לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ז · פלג ד
ובטעמא דמילתא מה דקייל"ן דאמרינן דסתם כלי עכו"ם אב"י הנה כתבו הראשונים ז"ל דטעמא הוא משום דאיכא ס"ס ועיין בתוס' ע"ז ד' ל"ח ע"ב מש"כ דהס"ס הוא שמא אב"י ושמא נשתמשו בו בדבר הפוגם גם בעין ובשו"ת הרשב"א סי' תצ"ז מוסיף עוד ספק שלישי שמא נשתמשו בו בדברים המותרים וכ"ה ג"כ בר"ן ע"ז פ' אין מעמידין גבי פת שם עיי"ש באורך וע' מג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ג מאי דאיכא בינייהו בין הני טעמי. **(הג"ה [ושם במג"א הוסיף בס"ק כ"ד מה דלא שרינן גבי חמץ מטעם נ"ט בר נ"ט דהיתירא משום דדוקא היתר גמור כגון בשר כשנתערב אותו טעם מועט עם החלב אינו ראוי לחול עליו שם חדש דהיינו בב"ח אבל חמץ הרי הוא שמו עליו כמו שהי' אם מעט אם הרבה אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה עיי"ש ובס"ק כ"ה דעת החולקים ע"ז ולענ"ד דגם התוס' לא סבירא להו סברא זו עיין בדבריהם בזבחים צ"ו ע"א סד"ה ואם טש משה"ק אם נתבשלו נמי מותר אמאי טעון מו"ש מזמן אכילה דראשון וכו' ואי נימא סברא זו דשמו עליו לק"מ אחר דבשעת מריקה כבר נעשה נותר וכמש"ש התוס' צ"ז ע"א בסד"ה ממתין א"כ כיון ששמו עליו רק שהתורה אסרתו בודאי דאסור ג"כ נ"ט בר נ"ט וע"כ דלא ס"ל סברא זו ודו"ק היטב כי קצרתי])**
ועיי"ש בר"ן פ"ב דע"ז הנ"ל מה שהביא תשובת רש"י ז"ל שמאריך להוכיח ג"כ דקייל"ן סתם כ"ע אב"י ומשום דהוי ספיקי טובא וכנ"ל ולפלא מה שראיתי להגרעק"א בחי' ליו"ד סי' קכ"ב בשם הכפ"ת יומא פ"א שכתב דרש"י שם ס"ל כשי' הרמב"ם דלא אמרינן בסתם כלים דהוי אב"י עיי"ש וז"א במחכתה"ר דמפורש הוא בתוס' בע"ז ל"ח ע"ב וברא"ש שם דאדרבא גם רש"י ס"ל דאמרינן סתם כ"ע אב"י משום ס"ס וכן מבואר שם בר"ן בשם תשובת רש"י וכנ"ל ומה שמדייק שם בכפ"ת מד' רש"י שפירש דל"ח בהימלתא משום גיעולי עכו"ם דנטל"פ והקשה ת"ל דבלא"ה הא סתם כ"ע אב"י לבד מה שי"ל דלק"מ משום דהתם הא בתבלין איירי דהוי חריפים והו"א דאין כאן ס"ס משום דחורפי' מחלי' לי' לשבח לכן קמל"ן דמותר משום דאדרבא נטל"פ הוא הנה גם זו"ז פשטות ד' רש"י משמע כפשוטן דהיא הנותנת שמשו"ה הוא דאמרינן דל"ח בהו משום גיעולי עכו"ם משום שסתם כלים אב"י ומשו"ה הוא דהוי נטל"פ וכמו שמפרשים כל הראשונים ז"ל מש"ש בע"ז ל"ח גבי שמן אי משום גיעולי עכו"ם נטל"פ הוא ומותר דהיינו משים דמחזקינן שהכלים אב"י ואה"נ דכונת רש"י ביומא כן הוא משום דהכלים הוי אב"י ונטל"פ וכן ע"כ עלינו לפרש ג"כ ד' רש"י בע"ז ד' מ' ע"ב ד"ה קפריסין עיי"ש מ"ש ולא משום גיעול דטעם הגיעול פוגמי' ולא משביחו דע"כ דמשום דהכלי אב"י משו"ה הוי נטל"פ ודו"ק עכ"פ מפורש הוא בדברי רבותינו ז"ל הראשונים דגם רש"י ס"ל כדעת האומרים דמחזקינן סתם כ"ע בחזקת אב"י משום ס"ס וכנ"ל ולדעת הרמב"ם דס"ל דלא אמרינן האי כללא דסתם כ"ע אב"י נראה לומר ע"כ דס"ל דזה ל"ח ס"ס דאף דזה שאנו מסתפקין אם נשתמש בו היום או אתמול מחצה על מחצה הוא מ"מ הספק השני שמא נשתמש בו בדבר הפוגם או בדבר המותר ל"ח לי' לספק השקול משום שאינו אלא מיעוטא דרוב תשמישין של עכו"ם בדברים האסורין הוא ורובן אינן פוגמין ומיעוט לא מצטרף לס"ס כמ"ש התוס' בכתובות ט' ע"א ד"ה ואב"א וע' ש"ש פי"ח מ"ש בשם הריב"ש לכלל מונח דרק היכי דהספק האחד שקול בטבעו של עולם מחצה ע"מ אז מצטרף לזה גם הספק השני אף שאינו אלא מיעוטא וכמו במחצה זכרים ומחצה נקיבות דאמרינן סמוך מיעוטא דמפילות וכו' ומחצה דנקיבות וכו' ולא מטעם ס"ס אלא מטעם רוב דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא אבל במקום שהספק השקול אינו בטבעו של עולם אלא דאיפשר זה כמו זה אז אין לדון אותו בתורת רוב דהא עדיין י"ל שאיפשר זה כמו זה וכמו התם בכתובות דאף אם נאמר סמוך מיעוטא דאונס לאין תחתיו אכתי ל"ה תחתיו ברצון מיעוטא בודאי לכן אנו דנין התם רק בתורת ס"ס ובעינן דוקא שיהי' שני הספיקות שוין ושקולין ומיעוטא אינו מצטרף לס"ס עיי"ש שהדברים האלה המה קילורין לעינים. ועפי"ז י"ל דה"ט נמי מה שהרמב"ם ל"ח זה לס"ס משום שז"א אלא מיעוטא שישתמשו בו בדבר הפוגם או שהעכו"ם ישתמש בדבר המותר וכיון דגם הספק השני שנתבשל בו היום או אתמול אינו שקול ממש בטבעו ש"ע כמו מחצה זכרים ומחצה נקיבות ורק שהדבר איפשר זה כמו זה לכן אינו מצטרף לס"ס כן י"ל בטעמא דהרמב"ם ז"ל שלא ביארו המפרשים את טעמו ושיטתו:
אמנם הלום ראיתי בחות דעת סס"י ק"י בקונטרס בית הספק בש"ך סק"י מש"ש ליישב קושית הכרו"פ על הא דמתירין חדש מטעם ס"ס שמא מישנה ושמא נשרשה קודם לעומר הא הוי משם אחד. וכייל לן כללא זה שכתבנו בשם הריב"ש אבל נטה לדרך אחרת וכה דבריו שם דדוקא בדבר ההוה ורגיל כך ואינו במקרה והזדמן שייך לומר כך כגון במעוברת דידוע דנשים המעוברות שבעולם יולדות נקיבות וגם מקצתן מפילות וא"כ רוב היולדות לאו זכרים יולדין הוי ממש ככל אזלינן בתר רובא שבש"ס וכו' משא"כ בדבר שאינו בהוה ורגיל רק במקרה והזדמן כגון באשה שיש לה מכה או באשה שזינתה או בנשבר רגל העוף ל"ש לומר אזלינן בתר רובא דרוב המזדמנין מזדמנין כך דבמה שהוא במקרה ל"ש לומר רוב דמקרה נופל לפי ההזדמנות וכו' ומשו"ה בחדש דשייך לומר רוב תבואות מותרין הן כיון דמקצת התבואות שבעולם ישנות לגמרי ומקצת מהחדשות שבעולם נשרשות קודם לעומר שייך לומר בו אזלינן בתר רובא ואין שייכות בו לומר שהוא משם אחד וכן בסתם כלים אב"י אמרינן דודאי איכא הרבה כלים שלא נתבשלו בהן היום ומאותן שנתבשלו בו היום נתבשל גם כן במקצת תבשילין הפוגמין שייך לומר אזלינן בתר רובא וכו'. והנראה שלא ראה אז מש"כ הריב"ש דהעיקר תלוי בזה אם הדבר שקול ממש בטבעו של עולם ולא כמ"ש בחוו"ד דלא בעינן אלא שיהא דבר ההוה ורגיל והרבה יש לדון לפי"ז בכל הני מקומות שהביא דהא עיקר סמיכתו הוא על מה שמוכיח מד' התוס' נדה י"ח ע"א דגם בכה"ג דספק אחד הוא כנגד הרוב מ"מ מצטרף לספק השני וחשיב כרובא ומד' התוס' אין לנו ראי' לדבריו רק לסברת הריב"ש שהרי התוס' איירי שם ג"כ מסמוך מיעוטא לפלגא השקול בטבעו ש"ע כמו פלגא דנקבות וכה"ג וקצרתי ומ"מ מועילין לנו דברי החוו"ד להבין עפי"ז טעמא דהני דחשיבא להו ס"ס ממש בהא דסתם כ"ע אב"י ודו"ק הא מיהת כבר כתבנו דלדינא קייל"ן כרבותנו המתירים וס"ל דסתם כ"ע אב"י ומשום דהוי ס"ס ממש כמבואר להדיא ביו"ד בכ"מ וכאשר הוכחנו ג"כ מהאי עובדא דשבור מלכא להני דס"ל דבאמת אתרוג הוא דבר חריף ועיקר ההיתר כאן הוא משום דהוי אב"י וכנ"ל:
המתבאר מדברינו דמהאי עובדא דשבור מלכא מוכח ע"כ דקייל"ן דנטל"פ מותר וכמו שהוכיחו ג"כ בתוס' ע"ז ל"ח ע"ב ד"ה אי משום דהכי הילכתא ועיין ג"כ ברא"ש שם פ"ב דע"ז סי' ל"ד דקייל"ן דנטל"פ מותר ואחד מן הטעמים שלו שם הוא משום דר' שמעון דשרי לקמן ד' ס"ז נטל"פ בקדירה שאב"י אעפ"י שאם הי' בעין הי' לשבח פליג אדר"מ והילכתא כוותי' כדאמר בעירובין ד' מ"ו עיי"ש בפ"ח אות ר' שתמה ע"ז דהא בעירובין שם נשאר בתיקו ולק"מ כמ"ש המפרשים דכן מפורש בבה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא וכ"ה בירושלמי פ"ח דשביעית ה"ז ולא שבקינן פשיטותא דתלמוד ירושלמי מקמי בעיא דתלמוד דידן וכנודע וע"כ דגם מהאי עובדא דשבור מלכא מוכח נמי דקייל"ן נטל"פ מותר דמדיהבי' שבור מלכא שהי' בקי בדינים לבאטי לאכול קודם הנעיצה מוכח ע"כ דמותר מן הדין וה"ט כמשנ"ת דלהני דס"ל דגם השמנונית המעט שע"ג הסכין ג"כ נעשה לפגם אחר מעל"ע שפיר י"ל דהסכין לא הי' נקי וכמו דקייל"ן דבסכין מחזקינן בסתמא ששמנוניתו טוח על פניו ומ"מ מותר מן הדין משום דהוי נטל"פ וכ"כ הוכחנו ג"כ אליבא דהרשב"א שכתב להדיא דאתרוג ד"ח הוא וא"כ הא גם בסכין נקי הו"ל למיתסר מן הדין בסכין ב"י משום הבלוע שנפלט ע"י החריפות ודוחקא דסכינא כמו בצנון וסילקא ורק משום דסתם כלים אב"י דמחזקינן גם בסכין הוא דמותר משום דהוי נטל"פ וכמו שביארנו ומעתה נקדים עוד מעט דברים בביאור פלוגתת ר"מ ור"ש ונבאר דאזלי לשיטתם בע"ה ויתבאר ג"כ ליישב מה דקשיא טובא בהאי סוגיא דטכע"ק לפי האי כללא דסתם כ"ע אב"י וכמו שנאמר דהנה יש להקשות במאי דמצינו לתנאי דפליגי בהא דכלי מדין בע"ז ס"ז ב' דר"מ ס"ל דנטל"פ אסור ויליף מכלי מדין משום דס"ל דקדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא ומ"מ אסרה תורה וקרא דנבילה דשמעינן מינה דא"ר לגר אינה קרוי' נבילה מוקי לה למעוטי סרוחה מעיקרא ע"ש **(הג"ה עיין בבאי"צ יו"ד סי' ט"ז ובראשי בשמים סי' ל"ח מה שרצו לחדש דבמעי אמן ע"כ אינו חל עדיין איסור שא"ז קודם שנולד ושם בבאי"צ מוסיף בה עוד טעם משום דאיסור שא"ז נובע מקרא דוזבחת מבקרך ומצאנך וכ"ז שלא נולד אין עלי' שם בקר וצאן כמ"ש בחולין ס"ט יעו"ש. ודין גרמא להם לחדש דבר משום דקשיא להו בהאי סוגיא דע"ז להנך דס"ל לאיסור עשה דשא"ז האיך אמרינן כאן דקרא אתא לר"מ למעוטי סרוחה מעיקרא והיינו שכיון שפגמה קודם שבאה לידי נבלה ל"ח עליו שם איסור נבילה וקשה הא אכתי איכא איסור שא"ז דלא פקע ונאסרה באיסור זה שא"ז גם קודם דאיפגמה דדוחק לומר שגם במעי אמה היתה מו"ש דמנא ידעינן ועיי"ש שמתרצים עפ"י הנ"ל די"ל שנולדה מוכ"ש ול"ח עליו גם איסור זה דשא"ז משיצאה לאויר העולם עיי"ש אמנם בתוס' ביצה כ"ד ע"א ד"ה האוכל מפורש דס"ל דגם במעי אמה איכא לאיסור זה דשא"ז יעו"ש וקשיא לכאורה כנ"ל וכבר הרגיש בזה גם בחי' ח"ס ע"מ ע"ז במקומו שם ולא תירץ כלום ולענ"ד לפימ"ש בחולין ע"ד בעי רב הושעיא הושיט ידו וכו' ושחט בה ב"ט חי מהו תיבעי לר"מ וכו' ולצד האיבעיא דס"ל דמהני לה שחיטה גם במעי אמה ע"כ כיון דמהני בי' זביחה ע"כ קרינן בי' קרא דוזבחת ואית בי' ג"כ האי עשה דאי נימא דל"ש בי' האי עשה הא גם שחיטה לא תועיל לו ואף להצד השני דל"מ בי' שחיטה בעודו במעי אמו מ"מ עדיין י"ל דאית בי' האי איסור רק דמ"מ שחיטה אינו מועיל לו קודם צאתו לאויר העולם אכן אי נימא דבאמת זה תלי באיבעיא זו דאי ל"מ בי' שחיטה במעי אמו גם האי)** ורש ס"ל דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ולא פגמה כלל עיי"ש בתוס' באורך ויליף לגמרי מנבילה דבעינן שיהי' ראוי לגר ואפילו דבר שהיא לשבח כשהאיסור בעין כיון דהשתא נטל"פ ס"ל דמותר ומג"מ לא יליף כלל [ולפלא מה שראיתי בישוי"ע יו"ד סי' צ"ח סק"א שכתב שם דר"ש ע"כ ס"ל דטכע"ק דאוריתא ויליף לה מג"מ משום דכיון דס"ל כל נטל"פ אסור א"כ ג"מ לאו חידוש הוא יעו"ש ובמתכתה"ר אזיל בזה בתר איפכא דהא להדיא מבואר שם להיפוך דר"ש אדרבא ס"ל דנטל"פ מותר ולא אסרה תורה אלא קדירה ב"י אמנם שפיר כתב די"ל דס"ל לר"ש טכע"ק דאוריתא וכמ"ש בתוס' שם בע"ז ס"ח ודו"ק] ורבנן ס"ל דילפינן מנבילה לדבר הפוגם בעין שמותר ומג"מ ילפי' בדבר הפוגם השתא שאין האיסור בעין אמנם הי' לשבח כשהי' בעין דאסור משום דס"ל קדירה ב"י פגמה פורתא ואסרה תורה יעו"ש ועיין ג"כ בפסחים מ"ד בסוגיא דמשרת דר"ע יליף טכע"ק מג"מ וס"ל ג"כ דנטל"פ מותר ולא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ויש להקשות להני דס"ל דנטל"פ מותר א"כ צריך להבין למה באמת אסרה תורה את הכלים במדין והא איכא ס"ס ספק שמא נשתמש בהו אתמול וספק שמא בדברים המותרים דאף אי נימא דספק שמא נשתמש בו אתמול **(איסורא דשא"ז לית גבי' יש מקום ליישב קושיתם שהקשו מהא דלקמן בחולין ק"ג דאמרינן שם בנטרפה עם יציאת רובה דכולהו בהדי הדדי קאתיין וע"כ דגם איסור שא"ז ל"ש בי' מקודם (אמנם בזה י"ל להני פוסקים דס"ל לאיסור עשה דשא"ז דאיסור לית שפיר חל על איסור עשה לדידהו ע' פרמ"ג מ"ש בפתיחה לה' שחיטה וקצרתי] וכן נמי משה"ק בהא דע"ז ס"ח הנ"ל די"ל דאה"נ דהני סוגיות מתפרשי לפי צד האיבעי' דל"מ שחיטה לולד במעי אמו וכדקייל"ן נמי לחומרא באיבעי' דלא איפשיטה ולכן גם האי איסור עשה דשא"ז ל"ש בי' כלל. ויתיישב ג"כ לפי"ז מה דקשיא לי טובא עמ"ש התוס' בחולין ק"ג וכן בד' צ' דגם איסור טריפה א"ח על העובר קודם שנולד עיין בדברינו לקמן בהג"ה ולכאורה קשיא ממ"ש בחולין ע"ד ע"א דפריך הגמ' א"נ דשחיטה מהני לי' במעי אמו ממתני' דנולדה טריפה מן הבטן ג"כ הי' לו שעה"כ דא"ב שחיט לי' במעי אמו ומשני שנוצרה טריפה מן הבטן ולד' התוס' הנ"ל עדיין תיקשי דהא גם כשנוצרה טריפה מן הבטן מ"מ יש לו שעה"כ דאי בעי שחיט לי' במעי אמן ועדיין איסור טריפה ל"ח עלי' ותתכשר ע"י השחיטה וקושיא חמורה היא לכאורה. ועלה בלבי לתרץ זה עפימ"ש ברבינו גרשום לפרש מ"ש שנוצרה מן הבטן בעלת ה' רגלים דהוי כמו ניטלה הירך שלה וחללה ניכר דהוי נבילה עיין בדבריו בגליון הש"ס דפוס ווילנא ולפי"ז שפיר מיושב קושיתי דאף שאין איסור הטריפות חלין עלי' במעי אמו מ"מ שחיטה תו ל"מ כיון דהוי נבילה ומטמא מחיים וכמ"ש ברמב"ם רפ"ב מה' שאה"ט ועיין נקוה"כ סי' ל"ג מש"ש אבל מד' רש"י ואינך ראשונים ז"ל ל"מ כן ומשמע דס"ל דא"ז אלא טריפה ולא נבילה אף כי לכאורה גם ד' ר"ג מה"ג הנ"ל תמוהים ולכל הפירושים בהא דכל יתר כנטול דמי משמע דלכ"ע אין יתר רגל אלא טריפה ולא נבילה ע' ט"ז יו"ד סי' נ"ה ס"ק ד' ודו"ק אכן לפי"ד לעיל שפיר אפשר לומר דהא בהא תליא ואה"נ להך צד האיבעיא דס"ל דמהני שחיטה גם במעי אמו וממילא לפי"ז גם איסור דשא"ז אית בי' שפיר איפשר לומר דגם איסור טריפה נוהג בו ואף אי נימא דאיסור חלב ל"ש בו עדיין משום דל"ק בי' שור וכשב כמ"ש התוס' ר"פ גיה"נ עיי"ש מ"מ איסור טריפה ושא"ז נהיגי בו כמו גיה"נ ורק התוס' נקטו שם לפי מאי דקייל"ן דל"מ שחיטה לעובר במעי אמו וממילא י"ל דאין איסור טריפה נוהג בו אז כמו איסור שא"ז וכנ"ל:
אמנם כבר הבאנו מ"ש התוס' בביצה בפשיטות דודאי איכא לאיסור שא"ז גם במעי אמו ויש להעיר ג"כ ממ"ש בתמורה י"ב א' למיבעי היא חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ מהו וא"נ דאין בה עדיין איסור שא"ז כלל א"כ לכאורה ל"ש כאן דין איסור שחוטי חוץ וי"ל עוד בזה וקצרתי:
ובעיקר קושיתם מהא דע"ז ס"ז דהיכי משכחת לה סרוחה מעיקרא לענין שא"ז הי' נראה בפשיטות לומר דאף אי נימא דגם בעובר במעי אמו איכא לאיסור זה דשא"ז מ"מ נראה דז"א שייך רק בעובר שכלו לו חדשיו ואית לי' חיותא בזה שייך לומר שצריך שחיטה ואית בי' איסור דשא"ז אבל בנפל שלא כלו לו חדשיו כלל עדיין אינו בר זביחה כלל ולית בי' עדיין האי עשה כלל וממילא מיושב סוגיין בע"ז דמשכחת לה סרוחה מעיקרא שהפילה נפל מת סרוח דעדיין אינו בר זביחה כלל ול"ח עליו איסור נבילה וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי גם בזה. ועי"ל בזה עפימ"ש הפרמ"ג דבעוף ליתא לאיסור עשה דשא"ז עיין בדברינו שלהי עירובין פלג ה' בהג"ה א"כ איפשר לומר דקרא קמל"ן דאם א"ר לגר ל"ח עלה איסור נבילה ובעוף שרי ודו"ק:
ומדברינו תראה איך שלכאורה תמוהים ד' הישוי"ע יו"ד סי' י"ג ס"ק א' מ"ש ליישב שם ד' הג"א בשם הר"ר יואל אביו של הראב"י דב"ט חי טריפה אין שחיטת אמו מטהרתו וכתב שם ביאור בר"ו דכונתו רק כשנטרפה קודם שחיטת האם דבזה אין השחיטה מכשיר אבל בשנטרף אח כ ודאי דמותר כיון דהוי כשחיטה עיי"ש ולמש"כ התוס' הנ"ל בחולין ק"ג ובד' צ' הא במעי אמו לא חייל כלל עדיין איסור טריפות ודאי דשחיטת אמו מטהרתו ומכשירתו לגמרי וי"ל עוד בזה ודו"ק]:)** ושמא דבר הפוגם חשיב כס"ס משם אחד משום דעיקר הספק הוא אי נפגם התבשיל או לא הא עדיין איכא ס"ס משום ס' דברים המותרים וכנ"ל ולכאורה הי' אפשר לומר דבאמת ס"ל להאי מ"ד דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י היינו לאו דמספק בת יומא אסרה תורה כל הכלים אלא דס"ל דאה"נ דלא אסרה תורה אלא אותן הכלים שידעו בבירור שנשתמשו בהם היום בדברים אסורים אמנם לא משמע כן ממשה"ק התוס' בפסחים שם מ"ד ע"ב ד"ה אלא היכי יליף ר"ע טכע"ק בנזיר מג"מ הא נזיר קל מכל איסור שבתורה וכו' ותירצו דבמדין נמי היו כליהם בלועות מיין ואסורים לנזיר יעו"ש והרי לפנינו שהתוס' מפרשי ע"כ דס"ל לר"ע שהתורה אסרה מסתמא כל הכלים דאל"ה הא כמו שאמרינן שלא אסרה תורה אלא אלה שנשתמשו בו ביום כ"כ נוכל ג"כ לומר שלא אסרה אלא שארי איסורים ולא איסורי נזיר הקל והדר קשיא למה אסורין כולן והא איכא ס"ס וכנ"ל ובשלמא לר"מ דס"ל דנטל"פ אסור ויליף לה מג"מ לפי מאי דס"ל דאסרה תורה כל הקדירות ואף להני שאב"י לדידי' לק"מ דהא כיון דס"ל לדידי' דנטל"פ אסור נמצא דל"ה ס"ס כלל דהא אף אם נשתמשו בהם באיסור בדברים הפוגמים ג"כ אסור ואין כאן אלא ספק אחד שמא לא נשתמשו בהם אלא בדברים המותרים וז"א אלא ספק אחד ואסור מדינא וכמו שנאמר להלן בע"ה משום דס"ל סד"א לחומרא מה"ת ומ"ש הרשב"א ז"ל שם בתשובה סי' תצ"ז לתרץ משה"ק דהאיך יליף ר"מ דנטל"פ אסור מג"מ והא י"ל דאסרה תורה מחשש שמא בשלו בה הא"י דבר חריף ומתרץ דבזה הו"ל להיות מותר משום ס"ס התם שפיר קאמר להתיר משום ס"ס לפי מאי דס"ד לומר דבאמת נטל"פ יהי' מותר ורק משום חשש ד"ח יאסר דבזה הא איכא ס"ס שמא נשתמשו בה בדברים המותרים ושמא בדברים אסורים ואינם חריפים וכבר הוכחנו בע"ה שלהי מ' סוכה דגם ר"מ ס"ל להקל במקום דאיכא ס"ס עיי"ש אבל לפי"מ דס"ל לר"מ באמת דנטל"פ אסור הא אין כאן אלא ספק אחד ואסור מדינא לר"מ לשיטתו וכנ"ל: