אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ו › פלג יג

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ו · פלג יג

פלג יב

ומה מאוד ינעם לן לשלב עפי"ז סוף המסכת לתחלתה גם לפי מה שביארנו בדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דמוכחינן מהאי דינא דשבועת הפקדון דס"ל לרב דבמקום שא"ח משום שבועת השומרין חייב בקרבן משום ביטוי [והא שמואל מודה לי' בזה אי לאו טעמא דליתא בלהבא] הרי ע"כ מוכח דל"ש בזה האי כללא דכ"ד שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו ומכיון דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל לחלק בין יצא להחמיר או להקל כמ"ש בתוס' דהא גם בשבועות העדות פסק להלכה דאם א"ח משום שבוה"ע חייב משום ביטוי הרי דאינו מחלק בין יצא להקל או להחמיר וכיון שכן ע"כ דמפרש מ"ש דאין לך בו אלא חידושו דהיינו רק במקום שחייב משום חידושו בזה אמרינן דאין לחייבו ג"כ משום חיובא דכללא דידי' אבל במקום שא"ח משום החידוש שפיר אמרינן דחייב באותו החיוב שהכלל שלו חייב וממילא דלפי"ז גם הא דטומאת מו"ק ע"כ ל"ח לדבר שיצא לידון בדבר החדש ואף דבהעלם טומאה חייב בקרבן עו"י אין זה מיקרי יצא לידון בדבר החדש לפטור מה"ט גם העלם מו"ק מחטאת קבועה אף שנתמעט מקרבן עו"י ובודאי דלר"ע אף דפטר לי' להעלם מו"ק מקרבן עו"י מ"מ מודה ודאי דחייב בזה בקרבן חטאת קבועה כיון דפטור בהו מקרבן עו"י. אבל רק בהעלם קודש הוא דחייב לר"ע בחטאת קבועה משום דגם מתעסק חייב בי' אבל לא בהעלם מקדש דבזה לגמרי פטר לי' ר"ע ומשו"ה א"ש מה דלא מצי לאוקמי מתניתין דריש שבועות כותי' דר"ע משום דלדידי' ל"ש למיתני שתים שהן ארבע מכיון דבהעלם מקדש לגמרי פטור ומשו"ה נמי לא פסק הרמב"ם כותי' דר"ע מחבירו משום דלר"ע הא ע"כ קודש ומקדש לא דמי אהדדי ומכיון שמצינו להרמב"ם ז"ל דע"כ פסק כהני דס"ל ללמוד קודש ממקדש או בג"ש או בהיקישא ע"כ דלית הילכתא כותי' דר"ע. ויחדיו יהיו תמים סוף המסכת לתחלתה ומקושרין בקשר אמיץ וקיים בע"ה ודו"ק:

גם נוכל עוד להוסיף ולהמשיך מ' שבועות למ' מכות לפי אלה הדברים עפ"י מה שהקשינו לעיל במאי דפריך ריש מכות ל"ל קרא דוהצדיקו לחייב בע"ז מלקות במקום דל"ש כאשר זמם ת"ל מלא תענה ומשני משום דהוי לשאב"מ והקשינו לעיל למה משני בגמ' משום דהוי לאו שאב"מ דאכתי לא א"ש לר"י דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ותיקשי למה לן האי קרא דוהצדיקו, לדידי' וכמ"ש בתוס' כתובות מ"ה ע"ב. ולמה לא משני דמשו"ה הוא דאיצטריך קרא דוהצדיקו משום דבלא"ה הו"א דאינו לוקה על לאו דלא תענה משום דיצאו ע"ז לידון בדבר החדש להתחייב בכאשר זמם בתשלומי ואין לך בו אלא חידושו מעתה והוי אמינא דל ילקה לעולם משום האי לאו דלא תענה ואף בגוונא דל"ש כאשר זמם אמנם לפי מה שביארנו שיטת הרמב"ם א"ש מאוד דע"כ מוכח משלהי שבועות הנ"ל דל"ש כלל לומר האי כללא דאין לך בו אלא חידושו אלא במקום שחייב משום חידושא דידי' אבל במקום דלית בי' האי חידוש אה"נ דחייב במה שהכלל שלו חייב בי' ונמצא לפי"ז דגם בע"ז אף דיצאו לידון בדבר החדש היכי דשייך בהו כאשר זמם מ"מ בעידי ב"ג וב"ח דל"ש בהו כאשר זמם ודאי דלוקין מכללא דהאי לאו דלא תענה כמו כל חייבי לאוין וכמו התם בשלהי מ' שבועות דס"ל לאמוראי דבאם א"ח משום שבועת הפקדון חייב משום ביטוי והיינו דקפריך ת"ל משום לא תענה דודאי לוקין במקום דל"ש האי חידוש דכאשר זמם ומשני משום דהוי לאו שאב"מ ואין לוקין עליו ומשו"ה בעינן קרא דוהצדיקו להשמיענו דלוקין. ומאי דקשיא אליבא דר' יהודא הנה כבר ביארנו בע"ה שלהי מ' מכות כי שם מקומו וכאן אין להאריך עוד בזה ודו"ק היטב כי הדברים מאירים ושמחים בע"ה:

להשלים הגליון אמרתי לרשום כאן הערה נפלאה מה שכתבתי בחידושי להצדיק ד' הבה"ג ממה שתמהו עליו האחרונים ע' פרמ"ג במ"ז סי' ס"ה ס"ק ד' שהביא בשם הבה"ג שכתב דגיה"נ נוהג בחיה מפני שחיה בכלל בהמה הוא ותמה ע"ז אטו בהמה כתיב בתורה ואפילו עוף הי' רוצה לאסור אי לאו דאין כף שלו עגיל עיי"ש שנשאר בתימא ובספר לב ארי' ד' צ"ב ע"ב כתב לתרץ קושיא זו בתרי אנפי ע"ש ואני אתפלא עליהם וכי לא ראו בדברי הבה"ג עצמו שדבריו פשוטים וברורים שהרי זה לשונו שם ונוהג בשליל רי"א א"נ בשליל וכו' והלכה כר"י בגיה"נ דא"נ בשליל ומחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור"י לשיטתו ול"ש דבהמה ול"ש דחיה דחיה בכלל בהמה עכ"ל והיינו דכוונתו על שליל דחיה שאין גיה"נ נוהג בו משום דחיה בכלל בהמה ובבהמה מותר לר"י מטעמא דכל בבהמה תאכלו וכמ"ש בחולין ע"ד ע"א במתני' שם דלר"מ ב"ט חי טעון שחיטה דלא אתרבאי מכל בבהמה תאכלו כמ"ש רש"י והר"ן שם ולר"י אתרבאי מכל בבהמה ומשו"ה הוא שכתב הבה"ג דגם בחיה אמרינן דא"נ איסור גיה"נ בשליל מטעמא דחיה בכלל בהמה וז"ב ואמת תדע שהרי מקודם לזה שם בבה"ג כתב ונוהג בבהמה וחיה בירך של ימין ובירך של שמאל וכו' עיי"ש ולא כתב כלל ה"ט לפי שחיה בכלל בהמה גם לא בא כאן להכפיל הדבר אלא בא ללמדנו שמה"ט א"נ בשליל דחיה וכנ"ל ודו"ק:

השמטה למערכה א': במה שביארנו שם פלג... דברי השטמ"ק ב"מ ז' דכונת הרא"ש שם לחלק בין רובא דעלמא לבין רובא דתשע חנויות וס"ל דהאי רובא דט' חנויות מיחשב כודאי משום דדיינינן לי' כמו ביטול ברוב ע"ש יתיישב היטב משה"ק בהגהת מהרצ"ח נדה י"ח ע"א במש"ש ר"י בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאוהו כודאי ופריך שם בגמ' ותו ליכא והא איכא ט' חנויות וכו' והקשה בהג"ה שם לפימ"ש בשטמ"ק דרוב ל"ה אלא ספק [ועיי"ש מ"ש להוכיח סברא זו גם מדברי רש"י פסחים ט' ע"א ד"ה ודאי טבילי וז"נ] וא"כ איך יפרנסו סוגיא זו דהא ר"י חשיב שם הני ג' מקומות שהלכו חכמים אחה"ר ועשו כודאי ומאי פריך מט' חנויות דשם ל"ה כודאי ומידי ספק לא יצא ונשאר בצ"ע ולדברנו לק"מ דמתשע חנויות שפיר פריך דגם שם כודאי חשיב לי' וכמשנ"ת ואדרבא מדוקדק מאוד מה דלא פריך ממק"א שמצינו במתניתין דחשיב בכ"מ דאזלינן בתר רובא ולהנ"ל איש ודו"ק:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה