לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ו
בע"ה חילוקא דרבנן לסיומא דמ' שבועות והתחלה לראש המסכת ולמ' מכות
פלג א
שלהי מסכת אמר רב וכולן פטורין מש"ש וחייבין משום שבועת ביטוי ושמואל אמר אף פטורין משום שבועות ביטוי. וכו'
ופסקינן הילכתא כותי' דרב עיין ברמב"ם ה שבועות פ"ז ה"ב ושם פ"ח ה"ה והנה בתוספת כאן ד"ה וחייבין הקשו וזה לשונם תימה דנימא דיצא נידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפ"ג גבי שבועת העדות לעיל ד' כ"ה ע"ב ונ"ל דלא דמי דהתם יצא להקל הלכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש עכ"ד. וצריך להבין לפי"ז ליישב דעת הרמב"ם שפסק גם גבי שבועת עדות דכ"מ שפטור משבועת העדות חייב מ"מ בשבועות ביטוי אם נשבע או ענה אמן ע' בדבריו פ"ט מה"ש הי"ד. ומשמע לכאורה דפסק הילכתא כותי' דאביי לעיל בשבועות כ"ה. והאיך איפשר לומר כן והא קייל"ן כרבא לגבי דאביי. גם זו"ז תיקשי וכי לית לי' להרמב"ם ז"ל האי כללא דכ"ד שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו. דגבי שבוה"ע הא ודאי יצא להקל ולמה א"כ חייב משום שבועת ביטוי. וכן תיקשי לדעת הרמב"ם גם גבי שבועת הפקדון קושית התוס' הנ"ל דנימא דיצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו ולדידי' הא אין לחלק בין יצא להקל או להחמיר כיון דס"ל דגם גבי שבוה"ע חייב משום ביטוי וזה יקשה גם אליבא דשמואל כאן דהא גם שמואל לא פליג על רב אלא משום דס"ל דבעינן מילתא דאיתא בלהבא אבל בלא"ה מודה דהוי חייב משום ביטוי וע"כ דל"ש כאן לומר דהוי דבר שיצא לידון בדה"ח דאין לך בו אלא חידושו. וצריך טעמא:
ובישוב הדברים האלה אמינא ג"כ ליישב בע"ה מה שמצינו דסתים לן תנא בריש מכלתין גבי ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע והיינו דחייבין בין על העלם טומאה ובין על העלם מקדש וקודש כר' ישמעאל דפליג על ר"ע וכן פסק גם הרמב"ם כותי' דר' ישמעאל בפי"א מה' שגגות ה"א ונתקשה בזה בתוס' חדשים על משניות בפ' ב' דשבועות מ"ה למה פסק כר"י נגד ר"ע והא קייל"ן הלכה כר"ע מחבירו ואף דסתים לן במתני' דריש שבועות כר' ישמעאל מ"מ הא הוי סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כר"ע מחבירו ועוד דר"א ס"ל כותי' דר"ע עיי"ש שנשאר בצ"ע ובפנ"י שבועות ד' ד' מתרץ לה משום דמוקי למתניתין כרבי וטעמא דנפשי' קאמר אין זה בכלל סתם ואח"כ מחלוקת לומר דהדר בי' כיון דאשכחן דס"ל בהא לגמרי כר' ישמעאל לחייב על העלם מקדש עיי"ש וכ"ז דוחק כמובן. ולענ"ד ליישב כל הנ"ל בטו"ט בע"ה:
ונקדים תחלה ד' התוס' בשבועות ד' י"ט ע"א ד"ה הרי העלם מקדש וז"ל אומר ר"ת דלא מיפטר אלא מקרבן עולה ויורד [פי' דמה שפוטר ר"ע בהעלם מקדש וקודש אינו אלא מקרבן עו"י] אבל חטאת קבועה חייב דהא גמרינן מע"ז דכל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת וכו' ומיהא קשיא דלישנא דקאמר הכא דפטור משמע דפטור לגמרי ועוד דלקמן פ"ג ד' כ"ד גבי יש אוכל אכילה אחת דחיק לאשכוחי חטאת קבועה בטמא שאכל את הקודש ומוקי לה בנשיא וכר"א ולוקמה בהעלם קודש ע"כ נראה דפטור לגמרי משום דהוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש כמ"ש לקמן ד' כ"ה גבי שבועת העדות עכ"ל התוס' והעתקנו כל דבריהם מפני שיש לנו לדון בע"ה בכל הדברים האלה וכמו שנאמר:
והנה לכאורה משמע בכונת דברי התוס' ז"ל דלדעת ר"ת ז"ל חייב בחטאת קבועה בתרווייהו בין בהעלם קודש ובין בהעלם מקדש ורק בהעלם טומאה חייב בקרבן עו"י] אמנם לא כן כתב בתוס' הגרעק"א ז"ל על משניות פ"ב דשבועות מ"ה וס"ל להגרעק"א ז"ל דע"כ לא מחייב ר"ת ז"ל בחטאת קבועה אלא בהעלם קודש אבל לא בהעלם מקדש משום דהוי מתעסק ומ"מ בהעלם טומאה חיב משום דבקרבן עו"י גם מתעסק חיב ורק בהעלם קודש שפיר מחייב ר"ת ז"ל דבכה"ג גם מתעסק חייב כמו בחלבים ועריות משום שכן נהנה עיי"ש שמתרץ עפי"ז קושית התוס' על ר"ת ז"ל דשפיר קתני כאן בהעלם מקדש דפטור לגמרי ומדייק שם ג"כ עפי"ז לישנא דמתניתין מה דברישא גבי אכל קודש לא קתני עלה ר"א אומר וכו' וא"ח על העלם קודש ורק במקדש הוא דפטור אבל לא בהעלם קודש עיי"ש וע' ג"כ בשו"ת הגרעק"א סס"י ח' שכתב כן ולפנינו יבואר דבריו בע"ה:
אמנם עיי"ש בתפארת ירושלים מש"כ לתרץ קושיתו דכאן אין לפוטרו בהעלם מקדש משום מתעסק דכיון דידוע לכל דאיכא מקדש בעולם הו"ל ליתן דעתו לשיולי לאחרים וכו' ומיישב עפי"ז גם משה"ק במקו"ח ה"פ סי' ת"ל בשלא ידע שיש לו חמץ בביתו שכתבו הפוסקים דהוי שגגת עבירה ותמה דהא הוי מתעסק ובזה א"ש דכיון שקודם פסח בודאי י"ל חמץ בביתו הו"ל לבדוק היטב ואינו בכלל מתעסק עיי"ש ויש לדון בזה וקצרתי:
**(הג"ה [וראיתי בס' עמו"א סי' ך' שמביא דברי הגרעק"א הנ"ל ומשיג עליו שלא במשפט במחכת"ה לכן אמרתי לברר הדברים. והנה עיקר קושיתו שם באות י' מסוגיא דפסחים ל"ב דתניא וחטאה בשגגה פרט למזיד [גבי מעילה] והלא דין היא ומה שא"מ שחייב בהם כרת פטר את המזיד וכו' ומסיק שם ל"ג ע"א דה"פ לא אם אמרת בשאר מצות שכן פטר בהם את המתעסק משא"כ במעילה ע"ש ואם איתא דבטומאת מקדש חייב מתעסק אכתי תיקשי קרא גבי מעילה ל"ל לפטור מזיד מקרבן ניליף בק"ו מטומאת מקדש שח"כ ופטר את המזיד ואין לדחות שאני מעילה שגם מתעסק חיב דהא גם בטומאת מקדש חייב נמי מתעסק אע"כ דבאמת גם בטומאת מקדש פטור מתעסק וזו היא הראי' היחידה שלו. ובמחכ"ת לבד מה שיש לפלפל בזה עפימשה"ק שם בפנ"י דהא יש ללמוד מעילה מח"כ דחלבים ועריות שחייב גם מתעסק לפי שנהנה ותירוצו שם דחוק מש"כ דשאני הני שכן נהנה שטועם טעם איסור ממש בחולע"ר משא"כ מעילה שלא נהנה מן העולה טפי מאם הי' חולין ע"ש וזה תמוה דא"כ גם בנתכוין לאשתו ונמצא שהיא א"א א"ח מתעסק משום שלא נהנה טפי מאילו היתה פנוי' [דל"ש ג"כ בזה מ"ש בסנהדרין ע"ה מיום שחרב ביהמ"ק כו' וניתנה לע"ע כיון שלא נתכוין אלא להיתירא וזה ל"ש אלא במזיד משום מים גנובים כמש"ש] וזה מבואר הביטול ממתניתין דיבמות ל"ג בהוחלפו נשותיהן ע"ש. גם זו"ז יקשה ע"ד הפנ"י דאם כן אדרבא מתחזק הקושיא ביותר דהא חמור יותר ח"כ דחוע"ר ומ"מ פטור המזיד אם לא דנימא כמ"ש בתוס' שם ל"ב ע"ב ד"ה מעילה דהק"ו מופרך מעיקרא דהא י"ל דהיא הנותנת שמשום שחמור וי"ב כרת לכן לא סגי קרבן לפטור בו את המזיד. וכן יש לדחות ג"כ הקו' מש"ח ונז"ט ושבוה"ע וכו' שא"ב כרת וחייב בהו את המזיד עיי"ש. וא"כ הי' איפשר לומר גם על קושית בעל עמו"א כן לפי דבריו שטומאת מקדש חמירא שי"ב כרת משו"ה לא סגי בה קרבן במזיד משא"כ מעילה דקילא צריך קרא לפטור את המזיד. אמנם מה מאוד תמוהים ד' בעל עמו"א מעיקרן שהרי שם תחילה מביא בעצמו הברייתא דזבחים מ"ה ת"ר יכול לא יהא חייבין משום טומאה וכו' ודין הוא ומה פיגול שהוא בקבועה ובידיעה אחת ולא הותר מכללו א"ח עליו אלא ע"ד שיל"מ טומאה שהוא בעו"י ובשתי ידיעות והותרה. מכללה אינו דין שא"ח אלא ע"ד שיל"מ וכו' הרי לפנינו דדין טומאת מקדש קילא מיתר ח"כ בכמה מילי ואיך רוצה ללמוד מעילה החמורה שבקבוע ובידיעה אחת וכו' מטומאת, מקדש דקיל הימנה שהיא בעו"י ובב' ידיעות וכו' ורק ביתר ח"כ ר"ל בסוגיא שם דמעילה קילא מהם אבל לא מטומאת מקדש וז"ב:
ומ"ש עוד שם בעמו"א בטעמא דידי' ליישב משה"ק הגרעק"א כיון דקרא דממעט מתעסק בחטאת קבוע כתיב מנלי' גם בקרבן עו"י וע"ז כתב בעל עמו"א ק"ו שאין עליו תשובה דיש ללמוד זה בתורת ק"ו כי היכי דהוי בעי הש"ס למילף טומאה מפיגול בזבחים מ"ה ונימא מה שאר ח"כ שהם בקבועה ובידיעה אחת ולא הותרה מכללן פטור בהן מתעסק טומאה שהיא בעו"י וכו' א"ד שפטור בה מתעסק עיי"ש ע"ז אמינא אם לא נדבר מיתר הדברים שהם בקרבן עו"י אם שייך לחייב גם בהן מתעסק לדעת הגרעק"א הנ"ל מיהא בהאי דין דטומאת מקדש ודאי דאין כאן ק"ו כלל לדון דין טומאת מקדש מיתר ח"כ דשאני טומאת מקדש משום דדין ההקדש חלוק מכללם שהרי מצינו שגם במעילה חייב. מתעסק משא"כ ביתר ח"כ זולת חלבים ועריות שכן נהנה. אבל בשאר ח"כ הרי מתעסק פטור וא"כ אין ללמוד מהם טומאת מקדש דחמירא מהם בפרט זה דמתעסק וכנ"ל:
ומש"כ עוד שם באות י"א להסביר שהעלם מקדש י"ל דאינו בכלל מתעסק עפימ"ש התוס' בכריתות י"ט ע"ב דמתעסק מקרי אם מתכוין לדבר שהוא היתר לכו"ע אם הי' כפי מה שהוא סבור ע"ש שביאורם דבטועה בדין הוא לבדו נתעלמה ממנו ההלכה אבל לכו"ע ידועה היא עפ"י דרכי התורה א"כ גם נעלם ממנו מקום מקדש וסבור שהוא בא אל בית חול ליש לפטור מטעם. מתעסק שה"ה דבר הידוע לנו עפ"י התורה המקדש וקדושתו ול"ש בזה העלם לכל ישראל הנה בזה ודאי שאין כאן הכרח. וא"א שיעלם דין המקדש אבל מקום המקדש לאו כו"ע גמירי וכמ"ש בשבועות י"ד ב' וכי בעינן דוקא שיהי' מתעסק בדבר שיהי' נעלם מכל אדם. ועיקר סברת התוס' שם הוא לחלק בין טעות בדין לבין טעות במעשה [שגגת שבת צ"ל דחשיב להו כמו טעות בדין דסבור שהיום מותר הוא ובאמת אסור] ובטעה במקום המקדש הא טפי דומה לטעות במעשה וכמובן:)**
ועיין ג"כ בהגהת הרש"ש שבועות י"ט מש"כ לתרץ קושית הגרעק"א הנ"ל דמתעסק דממעטינן מבה שדינן רק אשבת הואיל ואשכחן כבר גבה מיעוט דמלאכת מחשבת למעט מתעסק דנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר וכ"ה דעת הרע"ב פ"ד מ"ב דכריתות וכו' יעו"ש וגם בדבריו יש לדון הרבה ולא נפניתי כעת. ורק הבאתי את דבריהם לדעת כי דברי ר"ת ז"ל הנ"ל איפשר לפרש בתרי אנפי או דכונתו לחייב בחטאת קבועה בתרווייהו בין בהעלם קודש ובין בהעלם מקדש. או דרק בהעלם קודש ס"ל לחייבי' בחטאת קבועה אבל לא בהעלם מקדש משום דמתעסק הוא וכמ"ש הגרעק"א ז"ל כנ"ל. ואמינא בע"ה להמשיך את הענינים עפ"י שני האופנים הנ"ל ונבאר ג"כ איך שמצינו דפליגי רבותינו בפירושא דהאי כללא שהזכרנו מ"ש בכ"מ בש"ס דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאין לך בו אלא חידושו ונוכיח בע"ה איך שהרמב"ם ז"ל מפרש בזה פירוש אחר שלא כמ"ש רבותינו בעלי התוס' ז"ל וניישב את דברינו לנעוץ סוף המסכת לתחלתה ולריש מ' מכות עפ"י שתי השיטות הנ"ל וכמו שנאמר:
וניישב ג"כ מאי דהוי קשיא לי טובא במאי דדחיק הש"ס בריש שבועות לאוקמי מתניתין דריש שבועות כותי' דרבי דמצינו דס"ל כר' ישמעאל בידיעות הטומאה ובשבועות נסיב אליבא דר"ע ולי' לא ס"ל וכמש"ש בשבועות ד' ה' ע"א והא לשיטת ר"ת ז"ל הי' איפשר לאוקמי בפשיטות גם כר"ע ולקרבן והא דפריך שם ד' ג' ע"א אי כר"ע קשיא ידיעות דהא ס"ל דעל העלם טומאה הוא חייב וא"ח על העלם מקדש הא לשיטת ר"ת ז"ל לק"מ דשפיר י"ל דמ"ש ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע היינו דבהעלם טומאה חייב קרבן עו"י בתרווייהו ובהעלם מו"ק חייב בחטאת קבועה בתרווייהו לפימש"כ המפרשים שהבאנו לעיל דלר"ת ז"ל גם בהעלם מקדש חייב ואין לפטור אותו מטעם מתעסק. ומצאתי שהעיר בזה ג"כ בהגהת פו"י בשבועות שם ד' ג' ע"א ועיי"ש מ"ש לתרץ דהיינו דפריך שם והא דומיא דמראות נגעים קתני והתם כולהו שווין בחיובא דידהו ומתרץ שם עפי"ז גם משה"ק שם בתוד"ה מהן לחיוב דלמאי דמוקי לה כר"ע למה קתני לה כלל כיון דשוגג הוא לא מייתי קרבן עלייהו ולפי' ר"ת ז"ל א"ש דבאמת מייתי קרבן גם בהעלם מו"ק עיי"ש אכן זה דוחק לומר דמשום האי דיוקא לא מוקי למתניתין כר"ע משום שחיוב הקרבנות אינן שוין הא מ"מ שפיר קתני שתים שהן ארבע כיון דמ"מ חייב בכולן. וטפי נראה להוכיח מהאי סוגיא כשיטת התוס' החולקים על ר"ת ז"ל דהא לפי מאי דקיימינן השתא שלשיטת ר"ת ז"ל חייב בחטאת קבועה גם בהעלם מקדש ע"כ מוכח מסתמא דתלמודא דלא מוקי למתניתין כותי' דר"ע כמש"כ בתוס' לחלוק על ר"ת ז"ל ומפרשי דע"כ ר"ע לגמרי פטר להו בהעלם מו"ק [אמנם למ"ש הגרעק"א ז"ל דבהעלם מקדש ס"ל גם לר"ת ז"ל, דפטור, וא"ח אלא בהעלם קודש א"ש ולק"מ דהא ודאי אין לאוקמי לפי"ז מתניתין כותי' דר"ע דהא בהעלם מקדש לגמרי פטר ר"ע ובמתני' קתני שתים שהן ארבע ודומיא דמראות נגעים קתני דכולהו לחיובא וכמש"ש בסוגיא ולפלא על בעל פו"י שלא העיר מזה וז"פ] ונאמר עוד בע"ה שרבותינו בעלי התוס' ז"ל אזלי בזה לשיטתם כאן בשלהי מכלתין שהבאנו לעיל ועפ"י דבריהם כאן ס"ל לסתור דעת ר"ת ז"ל הנ"ל וסוף המסכת ותחילתה חדא באידך מישך שייכא ובדרך הזה נלך לנו ליישב גם לפי פי'
**(ומשה"ק
עוד שם בהג"ה דבהעלם קודש ל"ש שכן נהנה לפימ"ש בזבחים מ"ה דלת"ק חייב משום טומאה גם על עצים ולבונה וכה"ג דלאו אוכלא נינהו כלל וא"כ ס"ס הא משכחת לה גם גבי קודש פטור מתעסק בהני דברים שא"ר לאכילה דל"ש שכן נהנה ורוצה שם לדון מזה להיפוך דגם בדברים שראוי לאכילה ג"כ אין החיוב משום ההנאה שהרי גם ע"ד שא"ר לאכילה ג"כ חייב ועיקר החיוב הוא משום פעולת האכילה וממילא ל"ש בזה, סברא, שכן נהנה עיי"ש לפלא שלא הביא מ"ש הרמב"ם שם בזבחים מ"ה בפי' המשנה וז"ל ר"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים והוא טמא וכו' עיי"ש הרי דאינו מפרש שחייב לת"ק על אכילת עצים אלא על הקרבת העצים. ואה"נ שי"ל דעל דברים שא"ר כלל לאכילה פטור גם להת"ק והלבונה משמע מדבריו שנחשבין לאוכל וכמ"ש ג"כ בספרו היד החזקה פי"ח מה' פסוהמ"ק הי"ב שאם אכל כזית מלבונת המנחה שנטמאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה [ולפלא על הכ"מ שם הכ"ד שמדייק מלשון הרמב"ם שם דרק על טומאת הגוף פטור דמשמע דעל טומאת עצמן חייבין וכו ולמה לי' לדייק והרי מפורש פסק כן שם לעיל בה' י"ב הנ"ל] אלא שעדיין יש להקשות ממ"ש הרמב"ם פ"ו מה' אי"מ ה"ח שהעצים והלבונה אעפ"י שאינן אוכלין ה"ה מתטמאין כאוכל לענין הקרבנות עיי"ש הרי דגם לבונה לאו אוכל הוא עכ"פ במתני' דשבועות ודאי שאין זה השגה על מרן הגרעק"א דשפיר י"ל דס"ל לר"א כר"ש בזבחים מ"ה שא"ח רק על דברים הנאכלין וכמו דפסק הרמב"ם להלכה בפי"ח מה' פסוהמ"ק הכ"ד הנ"ל וי"ל נמי שמכאן הוכיח הרמב"ם לפסוק שם כר"ש שנתקשה שם בכ"מ משום דמדיוקא דמתניתין דשבועות הנ"ל מוכח דבהעלם קודש חייב לעולם גם מתעסק משום סברא זו שכן נהנה הרי דא"ח רק על דברים הנאכלין ודו"ק:
רק משה"ק שם עוד בעמו"א דאליבא דאביי דס"ל נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דחייב הא לדידי' ודאי שגם העלם מקדש ל"ח מתעסק ולאביי ודאי שאין לדקדק במתני' דשבועות כמ"ש הגרעק"א ז"ל הנה בזה צודקים דבריו אמנם הלא כל דברי התוס' בשבועות י"ט אליבא דרבא קיימא וכמו שיבואר לפנינו בע"ה]:)** פי' הרמב"ם ז"ל כמו שיבואר. לפנינו דאזיל בשיטת ר"ת הנ"ל ועפי"ז יתיישבו גם פסקיו שהבאנו לעיל באופן נחמד בע"ה:
פלג ב
ונתחיל תחלה בשי' התוס' ז"ל ולפי"מ שצדדנו לעיל דלר"ת ז"ל אין לחלק בין העלם קודש להעלם מקדש ובתרווייהו מתחייב בחטאת קבועה דהנה כבר הבאנו לעיל מש"כ התוס' ז"ל שם בד' י"ט ע"א לדחות דעת ר"ת ז"ל וכתבו דמשו"ה אין לחייבי' גם בחטאת קבועה משום דהוי דבר שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו עיי"ש וע"כ דהיינו חידושו מה שחייבה כאן התורה גבי העלם טומאה בקרבן עו"י ולא בחטאת קבועה ולכאורה הי' איפשר ליישב שי' ר"ת ז"ל ולומר דזה לא מיקרי יצא לידון בדבר החדש עפי"ד התוס' שלהי מכלתין שהבאנו לעיל דכללא כיילי לן דמה שיצא לידון בדבר החדש להחמיר אין זה מיקרי יצא לידון בדבר החדש וכנ"ל וא"כ הי' איפשר לומר לכאורה דגם כאן מה שיצא לידון בקרבן עו"י אין זה חשוב יצא להקל אלא אדרבא י"ל דזה מיקרי יצא להחמיר וכמו שכתב בהגהת פו"י בכה"ג שם בשבועות ד' כ"ד ליישב קושית התוס' שם שהקשו למה חייל איסור שבועה דקיל על איסור חלב דחמיר וכתב שם לדון די"ל דאיסור שבועה מיקרי חמיר משום דהוא בקרבן עו"י משא"כ בחלב דהוא בקבועה ואם לא מצא שעירה או כשבה אינו מביא קרבן כלל. משא"כ באיסור שבועה שמביא בדלות ובדלי דלות ומצינו כה"ג גם בתוס' שבת קל"ו ע"ב סד"ה דתניא שכתבו דמה שא"ח הקדושה על אנדרוגינוס חשיב קולא משום שאם לא מצא אלא אנדרוגינוס יהא יושב ובטל כעין שמצינו גבי סוכה בפ' לולב הגזול ד' ל"ו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וכו' לא מצא ארבעת מינין וכו' [ולענ"ד להוסיף עוד דאף למש"ש בתוס' לדחות זה משום דל"ד להתם דזמנה קבועה ובאם לא מצא ד' מינין נמצא המצוה עוברת וא"א לעשותה עוד אפילו ימצא אח"כ אבל גבי קרבן אם אינו מוצא עכשיו אלא אנדרוגינוס ימצא אח"ז והוי תחלתו וסופו להחמיר עיי"ש מ"מ נראה לומר דכאן שאני דרק התם דאיירי התוס' בעולת חובה דלא אתא לכפרה שפיר י"ל דאין זה קולא מה שאיפשר שלא ימצא אלא זה דמ"מ הא נשאר עליו החוב ויקריב לאח"ז אבל בנידון דידן בחטאת דאתא לכפרה ודאי י"ל דאם איפשר לדחות כפרתו ולהמתין עד שיתעשר וימצא כבשה או שעירה לקרבן חשיב זה קולא וכאן י"ל שהתורה החמירה בי' שלא להשהות כפרתו וככל אשר תשיג ידו ימהר להביא כפרתו גם בדלות ודלי דלות. ודו"ק] וא"כ לפי"ז ודאי די"ל דגם כאן מיקרי יצא לידון בדבר החדש להחמיר מה שהצריכה התורה שלא להשהות כפרתו ולדחותה עד שימצא כשבה או שעירה וביותר לפימ"ש בתוספתא פ"א דשבועות אות ב' וז"ל הי' ר"ש אומר קשה טומאת מו"ק מכל עבירות שבתורה שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחת וטומאת מו"ק מתכפרת בל"ב שעירין כל עבירות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה וטומאת מו"ק מתכפרת בכל חודש וחודש שנאמר לכן חי אני נאום ד"א אם לא יען את מקדשי טמאת וגו' קשין הן שקוצין ותועבות שעשית וטומאת מו"ק קשין מכולן עכ"ל התוספתא שם. (ויתיישב עפי"ז לענ"ד מה שנתקשה בליקוטי מהרי"ל בהלכות יוה"כ מפני מה אנו מאריכים בפיוטים של שעיר הפנימי יותר משל שעיר המשתלח והלא הפנימי ל"ה מכפר רק על טומאת מו"ק ואותו עון לא נמצא האידנא ועיי"ש מ"ש דקדושת המקדש לא בטלה לעולם והנכנס עדיין בטומאה חייב כרת עיי"ש ויבואר במק"א בע"ה. ולד' התוספתא הנ"ל י"ל דה"ט דמאריכין בשעיר הפנימי יותר משום שקשה טומאת מו"ק יותר מכל עבירות שבתורה. ודו"ק] ודאי די"ל דמשו"ה הוא שהחמירה התורה גבי טומאת מו"ק להביא קרבן עו"י בכדי שיתכפר תומ"י ואם אין ידו משגת להביא חטאת שעירת עזים או נקבה מן הצאן יביא בדלות ובדלי דלות ובלבד שיתכפר כי קשה טומאת מו"ק מכל עבירות שבתורה ואין לדחות ולהשהות הכפרה. ואה"נ דנימא גם באינך החייבין בקרבן עו"י דהוא משום חומרא דידהו. וכמ"ש גבי שבועה שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא וגו' ע' שבועות ל"ט ע"א. וקצרתי:
ואף דמצינו בגמ' בשבועות ח' ע"א דקאמר אנן חלק להקל קאמרינן והאי חלק להחמיר הוא משמע לכאורה דחטאת קבועה הוי חומרא וכמ"ש ברש"י שם שאם לא ימצא שעירה אלא בדמים יקרים יביאנה בע"כ עיי"ש ובפו"י שם הרגיש בזה ונדחק לתרץ עפימ"ש בחולין ק"א מאן לימא דטומאת הגוף חמיר דילמא טומאת בשר חמיר דלית לי' טהרה במקוה הרי דאע"ג דודאי טומאת הגוף חמיר יותר דבכרת מ"מ יש בו נמי צד חמור בטומאת בשר ג"כ וכמ"ש כה"ג בתוס' יבמות ל"ג ע"ב א"כ ג"כ שפיר קרינן לי' חומרא אף דמצינו בו ג"כ קולא קצת בחד צד עיי"ש שנדחק ולענ"ד אי משום הא לא אריא כלל וי"ל כונה אחרת במש"ש בגמ' גבי ע"ז דהאי חלק להחמיר הוא ומצאתי אותה בהגהת הגרי"ב בפסחים נ"ו והיא מרגליות יקרה עפימ"ש במ' סוטה ל"ב תקנו תפל' בלחש שלא לבייש וכו' שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה וכו' והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מכסיא באלי' וכו' התם איהו דקא מיכסיף נפשי' דאיבעי לאתויי כבשה וקא מייתי שעירה חטאת דע"ז דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסוף וניזיל כי היכי דנכפר לי' עיי"ש בגמ' והיינו דקאמר כאן בע"ז חלק להחמיר שמוכרח הוא להביא שעירה כי היכי דנכסף וניזיל ודפח"ח והוא אמת ואה"נ די"ל דאין חטאת קבועה חמיר מקרבן עו"י וכנ"ל. ורק דקרי לי' להחמיר במה שמחויב להביא שעירה ודו"ק:
ולפי"ז הא שפיר יש לקיים שיטת ר"ת ז"ל הנ"ל ולומר דאה"נ דלא פטר לי' ר"ע להעלם מו"ק אלא מקרבן עו"י אבל בחטאת קבועה מחייב ולא תיקשי משה"ק התוס' דכיון דיצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו דשא"ה דהוי כמו חידוש להחמיר וכנ"ל ומכיון שיתקיימו דברי ר"ת ז"ל הדר תיקשי לן מה שנתקשינו לעיל למה לא מוקי למתניתין דריש מכלתין כותי' דר"ע ושפיר תנא כולהו לחיובא כיון דגם בהעלם מו"ק חייבין מיהת בקרבן וכנ"ל:
אמנם באמת יש לדחות כל הנ"ל ומצינו גמ' מפורשת לקמן בשבועות ד' ל"ז ע"א עיי"ש במ"ש חמורה הימנה שבועת הפקדון [פי' שחמורה היא משבועת העדות] שחייבין על זדונה מכות וכו' ובעא למיפשט מיני' דבשבועת הפקדון פטור מן הקרבן בדאתרו בי' ואמר רב כהנא בר מינה דההיא דאנא תנינא לה והכי תנינא לה אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים ומאי חומרא דאילו התם חטאת בת דנקא והכא אשם בכסף שקלים וכו' עיי"ש הרי לפנינו דחשיב חומרא מה שהקרבן גבי שבועת הפקדון ביוקר יותר מבשבועת העדות ולא אמרינן דבשבועת העדות דחייב בקרבן עו"י ליחשב חומרא לגבי שבועת הפקדון דבעי דוקא אשם בכסף שקלים ואם אין ידו משגת לזה אילו מביא קרבן כלל. האומנם הי' איפשר לומר לכאורה גם בזה כמ"ש בפו"י הנ"ל דאף דבפרט אחד חשיב קולא מ"מ קרי לי' חומרא במה שאם לא ימצא לקנות אלא בדמים יקרים יביאנה בע"כ. אבל כד מעיינינן בי' נראה להוכיח דז"א כלל וע"כ דזה מיקרי יצא לידון בדבר החדש רק להחמיר ולא להקל כלל וזה יהי' מוכח ממה שנבאר תחלה ד' התוס' שלהי מכלתין הנ"ל וכמו שנאמר בע"ה:
פלג ג
דהנה לכאורה צריך להבין מה דכיילי לן התוס' כאן דבמקום שיצא להחמיר אין זה חידוש והסברא פשוטה דבאם יצא להקל שפיר יש לנו לומר דאי אתה יכול להחזירו לכללו עוד ולחייבי' במה שהכלל חייב בו משום דמצינו שהתורה הקילה גביה שהרי מצינו שיצא להקל בפרט אחד ושוב אי אתה יכול להחמיר עליו אבל במקום שאדרבא מצינו שהחמירה בו תורה יותר על הכלל שלו ודאי די"ל שזה חומרא יתירה שהחמירה בו תורה נוסף על הכלל ומכ"ש שחייב ג"כ במה שהכלל חייב [וע' כה"ג בנדרים ד' ד' ע"א מה"ד חידוש הוא וכו' אימא לא לעבור עלי' בב"ת. והיינו נמי כמו דבר שהי' בכלל ויצא לידו בדה"ח וכו' ופריך האי חידוש לחומרא הוא וכו עיי"ש בתוס' דאדרבא מה"ט יש לנו לומר שהוא בכלל ב"ת הרי כדברינו וע"כ דגם שם י"ל טעם שהחמירה תורה בנזיר משום שחוטא הוא ודו"ק] ושפיר אמרינן דאף שבמקום שא"ח משום החומרא כמו גבי שבועת הפקדון מ"מ חייב משום ביטוי ולמה יגרע מן הכלל שלו בשביל שמצינו בו עוד חומרא יתירה ואף דלכאורה מצינו להיפוך בתמורה י"ג ע"ב גבי מעשר בהמה דחשיב חידוש מה שיצא להחמיר גם בתמורת שמו עיי"ש שאמרו דמשו"ה ס"ד לומר דל"ש בי' תמורת גופו היינו משום דהתם אין לנו שום סברא במעשר להחמיר משארי קרבנות לכן אמרינן דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי אבל כאן בשבועות הפקדון הא יש לנו סברא לומר דבמקום דאיכא כפירת ממון חייבה אותו התורה והחמירה גבי' להביא אשם בכסף שקלים ובמקום דליכא כפירת ממון וא"ח משום שבועת הפקדון מ"מ לא גרע משאר שבועת ביטוי וחייב מיהת בקרבן עו"י כדין שבועת ביטוי והיינו דדייקי התוס' בלשונם שם במש"כ אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש והיינו משום דיש לנו סברא על החומרא שלו ובמקום שאין לנו סברא להחמיר עליו כמו גבי תמורת מעשר הנ"ל באמת מיקרי יצא לידון בדבר החדש אף אם יצא להחמיר. אבל אם יצא להקל אמרינן גבי' דאין לך בו אלא חידושו ושוב אין להחמיר עליו ולהחזירו לכללו לעולם וז"פ וברור בכונתם:
אמנם סתמו התוס' את דבריהם ולא ביארו לן למה מיקרי שבועת הפקדון יצאתה להחמיר לגבי שבועת ביטוי ושבועת העדות מיקרי יצאה להקל לגבי שבועת ביטוי ובפשוטו משמע בכונתם דהוא עפ"י מ"ש בסוגיא דשבועות ל"ז ע"א שהבאנו לעיל משום ששבועת הפקדון מתחייב אשם בכסף שקלים ושבועת ביטוי א"ח אלא בקרבן עו"י. ואף דמצינו נמי חומרא בשבועת ביטוי שחייב מלקות במזיד ל"כ בשבועת הפקדון דגם במזיד מיפטר בקרבן וניחא לי' לאינש דמייתי קרבן ולא לילקי וכמ"ש בסוגיא שם ד' ל"ז הנ"ל צריך לומר דמשום ה"ט ל"ח לשבועת הפקדון יצאה להקל משום דמלקות הא א"ח אלא בדאתרו בי' וקרבן מתחייב בשבועת הפקדון גם בדלא אתרו בי' [ואולי היינו דמסיק לעיל בסוגיא ד' ל"ז ע"א דהיינו חומרא משום דאילו התם חטאת בת דנקא וכו' וחשיב מה"ט שבועת הפקדון חמורה משום דמייתי אשם בכסף שקלים ולא אמרינן אדרבא שבועת העדות חמורה הימנה דלוקה. וע"כ דס"ל לפי המסקנא דמלקות ל"ח חומרא לגבי קרבן. וי"ל דה"ט משום דלא פשיטא להו לתלמודא בכתובות ל"ב אי ממונא לקולא או לחומרא לגבי מלקות ומשמע דגם בחובל בפרוטה. י"ל דחיוב ממון חשוב חומרא לגבי מלקות עיי"ש ודו"ק כי קצרתי] וע' שאג"א סי' פ"ב שכתב ג"כ כה"ג דאיפשר דחמיר קרבן מן המלקות לא כן גבי שבועת העדות שפיר כתבו התוס' דהוי יצא להקל משבועת ביטוי. משום שאינה נוהגת אלא בכשרים להעיד ובפני ב"ד וכמ"ש רש"י לעיל ד' כ"ה ע"ב [וצ"ע מ"ש שם בפירוש הר"ח דה"ט דחשיב לי' יצאה לידון בדבר החדש גבי שבועת העדות משום שחייב קרבן על המזיד כשוגג בלאו גרידתא עיי"ש וזה פלא לכאורה דמשמע דמשו"ה חשוב לי' חומרא לגבי חיוב מלקות דביטוי נגד מ"ש לקמן ל"ז ע"א דמלקות חמור מן הקרבן. וע"כ לומר דס"ל דלפי המסקנא דלקמן לז הנ"ל י"ל דאדרבא קרבן חמור מן המלקות וכנ"ל. וע"כ דס"ל להר"ח ז"ל דגם להחמיר חשיב לי' יצא לידון בדבר החדש וכמו שנאמר לקמן בע"ה בשיטת הרמב"ם. ואולי י"ל עוד בכונתו דאדרבא ס"ל דבזה יצאה שבועת העדות להקל מן הביטוי במה שא"ח מלקות אלא קרבן במזיד וכנ"ל אבל משמעות לשונו לא משמע כן. כן י"ל נמי דהר"ח ז"ל מפרש כפי' הר"י הלוי ז"ל המובא שם בחי' הרשב"א אבל עיי"ש ברשב"א שתמה על פירושו וקצרתי]:
וראיתי בס' מעה"ח בדין שבועת ביטוי ועדות שהקשה ע"ד התוס' הנ"ל דהא גם בשבוה"ע יצתה להחמיר לחייב במושבע מפי אחרים אפילו בלא עניית אמן משא"כ בביטוי. עיי"ש מ"ש דזה תלי בפלוגתא דאמוראי בשבועות ל"א אם ילפינן מושבע מפי עצמו בעדות בג"ש מפקדון או בק"ו ממושבע מפי"א דלהני דס"ל דאיצטריך ג"ש לחייב מושבע מפי"ע בעדות ע"כ דחשיב להו יצא להקל דאל"ה למה צריך קרא הרי אית בי' במושבע מפי עצמו משום שבועת ביטוי ולר"פ שם דמייתי לי' בק"ו וליכא קרא יתירא למושבע מפ"ע הוי שבועת העדות יצתה להחמיר במושבע מפ"א עיי"ש שהאריך בזה ע"ד הפלפול ולענ"ד לחנם נדחק לומר דפליגי אמוראי בקריאת השם אם זה חשוב יצא להקל או להחמיר כיון דאין נ"מ ביניהם לדינא ולתרווייהו יצא שבוה"ע להקל בחד צד דא"נ אלא בראוים להעיד ובפני ב"ד ובחד צד יצא להחמיר לחייב בה במושבע מפי אחרים ולא ענה אמן ואיך נימא דפליגי בהאי מילתא אם נקרא זה יצא להחמיר או להיפוך רק דבאמת נראה דקושיתו לק"מ לפי מה שביאר לעיל הסבר דברי התוס' הנ"ל דודאי נראה לומר דאף דממה שמצינו שיצא להחמיר אין זה מיקרי דבר שיצא לידון בדבר החדש מ"מ ממה שמצינו שיצא גם להקל הא ודאי דזה מיקרי יצא לידון בדבר החדש וכיון שמצינו מיהת קולא בשבועת העדות מה שאינו בשבועת ביטוי שפיר קאמר רבא דשבועת העדות הוי דבר שיצא לידון בדבר החדש. ואי אתה יכול להחזיר אותה לכללא ולחייבי' במה שחייב הכלל כיון דמ"מ הא מצינו שהקילה בי' תורה בחד צד ומה יועיל לן מה שבפרט אחד מצינו שהחמירה בי' תורה וז"פ וברור לענ"ד וע"כ מש"כ בתוס' דבשבועת הפקדון מיקרי יצא לידון להחמיר היינו דאין בה קולא כלל דחייבה בה התורה להביא אשם בכסף שקלים [וכן נוסף עליו חיוב חומש מה דל"ש בשבועת ביטוי] משא"כ בביטוי דאינה אלא בקרבן עו"י וע"כ דגם מה שבמזיד אינו לוקה ומיפטר בקרבן ג"ז אינו קולא וכמשנ"ת לעיל דאי לא"ה הדר תיקשי מ"ש משבוה"ע דמיקרי יצא להקל משום דמצינו בי' קולא בחד צד אף דאית בי' ג"כ חומרא בפרט אחד וכמשנ"ת אע"כ דשבועת הפקדון לא יצאה לקולא כלל אלא לחומרא ומשו"ה לא מיקרי זה יצאה לידון בדבר החדש וז"ב:
ולפי דרכנו למדנו ג"כ ליישב מה שנתקשה עוד שם במעה"ח לדעת הרמב"ן והרשב"א שכתב הר"ן בשיטתו לשבועות דס"ל דבשבועת ביטוי בעינן שם או כינוי אבל בעדות ובפיקדון חייב אפילו בלא שם א"כ הא גם שבוה"ע יצתה להחמיר מכלל ביטוי לחייב בלא שם ואמאי קאמר אין לך בו אלא חידושו ומוכיח מזה דדעת התוס' הוא כשי' הרמב"ם דכל השבועות אין בהם חיוב קרבן ומלקות כ"א בשם או בכינוי עיין בדבריו רפ"ב מה"ש ואני אומר דאף דזה יהיבנא לי' להמעה"ח ז"ל להוכיח מד' התוס' הנ"ל דלא ס"ל כשי' הראב"ד שם דבביטוי חייב בלא שם ושבוה"ע ושבועת הפיקדון בעינן דוקא בשם דא"כ הא גם בפקדון יצאתה להקל מכלל ביטוי לחייב דוקא בשם והדר תיקשי קושית התוס' דנימא אין לך בו אלא חידושו אבל להיפוך ודאי אין להוכיח דלא ס"ל להתוס' כשי' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דשפיר י"ל דס"ל גם להתוס' ז"ל דבביטוי בעינן דוקא שם ובעדות ופיקדון חייב בלא שם ומ"מ אף דבדין זה מיקרי גם גבי שבוה"ע שיצאתה להחמיר כיון דלגבי דין דא"נ אלא בכשרים ובפני ב"ד יצאתה להקל שפיר מיקרי יצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו וכמשנ"ת:
פלג ד
היוצא לנו מדברינו לפי"ז דע"כ מוכח מהא דשלהי מכלתין דה"ט דשבועת הפקדון חשוב רק יצאה להחמיר משום דלא מצינו בי' קולא כלל. אבל אם נמצא גם קולא אף דיצאה להחמיר באיזה דבר מ"מ שוב מיקרי יצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו ומעתה ע"כ עלינו לומר דמה שנתחייבה שבועת הפקדון בקרבן קבוע מיקרי ג"כ חומרא לגבי שבועת ביטוי שדינה בקרבן עו"י וכן מפורש ג"כ בזבחים מ"ה ע"ב ומה פיגול שהוא בקבועה וכו' טומאה שהיא בעולה ויורד א"ד וכו' ע"ש] ודון מינה דגם הא דטומאת מקדש וקדשיו שיצא לידון בקרבן עו"י מיקרי ג"כ יצא להקל לגבי אינך חייבי כריתות שחייבין חטאת קבועה. ושפיר הוכיחו מזה רבותינו בעלי התוס' ז"ל להשיג על ר"ת ז"ל במש"כ דלר"ע לא נתמעט העלם מו"ק רק מדין קרבן עו"י אבל חייבין מיהת בחטאת קבועה ובתוס' כתבו דע"כ לגמרי פטר להו ר"ע משום דהוי יצא לידון בדבר החדש. וכתבנו לדון לעיל להצדיק שיטת ר"ת ז"ל משום די"ל דמה שיצאה להתחייב בדין קרבן עו"י מיקרי חומרא ומה שיצא להחמיר אינו בכלל יצא לידון בדבר החדש ולפי"ז ליתא לדברינו הנ"ל דע"כ מוכח משלהי מכלתין דמה שחייב בקרבן קבועה זה חשוב חומרא לגבי קרבן מו"י דה"ט דשבועת הפקדון מיקרי יצא לחומרא לנגד שבועת ביטוי. וע"כ דהני שחיובן בקרבן עו"י מיקרי יצאו להקל ועיין ג"כ מש"כ הרא"ה בחינוך מ' קכ"ג וז"ל ומידיעתו קלות שכל בני איש ומיעוט הבנתם ודלות כחם הקל עליהם הכפרה בחטאים האלה הנזכרים להיות כפי עושר ב"א ועניים לפי שכשלונם קרוב אצל ב"א וכו' גם על ענין מו"ק ידוע שהכשלון מצוי בו שענין הטהרה קשה מאוד על כל אדם לשמרו וכו' עכ"ל] וממילא יש להוכיח מזה שלא כדעת ר"ת ז"ל ור"ע לגמרי פטר להו העלם מו"ק מן הקרבן ואף מן חטאת הקבועה. והיינו דפשיטא להו לסתמא דתלמודא בריש מכלתין שא"א לאוקמא מתני' כותי' דר"ע דהא לר"ע א"ח רק על העלם טומאה וא"ח על העלם מו"ק. והוכחנו לעיל דע"כ דס"ל להש"ס דהעלם מו"ק פטור גם מן החטאת הקבועה דאל"ה שפיר י"ל דכולהי לחיובא והעלם טומאה חייב בקרבן עו"י והעלם מו"ק בחטאת קבועה וע"כ דס"ל דלגמרי פוטר ר"ע בהעלם מו"ק והיינו טעמא משום דהוי לה דבר שיצא לידון בדבר החדש ופשיטא להו דמה שיצא לידון בדין קרבן עו"י מיקרי יצא להקל ולא להחמיר כלל וע"כ כמו שביארנו דזה מוכח משלהי מכלתין דס"ל לרב וכן לשמואל [דהא גם שמואל הוי מחייב לי' משום שבועת ביטוי אי לאו טעמא דליתא בלהבא כמש"ש בסוגיא] דשבועת שומרין במקום שא"ח משום שבועת הפקדון חייב משום שבועת ביטוי ולא אמרינן, דהוי דבר שיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו וע"כ ה"ט משום דשבועת הפקדון מיקרי יצאה להחמיר שקרבן שלה קבוע ושבועת ביטוי א"ח אלא בקרבן עו"י. וממילא דגם דין טומאת מו"ק מיקרי יצאה להקל במה שא"ח אלא בקרבן עו"י ור"ע ע"כ לגמרי פטר להו בהעלם מו"ק ומשו"ה דחיק לאוקמי מתניתין דריש מכלתין כותי' דרבי ונעוץ סופי' לתחלתה באופן נחמד בע"ה ודו"ק:
ומה מאוד יומתק לן לפי"ז לחבר מסכת שבועות למ' מכות. וליישב ג"כ לפי"ז משה"ק בהפלאה על כתובות ל"ב ע"א במאי דפסק הרמב"ם פ"ד מה' חובל וכן בטוש"ע חו"מ סי' תכ"ד דחובל גם ביו"ט ויוה"כ משלם ואינו לוקה והקשה שם כיון דבסוגיא דכתובות שם מספקא לי' להש"ס אי ממונא לחומרא או לקולא ואי ממונא הוא לקולא משום גריעותא דלאו דחובל שהותר מכללו בב"ד א"כ במקום דאיכא עוד לאו אחר דיו"ט או יוה"כ הו"ל למימר, דלוקה ואינו משלם ומנלן לומר דממונא לחומרא יחשב ולפטור מן המלקות של לאו אחר ג"כ ע"י התשלומין עיי"ש מ"ש בדוחק דכיון דמספקא לן א"כ גם אי ממונא לקולא הא קייל"ן דבכל ספק אי אתה רשאי להחמיר עליו אלא להקל עליו וממילא נידון בקל ומשלם ואינו לוקה ואי ממונא הוא לחומרא ודאי דאפילו בלאו אחר משלם עיי"ש. ועמ"ש בזה בס' המאיר לעולם והרבה יש לפלפל בדבריהם וקצרתי כעת לפי שלעניננו נראה לחדש דבר ולומר דיצא לו לרבינו הרמב"ם כן מסוגית הגמ' דריש מכות עפ"י דרך החידוד בעיה. דלכאורה קשה לי במ"ש הש"ס ריש מכות במאי דתנינן שם מעידים אנו באיש פלוני שהוא ב"ג או ב"ח וכו' לוקה ארבעים ויליף לה שם בגמ' מקרא דוהצדיקו ופריך ת"ל מלא תענה ול"ל קרא דוהצדיקו ומשני משום דהוי לאו שאב"מ והו"א דלא ילקה עליו לכן איצטריך קרא דוהצדיקו עי"ש בסוגיא ולכאורה קשה לי למה דחיק הש"ס לשנויי דאיצטריך קרא משום דהוי לאו שאב"מ דאכתי תיקשי למ"ד דס"ל דגם על לאו שאב"מ לוקין עליו עתוס' ב"ק ע"ד ע"ב ד"ה הו"ל ובדברינו שלהי מכות מה שכתבנו באורך בע"ה. וטפי הו"ל להש"ס לתרץ דמשו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו ללמדנו דלוקין משום דמצינו דדין עדים זוממין יצא לידון בדבר החדש שהרי כל עונש לאו הוא מלקות וכאן שעברו העדים בלאו דלא תענה מצינו שחידשה תורה שחייבין בתשלומין ואינן לוקין היכי דשייך כאשר זמם וכמ"ש בכתובות שם ל"ב ע"ב בפירוש ריבתה תורה וקאמר שם ג"כ אי ממונא לקולא הוא שכן לא עשו מעשה ואי ממונא לחומרא שכן א"צ התראה יעו"ש בסוגיא וכיון דיצא לידון בדבר החדש ס"ד אמינא דאין לך בו אלא חידושו ושוב אין בזה מלקות כלל אף במקום דל"ש כאשר זמם לכן קמל"ן האי קרא דוהצדיקו דבעדות ב"ג וב"ח דל"ש כאשר זמם שפיר לוקין ומדלא משני בגמ' הכי ע"כ עלינו לומר דס"ל לסתמא דהש"ס התם דבאמת ממונא לחומרא הוא [עיי"ש בס' המאיר לעולם מ"ש להוכיח דע"כ ממון חמור מן המלקות ממאי דפסק ר"י דבהכאה שא"ב ש"פ חייב מלקות ואם נאמר דממון קל והקילה תורה בהאי לאו דלא יוסיף שהותר מכללו בב"ד דישלם ולא ילקה א"כ מנלן דיש מלקות על לאו דלא יוסיף אף בהכאה שא"ב ש"פ דילמא לגמרי הקילה בו תורה שלא יהי' לוקין על לאו זה כמו שמצינו כמה לאוין בתורה שאין לוקין עליהם יעו"ש] ושפיר איצטריך הש"ס לתרץ שינויא אחרינא לפימשנ"ת מד' התוס' שלהי שבועות דע"כ מה שיצא לידון להחמיר זה אינו בכלל יצא לידון בדבר החדש וכמשנ"ת לעיל ואף לפי מה שכתבנו לעיל לדייק בלשונם דדוקא נקטו כן גבי שבועת הפקדון לפי שיש בה טעם להחמיר משום כפירת ממון הנה גם כאן גבי ע"ז הא קאמר בסוגיא דכתובות שם שיש לנו טעם להחמיר בע"ז כמו שהחמירה התורה בהו דל"צ התראה. ומשו"ה ל"ש לומר דיצא לידון בדבר החדש ובלא קרא דוהצדיקו הוי ידעינן דילקו ודאי במקום דל"ש כאשר זמם כדין כל עונש לאו ומשו"ה הוא דפריך ותיפוק לי' מלא תענה ומשני משום דהוי לאו שאב"מ משו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו. ומוכחינן משמעתין דממונא חשוב לחומרא ושפיר פסקו להלכה דחובל בחבירו ביו"ט או ביוה"כ משלם ואינו לוקה. ומחוברי' ג"כ מעתה זל"ז בטוב טעם והיינו דמשו"ה הוא דפשיטא לי' להש"ס ריש מכות להקשות ל"ל קרא דוהצדיקו ת"ל מלא תענה ולא ניחא לי' לשנות דהוא משום דהוי דבר שיצא לדון בדבר החדש משום דיצא לחומרא וכבר מוכח משלהי מכלתין דשבועות הנ"ל דבמקום שיצאה להחמיר אין זה מיקרי יצא לידון בדבר החדש ודו"ק היטב כי הדברים נחמדים בע"ה:
פלג ה
והנה כל הדברים האלה כתבנו ליישב לפי שי' התוס' ז"ל החולקים על ר"ת ז"ל וס"ל לפטור אליבא דר"ע בהעלם מו"ק לגמרי וגם מחטאת קבועה. ולפי"ד המפרשים דלא פטרי ג"כ בהעלם מקדש מטעם מתעסק. כמשנ"ת לעיל וביארנו ג"כ דהתוס' אזלי בזה לשיטתם דס"ל לחלק בדבר שיצא לידון בדבר החדש בין יצא להקל או להחמיר וכנ"ל ומעתה נשוב למה שייעדנו לעיל ליישב ג"כ שי' הרמב"ם דפסק גם בשבועת העדות דבמקום שא"ח משום שבוה"ע חייב משום ביטוי וע"כ דס"ל דגם בכה"ג שיצא להקל אין זה מיקרי יצא לידון בדבר החדש שיפטר ממה שהכלל שלו חייב בי' וכבר הבאנו לעיל משה"ק עליו בלח"מ בזה בתרתי א' מה שפסק כאביי נגד רבא לפי המבואר לעיל ד' כ"ה ע"ב לפי פירש"י דלרבא ע"כ פטור משבועת ביטוי גם במקום שא"ח משום שבועת העדות. ב' הקשה עליו במש"ש הרמב"ם טעמא לפוטרו מן המלקות במזיד מקרא דלאחת מאלה והא שם בסוגיא מבואר דקרא לאחת מאלה קאתא רק על השוגג לפטור אותו בקרבן אחד אבל לא על המזיד לפטור אותו מן המלקות עיי"ש בדברי הלח"מ פ"ט מה"ש הי"ד. ובטרם נבוא אל הישוב ניישב תחלה גם מה שהקשינו לעיל בריש שבועות לפי שיטת ר"ת ז"ל דס"ל לחייב גם בהעלם מו"ק בחטאת קבועה א"כ למה לא מוקי למתניתין דריש שבועות כותי' דר"ע דלעיל הוכחנו מזה כשי' התוס' החולקים על ר"ת ז"ל. ועתה נאמר ליישב קושיא זו לשי' ר"ת ז"ל בפשיטות עפי"מ שנוכיח בע"ה לבאר שיטתו ולקיים ג"כ מש"כ הגרעק"א ז"ל לפרש את דבריו דע"כ לא ס"ל לר"ת ז"ל לחייב בחטאת קבועה אלא בהעלם קודש אבל לא בהעלם מקדש ומשום דחשיב לי' מתעסק וממילא דא תיקשי לן קושיתנו דלא מצי לאוקמי, שוב מתניתין כותי' דריע דהא קתני שתים שהן ארבע ובהעלם מקדש הא ליכא קרבן כלל. ולפי דברינו נוכיח בע"ה איך שגם רבינו הרמב"ם מפרש כר"ת ז"ל דלר"ע מתחייב בהעלם קודש בחטאת קבועה ובהעלם מקדש ע"כ דפטר לי' לגמרי ודין גרמא דלא פסק כותי' דר"ע רק כר ישמעאל ויתבאר עפי"ז ג"כ שיטתו בהאי כללא דיצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו. ויהי' נעוץ ג"כ עפי"ז סוף המסכת לתחלתה באופן נחמד בע"ה. ורק עלינו להרחיב דברים תחלה ולבאר שיטת ר"ת ז"ל הנ"ל וליישב את דבריו מכל מה שהקשו עליו. וכן לברר דברי הגרעק"א ז"ל הנ"ל וכמו שנאמר בע"ה:
והנה ראשון תחלה נאמר מה שנלענ"ד להמתיק מעט שיטת ר"ת ז"ל הנ"ל במש"כ דר"ע לא ס"ל לפטור העלם קודש לגמרי ורק מקרבן עו"י לחוד הוא דקפטר לי' אבל בחטאת קבועה מחייב לי' ר"ע ונראה לומר דר"ת ז"ל אזיל בזה לשיטתו במש"כ התוס' לעיל ד' ד' ע"ב בד"ה ונעלם ונעלם דמפרשי בדעת רש"י שם דס"ל לר"ע דממעט העלם מו"ק מונעלם יתירה יעו"ש משה"ק הרבה על פירש"י ז"ל בזה ואחת מן הקושיות הוא דאמאי איצטריך ונעלם למימר דא"ח על העלם מקדש דמהי תיתי דאיצטריך לן קרא למיפטרי' תדע דהא לרבי איצטריך ונעלם לחייבי' על העלם מו"ק וכו' יעו"ש מש"כ בסה"ד לכך נראה לר"ת דר"ע דריש לי' מונעלם יתירה מכלל שידע ורבי מונעלם דאתא לגופי' דריש מכלל שידע ידיעת בית רבו עיי"ש [ועיי"ש במהרש"א מש"כ לפרש דגם כונת רש"י כן הוא] והרי דמפרש ר"ת ז"ל דבאמת לית לי' לר"ע מיעוטא יתירה למעט העלם מקדש וקודש וקרא דונעלם יתירא דריש לי' על הא דמכלל שידע ורק מכיון דלא כתיב בקרא לחייב אותו רק על העלם טומאה בלחוד משו"ה הוא דס"ל דפטור על העלם מו"ק דמהי תיתי לחייבי' וכנ"ל ושפיר קאמר ר"ת ז"ל מה"ט לשיטתו דכיון דלא נתרבה העלם מו"ק לקרבן עו"י ממילא נשאר בחיוב חטאת קבועה דידי' כמו כל ח"כ שוגגין כיון דלית לן קרא למעט אותו ולפטור דבשלמא אי הוי דרשינן מקרא מיעוטא יתירא למעט העלם מקדש וקודש ולומר דעל העלם טומאה דוקא חייבה תורה ולא על העלם מו"ק שפיר איפשר ללמוד דלגמרי ממעט לה גם מחיוב חטאת קבועה דילה אבל אחר דלית לן מיעוטא כלל לפטור העלם מו"ק ופטורו ממילא הוא דקאתא משום דלית לן קרא לחייבי' כאן גבי קרבן עו"י א"כ ממילא נשאר על מקומו וחייב בחטאת קבועה בכללא דכל שחייב כרת במזיד חייב בשוגג חטאת ואף כי גם לפירש"י דממעטי להעלם מו"ק מקרא דונעלם יתירה י"ל כמ"ש ר"ת ז"ל דמ"מ לא ממעט לי' אלא מקרבן עו"י אבל עדיין נשאר בחיוב חטאת הקבועה דמזה לא נתמעט אמנם לר"ת לשיטתו מדויק טפי ודו"ק כי נכון הוא בע"ה:
פלג ו
עתה נבוא לבאר דברי ר"ת ז"ל וליישב שיטתו בע"ה ורק נבאר תחלה מה שהבאנו לעיל ד' הגרעק"א ז"ל בתשובה סי' ח' ובתוס' רעק"א על משניות כאן בשבועות אות י"ב שמתרץ קושית התוס' כאן על ר"ת ז"ל הנ"ל במש"כ לחלק דע"כ רק בהעלם קודש הוא דמחייב ר"ת ז"ל בחטאת קבועה ומשום דבזה גם מתעסק חייב שכן נהנה אבל לא בהעלם מקדש דבזה פטור לגמרי ע"כ משום דהוי מתעסק ורק בקרבן עו"י איפשר לחייבי' אי לאו מיעוטא דקרא משום שגם מתעסק חייב בקרבן עו"י וכן מדייק שם ממתניתין וכמו שהבאנו לעיל ולמותר להכפיל עוד את הדברים ואני תמה על מאור עינינו הגרעק"א ז"ל בזה דמ"מ מה הועיל לן בזה אם נדייק לישנא דמתניתין כמו שכתב הוא ז"ל דבהעלם קודש ודאי דחייב בחטאת קבועה לר' עקיבא ולר' אליעזר א"כ הא ישאר לנו קושית התוס' משה"ק מסוגיא דלקמן כ"ד ע"ב דמיירי מהעלם קודש ול"מ דאכל בהעלם קודש דחייב חטאת קבועה אליבא דר"א ואף אם ירוח לן ליישב עפ"י דבריו ז"ל קושית התוס' הראשונה ממ"ש כאן לישנא דפטור הא יתחזק לפי"ז קושיתם השני' מסוגיא דלקמן דהא לדבריו ז"ל ע"כ דחייב בהעלם קודש בחטאת קבועה משום דמתעסק חייב בזה מטעם דנהנה ולמה לא מוקי לה שם בכה"ג ומאוד תמוהין דברי הגרע"א ז"ל לכאורה בזה ממקום דאיירי בי':
אמנם נראה בע"ה ליישב דברי הגרעק"א ז"ל וכן יתיישב ג"כ לפי"ז קושית התוס' משה"ק על ר"ת ז"ל ורק נקדים תחלה מה דקשיא לן עוד לפי"ד ר"ת ז"ל הנ"ל עפימ"ש הגרעק"א ז"ל הנ"ל שהניח ליסוד מוסד דעל העלם מקדש ודאי דפטור לגמרי משום דהוי מתעסק ואין לחייבי' בחטאת קבועה ומקרבן עו"י הא מיעטי' קרא ורק בהעלם קודש הוא דחייב בחטאת קבועה דא"כ תיקשי לן גם לר' ישמעאל ורבי דפליגי על ר"ע וס"ל דחייב קרבן עו"י בין על העלם טומאה ובין על העלם מו"ק משום דדרשי תרי ונעלם חד על העלם טומאה ואידך על העלם מו"ק [כמש"ש בסוגיא ד' ד' ע"א דרבי טעמי' דנפשי' קאמר והיינו דס"ל כר' ישמעאל דדריש לתרי ונעלם על העלם טומאה ועל העלם מו"ק דהא בהא תליא דכיון דלא דריש לי' לחד ונעלם על ידיעה בתחלה ע"כ דאידך ונעלם אתא לחייב על העלם מו"ק ורק ר"ע דבעי קרא דונעלם יתירא להצריך ידיעה בתחלה לכן ל"ל קרא לחייב על העלם מו"ק וכמתבאר מן הסוגיא דשבועות י"ד ע"ב ושם י"ט ע"ב ועיין ג"כ בתוס' שבועות ג' ע"א ד"ה אי ובתוס' רעק"א פ"ב דשבועות אות ט' ובתפא"י שם אישתמיט מיני' דכן מבואר גם כן להדיא בכריתות י"ט ע"א עיי"ש ודו"ק] והא גם לדידהו יש להקשות מנא להו דגם על העלם קודש סגי לי' בקרבן עו"י דילמא קרא דונעלם יתירא לא אתא אלא לחייב העלם מקדש בקרבן עולה ויורד דבזה הא א"א לחייב אותו שיביא חטאה קבועה וכמ"ש הגרעק"א דהא מתעסק הוא וקמל"ן קרא דמ"מ חייב הוא בקרבן עו"י דבזה גם מתעסק חיב וכמ"ש הגרעק"א ז"ל אבל העלם קודש נימא דלא מיפטר בקרבן עו"י וצריך להביא דוקא חטאת קבועה דהא בזה גם מתעסק חייב שכן נהנה (וכמ"ש כה"ג שם בשבועות ז' ע"א גבי תרומה אימא בה למעוטי מקדש דלא סגי בקרבן עו"י עד דמייתי קרבן קבועה ובזה יש להעיר לפי"ד הגרעק"א ז"ל האיך ס"ד לומר כן והא מתעסק הוא ואין לומר דהו"א לפי"ז דשאני הכא דע"כ חייבי' רחמנא ממיעוטא דבה והא י"ל איפכא דרק בתרומה דנהנה חייב בקרבן עו"י ובמקדש פטור משום דהוי מתעסק וכנ"ל וכן גם לקמן בסוגיא שם יש להקשות לפי"ז עיי"ש ודו"ק כי קצרתי] ומנלן לדידהו דגם בהעלם קודש מיפטר בקרבן עו"י וצ"ע לכאורה:
פלג ז
ובטרם נבוא ליישב כל הנ"ל אמרתי להעתיק כאן מה שראיתי להגאון בעל ושב הכהן בשאה"כ שכתב לתרץ דברי ר"ת עיי"ש בחי' למ' כריתות ולפי שהספר הנ"ל אינו בנמצא נעתיק את דבריו בקצרה ומה שיש להעיר עליו ב"ה והנה הוא ז"ל מצא סוגיא ערוכה כר"ת ז"ל ממ"ש בהוריות ט' ע"ב דר"ע דס"ל דמשוח פטיר מקרבן עו"י ומ"מ מחייב לי' בפר וכנודע דכ"מ שהיחיד מביא חטאת קבועה משיח מביא פר והנשיא שעיר הרי דאינו ממעט לי' אלא מקרבן עו"י ומוסיף עוד לומר טעמא דמילתא עפימ"ש רבא שם בהוריות ט' ע"א מ"ט דר"ע א"ק זה קרבן אהרן ובניו זו באה חובה לו ואין אחרת וכו' ומוכח דלרבא אינו ממעטו אלא מקרבן עו"י אבל חטאת קבועה מחייב ועפי"ז מיישב שם מ"ש ר"ת זה כאן אהא דאמר רבא אדרבא הרי העלם מקדש בידו ופטור ולא כתב כן אהא דתנן במתני' וא"ח על העלם מקדש ושם הו"ל לכותבו ורק ה"ט משום דר"ת ז"ל הוכיח כן לרבא לשיטתו כמו דס"ל לרבא שם גבי פר משוח למעט מקרא דזה קרבן אהרן מקרבן עו"י מ"מ מחייב לי' בחטאת קבועה כמו כן ס"ל לר"ת ז"ל דהא דאמר רבא כאן אליבא דר"ע דפטור היינו נמי רק מקרבן עו"י פטור אבל חייב בח"ק ומשה"ק התוס' מסוגיא דלקמן כ"ד ע"ב מתרץ לה בפשוטו דאה"נ דמצי מוקמי לה בהעלם קודש וכר"א ורק חדא מינייהו משני לה תדע דהא כמו כן תיקשי למה לא משני במשוח ור"ע דמבואר בהוריות שמחייב לי' ר"ע בפר וע"כ דחדא מיני' משני עכ"ד ודפח"ח:
והנה עם כל יקרת דבריו הנ"ל לא נוכל לקיים אותם דעיקר יסודו נסתר עפימ"ש בתוס' הרא"ש ז"ל בהוריות שם ט' ע"ב שזכינו לאורו בש"ס דפוס ווילנא ועיי"ש שכתב לדחות גירסת רש"י ז"ל דגריס שם ודילמא לא פטר לי' ר"ע אלא מעו"י אבל פר מייתי ומוכיח שם דליתא לגירסא זו וע"כ דלגמרי פטור המשוח גם מחטאת קבועה וכמש"ש דמשוח בפר הוקש לציבור בפר מלאשמת העם וכי היכי דציבור לא מייתי פר בהשמעת קול וביטוי שפתים וטומאת מו"ק ה"נ משוח לא מייתי עלי' יעו"ש ונסתרו כל דברי הגאון הנ"ל ובפשוטו איפשר לומר דמה דנטר לה התוס' עד כאן ולא הביאו דברי ר"ת ז"ל על מתניתין משום דלא מצינו עדיין לישנא דפטור על העלם מקדש ועד כאן לא מצינו אלא לישנא דאינו חיב דודאי י"ל דפירושו הוא שא"ח קרבן עו"י שנתחדש בהו ונשאר בחיובו הקודם כמו בכל ח"כ ורק כאן הוא דקשיא להו מלישנא דפטור האמור כאן וז"פ אמנם מכיון שהגאון ז"ל הנ"ל כתב לדייק דברי ר"ת ז"ל דלרבא לשיטתו הוא דקאמר לה לכן נלענ"ד בע"ה לחדש דבר ולבאר ג"כ דברי ר"ת ז"ל אליבא דרבא לשיטתו ואיהו בדידי' ואנן בדידן:
פלג ח
ורק נקדים ליישב ג"כ משה"ק עוד רבותינו בעלי התוס' לעיל בשבועות ד' ז' ע"א ד"ה אתיא טומאתו טומאתו וז"ל וא"ת ולר"ל דלא גמר ג"ש דטומאה כדאמר בפ"ב דמכות ד' י"ד מנלי' [פי' מנלי' לחייב קרבן עו"י על טומאת מקדש] וי"ל דאתיא לי' מהקישא דלעיל מבכל קודש לא תגע דלא מוקי לי' בתרומה כלל כדמוכח התם עכ"ל. ולענ"ד לולא דברי התוס' ז"ל נראה די"ל דאף דלא ס"ל לר"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד האי וטומאתו עליו דכתיב גבי קודש מטומאתו דכתיב גבי מקדש וכמש"ש במכות י"ד ע"ב מ"מ איפשר דשפיר גמיר ר"ל האי ג"ש ללמוד טומאתו דכתיב גבי קרבן עו"י מטומאתו דכתיב גבי מקדש וכמש"כ רבותינו ז"ל בכללי הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם דלפעמים נאמרו התיבות סתם ללמוד מלה פלונית ממלה פלונית ולא נמסרו המקומות וחכמים מבקשים מנוח אשר ייטב להם לדורשם בהם יעו"ש ולהדיא מצינו כה"ג לרבותינו בעלי התוס' בעצמן שכתבו כן בשבת ד' קל"א ע"ב ד"ה סד"א נילף ז' ימים מז' ימים מסוכה. וז"ל וא"ת היכי תיסק אדעתי' לידון ג"ש הא אין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ למדה מרבו וי"ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש יעו"ש והיינו משום שמצינו שנתקבלה תיבת ימים לג"ש בכתובות נ"ז ע"ב ובנזיר ה' ע"א. ומצינו ג"כ כה"ג בחולין קליה ע"ב מה"ד ניליף ראשית ראשית וכו' והרי לא נתקבלה לג"ש כאן ומ"מ נתקבלה לג"ש במק"א עיין מנחות ס"ז ע"א ובד' ע' ע"ב והרבה נמצאים כיוצא באלו [ואולי י"ל נמי כאן מילתא בטעמא משום דגבי קרבן עו"י וכן בטומאת מקדש כתיב בהם טומאתו וגבי טומאת קודש כתיב וטומאתו. וכיון דאיכא דדמי לי' מדדמי לי' ילפינן וכמ"ש כה"ג בכ"מ בש"ס ומהן בעירובין נ"א דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה וכן בנזיר ה' דנין ימים מימים ואין דנין ימים מימימה משום דאיכא דדמי לי' יעו"ש] ומה מאוד יתיישב לן ג"כ עפי"ז הקושיא האחרונה שהקשו שם עוד בתוס' שבועות הנ"ל בסוף דבריהם והניחו בתימא דל"ל ג"ש דרבי [פי' מאי דיליף רבי שם ג"ש דבהמה טמאה לחייב קרבן על הקודש בהעלם טומאה] תיפוק מג"ש דטומאה דלענין קודש נמי דרשינן לי' בפ"ב דמכות ד' י"ד עכ"ד ושם במהרש"א ביאר דבריהם דמקשו אליבא דר' יוחנן שם במכות דגמיר האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש דהא ר"ל לא גמר האי ג"ש עיי"ש וזה לכאורה תמיה קיימת. אמנם בשום לב נלענ"ד בע"ה לתרץ קושיתם בטו"ט עפי"מ שכתבו התוס' בעצמם לעיל ד' ו' ע"ב ד"ה לא הזהיר על מה שפירש"י דילפינן אזהרת קודש ממה דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר וז"ל ותימא דבפ"ב דמכות ד' י"ד משמע דבין לר"י ובין לר"ל אתי האי קרא לאזהרת תרומה ואזהרת קודש נפקא לן לר"י מג"ש דטומאתו טומאתו ממקדש ולר"ל מבכל קודש לא תגע יעו"ש מש"כ עוד דמ"מ יתכן פירש"י לההוא תנא דאמר בפ' הערל בזב בעל ג' ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה והני אמוראי דמכות כר' ישמעאל דפליג התם ומוקי לה בתרומה ור' יוחנן גופי' מסיק לה בפ' הערל משמי' דר' ישמעאל דקרא מיירי בתרומה עכ"ל המתבאר מדברי התוס' דלהאי תנא דפליג על ר' ישמעאל שם ביבמות ע"ה ומוקי לקראי דאמור אליהם לדורותיכם וגו' איש איש מזרע אהרן וגו' דכתיבי בפ' אמור ויקרא כ"ב דמיירי בקדשים לדידי' ילפינן אזהרת קודש מהני קראי דכתיבי שם לא יאכל עד אשר יטהר ולדידי' שפיר י"ל דלא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכמ"ש נמי שם אליבא דר"ל דלא גמיר האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכמש"ש רש"י דלא למדה מרבו ורק אליבא דר' ישמעאל דמפרש לה להני קראי דאיש איש מזרע אהרן וגו' דמיירי בתרומה לדידי' הוא דפליגי ר"י ור"ל באזהרת קודש דלר"י ס"ל דילפינן מג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ולר"ל לית לי' האי ג"ש קידש ממקדש ויליף אזהרת קודש מקרא דבכל קודש לא תגע יעו"ש וא"כ הא לק"מ קושית התוס' הנ"ל שהקשו בשבועות ז' ל"ל ג"ש דרבי דיליף חיוב קרבן עולה ויורד בטומאת קודש מג"ש דבהמה טמאה ת"ל מג"ש דטומאתו דדרשינן לי' במכות אליבא דר' יוחנן נמי לענין קודש דשפיר י"ל דרבי ס"ל כהאי תנא דפליג על ר' ישמעאל ביבמות שם ע"ה ומפרש לקראי דאיש איש בזב בעל ג' ראיות וכו' ומיירי רק בקדשים ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה ויליף אזהרת קודש מהאי קרא דכתיב שם לא יאכל עד אשר יטהר ולית לי' לרבי האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש כמשנ"ת ורבא נמי דקאמר כאן אתיא טומאתו טומאתו ללמוד קרבן עו"י מטומאת מקדש אזיל ג"כ בשיטת ר"ל במכות שם דתניא התם נמי כוותי' דר"ל וע"כ דלא גמרינן האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ומשו"ה לא הזכיר כאן רבא האי ג"ש בתרווייהו בקודש ובמקדש ורק אג"ש דרבי סמיך דטומאת קודש ילפינן מג"ש דבהמה טמאה ורק טומאת מקדש לחוד הוא דיליף לה בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו מקרבן עו"י ואה"נ דמאן דגמיר ג"ש ללמוד קודש ממקדש לא ס"ל האי ג"ש דבהמה טמאה דקאמר רבי וראי' ברורה מצאתי לדברי בע"ה מסוגיא מפורשת בזבחים מ"ג ע"ב דאמרינן התם גופא וטומאתו עליו בטומאת הגוף א"א אלא בטומאת בשר נאמר כאן טומאתו ונאמר להלן טומאתו וכו' מה להלן בטומאת הגוף הכתוב מדבר אף כאן בטומאת הגוף הכתוב מדבר ופירש"י שם דיליף קודש ממקדש דע"כ איירי קרא בטומאת הגוף בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו ומצינו שם דרבי פליג ע"ז ויליף האי מילתא דקרא איירי רק בטומאת הגוף מדרשא אחריתא וקאמר רבי אומר ואכל בטומאת הגוף הכתוב מדבר וכו' מאי משמע וכו' הרי מבואר להדיא דרבי לא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ומ"מ י"ל שפיר דס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד לגבי טומאת מקדש ולחייב קרבן עו"י בהעלם טומאת מקדש אבל לא לגבי טומאת קודש וכנ"ל. המתבאר לנו מעתה לפי"ז דלרבי ע"כ לא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ואזהרת קודש בטומאה יליף מקרא דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ואזהרת תרומה בטומאה יליף מקרא דבכל קודש לא תגע וכדר' יוחנן במכות שם דמוקי להאי קרא בתרומה אלא דר"י שם ס"ל כדר' ישמעאל ביבמות ע"ה דמוקי לקרא דאיש איש מזרע אהרן דמיירי בתרומה וכמ"ש התוס' בשבועות ו' ומשו"ה יליף קודש ממקדש מג"ש דטומאתו טומאתו ולרבי ע"כ דלא ס"ל האי ג"ש דטומאתו ללמוד קודש ממקדש יליף אזהרת קודש מהאי קרא גופי' דאיש איש מזרע אהרן וגו' בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר כיון דמוקי להאי קרא דמיירי בקדשים וכנ"ל וכן מבואר ג"כ בתוס' יבמות ע"ה ע"א ד"ה והכתיב בשם הר' אפרים דע"כ להאי תנא דמוקי לקרא דאיש איש מזרע אהרן וגו' דמיירי בזב בעל ג' ראיות וכו' יליף אזהרה לאוכל תרומה בטומאה מקרא דבכל קודש לא תגע ע"ש ולפי"ז י"ל דמ"ש ר"ת ז"ל דר"ע ור"א לא ממעטי להעלם קודש אלא מקרבן עו"י אבל מ"מ חיב בחטאת קבועה דלא כתב כן ר"ת ז"ל אלא אליבא דרבא לשיטתו כפי המתבאר לעיל בסוגיא דשבועות ד' ז' דאמר שם רבא דדין טומאת מקדש דחיב בקרבן עו"י ילפינן מג"ש דטומאתו טומאתו וחיוב טומאת קודש סמיך רבא על הא דרבי דילפינן בג"ש דבהמה טמאה הנאמר בקרבן עו"י ובטומאת קודש וע"כ דלא גמיר לי' האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכמשנ"ת לעיל באורך וגם היקישא לא ס"ל לרבי להקיש קודש למקדש כיון דע"כ יליף אזהרת תרומה מקרא דבכל קודש לא תגע ולא איתקוש כלל קודש למקדש ומבואר ג"כ בשבועות י"ט ע"א דלחזקי' ועולא ע"כ דר"ע נמי כותי' דרבי ס"ל וכמש"ש ור"ע איידי דבעי למיכתב בהמה וחי' לכדרבי כתוב נמי כדתנא דבי ר"י וכו' עיי"ש [ועיין בדברינו לקמן בע"ה מה שכתבנו דר' יוחנן שם דפליג על חזקי' אזיל לשיטתו דגמיר לי' ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד נמי קודש ממקדש ודו"ק] לכן לדידי' לשיטתו שפיר י"ל דאף דהעלם מקדש ע"כ לגמרי פטור גם מחטאת קבועה כמ"ש הגרעק"א דהא הוי מתעסק (וכמו שכתבנו לעיל פלג א' בהג"ה דלרבא ודאי דהעלם מקדש הוי מתעסק במתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר ויש לפלפל עוד עפי"ז בישוב שיטת ר"ת עפ"י פלוגתת אביי ורבא הנ"ל אלא שלא נפניתי להרחיב עוד דברים בזה ומראה מקום אני לך] מ"מ העלם קודש יש לומר דחיב חטאת קבועה כדין כל דבר שחייבין על זדונו כרת דשגגתו חטאת כיון דהא לית לן מיעוטא יתירא למעט ולפטור העלם קודש ומקדש אלא מכיון דלא מצינו חיובא דקרבן עו"י רק גבי העלם טומאה לכן א"ח בקרבן עו"י ודאי די"ל דאדרבא משו"ה לא חייבתו תורה להעלם קודש בקרבן עו"י משום שנשאר בחיובא דידי' שחיב חטאת קבועה כדין כל ח"כ במזיד שחייבין בשוגג חטאת קבועה וכמו שנבאר לקמן בע"ה ליישב שי' ר"ת ממשה"ק עליו התוס' דהוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש משום דבהיקש וק"ו וכיו"ב שפיר ילפינן גם בכה"ג וכמ"ש התוס' ביומא מ' ע"ב [ועיין ג"כ ביבמות ד' ז' ע"א וע"ב שם ודו"ק] וכאן נמי ילפינן מהיקישא שהוקשה כה"ת כולה לע"ז דבהעלם מו"ק חייב ג"כ חטאת קבועה כיון דבמזיד חיב כרת עיין לקמן בדברינו ואף דבהעלם מקדש ע"כ לגמרי פטור משום דהוי מתעסק וכמ"ש הגרעק"א ז"ל מ"מ בהעלם קודש חיב חטאת קבועה דגם מתעסק חיב בו שכן נהנה וכיון דלא ס"ל השתא האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכן ג"כ לא איתקשי להדדי שפיר י"ל דבהעלם קודש חיב חטאת קבועה דלא נתמעט אלא מקרבן עו"י ונשאר בחיובו הקודם חטאת קבועה ובהעלם מקדש פטור לגמרי דהא מתעסק הוא וכמ"ש הגרעק"א ז"ל הא מיהת למאן דס"ל האי ג"ש דטומאתו ללמוד קודש ממקדש או להאי מ"ד דס"ל דאיתקשי להדדי בהיקש ודאי דמודה גם ר"ת ז"ל דכמו דבהעלם מקדש ע"כ דלגמרי נתמעט ופטור מן הקרבן דהוי מתעסק ע"כ דגם בהעלם קודש פטור לגמרי וכנודע דאין היקש למחצה ע' נוב"י מה"ת יו"ד סי' קצ"ה ושם סי' קצ"ו דע"כ כו"ע ס"ל דאין ג"ש למחצה ולהדיא מצינו בכריתות כ"ב ב' דפריך בגמ' אליבא דר"ע והא אין ג"ש למחצה וכבר ביארו המפרשים דכל דבר שבמלמד צריך ללמוד להלמד עיין יד מלאכי אות ל' וכיון דבהעלם מקדש ע"כ פטור גם מחטאת קבועה ודאי דכן הדין גם בהעלם קודש דשוין הן למאן דס"ל ג"ש או היקישא וכנ"ל ואף די"ל דהכי שאני דהוי מילתא דתליא בסברא דבהעלם מקדש פטור לגמרי משום מתעסק ובהעלם קודש דגם מתעסק חיב בי' שכן נהנה הו"ל להתחייב וי"ל דבכה"ג ל"א האי כללא דאין ג"ש והיקש למחצה וכמ"ש ג"כ הפנ"י ריש קידושין לענין למילף ע"ע דלא מיקני בחליפין מהיקש דאשה ועיי"ש בקו"א אות א' אמנם כבר כתבו האחרונים דמקושית התוס' בקידושין ד' ג' ע"א בד"ה ואשה שהקשו ניליף ע"ע מהיקש דאשה דלא מיקני' בחליפין משמע מפורש דאף במילתא דתליא בסברא אמרינן נמי האי כללא דאין היקש למחצה דהא האי נמי מסברא ידעינן דאין אשה נקנית בחליפין משום דאשה בפחות מש"פ לא מיקני' נפשה וע"כ דה"ה נמי בג"ש אמרינן גם בכה"ג אין ג"ש למחצה וילפינן מהדדי דדין אחד להם ואין לחלק לפי"ז בין העלם מקדש להעלם קודש ומודה ר"ת ז"ל דלהני דס"ל ללמוד מהדדי פטור לגמרי גם בהעלם קודש וכנ"ל דלא כתב כן אלא אליבא דרבא דס"ל כרבי לפי מה שהוכחנו דלית לי' האי ג"ש דטומאתו ללמוד קודש ממקדש וס"ל נמי דקרא דאיש איש מזרע אהרן מיירי בקדשים ויליף אזהרת תרומה מקרא דבכל קודש לא תגע ולא מצינו ג"כ דקודש איתקוש למקדש לדידי' דוקא כתב ר"ת ז"ל דאף דעל העלם מקדש פטור מחטאת קבועה מ"מ בהעלם קודש חיב בחטאת קבועה וכמשנ"ת:
פלג ט
ולפי דברינו נראה ליישב ג"כ קושית התוס' משה"ק על ר"ת ז"ל מסוגיא דלקמן בשבועות גבי העלם קודש דמוקי לה בנשיא ור"א ולא משני בהעלם קודש אע"כ דפטור לגמרי עיי"ש ולהנ"ל י"ל דהנה בסוגיא שם ד' כ"ד קאמרי תחלה רב ושמואל ור' יוחנן דגם באיסור הבא ע"י עצמו אמרינן כולל וכן ס"ל גם לרבא התם ופריך בגמ' ע"ז ממתניתין דיש אוכל אכילה אחת וחיב עלי' ד' חטאות ואשם אחד ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה וכו' ומשני דקרבן עו"י לא קחשיב ופריך מטמא שאכל את הקודש דקרבן עו"י הוא ומשני בנשיא ור"א וא"כ י"ל דאף דאליבא דרבא לשיטתו דלא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש איפשר הי' לתרץ ולאוקמי בהעלם קודש דחייב לדידי' בחטאת קבועה אליבא דר"ע ור"א מ"מ ניחא לי' טפי לאוקמי בנשיא ור"א כי היכי דתיתי שפיר גם לרבי יוחנן דס"ל התם ג"כ דאמרינן כולל באיסור הבא ע"י עצמו ותיקשי גם לדידי' מהאי מתניתין דיש אוכל אכילה אחת וכו' ולר"י דס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו גם לענין קודש ומקדש הא אין לחלק בין קודש למקדש וע"כ דס"ל לפטור גם העלם קודש אליבא דר"ע ור"א וכמשנ"ת ולכן מוקי לה טפי בנשיא ור"א כי היכי דתיתי שפיר גם לר' יוחנן ודו"ק:
ואף כי בתוס' שם בד"ה שלא אוכל משמע להו דבגמ' שם לא פריך אלא אליבא דרבא ונדחקו ליישב שם למה לא פריך ג"כ אליבא דר' יוחנן עיי"ש מ"מ הנה אין זה מוכרח ובפשוטו איפשר לומר דגם לר' יוחנן פריך ולהדיא מבואר בירושלמי שם בשבועות פ"ג ה"ד דר' בא בר ממל פריך לה מהאי מתני' על דעתי' דר' יוחנן עיי"ש ודאי י"ל דגם בתלמודא דידן ניחא לי' טפי לאוקמי בנשיא ור"א כי היכי דלא תיקשי גם לר' יוחנן וכנ"ל ודו"ק:
ומה מאוד יתיישב ג"כ עפי"ז מה שמצינו שם בשבועות ד' י"ט ע"א דר' יוחנן פליג התם על חזקי' וס"ל דר"ע ור"א לא פליגי בהאי דינא אי בעינן עד דידע באיזה נטמא ורק משמעות דורשין איכא בינייהו וי"ל דה"ט דפליג ר"י משום דאזיל לשיטתו דגמיר ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וס"ל דגם ר"ע ע"כ דגמיר האי ג"ש ואינו מחלק בין קודש למקדש וא"כ ודאי דלית לי' כלל האי ג"ש דרבי מה דיליף טומאת קודש מג"ש דבהמה טמאה דכולי מילתא יליף בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו וכנ"ל ולכן פליג על חזקי' דלחזקי' שם ע"כ מוקי לר"ע דכותי' דרבי ס"ל יעו"ש בסוגיא ור"י פליג ע"ז וכמשנ"ת ומצינו נמי להדיא בת"כ פ' ויקרא פ' י"ב דר"ע דריש דרשה אחרינא מהאי קרא דבהמה טמאה והכי איתא שם או נפש אשר תגע בכל ד"ט כו' יכול אפילו אם נגע אדם במגע טמאות יהי' חייב ת"ל בנבלת חי' בנבלת בהמה וכו' ר"ע אומר יכול אפילו נגע באוכלים ומשקים ובכ"ח יהי' חייב ת"ל בהמה מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינן אבות הטומאות ופירש שם בקרבן אהרן עפימ"ש בתוספתא בפ"א דשבועות דר"ע ששימש את נחום איש ג"ז דריש ריבויי ומיעוטי בכל דבר טמא רבה בנבלת שרץ מיעט לכל טומאתו חזר ורבה ומשו"ה מרבה לכל הני ולא מיעט אלא אוכלין ומשקין וכ"ח ת"ל בהמה שהוא יתר דאחר דאמר בנבלת חי' הרי בהמה בכלל חי' דכתיב זאת החי' אשר תאכלו ופי' גם בהמה וכו' עיי"ש בק"א הרי לפניך דר"ע דריש דרשה אחרינא מהא דכתיב בהמה אף שהוא בכלל חי' ולית לי' האי דרשא דרבי לפי"ז ושפיר י"ל דכן ס"ל לר"י דאה"נ דר"ע לא ס"ל האי ג"ש דבהמה טמאה דדריש רבי וכולי מילתא יליף מהאי ג"ש דטומאתו ולכן ס"ל דלא פליג נמי על ר"א ורק משמעות דורשין א"ב ודו"ק. ומרווחנא נמי ליישב בזה מה דקשיא לי מכבר בהא דמצינו ריש סוטה דפליגי ר"י ור"ע בשלשה דברים אי רשות או חובה לה יטמא וקנא את אשתו ולעולם בהם תעבודו ומפרש התם טעמא דר"י בכל הני משום דס"ל דכ"ד שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה יעו"ש ומשמע לכאורה דר"ע פליג ולית לי' האי כללא דהא לר"י הוא מדה בתורה דאף דאיכא למידרש לא דרשינן וכמו שבאמת נתקשו שם התוס' בריש סוטה אמאי לא נימא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן עיי"ש ועיין בדורל"צ ד"י מה שהאריך בדבר זה דמשמע דר"ע לא ס"ל להאי כללא דלא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה דודאי דוחק הוא לומר דרק בהני תלתא לא ס"ל האי כללא ובכה"ת כולה אית לי' דמאי שנא ולפי"ז יקשה ממה דמצינו בשבועות י"ט דמפורש הוא דר"ע ס"ל ג"כ להאי כללא בהא דטומאת מו"ק ולדברינו ניחא דבאמת לר' יוחנן דפליג על חזקי' לא ס"ל לר"ע האי דרשא דרבי וממילא דלית לי' נמי הא דכ"ד שנאמרה ונשנית וכו' ודו"ק היטב כי הדברים נכונים בע"ה [עתה מצאתי בס' מקו"ח להגאון מליסא ז"ל בחידושיו שם על מ' כריתות ד' ג' נתעורר בקושיא זו ותי' בדוחק דשא"ה דבל"ז מוכח דנשנית בשביל דבר שנתחדש בפסוק זה דנשנית חיה וכו' כמ"ש בתוס' שם עיי"ש ולענ"ד כמ"ש]:
**(הג"ה [ואולי י"ל נמי להיפוך וליישב שני קושיות התוס' הנ"ל משה"ק על ר"ת ז"ל ממ"ש רבא כאן הרי העלם מקדש בידו ופטור וכן ממה, שהוכיחו ג"כ מן הסוגיא דלקמן כ"ד דפריך אליבא דרבא ולא מוקי לה בהעלם קודש וע"כ דפטור ונימא איפכא דלרבא לשיטתו מודה ר"ת ז"ל דלר"ע ור"א פטור לגמרי וג"כ עפ"י דברינו הנ"ל רק די"ל דר"ת מפרש דרבא דקאמר לעיל ד' ז' אתיא טומאתו טומאתו ויליף טומאתו דכתיב גבי קרבן עו"י מטומאתו דכתיב גבי טומאת מקדש י"ל דאה"נ דס"ל לרבא דגם העלם קודש ילפינן בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו וכר"י דפליג על ר"ל במכות י"ד ע"ב וגמיר להאי ג"ש ללמוד קודש ממקדש ומאי דלא אסיק רבא ג"כ להאי טומאתו דטומאת קודש משום דמתרץ דברי רבי דיליף לעיל טומאת קודש מג"ש דבהמה טמאה וכנ"ל אבל אה"נ די"ל דרבא גופי' ס"ל האי ג"ש דטומאתו גם גבי טומאת קודש ולדידי' ודאי דאין לחלק בין קודש למקדש, וע"כ דס"ל דלר"ע ור"א פטור לגמרי גם בהעלם קודש וכנ"ל וי"ל נמי דה"ט מאי דפשיטא לי' לר"ת ז"ל דרבא ס"ל כר"י גם בזה משום דהא פסק רבא כר"י לגבי ר"ל בר מתלת וכמ"ש ביבמות ל"ו ע"א והרי מבואר ג"כ במכות שם דאיכא בינייהו בין ר"י לר"ל בזה לענין דינא דטמא שנגע בקודש ולענין טמא שאכל בשר קודש לפני זריקה אם לוקה עיי"ש ואף דבתוס' שבת ד' ע' ע"ב ד"ה נודע כתבו להסתפק דאיפשר דלא איירי רבא ביבמות שם אלא בדברים הנוהגים בזה"ז עיי"ש הנה מד' התוס' עצמם בסנהדרין מ"ז ע"ב ד"ה מ"ט משמע להיפוך עיי"ש [וע' מהרי"ק סוף שורש קס"ה מש"כ לדון בכל ההלכות שנאמרו בש"ס דאינן אלא בדברים הנוהגים בזה"ז אמנם ע' תוס' זבחים ו' ע"א ד"ה אחד ובמג"א סי' רי"ח ס"ק ג' ויש לדון ג"כ עפי"ז בד' הב"ש אה"ע סי' ו ס"ק ט"ז ודו"ק כי קצרתי] ואי נימא דרבא ס"ל כר"י דגמרינן קודש ממקדש ג"כ בהאי ג"ש דטומאתו טימאתו א"כ לק"מ משה"ק התוס' על ר"ת ז"ל מ"ש רבא כאן הרי העלם מקדש בידו ופטור דאה"נ דלרבא ס"ל דפטור גם בהעלם קודש לגמרי אליבא דר"ע ור"א וכן לא תיקשי נמי מסוגיא דלקמן ד' כ"ד ע"ב דגם התם הא אליבא דרבא קיימא וכנ"ל ור"ת לא קאמר לה אלא למאן דלית לי' האי ג"ש והיקישא ללמוד קודש ממקדש וכמו שביארנו אליבא דרבי אבל לר"י ור"ל וכן לרבא דס"ל ג"כ כותי' דר"י מודה דפטור גם בהעלם קודש אליבא דר"ע וכנ"ל ודו"ק]:)**
ולפי כל הנ"ל יתיישב היטב גם מה שהקשינו לעיל לשיטת ר"ת ז"ל ולפי מאי דאסביר לן הגרעק"א ז"ל דחלוק דין העלם קודש מהעלם מקדש אליבא דר"ע ואף דבהעלם מקדש ס"ל לר"ע דלגמרי פטור והיינו דמחטאת קבועה פטור משום דהוי מתעסק ומקרבן עו"י דאין לפטור אותו מטעם מתעסק ה"ט דמיפטר משום דמיעטי' קרא מ"מ בהעלם קודש ס"ל דחייב בחטאת קבועה ומשום דמתעסק ג"כ חייב בחלבים ועריות שכן נהנה וקרא לא מיעטי' אלא מדין עו"י וכמשנ"ת לעיל והקשינו דא"כ גם לר' ישמעאל ולרבי דפליגי על ר"ע נמי נימא הכי ואף דס"ל דתרי ונעלם אתיין לחייב בקרבן עו"י על העלם טומאה ועל העלם מקדש מ"מ אכתי י"ל דקרא אתא לחייב בהעלם טומאה ובהעלם מקדש בקרבן עו"י והיינו דקמל"ן קרא בהעלם מקדש דחייב בקרבן עו"י אף דמתעסק הוא וי"ל דהעלם קודש חיב בחטאת קבועה כדין כל ח"כ דהא באוכל קודש דנהנה גם מתעסק חיב בחטאת ומנלי' לר"י ולרבי לפטור העלם קודש ע"י קרב עו"י דילמא חייב בחטאת קבועה וחד ונעלם אתא להעלם טומאה ואידך ונעלם לא אתא אלא להעלם מקדש לחוד ולדברינו בע"ה א"ש מאוד דלר' ישמעאל לשיטתו ודאי לק"מ דכיון דר' ישמעאל מוקי לקרא דאיש איש וגו' דמיירי בתרומה וכמ"ש ביבמות ע"ה ולדידי' ע"כ לומר או דאית לי' האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכר' יוחנן במכות י"ד ויליף אזהרת קודש מג"ש דטומאתו או דס"ל כר"ל דיליף אזהרת קודש מקרא דבכל קודש לא תגע וממילא איתקוש קודש למקדש וכמבואר בתוס' שבועות ו' ע"ב ד"ה לא וע"כ דלר' ישמעאל אין לחלק כלל בין קודש למקדש וכשם שבהעלם מקדש לגמרי איתמעיט גם מחטאת קבועה כן בהעלם קודש נמי פטור לגמרי וכמשנ"ת דאין ג"ש למחצה ועיקר דברי ר"ת לא נאמרו אלא אליבא דר"ע לפי מ"ש רבא דהעלם קודש יליף מגז"ש דרבי מקרא דבהמה טמאה והעלם מקדש יליף מג"ש דטומאתו וע"כ ל"ל ג"ש והיקישא וכהאי תנא דפליג על ר"י ביבמות שם ומוקי לקרא דאיש איש וגו' בזב בעל ג' ראיות וכו' דמיירי בקדשים לדידי' הוא דמחלקינן בין העלם קודש להעלם מקדש וכנ"ל אבל לר' ישמעאל לשיטתו ודאי דאין לחלק בין קודש למקדש כלל וכנ"ל וז"נ מאוד:
פלג י
ורק דלכאורה הי' אפשר להקשות קושיתנו זאת אליבא דרבי דאיהו ע"כ לא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש דהא יליף קודש מג"ש דבהמה טמאה וכתבנו לעיל דע"כ לית לי' נמי האי הקישא וכמבואר בתוס' יבמות ע"ה א"כ לדידי' לכאורה תיקשי מנלי' לרבי דגם העלם קודש סגי לי' בקרבן עו"י דילמא נשאר בחיובא חטאת הקבועה דידי' כמו כל חייבי כריתות במזיד שחייבין בשוגג חטאת:
אמנם בשים לב לק"מ גם אליבא דרבי רק עלינו לבאר תחלה מה שנראה לדקדק עוד מדברי ר"ת ז"ל וצריך אני להרחיב דברים בזה דהנה ר"ת ז"ל כתב בטעמא דמילתא דלא מיפטר אלא מקרבן עו"י אבל חטאת קבועה חייב משום דהא גמרינן מע"ז דכל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת וצריך להבין מאחר דמצינו דפליגי תנאי בהאי מילתא מנין ילפינן לה להאי כללא דכל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת וכמבואר ביבמות ט' ובהוריות ח' דלרבי ס"ל דילפינן מג"ש דעלי' דבחטאת כתיב שם ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ובח"כ כתיב נמי עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר וכו' ורבנן ילפי לה מקרא דתורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה וכו' הוקשה כה"ת כולה לע"ז וכו' וא"כ למה מדייקי התוס' כאן בשבועות למנקט דוקא האי טעמא דרבנן ולא כתבו בסתם דהא קייל"ן דכל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת אשר ע"כ הנראה בע"ה דכונת דברי התוס' הוא דדוקא קאמר לה כן ר"ת ז"ל אליבא דרבנן דרק לדידהו דילפי להך כללא מקרא דתורה אחת דהוקשה כה"ת כולה לע"ז לדידהו כתב ר"ת ז"ל דס"ל דחייבין בהעלם מקדש חטאת קבועה ול"ח לה לדבר שיצא לידון בדבר החדש אבל אליבא דרבי מודה גם ר"ת ז"ל דפטור לגמרי מה"ט דיצא לידון בדבר החדש וטעמא דמילתא הוא עפימש"כ התוס' ביומא ד' מ' ע"ב ד"ה מה שהקשו והא יוה"כ הוי דבר שהי' בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש בגורל אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכו"ע איהו לא גמר מכללי' בזבחים מ"ט ותירצו דאפילו יצא לידון בדבר החדש גמרי מהדדי בק"ו או במה מצינו אם אין להשיב וכו' ומשמע שם מדבריהם דבג"ש והיקש לעולם גמרי מהדדי ואף אם יש להשיב אין משיבין עיי"ש ובפשוטו נראה דהני תרי כללי מה שאנו אומרים בדבר שיצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו כמ"ש בשבועות כ"ה ע"ב ובתמורה י"ג ע"ב וכן אידך כללא דא"א יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש חדא נינהו דחדא באידך תליא דמשום שא"א יכול להחזירו לכללו וכו' לכן אין לך בו אלא חידושו בלבד ומצאתי ג"כ בחי'. הרשב"א שבועות כ"ה ע"ב שכתב כן בפירוש עיי"ש וז"ב מאוד והרי כללא כיילו לן התוס' ביומא הנ"ל דהכי הוא פירושא דמילתא דמה שא"א ללמוד הדבר שיצא לידון בדבר החדש מן הכלל היינו רק בסתמא כמו בשבועת ביטוי שמשום שנאמרה בתורה סתמא משמע דגם שבועת העדות בכלל ומצינו ששבועת העדות יצא לידון בדבר חדש בראויין להעיד ובב"ד לכן אמרינן שא"א יכול להחזירו עוד לכללו ולחייבי' גם משום שבועת ביטוי וכן בתמורה י"ג שם גבי תמורת מעשר שהי' בכלל תמורה סתמא אבל בכה"ג דקרבן חטאת דלאו משום סתמא מחייבינן לי' לח"כ בחטאת קבועה אלא משום האי היקישא דתורה אחת שהוקשה כה"ת כולה לע"ז דכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת שפיר ס"ל לר"ת ז"ל דגם הכא בהעלם מו"ק אף דדין טומאת מו"ק יצא לידון בדבר החדש לחייב בהעלם טומאה בעו"י מ"מ עדיין אנו למידין העלם מו"ק בהאי היקישא לע"ז לחייבי' בחטאת קבועה דהא הקישא הוא ואין להשיב עלי' אף אם יש להשיב וזהו סברת ר"ת ז"ל ומ"מ ס"ל לרבותינו בעלי התוס' ז"ל כאן לחלוק עליו בזה דמ"מ חשוב הוא כדבר שיצא לידון בדבר החדש הא מיהת לרבי דיליף דין חטאת בח"כ שוגגין ממאי דכתיב ונודעה החטאת אשר חטאו עלי' ויליף לה בג"ש דהתורה מיירי כאן בחייבי כריתות ולא עדיף מאם הי' כתוב בתורה בפירוש שכל חייבי כריתות במזיד חייבין חטאת בשוגג דאמרינן בדבר שיצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו ואי אתה יכול להחזירו לכללו ודאי דמודה גם ר"ת ז"ל דאם הוי ס"ל לר"ע ור"א כרבי דילפינן דין חטאת קבועה בח"כ מהאי ג"ש דעלי דגלי על האי קרא דונודעה החטאת אשר חטאו עלי' דמיירי בחייבי כריתות דודאי פטור לגמרי בהעלם מו"ק כיון שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש ולא גמר שוב מכללי' דידי' ובמכוון מדייק ר"ת ז"ל לומר דמשו"ה מחייב לי' בחטאת קבועה בהעלם מו"ק משום דהא גמרינן מע"ז והיינו משום דכתיב תורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כה"ת כולה לע"ז דבכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת קבועה ומה"ט שפיר ילפינן גם העלם מו"ק בהאי הקישא אף שיצא לידון בדבר החדש וכמ"ש בתוס' יומא מ' הנ"ל דמ"מ גמרי מהדדי ע"י ק"ו ומה מצינו וכו' אבל לרבי דיליף מקרא דונודעה החטאת אשר חטאו עלי' אין כאן לא הקישא ולא ג"ש דהג"ש דעלי' לא אתא רק ללמדנו דהאי קרא דחטאת מיירי בח"כ והוי כאילו כתיב בקרא מפורש דכל ח"כ חייבין חטאת בשוגג דדבר שיצא לידון בדבר החדש יצא מן הכלל ואין לך בו אלא חידושו דבמאי נלמדנו מן הכלל הא בטומאת מו"ק לא כתיב בי' עלי' ללמוד אותו בג"ש וגם לא איתקוש כל חייבי כריתות להדדי ודאי דפטור בהעלם מקדש לגמרי ורק לרבנן דילפי מקרא דתורה אחת דכל חייבי כריתות איתקוש לע"ז הוא דס"ל לר"ת ז"ל דילפינן גם העלם מו"ק בהאי הקישא וחיב חטאת קבועה ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה:
ולהדיא מצינו לר"ע דיליף האי דינא דחייבי כריתות בהאי הקישא דתורה אחת כמבואר בשבת ס"ח ע"ב דפליג שם ר"ע על מונבז דמקיש שוגג למזיד מהאי קרא דתורה אחת דבעינן גם בשוגג שהיתה לו ידיעה ופריך ורבנן האי תורה אחת מאי עבדי לי' ומשני דמיבעי לי' להאי הקישא דאיתקוש כה"ת כולה לע"ז דדבר שחייבין על זדונו כרת חייב על שגגתו חטאת ועיי"ש ג"כ בתוס' ד"ה מה דלר"ע אית לן למימר דהוקשה כה"ת כולה למברך את השם הרי חזינן דר"ע יליף מהאי הקישא ולדידי' לשיטתו שפיר ס"ל לר"ת דחיב חטאת קבועה בהעלם מו"ק וכנ"ל. ודו"ק [ועיין בדברנו לסיומא דמ' מכות מה שהכרחנו ג"כ שיטת ר"ע בזה מהא דמכות י"ג ע"ב וכאן קצרתי]:
ולפי דברינו אלה ירוח לן מאוד ליישב ג"כ קושיתנו מה שהקשינו אליבא דרבי לפי המתבאר לנו מעתה דע"כ לא כתב ר"ת ז"ל כן אלא אליבא דרבנן דילפי חיוב חטאת בכל ח"כ מקרא דתורה אחת דהוקשה כה"ת כולה לע"ז ויליף מהקישא אף דיצא מן הכלל לידון בדבר החדש אבל לרבי לשיטתו דיליף האי דינא דח"כ חייבין בחטאת קבועה מג"ש דעלי' ודאי מודה גם ר"ת ז"ל דאין לך בו אלא חידושו וגם העלם קודש פטור לגמרי כמו העלם מקדש וא"ש מאוד דברי רבי ור' ישמעאל כל אחד לשיטתו וכנ"ל דר"י, לשיטתו ע"כ דס"ל האי ג"ש או הקישא מקודש ומקדש ואין היקש וג"ש למחצה ורבי אזיל לשיטתו דיליף מג"ש דעליה ולית לי' האי הקישא דתורה אחת ודאי ס"ל דגם העלם קודש פטור מחטאת קבועה ואי לאו דרבי' קרא לחייבי' בקרבן עו"י הוי באמת פטור לגמרי ומיושב היטב מה שהקשינו לעיל אליבא דרבי ור' ישמעאל דלדידהו ע"כ ס"ל דאין לחייב בהעלם קודש בחטאת קבועה ודו"ק היטב כי דברים נכונים ואמיתים הם בע"ה:
ומיושב מעתה בפשיטות מה שהקשיתי ג"כ לעיל בשם הג"ה פו"י לשיטת ר"ת ז"ל למה לא מוקי מתניתין דריש מכלתין כותי' דר"ע ובאמת כולהו לחיובא משום דבהעלם טומאה חייב קרבן עו"י ובהעלם מו"ק דליתא לקרבן עו"י הא מתחייב בחטאת קבועה לר"ת ז"ל וכנ"ל דלפי משנ"ת לקיים דברי הגרעק"א ז"ל דגם ר"ת ל"ק אלא בהעלם קודש אבל בהעלם מקדש גם לר"ת ז"ל ע"כ דפוטר ר"ע לגמרי משום דמתעסק הוא א"כ שוב א"א למינקט לר"ע גבי ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע כיון דבהעלם מקדש לגמרי פטור וכנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא מאוד בע"ה: