לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ח · פלג ד
ומה מאוד יתבאר לן מעתה עפי"ז גם דברי התוס' זבחים ל"ז ע"ב ד"ה קודש הם שהבאנו לעיל משה"ק בסוגיא דהתם דקאמר לריה"ג דיליף לי' לתמורת בכור ומעשר דלא קרב מקרא דקודש הם והקשו דהא בפ"ק דתמורה קאמר דבין אביי ובין רבא מיקמי הם לדרשא אחריתא וכו' ואין תמורתן קריבה נפקא להו מדכתיב לד' הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה ונתקשינו לעיל להבין את קושיתם דהא כיין דמסקינן לקמן ד' פ"א ע"ב דתנאי פליגי בזה א"כ שפיר אפשר לומר דגם ריה"ג דריש לי' להאי קרא דקודש הם על הא דתמורתם אינה קריבה והנה מעתה נכונים מאוד דברי התוס' שביארנו דלאביי ורבא לשיטתם דס"ל מקום עולה מקום שיריים לדידהו לה פליגי תנאי כלל בהאי דרשה דקודש הם דצריך למילתא לכל חד וחד כדאית לי' ותמורת בכור ומעשר דלא קרב ע"כ מקרא דלד' הוא דילפינן לה וא"כ לפי"ז הא שפיר הקשו התוס' כאן בסוגיין דזבחים ל"ז האיך פשיטא לי' כ"כ לתלמודא למיפרך בשלמא לריה"ג דמוקי לי' נמי במעשר ופסח היינו דכתיב לא תפדה קודש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה וכו' אלא לר"י דמוקי לי' כולי' בבכור מעשר ופסח דלא קרב תמורתן מנא לי' והא לאביי ורבא לא דרשינן כלל האי דרשה דאין תמורתן קריבה מהאי קרא דקודש הם ולדידהו ס"ל דלכולהו תנאי ילפינן האי דרשה דאין תמורת בכור ומעשר קרב מקרא דלד' הוא והיינו דקשיא להו להתוס' על האי סוגיא דפשיטא לי' לומר דדרשינן זה מהאי קרא דקודש הם וזהו דלא כאביי ורבא דהא לדידהו ודאי דגם ריה"ג לא דריש לי' קרא דקודש הם להכי ויליף לי' ג"כ מקרא דלד' הוא אמנם מ"מ אין זה תמיהא קיימת דאה"נ ודאי הכי היא דלא קיימא כאן האי סוגיא אליבא דאביי ורבא אלא כאינך אמוראי לקמן פ"א דס"ל דשיריים צריכין איצטבא ועדיין הוא מחלוקת דלדידהו ע"כ מיתוקמי כתנאי ואיכא נמי תנאי דילפי להא דאין תמורת בכור ומעשר קריבה מהאי קרא דקודש הם ואליבא דידהו הוא דקאמר נמי כאן בשלמא לריה"ג וכו' דגם הוא דריש לי' להאי קרא דקודש הם ללמדנו דאין תמורתן קריבה ולא אליבא דאביי ורבא וז"ב מאוד בע"ה בישוב קושיתם הראשונה של התוס' הנ"ל ודו"ק:
אכן קושיתם השני' לכאורה קושיא אלימתא הוא משה"ק במאי דמצינו לאביי בעצמו דקאמר להדיא בתמורה ד' כ"א א' דילפינן מהאי קרא דקודש הם דאין תמורתן קריבה נגדה נא מה שמבואר ומוכח לעיל בתמורה ד' ה' דא"א כלל לומר כן אליבא דאביי דהא לדידי' צריך לי' להאי קרא לאשמועינן דגם בדיעבד ל"מ לי' פדיון וכגון דא צריכה רבה לכאורה:
וראיתי בצ"ק בתמורה שם כ"א שכתב לתרץ קושיא זו וז"ל ולענ"ד אפשר ליישב דבאמת אביי מפיק לעיל הם בהווייתן יהו שלא יצאו מקדושתן ע"י פדיון ואין הפדיון תופס קדושתן ה"ה נמי דאין יוצאין מקדושתן ע"י תמורתן ולא קדשי התמורה ומכ"ש דאינה קריבה והא דפריך ולאביי האי סברא מנלי' הכי פירושו מנלי' לאביי דמפיק הם לענין פדיון שאינו תופס קדושתן דבהווייתן יהו דילמא יש להם פדיון כשאר קדשים ותמורתו נמי פסי קדושתו והם לא אתא אלא להך דרשה דאפי"ה אין תמורתן קריבה כמו שמצינו בשלמים אע"ג דתמורתו קדשי אפי"ה צריכא קרא לרבות להקרבה כמ"ש התוס' בתמורה י"ז ע"ב ד"ה נקבה וכו' ומשני דאיכא קרא אחרינא לד' הוא דילפינן מיני' דהוא קריב ולא תמורתו וע"כ הם אתו דבהווייתן יהו ומ"מ תרתי ש"מ כנ"ל ברור עכ"ל ומה מאוד יש לתמוה על מרי' דכולי' ס' קדשים שיאמר כן דממילא שמעינן מיני' נמי דאין תמורתן קריבה משום שלא יצאו מקדושתו ע"י פדיון ואין הפדיון תופס קדושתו ה"ה נמי דאינן יוצאין מקדושתו ע"י תמורתו ולא קדשו התמורה וכו' וכי התמורה בכ"מ מגרע קדושת הקרבן והא קרא כתיב דתרווייהו קדישי וכן בתמורה נמי מתניתין מפורשת היא במקומו שם בתמורה כ"א תשורת הבכור והמעשר וולדן ולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור ומעשר ופירש"י לכל קדושת בכור ומעשר וכו' יעו"ש וכ"ה ג"כ ברמב"ם פ"ג מה' תמורה ה"א תמורתן תרעה עד שיפול בו מום עיי"ש הרי דגם תמורת בכור ומעשר קדושה אלא שנתמעטה מהקרבה ומה זה ענין להא דדרשינן הם בשווייתן יהו למעט מזה דאין התמורה קריבה ודבריו תמוהים מאוד ואין בידי ליישבם ולדידי נראה לתרץ גם קושית התוס' השני' הנ"ל בפשיטות ולק"מ משה"ק בהא דאביי גופי' קאמר שם להאי דרשה דקודש הם הם קריבין וכו' ואני אומר דרבות כירב מצינו כה"ג בש"ס ורבותינו בעלי התוס' בעצמם מתרצי ביה בכ"מ עצמו מספר ועתו"ס שבת ד' קכ"ח ע"א סד"ה ונתן ובמה שציין שם הגאון מהרי"פ על הגליון ועתו"ס סוכה ל' ע"א ד"ה כי ע"ש כה"ג וז"ל והא דמייתי הכא קרא דמכם אע"ג דמביתו נפקא אורתא דגמרא בהכי דמייתי מכם ששום דאי לא כתיב ביתו הוי מוקמינן מכם להך דרשה וכו' וטפי מזה עיין תוס' מו"ק ח' ע"א ד"ה נפקא לי' וז"ל ותימה דהכא משמע דרבא ממעט לילה מהאי קרא ובפ' אחד ד"ב מייתי קרא וביום הראות בו והיינו כאביי וי"ל דאורחי' דהש"ס לאתויי דרשות הפשוטים יותר ושמא אי לא כתב כנגע נראה לי' הוי מוקמינן וביום הראות למעוטי לילה וכו' עיי"ש וכן בכ"מ כתבו כן וגם אנו נאמר כן גם בסוגיין דתמורה כ"א הנ"ל דאף דע"כ ס"ל לאביי דמקרא דלד' היא דילפינן לתמורת בכור דלא קריב מ"מ מייתי שם להאי דרשה מקרא דקודש הם שהוא פשוטה יותר ואי לאו קרא דלד' הוא הוי דרשינן לה מהאי קרא דקודש הם וז"פ וברור לענ"ד ודו"ק:
ונתבאר לנו מכל הנ"ל דלאביי ורבא ע"כ לומר דהאי דינא דאין תמורת בכור ומעשר קריבה ילפינן מקרא דלד' הוא ולא מקרא, דקודש הם ולשיטתם דס"ל בזבחים כ"א דמקום עולה מקום שיריים לא פליגו כלל תנאי בהאי דרשה דקודש הם ולרבא דס"ל כר' יהונתן ילפינן מקרא דקודש הם שאין עולין מבטלין זא"ז דמקרא דולקח אין ללמוד כיון דס"ל דאין מערבין לקרנות וכנ"ל ולאביי לשיטתו דס"ל כר' יאשי' יליף מקרא דולקח להא דאין עולין מבטלין זא"ז וקרא דקודש הם אתא לאשמועינן דבמעשר ובכור ל"מ פדיון גם בדיעבד משים דבעלמא מהני ומקרא דדם דם ילפי תרווייהו להאי דינא דמקום עולה מקום שיריים וכמשנ"ת ומעתה יתבארו גם דברי הרמב"ם דלשיטתו שפסק כאביי בהאי דינא דאי עביד מהני וכמ"ש להדיא בפ"ו מה' בכורות ה"ה וז"ל מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא המים שנאמר בו לא יגאל ויראה לי כשמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפי אינו לוקה וכו וכמ"ש כן בלח"מ שם להשיג מזה על הה"מ בפ"א מה' גזילה שכתב להיפוך דהר"מ ס"ל כרבא עיי"ש [וע' מל"מ פ"ג מה' גירושין הי"ט מ"ש המגיה בשם מהר"ש יפה דע"כ הרמב"ם ס"ל כאביי וע' ג"כ מל"מ פ"ח מה' מלוה ה"א ובמהרי"ט ח"א סי' ס"ח ובנוב"י מה"ת חאה"ע סי' ג' וסי' ק"ך ובסי' קכ"ט עיי"ש שהסכים לד' הלח"מ ומוכיח דשיטת הרמב"ם הוא לפסוק כאביי וע' שו"ת הגרעק"א סי' קכ"ט ובדו"ח מערכה י"א במ' סוכה מש"כ לדון דהרמב"ם מספקא לי' בהאי דינא הילכתא במאן עיי"ש וקצרתי] ע"כ דא"א לי' למידרש האי דינא דתמורת בכור ומעשר דלא קרב מהאי קרא דקודש הם דמיבעי לי' לאשמועינן דלא מהני הפדיון גם בדיעבד ומקרא דולקח יליף דינא דעולין אין מבטלין לשיטתו דס"ל כמ"ד מערבין לקרנות כמ"ש בפ"ה מס' מעה"ק הי"ב עיי"ש ואף דאיהו לא ס"ל כאביי בהאי פלוגתא דמקום עולה מקום שיריים ופסק נהריא בכ"ב מה' פסוהמ"ק הי"א דאפילו נתערבו שירי החטאת עה דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה ולא מיתוקמי לפי"ז הני ברייתות דקודש רם ודם דם אלא בתחילת עולה ובכור וקמל"ן דאין עולין מבטלין זא"ז וכמ"ש בסוגיא דזבחים פ"א הנ"ל מ"מ לא תיקשי לדידי' מאי דריש בהני קראי וכמשנ"ת דקרא דקודש הם הא איצטריך לי' דל"מ הפדיון גם בדיעבד כדאביי ודם דם ודאי לא מיותר וכמש"ש בסוגיא שם דדם דם לא משמע לי':
ולכאורה יהי' גם מזה סייעתא לדברי רבותינו אלה האחרונים ז"ל שהוכיחו בדעת הרמב"ם דס"ל כאביי דהא אי נימא דס"ל כרב דלא מהני אייתר לי' קרא דקודש הם לגמרי דה לשיטתו דס"ל מערבין לקרנות שפיר ילפינן מקרא דולקח דעולין אין מבטלין זא"ז וכיון דפסק ג"כ דשיריים צריכים איצטבא ועדיין היא מחלוקת א"כ הא ע"כ לא מיתוקמי הני דרשי דקראי דקודש הם ודם דם אלא בתחילת עולה ובכור ובשלמא קרא דדם דם לא משמע לי' כנ"ל אבל קרא דקודש הם דדרשה גמורה היא תיקשי לדידי' מאי קעביד בי' אי ס"ל כרבא דבכה"ת ל"מ ול"צ כאן קרא להשמיענו דל"מ ולהאי דינא דאין עולין מבטלין ודאי דל"צ לי' דיליף מקרא דולקח א"כ תיקשי לדידי' האי קרא דקודש הם מאי דריש בי' דבשלמא לרבא לא קשיא כמו שכתבנו משום דלשיטתי' הא צריך קרא למקום עולה מקום שירים אבל להרמב"ם לכאורה תיקשי כנ"ל ומשמע מזה לכאורה דע"כ כאביי ס"ל וממילא צריך האי קרא לאשמועינן דלא מהני כאן הפדיון גם בדיעבד וכמשנ"ת. ומ"מ אין זה מוכרח ויש ליישב זה גם אי נימא דכרבא ס"ל ודו"ק כי קצרתי ומיושבים שפיר ד' הרמב"ם במ"ש ללמוד האי דינא דתמורת בכור ומעשר דלא קרב מהאי קרא דלד' הוא ולא מקרא דקודש הם דזה מוכרח וא"צ למ"ש בלח"מ לשנות הגירסא לשי' הרמב"ם דז"א וכדמפורש בסוגיא דתמורה ה' ע"ב הנ"ל וכמשנ"ת וזה נכון וברור בע"ה: