אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ח › פלג ה

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ח · פלג ה

פלג ד

ויש להוסיף עוד ולתרץ עפ"י כל הנ"ל מה שיש להקשות לכאורה ע"ד התוס' יומא ד' נ"ח ע"א סד"ה ר"י במה דמתרצי מה שהקשו שם וז"ל וא"ת למ"ד אין מערבין לקרנות מנלי' דעולין אין מבטלין זא"ז י"ל דנפקא לי' מדם דם בפ' התערובות זבחים ד' פ"א עכ"ל וכן כתבו ג"כ בתוס' מנחות ד' כ"ב ע"ב ד"ה ור"י עיי"ש ויש לתמוה על דבריהם דנאדו מהאי דרשה דקודש הם דגם מזה יליף בזבחים שם האי דינא דעולין אין מבטלין דזה דרשה גמורה לכאורה ודם דם קאמר בגמ' שם י"ל דלא משמע לי' בשגם כי בסוגיא דתמורה ה' ע"ב הנ"ל נמי מפורש להדיא אליבא דרבא דס"ל כר' יהונתן דיליף האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז מהאי קרא דקודש הם וכמו שכתבנו לעיל דע"כ ס"ל לרבא דקרא דדם דם צריך ללמדנו דמקום עולה מקום שיריים וכמש"ש בזבחים פ"א הנ"ל ולמה זה בחרו להם התוס' בהאי דרשה דדם דם מה שממשמעות הסוגיות מסתבר טפי לומר דלמאן דלא יליף מקרא דולקח האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז ס"ל ללמוד האי דונא מקרא דקודש הם ולא מדם דם אמנם לפי הנ"ל יש לתרץ ד' התוס' עפ"י דרך החידוד וי"ל דכונתם הוא ליישב קושיתם גם אליבא דר' יהודא דאיירי שם בשיטתו דהא ר"י אף דס"ל ג"כ דמערבין לקרנות מ"מ לא יליף מזה דעולין אין מבטלין ודריש לי' לקרא דאתא לאשמועינן דמין במינו לא בטל ופשיטא להו טובא דמ"מ ס"ל גם לר"י דעולין אין מבטלין זא"ז ואף במבשא"מ כגון קומץ מנחת חיטים בקומץ מנחת שעורים וכה"ג ולדידי' א"א ללמוד זה מהאי קרא דקודש הם דהא מצינו לר"י דס"ל שינוי קונה בב"ק ד' צ"ה ע"א דקאמר התם גזילה חוזרת בעיני' וכמ"ש נמי כן להדיא בתוס' ע"ז ד' ז' ע"א ד"ה ר"מ שהקשו בזה לר"י מדידי' אדידי' ותירצו דרק התם ס"ל דקונה בשינוי משום שנתכוין לקנות ע"ש והנה מבואר ג"כ שם בתמורה ד' ו' ע"ב דאביי ורבא פליגי בשינוי קונה ופירש שם רש"י בחד לישנא דהיינו דאביי ס"ל כמ"ד שינוי קונה ומשום דאי עביד מהני ורבא ס"ל כמ"ד שינוי אינו קונה ומשום דאעל"מ עיי"ש וכיון דר"י ס"ל שינוי קונה ע"כ ס"ל נמי דאיע"מ וע"כ דמיבעי נמי גם לדידי' האי קרא דקודש הם ללמדנו האי מילתא דבכור ומעשר ל"מ להו פדיון גם בדיעבד וכמשנ"ת מן הסוגיא דתמורה הנ"ל ותמורת בכור ומעשר דלא קרב יליף מקרא דלד' הוא וכדמפורש ג"כ להדיא בתו"כ פ' בחקותי פרשה ח' ס"פ י"א עי"ש וסתם ספרא הוא ר' יהודה כמ"ש ביומא מ"א ע"א ובכ"מ עי"ש וע"כ דאייתר לי' קרא דקודש הם על פדיון בכור ומעשר דל"מ בדיעבד וע"כ נמי לומר לדידי' דהאי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז לא יליף אלא מקרא דדם דם ובאם אינו ענין למב"מ דילפינן מקרא דולקח ע"כ דאתא לאשמועינן דעולין אינן מתבטלין וגם במבשא"מ [עיין מ"ש התוס' כה"ג בזבחים פ"א א' ד"ה תנאי להקשות מה דלא קמשני אליבא דרבנן דאיצטריך קרא דקודש הם דאם אינו ענין למב"מ ועולין תנהו ענין למבשא"מ ע"ש ולר"י מוכרחים אנו לומר כן דהא מולקח לא יליף עולין וקודש הם איצטריך לדרשא דאביי לומר דכאן לא מהני גם בדיעבד וע"כ דיליף מדם דם ובאם אינו ענין וכנ"ל ודו"ק] והיינו מ"ש התוס' דילפי לה מקרא דדם דם כי היכי שיתרץ נמי האי קושיא גם אליבא דר' יהודה דאיירי שם מיני' ולדידי' א"א ללמוד מקרא דקודש הם וכנ"ל ודו"ק. ונשוב מעתה ליישב עפי"ז גם את הסוגיא דשלהי הוריות שייעדנו לעיל עפי"מ שנקדים לבאר עוד פלוגתת ר"מ ור' יהודא בשלהי בכורות דס"ל לר"מ דאחד עשר אין דינו כתמורה ומשו"ה עושה תמורה ומוכיח זה מהא דאילו הי' תמורה לא הי' קרב ור"י ס"ל דאין אחד עשר עושה תמורה ומשום שהוא בעצמו תמורה ואין תמורה עושה תמורה כמ"ש במתני' שם בבכורות ד' ס' ע"א ומבואר שם ד' ס"א ע"א דבעלמא לא פליג ר' יהודא ומודה הוא דתמורת מעשר אינה קריבה ורק באחד עשר הוא דפליג ואמר דאף דגם הוא תמורה מיקרי די"א הוי תמורה דעשירי מ"מ שפיר קרב ומרבה לי' שם מן הקרא דאם מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים ע"ש וכן מפורש ג"כ ברמב"ם פ"ח מה' בכורות הלכה א' דאחד עשר קרב שלמים ואינו עושה תמורה אף דפסק ג"כ בפ"ג מה' תמורה ה"א דאין תמורת בכור ומעשר קריבין לעולם וכנ"ל וע"כ דפסק כר"י וס"ל ג"כ טעמא דר' יהודא דמרבה לאחד עשר מן הקרא דאף דדינו כתמורה מ"מ קרב שלמים שלא כמ"ש בתוי"ט שלהי בכורות בטעמא דקייל"ן להלכה דאין אחד עשר עושה תמורה משום דתמורת בכור קריבה כדתנן ספ"ג דתמורה ולפיכך הי"א עצמו הוא תמורה וא"ע תמורה עיי"ש דאין זה אלא תימה דודאי כו"ע מודי בזה דאין תמורת בכור ומעשר קריבין וטעמא דר"י כאן הוא משום דמרבה לי' מן הקרא וכבר תמה בזה בתו"ח על משניות וז"ב וצריך להבין טעם פלוגתתן דר"מ ור"י בזה ולמה לא ס"ל גם לר"מ האי דרשה דר"י מאי דמרבה מקרא דאם מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים דע"כ ה"ט דר"מ שמוכיח דאין הי"א כתמורה דכיון דלית לי' קרא יתירה לרבות אותו להקרבה ומ"מ הלכה גמירא לי' דאחד עשר קרב שלמים ומשו"ה הוא דמוכיח מזה דע"כ אין דינו כתמורה שאילו הי' תמורה לא הי' קרב הרי דלא ניחא לי' למדרש כר"י דמרבינן לי' לי"א מקרא דאם מן הבקר וצריך להבין טעמא מאי:

והנלענ"ד לומר בזה דר"מ ור"י אזלי לשיטתם במאי דמצינו דפליגי ג"כ בעלמא כיו"ב וכמו שנבאר ובהכי הוא דפליגי גם כאן בהאי דרשה דאחד עשר של מעשר ונקדים לבאר תחלה סוגיא דסוטה ד' י"ז ע"א במאי דאמרינן התם דר"מ סבר אלות אלות ממש האלות לרבות וכו' אלה למעוטי וכו' האלה למעוטי צוואות וכו' ור"מ אתים לא דריש ור' יהודא כולהו במיעוטי דריש להו וכו' האלות למעוטי וכו' האלה למעוטי וכו' ור"מ מ"ש האי הי דמרבי בי' ומ"ש האי הי דמעיט בי' הי. דגבי דריבויא ריבויא הוא והי דגבי דמיעוטא מיעוטא הוא והנה בתוס' שם ד"ה האלות הקשו וז"ל תימה לרבי דהכא דריש ר"מ הי דהאלות ובפ"ק דהוריות ד' ה' אמר ור"מ קהל הקהל לא דריש ותו איכא למיתמה דר' יהודה דריש הכא ה"י דריבויא למעט והתם דריש קהל הקהל לריבויא ותו קשיא דר"י אדר"י דהכא משמע דל"ד את האלות ובפ"ק דמנחות אמר ר"י סבר את כל הלבונה לרבות קורט אחר ע"ש שנשארו בקושיא ובתוס' מנחות י"א ע"ב ד"ה ור"ש תירצו הקושיא האחרונה דאת לא דריש ר"י ואת בוי"ו דריש עיי"ש ולענ"ד נראה לתרץ שתי קושיות התוס' משה"ק אליבא דר' יהודא חדא בירך חברתה דהנה מבואר מלשון התו' דמה"י דהאלה דהוי ה"י דמיעוטא לא קשיא להו כלל אליבא דר"י דזה ודאי מיעוטא הוא לד"ה ורק מה"י דריבויא הוא דקשיא להו וכמבואר בלשונם והנה כי כן נראה לבאר ולומר אליבא דר"י דאה"נ דר"י דריש אתים וכדמשמע להדיא במנחות י"א וכן נמי דריש ה"י כמ"ש בהוריות ה' ע"א גבי קהל הקהל וכן מצינו ג"כ בחולין ד' קל"ד ע"ב עיי"ש בגליון בשם התוספתא דגריס התם אמר ר' יהודא כהנים נהגו בו עין יפה וכו' טעמא דנהגו הא לא נהגו דידי' הוא והיינו דמרבה מה"י דהלחיים להביא צמר שבראש כבשים ומה"י דהקיבה חלב שע"ג הקיבה וכו' עיי"ש והיינו נמי טעמא דס"ל לר' יהודא שם בסוטה י"ז ע"א דה"י דהאלות האלה אתא למעוטי משום דכיון דאיהו ס"ל דה"י בכ"מ ריבויא הוא וכאן דכתיב נמי את דהוי ג"כ ריבויא הוי ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט ומשו"ה דריש להו להני ה"י למעוטי וז"נ מאוד בע"ה:

ואי קשיא לך הא כיון דכתיבי כאן לפי"ז ג' מיעוטי חד מיעוט מה"י דהאלות דאתא מדין ריבוי אחר ריבוי לדברינו ואידך תרי ממ"ש אלה האלה א"כ הוי מיעוט אחר מיעוט ואדרבא קאתו כולהו לרבות דזה לק"מ וכמו שמצינו לר' יהודא בעצמו דדריש בכה"ג ג' מיעוטי כולהו למעט לעיל בהוריות ד' ג' ע"א גבי זאת תורת העולה וכמ"ש רש"י שם בשם הירושלמי דדוקא בב' מיעוטין אמרינן דאתא לרבות אבל בג' מיעוטי בזא"ז בחד קרא כולהו אתו למעט יעו"ש ובתו"י שם הקשו מהא דדרשינן בסנהדרין ט"ו עשרה כהנים כתובין בפרשה דראשון ממעט ושני לרבות וכו' וכתבו שם תחלה לחלק בין מספר זוגות למספר משולש עיי"ש וכאן בסוגיא דסוטה נמי הא ג' מיעוטין הן ושפיר קאמרינן דכולהו אתו למעט ובאחרונים הקשו ע"ז ממ"ש בסנהדרין פ"ו גבי הגונב חצי עבד וחצי ב"ח דר' יהודא גופי' דריש שם ג' מיעוטי מאחיו בנ"י מבנ"י דהוי מיעוט אחר מיעוט ואתו לרבות אמנם לק"מ לפימש"ש עוד בתו"י שם לתרץ דהאי כללא דג' מיעוטי אינו אלא במקום דכל חדא אתא למילתא לחוד עיי"ש וא"ש שם בסנהדרין דלר"י אתא ב' מיעוטי על ח"ע וחב"ח ולכן אמרינן דאתא לרבות ולרבנן שם כל חד אתא למילתי' לכן ס"ל דכולהו אתו למעט וכאן נמי בסוטה הא כל מיעוטא מידרש באנפי נפשי' ועיין ג"כ מ"ש בתוס' הרא"ש שם בהוריות דף ג' לתרץ האי כללא בדרך אחרת דהכי גמירי לן דכל היכי דאיכא למידרש כולהו למעוטי כי הכא דרשינן כולהו ורק היכי דליכא למידרש מכולהו מיעוטי אז אמרינן בי' דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ע"ש וכן נתכוין לזה גם בס' קרבן אהרן על הת"כ ויקרא פ"ז אות א' ע"ש וא"ש סוגיא דסוטה אליבא דר' יהודא דכולהו אתו למעוטי ומהא דסנהדרין פ"ו לק"מ וכמבואר ודו"ק:

ואולי יש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק התוס' כאן בסוטה נמי אליבא דר' מאיר מה דדריש שם ה"י דהאלות ובהוריות ה' אמר ור"מ קהל הקהל לא דריש וי"ל דר"מ נמי אף דבעלמא לא דריש אתים כמ"ש שם בסוגיא ור"מ אתים לא דריש דמשמע ודאי מהאי לישנא דלאו דוקא כאן לא דריש אלא דגם בעלמא נמי לא דריש היינו את לחוד הוא דלא דריש אבל את ה"י דריש וי"ל דהיינו דקאמר התם אליבא דר"מ ה"י דגבי' דריבויא ריבויא הוא ורש"י פירש דלגבי ריבוי דהאלות דקאי אוכתב ודחוק קצת דאיזה ריבוי הוא וכתב ולדברינו י"ל דהיינו דקאמר ה"י דלגבי ריבויא משום דכתיב האי ה"י לגבי את דאתין וגמין ריבויא הוא ואף דר"מ לא דריש אתין לרבות מ"מ מודה דאת מיהא לישנא דריבויא הוא וה"י דכתיבא לגבי' את שפיר דריש לרבות ובהכי הוא דפליגי ר"מ ור"י לפי"ז דר"י ס"ל דדרשינן ה"י לרבות בכ"מ וכמו בקהל הקהל ורק אי כתוב ה"י אצל את כיון דלדידי' את לחוד ג"כ דרשינן לרבות הוי ריבוי אחר ריבוי ובזה ע"כ למעט קאתא ור"מ ס"ל דה"י בעלמא לא דרשינן לרבות ומשו"ה לא דריש קהל הקהל וכן נמי לא דריש אתין בעלמא ורק במקום דכתיב את וה"י דריש לרבות דאין זה ריבוי אחר ריבוי לדידי' דכל אחד לחוד לא דריש ר"מ לרבות וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בע"ה:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה