אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף יג.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף יג.

דף יב.

בגמ' תניא ארשב"א בא וראה עד היכן פרצה טהרה וכו' עיין מהרש"ל מה שקשה לפי' רש"י במשנה ועיין מהרש"א ולענ"ד דגם דברי מהרש"א לא יתכנו דהיכא שייך כ"ש כיון שלא הוצרכו לגזור ואינו בכלל ונ"ל דאדרבא מדברי רשב"א מוכח שגם בימיו היו אוכלין בטהרה אלא שלא הי' נזהרין כ"כ לכך הוקשה לו שלא גזרו שלא יאכל טהור עם הטמאה אף דברים טהורין שמא תאכילנו דברים טמאים לכך קאמר חידוש שכ"כ פרצה טהרה בישראל או בימים קדמונים בעת שגזרו זו הגזירה דהיינו בי"ח דבר כמ"ש התוס' לקמן שלא הוצרכו לגזור שאף מעצמן הי' נזהרין שלא היו אוכלין אף דבר שאינו נטמא כגון בכלי בפ"ע או בשאר אופן שאינו נטמא אפ"ה לא הי' אוכלין עם הטמאה משום הרחק דאי כפשוטו שהי' נטמא אין זה מיקרי פרצה והזב עם הזבה היו אוכלין ולא הי' מרחיקין משום הרגל עבירת ביאה מעצמן עד שהוצרכו לגזור והוא חידוש גדול שהטהרה פרצה בהם יותר מביאת זבה וכן גבי ע"ה לא הוצרכו לגזור בטהור שמעצמן היו מרחיקין א"כ שרשב"א הראה זו החידוש שפרצה טהרה כ"כ בימים האלו משמע שבימיו ובימי המשנה שרשב"א תנא הי' והוזכר במשנה כ"פ לא פרצה כ"כ אף שהיו אוכלין בטהרה והוקשה לרש"י שבימי המשנה היו להם לגזור בטהור עם הטמא משום דברים טמאים ומשום הרגל עבירה וע"ז תירץ רש"י שלא הוצרכו לגזור כיון שכבר גזרו על הזב עם הזבה ואמרי כ"ש טהור עם הטמא בזמן המשנה דהוי תרי טעמא כן נ"ל ברור ואפשר זה כוונת המהרש"א ומהרש"ל ודוק:

בתוס' בד"ה מה אשת רעהו וכו' עד ואין נראה דמשמע וכו' לא ידעתי מה קשה להו אדרבא פירש"י מסתבר יותר ולא יוקשה התימא שכ' התו' לפירושם דה"ק מה א"א אסור בבגדם דהא אפי' יחוד לחוד בלא מטה אחת אסור בה מן התורה מכ"ש במטה אחת אלא ליחוד לחוד בלא מטה אחת לא נוכל לאקושי משום סוגה בשושנים ושדינן את היקש על מסתבר היכא שהוא גם במטה אחת ויחוד והיתר דסוגה בשושנים אמסתבר איחוד לחוד ואפשר דתוס' כתבו זה התימא לתרץ דברי רש"י ודוק:

ועוד י"ל דגם רש"י כוונתו בהוא בבגדו וכו' היכא דליכא יחוד אלא מדחזינן דהחמירה תורה לאסור אפי' יחוד משום גדר ביאה מכ"ש שנחמיר מדרבנן לאסור בבגדם אפי' בלא יחוד משום גדר ביאה ודוק:

בד"ה ופליגא דר' פדת וכו' עד לא יסבור ר' פדת דאפי' באשת רעהו וכו' והוא תמוה שסותרין ד"ע ועיין במהרש"ל מה שפי' וכ' המהרש"א עליו שפירושו רחוק ועמ"ש הוא ול"נ שפי' המהרש"א א"א להולמו דהא פירש"י כבר דחו לעיל וגם היכי שייך להקשות לפ"ז וכי ל"ל דאשת רעהו אסור אטו משום דר' פדת לא גזור גזירה לגזירה מדרבנן לא נאסר יחוד דאורייתא לאפוקי בנדה דיחוד מותר לא שייך לגזור גזלג"ז משא"כ לרב יוסף דאית לי' קירוב בשר אסור מן התורה בכל עריות אף בנדה שייך למילף עכ"פ מא"א לאסור בבגדם מדרבנן משום גזירה אבל פי' מהרש"ל הוא סברא טובה לענ"ד וגם לפי' המהרש"א מה תלוי זה בפי' ר"ת שכתבו כאן משא"כ לפי' המהרש"ל אמנם כתב המהרש"א שדבריו ברורים למבין ודאי לא עמדתי על סוף דעתו להבינו אמנם לענ"ד ברור דברי התוס' על נכון דגם תחלה לא הקשו מסברא שאין זה קושיא אלא דבגמ' משמע דבא"א לא פליגי אלא בזה שפשט רב יוסף מדקאמר בפשיטות מה א"א וגם לא בעי מעיקרא אלא בנדה והיינו ודאי מטעם שכ' התוס' לעיל ולפירש"י אף בא"א הי' לו להתיר דגם שם שייך האי טעמא דגזלג"ז ואי אסר שם אלמא דגזרינן דילמא אף בנדה אוסר מהיקשא כיון דהאי סברא לאו דוקא ומנ"ל דפליגי לכך פי' ר"ת דתלי בדעות ושינוי ולכך בנדה ודאי שרי אבל בא"א לא מיקרי שינוי דעיקר שינוי כמ"ש רש"י דרגיל תמיד עם אשתו בקירוב בשר משא"כ בא"א תדע מדמביא רש"י ראי' מיחוד דילמא הכא שאני דאיכא שינוי משא"כ ביחוד דליכא שינוי כמו לא יאכל וכו' וגם תוס' כתבו משום דיצרו תוקפו דילמא מהני שינוי וגם בגמ' הוצרך להיקש ולא מביא ראי' מא"א כמו שמביא ראי' מבשר בחלב אלא ודאי דגם בא"א לא מיקרי שינוי ויהא שלילות דברי התוס' אבל הוא בבגדה וכו' דאיכא דיעות ושינוי ר"ל ודאי שרי וקיצרו במובן וכ' ולא יסבור ר' פדת דאפי' א"א שרי דשם ודאי אסור דליכא שינוי ותי' לא שייך למטה ויותר מסתבר שטעות נפל בספרים שהי' כתוב שני פעמים תי' לא והי' כתוב דאיכא דיעות ושינוי לא ולא יסבור ר' פדת וכו' ונשמט פעם א' לא וגם לדידהו צריך להגי' תי' יסבור וצ"ל וסבר ודוק:

ולתרץ דברי רש"י מק' דלא יאכל עם הזב נ"ל דגם כוונת רש"י כן שאין לגזור אלא בקירוב בשר דליכא שינוי אבל בבגדם דאיכא שינוי ולא שייך לאסור אלא משום גזירה דקירוב בשר הוי גזלג"ז בשלמא ר' יוסף י"ל דקירוב בשר הוי דאורייתא ולא הוי בבגדם אף דאיכא שינוי אלא חדא גזירה משא"כ לר' פדת אבל היכא דליכא שינוי בבגדים כגון לא יאכל או בא"א שפיר גזרינן אף לר' פדת אטו גילוי ערוה כיון דליכא שינוי לא הוי אלא חדא גזירה ודוק ונ"ל שאף ר"ת מפרש כן לתרץ דברי רש"י: בא"ד ודוחק הוא עיין במהרש"א מה שהקשה והניח בקושיא ולפמ"ש לעיל בפי' דבריהם לק"מ דליכא שום פירוש להתיר בא"א בבגדם וכן משמע כאן מפורש בדברי התוס' שכתבו ואפ"ה אסרינן משמע דליכא מאן דפליג וראי' למ"ש ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה