לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ה · ט
בש"ס זבחים דל"ט ע"א ת"ר ועשה כאשר עשה (בפר העלם דבר כתי') מה ת"ל לכפול בהזאות וללמד שאם חיסר אחת מן המתנות לא יצא ולא כלום וכו' לפר זה פר יוה"כ וכו' ושם ד"מ ע"א פריך לפר זה פר יוה"כ למאי הילכתא אי לעכב פשיטא חקת כתיבא בי' א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר כי כתיבא חקה אדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים שאם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אימא מדכסדרן לא מעכבא הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל עכ"ל הגמ'. ומוכח לכאורה משטחיות לשון הגמ' דסדרו של דבר הוא כגוף הדבר וכל שנעשה הדבר בשינוי הסדר אזי חשוב כאלו לא נעשה כלל וע"כ שפיר ה"א דכיון דכסדרן לא מעכבא ה"ה דגוף ההזאות נמי לא מעכב. ואולם רש"י שם ד"ה אימא כ' וז"ל אימא מדכסדרן לא מעכבא אלמא חקה לאו עלייהו קיימא מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב אם חיסר מהן עכ"ל ואמנם גם לפירש"י הנ"ל קשה דהא בחליצה כתי' ג"כ ככה עיכובא ואעפ"כ כתבו התוס' דמנחות הנ"ל דלא קאי עיכובא דככה כ"א אחסרון מעשה אבל לא אשינוי הסדר וא"כ ה"נ נהי דכסדרן לא מעכבא עכ"ז אכתי אין ראי' מזה דחקה לאו עלייהו קיימא דשפיר מצי קאי עיכובא דחקה אחסרון מעשה ולא אשינוי הסדר ותו תיקשי מגוף דברי הגמ' זבחים הנ"ל דמוכח דהא דדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום הוא מפאת דחקה כתי' בהו וכן מבואר ביומא ד"ס ע"א וע"ב בגמ' ע"ש ואמאי נהי דחקה כתי' בהו דילמא קאי רק אחסרון מעשה ולא אשינוי הסדר כמו ככה דחליצה וצע"ק:
וראיתי בתוס' סוטה די"ז ע"ב דאהא דאמרינן התם כתבה (למגילת סוטה) קודם שתקבל עלי' שבועה פסולה שנאמר והשביע ואח"כ וכתב כתבו הם ז"ל ד"ה קודם וז"ל ירושלמי איתפלגון ר' יוחנן ור"ל חד אמר משביע ואח"כ כותב וח"א כותב ואח"כ משביע ומפרש טעמא כדי לסמוך שבועה להשקאה. והתם משמע דבהכי פליגי דמ"ד משביע ואח"כ כותב אית לי' חקה ותורה מעכב על הסדר (דהיכא דכת' חקה או תורה לעיכובא קאי גם על סדר הדבר) ומ"ד כותב ואח"כ משביע אית לי' אע"ג דמעכב אינו על הסדר ותימא כמאן סבירא לי' לא כר' יהודה ולא כר' נחמי' בפרק הוציאו לו ד"ס ע"א דמשמע דכ"ע סבירא להו דהיכא דכתי' חקה מעכב נמי על הסדר וכו' עכ"ל וצ"ע דהא היו יכולים להביא רא' להיפוך ג"כ מחליצה דאע"ג דכתי' ככה עיכובא עכ"ז לא קאי אסדר וכנ"ל ואולי יש לחלק בין עיכובא דככה לעיכובא דחקה ותורה וצ"ע. ודע דמחלוקת ר' יוחנן ור"ל דירושלמי הנ"ל אין לה ענין לספק שלנו אי שינוי הסדר מעכב או לא דדברינו הם רק במקום שהסדר מחויב לכתחלה עכ"פ ואז יש ספק אם שינוי הסדר מעכב משא"כ מחלוקת ר' יוחנן ור"ל הנ"ל הא הוי בעיקר הסדר אם הוא נצרך אפי' לכתחלה ואם כונת הכתוב הית' שיעשה הדבר באופן שנזכר סדורו בפרשה או אין כונת הפרשה לסדר כלל שהרי למ"ד דכותב ואח"כ משביע אדרבה הרי עושין לכתחלה נגד הסדר המוזכר בפרשה שהוזכר שם השבועה תחלה ואח"כ הכתיבה ושפיר יכול להיות דבין לר' יוחנן ובין לר"ל היכא שיש גילוי על הסדר שיוצרך לכתחלה אז שפיר קאי חקה ותורה לעיכובא גם על הסדר בקדשים וכן בעלמא שפיר סדר שיש עליו גילוי אלכתחלה דידי' יכול להיות דלכ"ע מעכב מפאת דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ורק שם בסוטה פליגי אם כונת הכתוב הית' על סדר כלל דלמ"ד דכותב ואח"כ משביע ס"ל דחקה ותורה בעצמותם לא קאי אסדר הנזכר בפרשה ואין מחייבים את הסדר ואה"נ דהיכא דיש גילוי אחר על הסדר שיוצרך לכתחלה שפיר יכול לסבור דקאי חקה ותורה גם עליו דעל כל הנצרך בדבר לכתחלה קאי חקה ותורה לומר שהוא מעכב ורק דחקה ותורה בעצמם ס"ל דלא קאי אסדר לחייב את הסדר וכנ"ל וז"פ: