לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף כד:
בתוס' בד"ה ולית הילכתא וכו' עד ואומר ר"י דלא הי' לו לימנות רב גידל וכו' ע"ש ולענ"ד נראה דלק"מ ע"פ מ"ש התוס' בעצמם בעמוד הקודם בד"ה אלא להא דמיא שהכריחו דחדא מכלל חבירתה איתמר וא"כ רב לא אמר אלא בי"ט ור"ח נפיק מכ"ש וכיון שנפל עוזר וכשול עזור ומנ"ל לחלק מעצמינו והגמ' מחלק לעיל היינו שלא ליפלוג אר"י אבל להיפך מה"ת לחלק ואידחי כולהו וק"ל:
בתוס' בד"ה איכא בינייהו דרב ברונא וכו' עד וטעמא דת"ק נמי איכא למימר וכו' ועיין במהר"מ ומהרש"א שהגיהו ועי"ל ולענ"ד נראה דא"צ להגי' דשני הסברות צריכין דודאי א"א דהכא נמי שייך בתרא לטפוי לא מהני שום סברא לנגדו דהוא כללא דוקא וסברא דדומיא דאינך הוא אינו סברא הכרחי דכמה פעמים מצינו הא כדאיתא והא כדאיתא וגם הך סברא דבג' תנאים לא אמרינן לטפוי לגמרי אתי היינו שאין מוכרח אבל ודאי מסתבר לומר דלטפוי לגמרי אתי אשניהם כיון שהוא שנוי לבסוף משניהם למה לנו לדחוק ולחלק אלא משום דיש סברא דדומיא נגדו וגם יש סברא לטפוי לגמרי אכל תנאי אתי לכך לא מסיימי ודוק:
במשנה וחכמים מתירין וכו' הלשון דחוק מאד דמי אוסר באלו ואי משום ר"ט עדיין לא נשנה שיאמר עליו וחכמים מתירין ואי משום ר"י לא שייך בכל השמנים אלא וחכמים מתירין ולולא דמסתפינא הייתי אומר שבטעות הוא הסדר או שיש לשנות חכמים קודם ר"י ובלא וי"ו רק חכמים מתירין בכל הש"ס ועליהם פליג ר"י ור"ט או ר"ט בתר ר"י וחכמים אח"כ ושפיר קאי פלוגתא דחכמים אר"י ור"ט ונ"ל דמשום זה כתב רש"י בד"ה שמן שומשמין מסקנא דמילתא וכו' היינו שלא תאמר משום זה דחכמים מתירין קאי נמי אלעיל דמתירין אף בשמן קיק ושמן שריפה ובאמת אין בזה פלוגתא לכך כתב דז"א אלא שהוא פי' לכל השמנים ודוק:
ברש"י מנה"מ ליתי עשה דבאש ישרפו וכו' אע"ג דיכול לקיים שניהם לשרוף למחר הכא פריך אקדשים שנפסלו בי"ט כמו שמייתי מפסח ויש לומר חביבה מצוה בשעתא כדאמרינן בפסחים מקרא דשרי להקטיר עולת שבת בשבת ביום ע"ש וק"ל:
בגמ' שאין ת"ל עד בקר ומה ת"ל וכו' הוא מיותר נ"ל שבא לתרץ ק' התוס' בפסחים דקאמר לראב"ע מעד בקר נפקא למעט לילה אחר ע"ש בסוף מסכת והקשו תוס' הא דרשינן מיני' ליתן בקר שני לשריפתו וי"ל לענ"ד שגם עד בקר הראשון מיותר כיון דכתיב ואכלו אתו בלילה הזה ממילא ידעינן דשיעור נותר הוא עד בקר אלא דראשון אתי למעוטי לילה אחר ועד בקר בתרא אתי ליתן בקר שני לשריפתו וזו אמרו לתרץ זה שלא תאמר הא בעינן למעוטי לילה אחר לכך אמר שאין ת"ל עד בקר ר"ל שאין צריך כלל וא"כ כבר מוכח מהראשון למעט לילה אחר ומה ת"ל עד בקר ר"ל השני ליתן בקר שני לשריפתו וק"ל:
ברש"י בד"ה עולת חול וכו' עד ומכ"ש קדשים פסולין וכו' אע"ג דהתם הי' יכול להקריב מבע"י משא"כ הכא דמיירי שנפסלו היום וגם מאי כ"ש כיון דהוי ג"כ עשה ונ"ל משום דהתם שוב אין יכול להקטיר למחר משא"כ הכא וסברא דלמחר ודאי יותר מסתבר משהי' יכול אתמול כיון שכבר לא הקריב וזהו מכ"ש ודוק:
ברש"י בד"ה לבדו וכו' עד דאי לא מיעטי' קרא אתי בק"ו וכו' והוא תמוה דהא כבר כתב לעיל דבלא"ה צריך קרא דלא נימא אתי עשה ודחי ל"ת כמ"ש התוס' אמנם לפמ"ש לעיל דטעמא דדחי אע"ג דאפשר לעשות למחר היינו משום דמיירי בשריפת קדשים שנפסלו בי"ט שעיקר זמן היום וחביבה מצוה בשעתה כמו שכתב גבי פסח א"כ לק"מ דהכא לא הוי זמנה היום וגם אפשר לקיים שתיהן לימול למחר ודאי לא דחי לכך צריך ק"ו ודוק ויותר נראה דודאי כולהו אית להו קראי דאהדדי אלא מר אמר חדא ומכ"ש אהך דחזקי' ודאי לא פליגי שהוא ברייתא דתני דבי חזקי' והא שצריך כולם נבאר בסמוך וא"כ כבר מוכח מהתם מעד בקר ששריפת קדשים לא דחי וה"ה מילה שלא בזמנה לכך צריך לומר דאתיא בק"ו ודוק:
והיות שמימרא זו איתא בכמה דוכתי בש"ס וכאן היא הראשונה אמרתי לכתוב כאן אף ששייך יותר למס' פסחים ושם חדשתיו מ"מ זה יצא ראשון ומכאן יראה הרואה לכולם והוא דיל"ד חדא איך פליגי כולהו אתני דבי חזקי' שהוא ברייתא ואינהו אמוראי ומאי קשה להו שוב אשריפת קדשים כיון שיש בו לימוד מפורש ואם לא פליגי מאי צריכין להביא לימוד אחר ודאי קראי כולהו צריכי דעולת חול להקטיר ודאי לא שמעינן מפסולי קדשים שאסור לשרוף וכן מילה שלא בזמנה ה"א דדחי מכח ק"ו כמ"ש אלא דקשה חדא למה להו שוב להביא לימוד וגם ל"ל עד בקר כיון דמוכח מן הלימוד שהביא כל אחד משלשה ונ"ל לתרץ שכל אלו השלשה אביי ורבא ורב אשי באים לפרש הברייתא של חזקי' ומתורץ ממילא מה שמדקדקין העולם בפסחי' בהך מימרא שמקשה הגמ' אסיפא חל ט"ז להיות בשבת ולא ארישא דקתני ישרפו בט"ז ויוקדם מאי שמקשה הגמ' שם אלא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין הא הוי עולת חול בי"ט ומשני דקרא מיירי שחל ע"פ בשבת דהוי חלבי שבת דקריבין בי"ט וא"כ גם כאן קשה לכל התירוצים מנ"ל היכא דע"פ חל בשבת דאסור לשרוף העצמות והנותר בי"ט דהא כולהו לימודים טעמא משום עולת חול כמ"ש רש"י גם בתי' רבא כאן ובפ' ר"א דמילה מפורש יותר ברש"י דעיקר לימוד משום דהוי כמו עולת חול וכן לרב אשי קשה כיון דעולת שבת דחי י"ט י"ל דילמא גם פסולי דידה מכ"ש עצמות שדרך הכשרו הוא ג"כ דחי וכן מחזקי' קשה דילמא קרא מיירי ברוב שנים שחל בחל ומנ"ל כשחל בשבת וצ"ל דכולהו ס"ל הך ברייתא אלא שבאין לתרץ זה לכך מפרשין דבחל בחול כבר מוכח ממקום אחר כמו שאומר כל אחד וא"כ ל"ל עד בקר אלא ע"כ קרא אתי לחל בשבת כמו שמשני אקרא דלא ילין ובזה מתורץ התם שמקשה אסיפא דוקא די"ל דגם המקשה ידע מברייתא אלא שהוקשה לו בשבת מנ"ל ארישא לא הי' יכול להקשות די"ל דילמא באמת היכא דחל ע"פ בשבת דחי שריפתן י"ט ומתניתן מיירי בחול וקתני סתמא ברוב שנים אבל מדתני סיפא חל ששה עשר בשבת וכו' ולא קתני חל י"ד בשבת שורפין בט"ו ש"מ דלא דחי מקשה שפיר מ"ט ואהא מייתי מדתני רבי חזקי' ואינהו מפרשי הברייתא דמוכח דמיירי בשבת ג"כ ודוק:
ברש"י בד"ה לבדו למעוטי מילה וכו' עד דהכי תניא התם ומה צרעת וכו' ועיין בתוס' שקושיתם תמוה על רש"י וע"ש בגמ' דהכי אית לי' לרבא התם דמהכי מוכח שם רבא דמילה שלא בזמנה ג"כ דוחה צרעת דעיקר לימוד בשר קאי אשלא בזמנה דבזמנה לא צריך קרא דמה שבת חמורה דוחה צרעת לא כ"ש והא דצרעת דוחה עבודה ועבודה דוחה שבת לאו משום דצרעת חמורה אלא גברא לא חזי ויותר תמוה ארש"י דמהך ברייתא גופא שהביא רש"י מוכח להיפך לפי מה שמפרש רבא גופא התם כמו שמביא רש"י דרצה להוכיח מהך ק"ו שדוחה שבת והדר קאמר או אינו וכו' מפרש רבא ממאי דצרעת חמורה אדרבא שבת חמורה והא דדוחה עבודה משום דגברא לא חזי ת"ל ביום אפילו בשבת אלמא מדצריך קרא ש"מ דהכי מסקנא ונלע"ד לתרץ דברי רש"י דע"כ צריך טעם ארבא גופא מנ"ל דהך סברא עדיפא דגל"ח דילמא הך סברא דצרעת חמור עדיפא דהא הגמ' שם מסופק וכ"כ התוס' שם די"ל סברא לכאן ולכאן וצ"ל דמהכא גופא מוכח מדאיצטרך ביום דמילה דוחה שבת ש"מ דצרעת אינו חמורה רק גל"ח דאל"ה ל"ל קרא נילוף בק"ו וא"כ קשה ל"ל בשר שדוחה צרעת כיון דמוכח מקרא דשבת חמורה נילוף בק"ו משבת אלא ע"כ מוכיח רבא דבשר קאי אשלא בזמנה ועדיין קשה עליו דילמא להיפך נוכיח מדאיצטרך בשר שדוחה צרעת ולא ילפינן מק"ו ע"כ דצרעת חמורה וביום קאי אשלא בזמנה וצ"ל דרבא אזיל לשיטתי' דאית לי' לימוד לבדו לשלא בזמנה דלא דחי י"ט מכ"ש שבת וע"כ ביום קאי אבזמנה ומוכח הך סברא ובשר קאי אשלא בזמנה אבל אי לא הוי כתיב לבדו ה"א מוכח מבשר דהך ק"ו עדיף דצרעת חמורה והוי אתי בק"ו א"כ שפיר קאמר דאתיא בק"ו אי לאו לבדו ודוק היטב וע"ש שבזה גם שם מתורצין כמה קושיות ואין להאריך כאן: בתוס' בד"ה לפי שאין שורפין וא"ת וכו' ורש"י הקשה ג"כ זה ארב אשי היינו משום דלאינך לק"מ כיון דגם בקדשים יש לעשה לדחות הל"ת והוי כמו אוכל נפש דשרי ואפ"ה גזירת הכתוב דאסור ה"ה בתרומה משא"כ לרב אשי קשה היטב אלא שתירץ רש"י אינו שכ' גם זה לא יצא מן הכלל ולא כ' טעמא וצ"ל כתירץ התו' משום גזירה או י"ל דרש"י אזיל לשיטתי' שכ' במס' ביצה דאמרינן מתוך אף שאינו צורך כלל וא"כ גם קדשים דמי לתרומה אלא שא"כ היא גופא קשה לרב אשי למה לא אמרינן מתוך גם בקדשים אמנם עיין בקונטרס הדרשות שתרצתי דברי רש"י וגם ק' התוס' בטוב טעם השייך לחג השבועות ע"ש ודוק:
בתוס' בד"ה בקר שני וכו' עד בריש פסחים ביום השלישי וכו' וא"ל א"כ ל"ל התם מיום כיון דמוכח מכאן דאין שריפת קדשים בלילה ז"א דאל"ה ה"א דגזירת הכתוב הוא כאן ולא הוי ידעינן אף זה דאין שורפין בי"ט וכמו שהקשו התוס' כאן וק"ל:
בתוס' בד"ה ולא עולת חול בשבת וכו' תימא וכו' עיין בקונטרס הדרשות שלי לחג הפסח מה שתרצתי קושיא זאת במס' פסחי' שהקשו ג"כ קושיא זאת וגם הקושיא שניה שם:
בא"ד ור' ישמעאל פליג וכו' הוא למותר ונ"ל שבאו ג"כ לתרץ שלא יוקשה לאביי הך ברייתא דחזקי' לכך כ' ור"י פליג וי"ל דברייתא אתיא כוותי' וק"ל:
בתוס' בד"ה ולא מילה שלא בזמנה וכו' עד והר"י פורת לא גריס וכו' והוא תמוה דשביק זה הקושיא ונקט קושיא אחרת מה חסר לו בזה ולא אמר דלא גריס בק"ו ואי רצה להקשות עוד הל"ל וע"ק וודאי לפי פשוטן של דברים י"ל שלילות כל דברי התוס' הנראים לכאורה מעורבין שכ' אח"כ וק' לר"י שאינו שייך לכאן והל"ל וע"ק וגם תירץ ר"י נקט על קושיא ראשונה לכולם ותירץ השני לא תלי בראשון לכן נ"ל לפרש לפום פשטן שידע הר"י פורת שי"ל ק"ו אחר ולא הקשו מעיקרא אלא על פי' הקונטרס שמפרש זה הק"ו ורצו לומר וע"כ צ"ל ק"ו אחר וע"ז אמר הר"י פורת שא"צ לפרש ק"ו אחר שבלא"ה הוא טעות מחמת עשה ול"ת וע"ז השיב לו ר"י שודאי אנו צריכין לפרש ק"ו אחר שזאת הסברא דעשה ול"ת ק' מביצה וע"כ צ"ל איזה תירץ וא"כ שפיר נתקיים הגי' וצ"ל ק"ו אחר לכך תי' ר"י הכל גם פי' הק"ו מעיקרא וק"ל:
אמנם בדרך לימוד הישיבה תרצתי על נכון הקושיא ראשונה שכתבתי והוא הסיגנון שמשום קושיא ראשונה של תוס' א"א למחוק הגירסא של ק"ו וא"צ למחוק דאדרבא אי ליכא פי' אחר על ק"ו הוא נכון ולק"מ גם על רש"י והוא שתו' שם בפ' ר"א דמילה הקשו רבא אדרבא שהברייתא הא' מפרש רבא ואסיק או אינו וכו' דלאו צרעת חמירה אלא שבת חמור והא דדחי עבודה משום גל"ח וכן בסוף שמעתא אסיק רבא הכי לרב ספרא שם ובברייתא שני' מפרש רבא ואסיק או אינו אלא צרעת חמורה ת"ל בשר ע"ש ותירצו דע"כ בברייתא שני' גרסינן רבה שמפרשה הכי ורבא מפ' בע"א ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל מה שלא תירצו ג"כ כאן שגרסינן הכא רבה משום דהכא הוא בתר אביי וע"כ הוא רבא אמנם כד דייקת לק"מ דהא ודאי מש"ה גרסי תו' בברייתא שני' רבה ולא גרסי כן בברייתא ראשונה ולא הוי ק' אף כאן וצ"ל משום דא"כ היינו צריכין להגי' אף בסוף שמעתתא דהתם דאמר רבא לרב ספרא ג"כ רבה וסמי חדא מקמי תרתי ואם נאמר למחוק כאן הק"ו מחמת זה א"כ הדר הוי לי' תרתי ותרתי יותר טוב להגי' התם ב"פ רבה שהוא טעות דשכיח בין רבה לרבא משנמחוק גירסא שלימה דאתיא בק"ו ונגי' ג"כ ב"פ וא"כ אם גרסינן שם רבה לק"מ ואצ"ל למחוק משום זה הגירסא אלא שהתו' הקשו שפיר שכבר ידעו שי"ל פי' אחר אק"ו כמ"ש ר"י לקמן והוא סתם תו' ולא הקשו אלא אפי' הקונטרס שמפ' זה הק"ו שפיר הקשו וא"ש טפי כל שלילות דברי התו' כמ"ש לעיל בסמוך ודוק היטב:
ועפ"ז הי' נראה לתרץ דברי רש"י מק' התוס' די"ל דס"ל לרש"י פי' ר"י בק"ו לדוחק לומר ק"ו שאינו נזכר בשום מקום וגם שם לא אמרו הגמ' והכא קאמר סתמא ודאי סמוך אשם אמנם לפמ"ש לעיל בסמוך לתרץ דברי רש"י מק' התוס' זאת א"ש טפי פי' רש"י מפי' התו' ומתורץ גם מה שהקשו תוס' שם רבא אדרבא מה שהבאתי כאן וא"צ להגי' גם שם כמו שהגיהו התוס' והוא עפמ"ש שרבא הוציא לעצמו זאת הסברא דצרעת אינה חמורה משבת רק גל"ח כמו שאמר שם לרב ספרא מהברייתא ומקרא שהוצרך לכתוב ביום אפי' בשבת ולא ילפינן ק"ו מצרעת אלא ע"כ דשבת חמור ובשר אתי לשלא בזמנה ואיפכא ל"ל דרבא אזיל לשיטתי' מלבדו וכמ"ש לעיל א"כ לק"מ מברייתא שני' אף אם גרסינן רבא בפי' ברייתא דהא הברייתא קאמרה אם לא נכתוב בשר או אם לא נדרוש אותו ובעיא למילף מסברא מק"ו דמילה דוחה צרעת א"כ אכתי ל"ל הוכחה דגל"ח שפיר קאמר או אינו דמילה אינו דוחה צרעת וצרעת חמורה טפי משבת דחזינן דדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת מנ"ל לתלות בגברא כיון דלק"מ ועכשיו א"ל ל"ל ביום נילוף ק"ו מצרעת דהא ס"ד השתא דמילה אינו דוחה צרעת לכך קאמר ת"ל בשר שדוחה צרעת וכיון שכתיב בשר ע"ז ע"כ הדרינן לסברא קמייתא דשבת חמור וגל"ח דאל"ה ל"ל ביום וא"כ ע"כ בשר לשלא בזמנה הוא דאתי וכמ"ש וא"ל מנ"ל לרבא דקאי אלא בזמנה דילמא לעולם לבזמנה וא"ל לא ליכתוב בשר ונילוף מק"ו משבת הא אי לא הוי כתיב בשר לא הוי ידעינן דשבת חמור ז"א והוא טעות גדול דהיכי שייך לומר דהתורה הי' מסופק בסברא חיצונה איזה חמור אי שייך לומר גל"ח ודאי סברא אחת היא אמת מחמת עצמה אלא שאנו מסופקין בסברא וחזינן שני לימודים מתנגדים ולכל איזה סברא קשה דא"א שבת חמור ק' ל"ל בשר ואי צרעת חמור ק' ל"ל ביום ואבשר איכא לשנוי דקאי אשלא בזמנה משא"כ אביום שפיר מוכח לנו זאת הסברא היא אמת דשבת חמור וגל"ח כמ"ש רבא ודוק היטב כי נ"ל נכון בדברי רש"י ומתורץ היטב כאן ושם וא"צ לדוחק והגהת התו' ובזה מתורצין שם עוד כמה קושיות ועיין בחידושינו שנכתוב שם אי"ה: