פורת כיון דאעיקר קרא לק"מ ומלשון יש לדחות כמ"ש והם לא נקטי הוכחה אלא אעיקר קרא ל"ל או אעיקר דין אבל מלשון אין להוכיח די"ל דנקט שע"ש משום צו"פ וגם כיון דמימעט בגד שלם ממילא אימעוט שע"ש שפיר נקט שע"ש אבל עיקר קרא בעינן לבגד שלם וא"כ ממילא מתורץ ק' המהרש"א כאן ואין צריך לדוחק המהרש"א ומהרש"ל וא"כ גם לעיל לק"מ כיון דזולת סברת הרב פורת ע"כ התרי מיעוטי קאי חד לגע"ג וחד לבגד שלם ושע"ש שפיר מקשים דילמא איצטרך לבגד שלם בשאר טומאת דלא נילוף מנגעי' ומתורץ גם מה שאביי מטהר גם בבגד שלם בשאר טומאות ובנגעים לכ"ע ודוק:
אמנם כד דייקינן בתוס' בד"ה ואימא לרבות אין כאן מקום לק' המהרש"א וא"צ לכל זה דהנה בלא"ה קשה מנ"ל לרבות הא ודאי סברת רש"י נכון דפרט אחר כלל מימעוט הכל ותוס' לא כ' שום סברא לדחוק הך סברא דהריבוי אינו מיותר לסברת התוספות והמהרש"א שכ' דל"ל להתוס' הך סברא אין טעם וגם הלשון גמ' מוכח כרש"י דודאי המקשה הראשון ידע מהך דכתיב צו"פ והמתרץ הראשון והמקשה השני לא טעי בזה שלא ידע מקרא דכתיב וגם אי לא ידע מאי שייך לרבות שע"ש בש"ב מה"ת לחלק אלא ודאי ידע רק שהקשה דילמא קאי אגע"ג ושע"ש מרבינן וא"כ מאי משני צו"פ כתיב ע"כ כפירש"י דהוי פרט אחר כלל וא"כ מאי מקשה תו ואימא כי אימעוט וגם מ"ש התוס' והמתרץ לא הבין ק' והי' סבר שהמקשה לא ידע דצו"פ כתיב דבריו אלו מרפסן איגרא וא"א להולמו כפשוטו שהבין שלא ידע מקרא מפורש וגם מאי שייך לרבות כמ"ש אמנם נלע"ד שגם התוס' מפרשין התירץ כפירש"י שהוא פרט אחר כלל ואין בכלל אלא מה שבפרט אלא שהקשה מנ"ל דהפרט קאי אעיקר הכלל דבגד דילמא לא קאי אלא אכלל דריבוי דוהבגד שמרבה גע"ג וכולל ג"כ גע"ג בכל מינין ע"ז קאי הפרט דצו"פ וע"ז כ' שמתרץ הבין שהמקשה לא ידע מזאת הסברא דכתיב צו"פ דהוי פרט אחר כלל וחוזר ומפרש שודאי ידע אלא דילמא קאי אריבוי אבל לבתר דמשני ב' מיעוטי כתיבי ע"כ חד אכלל דריבוי וחד אכלל דבגד וממילא אימעוט גם בגד שלם דגם תוס' אית להו דאין בכלל אלא מה שבפרט וכמ"ש רש"י ודוק:
בד"ה תרי מיעוטי כתיבי וא"ת וכו' עד לרבות שע"ש בשאר בגדים וכו' ועיין במהרש"א שהקשה לפי' הרב פורת ודבריו תמוהים דאף לשיטתם לא יתיישב דהא ע"כ לשיטתם כיון דגלי כאן ע"י ק"ו שוב הוי אף בכ"מ שע"ש בכלל בגד כמו שהוכיחו לעיל בויש לישב ואם כן קושיתו נשאר חזקה אמנם נלע"ד לתרץ אחר שנקדים עוד קושיא חזקה במ"ש בא"ד דאי לרבות מוהבגד וחד מיעוטא הוי ידעינן וכו' והוא תימה גדולה דילמא לרבות גם גע"ג בשאר בגדים כמו אם נאמר בלא ריבוי דוהבגד לרבות שע"ש ה"נ אחר שכתיב ריבוי לרבות גע"ג ואם נאמר א"כ ל"ל המיעוטים גם בלא ריבוי דוהבגד אם נאמר לרבות שע"ש קשה כן כמ"ש המהרש"א וא"כ מה מועיל הריבוי ולא תירצו כלום והוא קושיא גדולה ואפשר גם זה הקושיא נכלל בק' המהרש"א ונלע"ד לתרץ הכל והוא שנ"ל ברור היכא דמיעוט אחר מיעוט לרבות היינו שמיעוט הראשון נשאר למעט ומיעוט השני מרבה ואם לכולם דאמרינן בקרקעות תשעה וכהן שמיעוט הראשון ממעט ישראל ונשאר כן וכדי שלא נמעט גם יותר אתי אינך לרבוי ישראלים ואף אם תמצא במקום אחד שב' מיעוטים אין ממעט כלל רק מרבה ע"כ הוא במקום שליכא למעט ולרבות וע"כ הוא מרבה דבר חדש שלא היינו יודעין בלא שום מיעוט דאל"ה ל"ל שום מיעוט משא"כ היכא דאיכא למעט ולרבות הוצרך שני המיעוטים מיעוט הראשון נשאר למעט ושלא נמעט יותר הוצרך המיעוט השני לרבות כמ"ש ראי' מקרקעות הקדש זה ברור ומוכרח שלא ימלט בכל מקומות מאחד משני פנים האלו עכ"פ ופן הראשון מסתבר יותר דמה"ת לעקור מיעוט הראשין ועפ"ז מתפרש היטב תירץ התוס' והוא דאי לא הוי כתיב הריבוי דוהבגד ודאי הוי ידעינן מהשני מיעוטים דגע"ג בצו"פ טמא דאל"ה ל"ל ב' מיעוטים וכקושייתם דאף אם נאמר דאתי לרבות ע"כ מיעוט הראשון למעט ומאי נמעט אם לא גע"ג בש"ב ול"ל דאתי רק לרבות א"כ ל"ל שניהם ודבר חדש ליכא לרבות אלא שהיינו טועין לומר דמיעוט הראשון אתי למעט גע"ג ומיעוט השני אתי לרבות שע"ש בש"ב ומ"ש וגע"ג בצו"פ ה"א דטהור שלילות דבריהן הוא לפרש שלא יוקשה לך אם לרבות שע"ש בש"ב ל"ל שום מיעוט או יכתוב רק אחד ע"ז כ' דלק"מ כיון דהשתא ליכא ריבוי דוהבגד וגע"ג בצו"פ ה"א דטהור אי לא הוי שום מיעוט לכך כ' המיעוטי' ואי הוי כתיב מיעוט אחד ג"כ ה"א דגע"ג בצו"פ טהור ומיעוט אתי למעט ש"ב לגמרי לכך כתיב ב' מיעוטים ע"כ א' אתי למעט גע"ג בש"ב וע"כ בצו"פ טמא והשני ה"א לעולם דאתי לרבות אבל השתא דכתיב ריבוי דוהבגד ע"כ ל"ל דהשני אתי לרבות שע"ש בש"ב דא"כ ל"ל השני מה"ת למעט יותר כמ"ש התוס' ולרבות גע"ג בצו"פ כבר ידעינן מוהבגד ואם לרבות גם גע"ג בש"ב לא ליכתוב שום מיעוט רק ריבוי דוהבגד וממילא אין חילוק אלא ע"כ דשניהן למעט הוא ודוק היטב כי הוא נכון מאד לכל השיטות בין להרב פורת בין לויש לישב שכ' התוס' לעיל ודוק: