אור ברסלב

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ח

מערכה ז

בע"ה חילוקא דרבנן לסיומא דמ' הוריות והתחלה למ' זבחים

פלג א

אמרינן בשלהי הוריות מתני לי' רבי לר"ש ברי' אחרים אומרים אילו הי' תמורה לא הי' קרב א"ל כי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושכותב אין אני בזכרים א"ל בנ"א שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך א"ל גם אהבתם וגו' א"ל דא"כ ה א"ל ה"מ היי דאהני מעשייהו רבנן לא אהני מעשיי' הדר אתני לי' אמרו משום ר"מ וכו':

ויש לדקדק כאן טובא א' למה אתני לי' רבי לר"ש ברי' דוקא האי דינא דאילו הי' תמורה ל"ה קרב בשם אחרים ולא תנא לי' ברייתא אחריתא בשם אחרים שפליגי בש"ס בכ"מ ע' ברכות ט' ע"ב סוכה י"ב ע"א ע"ז ס"ד ע"ב זבחים מ"ג ע"ב ומשמע מזה שבמכוין בחר אז בהאי שמעתתא דוקא ב' צריך להבין ג"כ טעמא דרבי שאחר שהשיב לו רש ברי' שאין לו לרבי לנטור עליהם שנאה משום דלא אהנו מעשייהו ומ"מ גם אח"כ לא קאמר רבי אמר ר"מ להדיא וכמו שתמה רבא על ענוותנותא דרבי בזה גם דברי רבא צריכים תבלין דלפירש"י משמע שרבא מתמה על רבי בזה ומהרהר אחר מדותיו דהכא לא נהג ענוותנותא יעו"ש ואיך אפשר לומר כן על רבא שלא בא בדבריו אלא לבקר מדותיו של רבינו הקדוש ולפגוע בכבודו ומה משמיענו בזה וכ"ז צריך ביאור ופתח דברינו יאיר בדברי אגדה מה דמתבאר כאן לכאורה לדבר פשוט דהיכי דלא אהנו מעשיו לא יחשוב ד' זאת לו לעון כלל דעדיין אין זה ברור וכמו שמצינו ג"כ בערכין ד' ט"ז ע"א דקאמר שם על ז' דברים נגעים באין על לשה"ר ועל ש"ד וכו' ופריך איני והא א"ר ענני ב"ש למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בג"כ מכפרין כתונת מכפרת וכו' מעיל מכפר על לה"ר וכו' ומשני לא קשיא הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו אי אהנו מעשיו אתו נגעים עליו אי לא אהנו מעשיו מעיל מכפר עיי"ש בתוד"ה הא דאהנו מעשיו דקאי נמי אשפיכות דמים וג"ע ופירשתי בזה מ"ש בזבחים ד' פ"ח ע"ב ת"ר מעיל כולו של תכלת הי' וכו' ומביא שבעים ושנים זגין שבהן ע"ב עינבלין ותולה בהן ס"ו בצד זה וס"ו מצד זה ר' דוסא אומר משום ר"י שלשים וששה היו י"ח מצד זה וי"ח מצד זה אמר ר' ענני ב"ש כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים דתנן מראות נגעים ר' דוסא אומר ל"ו וכו' וי"ל הכונה בזה עפימ"ש בערכין ט"ז הנ"ל דאי אהנו מעשיו נגעים באים על לה"ר ואם לא אהנו מעשיו שעיר מכפר ושפיר קאמר דלפי מספר המראות נגעים לכל חד כדאית לי' כן מספר זגי המעיל הבאים למלאות מקומה בלא אהנו מעשיו וז"נ ויש לכוין נמי בזה מ"ש במסורה ב' פעמים משחתם א' בפ' פקודי גבי בגדי כהונה ומשחת אותם וגו' להיות להם משחתם ואידך כי משחתם בהם מום בם בפ' אמור והיינו משום שהבג"כ מכפרים על ע"ז וג"ע שנככללין בתיבת משחתם כמ"ש בבכורות נ"ז ע"א וז"ש והיתה היינו הבגדי כהונה להיות להם משחתם שמכפרין גם עליהם ובבעה"ט עה"ת פ' פקודי הפליג בזה בדרך רחוקה ע"ש עכ"פ חזינן מזה דגם בלא אהנו מעשיו מיקרי חטא וצריך לכפרה ויש להאריך ודו"ק כי קצרתי ועיין פר"ד דריש י' דרך דוד מש"כ לפרש קרא דכתיב ע"ד אשר לא קדמו אתכם וכו' ולא אבה ד"א לשמוע אל בלעם ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה וגו' דאיכא למידק כאן שייכות האי קרא דולא אבה לקרא הקודם לו דיהב טעמא משים שלא קדמו וגו' ופירש שם עפימ"ש כאן דהיכי דלא אהני מעשיו אין לנטור עליו שנאה ובסנהדרין ד' ק"ה ע"ב אר"י מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה הי' בלבו וכו' אראב"ע כולם חזרו לקללה חוץ מב"כ וב"מ שנאמר ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה קללה ולא קללות ונמצא דאהנו מיהת מעשיו של אותו רשע לגבי הני מילי שחזרו לקללה והכי הוא פירושא דהני קראי לא יבא עמוני וגו' ע"ד אשר לא קדמו וגו' ואשר שכר עליך בלעם ב"ב מפתור ארם נהרים לקללך וכ"ת מה כל המשטמה הלזו לאסור למואב לדורי דורות בשביל ששכר את בלעם לקלל את ישראל והא לא אהנו מעשיו וגם, שנאתם כבר אבדה לזה השיב הן אמת שלא אבה ד"א לשמוע בקולו מ"מ ויהפוך ד"א לך את הקללה ולא קללות וכולם חזרו לרעה ואהנו מעשיו משו"ה לא תדרוש שלומם וטובתם וגו' עיי"ש ודפת"ח והרי לכאורה מקרא מלא מסייע להוכיח מזה דבלא אהנו מעשיו לא עשה ולא כלום ואין כאן שמץ חטא ופשע וכן יש לפרש נמי עפי"ז מ"ש ס"פ ויחי באחי יוסף שאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו והיינו שאהנו לו מעשינו הרעים וזו חטאנו לו וינחם אותם יוסף ויאמר אליהם אל תיראו וגו' ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה וגו' ולבד שלא אהנו מעשיכם אדרבא עוד נתגלגל לי טובה על ידיכם וז"נ:

אמנם אי משום הא לא אריא ושפיר יש לפרש ג"כ האי קרא דולא אבה ד"א גם למה דס"ד דרבי דגם בדלא אהנו מעשייהו נכתם עונם לפניו ויתפרש עפימ"ש הרמב"ן עה"ת פ' שופטים בטעמא דכאשר זמם ולא כאשר עשה עיי"ש מיש דכאשר הוזמו הני עדים שרצו להורגו חנם עינינו הרואות שבזכותו של הנידון שהי' נקי וצדיק הצילו השם מיד ב"ד ואילו הי' רשע לא הצילו ד' כמ"ש כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג הנידון נחשוב ע"כ שהי' אמת כל אשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעונו מת ואילו הי' צדיק לא יעזבנו ד' בידם וכו' עיין בדבריו כי נעמו וכתבנו בשלהי מ' סנהדרין דלפי"ז י"ל דהיינו דקיהב קרא טעמא למילתא מה שעלינו לנטור שנאה לעמון ומואב אשר שכר עליך את בלעם לקללך ולא אבה ד"א לשמוע ויהפוך את הקללה לברכה כי באם ח"ו הי' אז חייבים ישראל וקללתו היתה מתקיימת י"ל דגזירת מלך הוא בעד אשמתם ונשלח מאת השגחה העליונה כי ד' אמר לו קלל ואף שאין הקב"ה נפרע מן האדם אלא ברע ממנו ויחזור אח"כ ויפרע גם ממנו כמ"ש הוי אשור שבט אפי וכהתימך שודד תושד עיין השגות הראב"ד פ"ו מה' תשובה ה"ה מ"מ אנו אין לנו לנקום ממנו על מעשיו לעומתינו אם ככה נגזר עלינו ודינו מסור לשמים והיינו דמדייק קרא ואמר ולא אבה ד"א ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה כי אהבך ד"א ולא היה ברצונו יתברך להרע לך אז כלל ורק לרוע בחירתם פגעו בך לכן לא תדרוש שלומם וטובתם וגו' ונמצא לפי"ז דאה"נ גם בלא אהנו מעשיו רשאי לשנאותו ויוסף הצדיק מעביר על מדותיו הי' לאחיו תדע שהרי למילתא אהנו ג"כ מעשייהו ורק לפנים משוה"ד הוא דעבד ודנם ע"ש סופו שאדרבא באה לו טובה על ידם וכנ"ל:

ונראה לומר דזה תלי במאי דמצינו לאביי ורבא דפליגי בריש תמורה בכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני או לא דהא חזינן לאביי שמוכיח דע"כ אמרינן בכ"מ דמהני ופשיטא לי' לומר דאי לא מהני אמאי לקי ולדידי' שפיר י"ל גם כאן דאי לא אהנו מעשיו אין כאן חטא ועון כלל אבל לרבא דקאמר התם דבאמת אמרינן בכ"מ דלא מהני ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא לדידי' ודאי מסתבר לומר דגם בדלא אהנו מעשיו חוטא הוא ושרי לי' למקרי עבריינא ועפ"י הדברים האלה ירווח לן בע"ה ליישב ע"ד החידוד כל מה שהקשינו בסוגיין כאן שלהי הוריות ונקדים ג"כ לזה איזה דברי הלכה בהאי ענינא וכמו שנאמר:

פלג ב

הנה ברמב"ם פ"ג מה' תמורה ה"א כתב וז"ל תמורת הבכור והמעשר אינן קריבין לעולם שנאמר בבכור לד' הוא מפי השמועה למדו הוא קרב ואין תמורתו קריבה ודין המעשר כבכור תמורתן תרעה עד שיפול בה מום ותאכל והקשה שם בלח"מ וז"ל בפ"ג ד' כ"א במסכת תמורה מפיק לה בגמ' מקודש הם ורבינו ז"ל דמפיק לי' מהאי קרא אולי הי' בגירסתו כן עכ"ל:

ובמחכתה"ר דברי הלח"מ תמוהים מאוד ובלא צורך כתב לשנות הגירסא בגמ' לדעת הרמב"ם וד' הרמב"ם ברורים ומוכרחים וכמו שנאמר וכן מבואר להדיא בסוגיא דתמורה ד' ה' ע"ב עיי"ש במאי דאיפלגי אביי ורבא בהא דאעל"מ דפריך לאביי והרי בכור דאמר רחמנא לא תפדה ותנן יש להן פדיון וכו' חוץ מן הבכור והמעשר אלמא ל"מ תיובתא דאביי ומשני אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא הם בהווייתן יהיו ולרבא האי הם ל"ל הם קריבין ואין תמורתן קריבין ולאביי האי סברא מנלי' ומשני דמפיק לי' ממ"ש אם שור אם שה לד' הוא וכו' ורבא אה"נ דמההוא קרא אלא הם ל"ל לימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח ואביי יליף זה מקרא דולקח מדם הפר וס"ל כר' יאשי' דמערבין לקרנות ורבא ס"ל כר' יונתן דאין מערבין לקרנות וא"א למילף מקרא דולקח וע"כ יליף מקרא דקודש הם וע"כ דגם בעלמא אמרינן דאעל"מ ע"כ בסוגיא שם הרי מבואר להדיא דבין לאביי בין לרבא ילפינן האי דינא דאין תמורת בכור ומעשר קריבה מהאי קרא דלד' הוא וקרא דקודש הם מיבעי לדרשא אחריתא לכל חד כדאית לי' ומאי דקשיא לכאורה מהאי סוגיא שהביא הלח"מ והוא דלקמן בתמורה ד' כ"א דאביי גופי' קאמר שם האי ילפותא מקרא דקודש הם הנה כבר הקשו כן התוס' בזבחים ל"ז ע"ב ולפי שיש לנו אריכות דברים בזה אמרתי להעתיק לפניך כל לשון התוס' משה"ק שם במאי דפריך התם בשלמא לריה"ג דמוקי לי' נמי [פירוש להאי. א דואת דמם תזרוק] במעשר ופסח היינו דכתיב לא תפדה קודש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה וכו' אלא לר"י דמוקי לי' כולי' בבכור מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנלי' וכו' והקשו שם בתוס' ד"ה קודש הם וז"ל תימה דבפ"ק דתמורה בין אביי ורבא מוקמי הם לדרשא אחריתא וכו' ואין תמורתן קריבה נפקא להו מדכתיב לד' הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה ועוד קשה דאביי גופי' דריש לי' התם בתמורה ד' כ"א ע"א מקרא דהכא מדכתיב קודש הם עיי"ש שנשארו בתימה והרי לפניך שכבר הרגישו התוס' בסתירת הסוגיות דתמורה הנ"ל ובע"ה יש לי ליישב קושיתם בדרך נכון ויתבארו בזה דברי הר"מ הנ"ל איך שמוכרחים הם ורק נקדים תחלה לבאר ד' התוס' אשר לכאורה יפלא מאוד על עיקר קושיתם הראשונה והא כיון דמסקינן לקמן בזבחים ד' פ"א ע"ב דתנאי פליגי בזה ואיכא תנאי דילפי לי' מהאי קרא דלד' הוא ואיכא נמי תנאי דס"ל ללמוד זה מקרא דקודש הם א"כ מאי קשיא להו דשפיר אפשר לומר דגם ריה"ג דריש לי' להאי קרא דקודש הם על הא דתמורת בכור ומעשר אינה קריבה ומצאתי שהקשה כן בס' ראש המזבח ונשאר בצ"ע ולדידי חזי לי בע"ה ליישב דבריהם דשפיר קשיא להו ואחר שנבאר את דבריהם אז נבוא ליישב ג"כ את קושיתם:

ונבאר תחלה מאי דקשיא לי ג"כ בהאי סוגיא דתמורה ד' ה' ע"ב במש"ש דלרבא ילפינן מקרא דקודש הם דאין עולין מבטלין זא"ז ולאביי ילפינן זה מקרא דולקח והא לא כן משמע לכאורה בסוגיא דזבחים פ"א א' דקאמר שם אביי ל"ש אלא תחילת חטאת ועולה פי' דבזה ס"ל לרבנן ישפך לאמה אבל סוף חטאת ועולה ד"ה מקום עול מקום שיריים וכשר לכתחילה וכן ס"ל התם לרשב"ל ורב יוסף וכן ר' יוחנן פליגי וס"ל דשיריים צריכין איצטבא ועדיין היא מחלוקת גם בסוף חטאת ועולה לרבנן ישפוך לאמה ופריך התם לר' יוחנן מברייתא דקודש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום עולה מקום שיריים ומשני לא תחילת עולה ובכור ופריך ומאי קמל"ן דאין עולין מבטלין זא"ז האי מולקח מדם הפר וגו' נפקא ומשני תנאי היא איכא דנפקא לי' מהכא ואיכא דנפקא לי' מהכא עיי"ש הרי מפורש יוצא מן הסוגיא שם דרק למ"ד דרבנן פליגי גם בסוף חטאת ועולה הוא דקמוקי לי' לקרא דקודש הם דמיירי בתחילת עולה ובכור ויליף מזה דאין עולין מבטלין זא"ז אבל לאביי דס"ל דבסוף חטאת ועולה לא פליגי וד"ה מקום עולה מקום שיריים לדידי' מוקי האי ברייתא דקודש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו כפשטה בסוף עולה ובכור והיא גופה קמל"ן דמקום עולה הוא מקום שיריים וא"צ איצטבא והא דאין עולין מבטלין זא"ז ילפינן מקרא דולקח מדם הפר עיי"ש וא"כ האיך קאמר בסוגיא דתמורה שם אליבא דאביי דהאי סברא ללמד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח יליף מקרא דולקח מדם הפר וקרא דקודש הם אתא ללמדנו דכאן אעל"מ משום דבכה"ת כולה ס"ל דמהני הא לאביי האי קרא דקודש הם קאתא ללמד על תחילת עולה ובכור וקמל"ן דמקום עולה מקום שיריים ומה זה ענין להא דאין עולין מבטלין זא"ז דילפינן מקרא דולקח מדם הפר ולא אייתר נמי להאי דינא דלא מהני בדיעבד וכן לרבא נמי תיקשי דהלא, מפורש ג"כ בסוגיא דזבחים שם דגם רבא ס"ל כאביי בזה דמקום עולה מקום שיריים וכמש"ש מתיב רבא והקריבו בני אהרן את הדם וכו' מה ת"ל דם דם וכו' מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום עולה מקום שיריים וכו' עיי"ש ומשמע לכאורה דלרבא נמי דס"ל כאביי בזה מוקי להאי ברייתא דקודש הם כפשטה דאתא לאשמועינן דמקום עולה מקום שיריים ולמה קאמר בתמורה שם דרבא יליף מקרא דקודש הם האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז משום דס"ל כר' יונתן דאין מערבין לקרנות וא"א ללמוד לדידי' מקרא דולקח מדם הפר הא לדידי' האי קרא דקודש הם לא אתא אלא לאשמועינן דמקום עולה מקום שיריים וצ"ע לכאורה סתירת הסוגיות:

פלג ג

וליישב זה נלענ"ד ליישב תחלה גם קושית התוס' שם בזבחים פ"א ע"ב ד"ה ואין שהקשו במש"ש והני תנאי מולקח מדם הפר וגו' לא ילפי קסברי א"מ לקרנות מדם דם לא ילפי דם דם לא משמע להו אלא מקודש הם מ"ט לא ילפי ומשני קסברי קודש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה ואידך נפקא לי' מאם שור אם שה לד' הוא וכו' והקשו בתוס' תימה כיון דתנאי הוא אמאי הדר בי' בפ"ק דתמורה דקאמר רבא אה"נ אלא הם ל"ל וכו' והניחו בתימה עיי"ש ולענ"ד ליישב קושיתם בפשיטות בע"ה עפ"י המתבאר מן הסוגיא שם דרק לרב יוסף ולר' יוחנן הוא דקאמר תנאי הוא משום דלדידהו ע"כ לא ילפינן מהני קראי דקודש הם ומדם דם אלא האי דינא דאין עולין מבטלין זא"ז כיון דאיהו מוקי לה להני קראי דלא מיירי אלא בתחילת עולה ובכור הא מיהת לאביי ורבא שם דמפרשי להני ברייתות דדרשי קראי דקודש הם ודם דם לסוף עולה ובכור ולא אתא ללמדנו אלא דמקום עולה מקום שיריים לדידהו לא מוקי לה בתנאי כלל ומשמע לכאורה דלדידהו אה"נ דהאי דינא דאין עולין מבטלין זא"ז יליף לה מקרא דולקח מדם הפר אי כר' יאשי' ס"ל ושפיר הדר בי' בפ"ק דתמורה שם דאזלינן בשיטתי' דאביי ורבא דלדידהו ע"כ א"א לאוקמי האי קרא דקודש הם למעט דאין תמורת בכור ומעשר קריבין וכמו שנאמר:

דהנה לכאורה יש לדייק ג"כ בהאי סוגיא דזבחים שם לאביי ורבא וכן לרשב"ל דס"ל מקום עולה מקום שיריים וכן מפרשי להו להני ברייתות דקודש הם ודם דם דמיירי בסוף עולה ובכור וקראי קמל"ן דמקום עולה מקום שיריים למה לא פריך תלמודא נמי גם לדידהו דל"ל תרי קראי דקודש הם ודם דם לאשמועינן דמקום עולה מקום שיריים תסגי לן בחד קרא ללמדנו להאי דינא ותרי קראי ל"ל אמנם בשום לב לק"מ דלרבא דס"ל כר' יהונתן דאין מערבין לקרנות ומקרא דולקח מדם הפר אין ללמוד האי דינא דעולין ודאי דמוכרח לומר דהאי דינא דאין עולין מבטלין זא"ז יליף לה מקרא דקודש הם וכמ"ש בתמורה שם ואייתר לי' קרא דדם דם לאשמועינן על תערובות סוף עולה ובכור דכשר לכתחילה משום דמקום עולה מקום שיריים וא"צ איצטבא וכמ"ש בסוגיא שם ואין כאן קרא יתירא כלל דכולהו צריכי וכנ"ל וכן לאביי נמי אף דאיהו ס"ל כר' יאשי' דיליף האי דינא דאין עולין מבטלין זא"ז מקרא דולקח מדם הפר ואייתר לי' קרא דקודש הם לאשמועינן דכאן אעל"מ משא"כ בעלמא דמהני מ"מ לא תיקשי לדידי' האי ברייתא דמייתי בזבחים דיליף מהאי קרא דקודש הם האי, דינא דמקום עולה מקום שיריים משום דכיון דאית לן תרי קראי להאי דינא דמקום עולה מקום שיריים עכצ"ל דאה"נ דחד קרא אתא לדרשה אחרינא ומשו"ה הוא דס"ל דהני תרי ברייתות דקודש הם ודם דם אתו כר' יונתן דפליג על ר' יאשי' וס"ל דאין מערבין לקרנות ולא ילפינן האי דינא דעולין אין מבטלין מקרא דולקח מדם הפר וע"כ דלדידי' אמרינן דמקרא דקודש הם ילפינן האי דינא דאין עולין מבטלין זא"ז ומיירי בתחילת עולה ובכור כמ"ש בסוגיא דזבחים שם ומקרא דדם דם יליף דמקום עולה מקום שיריים דמיירי בסוף עולה ובכור ולר' יהונתן אה"נ דלא אייתר קרא דקודש הם הא מיהת לר' יאשי' דאביי ס"ל כותי' דמערבין לקרנות וילפינן מקרא דולקח מדם הפר האי דינא דאין עולין מבטלין זא"ז א"כ אייתר לן קרא דקודש הם דהאי דינא דמקום עולה מקום שיריים ילפינן לדידי' מקרא דדם דם וע"כ דהאי קרא דקודש הם לא איצטריך אלא לאשמועינן דגם בדיעבד אין פדיון לבכור ומעשר שהוממו וכלפי מה דקייל"ן בכה"ת כולה דאע"מ אתא ללמדנו האי קרא דקידש הם דכאן לא מהני גם בדיעבד וכמ"ש בסוגיא דתמורה שם וזה ברור בביאור הסוגיות הנ"ל וא"ש מאוד קושית התוס' זבחים פ"א הנ"ל דלאביי ורבא ודאי לא קאמר כלל תנאי היא ותרווייהו ס"ל דמקרא דדם דם ילפינן להאי דינא דמקום עולה מקום שיריים ולא פליגי אלא בהאי קרא דקידש הם דלר' יונתן דס"ל א"מ לקרנות ואין ללמוד האי דינא דאין עולין מבטלין זא"ז מקרא דולקח ע"כ יליף האי דינא דעולין מקרא דקודש הם ורבא ס"ל כותי' ולאביי ס"ל כר' יאשי' ויליף דינא דאין עולין מבטלין מקרא דולקח מדם הפר ואייתר לי' קרא דקודש הם לאשמועינן דכאן אעל"מ משום דבכה"ת כולה מהני ודו"ק כי זה נכון מאוד בע"ה:

פלג ד

ומה מאוד יתבאר לן מעתה עפי"ז גם דברי התוס' זבחים ל"ז ע"ב ד"ה קודש הם שהבאנו לעיל משה"ק בסוגיא דהתם דקאמר לריה"ג דיליף לי' לתמורת בכור ומעשר דלא קרב מקרא דקודש הם והקשו דהא בפ"ק דתמורה קאמר דבין אביי ובין רבא מיקמי הם לדרשא אחריתא וכו' ואין תמורתן קריבה נפקא להו מדכתיב לד' הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה ונתקשינו לעיל להבין את קושיתם דהא כיין דמסקינן לקמן ד' פ"א ע"ב דתנאי פליגי בזה א"כ שפיר אפשר לומר דגם ריה"ג דריש לי' להאי קרא דקודש הם על הא דתמורתם אינה קריבה והנה מעתה נכונים מאוד דברי התוס' שביארנו דלאביי ורבא לשיטתם דס"ל מקום עולה מקום שיריים לדידהו לה פליגי תנאי כלל בהאי דרשה דקודש הם דצריך למילתא לכל חד וחד כדאית לי' ותמורת בכור ומעשר דלא קרב ע"כ מקרא דלד' הוא דילפינן לה וא"כ לפי"ז הא שפיר הקשו התוס' כאן בסוגיין דזבחים ל"ז האיך פשיטא לי' כ"כ לתלמודא למיפרך בשלמא לריה"ג דמוקי לי' נמי במעשר ופסח היינו דכתיב לא תפדה קודש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה וכו' אלא לר"י דמוקי לי' כולי' בבכור מעשר ופסח דלא קרב תמורתן מנא לי' והא לאביי ורבא לא דרשינן כלל האי דרשה דאין תמורתן קריבה מהאי קרא דקודש הם ולדידהו ס"ל דלכולהו תנאי ילפינן האי דרשה דאין תמורת בכור ומעשר קרב מקרא דלד' הוא והיינו דקשיא להו להתוס' על האי סוגיא דפשיטא לי' לומר דדרשינן זה מהאי קרא דקודש הם וזהו דלא כאביי ורבא דהא לדידהו ודאי דגם ריה"ג לא דריש לי' קרא דקודש הם להכי ויליף לי' ג"כ מקרא דלד' הוא אמנם מ"מ אין זה תמיהא קיימת דאה"נ ודאי הכי היא דלא קיימא כאן האי סוגיא אליבא דאביי ורבא אלא כאינך אמוראי לקמן פ"א דס"ל דשיריים צריכין איצטבא ועדיין הוא מחלוקת דלדידהו ע"כ מיתוקמי כתנאי ואיכא נמי תנאי דילפי להא דאין תמורת בכור ומעשר קריבה מהאי קרא דקודש הם ואליבא דידהו הוא דקאמר נמי כאן בשלמא לריה"ג וכו' דגם הוא דריש לי' להאי קרא דקודש הם ללמדנו דאין תמורתן קריבה ולא אליבא דאביי ורבא וז"ב מאוד בע"ה בישוב קושיתם הראשונה של התוס' הנ"ל ודו"ק:

אכן קושיתם השני' לכאורה קושיא אלימתא הוא משה"ק במאי דמצינו לאביי בעצמו דקאמר להדיא בתמורה ד' כ"א א' דילפינן מהאי קרא דקודש הם דאין תמורתן קריבה נגדה נא מה שמבואר ומוכח לעיל בתמורה ד' ה' דא"א כלל לומר כן אליבא דאביי דהא לדידי' צריך לי' להאי קרא לאשמועינן דגם בדיעבד ל"מ לי' פדיון וכגון דא צריכה רבה לכאורה:

וראיתי בצ"ק בתמורה שם כ"א שכתב לתרץ קושיא זו וז"ל ולענ"ד אפשר ליישב דבאמת אביי מפיק לעיל הם בהווייתן יהו שלא יצאו מקדושתן ע"י פדיון ואין הפדיון תופס קדושתן ה"ה נמי דאין יוצאין מקדושתן ע"י תמורתן ולא קדשי התמורה ומכ"ש דאינה קריבה והא דפריך ולאביי האי סברא מנלי' הכי פירושו מנלי' לאביי דמפיק הם לענין פדיון שאינו תופס קדושתן דבהווייתן יהו דילמא יש להם פדיון כשאר קדשים ותמורתו נמי פסי קדושתו והם לא אתא אלא להך דרשה דאפי"ה אין תמורתן קריבה כמו שמצינו בשלמים אע"ג דתמורתו קדשי אפי"ה צריכא קרא לרבות להקרבה כמ"ש התוס' בתמורה י"ז ע"ב ד"ה נקבה וכו' ומשני דאיכא קרא אחרינא לד' הוא דילפינן מיני' דהוא קריב ולא תמורתו וע"כ הם אתו דבהווייתן יהו ומ"מ תרתי ש"מ כנ"ל ברור עכ"ל ומה מאוד יש לתמוה על מרי' דכולי' ס' קדשים שיאמר כן דממילא שמעינן מיני' נמי דאין תמורתן קריבה משום שלא יצאו מקדושתו ע"י פדיון ואין הפדיון תופס קדושתו ה"ה נמי דאינן יוצאין מקדושתו ע"י תמורתו ולא קדשו התמורה וכו' וכי התמורה בכ"מ מגרע קדושת הקרבן והא קרא כתיב דתרווייהו קדישי וכן בתמורה נמי מתניתין מפורשת היא במקומו שם בתמורה כ"א תשורת הבכור והמעשר וולדן ולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור ומעשר ופירש"י לכל קדושת בכור ומעשר וכו' יעו"ש וכ"ה ג"כ ברמב"ם פ"ג מה' תמורה ה"א תמורתן תרעה עד שיפול בו מום עיי"ש הרי דגם תמורת בכור ומעשר קדושה אלא שנתמעטה מהקרבה ומה זה ענין להא דדרשינן הם בשווייתן יהו למעט מזה דאין התמורה קריבה ודבריו תמוהים מאוד ואין בידי ליישבם ולדידי נראה לתרץ גם קושית התוס' השני' הנ"ל בפשיטות ולק"מ משה"ק בהא דאביי גופי' קאמר שם להאי דרשה דקודש הם הם קריבין וכו' ואני אומר דרבות כירב מצינו כה"ג בש"ס ורבותינו בעלי התוס' בעצמם מתרצי ביה בכ"מ עצמו מספר ועתו"ס שבת ד' קכ"ח ע"א סד"ה ונתן ובמה שציין שם הגאון מהרי"פ על הגליון ועתו"ס סוכה ל' ע"א ד"ה כי ע"ש כה"ג וז"ל והא דמייתי הכא קרא דמכם אע"ג דמביתו נפקא אורתא דגמרא בהכי דמייתי מכם ששום דאי לא כתיב ביתו הוי מוקמינן מכם להך דרשה וכו' וטפי מזה עיין תוס' מו"ק ח' ע"א ד"ה נפקא לי' וז"ל ותימה דהכא משמע דרבא ממעט לילה מהאי קרא ובפ' אחד ד"ב מייתי קרא וביום הראות בו והיינו כאביי וי"ל דאורחי' דהש"ס לאתויי דרשות הפשוטים יותר ושמא אי לא כתב כנגע נראה לי' הוי מוקמינן וביום הראות למעוטי לילה וכו' עיי"ש וכן בכ"מ כתבו כן וגם אנו נאמר כן גם בסוגיין דתמורה כ"א הנ"ל דאף דע"כ ס"ל לאביי דמקרא דלד' היא דילפינן לתמורת בכור דלא קריב מ"מ מייתי שם להאי דרשה מקרא דקודש הם שהוא פשוטה יותר ואי לאו קרא דלד' הוא הוי דרשינן לה מהאי קרא דקודש הם וז"פ וברור לענ"ד ודו"ק:

ונתבאר לנו מכל הנ"ל דלאביי ורבא ע"כ לומר דהאי דינא דאין תמורת בכור ומעשר קריבה ילפינן מקרא דלד' הוא ולא מקרא, דקודש הם ולשיטתם דס"ל בזבחים כ"א דמקום עולה מקום שיריים לא פליגו כלל תנאי בהאי דרשה דקודש הם ולרבא דס"ל כר' יהונתן ילפינן מקרא דקודש הם שאין עולין מבטלין זא"ז דמקרא דולקח אין ללמוד כיון דס"ל דאין מערבין לקרנות וכנ"ל ולאביי לשיטתו דס"ל כר' יאשי' יליף מקרא דולקח להא דאין עולין מבטלין זא"ז וקרא דקודש הם אתא לאשמועינן דבמעשר ובכור ל"מ פדיון גם בדיעבד משים דבעלמא מהני ומקרא דדם דם ילפי תרווייהו להאי דינא דמקום עולה מקום שיריים וכמשנ"ת ומעתה יתבארו גם דברי הרמב"ם דלשיטתו שפסק כאביי בהאי דינא דאי עביד מהני וכמ"ש להדיא בפ"ו מה' בכורות ה"ה וז"ל מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא המים שנאמר בו לא יגאל ויראה לי כשמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפי אינו לוקה וכו וכמ"ש כן בלח"מ שם להשיג מזה על הה"מ בפ"א מה' גזילה שכתב להיפוך דהר"מ ס"ל כרבא עיי"ש [וע' מל"מ פ"ג מה' גירושין הי"ט מ"ש המגיה בשם מהר"ש יפה דע"כ הרמב"ם ס"ל כאביי וע' ג"כ מל"מ פ"ח מה' מלוה ה"א ובמהרי"ט ח"א סי' ס"ח ובנוב"י מה"ת חאה"ע סי' ג' וסי' ק"ך ובסי' קכ"ט עיי"ש שהסכים לד' הלח"מ ומוכיח דשיטת הרמב"ם הוא לפסוק כאביי וע' שו"ת הגרעק"א סי' קכ"ט ובדו"ח מערכה י"א במ' סוכה מש"כ לדון דהרמב"ם מספקא לי' בהאי דינא הילכתא במאן עיי"ש וקצרתי] ע"כ דא"א לי' למידרש האי דינא דתמורת בכור ומעשר דלא קרב מהאי קרא דקודש הם דמיבעי לי' לאשמועינן דלא מהני הפדיון גם בדיעבד ומקרא דולקח יליף דינא דעולין אין מבטלין לשיטתו דס"ל כמ"ד מערבין לקרנות כמ"ש בפ"ה מס' מעה"ק הי"ב עיי"ש ואף דאיהו לא ס"ל כאביי בהאי פלוגתא דמקום עולה מקום שיריים ופסק נהריא בכ"ב מה' פסוהמ"ק הי"א דאפילו נתערבו שירי החטאת עה דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה ולא מיתוקמי לפי"ז הני ברייתות דקודש רם ודם דם אלא בתחילת עולה ובכור וקמל"ן דאין עולין מבטלין זא"ז וכמ"ש בסוגיא דזבחים פ"א הנ"ל מ"מ לא תיקשי לדידי' מאי דריש בהני קראי וכמשנ"ת דקרא דקודש הם הא איצטריך לי' דל"מ הפדיון גם בדיעבד כדאביי ודם דם ודאי לא מיותר וכמש"ש בסוגיא שם דדם דם לא משמע לי':

ולכאורה יהי' גם מזה סייעתא לדברי רבותינו אלה האחרונים ז"ל שהוכיחו בדעת הרמב"ם דס"ל כאביי דהא אי נימא דס"ל כרב דלא מהני אייתר לי' קרא דקודש הם לגמרי דה לשיטתו דס"ל מערבין לקרנות שפיר ילפינן מקרא דולקח דעולין אין מבטלין זא"ז וכיון דפסק ג"כ דשיריים צריכים איצטבא ועדיין היא מחלוקת א"כ הא ע"כ לא מיתוקמי הני דרשי דקראי דקודש הם ודם דם אלא בתחילת עולה ובכור ובשלמא קרא דדם דם לא משמע לי' כנ"ל אבל קרא דקודש הם דדרשה גמורה היא תיקשי לדידי' מאי קעביד בי' אי ס"ל כרבא דבכה"ת ל"מ ול"צ כאן קרא להשמיענו דל"מ ולהאי דינא דאין עולין מבטלין ודאי דל"צ לי' דיליף מקרא דולקח א"כ תיקשי לדידי' האי קרא דקודש הם מאי דריש בי' דבשלמא לרבא לא קשיא כמו שכתבנו משום דלשיטתי' הא צריך קרא למקום עולה מקום שירים אבל להרמב"ם לכאורה תיקשי כנ"ל ומשמע מזה לכאורה דע"כ כאביי ס"ל וממילא צריך האי קרא לאשמועינן דלא מהני כאן הפדיון גם בדיעבד וכמשנ"ת. ומ"מ אין זה מוכרח ויש ליישב זה גם אי נימא דכרבא ס"ל ודו"ק כי קצרתי ומיושבים שפיר ד' הרמב"ם במ"ש ללמוד האי דינא דתמורת בכור ומעשר דלא קרב מהאי קרא דלד' הוא ולא מקרא דקודש הם דזה מוכרח וא"צ למ"ש בלח"מ לשנות הגירסא לשי' הרמב"ם דז"א וכדמפורש בסוגיא דתמורה ה' ע"ב הנ"ל וכמשנ"ת וזה נכון וברור בע"ה:

פלג ה

ויש להוסיף עוד ולתרץ עפ"י כל הנ"ל מה שיש להקשות לכאורה ע"ד התוס' יומא ד' נ"ח ע"א סד"ה ר"י במה דמתרצי מה שהקשו שם וז"ל וא"ת למ"ד אין מערבין לקרנות מנלי' דעולין אין מבטלין זא"ז י"ל דנפקא לי' מדם דם בפ' התערובות זבחים ד' פ"א עכ"ל וכן כתבו ג"כ בתוס' מנחות ד' כ"ב ע"ב ד"ה ור"י עיי"ש ויש לתמוה על דבריהם דנאדו מהאי דרשה דקודש הם דגם מזה יליף בזבחים שם האי דינא דעולין אין מבטלין דזה דרשה גמורה לכאורה ודם דם קאמר בגמ' שם י"ל דלא משמע לי' בשגם כי בסוגיא דתמורה ה' ע"ב הנ"ל נמי מפורש להדיא אליבא דרבא דס"ל כר' יהונתן דיליף האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז מהאי קרא דקודש הם וכמו שכתבנו לעיל דע"כ ס"ל לרבא דקרא דדם דם צריך ללמדנו דמקום עולה מקום שיריים וכמש"ש בזבחים פ"א הנ"ל ולמה זה בחרו להם התוס' בהאי דרשה דדם דם מה שממשמעות הסוגיות מסתבר טפי לומר דלמאן דלא יליף מקרא דולקח האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז ס"ל ללמוד האי דונא מקרא דקודש הם ולא מדם דם אמנם לפי הנ"ל יש לתרץ ד' התוס' עפ"י דרך החידוד וי"ל דכונתם הוא ליישב קושיתם גם אליבא דר' יהודא דאיירי שם בשיטתו דהא ר"י אף דס"ל ג"כ דמערבין לקרנות מ"מ לא יליף מזה דעולין אין מבטלין ודריש לי' לקרא דאתא לאשמועינן דמין במינו לא בטל ופשיטא להו טובא דמ"מ ס"ל גם לר"י דעולין אין מבטלין זא"ז ואף במבשא"מ כגון קומץ מנחת חיטים בקומץ מנחת שעורים וכה"ג ולדידי' א"א ללמוד זה מהאי קרא דקודש הם דהא מצינו לר"י דס"ל שינוי קונה בב"ק ד' צ"ה ע"א דקאמר התם גזילה חוזרת בעיני' וכמ"ש נמי כן להדיא בתוס' ע"ז ד' ז' ע"א ד"ה ר"מ שהקשו בזה לר"י מדידי' אדידי' ותירצו דרק התם ס"ל דקונה בשינוי משום שנתכוין לקנות ע"ש והנה מבואר ג"כ שם בתמורה ד' ו' ע"ב דאביי ורבא פליגי בשינוי קונה ופירש שם רש"י בחד לישנא דהיינו דאביי ס"ל כמ"ד שינוי קונה ומשום דאי עביד מהני ורבא ס"ל כמ"ד שינוי אינו קונה ומשום דאעל"מ עיי"ש וכיון דר"י ס"ל שינוי קונה ע"כ ס"ל נמי דאיע"מ וע"כ דמיבעי נמי גם לדידי' האי קרא דקודש הם ללמדנו האי מילתא דבכור ומעשר ל"מ להו פדיון גם בדיעבד וכמשנ"ת מן הסוגיא דתמורה הנ"ל ותמורת בכור ומעשר דלא קרב יליף מקרא דלד' הוא וכדמפורש ג"כ להדיא בתו"כ פ' בחקותי פרשה ח' ס"פ י"א עי"ש וסתם ספרא הוא ר' יהודה כמ"ש ביומא מ"א ע"א ובכ"מ עי"ש וע"כ דאייתר לי' קרא דקודש הם על פדיון בכור ומעשר דל"מ בדיעבד וע"כ נמי לומר לדידי' דהאי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז לא יליף אלא מקרא דדם דם ובאם אינו ענין למב"מ דילפינן מקרא דולקח ע"כ דאתא לאשמועינן דעולין אינן מתבטלין וגם במבשא"מ [עיין מ"ש התוס' כה"ג בזבחים פ"א א' ד"ה תנאי להקשות מה דלא קמשני אליבא דרבנן דאיצטריך קרא דקודש הם דאם אינו ענין למב"מ ועולין תנהו ענין למבשא"מ ע"ש ולר"י מוכרחים אנו לומר כן דהא מולקח לא יליף עולין וקודש הם איצטריך לדרשא דאביי לומר דכאן לא מהני גם בדיעבד וע"כ דיליף מדם דם ובאם אינו ענין וכנ"ל ודו"ק] והיינו מ"ש התוס' דילפי לה מקרא דדם דם כי היכי שיתרץ נמי האי קושיא גם אליבא דר' יהודה דאיירי שם מיני' ולדידי' א"א ללמוד מקרא דקודש הם וכנ"ל ודו"ק. ונשוב מעתה ליישב עפי"ז גם את הסוגיא דשלהי הוריות שייעדנו לעיל עפי"מ שנקדים לבאר עוד פלוגתת ר"מ ור' יהודא בשלהי בכורות דס"ל לר"מ דאחד עשר אין דינו כתמורה ומשו"ה עושה תמורה ומוכיח זה מהא דאילו הי' תמורה לא הי' קרב ור"י ס"ל דאין אחד עשר עושה תמורה ומשום שהוא בעצמו תמורה ואין תמורה עושה תמורה כמ"ש במתני' שם בבכורות ד' ס' ע"א ומבואר שם ד' ס"א ע"א דבעלמא לא פליג ר' יהודא ומודה הוא דתמורת מעשר אינה קריבה ורק באחד עשר הוא דפליג ואמר דאף דגם הוא תמורה מיקרי די"א הוי תמורה דעשירי מ"מ שפיר קרב ומרבה לי' שם מן הקרא דאם מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים ע"ש וכן מפורש ג"כ ברמב"ם פ"ח מה' בכורות הלכה א' דאחד עשר קרב שלמים ואינו עושה תמורה אף דפסק ג"כ בפ"ג מה' תמורה ה"א דאין תמורת בכור ומעשר קריבין לעולם וכנ"ל וע"כ דפסק כר"י וס"ל ג"כ טעמא דר' יהודא דמרבה לאחד עשר מן הקרא דאף דדינו כתמורה מ"מ קרב שלמים שלא כמ"ש בתוי"ט שלהי בכורות בטעמא דקייל"ן להלכה דאין אחד עשר עושה תמורה משום דתמורת בכור קריבה כדתנן ספ"ג דתמורה ולפיכך הי"א עצמו הוא תמורה וא"ע תמורה עיי"ש דאין זה אלא תימה דודאי כו"ע מודי בזה דאין תמורת בכור ומעשר קריבין וטעמא דר"י כאן הוא משום דמרבה לי' מן הקרא וכבר תמה בזה בתו"ח על משניות וז"ב וצריך להבין טעם פלוגתתן דר"מ ור"י בזה ולמה לא ס"ל גם לר"מ האי דרשה דר"י מאי דמרבה מקרא דאם מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים דע"כ ה"ט דר"מ שמוכיח דאין הי"א כתמורה דכיון דלית לי' קרא יתירה לרבות אותו להקרבה ומ"מ הלכה גמירא לי' דאחד עשר קרב שלמים ומשו"ה הוא דמוכיח מזה דע"כ אין דינו כתמורה שאילו הי' תמורה לא הי' קרב הרי דלא ניחא לי' למדרש כר"י דמרבינן לי' לי"א מקרא דאם מן הבקר וצריך להבין טעמא מאי:

והנלענ"ד לומר בזה דר"מ ור"י אזלי לשיטתם במאי דמצינו דפליגי ג"כ בעלמא כיו"ב וכמו שנבאר ובהכי הוא דפליגי גם כאן בהאי דרשה דאחד עשר של מעשר ונקדים לבאר תחלה סוגיא דסוטה ד' י"ז ע"א במאי דאמרינן התם דר"מ סבר אלות אלות ממש האלות לרבות וכו' אלה למעוטי וכו' האלה למעוטי צוואות וכו' ור"מ אתים לא דריש ור' יהודא כולהו במיעוטי דריש להו וכו' האלות למעוטי וכו' האלה למעוטי וכו' ור"מ מ"ש האי הי דמרבי בי' ומ"ש האי הי דמעיט בי' הי. דגבי דריבויא ריבויא הוא והי דגבי דמיעוטא מיעוטא הוא והנה בתוס' שם ד"ה האלות הקשו וז"ל תימה לרבי דהכא דריש ר"מ הי דהאלות ובפ"ק דהוריות ד' ה' אמר ור"מ קהל הקהל לא דריש ותו איכא למיתמה דר' יהודה דריש הכא ה"י דריבויא למעט והתם דריש קהל הקהל לריבויא ותו קשיא דר"י אדר"י דהכא משמע דל"ד את האלות ובפ"ק דמנחות אמר ר"י סבר את כל הלבונה לרבות קורט אחר ע"ש שנשארו בקושיא ובתוס' מנחות י"א ע"ב ד"ה ור"ש תירצו הקושיא האחרונה דאת לא דריש ר"י ואת בוי"ו דריש עיי"ש ולענ"ד נראה לתרץ שתי קושיות התוס' משה"ק אליבא דר' יהודא חדא בירך חברתה דהנה מבואר מלשון התו' דמה"י דהאלה דהוי ה"י דמיעוטא לא קשיא להו כלל אליבא דר"י דזה ודאי מיעוטא הוא לד"ה ורק מה"י דריבויא הוא דקשיא להו וכמבואר בלשונם והנה כי כן נראה לבאר ולומר אליבא דר"י דאה"נ דר"י דריש אתים וכדמשמע להדיא במנחות י"א וכן נמי דריש ה"י כמ"ש בהוריות ה' ע"א גבי קהל הקהל וכן מצינו ג"כ בחולין ד' קל"ד ע"ב עיי"ש בגליון בשם התוספתא דגריס התם אמר ר' יהודא כהנים נהגו בו עין יפה וכו' טעמא דנהגו הא לא נהגו דידי' הוא והיינו דמרבה מה"י דהלחיים להביא צמר שבראש כבשים ומה"י דהקיבה חלב שע"ג הקיבה וכו' עיי"ש והיינו נמי טעמא דס"ל לר' יהודא שם בסוטה י"ז ע"א דה"י דהאלות האלה אתא למעוטי משום דכיון דאיהו ס"ל דה"י בכ"מ ריבויא הוא וכאן דכתיב נמי את דהוי ג"כ ריבויא הוי ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט ומשו"ה דריש להו להני ה"י למעוטי וז"נ מאוד בע"ה:

ואי קשיא לך הא כיון דכתיבי כאן לפי"ז ג' מיעוטי חד מיעוט מה"י דהאלות דאתא מדין ריבוי אחר ריבוי לדברינו ואידך תרי ממ"ש אלה האלה א"כ הוי מיעוט אחר מיעוט ואדרבא קאתו כולהו לרבות דזה לק"מ וכמו שמצינו לר' יהודא בעצמו דדריש בכה"ג ג' מיעוטי כולהו למעט לעיל בהוריות ד' ג' ע"א גבי זאת תורת העולה וכמ"ש רש"י שם בשם הירושלמי דדוקא בב' מיעוטין אמרינן דאתא לרבות אבל בג' מיעוטי בזא"ז בחד קרא כולהו אתו למעט יעו"ש ובתו"י שם הקשו מהא דדרשינן בסנהדרין ט"ו עשרה כהנים כתובין בפרשה דראשון ממעט ושני לרבות וכו' וכתבו שם תחלה לחלק בין מספר זוגות למספר משולש עיי"ש וכאן בסוגיא דסוטה נמי הא ג' מיעוטין הן ושפיר קאמרינן דכולהו אתו למעט ובאחרונים הקשו ע"ז ממ"ש בסנהדרין פ"ו גבי הגונב חצי עבד וחצי ב"ח דר' יהודא גופי' דריש שם ג' מיעוטי מאחיו בנ"י מבנ"י דהוי מיעוט אחר מיעוט ואתו לרבות אמנם לק"מ לפימש"ש עוד בתו"י שם לתרץ דהאי כללא דג' מיעוטי אינו אלא במקום דכל חדא אתא למילתא לחוד עיי"ש וא"ש שם בסנהדרין דלר"י אתא ב' מיעוטי על ח"ע וחב"ח ולכן אמרינן דאתא לרבות ולרבנן שם כל חד אתא למילתי' לכן ס"ל דכולהו אתו למעט וכאן נמי בסוטה הא כל מיעוטא מידרש באנפי נפשי' ועיין ג"כ מ"ש בתוס' הרא"ש שם בהוריות דף ג' לתרץ האי כללא בדרך אחרת דהכי גמירי לן דכל היכי דאיכא למידרש כולהו למעוטי כי הכא דרשינן כולהו ורק היכי דליכא למידרש מכולהו מיעוטי אז אמרינן בי' דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ע"ש וכן נתכוין לזה גם בס' קרבן אהרן על הת"כ ויקרא פ"ז אות א' ע"ש וא"ש סוגיא דסוטה אליבא דר' יהודא דכולהו אתו למעוטי ומהא דסנהדרין פ"ו לק"מ וכמבואר ודו"ק:

ואולי יש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק התוס' כאן בסוטה נמי אליבא דר' מאיר מה דדריש שם ה"י דהאלות ובהוריות ה' אמר ור"מ קהל הקהל לא דריש וי"ל דר"מ נמי אף דבעלמא לא דריש אתים כמ"ש שם בסוגיא ור"מ אתים לא דריש דמשמע ודאי מהאי לישנא דלאו דוקא כאן לא דריש אלא דגם בעלמא נמי לא דריש היינו את לחוד הוא דלא דריש אבל את ה"י דריש וי"ל דהיינו דקאמר התם אליבא דר"מ ה"י דגבי' דריבויא ריבויא הוא ורש"י פירש דלגבי ריבוי דהאלות דקאי אוכתב ודחוק קצת דאיזה ריבוי הוא וכתב ולדברינו י"ל דהיינו דקאמר ה"י דלגבי ריבויא משום דכתיב האי ה"י לגבי את דאתין וגמין ריבויא הוא ואף דר"מ לא דריש אתין לרבות מ"מ מודה דאת מיהא לישנא דריבויא הוא וה"י דכתיבא לגבי' את שפיר דריש לרבות ובהכי הוא דפליגי ר"מ ור"י לפי"ז דר"י ס"ל דדרשינן ה"י לרבות בכ"מ וכמו בקהל הקהל ורק אי כתוב ה"י אצל את כיון דלדידי' את לחוד ג"כ דרשינן לרבות הוי ריבוי אחר ריבוי ובזה ע"כ למעט קאתא ור"מ ס"ל דה"י בעלמא לא דרשינן לרבות ומשו"ה לא דריש קהל הקהל וכן נמי לא דריש אתין בעלמא ורק במקום דכתיב את וה"י דריש לרבות דאין זה ריבוי אחר ריבוי לדידי' דכל אחד לחוד לא דריש ר"מ לרבות וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בע"ה:

פלג ו

ומה מאוד יתיישב עפי"ז האי סוגיא דשלהי בכורות שהבאנו לעיל במאי דפליגי ר"מ ור"י באחד עשר אי עושה תמורה דס"ל לר"י די"א תמורה הוי ומ"מ ס"ל דקרב שלמים משום דמרבה לי' התם מקרא דמן דבקר כמש"ש ד' ס"א ע"א והיינו דמרבה מה"י יתירה דהבקר כמ"ש בפי' רבינו גרשום שם במקומו ובפירש"י כת"י הנדפס בש"ס דפוס ווילנא עיי"ש ואזיל ר"י בזה לשיטתו דדריש ה"י לרבות כמו ה"י דהקהל ומשו"ה שפיר קאמר ר"י דאף די"א חשיב לי' תמורת מעשר מ"מ לא תיקשי האיך קרב שלמים דאיתרבי לי' מה"י דהבקר אבל ר"מ לשיטתו דלא דריש ה"י בעלמא [ומכ"ש כאן די"ל כיון דכתיב מן הבקר חשוב כמו ה"י דגבי מיעוטא דהא מן נמי מיעוטא הוא כמ"ש בב"ק מ' ע"ב מן הבקר להוציא את הנעבד עיי"ש והא ס"ל לר"מ דה"י דגבי מיעוטא מיעוטא הוא ודו"ק] שפיר קאמר אילו הי' תמורה לא הי' קרב דהא מקרא דוכל מעשר בקר וגו' העשירי יהי' קודש דמרבה מיני' שם בבכורות ד' ס' ע"ב דחייל קדושה על אחד עשר מיני' לא ילפינן אלא דקדוש אבל מ"מ אין ללמוד מזה דקרב ותמורת מעשר הא אימעט מהקרבה מג"ש דהעברה העברה מבכור וכיון דר"מ לא דריש לי' ה"י דהבקר לרבות ולית לי' קרא לרבות אחד עשר להקרבה שפיר קאמר לשיטתו אילו הי' תמורה לא הי' קרב ויליף מזה דע"כ אין דינו כתמורה וממילא ס"ל דדינו כשלמים לכל מילי ועושה ג"כ תמורה ואזדי ר"מ ור' יהודא לטעמייהו בזה וכמשנ"ת ודו"ק. ופסק הרמב"ם כר' יהודא וכדקייל"ן דר"מ ור"י הלכה כר"י גם סוגיין דעלמא כרבי יהודה אזיל וכמ"ש ג"כ בסוכה כ"ח ע"ב עיי"ש במ"ש האזרח להוציא את הנשים ופריך למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע וה"י למעוטי והתניא האזרח לרבות את הנשים וכו' ומסקי התם אביי ורבא דה"י לרבות בכ"מ ואצטריך הלכתא לפטור את הנשים גבי סוכה משום דס"ד לחייב אותן משום תשבו כעין תדורו או משום ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות עיי"ש וה"ט נמי מאי דפסק הרמב"ם בפי"ב מה' שגגות ה"א כותי' דר' יהודא גם בהאי פלוגתא דהוריות ה הנ"ל עיי"ש שפסק דחייבין בפר כל שבט ושבט ומשום דסוגיין דעלמא כותי' דר' יהודא אזלי דדרשינן ה"י לרבות בכ"מ וכנ"ל וכן מצינו נמי בדרשה דהטמאים לאסור צירן ורוטבן בחולין ק"כ ע"א ופירש"י שם דמה"י יתירה קדריש וכ"כ התוס' בבכורות ו' ע"ב ד"ה הטמאים עיי"ש ולכאורה יש להקשות לדברינו ממה שמצינו להדיא להיפוך לכאורה בשבת ד' קל"ו ע"ב דדריש ר' יהודא ה"י למעוטי דתניא התם הזכר ולא טומטום ואנדרוגונוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה ת"ל הזכר ואם נקבה היא זכר ודאי נקבה, ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס וקאמר התם להדיא דכר' יהודא אתיא האי ברייתא משום דסתם ספרא ר"י הוא עיי"ש הרי דס"ל לר"י דדרשינן ה"י למעוטי וכמ"ש שם בתוס' ד"ה דתניא וז"ל השתא משמע דדריש מלשון זכר ונקבה ולא מיתורא דה"י דהזכר וכו' דאל"כ מאי קפריך בסמוך ומ"ש גבי מילה מאי צריך קרא במילה לרבות אנדרוגניס והא אדרבא צריך מיעוטא גבי ערכין וכו' וקשה לרבי דבנדה פ' המפלת מייתינן הך מילתא דערכין וקאמר טעמא דכתב רחמנא הזכר ואם נקבה הא מזכר ונקבה לחוד לא הוי ממעט להו אלמא מיתורא דואם והי' דהזכר קדריש ואומר רבי דודאי מיתורא קדריש כדמשמע התם וכו' הרי להדיא דר' יהודה דריש ע"כ ה"י למעוטי ונסתרו דברינו לכאורה:

אמנם להיות שכבר הוכחנו כן מכמה מקומות נתתי לבי ליישב גם את זה ולקיים את דברינו הנאמרים אל נכון בע"ה ומצאתי ראיתי כי אדרבא לבד שאין מכאן שום סתירה לדברינו נהפוך הוא כי יש לסייע מכאן לכל מה שכתבנו אליבא דר' יהודה דהנה בחי' הרשב"א שם בשבת כתב וז"ל הא דאמרינן ומ"ש גבי מילה וכו' טעמא דכתיב כל זכר הא לא"ה לא והא איצטריך למעוטי מערכין מדכתיב הזכר ואם נקבה טעמא דכתיב ואם נקבה הא זכר ונקבה משמע אפילו טומטום ואנדרוגינוס וי"ל דזכר ונקבה זכר ודאי נקבה ודאית משמע ולא איצטריך גבי ערכין למכתב הזכר ואם נקבה אלא משום דזכר ונקבה מבע"ל לחלק בין ערך איש לערך אשה וכדאיתא במ' נדה וכו' עכ"ל הרי למדנו מתורתו של הרשב"א ז"ל דע"כ מוכח מתלמודא להדיא דבאמת ממשמעות דזכר ונקיבה ממעטינן בכ' לטומטום ואנדרוגינוס ומשום דטומטום ואנדרוגנוס אינן בכלל זכר ונקבה וא"כ י"ל דע"כ לא אמרינן דה"י אתא לרבות אלא באם מרבינן לדבר שאינו סותר משמעותא דקרא כפשטי' וכמו בה"י דהטמאי' או ה"י דהזרוע והלחיים או האזרח אבל כאן כיון שהוכחנו דע"כ תיבת זכר ונקבה ממעט ע"כ לטומטום ואנדרוגינוס ודאי דא"א כלל לומר דהאי ה"י אתא לרבות דבר נגד פשטי' דקרא. ורק אילו הי' כתוב זכר ונקבה בלא ה"י ובלא ואם לא הוי ידעינן כלל למעט את הטומטום ואנדרוגינוס כאן משום דהכא שאני דע"כ צריך למיכתב כאן זכר ונקיבה משום דצריך לחלק בין ערך איש לערך אשה לכן איצטריך למכתב הזכר בה"י לדרשה וכן הוסיפה תורה גם גבי נקבה תיבת ואם להשמיענו בזה דגם כאן ממעטינן ממשמעות דזכר ונקיבה את הטומטום ואנדרוגינוס. תדע דהא ואם ודאי דאתא לרבות בכ"מ וכמ"ש בב"ק ד' מ"ג ע"ב אם כופר לרבות שלא בכונה וכן בתמורה י"ז ע"ב אם זכר לרבות ולד בע"מ אם נקבה לרבות וכו' ועתו"ס חולין ד' כ"ב ע"ב ד"ה איצטריך ושם ד' כ"ג ע"א באמצע הדיבור וא"כ קשה איך דריש האי ואם נקבה גבי ערכין למעוטא טומטום ואנדרוגיניס אע"כ כנ"ל דאף דואם לרבות הוא וכן ה"י דהזכר מ"מ כאן דרשינן למעוטי ע"כ ומשום דכן הוא משמעותא ופשטי' דקרא בכ"מ דכתיב זכר ונקבה דאין בכללן טומטום ואנדרוגינוס וכדמוכח מהא דפריך בסוגיא שם בשבת מקרא דמילה דכתיב בי' זכר בלא הי'. והרי לפנינו דאדרבא מכאן סייעתא לדברינו דה"י לא אתא למעוטי דהא אי נימא דה"י דהזכר דריש למעט את הטומטום ואנדרוגינוס א"כ מאי פריך ממילה דלא כתיב בי' ה' וע"כ דלא ממעט לי' מה"י דבכ"מ לא מידרש למעוטי ורק ממשמעותא דזכר ונקבה וכנ"ל ודו"ק]:

פלג ז

עתה נבא לבאר ג"כ עפי"ז האי סוגיא דשלהי הוריות עפ"י דרך החידוד בע"ה עפי"מ שהבאנו לעיל מה שפירש"י בחד לישנא שם בתמורה ד' ו' ע"ב במש"ש דאביי ורבא פליגי בשינוי קונה היינו דלאביי דס"ל איע"מ משו"ה הוא דס"ל שינוי קונה ולרבא ס"ל דאי על"מ משו"ה ס"ל דשינוי אינו קונה עיי"ש ועיין ג"כ בצ"ק שם מ"ש ליישב דלא תיקשי מרבא על רבא ממה דלכאורה משמע בב"ק דס"ל לרבא דשינוי קונה עיי"ש והדברים עתיקים והנה מצינו לר"מ דס"ל להדיא דשינוי קונה וכמו דמסיק הש"ס בב"ק ד' צ"ה ע"א עיי"ש וממילא דס"ל נמי לפי"ז כאביי דאי ע"מ וכנ"ל:

ויתיישב לן גם כן עפי"ז מה שראיתי מקשים אליבא דר' מאיר לשיטתו במאי דתנינן בסתם מתני' בשבת ע"ג הצד צבי ושוחטו דחייב והקשו לפי הכלל דסתם מתני' ר"מ הוא למה יתחייב הא ידוע קושית מהרי"ט ואחרונים בשוחט בשבת למה כשר נימא אי על"מ והוי כמתה מאלי' ותירצו דשא"ה שלא יתוקן האיסור דהא אף אם נאסור אותה מ"מ העבירה כבר נעשה דע"כ הוי מתקן במה שהוציאה מידי אבמה"ח כמ"ש בפסחים ע"ג **(הגה ראיתי להעתיק כאן מה שנדפס בשמי בחוברת תומ"צ שנה ששית חו"ד סי' ו' אות ג' במשה"ק בס' מנחת חינוך מוסך השבת אות ל"ט על שי' הר"ן בביצה דריבוי בשיעורא בשבת הוא איסור תורה והקשה עליו מהא דחולין י"ד דלהר"ן אין נ"מ כלל בין שוחט למבשל דלפי"ז אם אמדוהו להחולה שצריך בשר עוף קטן וישחוט לו בהמה או עוף גדול בודאי דעובר מה"ת א"כ גם בשחיטה שייך האי גזירה שמא ירבה בשבילו עיי"ש עוד הקשה ע"ד החידוד ממשנתנו דהשוחט בשבת אמאי כשירה לפי"ז נימא איעל"מ ויתוקן האיסור מיהא במקצת משום שהבני מעיים הא יהי' אסורים לב"נ כיון שתהי' אסורה הבהמה לישראל ולית כאן מי איכא מידי וכו' ויתוקן האיסור במקצת מה שהחילול שבת יהי' בשיעור מועט עיי"ש שנשאר בצ"ע ולענ"ד אין הקדמתו צודקת ונראה ברור בע"ה דגם להר"ן דס"ל דריבוי בשיעורא אסור מה"ת מ"מ ז"א רק בדברים נפרדים שיכול לעשות מלאכתו ג"כ בפחות וכמו במבשל אם מוסיף עוד חתיכה אחת ל"כ בעושה מלאכתו בדבר אחד שא"א לחלקו כלל ודאי נראה פשוט דמותר לגמרי בדבר שהותרה וגם בעושה באיסור אין נ"מ מידי בין דבר קטן לגדול וזכר לדבר מ"ש בשבת י"ב א' ההורג את הכינה כאילו הורג גמל ושם במנחות ס"ד שמביא הר"ן בענין איבעיא דגרוגרות אין הכונה דהג' גרוגרות המה ביחד חתיכה אחת רק מיירי שהם באמת ג' גרוגרות נפרדות ואיפשר ג"כ ליטלן לזה בלא זה אלא שיכול ג"כ לחותכן בב"א בנטילה אחת כמו אם יחתוך אותם מעט מלמעלה והשתים מיירי שא"א לנוטלן אלא בשתי בצירות שהמה במקומות מחולקים והיינו דמבעיא לי' איזה מהן עדיף ומסיק דלמעוטי בבצירה עדיף אבל בדבר אחד גדול אין נ"מ אם מחזיק ג' גרוגרות או עשרה ודא ודא אחת היא ועיין כריתות ט"ו ע"א פליגי שם רבה ור"י אליבא דר"א דמחייב על ב' מעשיות ב' קרבנות גם בהעלם אחת דלרבה מחייב משום דעבד תרווייהו ולר"י הטעם משום שא"א לערבן הרי דלכולהו מיהת היכי דמעורב יחד בודאי דלר"א ליכא אלא חטאת אחת וה"ה לרבנן לענין איסור כמובן ומיושבים קושיותיו בע"ה דרק בדברים שאיפשר להפרידן ולחלק שייך לומר דריבוי בשיעור אסור מה"ת ל"כ בחתיכה אחת גדולה שא"א להפרידה דשוה איסורו לחתיכה קטנה וז"ב בעז"ה והלא כן משמע ג"כ מכל הני מקומות דמייתי שם הר"ן מהא דאפיית פת דמיירי בככרין מיוחדין וכן מהא דעירובין ס"ח גבי חמימי דאיפשר להפרידן ודו"ק]:)** ולר"מ הא בצבי דחי' הוא לית כאן איסור אבמה"ח כלל כמ"ש בחולין ד' ק"ב דר"מ ס"ל דאין אבמה"ח נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד וא"כ תקשי נימא איעל"מ ויתוקן האיסור והיינו למ"ש במהרש"א חולין ל"ג דלר"מ גם בב"נ ליכא משום אבמה"ח בחי' ועוף הטהורים משום מי איכא מידי עיי"ש דלשיטת התוס' שם הא לק"מ דלדידהו הא ס"ל שם דבב"נ מודה ר"מ גם בחי' ועוף עיי"ש וקצרתי וא"כ הוי מתקן לגבי ב"נ וביותר יקשה לפימ"ש באו"ח פסחים ע"ג דלר"מ אין ב"נ מוזהר כלל על איסור אבמה"ח אחר מ"ת משום דלמילתי' הוא דנישנית להורות דאינו נוהג רק בבהמה טהורה וכמ"ש כה"ג בסנהדרין גבי מילה וכו' ולישראל נאמרו ולא לב"נ עיי"ש ויקשה לפי"ז בהאי סתם מתני' דשבת ע"ג דמיפטר בצבי משום דנימא איעל"מ ויהי' מקלקל וכנ"ל:

ולכאורה הי' אפשר לומר דאולי באמת ס"ל לר"מ דגם מקלקל בחבורה חייב אבל זה א"א כלל לפימ"ש רש"י בהאי פלוגתא דר"ש ור"י במקלקל בחבורה דלא מצינו שום מקום במתני' או בברייתא דפליגי ופי' רש"י בשבת ד' ק"ו דזה מוכרח ע"כ ממאי דפליגי במשאצל"ג דמשום דס"ל לר"י משאצל"ג חייב ולדידי' גם מתקן שום תיקון אחר שאינו בעצם המלאכה ג"כ חייב א"כ הבערת ב"כ נמי מלאכה גמורה הוא ואינו מקלקל כלל ולר"ש הוי מקלקל בכה"ג עיי"ש ועיין שטמ"ק ב"ק ס"פ המניח וא"כ ר"מ הא ס"ל בבכורות ל"ג בבכור שאחזו דם דאסור להקיזו דם במקום שעושה בו מום וע"כ דס"ל דשא"מ אסור דהא אין זה חשוב פס"ר למ"ש רש"י בבכורות כ"ה כיון דל"מ להטיל מום רק לתקן הבהמה וכמש"ש גבי גיזה וכ"כ בתוס' שם ד' ל"ד ד"ה אילימא ע"ש וכבר כתב ה"ה פ"א מה' שבת דמ"ד דשא"מ אסור ע"כ דס"ל לדידי' דמשאצל"ג חייב וא"כ מוכח ע"כ דס"ל לר"מ דמקלקל בחבורה פטור דהא בהא תליא וכנ"ל. שוב ראיתי שמפורש כן בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב דר"מ לא ס"ל כר"ש בדין משאצל"ג ודייק כן ממ"ש ר' יוחנן ר' יוסי ור"ש אמרו ד"א דמשאצל"ג פטור ול"ח נמי לר"מ עיי"ש ועיין באר אברהם שבת מ"ד מה שתפס על הפנ"י ושעה"מ מהירושלמי הנ"ל ודו"ק. והנה בשעה"מ פ"ג מה"ג הי"ב כתב לתרץ האי קושיא משוחט שבת דל"ש לאסור משום האי דינא דאיעל"מ עפימ"ש בסוגיא דחולין קט"ו בטעמא דלא אסרינן מעשה שבת משום לא תאכל כל תועבה דילפינן מקרא דקודש הוא שמותר ומה"ט גופה אין לאסור גם משום הא דאיעל"מ עיי"ש ואינו אלא תימא דל"ד כלל להדדי דהתם במבשל שאנו רוצים לאסור משום ל"ת כ"ת שפיר אמרו דאין לאסור מה"ט דהיא קודש ואין מעשיה קודש אבל כאן בשחיטה אין אנו רוצים שמעשה השחיטה תאסור אותה אלא שלא תתיר אותה השחיטה שנעשה באיסור ונימא איעל"מ וכאילו לא נשחטה ומתה מאליה ודאי דליש ללמוד מקרא דהיא קודש דמה בכך שאין השבת אוסרה מ"מ אינו מתירה ומצאתי בנוב"י מ"ת יו"ד סי' ט' שרצה ג"כ לתרץ זאת עפ"י הסוגיא דחולין קט"ו ודחה שם כנ"ל ע"ש וד' השעה"מ תמוהים בזה ופשיטא לי' שם בנוב"י דאם הי' שייך לאסור שחיטתו משום איעל"מ אז הי' הדין שתטמא ג"כ משום נבילה דהוי ממש כמו מתה מאילי' עיי"ש ועיין דורל"צ דרוש ד' בהג"ה [ומה שמביא שם ממ"ש הגאון בעל בית אפרים לדון דבשחיטה ל"ש איעל"מ משום דקייל"ן כר' נתן דל"ב כונה לשחיטה ומה שמשיג ע"ז דמ"מ הא בעינן כח גברא ואם נפל הסכין מידו ונשחטה עי"ז פסולה, א"כ נימא גם כאן דהוי כמו נשחטה מעצמה וטפי הי"ל למימר דמ"מ עדיין תיקשי בשחיטת קדשים דודאי בעו כונה ומ"מ מצינו במנחות מ"ח דגם אם שחט קדשים שאינן דוחין את השבת כשר אף אם שחטן במזיד עיי"ש וכן משה"ק שם משחוטי חוץ ואו"ב בקדשים התם ודאי תיקשי כנ"ל] ולכאורה הי' מקום לומר לענין דין טומאות נבילות דמ"מ לא תטמא דהא גם קודם השחיטה ל"ה עלי' שום טומאה א"כ לא תגרע ע"י מעשה שבת וכנ"ל מהא דלא תאכל כל תועבה דילפינן מהיא קודש שלא תיאסר ע"י מעשה שבת וממילא שוב לא יתוקן האיסור מיקרי משום דהוי מתקן לגבי טומאת נבילות דגבי שבת סגי בתיקון כל דהוא וכמ"ש לעיל שם בסוגיא דפסחים ע"ג ע"א להדיא גבי שחטו ונמצא טריפה בגלוי חייב מאי תיקן תיקן להוציא מידי נבילה ולפלא על בעל מה"ר בהגהותיו על הש"ס בפסחים שם שתמה על משה"ק התוס' שם ד"ה תיקן דאיזה תיקון הוא מאי שמטהר מידי נבילה דהא אם לא שחטו פשיטא שלא הי' נבילה עיי"ש מה שנדחק ובמחכ"ת נראה מדבריו שאישתמיט מיני' מ"ש בסוגיא שם להדיא דזה חשיב תיקון מה שמטהר מידי נבילה גם קושיתו לק"מ דכיון דעשה מלאכתו במתכוין והרי נעשה מלאכתו ורצונו שפיר חייב משום מלאכת מחשבת אף דקלקולו יתר על תיקונו ורק אם אין בזה שום תיקון כלל אז מיפטר מטעם מקלקל אבל אם רק נמצא במלאכתו שום תיקון כל דהוא שפיר מתחייב אף שזו"ז קלקל במלאכתו וכמ"ש בתוס' חולין ח' ע"א עיי"ש ועיין בנקוה"כ ביו"ד סי' רכ"א על הט"ז שם ס"ק מ"ב מש"כ בהסבר ד' התוס' הנ"ל דגבי שבת ל"ב נהנה כלל רק שלא יהי' מקלקל גמור עיי"ש שוב ראיתי בעי"ט סי' מ"ד בהג"ה שעמד גם הוא בזה דבבריאה ל"ש לומר דהוי מתקן לטהר מידי נבילה כיון דלאו למיתה עומדת ופירש שם דמחשיב מתקן בגמר השחיטה בשעה שכבר עומדת למיתה יעו"ש מ"ש ליישב עפי"ז קושית התוס' דל"ח מתקן לטהר מידי נבילה בהאי ברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ משום דבחולין מ' מוקי לה בעוף ובח"ק פגום ולא שחט רק משהו לכן ל"ש לומר שזה חשיב מתקן לטהר מידי נבלה דהא קודם שחיטתו בריאה היתה עיי"ש **([הג"ה עוד שם מתרץ לה דבעוף ל"ש האי תיקון משום שאינו מטמא במגע רק בבית הבליעה וישראל הא לא אכיל לה ובעכו"ם הא ל"ש טומאה עיי"ש וסותר ד"ע מש"כ שם בפנים בשם הכרו"פ שהקשה במש"ש רש"י דמוציא מידי אבמה"ח לב"נ דהא בעוף ליכא לאיסור אבמה"ח גבי ב"נ ומוכיח שם בעצמו דע"כ דהסוגיא דפסחים ע"ג הנ"ל קאי למ"ד אא"א דשא"ש דלדידי' מיירי בבהמה עיי"ש. אמנם אינו מוכרח וכבר מתרץ לה שם בכרו"פ סי' ס"ב ס"ק ב' בטו"ט דהרמב"ם מפרש התיקון מידי אבמה"ח לגבי ישראל ומפרש הסוגיא דאליבא דר' יהודא פריך ואף דאסור לדידי' משום תקרובת מ"מ נ"מ דבאבר מה"ח חייב גם על משהו בשר גידים ועצמות יעו"ש ושפיר מיירי הסוגיא גם בעוף לפי"ז:

והנה בתוס' שם פירשו הסוגיא אליבא דר"ש עיי"ש בד"ה לדברי דפריך לר' יוחנן אליבא דר"ש דס"ל דבמקלקל גמור פטור לדידי' ועפי"ז מתרץ שם בכרו"פ האי קושיא דל"ח מתקן משום ה"ט דבאבמה"ח מחייב במשהו בשר גידים ועצמות משום דר"ש לשיטתו הא ס"ל כ"ש למכות עיי"ש. וכן בשו"ת הגרעק"א סי' קס"ה כתב לפרש אליבא דר"ת בתוס' שבת ק"ו דבעינן שיהי' התיקון בא מיד לר' יהודא שם ע"כ דהאי סוגיא דפסחים ע"ג אזלא אליבא דר"ש דהא שם אין תיקונו בא מיד דבעודה מפרכסת אסורה לבן נח משום שאסורה מ"מ לישראל יעו"ש שהעיר עפי"ז במש"כ התוס' בשבת ע"ה ע"א ד"ה ולחייב דהיכי דאיכא תיקון קל חייב כדאמרינן בפסחים ע"ג ונקטו לראי' מפסחים אליבא דר' יהודא ובאמת אינה ראי' דהא הברייתא שם כר"ש אתיא יעו"ש:)** ולענ"ד נראה כמ"ש דגם מתחילת השחיטה חשיב מתקן משום שמטהר מידי נבילה ואף דקלקולו יתר על תיקונו וכמשנ"ת ודו"ק אלא שנראה דבעינן שיהא התיקון בו ביום השבת אף א"נ דל"ב שיהא התיקון בא מיד לכה"פ בעינן שלא יהי' התיקון על ימי החול וי"ל דזהו כונת רש"י במש"כ שם שתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ משום שלישראל הא בלא"ה ל"ה תיקון כיון דאסור בבישול ואומצא הוי שלא כד"א ואי לחולה שיב"ס גם אבר מן החי מותר ומאי תיקן לבו ביום השבת הא לא חשיב מתקן מה"ט רק לגבי ב"נ ועיי"ש בצל"ח כונה אחרת רחוקה וקצרתי]:

אמנם ז"א כיון דלגבי הטומאה לא אתינן עלה משום מעשיו דממילא אתא דהא הבהמה מתה לפניך וכיון דהשחיטה לא שרי לה ממילא מטמאה ושוב אין כאן תיקון כלל אי נימא דלא מהני ויטמא ג"כ משום נבילה והדר קשיא נימא אעל"מ ויתוקן האיסור אליבא דר"מ שם בשבת גבי שחיטת צבי וכנ"ל ולהנ"ל לק"מ דלר"מ לשיטתו ע"כ דס"ל בכ"מ דאיע"מ וכמשנ"ת אכן אין חפצי להאריך בחידודא כי באמת עיקר הקושיא לק"מ זולת מה דעיקר דנקט שם צבי הוא לאו דוקא אלא שנלענ"ד דגם בצבי מ"מ תיקן מיהת מה דנראה ברור דגם לר"מ במקום שאינו אסור משום אבמה"ח מ"מ איכא איסור דלא תאכלו על הדם דגם בבהמה שחוטה איכא לאיסור זה קודם שתצא נפשה וכמ"ש בסנהדרין ס"ג וברמב"ם פ"א מהמ"א ה"ב [ועיין פר"ד דרך האתרים ד"א מ"ש דגם בבן פקועה איכא לאיסור זה וכ"כ ג"כ בצל"ח פסחים כ"ה א' תוד"ה מה

**(ולדברי הכרו"פ הנ"ל א"ש ד' התוס' שבת ע"ה הנ"ל דשפיר י"ל דגם בתוס' שם מפרשי הסוגיא דפסחים דוקא אליבא דר יהודא וכמ"ש הכו"פ בשי' הרמב"ם ז"ל ונראה עוד להוכיח דע"כ לא אתיא הסוגי' כותי' דר"ש לפי"מ שביארנו בחלק ראשון בהתחלה למ' ברכות פלג ה' בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל שכתבו בחי' למ' שבת צ"ד דמה שעושה בכונה שלא יהי' היזק להבא ואינו מתקן במעשיו את העבר אינו אלא משאצל"ג כמו מוציא את המת לקוברו לבלי יטמא להבא וצד את הנחש שלא ישכנו שאינו אלא מניעת היזק להבא דהוי משאצל"ג [נעים לי להזכיר כאן מה שראיתי בס' זכר ישעי' להגרז"י יאללעש ז"ל מ"ש בפכ"ד מה' שבת לתרץ עפ"י סברא זו קושית התוס' בסנהדרין ד' ע"ג בהא דממעט לי' מן הקרא דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו והקשו ל"ל קרא למעוטי הא מציל גופי' קא מחלל שבת דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל חבירו מחילול שבת וכו' יעו"ש ותי' בס' הנ"ל עפ"י ד' הרשב"א שבת הנ"ל דרק במי שנתחיב מיתה בב"ד על עבירה שכבר עבר ומתקן גברא שמתכפר ומתקן בזה הנזק שכבר בא זה הוי מלאכה הצריכה לגופה אבל מציל את חבירו שלא יעבור עבירה שדינו להציל דוקא עד שלא עבר ועשה הוי מלאכה שאצל"ג דבהריגתו אינו אלא מונע הנזק שלא יבוא וכנ"ל עיי"ש ודפח"ח:

אמנם יש להקשות על דבריו ז"ל ממ"ש בסנהדרין ע"ב ע"ב דבעי קרא גבי בא במחתרת אין לו דמים בין בחול בין בשבת סד"א מידי דהוה אהרוגי ב"ד דבשבת לא קטלינן קמל"ן וכו' ותקשי לפי"ז גם התם ל"ל קרא והא הוי משאצל"ג לפי הנ"ל ודוחק לאוקמי האי ברייתא כמ"ד דמשאצל"ג חייב וכמו כן יש להקשות מהאי ברייתא על מ"ש בעי"ט סי' ד' בהג"ה שם ליישב קושית התוס' סנהדרין ע"ג הנ"ל דלא נקרא מתקן משום תיקוני גברא אלא במי שנגמר דינו למיתה הראוי' לו עפ"י חוקי התורה אבל לא בהני שניתנו להצילן בנפשן כדי שלא יעשו העבירה וכו' דבזה אינו אלא מקלקל וכו' דא"כ יקשה ל"ל קרא בבא במחתרת דאין לו דמים בין בחול בין בשבת וכנ"ל. ולדידי חזי לי ליישב קושית התוס' סנהדרין ע"ג הנ"ל כפשוטו דמ"מ בעי קרא דלא ניתן מחלל שבת להצילו בנפשו דסד"א דמותר להורגו ובגוונא דליכא משום חילול שבת וכמו להורגו ע"י עכו"ם וכלבים וכיו"ב או בשנים שעשאוהו דאין בזה משום ח"ש ואף דהכוהו עשרה בנ"א וכו' פטורין מ"מ ודאי דאסור מה"ת לשנים להרוג את הנפש וכאן הוי ס"ד דניתן להצילו בנפשו ורשאים להורגו קמל"ן קרא דחייבין עליו ועוד יש לאשכוחי בכמה גווני דאפשר להורגו בלא חילול שבת ושפיר איצטריך קרא וקצרתי] וא"כ כאן נמי מה שעושה שלא תטמא משום נבילה הלא לכאורה משאצל"ג הוא מה שמונע במעשיו את הטומאה שלא תבוא וע"כ דשינויא דמשני בסוגיין דזה חשוב תיקון וחייב ע"כ אליבא דר' יהודה הוא דמחייב במשאצל"ג דלר"ש אין זה מלאכה כלל ולא טרח אלא לאשכוחי איזה תיקון כ"ד כי היכי דלא ליהוי מקלקל גמור אבל מה שאצל"ג לא איכפת לי דכר"י אתיא וכנ"ל ובתוס' שם הקשו על הס"ד דס"ל דליכא תיקון כלל במתניתין א"כ תיקשי לכו"ע היכי חייב לר"ש מקלקל בחבורה הא משאצל"ג הוא ופטור וכו' יעו"ש ומשמע דלפי המסקנא ניחא להו דחשיב צריך לגופה וא"ש גם לר"ש כפי שפירשו הסוגיא דע"כ אליבא דר"ש פריך ולד' הרשב"א שבת צ"ד הנ"ל ע"כ לומר דמה שמתקן להוציא מידי נבילה חשיבה משאצל"ג וע"כ דכר"י אתיא וכמ"ש הכרו"פ בשיטת הרמב"ם הנ"ל ועיין ג"כ בס' באר אברהם במקומו שם בפסחים מ"ש להוכיח דע"כ גם לפירש"י לא קאי הסוגיא אליבא דר"ש דהא רש"י פירש שמתקן הוא להוציא מידי אבמה"ח לב"נ ולר"ש הא לא מחייב משום צורך של חבירו כמ"ש בפ' הבונה ד' ק"ב גבי התולש עולשין וכו' בארעא דחברי' משום דלא איכפת לי' לזה ביפוי קרקע של חבירו וא"כ כ"ש שאין לחייב לר"ש משום תיקון לב"נ דלא איכפת לי' בתיקונו וכו' ומפרש ג"כ דלפירש"י ע"כ לא אתיא לר"ש רק לשאר תנאי דס"ל לחייב במלאכה שאצל"ג עיי"ש ודבריו נכונים מאוד עכ"פ שפיר י"ל דגם התוס' בשבת ע"ה הנ"ל מפרשי ג"כ הסוגיא דפסחים ע"ג הנ"ל דכר' יהודה אתיא ושפיר כתבו להוכיח מזה דתיקון קל סגי לחייבו משום שבת גם לר"י וי"ל עוד בזה וקצרתי]:)** לחמץ ע"ש מ"ש שאיסור תורה הוא אלא דלא לקי משום דהוי לאו שבכללות וכבר קדמם בזה בשטמ"ק ב"ק ד' מ"א בשם רבנו ישעי' ע"ש שכ' ג"כ דודאי בעי נחירה ועוד מוסיף הוא על דבריהם גבי ב"פ שכתב דבעינן דוקא נחירה ולא סגי במיתה ע"ש ולכאורה קשה ע"ז ממ"ש יומא פ' ע"א ואימא ב"פ טעון קריעה ע"ש ברש"י משום דמו דאסור הרי דבלא"ה הי' מותר גם בלא נחירה ואולי יפרש דהיינו דמשני בגמ' שם טעון קריעה היינו נחירה ועיין בזה ובעיקר קושיתם בהא דב"ק שם דנוקמי בב"פ ראה זה מצאתי בתוס' רי"ד על קידושין נ"ו דב"פ אף אם נסקל שרי ומשום דהוי כמו שחטו קודם גמ"ד ע"ש וכן העיר בזה ג"כ בשטמ"ק שם בחד תי' אכן כל הראשונים שם פליגי ע"ז] ואף לפימש"כ לעיל דבעינן שיהא התיקון דוקא על יום השבת ניחא דנראה ברור דאיסור זה איכא גם בב"נ דהא לדידהו במיתה תליא מילתא ורק משום מי איכא מידי מותר וא"כ ממילא כ"ז שלא יצאה נפשה של הבהמה דאסור גם לישראל ודאי דגם לב"נ אסור וא"כ שפיר תיקן גם בצבי לר"מ וי"ל עוד בזה ע"ד הפלפול וקצרתי:

פלג ח

וכן יתיישב ג"כ מה שיש להקשות עוד אליבא דר"מ למ"ש התוס' בחולין י"ד דמתני' דהשוחט בשבת מיירי בבר גוזלא דרכיך ומדייק מזה בכרו"פ סי' י"א דע"כ מוקמי מתני' דוקא בעוף עיי"ש וא"כ תיקשי האיך בעי שם בש"ס לאוקמי מתני' כר"מ והא לדידי' תיקשי דנימא איעל"מ כיון דיתוקן האיסור אי נימא דל"מ למאי דס"ל לר"מ דאין אבמה"ח נוהג בעוף כנ"ל ובשלמא אי נימא כשיטת התוס' בחולין ל"ג דגבי ב"נ מודה ר"מ דשייך אבמה"ח גם גבי עוף א"ש דנמצא מתקן מ"מ לגבי ב"נ וא"ש ג"כ לפי"ז מה שמדייק רש"י פסחים ע"ג גבי שוחט חטאת בשבת לפרש דמתקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ משום דבחולין ד' מ' מוקי האי מתני' דהשוחט חטאת בשבת וכו' דמיירי בעוף ובחצי קנה פגום וא"כ תקשי לר"מ מאי תיקן כיון דאין אבמה"ח נוהג בעוף לדידי' לכן מדייק דמ"מ מתקן לגבי ב"נ וכנ"ל אבל למ"ש במהרש"א שם בחולין ל"ג דלר"מ גם בב"נ ליתא לאיסור אבמה"ח בעוף לדידי' תיקשי כנ"ל וכן למ"ש הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים דאין ב"נ מצווה על איסור אבמה"ח של עוף עיי"ש לדידי' ודאי תיקשו כנ"ל אמאי שחיטתו כשרה בשבת לר"מ נימא אי על"מ וכנ"ל ולדברינו א"ש ולק"מ דע"כ ס"ל לר"מ בכ"מ דאיע"מ וכנ"ל:

וכן יתיישב בזה גם משה"ק בבית הלוי סי' י"ד אליבא דר' יהודא דס"ל בשבת ק"ו דבשבת בעינן שיהי' התיקון בא מיד בשעת מלאכה ובשוחט ה"ט דמחייב משום דהתיקון בא מיד שיצא מידי אבמה"ח וא"כ הא למ"ש בחולין ל"ג דהא דמפרכסת מותר לב"נ הוא משום מי איכא מידי וכו' ובנחירה ודאי דאסור לב"נ בשעה שהיא מפרכסת כיון שאסור לישראל וא"כ תיקשי האיך מוקי רב שם בש"ס דחולין י"ד מתניתין דהשוחט בשבת כר' יהודא והא לדידי' תיקשי כנ"ל דנימא איעל"מ וממילא יתוקן נמי האיסור משום דכיון דיהי' אסור לישראל תאסר נמי לב"נ בשעה שמפרכסת וא"כ אין תיקונו בא מיד עיי"ש וי"ל בזה דרב לשיטתו אזיל במ"ש בשבת ע"ה דשוחט בשבת חייב משום צובע וה"ט ודאי גם בנוחר איכא ודו"ק ולהנ"ל לק"מ לפי משנ"ת להלן בדברינו דע"כ נמי גם לר' יהודא ס"ל דאיע"מ בכ"מ וכנ"ל ואין להאריך עוד בכ"ז לפי שאינו אלא לפלפולא בעלמא ודו"ק:

פלג ט

נשוב לדברינו דלפי מה שהוכחנו דע"כ ס"ל לר"מ ג"כ כאביי דבכ"מ אמרינן אי עביד מהני ע"כ מוכרח לומר גם אליבא דר"מ דאיצטריך האי קרא דקודש הם דכתיב גבי בכור למילף מיני' דלא מהני פדיון בבכור ומעשר גם בדיעבד וכמש"ש בסוגיא דתמורה ד' ה' ע"ב אליבא דאביי וע"כ דהאי דינא דאין תמורת בכור ומעשר קריבין יליף ר"מ מקרא דאם שור אם שה לד' הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה דהא האי קרא דקודש הם ע"כ איצטריך לדידי' ללמדנו דל"מ הפדיון גם בדיעבד וכנ"ל:

והנה בתוס' סוטה ד' י"ב ע"א ד"ה אחרים אומרים מביאים בשם קונטרס שהני שמועות שקיבל ר"מ מאלישע בן אבוי' קבעום בשם אחרים מפני שהי' שמו אחר אבל שאר שמועות קבעו בשמו עיי"ש שדחו זאת וס"ל שכל שמועותיו קבעו כך עכ"פ י"ל לפי"ד התוס' הנ"ל שמשום הכי הו דאסקוהו לר"מ בשם אחרים כדי להזכיר בזה מה שלמד תורה מאחר והנה בחגיגה ד' ט"ו ע"ב פריך בגמ' ור"מ היכי גמר תורה מפומי' דאחר והאמר רבב"ח אר"י מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד"צ הוא אם דומה הרב למלאך ד"צ יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו ומתרצי שם אמוראי דר"מ קרא אשכח ודרש או משום שתוכו אכל קליפתו זרק עוד אמרו שם אשכחי' רבה ב"ש לאלי' א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומי' דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומי' דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא וכו' איל השתא קאמר מאיר בני כך הוא אומר וכו' יעו"ש ובמפרשים ולפי"ז נוכל להבין דברי חכמים וחידותם מה שנתוכחו כאן רבי ור"ש ברי' ומה שרמזו בדבריהם די"ל עפי"ז דהיינו מה דתני לי' רבי לר"ש ברי' האי דינא בשם ר"מ שקראו אחרים דאילו הי' תמורה לא הי' קרב ולא תני לי' ברייתא אחריתא שמצינו בש"ס בכ"מ בשם אחרים משום דהא לפי מה שהוכחנו לעיל דס"ל לר"מ בכ"מ דאע"מ ע"כ איצטריך לי' האי קרא דקודש הם לאשמועינן דל"מ פדיון לבכור ומעשר גם בדיעבד וע"כ דממעט תמורת בכור ומעשר מהקרבה מקרא דאם שור אם שה לד' הוא [ומצינו ג"כ לר"מ דגם בעלמא דריש הוא למעוטי וכמ"ש במתניתין דתמורה י"ב ע"א דאין הולד עושה תמורה דאיהו בר פלוגתי' דר' יהודא דס"ל שם דולד עושה תמורה ושם ד' י"ג ע"א קאמר דיליף ממ"ש והי' הוא ותמורתו הוא ולא ולד יעו"ש ופשיטא נמי טובא דגם ר' יהודא דריש הוא וכדמצינו נמי בעלמא דמדייקינן הוא למעט וכמו גבי פסח בזבחים ל"ז ע"ב הוא ולא תמורתו אלא דמ"מ ס"ל לרבות את הולד משום קרא דיהי' לרבות את הולד כמ"ש בסוגיא שם וכמו שביארנו לעיל דע"כ דלר"י נמי ס"ל דדרשינן לי' מקרא דלד' הוא וכנ"ל] ומרמז לי' רבי בהאי מימרא דמשו"ה לא קאמר השמעתתא משמי' דר"מ ורק בשם אחרים משום דעבר ולמד תורה מפומי' דאחר דממעטינן לי' נמי מהאי קרא דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מד"צ הוא ומשמע דהוא דוקא הדומה למלאך ד"צ יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו ומיפרך ר"מ בעצמו משמעתא דידי' דלשיטתו הא מוכח ע"כ דדייק למידרש הוא למעט את שאינו דומה לו כמו גבי תמורה דממעט נמי מהוא דתמורת בכור אינה. קריבה ויליף מעשר מיני' והיינו דקא מהדר לי' ר"ש ברי' הני מילי היכי דאהני מעשייהו רבנן לא אהנו מעשייהו ולר"מ לשיטתו דס"ל דבכ"מ אמרינן דאי עביד מהני ע"כ דהיינו טעמא דידי' כמ"ש אביי בתמורה שם דאי לא מהני אמאי לקי הרי דכל היכי דלא אהני מעשיו אמרינן דלא לקי ואין כאן עון אשר חטא א"כ כאן נמי כיון דלא אהנו מעשייהו דהני רבנן אין לנטור שנאה עליהם מעתה [וי"ל נמי דמרמז לי' בזה גם כונה שני' על הא דלמד תורה מאחר דגם בזה לא חטא כיון דלא אהנו מעשיו על ר"מ וכמ"ש בחגיגה שם דר"מ אשכח תמרי אכל תחלא ושדא שיחלא לברא ועוד אמרו שם רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ופירש שם במהרש"א הכונה מ"ש המשל משני הדברים מרמון ומתמרא הוא משום דאחר לא הי' שלם לא במידות ולא במעשים ועל הדיעות המשילו לתמרי ואמרי שהפרי שמבחוץ אכל דהיינו התורה שלמד עמו והטינא בדיעות שהי' בלבו בפנים לא רצה לקבל ממנו וכלפי המעשים הרעים כמש"ש אשכח זונה וכו' המשילו לרמון שאכל תוכו וקליפתו זרק היינו המעשים החיצוניים עיי"ש והיינו דקאמר לי' ג"כ שלא אהנו מעשיו דאחר על ר"מ ולא חטא גם בזה וכמש"ש בחגיגה ודו"ק] ומה מאוד ינעם לן לפרש ג"כ עפי"ז מ"ש כאן רבא אפילו רבי דענוותנא הוא תנא אמרו משום ר"מ אמר ר"מ לא אמר שדקדקנו לעיל לפירש"י דרבא אתמוהי קא מתמה בזה על רבינו הקדוש דשבקי' לענוותנותא דידי' וזה פלא לכאורה על רבא שיפגע בכבוד רבינו הקדוש ולדברינו נוכל להטעים דברי רבא שלא בא להרהר אחר מידותיו של רבי ואין כונתו בזה אלא להצדיק את שיטתו דס"ל בכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד דאעל"מ ולכאורה משמע להיפוך כאן מדברי רבי ור"ש ברי' דתרווייהו ס"ל דאי עביד מהני שהרי מה"ט הודה רבי לר"ש ברי' והדר קאמר שמעתא משמי' דר"מ משום שלא אהנו מעשייהו ולא יחשב לו לעון ותיקשי לדידי' דס"ל ל"מ ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ומשו"ה הוא דקמדייק רבא לישנא דרבי דאה"נ דלא הדר בי' משיטתי' דידי' ועדיין ס"ל לרבי דאף דלא אהנו מעשייהו מ"מ רשאי הוא להקפיד ולזכור את אשר בקשו לעקור את כבודו ומשו"ה הוא דלא הודה לגמרי לדברי ר"ש ברי' ולא אמר להדיא אמר ר"מ אלא אמרו משום ר"מ וע"כ לא מן השם הוא זה משום שלמד תורה מאחר שהרי אסכים מרי' על ידו לומר שמעתא משמי' דר"מ וכמש"ש בחגיגה דרבה ב"ש א"ל לאלי' ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק וקאמר לי' אליהו השתא קאמר מאיר בני כך הוא אומר וכו' והו"ל נמי לרבי לדרוש בשמי' דר"מ להדיא מה"ט אלא משום שביקש לעקור את כבודו וכבוד בית אביו עדיין הקפידה קיימת אף דלא אהנו מעשיו ואדרבא מוכיח רבא מזה כשיטתו דאף דל"מ מ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא שהרי רבי דענוותנא הוא מ"מ החזיק בדעתו ולא אמר להדיא אמר ר"מ ורק אמרו משום ר"מ כדי להפיס דעתי' של ר"ש ברי' אבל באמת ס"ל בכ"מ דאי על"מ ומ"מ חשבינן לי' לעובר אמימרא דרחמנא וכנ"ל:

ולכאורה הי' איפשר לדקדק עוד ולכוין במ"ש רבי אמרו משום ר"מ ולא קאמר להדיא אמר ר"מ עפי"מ שהבאנו לעיל מ"ש הגרעק"א ז"ל בשיטת הרמב"ם דס"ל דהאי פלוגתא דאביי ורבא הוי ספיקא דדינא והיינו משום דמספקא לן בחולין ע"ח אי חוששין לזרע האב או לא גם הך פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן ג"כ ספיקא הוא לפי"ז דחדא באידך תליא אם צריך קרא לחלק עיי"ש ובחולין ע"ט מסיק שם דגם ר"י ורבנן ור"א ספוקי מספקא להו אי חוששין לז"ה או לא וא"כ שפיר י"ל דגם לרבי מספקא לי' אי צריך קרא לחלק או לא וממילא מספקא לי' נמי גם האי דינא דאיע"מ או לא לכן לא הודה לגמרי לר"ש ברי' ומספק לא קאמר אמר ר"מ להדיא אלא אמרו משום ר"מ אלא דרבא לשיטתו דפשיטא לי' הלכתא דאעל"מ לכן מדייק דברי רבי דעינוותנא הוא ואי לאו דפשיטא לי' דדינא הכי הוא דאעל"מ ומ"מ חשיב לי' עבר אמימרא דרחמנא לא הוי קאמר הכי והי' אומר אמר ר"מ בפירוש ומוכיח מזה דרבי נמי ס"ל כשיטתו דאי על"מ ולא קאמר אמרו משום ר"מ אלא כדי להפיס דעתו של ר"ש ברי' וכנ"ל ודו"ק ויש להוסיף עוד דרבי לשיטתי' אזיל בזה לפימ"ש הרשב"א בחי' לקידושין ד' ט' ע"ב בטעמא דיליף רבי קידושי ביאה מובעלה דהוא משום דס"ל כר' יונתן דצריך קרא לחלק לכן לא חייש למש"ש ר' יוחנן דאי מובעלה הו"א עד דמקדש והדר בעיל עיי"ש משום דס"ל לרבי דמשמע נמי כל אחד בפ"ע עיי"ש הרי דס"ל לרבי כר' יונתן וע"כ דס"ל נמי כרבא דאעל"מ לפי המתבאר בסוגיא דתמורה שם [ור' יוחנן דיליף מבעולת בעל ומשום דאי מובעלה הו"א עד דמקדש והדר בעיל ע"כ דס"ל כר' יאשי' דצריך קרא לחלק ואזיל ג"כ לשיטתו מה דס"ל בב"ק צ"ד ע"ב דשינוי קונה ומשום דהלכה כסתם משנה עיי"ש ודו"ק] ואיצטריך לו לרבי לפי"ז האי קרא דקודש הם להאי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז ולית לן קרא יתירא לבכור ומעשר דל"מ לי' פדיון וע"כ דס"ל לרבי דגם בעלמא נמי אמרינן דאעל"מ וכמשנ"ת לעיל ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אף דלא אהנו מעשיו וכנ"ל ודו"ק:

פלג י

והנה מעתה עפ"י כל הנ"ל נלך לנו בדרכנו להמשיך ג"כ סמיכות הענינים לסדר קדשים במאי דמתחלינן במתני' דריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת וכו' ואי בעינא אמינא בדרך קצרה ופשוטה בע"ה עפימ"ש בסוגיא דזבחים ד' ז' ע"ב אלא אמר רב ספרא וזבחת פסח לכדר"נ שמור את חודש האביב ועשית למצוה בשינוי קודש ואמרתם זבח פסח למצוה בשינוי בעלים הוא לעכב בין הכא והכא וכו' יעו"ש ובתוס' ד"ה הוא לעכב עוד יש לפרש וכו' ומדאפקי' רחמנא לש"ב בלשון ש"ק אית לן לאוקמי הוא דזביחה לעכב בין בש"ב בין בשינוי קודש עיי"ש וע' ג"כ בפירש"י פסחים ד' נ"ט ע"ב במתניתין שם ד"ה פסול דכתיב זבח פסח הוא שתהא זביחתו לשם פסח וכתיב הוא למעוטי נשחט שלא לשמו עיי"ש וע' באו"ח שם וקצרתי הרי דדין הפסח ששחטו של"ש דפסול ילפי' מהוא דכתיב גבי' ולפי"מ שביארנו לעיל הא דאתני לי' רבי לר"ש ברי' אחרים אומרים אילו הי' תמורה לא הי' קרב דע"כ בין לאביי בין לרבא לא ילפינן לי' אלא מקרא דלד' הוא דקרא דקודש הם איצטריך לתרווייהו לדרשא אחריתא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וכבר הוכחנו ג"כ דלרבי נמי ע"כ לומר דכרבא ס"ל ומקרא דקודש הם יליף להאי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז וע"כ דיליף האי דינא דתמורת בכור ומעשר לא קרב מקרא דלד' הוא דאתא למעט הוא ולא תמורתו הנה שפיר סמוך ענין לו הא דפסח ששחטו שלא לשמו פסול דג"כ ילפינן לי' מדרשה דהוא דאתא למעוטי שלא לשמו ואף דממעטינן נמי מהוא דכתיב גבי פסח דתמורת פסח אינה קריבה כמ"ש בזבחים ל"ז ע"ב הא כבר כתבו התוס' בזבחים שם ד' ז' ע"ב דתרי הוא כתיבי בי' עיי"ש בד"ה אלא וקמ"ל נמי תנא דמתניתין דאף דמוכח מהא דשלהי הוריות דדרשינן הוא למעוטי ומה"ט פסלינן נמי לפסח ששחטו של"ש מ"מ באשם שנשחט שלא לשמו מכשרי רבנן וכמ"ש טעמא שם ד' ז' ע"ב משום דבפסח נאמר הוא בשחיטה לעכב אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר וי"ל עוד בזה וקצרתי מפני הנראה עוד לקשר את הענינים בטוב טעם בדרך אחרת ישרה וברורה בע"ה עפי"מ שנקדים להרחיב מעט דברים בתורת הקדשים בבואנו עתה להתחיל סדר קדשים ויתבאר לן בזה עיקר גדול במ"ש חז"ל בכ"מ דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב אם לא נאמר האי כללא אלא בדברים שנאמר בהן בלשון עשה אבל לא במקום שכתוב בו אזהרת ל"ת דבהני סגי גם בחד לאו או אולי מדה הוא בתורה דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב בין בעשה ובין בל"ת ויתבאר לפנינו דפליגי בזה רבותינו הקדמונים ז"ל וכמו שנאמר בע"ה:

הנה ז"ל התוס' בפסחים ס"ג ע"א ד"ה השוחט את הפסח עה"ח עובר בל"ת אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב וכו' ובתוס' תמורה ד' ד' ע"ב ד"ה רבא הביאו דבירושלמי יש קרא להכשיר והיינו דדריש מדכתיב זבחי אף לאחר שנשחט עה"ח ע"ש וע' מל"מ ז"ל פ"א מה' ק"פ ה"ה דאסביר לה משום שהכתוב הוא מסורס דהל"ל ל"ת דם זבחי על חמץ וכמ"ש המפרשים ומשו"ה הוכיחו דלהכי כתבי' רחמנא לזבחי לבסוף לומר דאפילו אחר ששחט עה"ח עדיין שם זבח עליו ע"ש והנה במהרש"א שם בפסחים הקשה ע"ד הריב"א הנ"ל דהא באמת שנה עליו הכתוב גם כאן לעכב דהא תרי לאוי כתיבי בי' לא תזבח עה"ח ולא תשחט ע"ש מ"ש לתרץ דאיצטריך ללאוי יתירי וכבר הקשו עליו האחרונים ממ"ש בפסחים כ"ד ובכ"מ דכל היכי דאיכא למידרש דרשי' ולא מוקמינן בלאוי יתירי עיין מה"פ ושי"ק בירושלמי שם פ"ה דפסחים ה"ד עוד הקשה שם במה"פ ממאי דאשכחן בהדיא בריש פ"ה דמנחות דדריש גבי מנחה מדהדר כתיב לא תאפה חמץ חלקם לעכב ומתקיף לה רבינא דילמא לאוקי גברא בלאו בעלמא וכו' ומשמע מזה שלא כד' המהרש"א דהא לא אתקיף לי' דילמא לעבור עליו בשני לאוין אלא דפריך מנלן לעכב דילמא לאוקי בלאו ועל אפי לחוד וכו' עכ"ל והוא פלא ולק"מ דהרי שם בסוגיא ד' נ"ג ע"א יליף תחלה בברייתא מקרא דמצות תאכל וכו' דאינו אלא עשה ופריך לעכב מנלן ומשני לעכב נמי כתיב לא תאפה חמץ ואינו לפי"ז אלא עשה וחד לאו ואיך יפרוך דילמא לעבור עליו בשני לאוין ומאי דמצינו בי' נמי עוד קרא דלא תעשה חמץ הנה שם בסוגיא לא איירי כלל מזה ורק לקמן שם ד' נ"ה מצריך אצריכי להני קראי לחייב על כל מעשה יחידי בפ"ע עיי"ש וז"ב] ובאו"ח שם תירץ בשם קול הרמ"ז דאיצטריך חד קרא לכדרבא דדריש לעיל ד' ה' מהאי קרא דחמץ אסור משש שעות ולמעלה עיי"ש והקשה עליו באו"ח מד' התוס' תמורה הנ"ל שהקשו לרבא דס"ל דאיעל"מ אמאי כשר שוחט את הפסח עה"ח ותי' דאיכא קרא בירושלמי להכשיר והשתא אי פי' ריב"א קאי לרבא קשה מאי מועיל זה דלא שינה עליו הכתוב לעכב הא גם בחד קרא נמי אמרינן דאעל"מ ואי פי' ריב"א קאי לאביי דס"ל אע"מ וממילא כשר כיון דלא שינה א"כ הדק"ל של המהרש"א הא באמת כתיבי שני לאוין דאביי הא דריש לעיל בפסחים ה' השבתה בשש מקרא דאך ביום הראשון תשביתו עיי"ש שנשאר בקושיא:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה