לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף יב.
בגמ' תנא דבי ר"י יוצא אדם בתפילין ע"ש וכו' לפי"ז הי' נ"ל לתרץ ג"כ קושית מהר"מ לעיל בתוס' במשנה שלא כתבו דגזרינן שמא ישכח שבת דא"כ אמאי יוצא בתפילין אע"ג דדכיר לתפילין אכתי ישכח שבת אלא ודאי דלא חיישינן שישכח שבת אלא שישכח להצניעו והכא כיון דדכיר לא ישכח להצניעו ודוק:
אמנם קשיא לי טובא לרבא דלא גזר גזירה לגזירה וצ"ל במחט דמשנה מיירי בידו לר"מ דדרך אומנתו פטור א"כ ל"ל בתפילין דמידכר דכיר תיפוק לי' דהוי גזלג"ז דהא ודאי מיירי בתפילין בראשו דא"ה רק בידו לא שייך שלא יסיח דעתו ובתפילין ודאי פטור בשבת כשהן בראשו דהא אף לכתחילה מותר במוציא תפילין והייתי סבור לתרץ דבאמת תנא דבי ר"י סבר דגזרינן גזלג"ז דהא חזינן אף ר"מ גזר לרבא גופא בעירובין גבי מפתח ע"ש דף צ"ז אלא דרבא לא סבר כוותי' או אפשר דתנא דבי ר"י סבר אף המוציא תפילין בראשו בשבת חייב חטאת דגם בזה יש פלוגתא אכן בכל אלה מלבד שהוא דוחק יוקשה להרמב"ם שפסק במחט שאינו אסור רק בידו כרבא אליבא דר"מ ובתפילין בראשו בשבת פסק בהדיא שפטור ומותר בעת הדחק ואפ"ה כתב טעמא דתנא דבי ר"י לכן נ"ל לתרץ ויתורץ גם סמיכות תני חנני' לכאן וידוקדק דהכי קאמר עם חשיכה ובמשנה קאמר סמוך לחשיכה אלא ע"כ דסמוך לחשיכה דהיינו חצי שעה קודם לא גזרינן אלא היכי דיכול לבוא בשבת לידי חיוב חטאת אבל עם חשיכה היינו תכף יחשיך הלילה כדמשמע סוף פ' במה מדליקין ואז קרוב לוודאי שיצא בהן גם בשבת ואסור אף אם הוא בשבת רק איסור דרבנן דלא הוי גזלג"ז רק בתפילין שרי מדכיר דכיר וכן הרמב"ם דקדק לכתוב במחט סמוך לחשיכה ובתפילין עם חשיכה לכך שייך חנני' לכאן דאל"ה לא הוי צריך למשמש כיון שאינו יודע ממנו אף אם יהי' איזה דבר אינו חייב בשבת ולא גזרינן קודם שבת אטו שבת כמ"ש התוס' במשנה אבל עכשיו מתנא דבי ר"י מוכח דעם חשיכה גזרינן אף בכה"ג לכך דייק חנני' דחייב למשמש עם חשיכה וע"ז קאמר הילכתא רבתי לשבת מה שלא מוכח ממשנה ודוק ולפ"ז אזדא לי' לתרץ מזה ק' מהר"מ שכתבתי: בתוס' בד"ה מי אלימא ממתניתן וכו' עד משמע טפי דקאי לאור הנר וכו' עיין במהר"ם פירושו ועוד נ"ל דבשלמא במשנה קתני עוד דברים שהן הרחקה איידי דלא יצא קתני נמי לא יפלה אע"פ שהוא ביום ג"כ והוא באמת בבא בפ"ע כמו אינך אבל בברייתא א"א דקאי אכל השבת מאי שייכי גבי הדדי וק"ל או י"ל דהא דייקינן לקמן מלשון לא יקרא דב' שפיר דמי וא"כ קשה היכי קתני הכי אין קורין דמשמע לשון רבים וצ"ל כמו שמשני לקמן דמיירי בתרי ענינא ואפשר היא זהו הברייתא עצמה וא"כ היכי שייך למיתנה גבי הדדי אין פולין ג"כ לאשמועינן דאפי' ב' אסור כיון דלא מיירי לאור הנר מה"ת לפלוגי ואהא משני מי אלימא ממתניתן ר"ל דבמשנה ג"כ קשה להיפך אי קאי ביום למה תני לשון יחיד הא ודאי אף בב' אסור אלא ע"כ תני אגב ה"נ תני לשון רבים אגב סיפא ודוק:. ע"ב: בגמ' תני חדא שמש בודק כוסות וקערות וכו' עד כרבי' ס"ל צריך ביאור בגמ' מאין יצא לו הבעי' דשמש שאינו קבוע בדמשחא דלכאורה משמע מדאמר הא והא בשמש קבוע משמע באינו קבוע שרי וגם מאין יצא להם לומר הלכה ואין מורין כן ונלע"ד דלכאורה משמע באמת דשמש שאינו קבוע שרי בדמשחא וכמ"ש אלא דיש הוכחה קצת להיפך דבאינו קבוע ג"כ אסור מדמוקי ברייתא המתיר בדנפטא ולא בשמש שאינו קבוע אלא במשחא אסור אף באינו קבוע ולא מפליג אלא בין משחא לנפטא והא דאמר הא והא בשמש קבוע היינו לומר דאף בשמש קבוע מיירי ברייתא המתרת ואפ"ה מותר בדנפטא לאפוקי מתירץ קמא או י"ל לפשר שני הוכחות דלהכי אמר הא והא בשמש קבוע הא בשמש שאינו קבוע מותר אף בדמשחא והא דלא מוקי ברייתא המתרת באינו קבוע ובדמשחא משום שאינו מורין כן ולא הוי אמר בודק ובזה פליג רב אסי ורב ירמי' בר אבא דתרוייהו ס"ל מדאמר הא והא בשמש קבוע משמע אבל אינו קבוע שרי ולא משמע להו דלרבותא דנפט אמר כן אלא חד ס"ל דמורין כן והא דלא מוקי ברייתא המתרת כן היינו דקמ"ל דאף בקבוע מתוקם בנפט ואידך ס"ל משום דאין מורין כן לא מוקי לאידך ברייתא בדמשחא ודוק:
ועיין בתוס' שכ' ללישנא בתרא קמבעי' ר"ל דקשה להו מאין הוחלט למיפסק כלישנא בתרא לאבעי' כן לכך כתבו דלא מיבעי' רק ללישנא בתרא אמנם ממעשה דרב ירמי' ורב אסי משמע דהלכה כלישנא בתרא ודוק:
ועמ"ש לגי' ר"ת הכל בהיפוך ויתפרש ג"כ בהיפוך כמ"ש לגי' רש"י וכן הרי"ף גורס כמו ר"ת דאינו קבוע חמיר וכן הרמב"ם בפ"ה מה' שבת כ"כ אלא מטעם אחר יותר מסתבר דהיינו שאינו קבוע אינו מכיר אותם כ"כ וצריך עיון טפי אלא שפסק הרמב"ם תמוה מאד שפוסק דשמש שאינו קבוע אסור בין במשחא בין בנפט והיינו ודאי כלישנא קמא לגי' הרי"ף ור"ת והדר פוסק דשמש קבוע בנפט מותר ובמשחא הלכה ואין מורין כן ודלא כמאן וכ' עליו הראב"ד שפסקו מבולבל ודחק המ"מ והכ"מ שהי' לו גי' אחר מעורב משתי הגירסאות וגם פירושם דחוק מאד ואינו עולה לפי סוגית וגם משמע בגמ' שהלכה כלישנא בתרא וגם באמת הוא תמוה בגמ' מ"ט פסק כלישנא בתרא מדפליגי אליבי' וגם המעשה אליבי' ונלע"ד לתרץ הכל ויתורץ ממילא הרמב"ם וגירסתו הוא כגי' הרי"ף רבו ור"ת שהרא"ש כ' בביצה דכל היכא דאיכא תרי לישני בש"ס בדרבנן הלך אחר לשון המיקל אכן אם בכל לשון אחד איכא קולא מצד אחד וחומרא מצד אחד ובלשון אחר להיפך א"א למיעבד כקולא דתרוייהו דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי צריכין למיעבד כחומרא דתרוייהו ובזה יש לפרש דהכי קמיבעי' לי' דהא חזינן ללישנא קמא הוי קולא בשמש קבוע שמותר אף במשחא שאינו מחלק כלל וחומרא בשמש שאינו קבוע שאסור אף בנפט וללישנא בתרא הוי קולא באינו קבוע בנפט שרי וקימבעי' ללישנא בתרא אי שרי בקבוע אף במשחא כמו ללשון קמא כדמשמע פשטי' וא"כ הוי לשון בתרא רק קולא באינו קבוע ולא חומרא ועבדינן כלישנא בתרא שהוא בדרבנן הלך אחר המיקל או דילמא דאסור ללישנא בתרא אף בקבוע במשחא ולא מחלק אלא בין משחא לנפט ונקט אינו קבוע לרבותא דנפט וא"כ צריך למיפסק כחומרא דתרוייהו ובהא פליגי כמ"ש חד סבר הלכה ללישנא בתרא דמותר מטעם שכתבתי לעיל ומורין כן ר"ל דלפ"ז מורין כלישנא בתרא ומ"ס הלכה ואין מורין כן וא"כ הוי גם ללישנא בתרא חומרא מלישנא קמא וצ"ל כחומרא דתרוייהו וכיון דפסקינן הלכה ואין מורין כן א"כ בקבוע בדמשחא הוי חומרא דללישנא קמא שרי ודאי לגמרי דהא מוקי הברייתא בהכי וללישנא בתרא אין מורין א"כ הלכה כחומרא דתרוייהו ולכך פסק הרמב"ם כחומרת שניהם ודוק ותמצא לפ"ז דבריו נכוחים מאד: בגמ' באמת אמרו וכו' והאמרת רישא רואה מאי לאו לקרות וכו' עד שאני תינוקת וכו' ועיין בתוס' בד"ה מיתיבי' ועמ"ש המהרש"א לתרץ דברי רש"י במשנה שכ' התינוקת קורין למחר ותירוצו אינו עולה יפה חדא דגם לתירץ ראשון הוי לי' לפרש שקורין ראשי פרשיות עכשיו וגם ללשון ראשון פי' רש"י בהדיא שקורין לאור הנר ודוחק גדול לומר שלשון ראשון לתירץ שני ולשון שני לתירץ ראשון דמאי פסקא וא"כ צריכין אנו לתריץ קושיתו וגם בלא"ה דברי רש"י והגמ' צריכין ביאור רחב מהרבה קושיות הנופלים פה לכן צריך אני להאריך קצת חדא דשני הלשונות ברש"י במשנה אין עולין לפי שיטת הגמ' לא למסקנא ולא לה"א דלשון ראשון פירש"י שרק רואה מהיכן מתחיל הפרשה לקרות למחר ובגמ' משמע שקורא ראשי הפרשיות כדי שיהא שגור בפיו טעמים ונקודות בע"פ כמו שפירש"י בגמ' מפורש והוא מוכרח דלפירש"י במשנה הוי לי' רואה ולא קורא והגמ' קרא לי' קורא בתינוקת מסדרין וקורין ולה"א ס"ד דקורא הכל ומכ"ש הלשון השני אינו עולה כלל לשום שיטה וגם בגמ' דקאמר מאי לאו לקרות מה"ת לומר דרואה היינו לקרות וגם רבה בר שמואל מאי קמ"ל כיון שפי' המשנה והברייתא כך לפי המסקנא וגם למה לא משני לא לראות וגם המיתיבי אין לו פירוש דאדרבא אמשנה קודם שמשני ראשי פרשיות קשה טפי דקתני לא יקרא לאור הנר וכן הוא לא יקרא והכי קתני קורין כיון דלא ידע חילוק בין תינוקת וגם הוא גופא תימה וכי לא ידע לחלק בין תינוקות לגדול הא קתני בברייתא בהדיא תינוקות קורין משמע אבל לא אחר וגם קושית התוס' וגם קושית המהרש"א לכן נלע"ד לבאר הכל בדרך נאות והוא דלשון ראשון פי' רש"י לפי המסקנא כמו שנבאר אמנם לפי ה"א של מקשן בגמ' הוצרך רש"י לפרש כדרכו בכל הש"ס לכך מפרש דהמקשן הוי ס"ד שבאמת אין חילוק בין תינוקת לגדול אלא שרואה היכן תינוקת קורין למחר דאי רואה היכן הוא יקרא למחר להקורין א"כ תינוקת מאי בעי הכא ואי רואה מהיכן תינוקת קורין עכשיו שיקרא הוא להקרואים למחר הא לפי מאי דס"ד אסור לתינוקת לקרות לאור הנר אלא ע"כ כמו שפירש"י ללשון השני וע"ז מקשה מאי לאו לקרות שהוא קורא כל הפרשה שידע האיך לקרות למחר דאל"ה אלא רק רואה מאי שייך באמת אמרו משמע שבא להתיר ממה שאסר כבר והרי לא אמר אלא לא יקרא מה"ת שיהא אסור לראות שהוצרך לומר באמת וכו' להתיר בחזן ותינוקת אלא ע"כ ס"ד שהתירו לחזן לקרות לצורך תינוקת למחר וא"כ היכי קאמר אבל הוא לא יקרא ומשני לסדר ראשי פרשיות ר"ל שהתירו לו אף לקרות ראשי פרשיות כדי שיוכל להקרות לקרואים כדפירש"י ע"ש וא"כ קשה תינוקת מאי בעי הכא וע"כ צ"ל דאף לתינוקת התירו ראשי פרשיות וא"כ ע"כ דאף תינוקת אסורין לקרות כל הפרשה רק ראשי פרשיות וה"ק לחזן ולתינוקת התירו ראשי פרשיות וה"ק החזן רואה היכן תינוקת של בית רבן קורין ראשי פרשיות וקורא עמהם דא"ל דהתינוקת קורין כל הפרשה והוא קורא עמהם ראשי פרשיות כיון דלא התירו כלל בשביל תינוקת מה"ת להתיר לתינוקת וגם מאי שייך חזן ותינוקת גבי הדדי דמשמע היתר אחד להם ואהא מקשה שפיר וכולה פרשה לא ר"ל אף תינוקת דבל"ז ה"א לתינוקת של בית רבן התירו ואף לחזן התירו עבורם כמו שס"ד דמקשה אבל עכשיו דמוכח דגם לתינוקת מקשה שפיר ומשני כמ"ש דגם הכא היינו ראשי פרשיות ואב"א קאי אכילה מילתא דבאמת רואה היינו רואה ממש וקמ"ל באמת אמרו דהתינוקת רשאין לקרות כולה ודוקא אצל החזן שהוא רבם והוא רואה מהיכן מתחילין כדי לידע למחר ולא מוכח כלל אף ראשי פרשיות להתיר להחזן מהמשנה ויתפרש המשנה כמו שפירש"י ללשון ראשון אלא דרבה בר שמואל קמ"ל דאף ראשי פרשיות מותר ודוק כי הוא נכון לענ"ד ומתורץ הכל: