לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ז · פלג ה
וראיתי אני בכרו"פ סי' צ"ו סק"ב שהקשה בהא דגיעולי מדין מאי קושיא והא י"ל דהתורה אסרה משום שלא יבוא לשמש בה הישראל דבר חריף דמחלי' לשבח גם באב"י ועיי"ש שתחלה רצה לתרץ עפימ"ש הקדמונים ז"ל בטעמא דמילתא דמחזקינן לסתם כלים של א"י דהוי אב"י משום ס"ס שמא לא נשתמש בו היום ושמא בדבר המותר וכאן נמי איכא ס"ס שמא לא נשתמש בדבר האסור ואת"ל בדבר האסור שמא לא ישתמש בדבר חריף וכתב דזה דוחק אבל תירץ שם כמ"ש הרשב"א דאזלינן בתר רוב תשמישין וכיון דרובא לאו בד"ח א"צ הגעלה אך הקשה הא ר"מ חייש למיעוטא והאיך יליף מכאן דנטל"פ אסור להרשב"א דס"ל בחי' חולין י"ב דר"מ חייש למיעוטא מה"ת עיי"ש שנדחק. ונעתיק לפניך לשון הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תצ"ז וממנו תראה איך שתמוה מאוד מ"ש בכרו"פ לתרץ את הקושיא עפ"י ס"ס אמנם נלמוד ג"כ מדברי הרשב"א הנ"ל תירוץ אמיתי לקושיא זו בע"ה וז"ל הרשב"א שם ועוד י"ל דדוקא חריפותו של חלתית וכו' אבל שאר דברים החריפים לא שמענו ולא משתמיט בשום דוכתא שיאמרו כן ועוד דא"כ כלי מדין אפילו כלים שאב"י צריכין הכשר כדי להשתמש בהם אפילו בדברים החריפין דאינו מן הדעת שתתיר להם התורה כלי שאב"י לדברים יחידים ושיאסור אותו לדברים החריפים וכו' שא"א שלא יחתכו או יכתשו דברים החריפים שזה דבר מצוי הוא ותמיד עושין כן ולחתיכת חלתיתא לבדה ל"ח שאינו מצוי וזה נראה לי עכ"ל:
הרי מבואר מדבריו דעל להבא ודאי ל"ש להתיר מדין ס"ס לומר שמא לא ישתמש בדברים חריפים שהרי לעיל שם הקשה בהא דגיעולי מדין הא יש לחוש שמא נשתמשו בה כבר בדברים חריפים דהוי לשבח ותירץ שם דמ"מ הא איכא ס"ס עיי"ש באורך ועל להבא הא כתב להדיא דאינו מן הדעת שתתיר להם התורה רק לדברים יחידים בלבד ושיאסור אותו לדברים החריפים שא"א שלא יחתכו ולא יכתשו דברים החריפים שזה דבר מצוי וכו' והסברא מוכחת כן שאין להתיר להבא להשתמש עם הכלי בכל תשמיש משום ספק שמא לא ישתמש עם ד"ח וכמובן אמנם עיקר קושיתו משה"ק לר"מ דחייש למיעוטא לד' הרשב"א מה"ת לק"מ לפימ"ש הרשב"א בעצמו כאן דאין לחוש לכל דברים החריפים המצויים ורק חלתית בלבד חשוב ד"ת וזה אינו מצוי ולא חיישינן לה א"כ הא ודאי לא הוי רק מיעוטא דמיעוטא דגם ר"מ לא חייש לה וז"ב **(הג"ה [והי' איפשר לדחות האי תירוצא לכאורה עפימ"ש המרדכי בחולין סימן תשל"ז בפ' הזרוע והלחיים דהא דל"ח ר"מ למיעוטא דמיעוטא אינו רק באם המיעוטא דמיעוטא נתהוה ע"י צירוף רובא וחזקה וכיו"ב אבל לא בגוונא שהרוב אלים ושכיח טובא עיי"ש ועפי"ד המרדכי הנ"ל הנה גם כאן ל"ש לומר דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא מה דל"ש ד"ח כמו חלתית לחוד אמנם לענ"ד דברי המרדכי הנ"ל אינם מוסכמים ומצינו להתוס' ז"ל דלא ס"ל סברא זו עיין מנחות ס"ז ע"א סד"ה ר"י ור"ש משה"ק לר"מ היכי הוי מי"ח דבר מה שגזרו על בנות כותים שיהיו נדות מעריסתן והא בכל)** ולאינך קדמונים דס"ל להלכה דל"ד חלתות ומחמירין בכל ד"ח ודאי י"ל דס"ל דעיקר מאי דחייש ר"מ למיעוטא אינו אלא מדרבנן ודו"ק:
נשוב לדברינו למה שהקשינו להני דס"ל נטליפ מותר ולא אסרה התורה אלא קדירה ב"י והיינו דמשום חששא דב"י אסורים כל הקדירות כמו שהוכחנו מד' התוס' פסחים מ"ד גבי נזיר א"כ ומה אסרם תורה והא איכא ס"ס ואין לומר נמי דאף שלכל אחד אחד איפשר לו להתיר משום ס"ס מ"מ חששה התורה לאוסרם משום דבכלל ישראל ודאי מיהת נמצאים כלים שנשתמשו בהם העכו"ם בו ביום בדברים האסורים ויבואו לידי איסור ודאי ולכן חששה התורה להצריכם לכולם הכשר דהוי כמו איקבע איסורא דז"א שייך לאסור בכה"ג אלא מדרבנן וכמו שביארנו בע"ה שלהי יבמות אבל לגבי דינא דאורייתא ודאי דליש לומר כן וכמובן:
וראיתי בישוי"ע יו"ד סי' צ"ו ס"ק א' שהעיר ג"כ להקשות מאין ידעו שהקדירה ב"י ואי משום ספק שמא ב"י אסרה לה הא קייל"ן סתם כלים ש"נ אב"י ותירץ כיון שהספק הוא על גוף **(דוכתי הכי דינא. ואפילו מדאורייתא דהא ר"מ חייש למיעוטא ותירצו דמיעוטא דלא שכיח הוא והוי כמו מיעוטא דמיעוטא יעו"ש. והארכתי בזה בחי' אלפסי בחולין ס"פ א"ט במש"כ הש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח משם הרש"ל בהא דטריפה א"ח דרק רובא דרובא א"ח אבל מיעוטא דמיעוטא חיות הן עיי"ש וכתבתי בחידושי דע"כ מוכרח לומר כן דהמיעוט שא"ח אינו אלא מיעוטא דמיעוטא לפי המבואר בתוס' זבחים ס"ט ב' ד"ה אי דגרסי ר"מ אומר סי' לטריפה ל' יום שם בחולין ד' נ"ז ור"מ הא חייש למיעוטא א"כ האיך מכשרינן לדידי' ספק טריפה ע"י שחיתה שלשים יום והא יש לחוש שמא הוא מן המיעוט דחיות הן וע"כ דאינו אלא מיעוטא דמיעוטא דגם ר"מ ל"ח לה וז"נ. וי"ל ג"כ עפי"ז מה שמצינו ביבמות קכ"א א' מן הארכובה ולמעלה תינשא ופי' הקדמוני' לאיב"ח וכמ"ש בירושל במקומו ובאה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב ואם אינ' אלא רוב לחוד תיקשי היכי שריא הא לא התירוה חז"ל להינשא מדין רוב וכמש"ש בתוד"ה ולא היא וכו' כמו גבי גוססין דאין מעידין עליהם ואעפ"י שרובן מתים ולהנ"ל א"ש דכאן חשיב כמו רובא דרובא וכנ"ל ולפלא על הישוי"ע יו"ד סי' נ"ז ס"ק י"א שהקשה על ד' הרש"ל הנ"ל ממש"ש בחולין דת"ק ס"ל דטריפה אינה יולדת ורשב"ג סבר טריפה יולדת ומשבחת וקשה כיון דגם לת"ק אינו אלא רובא א"כ במה חולק רשב"ג והא רשב"ג חייש למיעוטא עתוס' חולין ד' י' ד"ה לר"מ א"כ בלא"ה לדידי' אין להתיר ס"ט משום דיולדת עיי"ש שדחה דבריו עפי"ז והנה דיחוי זה חוזר ונראה כי קושיתו לק"מ לפימ"ש היש"ש בעצמו דרק מיעוטא דמיעוטא הוא דחיות ויולדות לד' הת"ק והי' איפשר להתיר שפיר לפי"ז גם אליבא דמ"ד דחיישינן למיעוטא לכן שפיר פליג רשב"ג לומר דאינו כן אלא דטריפה יולדת ומשבחת וז"פ וברור בע"ה:
ומיושב ג"כ בזה דברי היש"ש פרק קמא דחולין סי' ק' שכתב דגם ביתרת וטריפות הבא מן הבטן אין הגבינות אסורין למפרע אלא עד יב"ח עיי"ש ובש"ך יו"ד סי' פ"א ס"ק ה' השיג עליו עיי"ש ובאמת לפי"ד המהרש"ל עצמו דבריו צודקים שהרי כן כתב שם בטעמו משום דהוברר למפרע שלא בא מן הבטן ולשיטתו דלא תלינן בנס רק רובא דרובא אינן חיות ומיעוטא דמיעוטא חיות הן ולכן באמת גבי ספק סומכין על הרוב ובודאי טריפה תלינן דהוא מן המיעוט שחיין כיון שהוא ודאי טריפה אבל טרם שנתברר לנו אם הי' ודאי טריפה ע"ז גופא בודאי דאזלינן בתר רוב ואמרינן דלא היתה טריפה מן הבטן כיון דחי' יב"ח. ושפיר מתירין עד יב"ח ודו"ק:
ושם בישוי"ע הוכיח מזה להיפוך ממש דגם למ"ד טריפה חי' הוא רק מיעוטא אבל רובא א"ח ולמ"ד טריפה א"ח היינו דליכא כלל טריפה שחי' והוכיח כן מד' הר"ן ר"פ א"ט בחידושיו שכתב וז"ל איך שייך פלוגתא בדבר שאפשר לידע אם טריפה חי' י"ל דאף שחז"ל עמדו על הדבר וראו הרבה שאינן מתקיימין יב"ח מ"מ חששו אולי מי שטבעו חזק אף שנטרף יכול הוא להתקיים עיי"ש ואחרי המחילה מכבוד גאון תורתו אזיל בזה בתר איפכא ואף כי ספר חי' הר"ן ע"מ חולין אינו ת"י מ"מ בלי אפונה כי כוונתו שם להיפוך הוא וכמו שראיתי ג"כ להרמב"ן ז"ל בחי' על מ' חולין שם ר"פ א"ט שכתב ג"כ וז"ל איפשר שקיימו מן הטריפות שהם הלמ"מ כו' ומצאו של"ה מתקיימות יב"ח ואעפי"כ מי שראיית חכמתו או קבלתו נותנות לו שהוא חי' אינו חוזר בו שהרי אמר שמתה במקרה [ושם מסיק ובירושלמי מ' תרומות גבי קישות ונמצאת מרה בעי בן לוי וכי בדבר שאיפשר לעמוד עליו חכמים פליגין אלא בעיקר בדיקתה פליגין ע"כ וכוונתו פשוטה לפרש ד' הירושלמי ג"כ כנ"ל מאחר שלפעמים גם החיצון מר ולפעמים אינו מר לכן פליגי בזה רבנן ור' יוסי בעיקר הבדיקה דלרבנן כיון שלפעמים נמצא מרירות ראוי לעשותו ספק אוכלין ור"י סבר דכיון דלפעמים רואין שאין שום מרירות בהחיצון א"ר שיהי נקרא ספק אוכלין וע' תוס' ב"ב קמ"ג ע"א סד"ה אין לך שפירשו כונת הירושלמי בא"א וקשה להבין ומה מאוד תמוהים בזה ד' הפ"מ בירושלמי שם פ"ג ה"א שמפרש לה בא"א עיי"ש ולא הביא ד' התוס' והרמב"ן הנ"ל וטפי מסתבר לפרש כמ"ש הרמב"ן דהיינו שבדקו ומצאו פעמים כך ופעמים כך וזהו על עיקר בדיקתה חלוקין אם להחזיק עי"ז לספק אוכלין ויתיישב ג"כ עפי"ז בכ"מ שאיפשר להקשות כן כמו על פלוגתת חז"ל בהא דכבוש כמבושל ובהא דתתאה גבר הא איפשר לברר ונחזי אנן ועיין נוב"י מ"ק יו"ד סי' כ"ח ושם תירץ באמת כן שאין זה מופת חותך)** הדבר אם נעשה היתר וקודם שעבר עליו מעל"ע הי' הדבר איסור גמור לא נוציא אותו מכלל איסור משום ספק ועוד דתלינן ההשתמשות באיחור הזמן וכו' יעו"ש ובמחכתה"ר ז"א לפי"מ שהזכרנו בשם הרשב"א ז"ל דאיפשר ג"כ להסתפק שמא נשתמש בם בדברים המותרים נמצא דלא איתחזיק איסורא כלל וכן גם האי ספיקא דשמא נשתמש בהם בדברים הפוגמים הוי ג"כ כמו לא איתחזק איסור כלל וכמובן וע"כ צריך לומר דלהני דס"ל דהוי ס"ס גמור ודאי דמפרשי מ"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דהיינו שרק הקדירה הידוע שנשתמש בה בו ביום היא אסורה ולא שנאסרו כל הקדירות מספק וכן דייקי ד' הרשב"א בתשובה שם סי' תצ"ז הנ"ל וז"ל אלא הקושיא שהביאו לדבר זה כלומר כיון שסתם כליהם אב"י מפני מה אמרה תורה כל דבר אשר יבוא באש וגו' קושיא זו מעיקרא ליתא דהא קפריש כ"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י כלומר אם בשלו בה בפרור השבי בו ביומו עכ"ל ואולי י"ל בכוונתו עפימשה"ק בס' ברכת ראש על מ' נזיר ד' ל"ז ע"ב על הא דאמרינן דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י והא רחוקים היו מן השלל עד שבאו אל המחנה ותירץ דיש מהכלים שבשלו בהם שבויי מדין וע"ע בר"מ פ"ח מהמ"ל שבמלחמה הי' מותר וכו' עיי"ש ונמצא שרק הקדירות שראו בעיניהם שהעכו"ם נשתמשו בהם היום הוא שאסרתן תורה אבל הספיקות לא נאסרו מעולם וכן צריך לומר ע"כ גם לדעת הרמב"ם דס"ל בכה"ת כולה דהספיקות מותר מה"ת א"כ ע"כ לומר לדידי' דהתורה לא אסרה גם בכלי מדין אלא הקדירות שנשתמשו בהם בודאי בו ביום דאף דלדעת הרמב"ם לא אמרינן בסתם כלים שאב"י ול"ח לי' לס"ס הא מיהת מה"ת גם ספק אחד מותר לשיטתו וע"כ דרק ודאי בני יומן נאסרו ולא ספיקן וכנ"ל ומאי דקשיא לפי"ז קושית התוס' בפסחים מ"ד הנ"ל שהקשו מנלן לאסור טכע"ק מעתה גם באיסור נזיר הקל דילמא איסור נזיר לא אסרה תורה דהא אנן השתא קיימינן דלא אסרה תורה כל הקדירות מספק ותיקשי לכאורה כנ"ל אמנם י"ל דלק"מ דהא לכאורה יש להקשות טפי על כל איסורין מנלן לאסור אימא דהקרא מיירי רק באיסור חמור כמו חלב ודם דאיסור כרת הן וכה"ג והיטב אשר דיבר בזה בב"ר בנזיר שם לפרש דברי התוס' הנ"ל דע"כ ליש לומר נזיר קל אלא היכי דרצה ללמוד מן המפורש במק"א אך בכה"ג דסתם הכתוב ולא פירש אמרינן דעל הכלל כולו יצא על כל האיסורין רק דהתוס' מקשה דס"ד דבגמ' ל"ה כלל איסור יין לנזיר ורק שארי איסורין לכן הקשו דמשארי איסורין דעלמא ליכא למילף איסור נזיר הקל וע"ז תירצו דבסתם כלים הוי נמי איסור זה יין לנזיר כי מן הסתם היו אז נזירים וממילא הוי גם איסור נזיר בכללא דסתם הכתוב ואינו יוצא מן הכלל עיי"ש ודבריו נכונים מאוד ונמצא דלפי"ז יש לקיים תירוץ התוס' ז"ל גם לפי משנ"ת להני ראשונים ז"ל דאף דבאמת אמרינן דלא אסרה תורה אלא הקדירות שידעו בבירור שנשתמשו בו ביומו מ"מ שפיר י"ל דכל האיסורין שוין הם מדסתם הכתוב ולא פירש וגם הכלים שלא נשתמשו בהם אלא ביין הצריכה התורה הכשר אבל דוקא אם נשתמשו בו ביום וכנ"ל:
ויתיישב ג"כ לפי"ז משה"ק המפרשים מנ"ל ללמוד מג"מ דבכל איסורי תורה אמרינן טכע"ק דילמא ה"ט שאסרה תורה משום חשש בב"ח דבב"ח כו"ע מודים דטכע"ק אסור בו מה"ת וכמ"ש בפסחים שם שאני בב"ח דחידוש הוא ועיין או"ח בהקדמה למ' קידושין מ"ש להוכיח מזה באמת דס"ל להאי מ"ד דסד"א מה"ת לקולא **(משום שאף במקום שאיפשר לפלוט אין הכרח שיפלוט בודאי ולפעמים אינו פולט וכ"כ נראה לפרש ג"כ ד' הירושלמי כאן בתרומות הנ"ל וי"ל עוד בזה וקצרתי] הרי דברי הרמב"ן מפורשים שלמ"ד טריפה חי' הא שמתה הבהמה אינו אלא במקרה שמתה מחמת עצמה אבל לא לומר שרובן אינן חיין ואולי גם מיעוטא ליכא שמתות למ"ד דטריפה חי' ולדבריו שם שגם למ"ד טריפה חי' רובן א"ח רק משום דהוי מיעוט המצוי לכן לא מכשירין עי"ז לספק עריפה קשה טובא דא"כ הא רק מדרבנן אין לסמוך ע"ז להכשיר משום דהוי מיעוט המצוי אבל מה"ת הא אזלינן בתר רובא גם במיעוט המצוי וכמ"ש הראשונים בהא דנפלים באם א"י שכלו חדשיו דאינו אסיר אלא מדרבנן מה"ט דהוי מיעוט המצוי עיין יו"ד סי' ט"ו ובאה"ע סי' קנ"ו ובאחרונים שם ובר"פ א"ט משמע מפורש דהאי תנא מפיק לי' מקרא דטריפה חי' עיי"ש וע"כ שזה אינו וכדמפורש ג"כ בד' הפוסקים להיפוך מזה דלמ"ד טריפה חי' ע"כ דס"ל דאין הטריפות גורם כלל למיתתה ורק למ"ד טריפה א"ח אז אמרינן דרק רובא דרובא אין חיין אבל מיעוטא דמיעוטא חיות הן וזה ברור בע"ה וכמשנ"ת ולפלא על הפרמ"ג בש"ד סי' ל' ס"ק ה' שכתב שם לדון בדין נפחתה הגולגולת בד' היש"ש והתבו"ש שהשיג עליו ונתקשה שם הפרמ"ג דלמה נימא מדחי' שאינו טריפה הא היש"ש בעצמו ס"ל דמיעוטא חיות אף שהיא טריפה א"כ למה לא ניחוש להאי מיעוטא וכתב שם להסתפק דאולי הוא רק מיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן לי' ולפלא כי הלא מפורש הוא כן בדברי היש"ש וכמש"כ ג"כ הש"ך בשמו להדיא בסי' נ"ז ס"ק מ"ח ואין זה אלא תימא שנסתפק בזה. וע' כרו"פ מ"ש לפלפל בזה עוד וקצרתי. ועיין במנ"י כלל ע"ג ס"ק ו' שהקשה ע"ז מדברי התוס' חולין י"א גבי פרה אדומה דהא החזקה ג"כ אינה באה לפי"ז אלא ע"י הרוב. ועדיין לא ידענו אם אזלינן בתר הרוב עיי"ש ובפרמ"ג סי' נ"ז וסי' ל' וקצרתי כאן בזה]:)** ואין לחוש מה"ת לספק בב"ח עיי"ש **(הג"ה [ודע שמשה"ק שם באו"ח אות י"ג דיש לחוש שמא בישל בה העכו"ם בב"ח לק"מ דודאי מ"ש דבב"ח חידוש הוא ולכו"ע אמרינן בי' טכע"ק היינו דוקא טעם בשר בחלב או איפכא אבל לא טעם ממה שנתבשל בב"ח ביחד דזה הוי כמו איסור אחר שנבלע דלא אמרינן בי' טכע"ק וכמ"ש כה"ג בש"ך יו"ד סס"י ק"ג ס"ק י"ח ובסי' צ"ד ס"ק כ"ב להשיג על הב"י בזה לענין חענ"נ יעו"ש ובחי' רעק"א א יו"ד סי' צ' ס"ק ב' מ"ש בזה רק דעדיין יש להקשות בפשוטו דיש לחוש שמא בישל בה העכו"ם תחלה חלב ועתה יבשל בה הישראל בשר או להיפוך למ"ד דגם בבשר נבילה איכא לאיסור בב"ח עיין דג"מ יו"ד סי' פ"ז ס"ג ובפרמ"ג בפתיחה לה' בב"ח ויש לחוש שעתה יבוא הישראל לאיסור בב"ח ע"י תשמישו וע' חוו"ד סי' פ"ז ס"ק א' מ"ש בזה ודו"ק]:)** הא מיהת למאן דאמר דס"ד לחומרא מה"ת ודאי תיקשי לכאורה כנ"ל מנ"ל דטכע"ק בכל האיסורין דילמא עיקר האיסור הוא רק משום חששא דבב"ח ובשלמא אי הוי אמרינן דכל הכלים אסרה תורה מספק שמא הוא בן יומו דל"ה ס"ס וכמש"כ לעיל לפי"ד הרמב"ם שפיר הי' איפשר לומר דע"כ אין לומר דהאיסור הוא משום בב"ח דא"כ הא הוי ס"ס דהא לספק איסורים אחרים זולת בב"ח יש לצרף נמי האי ספק שמא אב"י אבל למשנ"ת דבאמת הוי ס"ס בסתם כלים והתורה ע"כ לא אסרה אלא הכלים שודאי נשתמשו בם ביומו א"כ תיקשי כנ"ל דילמא עיקר האיסור הוא רק משום חשש בב"ח למ"ד דסד"א לחומרא מה"ת. אכן לפי"מ שכתבנו לעיל א"ש בפשיטות וכמו שהסברנו דברי התוס' במה שתירצו את קושיתם מהא דאיסור נזיר דמ"מ ידענו דגם בזה אמרינן טכע"ק משום דסתם הכתוב אמרינן דע"כ הצריכה התורה הכשר לכל הכלים ואף לאותן שאין בהם כלל חשש בב"ח ושלא נשתמשו בהם אלא ביין ומ"מ אסרן הכתוב וכנ"ל:
אמנם גם זו"ז י"ל עוד בישוב קושיא זו מהא דבב"ח לפימש"כ בעל פרמ"ג בפתיחה לה' בב"ח ושם בפרמ"ג ש"ד סי' צ"ג סק"ג די"ל דלמ"ד טכע"ק ל"ד גם בב"ח אמרינן כן דגיעולי כלים היינו מה שנתבשל בשר בקדירה של חלב וכו' לאו דאוריתא הוא ונהי דגלי קרא במבשל גוף בב"ח ביחד דטכע"ק בי' ד"ח ולא בטל חד בב' דחיך אוכל יטעם וכו' אבל בקדירה דאיקלש טעמי' דהוי נ"ט בר נ"ט וכו' אין לנו ראי' דהוי מה"ת וכו' **(הג"ה [עיין בשם ארי' חיו"ד סי' ע"ג שהביא דברי הפרמ"ג הנ"ל ומיישב עפי"ז משה"ק כולם ביו"ד רס"י צ"ח איך מהימן א"י מסל"ת לומר שא"ב טעם הא מסל"ת אינו נאמן אלא באיד"ר וטכע"ק דאוריתא וכתב משום דטכע"ק אינו אלא איסור עשה כמ"ש בתוס' חולין צ"ט ובע"ג ס"ו וכיון דיש ספק אם י"ב טעם הוי ספק באיסור עשה דאינו אלא מדרבנן לחומרא אליבא דכו"ע וכמ"ש בפרמ"ג או"ח סי' שד"מ במ"ז ולכן שפיר מהימן א"י מסל"ת וגם בב"ח כבר כתבו בפרמ"ג ובכרו"פ דבלוע בכלי אינו נלמד אלא מכלי מדין כיון דאינו בעין וא"כ שפיר מהימן א"י מסל"ת עיי"ש והנה מש"כ ליישב עפי"ז גם בב"ח ודאי אינו נכון דהא לאו בנתבשל בקדירה לחוד האמינו לא"י מסל"ת אלא דגם בבשר שנפל ליורה ש"ח כתב הרמב"ם בפ"ט ה"ח מה' מ"א דטועם א"י את הקדירה והא ודאי גוף בב"ח ממש הוא דמה"ת אסור ומ"מ עכו"ם מסל"ת מהימן ובש"א שם לא הביא אלא ד' הפרמ"ג מסי' צ"ג אבל לא ראה מ"ש בפרמ"ג בפתיחה לה' בב"ח שכתב שם להדיא כן דעדיין לא יתיישב עפי"ז קושית המפרשים אמאי נאמן א"י מסל"ת גבי בב"ח ע"ש גם סותר דברי עצמו מש"ש תחלה דכיון דאיכא לברורי ע"י טעימה לא אמרינן דספק מותר מה"ת והביא כן בשם המהרי"ט והפר"ח ליישב קושית הפנים יפות פ' מטות משה"ק על שי' הרמב"ם דסד"א מותר מה"ת למה הצריכה תורה הגעלה בכלי מדין הא הוי רק ספק אם נשתמש בו איסור עיי"ש מ"ש דאיפשר לברורי ע"י טעימה בשגם דלדברי הריב"ש אינו אסור טעימה באיסורין גם לישראל, אלא מדרבנן בין עיי"ש וממילא אזדא לי' תי' זה שהוסיף לתרץ הא דא"י מסל"ת נאמן דהא גם כאן נמי איפשר לברורי ואסור מה"ת:
ועיי"ש לעיל בדבריו מ"ש ג"כ ליישב עפי"ז משה"ק עמש"כ הרמב"ן דמשו"ה לא צותה התורה על הגעלת כלים מקודם במלחמת סיחון ועוג משום דהוא מארץ ז' עממים דאפילו קדלי דחזירי הותר להם בשעת כיבוש מלחמה והקשה לפי מ"ש בס' בשמים ראש סי' רפ"ה דמ"מ לא הותר להם איסור אבמה"ח א"כ הדרא קושית הרמב"ן לדוכתי' דהא יש לחוש שמא נשתמש בהם איסור אבמה"ח ותי' שם עפי"ז דהא איסור של אבמה"ח א"א לברר ע"י טעימה דאף אם יטעום טעם בשר דילמא הוא מבשר מתה ולא מן החי עיי"ש ועדיין לא יצא י"ח אלא להמתירים סד"א מה"ת אבל עדיין מה יענה בישוב קושיתם להאוסרים ספק מה"ת אמנם לק"מ דזה ודאי מילתא דלא שכיחא הוא ולמה לן לחוש לספק רחוק של איסור אבמה"ח ובודאי אזלינן גם בכלים בתר רוב תשמישן והכל מודים שאין לחוש לספק אבמה"ח דל"ש ורק באיסור בב"ח השכיחים שפיר הקשו אבל לא מאבמה"ח וכה"ג וז"פ:
אמנם מה שהעיר שם בש"א להקשות ע"ד הפרמ"ג ומוכיח להיפוך דגם באיסור עשה ס"ל דסד"א אסור מה"ת להני דאסרי ספק מה"ת ומוכיח לה מקושית הרשב"א והר"ן מסוגיא דרובא דיליף מראשה של)** ונמצא לפי"ז דבבלוע בכלים אין יתרון לאיסור בב"ח על אינך איסורים ושפיר יליף מכלי מדין דטכע"ק גם גבי כלים אסור מה"ת דא"ל דטכע"ק ל"ד אלא שהצריכה תורה הגעלה בכלי מדין משום איסור בב"ח דבזה לא חמור בב"ח משארי איסורים וע"כ דגם טכע"ק בכל איסורים אסור מה"ת ודו"ק:
וכבר העיר בזה הכרו"פ סי' צ"ח סק"ב להסתפק בדין זה ובתחלת דבריו שם ר"ל דלמ"ד טכע"ק ל"ד איפשר דבלוע בכלי גם בב"ח מותר מן התורה ומוכיח שם כן ממ"ש הרשב"א בחי' לחולין בשמעתתא דטכע"ק דלרש"י ז"ל אם נתחבה כף של איסור בתוך תבשיל או כף חולבת בתוך יורה של בשר וכן להיפוך וכו' וקודם שהספיק לשער אם יש בו ששים נשפך וכו' הולכים להקל ומתירין מספק דהו"ל ספיקא דרבנן הרי דבלוע בכלי גם בב"ח ס"ל לרש"י ז"ל דאינו אלא מדרבנן עיי"ש מ"ש לתרץ עפ"י משה"ק שם על פשיטותא דרבא בחולין ד' צ"ז לדין בב"ח דסמכינן אקפילא ארמאה מהא דהתיר ר"י לסמוך אקפילא בעובדא דכילכית באלפס. והא בב"ח בודאי לכו"ע טעכ"ק דאוריתא והיכי פשיט לה משארי איסורין להני רבוותא דס"ל טכע"ק ל"ד ותירץ עפ"י הנ"ל דבליע בכלי אפשר דגם בב"ח ל"ד עיי"ש שמסתפק בזה די"ל ג"כ להיפוך דגם למ"ד דטכע"ק ל"ד מ"מ י"ל דאיסור הבלוע בכלי אסור מה"ת עיי"ש [ובאמת לא ידענא למה לא ניחא ליה להכרו"פ ז"ל מש"ש תחלה לתרץ קושיא זו עפ"י מה שפירש רש"י ז"ל שם כלכית באלפס של בשר דהוא סכנתא וחמירא מאיסורא וי"ל דבזה לכו"ע אסור מה"ת והאחרונים ז"ל פליגי אי מהני ששים בסכנתא עי' יו"ד סי' קט"ז בט"ז ונקוה"כ שם ובתו"י סי' ס"ד ושבו"י ח"ב סי' ק"ד הסכימו להקל ועיי"ש בפר"ח מה שהעיר מהא דפירש"י ז"ל כלכית בקדירה של בשר א"כ מוכח דגם בסכנה מהני ששים עיי"ש מ"ש עוד מפסחים ע"ו ע"ב מר בר"א אמר אפילו במלחא נמי אסורה משום סכנה הרי דגם ריחא אסור בסכנתא אף דזה גרע ממשהו ע"ש אמנם להמחמירים דל"מ ששים בסכנתא ע"כ ס"ל דמהא דכלכית שנפל בקדירה של בשר אין ראי' כלל להקל דאינהו ס"ל דעיקר ביטול איסור בששים אינו אלא מדין רוב שהרי מצינו דאיכא נמי דברים שנ"ט גם במאה ומאתים ע' חולין צ"ט ע"ב ושם ע"א גבי הא דגריסים שנתבשלו עם העדשים אלא דחכמים שיערו שברוב הפעמים אינו נותן טעם בששים והלכו בו אחר הרוב במקום דליכא למיקם אטעמא וה"ט דס"ל לרש"י ז"ל דבמקום דאיכא למיקם אטעמא אף בששים אין מתירין עד דטעים לי' קפילא עיין בחי' הרשב"א חולין ד' צ"ח ע"א וע"כ ה"ט דרש"י ז"ל משום דס"ל דטעמא דביטול בששים אינו אלא מדין רוב ובמקום דאיכא לברורי לא אזלינן בתר רובא וה"ה בזה כיון דאיתחזק איסורא בתבשיל זה ומה"ט י"ל דס"ל להמחמירים דל"מ ששים בסכנתא דחמירא מאיסורא ולא אזלינן בסכנתא בתר רובא. כמ"ש רש"י ז"ל בחולין ד' י' ע"א ד"ה ואין ע"ש לכן לעולם יש לחוש דילמא יהיב טעמא גם ביותר מששים הא מיהת אם טעים לי' קפילא ארמאה ואומר דאין כאן שום טעם נרגש ודאי דמותר וא"כ אזדא לה הוכחת הפר"ח ז"ל מהא דכלכית בבשר דגם אם נימא כמ"ש להוכיח מהא דפסחים ע"ו דאינו בטל סכנתא בששים מ"מ כאן ודאי שרי כיון דלא יהיב טעמא. ומיושב עפי"ז משה"ק שם בחי' הרשב"א ז"ל על פירש"י בשם **(עולה והא איסור טריפה לקרבן אינו בלאו כמבואר במנחות ה' מכל הני קראי דמייתי שם להוציא את הטריפה וא"כ גם לדידהו תיקשי הא באיסור עשה גם הם מודים דמותר מה"ת עיי"ש מ"ש בזה לענ"ד י"ל בפשוטו דים בפרמ"ג לא כתב כן אלא באיסור עשה אבל לא בספק מצות עשה ובספק מ"ע פשיטא להו דאזלינן לחומרא כמו באיסור ל"ת ואדרבא מבואר באחרונים די"ל דבספק מ"ע גם להרמב"ם אזלינן לחומרא מה"ת וכמו שנדברנו מזה בשלהי מ' עירובין וכאן נמי הא ספק הוא אם מקיים המצוה בהקרבת הקרבן דאף אם אין איסורו אלא בעשה הא מיהת מתמעט מקרבן והו"ל ספק אי מקיים מצות הקרבת קרבנו ושם כתבנו להעיר שבאמת לפי"ז מתורץ קושיתם הנ"ל גם לשיטת הרמב"ם עיי"ש ומה זה דמיון ספק איסור עשה לספק קיום מצות עשה:
וכן יש להתפלא על מש"ש בש"א שם דלפי"ד הפרמ"ג הנ"ל נדחות ראיית המהרי"ט מש"כ לה"ר לשי' הר"מ ממאי דאמרינן בביצה ד' ח' כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ומפרש רבא דאפר כירה דעתו על הודאי ואין דעתו על הספק ואי ס"ד דמה"ת יש להחמיר עה"ס למה אין דעתו עה"ס וא"נ דבעשה גם הם מודים דספק מותר מה"ת לק"מ עיי"ש וג"ז אינו מן הענין והתם הא ספק מצוה הוא ולא ספק איסור עשה ודא ודאי קשיא למש"כ שלהי עירובין דבספק מצוה גם הרמב"ם מודה אמנם כבר תי' יפה לקושיא זו בשעה"מ פ"ט מה' טו"מ דאע"ג דמה"ת חייב לכסות מספק מ"מ הרי איפשר לכסותו בערב ולא מיעקרא מצות כיסוי כלל וטעי וסבר דכיון דמספק הוא לא מחייב לקיים מצות כיסוי לאלתר כמו שמחויב על הודאי עיי"ש שמוכיח משם גופא להיפוך דס' אסור מה"ת ולבר מן דין אין לנו להוכיח מדעת בני אדם אטו כו"ע דינא גמירי איך שחייבים להחמיר גם על הספיקות ולפי המסקנא בסוגיא שם ודאי ל"ק שהעמידו חכמים בדבריהם לבטל מספק מ"ע בשוא"ת משום התרת חלבו ואכמ"ל עוד בזה:
ואף גם זאת יש לתמוה שלא העיר שם בש"א דעפי"ד הפרמ"ג הנ"ל בהאי דינא דגיעולי כלים בב"ח שכתב דאינו אלא מדרבנן יתיישב קושיא זו שהביא שם מהא דילפינן טכע"ק מכלי מדין ולא דחי דילמא משום איסור בב"ח וכמו שכתבנו בפנים]:)** הרמב"ן ז"ל דהא לפירש"י ז"ל ע"כ לומר דכל היכי דאיכא למיקם אטעמא אף בס' אין מתירין עד דטעים לי' קפילא והיינו כלכית באלפס וכו' א"כ פילא לא בא אלא להחמיר דע"כ בששים שיערוה ואם לא הי' שם קפילא הי' מותר א"כ היכי מוכיח מינה רבא דסמכינן אקפילא להקל עיי"ש ולהנ"ל א"ש כיון דכאן מיירי בסכנתא דל"מ לי' שיעור ששים אפילו בדיעבד עד דטעים ליה קפילא ולא מרגיש טעמא נמצא דבזה מהני טעימת קפילא להקל גם בדאיכא ששים ושפיר יליף רבא מכאן דסמכינן אקפילא להקל באיסורין אפילו בפחות מששים וז"נ:
ועפי"ז אמרתי ג"כ לדחות ראיות הב"מ ז"ל שהביא בחי' הגרעק"א ז"ל ביו"ד סי' ק"ז ס"ק א' להוכיח דדג טמא עם דג טהור שוים בטעמא ממ"ש רש"י ז"ל לפרש כלכית בקדירה של בשר ואמאי לא פירש של דגים דמצוי יותר והוכיח מזה דדג בין הדגים שוים בטעמא וא"א להטעימו לקפילא יעו"ש ולהנ"ל נדחית ראי' זו בפשיטות שרש"י ז"ל מדייק לפרש דמיירי בסכנתא כדי לתרץ קושית הרמב"ן ז"ל הנ"ל וקושית הכרו"פ מאי דפשיט דין בב"ח משארי איסורין ומשו"ה מפרש דמיירי כאן מדין סכנתא דחמירא ומ"מ סמכינן אקפילא דצריך לן נאמנותו של קפילא גם ביותר מששים לפי"ז וכנ"ל וי"ל עוד בזה וקצרתי]: