לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל יז · כג
ע"ע דוגמת הך דסוטה בבבא מציעא צ"ו א' הי' עמו בשעת שאילה א"צ להיות עמו בשעת שבורה ומתה (לענין שאילה בבעלים איירי) הי' עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה (עש"ה דדריש כן מכח סתירת דיוקי המקראות) ואיפוך אנא מסתברא שאילה עדיפא משום דקא מייתא לה לרשותי' אדרבה שבורה ומתה עדיפא שכן חייב באונסין (עליהם הוא שמתחייב) אי לאו שאלה שבורה ומתה מאי עביד ואי לאו שבורה ומתה שאלה מאי עביד וכו'. הרי דגם פה הש"ס מסופק בזה אי השבורה ומתה שהם המחייבים בעצם עדיפי א"ד השאלה הגורמת לשיחייבו השבורה ומתה דלולי השאלה הי' פטור על השבירה ומיתה ע"כ השאלה עדיפא ובאתי בכ"ז רק להעיר:
ודע דהך כללא דש"ס זבחים מ"ח ב' דא"א לטפל שיהיה חמור מן העיקר איתאמר גם לגבי מילי דרבנן (לא לבד בדאורייתא) וכדמוכח להדיא מתוספות פסחים ל"ח א' ד"ה ר' יהודה עש"ה ותבין:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:
סוף הספר