לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ה · ה
במס' פרה פ"ד משנה ב' הזה מששית שביעית (של הזאה ששית קרא שביעית) חזר והזה שביעית פסולה משביעית שמינית (של הזאה שביעית קרא שמינית) וחזר והזה שמינית כשרה ובר"ש כ' וז"ל הזה מששית שביעית דשבע כתי' כסדרן והוא מונה שביעית קודם ששית שקרא לששית שביעית וחזר והזה שביעית פסולה דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית ולא שיקדים זו לזו אבל משביעית שמינית כשרה דאין שמינית בהזאות של פרה וזה טעות דבר בעלמא הוא עכ"ל. ונראה לפי דברי הר"ש אלה דאין הפסול כשקרא לששית שביעית מפאת שהקריאה איננה כפי מה שהיא ההזאה באמת שהרי ההזאה היא ששית והוא קורא אותה שביעית והתורה הקפידה שיקרא את ההזאה כמו שהיא דז"א דא"כ בקרא לשביעית שמינית נמי ניפסול שהרי ג"כ אינו קורא אותה כפי מה שהיא שהרי היא הזאה השביעית והוא קורא אותה שמינית ואי דשם רק טועה בדיבורו הוא שהרי אין שמינית בפרה זה אינו דגם בששית ודאי דרק טועה הוא שסובר שהיא שביעית ומה לי מפאת מה הוא הטעות ואם אנו אומרין דלא הקפידה תורה אקריאה שאינה כפי אמיתת ההזאה אם הוא רק מסיבת טעות א"כ פשוט דגם בקרא לששית שביעית מפאת שסבר שהיא שביעית ג"כ אין ראוי שיפסול ועל כרחך דאין הפסול כאן כלל מפאת שאין הקריאה כפי אמיתת ההזאה ורק הפסול הוא להיפוך דההזאה נמשכת באמת אחרי הקריאה ואם קורא לששית שביעית אזי ההזאה נמשכת אחרי הקריאה ונחשבת באמת הזאה שביעית ונמצאת הזאה השביעית איפוא נעשית קודם להזאה ששית וע"כ היא פסולה מפאת שינוי הסדר דכיון דאמרה תורה שיזה שבע פעמים מוכח הכוונה שיזה כסדר א' ב' ג' וכו' וזה שהקדים הזאה שביעית לששית ה"ל משנה הסדר וע"כ הזאתו פסולה משא"כ בקורא לשביעית שמינית א"א שתמשך ההזאה אחרי הקריאה ותחשב שמינית באמת שהרי אין שמינית בפרה והדיבור הוא דיבור בטל לגמרי וחשובה שפיר ההזאה הזאה שביעית ואי דאין כאן קריאה זה איננו פוסל כלל ורק בקורא לששית שביעית דאיכא שביעית בפרה ע"כ איננו דיבור בטל ומועיל להמשיך אחריו את ההזאה שתחשב שביעית ויש כאן פסול מפאת שקדמה הזאה שביעית לששית וה"ל שינוי הסדר. וא"כ איפוא הרי נמצינו למדין בזה דשינוי הסדר מעכב וא"ל דשאני ז' הזאות דפרה דהן עבודה אחת עבודת ההזאה וכבר כתבנו למעלה באות א' דשינוי הסדר דאינו מעכב שייך רק בשני דברים שונים שניתן להם סדר שלא יעכבו זה את זה בסדרם משא"כ בדבר אחד בעינו א"א שיועיל כשהוקדם חציו האחרון לחציו הראשון עש"ה באות הנ"ל דז"א דהתוס' במנחות ד"ז ע"ב ד"ה ואם כתבו להדיא דז' הזאות דפרה הן כל אחת עבודה בפני עצמה עש"ה. וא"ל דהתם בפרה הרי בלא"ה תיקשי דהרי היא קדשים ובקדשים הרי בעינן שינה לעכב דז"א חדא דפרה קדשי בדק הבית היא ויכול להיות דלא בעינן בה שינה לעכב כמו דדנין בה למד מן הלמד עי' תחלת דברינו בכלל זה. ותו דהר"ש כ' שם דילפי' בספרי מדרשא דז' הזאות דפרה מעכבות שאם חיסר אחת מהן פסולה ע"ש וע"כ כיון שיש גילוי על גוף ההזאות שמעכבות שוב ממילא אנו אומרין דגם שינוי סדרם מעכב דזה סבירא לן מסברא דשינוי הסדר הוא כמו גוף הדבר ואם נשתנה סדר הדבר ממה שכתוב אזי הוא כאלו לא נעשה כלל וע"כ כל שגוף הדבר מעכב אזי ממילא גם שינוי סדרו מעכב:
ואולם י"ל דהא דכתבו התוס' מנחות הנ"ל דשינוי הסדר אינו מעכב היינו רק כשהדברים בעצמותם אינם תלוים זו בזו כמו תכלת ולבן ורקיקה וחליצה שכל אחד מהם דבר בפ"ע ואינו תלוי כלל בחבירו אלא שהתורה אמרה שיוקדם זה לזה ואז אין שינוי הסדר מעכב משא"כ בהזאות דהזאה שביעית עצמה הרי היא המחייבת שיוקדם לה הששית שהרי א"א שיהי' השבע קודם השש וע"כ נהי דהר"ש כ' דשבע כתי' כסדרן וכו' ומוכח דהעיכוב הוא רק מפאת שינוי הסדר שנתנה התורה לא מפאת עצמו לפי שא"א להיות השבע קודם השש עכ"ז אין ראי' מכאן אסדר דעלמא כיון דסדר דכאן עדיף טפי שהוא סדר מחויב בטבע שבטבע השש קודם לשבע וכמובן: