לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל יב · ו
נלענ"ד עוד בישוב קושית התוס' סוכה ט' א' דל"ל בסוכה לך למעוטי גזולה ת"ל דה"ל מהב"ע ונראה לפי המבואר בסוכה (ל"א א') דמסכך ברה"ר חשיב סוכה גזולה לפסול אי לאו משום דקרקע אינה נגזלת ע"ש. ומבואר בזה דפסול גזול בסוכה הוי גם בקרקע (ופשוט דה"ה בדפנות) ולאו דוקא בסכך וע"כ נראה דזהו רק השתא דכתי' לך ומצינן למיפרש דקאי על כל הסוכה ואפי' אדפנות ואקרקע משא"כ טעמא דמהב"ע נראה דלא שייך בדפנות ובקרקע לפמ"ש הריטב"א בסוכה ל"א א' שם דבתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו לא שייך מהב"ע כיון דקרקע אינה נגזלת ולא יצאה הסוכה מרשות בעלי' ולא נעשית העבירה בחפץ המצוה ורק האדם הוא העובר בתקפו את חבירו והוציאו מסוכתו וע"כ לא שייך מהב"ע והא למה זה דומה לאוכל חלב ויושב בסוכה דיצא עש"ה דיוצא שם מדבריו כלל זה דכל שלא נעשית העבירה בעצם החפץ של המצוה לית ב' משום מהב"ע. והנה הרא"ש פ"ק דסוכה סי' י"ג כ' דרק הסכך דסוכה הוא דאית בי' איסור מוקצה מחמת מצוה משא"כ הדפנות לית בהו משום מוקצה למצוה עכ"ה והטעם פשוט דס"ל דחפץ המצוה בסוכה הוא רק הסכך דכל סכה הכתוב בקרא אסכך הוא דקאי ולא אדפנות וכמבואר ברש"י סוכה י"ב א' ד"ה כשירין לדפנות וא"כ כיון שהדפנות, אינם החפץ של מצוה א"כ שוב לא שייך בהו מהב"ע וא"כ שפיר צריך קרא דלך לדפנות גזולים וכמובן:
ואולם לדעת הרמב"ם פ"ו מה' סוכה הט"ו המובאה ברא"ש שם דגם עצי הדפנות אסורים כל שבעה ע"ש א"כ מבואר דדעת הרמב"ם היא להיפוך דגם דפנות דסוכה הם חפץ של מצוה וא"כ שייך שפיר גם בדפנות פסולא דמהב"ע. ואולם י"ל דאפי' אם הדפנות אינם החפץ של המצוה עכ"ז כיון דהסכך איננו מצוה כ"א כאשר יש דפנות א"כ הדפנות עכ"פ מכשירי מצוה נינהו ושפיר יש לאסרם מכח מוקצה למצוה כיון שהקצה אותם להיותם הכשר מצוה והרי הם כמו נוי סוכה דג"כ אסור משום מוקצה ואע"ג דאין הנוי עצם החפץ של מצוה כ"א דבר מבחוץ המוקצה אל המצוה וע"כ נהי דס"ל להרמב"ם ז"ל דשייך מוקצה מחמת מצוה בדפנות עכ"ז פסולא דמהב"ע דהוא רק אם נעשית העבירה בעצם חפץ המצוה ע"כ שפיר שייך זה רק בסכך ולא בדפנות וכמובן. ואמנם מדברי התוס' בראש השנה כ"ח ב' ד"ה ומנא מוכח דסבירא להו ז"ל דגם הדפנות הם החפץ של מצוה בעצם וז"ל שם ומסוכה אין להביא ראי' כאן מה שאין עובר (על בל תוסיף) בעשה ד' מחיצות אע"ג דאמרי' ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח וכו' עכ"ל. ומוכח להדיא דגם הדפנות הם החפץ של מצוה דאל"כ מאי הוספה על המצוה שייך בדפנות והרי התורה אסרה רק להוסיף על המצוה והדפנות הרי אינם המצוה ודו"ק:
ואמנם גם אם נאמר דגם הדפנות הוי חפץ דמצוה יש ליישב קושית התוס' סוכה ט' א' הנ"ל דל"ל לך וכו' וי"ל דיש נפקותא למ"ד בסוכה (י"ח א') דסיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין כשירה מטעמא דפי תקרה יורד וסותם. והנה שם בסוכה (ד' ב') איתא היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה עמוד וכו' סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א"ל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא ובתוס' שם ד"ה סבר וז"ל ולא דמי לסיכך ע"ג אכסדרה שאין לה פצימין דפי תקרה חשיב שפיר מחיצות הניכרות עכ"ל. ולפי"ז נראה דהא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם היינו רק אם אין שם מחיצה כלל תחת הפי תקרה וירידת הפי תקרה דחזינן לפי תקרה כאלו יורד וסותם היא היא המחיצה משא"כ היכא דיש מחיצה באמת ובפועל תחת הפי תקרה אז שוב לא שייך לומר פי תקרה יורד וסותם שהרי אז אין סתימת הפי תקרה ניכרת כלל שהרי ענין ההיכר הוא רק לפני הרואה ובני אדם הרואים פשיטא דלא יחשבו כלל מסתימת הפי תקרה אם יש שם מחיצה בפועל וא"כ הא איכא נפקותא אם סיכך ע"ג אכסדרה הנ"ל ותחת הפ"ת עשה מחיצה גזולה דמשום לך שפיר פסול כיון דבאמת הרי אין אומרים כאן פ"ת יורד וסותם משא"כ מהב"ע לא הוי שהרי אפשר למצוה בלי עבירה שהרי אלו לא עבר ועשה מחיצה מגזל שוב הרי היינו אומרים פ"ת וכו' והיתה הסוכה כשירה בלא"ה וא"כ בכה"ג הא לא חשיב מהב"ע וכמ"ש התוס' והמפרשים ריש לולב הגזול ע"ש. ועי"ל יותר דאפי' למ"ד בסוכה י"ח א' דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם עכ"ז הרי מבואר שם י"ט א' הטעם דהוא משום דהני מחיצות לאכסדרה הוא דעבידי ע"ש וא"כ הדבר תלוי אך בכונתו ואלו כוון בעשותו תקרת האכסדרה לעשותה לשם מחיצת הסוכה היתה מועלת וא"כ אכתי שפיר הרי הי' אפשר למצוה בלי עבירה שהרי הי' אפשר לו לכוון בתקרה לשם מחיצת סוכה והייתי אומר אז פי תקרה יורד וסותם ולא הי' צריך אז למחיצה הגזולה וא"כ שוב הא לא הוי מהב"ע וכעין זה כ' הפנ"י ריש לולב הגזול ויש לחלק ובאתי רק להעיר. [ודע דמ"ש דאם יש מחיצה בפועל תחת הפי תקרה אזי אין אומרים פי תקרה יורד וכו' מפאת דאין סתימת הפי תקרה ניכרת הנה י"ל כן עוד בפשיטות טפי דסתימת פ"ת שייך רק כשהחלל שתחתיו פנוי להסתם משא"כ כשהוא סתום בלא"ה בפועל ממחיצה שבו שוב לא שייך בו סתימת הירידה דפי תקרה כלל שהרי סתום הוא ואין שם חלל לשירד הפי תקרה לתוכו לסותמו ועוד דסתימת דפ"ת הרי הוא אך סתימה במובן השכל דחושבין ורואין כאלו הוא סתום וע"כ י"ל דסתימה זאת בטילה לגבי סתימה גמורה בפועל ואין שם עוד סתימת פ"ת כלל אם יש שם סתימה בפועל ואין להאריך]:
ואולם באמת נבוך אני בענין פסול גזול בדפנות דנהי דמש"ס סוכה ל"א א' הנ"ל דאמר דמסכך ברה"ר אית בי' פסול סוכה גזולה אי קרקע נגזלת ופשוט דה"ה בדפנות גזולים וכנ"ל עכ"ז הדבר צע"ג באמת דמאי שנא פסול גזול יותר משארי פסולים דאינן פוסלין בדפנות וכמבואר בסוכה י"ב א' במשנה וכולן כשירין לדפנות וברש"י דכל הפסולין ששנינו בסכך כשירין לדפנות דכל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות מיתורא דקרא ילפי' ולא ממשמעותא הלכך סוכות תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי עכ"ל. וא"כ ה"נ קרא דחג הסכות תעשה לך דדרשי' לך למעוטי גזולה נמי ראוי לומר דקאי רק אסכך ולא אדפנות ותדע דהא מתיבת תעשה ממעטינן מן העשוי ואעפ"כ בדפנות אינו פוסל מן העשוי וכמשנה סוכה י"ב א' הנ"ל ע"ש בגמ' וא"כ כי היכי דתיבת תעשה לא קאי אדפנות ה"ה דתיבת לך דבתרי' לא קאי אדפנות. ועוד יותר מזה קשה דהא ב"ש דרשי לך לשם חובך וכמבואר בסוכה ט' א' ואעפ"כ מודי ב"ש דלא בעינן דפנות לשמן ובסכך הוא דבעי' שיסכך לשם סוכה וכמבואר במשנה סוכה ט"ו א' בש"א מפקפק וכו' ע"ש וא"כ ה"נ לדידן דדרשינן לך למעוטי גזולה פשוט דלא קאי תיבת לך אדפנות כ"א אסכך. ועיינתי בס' כפות תמרים בסוכה ל"א א' שם וראיתי שכ' וז"ל ולכאורה הי' נראה לתרץ בזה דעד כאן לא פסיל רחמנא סוכה גזולה אלא בענין הסכך דמאי דכתי' חג הסוכות תעשה לך פירוש סוכה הוא הסכך ובסכך הוא דהקפיד הכתוב שלא יהי' גזול לא בקרקעית הסוכה אבל זה אי אפשר דהא קתני בבריתא והמסכך ברה"ר דקרקע לאו דידי' אלמא דסוכה גזולה הוי בין בסכך ובקרקעות והוא הדין בדפנות עכ"ל בענין זה. ולחומר הנושא י"ל לענ"ד דנהי דחכמים פירשו קרא דחג הסכות תעשה לך דקאי אעשיית הסוכה עכ"ז לא באו להוציא קרא מפשוטו דקאי אקיום מצות ישיבת סוכה ומצאתי כן בשו"ת ח"ס חיו"ד סוף סי' רע"א שכ' בהסברת דעת הר"ם דנשים פסולות לעשות ציצית אף ע"ג דסוכות גנב"ך כשיר' וז"ל דס"ל להר"ם כדעת הר"י שבמרדכי כו' דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כו' והשתא לא תיקשי מסוכה דכתי' בסוכות תשבו ואין העשי' המצוה והא דכתי' חג הסכות תעשה העשי' קאי אחג ולא אסוכה ולא נעלמו ממני דברי הש"ס תעשה לך לשם חובך מ"מ לא משמע פשטא דקרא דקאי אסוכה כמו בציצית כו' עכ"ל. הרי דמקיימינן גם פשטא דקרא דקאי אעשיית חג הסכות דהוא בקיום מצות ישיבת סוכה דהיא עיקר עשיית חג הסכות דההמנע ממלאכה ושאר מצות החג אין מורים על היות החג חג הסכות ואף גם אי קאי על כל מצות החג עכ"ז מכללם ובראשם ודאי היא מצות ישיבת סוכה בכונת הכתוב] וע"כ כיון דמפרשינן לך למעוטי גזולה לכן בעי' ג"כ שהישיבה עצמה לא תהי' ישיבה של גזל וע"כ אם הקרקע גזולה דאז הישיבה שהוא יושב בסוכה היא עצמה גזל היא כיון שדורס הוא או הדבר אשר הוא יושב עליו על קרקע חבירו בגזל ולא שייך כאן הא דדריסת הרגל לא קפדי אינשי דכאן דגזל את הקרקע אזי גם דריסת הרגל אסור כמבואר ברמב"ם ה' גזילה ואבידה פ"ה ה"ב ובח"מ סי' שס"ט סעי' ב' גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים עש"ה. ומה גם דכאן איננו דריסת הרגל דרך ארעי לבד כ"א היא ישיבה קבועה ז' ימים על קרקע שאינה שלו ובכה"ג ודאי דקפדי אינשי וז"פ] וע"כ שפיר אימעטא מתיבת לך. ולפי"ז י"ל דבדפנות גזולים שפיר אין פסול כלל כיון שיושב על קרקע של עצמו ואין הישיבה גזל ורק הדפנות הוא דגזל ובגוף הדפנות שפיר אין גזול פוסל דלך קאי רק אסכך:
או אישיבה וכנ"ל ואם נאמר כן אזי בטל תירוצנו על קושית התוס' סוכה ט' א' הנ"ל וכמובן:
ואמנם נראה דגם אם נאמר כן יש לתרץ קושית תוס' הנ"ל בהצעת סברת המנחת חינוך ז"ל הבאתי' לעיל אות ג' דכ' דמהב"ע איננו פסול עצמותי ולא חשוב לולב גזול כלולב שנפרצו עליו וכדומה רק שפיר לולב כשר הוא ושפיר נחשב שעשה מעשה לקיחת לולב שציותה תורה אלא שא"א שתהי' מעשהו לרצון כיון שבא בעביר'. ולפי"ז נראה לפי דעת הרא"ש הנ"ל דהדפנות אינם החפץ של מצוה כ"א הסכך לבד הוא דהוי החפץ של מצוה ומובן ממילא דלפי סברא זאת אין הדפנות צריכים להיות לרצון כלל כיון שאינם החפץ של מצוה ואינם הנרצה והמבוקש בהמצוה ולפי"ז נראה דאכתי יש נפקותא בקרא דלך לפי המבואר בסוכה כ"א ב' במשנה הסומך סוכתו בכרעי המטה כשיר' ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה והלכתא כוותי' דר"י וכמבואר בסי' תר"ל. והנה בגמ' שם יש מאן דאמר דטעמא דר"י מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה וברש"י כ' וז"ל ואעפ"י שלא למדנו פסול אלא לסכך הואיל ועקרו של סכך אלו מעמידין הוי כאלו סיכך בדבר המקבל טומאה עכ"ל ומוכח דסברא אלימתא היא ופסולא דאורייתא היא דמעמיד חשוב כגוף הדבר והוי פסול שהוא במעמיד כאלו הי' בסכך עצמו וכן משמעות דברי הרמב"ן במלחמות שם [וע' ריש סוכה מבוי דאורייתא תני פסולה וכו' וע' ר"ה י"ט א' ושבת ס' א' הכל הולך אחר המעמיד ובמ"א הארכתי]. ומעתה נראה דיש נפקותא להיכא דסמך הסכך בדבר הגזול דהשתא דכתי' לך בהדיא למעוטי גזולה ה"ל גזול פיסול עצמותי כדבר המקבל טומאה וכדומה וא"כ שפיר הסוכה פסולה דכיון דסמך הסכך בדבר הפסול ה"ל כאלו סיכך בסכך פסול ואיננה סוכה שציותה תורה רק בית בעלמא משא"כ אלו לא הי' נאמר לך א"כ אז הרי לא הי' גזול פסול כלל והי' מסכך בסכך גזול שפיר חשוב סכך כשר אלא שלא הי' הסכך מתקבל לרצון כיון שהוא גזול א"כ ממילא היכא דהסכך באמת אינו גזול כ"א שסמך אותו בדבר הגזול דמה שהוא סומך את הסכך הרי איננו החפץ של מצוה בעצם דעצמיות החפץ של מצוה הרי הוא רק הסכך לבד אלא דאנו אומרים דאם סומך את הסכך בדבר הפסול אזי נחשב כאלו הי' זה הפסול בסכך עצמו מפאת שיש הפסול הזה במעמיד של הסכך וע"כ זה שייך רק בפסול עצמותי אם ישנו במעמיד כדבר המקבל טומאה וכדומה משא"כ גזול דאינו פסול כלל אלא דאינו מתקבל לרצון כיון שבא בעביר' א"כ עתה שהגזל הוא רק בדבר המעמיד שאיננו החפץ של מצוה וא"צ להיות לרצון כלל א"כ הרי אין כאן התחלת פסול כלל והסכך עצמו הרי הוא שלו ומדוע לא יתקבל לרצון ודו"ק היטב כי סברא דקה ונכונה היא בעזה"י: