לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ה · ט
בתוספתא פסחים פ"ד שחטו לשמו ומירק שלא לשמו כשר מפני שהוכשר בשחיטה עכ"ל התוספתא. ומוכח לכאורה דכיון דשחיטת המיעוט בתרא איננה מעכבת אם לא עשאה כלל ע"כ גם השחיטה שלא כתקנה במחשבת שלא לשמה אינה מעכבת. ואולם תוספתא זאת היא לכאורה היפוך הסוגי' דחולין ל' ול"ב הנ"ל דנשאר באיבעי' דלא איפשיטא בחלדה ושהי' במיעוט בתרא ואמנם לפמ"ש באות הקדום דטעם הגמ' חולין הנ"ל דגם הרוב הראשון הוא שלא כתקנו אם הי' שהי' וחלדה אחריו א"כ י"ל דזה שייך רק בשהי' וחלדה משא"כ במחשבת שלא לשמה בקדשים לפמ"ש למעלה דהחסרון רק מפאת שחסר הלשמה דהשלא לשמה עוקר את הסתם לשמן קאי וחסר הלשמה וא"כ כשחישב רוב השחיטה לשמה ובמיעוט בתרא חישב שלא לשמה הרי לא הי' חסרון הלשמה בהרוב הראשון שהרי בהדיא חישב בו לשמו ונמצא שרק במיעוט האחרון הי' חסרון הלשמה וע"כ שפיר כשר ויש לדחות דאכתי י"ל דגזרה תורה בקדשים דבעינן שכל השחיטה תהי' לשמה ואם הי' קצת שחיטה בחסרון לשמה אזי כל השחיטה היא שלא כתקנה כמו דאמרינן הכי בחלדה בחולין דאם הי' קצת שחיטה בחלדה אזי כל השחיטה היא שלא כתקנה ויש לדון הרבה בזה ובאתי פה רק להעיר: