אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ז › פלג ו

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ז · פלג ו

פלג ה

ולפי זה נראה לענ"ד דיש לומר דר' מאיר ור' שמעון דפליגי בדין נטל"פ אי אסרה תורה גם קדירה שאינה בת יומא או לא אזלי לשיטתם דהנה ידוע מש"כ גדולי האחרונים ז"ל בפלוגתת רבותינו הראשונים ז"ל בדין סד"א אי לחומרא הוא מה"ת אי לקולא שהרשב"א ז"ל הקשה על שיטת הרמב"ם ז"ל מהא דחייבין א"ת על הספק ותירצו ז"ל דבאמת בהכי הוא דפליגי דלמ"ד דל"ב ח"א מב"ח וגם על חתיכה אחת דלא איקבע איסורא ס"ל גם כן דחייבין א"ת לדידי' על כרחך ס"ל דספיקא דאוריתא הוא מה"ת לחומרא ורק למ"ד דסבירא לי' דא"ח א"ת אלא על ח"א מב"ח לדידי' ס"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל דסד"א הוא מה"ת לקולא ורק היכי דאיקבע איסורא הוא דחייבין א"ת אבל לא בספק דעלמא עיין מהרי"ט חיו"ד סי' א' מה שמיישב עפי"ז קושית הרשב"א בתורת הבית שהקשה על שיטת הרמב"ם הנ"ל מהא דחייבין א"ת על הספיקות [ועיין קרבן עדה בירושלמי פ"י דיבמות ה"ג מה שתמה על קושית הרשב"א הנ"ל דלק"מ משום דחיוב א"ת שאני דכל דלבו נוקפו אמרה תורה להביא א"ת וכ"כ שם ג"כ בציון ירושלים עיי"ש אמנם אין דבריהם צודקים בזה וכמ"ש בס' נחלת יהושע סי' כ"ד לדחות דבריהם דרק התם בירושלמי דאיירי בשנים אמרו אכל חלב ושנים אמרו לא אכל שפיר אמרו דמביא א"ת משום האי סברא שכן אפילו אמר לבי נקפני מביא א"ת דשמא אכל באמת וחטא ומה בכך ששנים אומרים לא אכל אבל כאן בחתיכה ס' חלב ס' שומן שפיר הקשה הרשב"א אי נימא כשיטת הרמב"ם דהתורה התירה זאת לכתחלה ואין בזה עון וחטא כלל האיך נימא שיתחייב א"ת כיון דרחמנא שרי' וז"פ וע"כ כמ"ש המהרי"ט דבזה גופא פליגי הני תנאי ולמ"ד דחיב א"ת גם על חתיכה אחת ע"כ דס"ל סד"א לחומרא מה"ת ודו"ק ועי' ג"כ בש"ש ש"א פ"א ואכמ"ל]:

והנה מצינו לר"מ דס"ל להדיא בכריתות י"ח דגם בחתיכה אחת חייבין א"ת ונמצא דלפי"ז ס"ל סד"א לחומרא מה"ת וכמו שהוכיחו ג"כ האחרונים ז"ל ממאי דס"ל נמי לר"מ דחיישינן למעוטא להנך דס"ל דמדאוריתא חייש למעוטא מכ"ש בספק השקול והנה כי כן שפיר ס"ל לדידי' דבאמת גם נטל"פ אסור ואמרינן דסתמא אסרה תורה לכל הקדירות ואף דיש להסתפק בכל אחת מהן שמא נשתמש בה בדברים המותרים מ"מ אסורין הן מספק דהא סד"א לחומרא מה"ת וס"ס ל"ש לדידי' כיון דס"ל דנטל"פ ג"כ אסור ואין כאן אלא ספק אחד ואסור וכמשנ"ת לעיל בע"ה לא כן מצינו בדעת ר"ש דס"ל בכריתות כ"ג דהיכי דהי' מתחלה ב' חתיכות ואח"כ ניטל או נאכל א' מהם ואח"כ אכל השני את השני' דחיב א"ת ומשמע דדוקא בכה"ג שהי' תחלה ב"ח ואיקבע איסורא הוא דחיב א"ת אבל על חתיכה אחת מתחלתה פטור הרי דס"ל סד"א לקולא מה"ת [ומ"מ עדיין אינו מוכרח זה רק אליבא דר"נ דס"ל בכריתות י"ח טעמא דבעינן ב"ח משום איקבע איסורא דכאן נמי איקבע איסורא אבל בלא"ה פטור הא מיהת למ"ד טעמא דב"ח משום מצות ע"כ דס"ל לר"ש נמי דגם בחתיכה אחת חייב דהא כאן בשעת אכילה לא קרינן בי' מצות וכן טעמא דר' זירא ל"ש ג"כ בכה"ג דהא השתא א"א לברר איסורו וע"כ דלדידהו ס"ל לר"ש דגם בח"א חייב א"ת לעולם ורק לטעמא דר"נ לחוד שייך לומר דרק בכה"ג חייב משום דאיקבע איסורא וכנ"ל וכמבואר להדיא כן בכריתות שם י"ח ע"א דהיינו דאיכא בינייהו בין טעמייהו דהני אמוראי יעוי"ש ובתוס' סוכה ו' ע"ב ד"ה ור"ש נקטינן מזה דלר"נ ע"כ ס"ל לר"ש דסד"א מה"ת לקולא וא"ח א"ת רק במקום שאיקבע איסורא ולטעמא דאינך אמוראי שפיר י"ל דס"ל לר"ש דסד"א הוא לחומרא מה"ת וכן גם בהא דחיישינן למיעוטא מצינו ג"כ תרי לישני אליבא דר"ש ביבמות ס"ז אי חייש ר"ש למעוטא או לא עיי"ש ועיין בדברינו שלהי סוכה ודו"ק ועמ"ש עוד לקמן כה"ג בשיטתא דרב בע"ה והדברים מוכרחים ודו"ק כי קצרתי] וא"כ ע"כ א"א לומר אליבא דר"ש דנטל"פ אסור והתורה אסרה בסתמא כל הקדירות דהא אף אי. נימא דנטל"פ אסור ואין להסתפק בספק שמ אב"י מ"מ עדיין יש להסתפק שמא לא נשתמשו בה רק בדברים המותרים ואין לאסור מספק אליבא דר"ש לפי מאי דקיימינן השתא בשיטתי דס"ל סד"א לקולא לכן ס"ל לדידי' ע"כ דלא אסרה תורה אלא קדירה שהיא ב"י והיינו שהיתה ידועה להם שנשתמשו בה בו ביומו בדברים האסורים ובזה הוא דאסרה תורה אבל לא אלה הקדירות שנשתמשו בהן אתמול דהני אין לאסור מספק וכנ"ל ורק לר"מ לשיטתו דס"ל סד"א לחומרא מה"ת לדידי' הוא דס"ל דהתורה אסרה לכל הקדירות מספק וממילא דגם נטל"פ אסור דאל"ה הא הוי ס"ס שמא לא נשתמשו בה אלא בדברים המותרים ושמא נטל"פ דהא מה"ט מחזקינן לכל הקדירות בסתמא שאב"י וכמשנ"ת בשם רבותינו הראשונים ז"ל ומצינו גם לר"מ דס"ל דין ס"ם להקל כמשנ"ת אצלינו שלהי סוכה בע"ה וע"כ דנטל"פ אסור לדידי' לשיטתו ונמצא דר"מ ור"ש אזדו לטעמייהו בזה וכמשנ"ת ודו"ק וכן נמי י"ל גם אליבא דר"ע ממש כמו אליבא דר"ש דאיהו נמי ס"ל כן בכריתות שם כ"ג ע"א כר"ש דאם אכל א' את הראשונה ואח"כ אכל השני את השני' חייב א"ת והדבר תלוי בפלוגתת הני אמוראי בטעמא דב"ח ולר"נ ע"כ ס"ל גם לר"ע סד"א לקולא מה"ת באיקבע הוא דחייב א"ת וכן נמי אדל לשיטתו וס"ל לר"ע בפסחים מ"ג דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י וכמשנ"ת אליבא דר"ש ודו"ק וא"ש נמי מה דמצינו בע"ז ס"ח ע"ב דמספקא להו בטעמא דרב אי ס"ל נטל"פ אסור ולית הלכתא כוותי' אי נטל"פ מותר ועכברא בשיכרא אשבוחי משבח יעוי"ש ולפי הנ"ל י"ל דהיינו נמי טעמא דמספקינן אליבא דרב לפימ"ש בכריתות י"ז ע"ב דס"ל לרב דלא מחייב א"ת רק בח"א מב' חתיכות ופליגי שם אמוראי בטעמא דידי' יעוי"ש וכתב הגאון מהראי"צ זצ"ל בס' חוט המשולש סי' ב' וכבר קדמו בזה ב"כ בס' מה"ר ערך סד"א דלרבא דקאמר התם טעמא דרב משום דכתיב מכל מצות ד' וי"א למקרא יש לומר דס"ל דסד"א מה"ת הוא לחומרא רק מ"מ פטור מא"ת בחתיכה אחת מגזה"כ וכן ס"ל נמי לר"ז לפימש"ש טעמא דרב משום דאפשר לברר איסורו ורק לר"נ דקאמר התם הטעם משום דבעינן איקבע איסורא מותר מה"ת לגמרי עיין בדבריהם כי קצרתי ועיין בדברינ לקמן בע"ה איך שהדבר מוכרע דאמוראי פליגי בשיטתא דרב בהאי מילתא דסד"א אי לקולא אי לחומרא הוא מה"ת ולמשנ"ת היינו נמי טעמא דמספקא ליה בשיטת רב איך ס"ל בהא דנטל"פ דהא אי ס"ל כר"מ דנטל"פ אסיר ע"כ דס"ל נמי סד"א לחומרא ואמרינן דהתורה אסרה כל הקדירות במדין וגם לאותן שאב"י אף דספק הוא שמא לא נשתמשו בה אלא בדברים המותרים משים דסד"א לחומרא הוא מה"ת אבל אי נימא דס"ל לרב דסד"א לקולא הוא מה"ת ע"כ דכר"ש ס"ל ולא אסרה תורה אלא הקדירות שנשתמשו בהן בודאי בדברים האסורים בו ביומו וכנ"ל והיינו דמספקא להו אליבא דרב בהא דנטל"פ אי אסור או מותר וכן גם שיטת רבי יוחנן מתאים לדברינו לפי"מ שביארנו לקמן בע"ה דס"ל לר"י דסד"א לקולא הוא מה"ת ולשיטתו ס"ל נמי דהלכתא כדר"ע דנטל"פ פ מותר וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דע"ז סי' ל"ד דקייל"ן דנטל"פ מותר משום דמוכח דר' יוחנן ס"ל כן בפסחים מ"ג בסוגיא דמשרת דמוקי משרת להמל"א ומפרש בפסחים שם דר"י ס"ל כדר"ע דמוקי נמי משרת להכי וטכע"ק נפקא לי' מגיעולי עכו"ם ורבנן גיעולי עכו"ם חידוש הוא ור"ע ס"ל דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דר"י ס"ל דכשאינה ב"י שנטל"פ מותר ואע"ג דבב"י הוא לשבח עכ"ל הרא"ש שם ואזיל לשיטתו ודו"ק ועיין בדברינו לקמן וינעם לך בע"ה:

המתבאר מדברינו דמוכח מהאי עובדא דשבור מלכא בשלהי ע"ז דקייל"ן כר"ש ור"ע דס"ל נטל"פ מותר ולא אסרה תורה אלא קדירה שהיא ב"י ואין לאסור את כל הכלים מספק משום דהוי ס"ס ומחזקינן לסתם כ"ע שאינן ב"י ומשום דס"ל סד"א לקולא מה"ת ורק ר"מ לשיטתו הוא דס"ל דהתורה אסרה כל הקדירות גם לאותן שאב"י אף דאיכא להסתפק שמא לא נשתמש בהם אלא בדברים המותרים משום דס"ל סד"א לחומרא מה"ת וכמשנ"ת לעיל ועפי"ז בע"ה נבוא ליישב ג"כ סוגיא דריש הוריות ולברר ענין אחד בדרך נכון ואמיתי עפ"י דרך הנ"ל אשר בזה יתיישבו הרבה ענינים בע"ה ובזה נחבר ג"כ מ' ע"ז למ' הוריות וכדברי התוס' ריש ע"ז ע"ש וצריך אני להרחיב דברים בזה וכמו שנאמר:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה