לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל יז · כב
ע"ע בסוטה ב' ב' דס"ל לר"א דמיעוטא דתיבת בה דנאמר בטומאה ועד אין בה אתא למעוטי קינוי דבעי' קינוי לפני שנים ולא אתי למעוטי סתיר' שתהי' הסתיר' צריכה להיות בפני שנים ופריך ומאי ראית ומשני מסתברא סתירה עדיפא (לאחמורי בה דאפי' בעד אחד) שכן אוסרתה כטומאה (ע"י הסתירה נאסרת לבעל ולבועל) אדרבה קינוי עדיף שכן עיקר גרם לה (הקינוי הוא הגורם לשתאסור הסתירה) אי לאו סתירה קינוי מי איכא ואי לאו קינוי סתירה מאי אהני וכו'. הרי שגם פה הש"ס מסופק אם הקינוי שהוא סבת וגרם איסור הסתירה עדיף א"ד הסתירה האוסרת בעצמה עדיפא: