לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ה · ד
במנחות דמ"ז ע"א איתא ר' אליעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הלחם קדוש (ע"י הכבשים) עד שישחוט (הכבשים) לשמן ויזרוק דמן לשמן. ובתוד"ה עד כתבו תימה ל"ל זריקה הא בפ"ק דפסחים מסקינן דראב"ש סבר לה כאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי ותירץ ריב"א דזריקה שלא לשמה גרועה מנשפך הדם עכ"ל. ומוכח דעשי' שלא כתקנה גרועה יותר מאלו אינו עושה כלל ומוכח ג"כ דמחשבת שלא לשמה הוא דבר הפוסל בעצם לא לבד שחסר מחשבת לשמה המכשרת ונחשב כאלו לא זרק ודו"ק. וזאת ההוכחה השני' מפורשת עוד יותר בדברי התוס' שם בסוף הדיבור שכתבו לענין עומד לזרוק וכו' דזריקה שלא לשמה גרע מזריקת פיגול דשלא לשמה עוקר הקרבן ועושהו קרבן אחר עכ"ל. ואולם ההוכחה הראשונה דעשי' שלא כתקנה גרע מהעדר העשי' יש לדחותה דלענין עומד לזרוק אמרי' שפיר דנשפך הדם חשוב עומד לזרוק כיון שאלו הי' הדם הי' זורקו כתקנו משא"כ כשזרק שלא לשמה הרי אגמ"ל דלא הי' מעולם עומד לזרוק כתקנו ואולם זהו רק אם אדם נעשה חשוד למפרע וגם הוא רק במחשבת שלא לשמה בזדון משא"כ במחשבת שלא לשמה בטעות (ע"ש במנחות מ"ט א') הרי ודאי יוכל להיות שרק בשעת הזריקה הוא שנפל הטעות במחשבתו ומתחלה שפיר הי' עומד לזרוק כתקנו ויש להאריך בזה ואכ"מ: