לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ה · ג
במנחות ד"ט ע"א בללה (למנחה) חוץ לחומת העזרה ר' יוחנן אמר פסולה ובתו' ד"ה ר' יוחנן כתבו וז"ל אף ע"ג דלא בלל כשיר' חוץ לחומת העזרה גרע ולא דמי לההוא דזבחים בפרק קדשי קדשים דתלינן טעמא מצה דמה בכל מקום במזבח כשיר' שאם הזה ולא מצה כשיר' דהתם בפנים והכא בחוץ עכ"ל וכוונת דברי התוס' אלה מבוארת אצלי במקום אחר בחידושי דלמעלה מחוט הסיקרא במזבח הרי איננו מקום הפוגם חלילה דכל מקומות המזבח כלם קדושים וטהורים הן ואין שם פגם חלילה ורק שכל מקום ומקום במזבח יש לו מדריגת וענין קדושה בפני עצמה וידעה תורה שענין מיצוי חטאת העוף מבקש מדריגת המקום שהוא למטה מחוט הסיקרא במזבח ושהמקום ההוא הוא הכשירו והראוי לו לפי מכוון ענין המיצוי וע"כ אם מצה למעלה מחוט הסיקרא וחסר אל המיצוי מדריגת המקום הראוי לו אזי אפשר שיוחשב רק כאלו לא מצה וע"כ שפיר אינו מעכב כיון דגם אם לא מצה כלל הרי אינו מעכב משא"כ בבולל מנחה חוץ לעזרה דמקום החוץ הרי הוא מקום הפוגם שמפאת זה קדשי קדשים נפסלים ביוצא וכמובן וע"כ שפיר נהי דלא בלל כלל כשר עכ"ז בבולל חוץ לחומת העזרה גרע כיון שנעשית הבלילה באמת ונעשית בחוץ וחלה עלי' פגם החוץ ע"כ זה הפגם החל עלי' הוא מקלקל שפיר את המנחה כולה ופוסלה וכמובן ודו"ק:
והנה כי כן יהי' ראי' מדברי התוס' אלה למה שכתבתי במ"א בחידושי דמחשבה שלא לשמה הפוסלת בקדשים (בפסח וחטאת לגמרי ובשאר קדשים לענין שלא יעלו לבעלים לשם חובה) אין הפסול מפאת המחשבה בעצם לפי שמחשבת שלא לשמה היא מחשבה פגומה ופוגמת את הקרבן ורק הפסול הוא מפאת דבעינן בהו מחשבה לשמה מה"ת באמת כדיליף בריש זבחים אלא דגם סתמא כשר מפאת דסתמא לשמן קאי והוי כאלו חישב בהדיא לשמה כמבואר בזבחים שם ב' ב' וע"כ אם חישב בפירוש שלא לשמה א"כ הרי עקר בהדיא את הסתם הזה ואינו עומד מעתה למחשבת לשמה דאדרבה הרי חישב בהדיא שלא לשמה וע"כ שוב הפסול הוא מפאת שחסר מחשבת לשמה והעדר מחשבת לשמה שהצריכה בה תורה הוא הפוסל ודו"ק היטב. והבאתי בחידושי ראיות לזה והארכתי שם מאוד ואכ"מ. והנה מדברי התוס' מנחות הנ"ל יש לכאורה ראי' ברורה לזה דאי לא נימא כן רק נימא דמחשבה שלא לשמה היא מחשבה הפוסלת ופוגמת בעצמותה א"כ אכתי תיקשי מהא דאמר בזבחים ה' ב' דמשום דאשם שלא הוקטרו אימוריו כשר לכן א"א דמחשבת שלא לשמה דהקטרה יעכב (מפאת קרא דהוא הנאמר בהקטרה וכנ"ל) דמאי ארי' הרי שפיר יכול להיות דאע"ג דלא הקטיר כשר עכ"ז בהקטיר במחשבת שלא לשמה גרע כמו דאמרי' בהך דמנחות דאע"ג דלא בלל כשר בלל בחוץ גרע דכאן אין לחלק כמו שחילקו התוס' לענין מיצוי חטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא דלמעלה מחוט הסיקרא איננו מקום הפוסל כמו החוץ והוא רק מקום הבלתי כשר למיצוי וחשוב רק כאלו לא מיצה וכנ"ל דהא מחשבה שלא לשמה הרי הוא שפיר מחשבה הפוסלת ופוגמת וא"כ דמי שפיר לחוץ ועל כרחך לומר דגם מחשבה שלא לשמה איננה פוסלת ופוגמת בעצמותה והפסול הוא רק מפאת שחסר מחשבת לשמה וההקטרה צריכה למחשבה זאת וע"כ שפיר לא דמי לבולל בחוץ דיש שם דבר הפוסל ופוגם בעצם לא לבד שחסר דבר המכשיר ודו"ק:
אולם אחרי העיון יש לדחות דבזבחים שם ד"ז ע"ב פריך אתיבת הוא (דכתי' בפסח בשחיטתו ל"ל) ומשני כדתניא נאמר בפסח הוא בשחיטה לעכב אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר עכ"ל הגמ' וברש"י ד"ה לכדתניא כ' כלומר לגלויי על הוא דגבי אשם דלא ילפינן פסול מיני' וכו' עכ"ל. ומבואר בזה דהא דלא מהני תיבת הוא הכתובה באשם בהקטרתו לעכב בהקטרה שלא לשמה איננו מפאת סברא שכלית דא"א דהקטרה שלא לשמה תגרע מאלו לא הקטיר כלל והוא רק מטעם אחר דיש גילוי להדיא על האי הוא דלא אתא לעיכובא דהוא דכתי' בפסח בשחיטה דא"צ לגופי' אתי לגלויי על האי הוא (דלא כתי' במידי דמעכב כשחיטה וכתוב רק בהקטרה דאינה מעכבת) דלא אתי לעיכובא. וא"כ קושי' מעיקרא ליתא דמדוע בלל חוץ לחומת העזרה גרע מלא בלל כלל ואלו בהוא דכתי' באשם אמרי' דכיון דלא הוקטרו אימורי' כשר וכו' וכנ"ל דז"א דבאשם גזה"כ הוא וכנ"ל ואיננו כלל מפאת הסברא דעשי' שלא כתקנה לא גרעה מאלו לא עשה כלל:
ומעתה הנה יש לנו לכאורה להביא מזה ראי' להיפוך דכיון דאיצטריך באמת הוא בפסח בשחיטה לגלות על הוא דכתי' באשם בהקטרה דאינו מעכב ומוכח דלולי זה הייתי אומר דמעכב אע"ג דגוף ההקטרה איננה מעכבת וא"כ מוכח דעשי' שלא כתקנה גרעה מאלו לא עשה כלל:
אולם אחרי העיון עוד הנה גם ראי' להיפוך אין כאן דבמנחות די"ט ע"א איתא אמר רב כל מקום שנאמר תורה וחקה אינו אלא לעכב וכו' והרי מנחה דכתי' בה חקה ואמר רב כל מקום שהחזיר הכתוב בתורה מנחה אינו אלא לעכב החזיר אין לא החזיר לא שאני התם דכי כתיבא חקה אאכילה כתיבא והאכילה הרי איננה מעכבת הילכך הוא דכתי' באכילה לאו לעיכובא אתא) והרי לחם הפנים דכי כתיבא חקה אאכילה כתיבא ותנן שני סדרים מעכבין זה את זה וכו' אלא כל היכא דכתיבא אאכילה אכולי מילתא כתיבא וכו' עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה דאע"ג דכתיבא תיבת העיכוב באכילה שאינה מעכבת עכ"ז אמרינן דאכולי מילתא כתיבא וקאי גם על עבודות המעכבות וא"כ ה"נ הוא דכתי' באשם בהקטרה דהוא ג"כ תיבת עיכוב (כדדרשינן בהוייתו יהא) ע"כ שפיר ה"א ג"כ דלא קאי אהקטרה לבד כ"א מוסף גם על כל הארבע עבודות המעכבות והוי כאלו הי' כתוב תיבת הוא בהנך עבודות גופייהו ושפיר הי' ראוי שיעכב בהם מחשבת שלא לשמה נהי דבהקטרה אינה מעכבת מפאת שגוף ההקטרה לא מעכבא וע"כ שפיר איצטריך הוא דפסח לגלות על תיבת הוא דאשם דאינה לעיכובא וכמובן:
והנה בגוף קושית התוס' מנחות הנ"ל נלענ"ד דיש לחלק בין הך דמצה דמה וכו' להך דבלל בחוץ וזה דמיצוי חטאת העוף הרי הוא אחרי ההזאה שכבר נאמרה כל מצות חטאת העוף בהזאה כיון דמיצוי שאחרי' הרי אינו מעכב עוד וא"כ הרי כבר גמר בההזאה את כל המצוה כיון שאפי' אינו עושה דבר אחרי כן ג"כ כשר וע"כ שפיר אי אפשר לומר דאם ממצה אח"כ שלא כתקנו תופסל חטאת העוף שהרי כבר גמר להקריב חטאת כשירה ואיך יופסל ע"י מעשה שאח"כ ובכמו זה אמרי' בזבחים כ"ט א' וכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסל משא"כ בבלילה בחוץ דהבלילה היא לפני עבודות המנחה א"כ שפיר ביכולתה לפגום המנחה ולקלקל את העבודות הבאות אחרי' ושפיר י"ל דעשי' שלא כתקנה גרע תמיד מלא עשה כלל וע"כ נהי דלא בלל כלל אינו פוסל עכ"ז בלילה בחוץ שפיר פוסלת את העבודות שאח"כ והך דמיצוי דתלי טעמא באם לא מצה כשיר' אין הכוונה דעשי' שלא כתקנה לא גרע מלא עשה כלל רק הכוונה דכיון דלא מצה כשר א"כ הרי ההזאה היא גמר המצוה וא"כ ממילא גם עשי' שלא כתקנה דאח"כ ג"כ א"א שיפסול דכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסל וכנ"ל:
ולפ"ז תתיישב ג"כ קושייתנו מסתירת הך דבלילה להך דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורי' וכו' דהא הקטרת אימורים ג"כ הוא אחרי הזריקה שהזריקה היא גמר המצוה בקדשים כיון דכל מה שאח"כ אינו מעכב אפי' לא נעשה כלל וא"כ שפיר ג"כ א"א שהקטרה שלא לשמה תעשה פסול דכי מאחר שהוכשר וכו' ועיקר הך מימרא דגמ' אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא אחר הקטרת אימורין והוא עצמו וכו' הנאמר בזבחים ה' ב' ועוד שם ז' ב' ובמנחות ד' א' לקוחה מבריתא המובאה בזבחים ד"י ע"ב ששם השיב ר' יהושע כן לר' אליעזר ע"ש. ולפי דברינו לפעמי' השיב לו דר' אליעזר הוא האומר בזבחים כ"ט א' סברא זאת דכי מאחר שהוכשר וכו' ע"ש ויש לפלפל בזה בהנך סוגיין דזבחים ומנחות הנ"ל ואכ"מ: