אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף כב.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף כב.

דף כא:

בגמ' ואמר רב כהנא דרש רב נתן וכו' עיין בקונטרס הדרשות שכתבתי דרך דרוש לחבר זה לכאן ואמנם אין דעתי פה נוחא מכיוון זה שאינו קרוב לפשוטו:

בגמרא בעו מיני' מריב"ל מהו להסתפק וכו' עד תלי תניא בדלא תניא וכו' עד אבוהון דכולהו דם לפרש דעת הבעו מיני' וגם ריב"ל איך לא ידעו ברייתא מפורש וגם רב יוסף לא הקשה אלא תלי תניא וכו' ולא תמה כפשוטו שהוא ברייתא וגם רב ושמואל דפליגי בלהרצות מעות אמאי לא ילפי חנוכה מסוכה דהיינו לא תניא מתניא וכן רב יוסף גופא לעיל למה ילפה מדם ולא מסוכה נ"ל שעיקר בעייתם להסתפק מנוי סוכה בסיפוק שאינו מבטל מצותה דומיא דלהרצות מעות כגון להריח ודומיהן וכ"כ תוס' חילוק זה בד"ה אבוהון וזה לא מוכח מהברייתא די"ל דמיירי ליטלם לכך הוצרך ריב"ל לפשוט מלהרצות מעות שאינו מבטל ג"כ וכן רב ושמואל לא יכלו למיפשט מסוכה ורב יוסף גופא לא תמה אלא שפושט מחנוכה ששם לא תניא כלל לאיסור אף בביטול מצוה והרצאת מעות הוא פלוגתא דרב ושמואל וסוכה עכ"פ תניא לאיסור ויותר מסתבר דברייתא סתמא קתני משמע אף הנאה שאינו ב"מ ואי אינו מוכרח מחנוכה פשיטא לא מוכרח דהיא גופא מנ"ל לכך קאמר אלא אמר רב יוסף ר"ל אי בעית למיפשט הבעייא בהכרח לאסור הנאה שאינו ביטול מצוה וגם לפשוט הרצאת מעות בנ"ח הכל תפשוט מדם וע"כ ברייתא מיירי אף באינו ביטול מצוה ודוק ולפרש במאי פליגי ריב"ל ור"י ולתרץ ריב"ל מק' רב יוסף נ"ל דריב"ל סבר כרב אדא בר אהבה לקמן דאמר להאי מרבנן לא תציתו ליה דטעמא דרב משום ב"מ ר"ל דלא ס"ל ב"מ כלל אלא טעמא משום אכחושי מצוה ר"ל וכיון שהוקצה למצותו אסור וה"נ בסוכה טעמא משום מוקצה וא"כ י"ל היכא שאינו מכחישו לא מיתסר משום מוקצה אלא כיון דאסר רב אפי' הרצאת מעות משום מוקצה אלמא שייך מוקצה אפי' בכה"ג א"כ ודאי בסוכה מיירי ג"כ אף בכה"ג בברייתא וג"כ שייך שפיר דברי שמואל וכי נר קדושה יש בו ר"ל דבכה"ג לא שייך לאסור משום מוקצה ואזיל לטעמא דסבר מדליקין מנר לנר ודוק ורב יוסף סבר כההיא מרבנן ועיין מ"ש לקמן בתוס' בד"ה סוכה. ועפ"ז נ"ל לפרש מה שמביא הגמ' ואם התנה וכו' וגם רש"י במס' ביצה אוקימנא וכו' שהוא למותר אלא נ"ל דהגמ' רצה להוכיח דהברייתא אסרה אף בהנאה שאינו ב"מ מדקאמר הכל לפי תנאו ולא קאמר סתמא ואם התנא מותר אלא ודאי שאם התנה רק ליהנות אינו מותר רק ליהנות ואם התנה לבטל לגמרי ג"כ שרי וכן הוא הפשט לפי האמת אמנם לפ"ז יוקשה אריב"ל וארב יוסף כמ"ש כיון שמוכח מהברייתא כן אמאי לא פשטי כן לכך פירש"י במסכת ביצה וכו' וא"כ יש לדחות ולפרש דה"ק אם התנה אינו בודל בה"ש שרי ואם לאו אסור ושייך הכל לפי תנאו אלא שיותר מסתבר לפרש כמ"ש לכך מביאו הגמ' וכן האמת ודוק:

בתוס' בד"ה אסור להסתפק עד גמירא בכאן נלאו כל מפרשים ראשונים מהרש"ל ומהר"מ ומהרש"א לפרש ע"פ גירסתינו פירוש מרווח דוק בדבריהם ואין רצוני להאריך בזה אך אציגה לפניך שנלע"ד שת"ל מצאה ידי לפרש דבריהם בלי פיקפוק ומה לי להאריך בקושית המעיין בגמ' פ' לולב וערבה ופה יראה גודל תמיהת מכמה דברים אמנם נלע"ד דלק"מ והוא שהתוס' אינו מפרשים במה שאמר הגמ' שם בטעם החילוק שבין סוכה לאתרוג סוכה אי מתרמי וכו' חזיא לבין השמשות וכו' עד אתרוג לביה"ש לא חזיא כפירש"י שם משיצא בו שחרית תו לא צריך דע"ז קשה הא ג"כ חזיא דאי לא יצא בו עד ביה"ש וא"ת משום שהוא ספק ולא שכיח גבי סוכה נמי אמרינן דילמא מתרמי סעודתא וכו' שהוא ג"כ ספק דלא שכיח וגם אסור לאכול עד שתחשך אפ"ה אמרינן דהוי מוקצה מחמת עצמו ביה"ש מכ"ש לגבי אתרוג דאם לא יצא בו שחרית מחויב ליטול ביה"ש וא"כ מאי חילוק בין סוכה לאתרוג ונ"ל דזה הוא החילוק דסוכה כל שבעה מדאורייתא וא"כ אי מתרמי ליה סעודה ביה"ש צריך לאכול שם שהוא ספק דאורייתא משא"כ אתרוג דכל שבעה אינו רק זכר למקדש וא"כ ביה"ש אף דלא נטל כל היום אינו מחויב ליטול ביה"ש שהוא ספק דרבנן בעלמא ולהכי קאמר גמ' סוכה חזיא לביה"ש ואתרוג לא חזיא לביה"ש ואחר שחדשתי זה מצאתי זה הקושיא וזה הפירוש ממש בנ"י מסכת סוכה ונהניתי מאד וודאי כן פירשו התוס' כאן וא"כ זו היא בא"י אבל בח"ל דעבדינן תרי יומי א"כ ביה"ש דז' וח' מחויב ליטול אם לא נטל כל היום משום דהוי ספק ספיקא לחומרא דאז אף בדרבנן אזלינן לחומרא חדא שמא הוא עדיין יום ואת"ל שהוא לילה שמא גם למחר הוא ז' וא"כ מחויב ליטול ביה"ש והוי ביה"ש דז' וח' מוקצה מחמת עצמו לכך איתקצאי לכולי יומא דח' משא"כ ביה"ש דח' וט' דלא מוקצה אלא מחמת יום שעבר לא אמרינן איתקצאי לכל יומא דט' דהוי ממ"נ כמ"ש תוס' בביצה ע"ש דאי הוי יום לא שייך לומר איתקצא לכולי יומא שלאחריו ואי הוי לילה אף היא הי' מותרת וא"כ שפיר קאמר גמ' באתרוג בח"ל דעבדינן תרי יומי ח' ספק ז' אסור בז' ספק ח' מותר ומזה הטעם גופא אתרוג אינו ניטל בח' ספק ז' ובסוכה יתבינן משום דסוכה הוי ספק דאורייתא משא"כ באתרוג זו היא שיטת התוס' כאן לכך כתבו מפרש בפ' לולב וערבה משום הך חילוק גופא שאמר שם בא"י בח' שייך בח"ל בט' בלי גימגום כנ"ל ברור ולא צריך להגהת מהרש"ל ולא לדוחק שארי מפרשים ואל ידמה בעיניך שזהו סברת המהרש"א שהרי הוא כתב לשיטת רש"י דשם וגם אין דבריו מראין כלל כן אלא רצה לפרש דבאתרוג אף דביה"ש מוקצה מחמת יום שעבר שפיר אמרינן אתקצאי לכולי יומא כיון שיש עוד חומרא דגם ח' הוא ספק ז' והוא דוחק גדול ודוק היטב כי נ"ל נכון מאד ומקום הניחו לי אבות העולם ת"ל ואל יקשה לך שתוס' שם מפרשים לא כן ששם פירשו לפי שיטת רש"י ואין זה קושיא כן דרך התוס':

בתוס' בד"ה סוכה תניא וכו' עד וקשה לר"י וכו' לפמ"ש לעיל דבהא פליג רב יוסף אשמואל וריב"ל ואפשר גם ארב לק"מ דהתם ר"י בשיטת ריב"ל ורב ושמואל אמרה דטעמא משום מוקצה ולא משום ב"מ וק"ל וסוגיא דהתם דמקשה נמי סברה כוותייהו דכאן משמע במסקנא לכאורה דרב אדא בר אהבה אמר לא תציתו יה וק"ל:

ועפ"ז תרצתי ג"כ דברי רש"י שמביא בביצה אוקימנא באומר איני בודל וכו' שהוא למותר ועמ"ש לעיל לתרץ אמנם לפ"ז יש לתרץ ג"כ שהוקשה לרש"י בשלמא לדידהו דטעמא משום מוקצה שפיר מהני תנאי אלא לרב יוסף דטעמא משום ב"מ מאי מהני תנאי סוף סוף מבזה מצוה בשלמא לדידהו כיון דאתני הוי דעתיה עלי' ולא אקצי' מדעתיה משא"כ לרב יוסף לכך כתב באומר איני בודל וכו' ולא חלה קדושה עלייהו ר"ל דאז לא הוי מצוה כלל ולא הוי ב"מ וק"ל:

בא"ד וקשה לר"י כיון דנוי סוכה אסור משום ב"מ וכו' הוא תימה גדולה הא אי הוי משום מוקצה ג"כ קשה כמ"ש מהר"מ וכן קושיא שני' מפ' כירה פשיטא לא שייך לכאן ונלע"ד דבלא סוגיא דהתם ה"א דהא דאמרינן בכ"מ הוקצה למצותו היינו מדאורייתא וגם נוי סוכה אסורין מדאורייתא דגם המה בכלל קרא דחג הסוכות לה' אלא כיון דאמר הכא דנוי אסורין משום ב"מ ויליף להו מדם אלמא דלא הוי בכלל קרא א"כ ע"כ גם הא דאמר בפ' כירה דטעמא משום הוקצה למצותו נמי הוא מדרבנן אלא דצריכי תרווייהו לאסור מדרבנן דאי מדאורייתא גם בחה"מ אסור ולמה לי' טעמא משום ב"מ אלא ודאי שהוא רק מדרבנן מקשים שפיר וא"ש שתלו האי קושיא בהתירוץ שכתבו קודם ודוק. ועפ"ז מתורץ נמי מאי שמקשים כאן מפ' כירה דאל"ה לא קשה כלל כמ"ש דהוקצה למצותו דהתם נמי ה"א שהוא מדאורייתא והא דקמייתי מיני' לענין שמן שבנר היינו משום דילפינן מיני' כל דבר מצוה אבל כיון דמוכח הכא דנוי סוכה הוא מדרבנן ושם קאמר בנוי דהוקצה למצותו היינו נמי מדרבנן ושם מייתי לר"ש מן עצי סוכה לנוי סוכה לענין הוקצה למצותו אלמא דגם בעצי סוכה הוא רק משום מוקצה מדרבנן וק"ל ובזה מתורץ נמי מ"ש אח"כ בא"ד והמקשה לא ידע שיש חילוק ודחק מהר"מ לפרש דהא ודאי ידע קרא ולפמ"ש ניחא דהוי ס"ד שהכל מדאורייתא וק"ל בא"ד אבל השתא דאמרינן וכו' עד ואפי' נפלו ואפי' בח"ה כ' מהרש"א דר"ל לצדדין נפלו בי"ט ובח"ה בלא נפלו ואין נראה כלל דא"כ מאי בעו בזה פשיטא וגם הוא מוכח דלא כוותי' כמו שאבאר מגמ' וברייתא אלא ודאי דה"ק דאפי' נפל בח"ה ג"כ אסור כיון שהוצרכו לאסור אף בח"ה בלא נפל שוב לא פלוג ואסור אפי' נפלו דומיא די"ט דלא פלוג וגם לכתחילה אקצי' אפי' יפול בח"ה דסתמא אקצי' לשבעה בשוה והוא מוכח מהברייתא דסתמא קתני אסור להסתפק עד מוצאי י"ט משמע כולן שוין אפי' נפלו וכ"כ לתרץ שלא יוקשה א"כ מאי פריך הגמ' בפ' כירה אר' יוחנן מהך ברייתא דלית לי' הוקצה למצותיו דילמא הכא טעמא משום ב"מ ובאמת בנפל מותר וצ"ל דמשמע לי' ברייתא סתמא קתני אפי' נפל וקשה הא ע"כ הברייתא לא מיירי בנפל דא"כ למה אסור בח"ה אפי' נפל לכך כ' והשתא אסור אפי' נפל ואפי' בח"ה ולעולם ברייתא מיירי אפי' נפל ומקשה שם שפיר ודוק: בא"ד דלא שייך מוקצה אלא בשבת ויו"ט לכאורה הוא תימה דהא ודאי משום דהוקצה למצותיו ודאי אסור אף בחול דהא אפי' הנותר מנ"ח אסור להשתמש רק עושה לו מדורה בפ"ע וכן בסוכה בח"ה אסור מדאורייתא להשתמש ובקצת ספרים כתיב בנפל בשבת והוא נכון אמנם א"א להעמיד תירוץ התוס' לפ"ז וצ"ל דהתוס' לא כתבו כן אלא להשתמש בהן מה שאינו מבטל המצוה דומיא דהרצאת מעות לנ"ח או לטלטל או להריח אבל לחסרו לצורך עצמו ודאי שייך אף בחול וזה הוא דאמר שמואל וכי נר קדושה יש בו דלא ס"ל ב"מ רק משום מוקצה אסור נ"ח וזה לא אסור אלא כשמחסרו אבל ליהנות כך למה יאסור וטעמא דרב י"ל או דס"ל דגם בזה שייך מוקצה אף בחול ותו' כ"כ אליבא דשמואל או ס"ל כרב יוסף דאסור משום ב"מ ונ"ל דבזה פליגי ההיא מרבנן ורב אדא בר אהבה דראב"א דאמר משום א"מ היינו ודאי משום מוקצה למצותו ודוק:

בגמ' רב אמר אין מדליקין מנר לנר וכו' אפשר דאזלי לשיטתייהו דלעיל דשמואל ל"ל ב"מ כדלעיל וגם מוקצה לענין שאין מחסרו וה"נ אע"פ ששואב שמנו כיון שהוא לנר אחר לא מיתסר ורב אזיל לשיטתיה ומיתסר או משום ב"מ או משום א"מ משום מוקצה ודוק:

בגמרא לא תציתו לי' טעמא דרב וכו' מאי בינייהו וכו' נ"ל דמש"ה אמר לא תציתו ליה משום דרב אמר אין מדליקין מנר לנר משמע משרגא לשרגא אע"ג דמשמע לכאורה דהלכה כשמואל מרבה מ"מ אמר לא תציתו דגם אליבא דשמואל דלפ"ז בקינסא אף לשמואל נמי אסור או משום ב"מ או משום אכחושי מצוה לקינסא מודה שמואל דאסור משום מוקצה ולא פליג אלא מנר לנר דשואב מן מצוה למצוה ס"ל לא מיקרי א"מ וכנלע"ד ברור דהא שמואל מתיר לעיל הרצאת מעות בנ"ח אלמא לית לי' ביזוי מצוה כלל אלא ודאי אי אמרינן ע"י קינסא מודה כדאמר לקמן טעמא ודאי דמודה באכחושי כזה ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה