אור ברסלב

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ה

מערכה ד

בע"ה לסיומא דמ' מכות והתחלה לראש המסכת ולמ' שבועות

פלג א

תמן תנינן שלהי מכות כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה ה"ה כאחיך דברי רחב"ג וכו' ובגמ' שם א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על רחב"ג אמר ראב"א אב"ר תנינן אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו ביד"א וזה זדונו בהכרת וא"א אידי ואידי בידי אדם הוא רנב"י אמר ה"מ ר"י הוא דאמר מלקות בח"כ ליכא וכו' ר"א אמר אפילו תימא רבנן זה עיקר זדונו ביד"א וזה עיקר זדונו ביד"ש וכו':

והנה מבואר ברמב"ם ספי"ז מה' סנהדרין ה"ז דפסק כרחב"ג אמנם בלח"מ שם פי"ח ה"ב הרבה להקשות על סתירת ד' הרמב"ם הנ"ל דמשמע מזה דס"ל דח"כ ל"צ אזהרה וכמ"ש במכות י"ג ע"ב ומשו"ה לוקה בח"כ דלא איצטריך הלאו לאזהרת כרת ובס' המצות שורש י"ד כתב דלא ענש הכתוב מיתה או כרת אא"כ הזהיר וכ"כ ג"כ בפי' המשנה רפ"ג דמכות עיי"ש מ"ש בישוב הדברים אולם במל"מ שם השיג עליו המגיה ודחה דבריו עוד הוסיף להקשות על הרמב"ם עפימ"ש התוס' בחולין פ' ע"א דמתניתין דר"פ או"ב דקתני הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים לא אתיא כרחב"ג (כן הגיה בתוי"ט וזה מוכרח דלא כמ"ש במהרש"א וכן הוכיח בנוב"י או"ח סי' קכ"ח ע"ש] וקשיא על הרמב"ם שפסק שם דח"כ שלקו נפטרו מן הכרת ופסק ג"כ דכל ח"כ לוקין וליישב כל זה יצא לחדש וז"ל דס"ל להר"מ דמ"ש ר"ע ח"כ לוקין ה"ד במי שעבר על ל"ת שחייבין עלי' כרת כדדייק לישני' וכו' אבל מי שמחלל שבת בלא עדים דנתחייב כרת אינו לוקה כיון שהלאו שבו ניתן לאזהרת מב"ד וזה מבואר בדבריו בפי' המשנה וכו' וזה דעת רש"י בר"פ אלו הן הלוקין וכו' ונראה שלמד חילוק זה ממש"ש בגמ' דח"כ לוקין משום ג"ש דלעיני מלעיניך כלומר דבפ' קדושים כתיב גבי אחותו ונכרתו לעיני וכתיב גבי מלקות ונקלה אחיך לעיניך וא"כ דיו לבהמ"ד וכו' ודוקא ח"כ בלבד כההיא דאחותו אבל שאר ח"כ שי"ב מיתת ב"ד א"ב מלקות דלא נכנסו בכלל הג"ש ולפי"ז מ"ש דח"כ שלקו נפטרו היינו במי שחילל שבת בזדון בלא עדים דנתחייב כרת ופטור ממלקות בזה אמרינן דאם לקה נפטר מן הכרת אבל האוכל חמץ בפסח וכיו"ב דחייב מלקות וכרת לא נפטר מהכרת ע"י המלקות וזו היא ששנו כל ח"כ לוקין וכו' עיי"ש [ובח"ס או"ח סי' קע"ה משיג עליו ממקומו ממ"ש במגילה ז' וא"א אידי ואידי ביד"א הוא ומאי פריך הא ביוה"כ נלקה כדין ולא נפטר מן הכרת אא"כ נלקה שלא כדין היינו על לאו של מב"ד וע"כ דלא כהמגיה הנ"ל וזו אינו השגה כ"כ דגם בח"כ איפשר שילקה שלא כדין וכמו בדלא אתרו בו דמשמע בכה"ג ס"ל להמגיה דנפטר מידי כרת משום שמן הדין א"ח מלקות ורק בעובר על ח"כ ואתרו בו כתב דלא נפטר מכרת ע"י המלקות כיון שעפ"י הדין חייב שניהם כרת ומלקות ע"ש] ולענ"ד אף כי ראש דבריו אמת במ"ש לדייק דברי הרמב"ם וליישבם במ"ש לחלק בין ח"כ לחוד לבין חייבי מב"ד שח"כ ע"י שלא התרו בו דזה ודאי שריר וקיים דבחמב"ד כיון שהלאו ניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עליו הנה סוף דבריו תמוהים מאוד ובמחכתה"ר אזיל בזה בתר איפכא לומר דמאי דאמרינן ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי בהני שחייבין מב"ד ועברו עליהם בזדון בלא עדים שנתחייב כרת ופטור ממלקות בהו אמרינן דאם לקה נפטר מן הכרת אבל בהני ח"כ שאין עליהן אלא ח"כ כיון שחייבין כרת ומלקות לא יפטר מן הכרת ע"י המלקות דזה לא ניתן להיאמר כלל דהאיך איפשר לומר דמ"ש כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי במי שפטור ממלקות עפ"י הדין ולא מיבעיא בהאי גונא שכתב הוא ז"ל שחילל שבת בזדון בלא עדים דבכה"ג ודאי שא"א שילקה בב"ד עפ"י עצמו וכמ"ש ברמב"ם ספי"ח מה' סנהדרין וז"ל גזה"כ הוא שאין ממיתין ב"ד ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא עפ"י שנים עדים וכו' אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש הוא וכו' וכללו של דבר גזירת מלך היא עכ"ל הרי דא"א שילקה כלל בכה"ג בלא עדים עפ"י ב"ד אלא אף בעבר בעדים שלא בהתראה ג"כ אינו נראה כלל שיחייבו אותו הב"ד מלקות כדי לפוטרו מן הכרת כיון שפטור הוא ממלקות עפ"י הדין והאיך איפשר שילקו אותו וע"כ הא דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי בהני ח"כ שהתרו בו ומ"מ עיקר קושיתו זאת לק"מ משה"ק בסתירת פסקי הרמב"ם ז"ל דאין זה סתירה כלל לענ"ד דאף דפסק דכל ח"כ לוקין מ"מ שפיר פסק דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן רק דמ"מ הא ודאי הרבה מח"כ שאין לוקין כמו הני שלא התרו בהן או שא"א כלל להלקותן עפ"י אומדנא דבי דינא והני עומדים בחיוב כרת שלהן אבל הני ח"כ שלקו שפיר נפטרו מידי חיוב כרת שלהן וגם במה שנתקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל שם בחולין פ' הנ"ל ולא פירשו כן לישנא דמתניתין דחולין הנ"ל דהראשון חייב כרת היינו בשלא התרו בו או בגונא אחרינא שלא נלקה ומ"ש ושניהם סופגין היינו בהתרו בו ואז אה"נ שנפטר ג"כ מח"כ דידי' כבר נתלבטו האחרונים ז"ל מה דלא ניחא להו להתוס' ז"ל לפרש כן ועי' ג"כ בתוס' הגרעק"א על משניות פ"ה דחולין שם אות כ"ב משה"ק ע"ד התוס' הנ"ל מהאי סוגיא דמכות הנ"ל דאר"י חלוקין עליו חביריו על רחב"ג ופריך תנינן אין בין שבת וכו' ודחינן והא מ"מ תנינן כן במתניתין דחולין הנ"ל וכן הקשה הגאון הנ"ל גם בספרו דו"ח מגילה ז' ע"ב ושם כתב דבאמת י"ל פירושא דמתניתין דחולין הנ"ל כן דהראשון יש בו שני מיני חיובים או כרת אם לא אתרו בי' למלקות או שסופג ארבעים בהתרו בו ואז ליכא כרת אלא שבתוס' דלא ניחא להו לפרש כן תיקשי כנ"ל ולפלא שלא הזכיר האי פירושא בשם התוי"ט ז"ל שכתב כן שם בחולין עיי"ש. ובנוב"י שם או"ח מ"ת סי' קכ"ח באמת מפרש דזהו כונת התוס' בחולין שם להקשות על האי סוגיא דמכות דמהאי מתני' מוכח דפליג על רחב"ג עיי"ש אמנם לשון התוס' לא משמע כלל דכונתם להקשות וסתמא קאמרי דזהו דלא כרחב"ג והיטב אשר דיבר בזה בס' לב ארי' שם שמפרש דגם התוס' מודים דמתניתין ודאי איכא לפרושי הכי דח"כ אם לא התרו בו למלקות וסופג את הארבעים אם התרו בו וכמ"ש בתוי"ט אלא דכונתם לדייק מסוגית הגמ' שם דע"כ לא אתא כרחב"ג רק דחייב כרת ומלקות ביחד וכ"מ שם ממאי דפריך התם שני מתקבל בפני' הוא כרת נמי ליחייב ול"ק שני נמי כרת ליחייב כמו הראשון מזה הוכיחו דע"כ הראשון ח"כ ומלקות ביחד ומשו"ה פריך על השני נמי שיתחייב גם הוא כרת ומלקות ביחד עיי"ש מ"ש דמשו"ה הוא דמציינו התוס' דבריהם שם בסוגיא ולא על מתניתין משום דהכרח דבריהם הוא מן הסוגיא ולא מן המתניתין עיי"ש וז"ל הא מיהת בלישנא דפיסקי הרמב"ם ז"ל ודאי דאין לדחוק ולהקשות ובריוח נוכל לפרש דבריו דאה"נ דמוטל עליו ח"כ והיינו קודם שהלקו אותו ואם נזדמן לו שלקה נפטר מח"כ שלו וביותר למש"כ בתוי"ט ז"ל דהרמב"ם מפרש גם למתניתין דחולין הנ"ל כן דח"כ כשלא התרו בו ושניהם סופגין כשהתרו יעו"ש וז"פ וברור:

והיוצא לנו מזה דאדרבא שפיר פסק הרמב"ם כרחב"ג דכל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן דוקא בחייבי כריתות לחוד שאין עליהם חיוב מיתה כלל ובהני לחוד הוא דקאמרינן שאם לקו נפטרו מידי כריתתן, מפני שח"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים וכדר"ע לעיל במכות י"ג ע"ב אבל בחייבי מיתות ב"ד אף דאיכא גם בהו חיוב כרת במזיד ולא אתרו בו למיתה מ"מ לא שייך אצלם כלל לומר דאם ילקו יפטרו מידי כריתתן אף אם יתרו בהן למלקות לפי שאין בהם דין מלקות כלל וכדקייל"ן דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו כמש"ש ברמב"ם פי"ח מה' סנהדרין ה"ב ולהיפוך ממש מדברי המגיה במל"מ הנ"ל וכ"ז פשוט וברור:

פלג ב

ומעתה נבוא לבאר עוד איך שר"ע נמי ס"ל כדרחב"ג הנ"ל דח"כ שלקו נפטרו מ"כ דהנה בסוגיין כאן שלהי מכלתין הקשה הבעה"מ ז"ל דלמה לא פשטוה מהא דר"ע דאמר לעיל במכות י"ג ע"ב דח"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד ש"מ מוחלין להן טעמא דעשו תשובה הא לא עשו תשו' לא נפטרו מידי כריתתן אלמא ר"ע חלוק על רחב"ג דרחב"ג הא בשל"ע תשובה קאמר דאי בשעשה תשובה תשובה פוטרתו ולא מלקות עיי"ש מ"ש לתרץ ומ"ש הרמב"ן ז"ל לדחות את דבריו ובמלחמות תירץ דלעולם י"ל דר"ע כרחב"ג ס"ל והכי קשיא לי' ח"כ אמאי ישנו בכלל מלקות מ' וא"א שלא ילקה ויעמוד בחיוב כרת שבו וכמו שעושין בחייבי מב"ד שנידון בחמורה והכא כרת חמור הדר אמר לפיכך דנין אותו במלקות שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו הכרת וכיון שכן עונש מלקות עיקר שהכרת אין עונשן עונש גמור ומלקות חמור ממנו נידון בחמורה שהכרת קל הוא שהרי איפשר שלא יתקיים בו שב"ד של מעלה מוחלין לו עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

וראיתי להנוב"י ז"ל באו"ח מ"ת סי' קכ"ח שהקשה בהאי סוגיא דמכות י"ג ע"ב דקאמר שם ולר"ע א"ה ח"כ נמי מאי אמרת שאם עשה תשובה השתא מיהת ל"ע תשובה והקשה שם מאי פריך הגמ' הא ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ ליכא ב' רשעיות עיי"ש מ"ש לתרץ דקושית הגמ' הכא הוא אליבא דר"י דקאמר שלהי מכות דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג וכונת חביריו פירש בריטב"א דהוא על ר' ישמעאל ור"ע דס"ל בהא כרחב"ג דאיכא מלקות בח"כ דל"מ מי שסובר כן אלא ר"י ור"ע ואפי"ה פליגי על רחב"ג בהא וסברי דמלקות אינו פוטר מכרת ופריך כאן אליבא דר' יוחנן דאיהו ס"ל ע"כ דר"ע לית לי' הא דרחב"ג יעו"ש:

וכפיה"נ אישתמיט מיני' במחכתה"ר לפי שעה דברי רבותינו הבעה"מ והרמב"ן ז"ל הנ"ל שקדמוהו בקושיא זו אלא שהם מקשים זאת ע"ד ר"ע בעצמו במ"ש שאם עשה תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו דמשמע שאם ל"ע תשובה לא נפטר מן הכרת אף שלקה והוא ז"ל מקשה זאת על קושית הגמ' דפריך השתא מיהו לא עשה תשובה דמ"מ ליפטר מן הכרת ע"י המלקות וכנ"ל וביותר תמוה מש"ש לתרץ זאת דפריך בגמ' אליבא דר' יוחנן דס"ל דר"ע ע"כ פליג על רחב"ג דאדרבא זאת היא עיקר הקושיא שהקשו רבותינו הראשונים ז"ל מכיון שמוכח מדברי ר"ע הנ"ל דע"כ פליג על רחב"ג א"כ מאי קמל"ן ר' יוחנן שם בשלהי מכלתין דחולקין עליו חביריו על רחב"ג הא להדיא מוכח כן מד' ר"ע הנ"ל וכמו דפריך התם על ר"י ממתני' דמגילה והיינו קושיתם וכנ"ל:

אמנם ד' הרמב"ן הנ"ל צריכים ביאור דאף דזה פשוט בכונתו דאף כי איסור כרת ודאי חמור מאיסור מלקות שהרי חייבין על שגגתו קרבן ואין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ואיסור מלקות קיל הימנו מ"מ ס"ל דעונש הכרת קיל מעונש המלקות ומה"ט גופה לפי שאיפשר שיפטר מעונש הכרת ע"י התשובה שעונשה ביד"ש משא"כ עונש המלקות דבידי אדם הוא א"א שיפטר מזה ע"י התשובה וז"פ אכן לכאורה קשיא לי ע"ד הרמב"ן ז"ל ממקומו שם מן הסוגיא דאיירי בה דמשני ר"א זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו ביד"ש דפירש"י משום שעיקר עונשו של יוה"כ ביד"ש הוא דאע"ג דאיכא חיוב מלקות בח"כ הוא אינו עיקר החיוב דכרת חמור ממלקות וכו' ונמצא חיובו החמור ביד"ש הוא עכ"ל ופירוש זה מוכרח דפירוש השני של רש"י ז"ל כבר דחה רש"י בעצמו עיי"ש הרי מוכרח שעונש כרת חמור ממלקות והדר קשיא קושית הבעה"מ ז"ל דאין לפרש דברי ר"ע דס"ל דמשו"ה נידון במלקות ולא בכרת משום דעונש מלקות חמור מן הכרת לפי שאם עשה תשובה לא יתקיים בו העונש שב"ד של מעלה מוחלין לו א"כ נמצא שעיקר זדונו בידי אדם הוא שהרי לפי"ז עיקר חיובו הוא המלקות שחמור מכרת לפי"ד הרמב"ן ז"ל הנ"ל וצ"ע לכאורה:

פלג ג

ובהתבונני בזה מצאתי להוכיח מן הסוגיא גופה דע"כ ס"ל לר' יוחנן דמלקות חמור מן הכרת דהנה מבואר במגילה ז' ע"ב דמתני' דאין בין שבת ליוה"כ אלא וכו' דמשמע הא לענין תשלומין זו"ז שוין ע"כ כרנבה"ק אתיא דס"ל יוה"כ כשבת לתשלומין **(הג"ה [עיין בטו"א מגילה שם משה"ק במ"ש רנבה"ק הי' עושה את יוה"כ כשבת וכו' כיון דכל ח"כ לדידי' פטורין מן התשלומין א"כ מ"ש יוה"כ דנקט ע"ש ובקו"א מביא מ"ש בירושלמי שם להדיא דאה"נ דלרנב"ה דוקא יוה"כ פוטר מתשלומין משום שאין היתר לאיסורו ע"ש ועדיין צריך ישוב לשיטת תלמודן דידן דס"ל אליבא דרנב"ה דבכל ח"כ פטור מן התשלומין וכמ"ש בכתובות ל' ע"א ה"מ בבא על הנדה שמשלם קנס וכו' לאפוקי מדרנב"ה ושם ל"א ב' מודה רנב"ה בגונב חלבו ש"ח ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב וכו' הרי דבלא"ה פטור לרנב"ה וצריך טעמא מ"ש יוה"כ דנקט:

ולכאורה הי' אפשרי לומר דרנב"ה רבותא קמל"ן בזה דהנה בכתובות שם ל"ה ע"ב פריך אליבא דר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין מאן תנא דפליג על רנב"ה וכו' דהא לעולם ליפטר מיהת מן התשלומין משום עונש המלקות אף אם אין הכרת פוטרתו דבשלמא לר' יוחנן איפשר דמיירי בשלא התרו בו יעו"ש ברש"י ומשני אי ר"מ אי ר' יצחק ע"ש והקשה בס' מעה"ח פ' נשוא כיון דע"כ מאי דפריך שם בכתובות מאן תנא דפליג על רנב"ה לא קשה על מתני' דכתובות הנ"ל דהא להדיא מוקי לה ר"ל שם כר"מ וע"כ דלא פריך רק על מתני' דשבועות ל"ג דתנא התם מדליק גדישו ש"ח ביוה"כ חייב בתשלומין וא"כ תיקשי הא י"ל דאה"נ דס"ל לרבנן דיש מלקות בח"כ ומלקות פוטר רק שאני התם ביוה"כ דמיירי בזמן שביהמ"ק הי' קיים מדמחייב קרבן שבועה ועל חיוב מלקות דל"ת הא השעיר מכפר גם בלא תשובה וכמ"ש ברמב"ם פ"א ה"ב מה' תשובה ורק נשאר עליו עדיין חיוב כרת שאין השעיר מכפר בלא תשובה ופליגי רבנן על רנבה"ק וס"ל ח"כ ישנן בכלל תשלומין ולא פריך מידי לאביי דלא ס"ל לחלק בין עבירות דיומא לשארי עבירות עיי"ש מ"ש לתרץ משום שאין היוה"כ מכפר על עבירות שב"א למקום כ"ז שלא נתכפר לו עבירות שב"א לחבירו וכאן נמי שהדליק גדישו ש"ח כיון דגם בקלב"ם חייב מיהת לצאת יד"ש והרי יש בידו עבירות שב"א לחבירו וכ"ז שאינו מרצה א"ח אין יוה"כ מכפר גם על העבירה שב"א למקום וממילא פטור מן התשלומין בב"ד ואין העדים חייבין בק"ש כ"א בכפירת ממון שניתן להוציא בב"ד ואשמועינן תנא דמתניתין דחייבין דלא כרנב"ה וכאן הא נשאר גם חיוב המלקות דהא אין יוה"כ מכפר עדיין כיון שיש בידו עבירה של ב"א לחבירו עיי"ש:

והנה אף כי דברי חכמה הן ונובעים ממעין החכמה אבל לדין יש תשובה לבד מה שיש לדון במש"ש דלרנבה"ק אף דהכרת פוטרתו מתשלומין עדיין חייב לצאת ידי"ש שמבואר בס' הצל"ח פסחים כ"ט להיפוך דלרנבה"ק בקלב"ם ליכא חיוב כלל גם לצאת ידי"ש ונדברנו מזה בע"ה שלהי מ' סנהדרין ע"ש ומשם גופה יש להוכיח דע"כ לרנבה"ק אין כאן חיוב כלל גם לצאת יד"ש דהא לכאורה יש להקשות שם בשבועות ד' ל"ג דקאמר מתני' דלא כרנב"ה וכו' והא י"ל דמתני' מיירי בשוגג לשיטת רש"י פסחים כ"ט דבשוגג מודה רנבה"ק דחייב. ולכן בהדליק גדישו ש"ח בשבת הא פטור מן הממון גם בשוגג ולית כאן כפירת ממון וביוה"כ איכא כפירת ממון בשוגג. ומצאתי בישוי"ע חו"מ סי' כ"ט שהקשה כן ומתרץ עפימ"ש הרשב"א בשבועות ל"א גבי משחק בקוביא דמשו"ה חייב אף דרבנן פסלו אותו מ"מ איכא כפירת ממון לפי שבקל יוכל לתפוס ומזה פשיטא לי' להש"ס כאן דמיירי במזיד ועבדינן החומרא דבזה ל"מ תפיסה לשי')** וא"כ לכאורה יש להקשות לפי"ז מאי פריך דמהאי מתניתין מוכח דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג וס"ל דח"כ שלקו לא נפטרו מ"כ הא י"ל דרנב"ה ס"ל דאין מלקות כלל בח"כ משום שהכרת פוטרו מן המלקות כמו שהמיתה פוטרת מן המלקות כמו דס"ל לדידי' דכרת דומה ממש למיתת ב"ד בהאי דינא דפוטר מן התשלומין וכבר הרגיש בזה בהפלאה כתובות ד' ל' ע"א תוד"ה הכל מודים עיי"ש מ"ש דע"כ ר' יוחנן דאמר חלוקין עליו חביריו וכו' ומתניתין ס"ל דח"כ שלקו, לא נפטרו מידי כריתתן וכן לשינויא דרב אשי כאן שזה עיקר זדונו ביד"ש ע"כ ס"ל דמתניתין דאין בין שבת לאו כרנבה"ק אתיא משום דלרנבה"ק באמת ס"ל דכרת כמיתה ולדידי' הכרת פוטר ג"כ מן המלקות כמיתת ב"ד עיי"ש ומשמע לפי"ז דלרנבה"ק ע"כ ס"ל דכרת חמור מן המלקות שהרי ס"ל דעונש הכרת פוטרתו מן המלקות משום שנידון בתמורה ומדרנב"ה נשמע **(המהרש"ל המובא בש"ך חו"מ סי' כ"ח וע"כ דלא כרנב"ה דאי בשוגג גם בהדליק בשבת איכא כפירת ממון לענין תפיסה כיון דחייב לצאת יד"ש ודפח"ח ולפי"ז ע"כ לומר דלרנבה"ק גם לצאת יד"ש א"ח שהכרת פוטרתו ודו"ק הנה גם במ"ש דאין יוה"כ מכפר על עבירות שב"א למקום משום שלא נתכפר לו עדיין ב"א לחבירו הנה כבר הוכיחו המפרשים להיפוך דגם קודם שנתכפרו לו עבירות שב"א לחבירו מ"מ מתכפרים לו עבירות שב"א למקום ואינו מעכב את הכפרה וכמ"ש ברי"ף על ע"י שלהי מ' יומא עיין אגודת אזוב עומק ראשית דרוש ג' שמוכיח כן ממ"ש בשבועות י"ג באוקימתא דרבא דמוקי להך ברייתא דאיתא לא נתענה בו ולא קראו מ"ק מנין שמכפר וכו' דהיינו על שארי עבירות ולא על מה שלא התענה ולא קראו מ"ק דאלמא שיוה"כ מכפר לחצאין וכ"ש בעבירות שב"א לחבירו שהם מסוג אחר שאינו מעכב הכפרה על שאר עבירות שב"א למקום ע"ש [ורק לענין האי מילתא גופא יש לדון בזה כמו בלאו דגזילה וגניבה שהעובר עליהן חוטא גם ב"א למקום וגם ב"א לחבירו בזה אולי י"ל שכ"ז שלא ריצה א"ח לא נמחל לו גם החלק שב"א למקום ובדרושים הארכתי בזה ואכ"מ ועיין מש"כ כאן בהקדמת הספר בע"ה מענין זה]:

וממילא שנדחה נמי עפי"ז מה שראיתי בס' י"ח סי' ל"ט שמתרץ קושית הטו"א הנ"ל בשם הגאון מה"ר אבלי מווילנא ז"ל דרנב"ה מתרץ בזה הקושיא כרת דיימא היכי משכ"ל ומשני שאכל של חבירו וכיון שאינו מתכפר חלק שב"א לחבירו גם החלק של ב"א למקום אינו מתכפר ומשו"ה ח"כ ופטור מתשלומין ע"ש ולהנ"ל גם זה נדחה דזה איסור אחר הוא ואינו בדין שמה שחטא בממון חבירו יעכב את אשר חטא כלפי שמים באיסור יום הכיפורים וכנ"ל:

ובעיקר קושית המעה"ח הנ"ל נ"ל לסתור הנחתו במה שהחליט דהל"ת ודאי נתכפר משום דהוי בכלל קלות ואזדא לה עונש מלקות אף דהוא איסור כרת ולא נשאר עליו אלא החיוב כרת וכו' והדעת נוטה דכל איסור שי"ב חיוב כרת ה"ה בכלל החמורות שאין יוה"כ מכפר בלא תשובה גם איסור המלקות דאית בי' ורק בל"ת לחוד שאין בו שום עונש אחר יותר ממלקות בזה הוא שאמרו שהוא בכלל הקלות חוץ מלאו דלא תשא אבל לאו שי"ב עונש כרת גם הל"ת שבו בכלל החמורות הוא ולא מתכפר בעיצומו של יום בלא תשובה. ובזמן שביהמ"ק קיים שהשעיר המשתלח מכפר על הקלות בלא תשובה הא על החמורות גם השעיר המשתלח אינו מכפר בלא תשובה והל"ת ההיא שי"ב עונש כרת ודאי שבכלל החמורות הוא וכ"ז שלא נתכפר לו עונש הכרת לא נתכפר לו עדיין גם עונש הל"ת לענין המלקות ואזדא לה קושית המעה"ח שלא נאמרה אלא לחידודא בעלמא אלא שמ"מ יועילו לנו דברי המעה"ח הנ"ל לתרץ מאי דנקט רנבה"ק האי לישנא דיוה"כ כשבת לתשלומין דקמ"ל רבותא שלא נטעה לומר שאין הכרת פוטר מן התשלומין אלא המלקות וכמו דס"ל לר"ל דגם חייבי מלקות שוגגין נמי פטורין מן הממון ונימא דהל"ת לגבי המלקות מן הקלות הוא ויוה"כ מכפר אותו גם בלא תשובה וממילא יתחייב בתשלומין קמל"ן דעונש הכרת הוא שפוטרתו ומן החמורות הוא וממילא, פטור גם ביוה"כ לפי שעונש הכרת לא נמחל לו עדיין וכנ"ל

והי' מיושב ג"כ לפי"ז מה שבירושלמי מדייק מלשון זה דדוקא נקיט יוה"כ שאין היתר לאיסורו ואיסור אחר של כרת אינו פוטר לרנבה"ק משום שי"ל שהירושלמי אזיל לשיטתו דמבואר בירושלמי פ"ח דיומא סוף ה"ו דגם ל"ת הוא מן החמורות ורק עשה לחוד חשיב לה שם בקלות ע"ש ועיין א"א שם עומק אחרית דרוש ב' מזה א"כ אין כאן שום רבותא דהא, כל ל"ת הוא מן החמורות ואין יוה"כ מכפר בלא תשובה לכן מדייק דדוקא נקט יוה"כ פוטר. או משום דהא מרא דתלמוד ירושלמי הוא ר' יוחנן ואיהו הא ס"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין וא"א כלל לטעות ולאמור דהמלקות הוא שפוטרתו וי"ל עוד בזה וקצרתי מפני שהוא ע"ד הפלפול וטפי נראה לומר בפשיטות ליישב קושית הטו"א הנ"ל די"ל דרבותא קמל"ן רנב"ה במאי דנקט יוה"כ שלא נימא דביוה"כ מיהת יתחייב בתשלומין משום שעיצומו של יום מכפר גם על הכרת קמל"ן דלא ופטור מן התשלומין לרבא בשבועות י"ג וכריתות ז' משום דמודה רבי בכרת דיומי' ולאביי שם דאינו מחלק ע"כ נימא דקמל"ן רנב"ה דלא כרבי וס"ל דאין יוה"כ מכפר בלא תשובה ותשובה הא לא מהני לפוטרו מחיובא שנתחייב בדיני אדם וכמבואר בכמה דוכתי וע' נוב"י מ"ק או"ח סי' ל"ה מ"ש בטעמא דמילתא שכ"א יאמר שהוא מתחרט ולא יענשו לעולם עיי"ש וי"ל עוד בכ"ז וקצרתי]:)** נמי לרבנן דגם לדידהו כרת חמירא ממלקות ורק דס"ל דאין בכח הכרת לפטור מן המלקות כמו שאינו פוטר מממון דודאי כרת חמור מתשלומין ומ"מ ס"ל דאין בכח הכרת לפטור כלל אבל ודאי י"ל דגם לרבנן חמירא הכרת מן המלקות וכפשטות הסוגיא דמכות לעיל י"ג ע"ב דקאמר ור"ע מ"ט כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' ולר"ע א"ה חייבי כריתות נמי וכו' הרי מפורש דס"ל לסתמא דסוגיא התם דכרת חמור מן המלקות אמנם עיי"ש בהפלאה עוד מש"כ בד' ל' ע"ב דהאי מילתא אי ס"ל לרנב"ה דהכרת פוטר מן המלקות או לא תלי בפלוגתת אביי ורבא דפליגי שם אליבא דרנב"ה דרק לרבא דס"ל דיליף מכרת שלי כמיתה שלכם ס"ל לרנב"ה דאין חילוק כלל בין כרת למיתה וגם הכרת פוטר מן המלקות אבל לאביי דיליף מג"ש דאסון אסון לא מדמי להו אהדדי רק לענין תשלומין ולא למלקות עיי"ש:

ברם נראים דברי הגאון רמ"מ ז"ל בס' המאיר לעולם שכתב דזה תלי בפלוגתת ר"י ור"ל בחולין פ"א ע"ב בדין חייבי מיתות שוגגין ומלקות דלר"י דס"ל התם דח"מ שוגגין חייבין במלקות ומשמע לי' כדי רשעתו ברשעה המסורה לב"ד דוקא והוא במזיד ולא בשוגג דאינו מסור לב"ד לדידי' אין הטעם משום חומר עונש מיתה רק משום שאין כח לב"ד לדון ב' עונשים א"כ גם לרנבה"ק אין כרת פוטר ממלקות מאחר דגם עונש כרת אינו עפ"י ב"ד יעו"ש באורך ורק לר"ל דגם חמ"ש פטורים ממלקות ולא ס"ל דכדי רשעתו הוא דוקא ברשעה המסורה לב"ד ולדידי' גם הא דמיתה פוטר מן המלקות הוא מטעם חומר העונש של מיתה א"כ לדידי' גם לענין מיתה ומלקות מועיל ההיקש כרת למיתה לרנבה"ק לפטור ח"כ ממלקות וכמו שמיתה פוטרת מן המלקות גם כרת פוטר וסוגיא דמכות כ"ג ע"ב דמוכח שם דגם לרנבה"ק אין כרת פוטר מן המלקות הוא משום דקיימא אליבא דר"י דקאמר חלוקין עליו חביריו על רחב"ג ור"י לשיטתי' אזיל בזה עיי"ש מ"ש עוד לחזק את דבריו ונכונים המה מאוד. וא"כ כיון דמוכח מכאן גופה דע"כ ס"ל לר"י אליבא דרנבה"ק דאין הכרת פוטר מן המלקות נמצא ע"כ דס"ל לר"י דכרת לא חמירא מן המלקות ושפיר י"ל להיפוך דמלקות חמור מן הכרת ומשו"ה ס"ל לרנב"ה דכיון שלקה נפטר מחיוב כרת שלו משום שנידון בחמורה וכמ"ש הרמב"ן אליבא דר"ע ע דמשו"ה לא מקשה על ר"י מדברי ר"ע מ"ש בטעמא דח"כ ישנו בכלל מלקות מ' שאם עמו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם דלאו דס"ל שאם לא עשו תשובה לא נפטר מן הכרת ע"י המלקות אלא דר"ע טעמא קיהיב שמשו"ה נידון במלקות ולא בכרת משום שהמלקות חמור מה"ט מן הכרת שאין התשובה פוטרתו מן המלקות כמו מן הכרת וא"כ איפוא נתחזקה קושיתנו דצריך להבין לפי"ז מאי דקמתרץ רב אשי דזה עיקר זדונו ביד"ש דפירש"י משום שעיקר עונשו הוא הכרת דחמירא מן המלקות דז"א כלל לפי"מ דקיימינן השתא דס"ל לר"י דע"כ המלקות חמור מן הכרת וצ"ע לכאורה איך לפרש דברי רב אשי אליבא דהרמב"ן ז"ל הנ"ל:

שוב ראיתי דיש ליישב דעת הרמב"ן בטוב טעם כי הנה מצאתי בהגהת הרש"ש במגילה ד' ז' ע"ב שכתב לפרש הסוגיא בדרך אחר שלא כפירש"י והיינו דבאמת גם לרנב"י וכן לרב אשי לא מיתוקמא מתניתין כרחב"ג דס"ל דהמלקות פוטר מן הכרת רק שרנב"י בא לומר דאפילו את"ל דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג מתניתין לא מצי אתיא כוותייהו אלא כר' יצחק דס"ל דאין מלקות כלל בח"כ דלדידהו הא מ"מ זדונו ביד"א הוא ואהא אתא רב אשי לומר דכרבנן מצי אתיא דעיקר זדונו בהכרת דאפילו אחר המלקות נשאר עליו עדיין עונש כרת אבל כרחב"ג ודאי לא אתיא דלדידי' עיקר זדונו ביד"א כיון דנפטר מן הכרת ע"י המלקות עיי"ש ולפי פירושו משמע דמפרש דהא דאמרי בי רב תנינא וכו' לאו דמקשה על ר' יוחנן דמאי קמל"ן כמ"ש רש"י במכות שם רק דסיועי קמסייע לר"י דתנינא נמי דחולקין עליו חביריו ועיין בריטב"א למכות שם שפירש נמי כן אלא שהוא ז"ל מפרש להא דרנב"י ור"א דמוקמי למתניתין כרחב"ג ולפי"ד הגרש"ש ז"ל לא אתיא מתניתין כותי' דרחב"ג ורב אשי מוקי לה באמת כרבנן דפליגי על רחב"ג וס"ל דאין המלקות פוטר מן הכרת וברווחא נוכל לומר דגם הרמב"ן ז"ל מפרש כן לסוגיין ואה"נ דנוכל לומר דס"ל דהמלקות חמור מן הכרת ומ"ש זה עיקר זדונו ביד"ש לאו כדפירש"י משום שהכרת חמור מן המלקות דנהפוך הוא לפי"ז ורק משום שכיון שנשאר עליו עדיין עונש הכרת גם אחר שלקה נמצא שעיקר זדונו ביד"ש הוא כיון שאין המלקות פוטר אותו מן הכרת וכנ"ל ודברי הרמב"ן מאירין ושמחין ואדרבא תיקשי לן מעתה קושית בעל המאור ז"ל לפי פירש"י דמפרש מ"ש רב אשי זה עיקר זדונו ביד"ש משום שהכרת חמור ממלקות א"כ תיקשי למה לא פשיט לה מדברי ר"ע דאמר לעיל במכות י"ג שאם עשה תשו' לא נפטר מידי הכרת דהא לפירש"י ז"ל שוב א"א לפרש דברי ר"ע כמ"ש הרמב"ן ז"ל דטעמא קיהיב מה שנענש במלקות ולא בכרת משום דמלקות חמיר דהא איהו ס"ל בדברי רב אשי דהכרת חמור וכנ"ל וקשיא לפירש"י ז"ל וכנ"ל וצ"ע לכאורה:

אמנם יש ליישב קושית הבעה"מ ז"ל גם לפי פירש"י וכמ"ש בס' עמק יהושע דרוש א' לתרץ קושיא זו משום דכיון דהי' עליו החיוב כרת ג"כ רק שנמחל לו אחר שלקה מחילה מכאן ולהבא הו"ל כב' רשעיות וכמ"ש לחלק דמחילה דלהבא חשיבא כמו תשלומין ומחילה דלמפרע ל"ח כמו תשלומין אלא דליתא לחיוב כלל והיינו דקאמר ר"ע הטעם משום שאם עשו תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו כמ"ש ביומא פ"ו דתשובה מאהבה עוקר החטא למפרע והוי כמו מחילה דמעיקרא לכן ל"ח ב' רשעיות אבל הא דמלקות פוטרו מן הכרת שפיר מיקרי ב' רשעיות כיון שתחלה הי' עליו החיוב רק שנמחל לו להבא עיי"ש ושפיר יתיישב קושיא זו גם לדעת רש"י לפי"ז ויש לדון בדבריו וקצרתי:

פלג ד

היוצא לנו מדברינו דברירא מילתא וקיימא מש"כ הרמב"ן ז"ל דגם ר"ע ס"ל כרחב"ג דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ומוכח כן מן הסוגיא ממאי דלא פשיט לה דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג מדברי ר"ע לעיל במכות י"ג ע"ב ממש"ש שאם עשה תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו וכמשנ"ת באורך בע"ה וע"כ דמ"ש ר"י חלוקין עליו חביריו על רחב"ג היינו ר' ישמעאל ואינך תנאי דפליגי על ר יצחק וס"ל דח"כ ישנן בכלל מלקות לבד מר"ע דאיהו ס"ל כרחב"ג וכמ"ש הרמב"ן ז"ל הנ"ל:

ומעתה עלינו לחקור עוד בדעת רחב"ג דקאמר כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן כמאן מהני תנאי ס"ל במאי דפליגי ר"י ור"ע לעיל במכות י"ג ע"ב בלאו שניתן לאזהרת מב"ד דלאוקימת' דרבא שם ס"ל לר"ע דאין לוקין עליו ור"י ס"ל דלוקין עליו ורחב"ג כמאן ס"ל ולכאורה מלישנא דמתניתין דנקט חייבי כריתות משמע דדוקא ח"כ לחוד הוא דאמרינן שאם לקו נפטרו מידי כריתתן אבל לא בחייבי מיתות אף אם לא התרו בהן למיתה אלא למלקות מ"מ ל"ש בהו האי דינא דלקו נפטרו מידי כריתתן משום שאין בהן מלקות מן הדין וכר"ע דלאו שניתן לאמב"ד אין לוקין עליו אמנם נראה לדייק איפכא דודאי רחב"ג כר"י ס"ל דגם בלאו שניתן לאמב"ד אם התרו בהן למלקות ולא למיתה חייבין, מלקות מן הדין וממילא דאמרינן גם בהו שאם לקו נפטרו מידי כריתתן והיינו דקא מרבה במ"ש כל ח"כ שלקו וכו' וכללא כייל לן שבכולן שייך האי דינא ונראה ג"כ להוכיח כן גם ממ"ש רחב"ג בטעמא דמילתא שאם לקו נפטרו מידי כריתתן משום, שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כשלקה ה"ה כאחיך ולכאורה צריך להבין מנלי' דגם בהני דחייבין כריתות קרי לי' נמי אחיך אחר שלקה ודוחק לומר משום דקרא סתמא כתיב ואף בח"כ משמע דאכתי י"ל דרק מעונש מלקות איירי קרא וחיוב כרת כדקיימא קיימא אמנם נראה ליישב זה עפימ"ש לעיל במכות שם י"ג ע"ב בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דגמר לעיני מלעיניך ושם מתקיף לה ראב"מ א"ה חייבי מיתות ב"ד נמי נגמור מהאי ג"ש וכו' ועוד לגמור מעיני מלעיני דהא גמור לעיני מלעיניך וכו' עיי"ש הרי דלר"ע קאמר דח"כ יליף מג"ש דלעיני מלעיניך ורק דפריך עלה א"כ חייבי מב"ד נמי נגמור מהאי ג"ש ולכן נאיד שם מזה ומשני כדי רשעתו משום רשעה אחת א"מ ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר ועיין לח"מ ומל"מ ריש פי"ח מה' סנהדרין מש"כ בדעת הרמב"ם דמפרש משיש רבינא בהאי סוגיא לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה וכו' דבח"כ סמיך אהאי ג"ש דלעיני מלעיניך וטעמא דמיתה משום כדי רשעתו וכו' דהיינו דבחייבי מיתות ב"ד לא עבדי ג"ש משום קרא דכדי רשעתו וח"כ אמרינן בפירוש ריבתה תורה מלעיני מלעיניך וכ"ת הא לא עשה תשובה וא"כ בכרת אתה מחייבי' שתי רשעיות לא פסיקא מילתא לכרת יעו"ש דמסקי דאהאי ג"ש סמיך הרמב"ם וקצרתי] ושפיר נוכל לומר דה"ט נמי דר' ישמעאל דבאמת ס"ל דגם חייבי מב"ד איתרבו למלקות בשלא התרו בהן למיתה משום דגמר להו נמי מהאי ג"ש דמעיני מלעיניך וכמו דמסיק בגמ' שם דגם חייבי מב"ד יש ללמוד בהאי ג"ש וא"כ י"ל דהיינו דקאמר רחב"ג כאן במשנתינו משום דכתיב בקרא ונקלה אחיך לעיניך דמינה דרשינן האי ג"ש דמיירי גם בח"כ ומיתת ב"ד ומשמיענו קרא דגם בהני דכתיב לעיניך דהיינו ח"כ ומב"ד מ"מ כיון שלקה ה"ה כאחיך וע"כ דפטורין לגמרי גם מחיוב כרת דידהו ודו"ק כי זהו דקדוק נכון בפירושא דמתניתין לענ"ד וממילא יצא לנו מזה דע"כ ס"ל לרחב"ג כר"י דגם בלאו שניתן לאמב"ד נמי לוקין עליו דהא בהאי ג"ש דלעיני כבר מסקינן שם בגמ' לעיל י"ג ע"ב דודאי אין לחלק חייבי מב"ד מח"כ דתרווייהו גמרינן להו בהאי ג"ש יעו"ש בסוגיא וע"כ דרחב"ג נמי קאמר לה גם בחייבי מב"ד שאם התרו בהם למלקות ולא למיתה אם לקו נפטרו מידי חיוב כרת שחייבין במזיד ולא אתרו בהן למיתה ומשום דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד ס"ל דלוקין עליו כר' ישמעאל וכנ"ל ובזה נבוא להמשיך את הענינים ולנעוץ עפי"ז סוף מכלתין לתחלתה וכן בדרך הזה נחבר אותה גם למס' שבועות ורק נקדים לזה עוד שתי הקדמות וכמו שנאמר בע"ה:

וזה יצא ראשונה הנה לעיל במכות י"ג קאמר דה"ט דר"ע דס"ל דח"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים משום דלעונש כרת וקרבן ל"צ אזהרה כלל והא דפסח ומילה לא מייתי קרבן לאו משום דלית בהו אזהרה אלא משום דאיתקש כה"ת כולה לע"ז דהוי בשוא"ת לאפוקי פסח ומילה דבקו"ע נינהו אבל חייבי מב"ד צריך אזהרה דידהו לעונש המיתה ולכן אין לוקין על לאו שניתן לאמב"ד וח"כ לוקין דא"צ אזהרה לקרבן ולכרת יעו"ש והנה בזבחים ק"ז ע"א במאי דפריך הגמ' אזהרה מנלן לחייב חטאת בשחוטי חוץ הקשו בתוס' כם ד"ה אזהרה מהאי סוגיא דמכות דמבואר דקרבן לא בעי אזהרה ונדחקו לתרץ זה יעו"ש:

אמנם היטיב דיבר בזה בס' מעה"ח בדין שבועת ביטוי ליישב קושיתם עפימש"כ התוס' בעצמם ביבמות ט' ע"א ד"ה מה ע"ז דהאי מילתא תליא בפלוגתת רבי ורבנן דרק לרבנן דילפי כל חייבי חטאות מהיקישא דע"ז לדידהו הוא דל"צ אזהרה לקרבן דלא גמרינן מינה אלא במה דכתיב בהאי קרא בהדיא וכמ"ש בתוס' דמטעם זה לא ילפינן דומיא דע"ז דדוקא חייבי סקילה חייבין בקרבן משום דל"כ במקרא זה כי אם כרת אבל לרבי דיליף להו בג"ש דעלי' עליה מאחות אשה בעינן נמי אזהרה לקרבן דכתיב לאו בההוא קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' עיי"ש בתוס' [ועיין ג"כ דורל"צ דרוש ז' מ"ש בזה וקצרתי] ומתורץ שפיר קושית התוס' בזבחים הנ"ל דשם בזבחים מקשה רבא אליבא דרבי דס"ל טעמא דפו"מ פטורים מן הקרבן משום דלית בהו אזהרה ובמכות מתרץ אליבא דר"ע וי"ל דס"ל כחכמים דל"צ אזהרה לקרבן וטעמא דפו"מ פטורים מן הקרבן משום שהן בקו"ע ולרבי י"ל דס"ל כר' ישמעאל דאפילו לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו ול"ק כלל דילמא אזהרה לקרבן עכ"ד עיי"ש במעה"ח ולענ"ד הדברים מוכרחים ולחנם כתב די"ל דר"ע ס"ל כחכמים דל"צ אזהרה לקרבן שהרי הדבר מפורש בשבת ד' ס"ט ע"א דר"ע ס"ל דהוקשה כה"ת כולה לע"ז רק שהתוס' שם כתבו דלר"ע אית לן למימר הוקשה כה"ת כולה למברך את השם משום דר"ע ס"ל בכריתות דף ז' דהאי קרא דמגדף במברך את השם כתיב יעו"ש ומיושב אצלי בזה גם משה"ק התוס' במכות שם י"ד ע"א ד"ה לאפוקי דל"ל היקישא לאפוקי פו"מ תיפוק לי' משום דאי מימנע ולא עביד ליכא מעשה ובח"כ ממעט מקרא דועשה אחת יצא מסית וכו' שאין בהו מעשה יעו"ש ולענ"ד י"ל דכיון דקיימינן בסוגיין אליבא דר"ע לק"מ לשיטתו כמש"כ התוס' בעצמם בסנהדרין ס"ד ע"א ד"ה מאן דלר"ע לא בעינן כלל מעשה לענין חיוב קרבן משום דהוקשה כה"ת כולה למברך את השם דלית בי' מעשה ועיין בדברינו בהתחלה למ' ברכות סוף פלג א' מה שהבאנו בשם הבית אפרים ח' או"ח סי' נ"ג שכתב לפי"ז דגם במחמר חיב חטאת לר"ע דל"ב מעשה בגופי' יעו"ש וכאן אליבא דר"ע שפיר קאמר דה"ט דפסח ומילה פטורין מן הקרבן משום האי היקישא דהוקשה כה"ת כולה לע"ז [ולר"ע הוקשה למברך את השם וכנ"ל] דמה הני דשוא"ת אף כל שוא"ת לאפוקי פו"מ דקו"ע נינהו וז"נ מאוד לענ"ד בע"ה ובדוקא קאמר לה שם בסוגיין דמכות התם לאו ה"ט אלא משום דאיתקוש כה"ת כולה לע"ז וכו' דמשום דילפי מהאי היקישא דתורה אחת יהי' לכם דמיירי בע"ז או במברך את השם לר"ע משו"ה הוא דס"ל דקרבן ל"צ אזהרה אבל לרבי דיליף מג"ש דעליה אה"נ דלדידי' צריך אזהרה גם לקרבן וכנ"ל ודו"ק כי הדברים ברורים ומוכרחים:

ויתיישב נמי עפי"ז קושית התוס' מכות שם י"ג ע"ב ד"ה ר' יצחק משה"ק לרבי יצחק דס"ל דאין מלקות בח"כ א"כ לאו דכל כריתות ל"ל דהא אסקינן דקרבן ל"ב אזהרה יעו"ש ולהנ"ל י"ל בפשיטות דר"י כותי' דרבי ס"ל ויליף כל חייבי חטאות מהאי ג"ש דעלי' וצריך אזהרה לדידי' לקרבן וכמשנ"ת ודו"ק וכן יתיישב ג"כ מאי דמצינו בתוס' ב"ק ק"ה ע"ב ד"ה מאי לאו שהקשו וז"ל תימה בממון מאי שייך לומר לא ענש א"כ הזהיר דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו וכו' עכ"ל וכבר העיר הגרעק"א ז"ל בגהש"ס במכות שם דהא בסוגיא מבואר להיפוך דקרבן ל"ב אזהרה ופו"מ דא"מ קרבן משום דבקו"ע ולהנ"ל י"ל דהתוס' כתבו שם אליבא דרבי דלדידי' מיהת שייך לומר בעונש שבועה דהיינו קרבן דצריך אזהרה ודו"ק וכן י"ל ג"כ במשה"ק שם עוד הגרעק"א ז"ל עמ"ש התוס' שבועות י"ח ע"ב ד"ה ל"ת מנ"ל וז"ל דלא מחייב חטאת אא"כ י"ב לאו מידי דהוי אפסח ומילה ולהנ"ל י"ל נמי דאליבא דרבי פריך התם ל"ת מנלי' דלדידי' צריך אזהרה וכמשנ"ת ודו"ק כי קצרתי בכ"ז וקיימינן השתא לפי"ד המעה"ח דרבי דס"ל דילפינן מג"ש דעלי' ע"כ ס"ל נמי דקרבן בעי אזהרה וס"ל כר' ישמעאל דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו דודאי דוחק הוא לומר דס"ל לרבי כר' יצחק דליתא למלקות כלל בחייבי כריתות דלא מצינו מאן דס"ל כותי' דרבי יצחק בהא ודו"ק כי קצרתי:

פלג ה

ומעתה נקדים עוד הקדמה אחת מאי דקשיא לי בריש מסכת שבועות דפריך התם ד' ג' ע"א מני מתניתין לא ר"י ולא ר"ע אי ר"י האמר א"ח אלא על העתיד לבוא ואי ר"ע האמר על העלם טומאה הוא חייב וא"ח על העלם מקדש ושקלי וטרי בסוגיא הכי והכי עד דמסיק לה רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי יעו"ש והנה מבואר שם בתוס' ד' ד' ע"א סד"ה הא לא"ה דאי הוי מוקמינן למתניתין כר' ישמעאל ולמלקות הוי א"ש ולא תיקשי כל מאי דפריך א"ה ידיעות התראות מבע"ל וכו' דזה ל"ק רק לפי מאי דרצה לאוקמה כותי' דר"ע ולמלקות אבל לר' ישמעאל לא תיקשי משום דלדידי' י"ל דמתניתין איירי בין לקרבן בין למלקות יעו"ש וקשיא לי דא"כ באמת למה דחקו לאוקמי מתניתין כותי' דרבי דלא מצינו דס"ל בשבועות כר"ע בהדיא וכדמסיק שם ד' ה' ע"א אלא בשבועות נסיב לה אליבא דר"ע ולי' לא ס"ל והו"ל לאוקמי מתניתין טפי כדר' ישמעאל ולמלקות לפי"ד התוס' דכר"י א"ש ולפלא שלא הקשו כן המפרשים והנראה לי ליישב זה בע"ה עפ"י המתבאר בסוגיא דשבועות שם דאי הוי מוקמינן מתניתין דריש שבועות כר"י או כר"ע ע"כ צ"ל דס"ל להאי תנא דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו מדמחייב מלקות ביציאות השבת וכן נמי ס"ל ע"כ דגם לאו שאב"מ לוקין עליו שהרי מחייב מלקות בשבועה יעו"ש בסוגיא (ואף כי בתוס' שם ד' ג' ע"ב ד"ה וכדרבא וסד"ה א"ה ר"ל דרק גבי שבועה ס"ל לרבי ישמעאל דלקי אף דהוי לשאב"מ משום דכתיב בי' לשוא לשוא ב' פעמים יעו"ש הנה דבריהם תמוהים מאוד מן הסוגיא שם דפריך א"ה קשיא דר"י אדר"י דאר"י הלכה כסתם משנה [פי' וא"כ ע"כ ס"ל דלאו שאב"מ לוקין עליו] ואיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום וכו' ומשני ר"י סתמא אחרינא אשכח [פי' סתמא דס"ל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו] ופריך הי סתמא אילימא הא דתנן אבל המותיר בטמא וכו' אינו לוקה את הארבעים וכו' ולשי' התוס' הנ"ל קשה דמאי סתמא היא זו דאה"נ י"ל דאף דגבי פסח לא לקי משום דהוי לאו שאב"מ מ"מ גבי שבועה ילקה אע"ג דא"ב מעשה משום דאיתרבאי מלשוא לשוא ב"פ ולדעת רש"י ניחא דמפרש דס"ל לר' ישמעאל בכה"ת כולה דלאו שאב"מ לוקה ולא נפקא לי' מכח יתיר לשוא לשוא וסברא כוללת היא לכל לאוין שבתורה ושפיר משני סתמא אחרינא אשכח אבל לשיטת התוס' תיקשי כנ"ל וכבר הקשה כן בס' שו"ת דברי ריבות סי' רנ"ה ודחיק לתרץ דבריהם עפימש"כ מש"כ התוס' שם ד' ד' ע"א ד"ה אבל יעו"ש שנדחק] ובאמת יש להוכיח מן הסוגיא דריש מכות דע"כ א"א לומר בהני תרתי לאוי דלקי ורק דמ"ד דס"ל דלאו שאב"מ לוקה עליו ע"כ דס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אינו לוקה עליו וכן להיפוך ורק בדוחק הוי ס"ד דהאי סוגיא לאוקמי מתניתין כדר' ישמעאל ולומר דס"ל להני תרתי מילי דבין בלאו שאב"מ ובין בלאו שניתן לאמב"ד לקי בתרווייהו אבל באמת א"א לומר כן וכדמוכח מריש מכות וכמו שנאמר בע"ה:

פלג ו

דהנה בריש מכות תנינן כיצד העדים נעשין זוממין מעידין אנו באיש פלוני שהוא ב"ג וב"ח א"א יעשה זה ב"ג או ב"ח תחתיו אלא לוקה ארבעים ובגמ' שם ע"ב אמר עולא רמז לע"ז וכו' שלוקין מה"ת מנין דכתיב והצדיקו את הצדיק וכו' והי' אם בן הכות הרשע ופריך ותיפוק לי' מלא תענה [פי' ול"ל קרא דוהצדיקו ילקה משום הלאו דלא תענה] ומשני משום דהוי לאו שא"ב מעשה וכל לאו שאב"מ א"ב מלקות עיי"ש ובתוס' כתובות מ"ה ע"ב ד"ה ר"י הקשו דעדיין יש להקשות לר' יהודא דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו א"כ ל"ל קרא דוהצדיקו ת"ל מלא תענה ותירצו בתרתי או דאיכא לשנויי דמ"מ גם לר"י איצטריך קרא משום דהו"ל לאו שניתן לאמב"ד דאין לוקין עליו או דהא דלוקין על לאו שאב"מ לר"י מהכא הוא דקים לי' שם במכות ד ד' ע"ב ואי לאו האי קרא והי' אם בן הכות דכתיב גבי ע"ז הו"א דבכל לאו שאב"מ אין לוקין עליו עיי"ש ובב"ק ע"ד ע"ב תוד"ה הו"ל ובסנהדרין ד' י' ע"א ד"ה וכל וקצרתי:

והרי לר' ישמעאל ור"ע אי הוי ס"ל לדידהו נמי דכל לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ דלאו מעדים זוממין הוא דילפי לה דהרי מבואר שם במכות ד' ע"ב דר"ע ע"כ לא יליף מע"ז דהא ס"ל דעדים זוממין קנסא הוא ואין ללמוד מע"ז ע"כ יליף ממק"א וכמ"ש ג"כ בתוס' שבועות ד' ד' ע"א ד"ה ר"ע עיי"ש ולר' ישמעאל נמי אי ס"ד דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו הא מבואר בסוגיא דמכות י"ג ע"ב דיליף מקרא דאם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וכו' יעו"ש [גם זו"ז עיין שטמ"ק ב"ק ע"ד שם שדחה תי' התוס' השני מש"כ לתרץ אליבא דר' יהודא דבלאו והי' אם בן הכות מצינו למילף דעדים זוממין שלוקין משום כאשר זמם כגון שמעידים על פלוני שהוא חייב מלקות והוזמו והוא ניהו דנחשב קנס אליבא דר"ע התם וגם לא בעי התראה וכו' אבל ב"ג וב"ח דלקי על עון עדות שקר לאו קנסא הוא וכן בעי התראה כשאר ח"מ עיי"ש והנה אף דסוף דברי השטמ"ק תמוהים דמפורש שם בכתובות ל"ג דגם עדות ב"ג וב"ח ל"ב התראה משום משפט אחד וכבר העיר בזה באבני מילואים אהע"ז סי' ו' ס"ק י"ב ע"ש מ"מ ראש דברי השטמ"ק ודאי נכונים דודאי איפשר ללמוד מעדים זוממים דלאו שאב"מ לוקה עליו מעדים שהעידו על פלוני שחייב מלקות והוזמו וי"ל עוד בזה ודו"ק] אמור מעתה דע"כ חדא מתרתי ס"ל לר"י ולר"ע או דלאו שאב"מ לוקין עליו או דלאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו אבל בתרווייהו א"א לומר דלקי דא"כ תקשה לדידהו נמי ל"ל קרא ד הצדיקו לחייב מלקות בע"ז ת"ל משום לאו דלא תענה וע"כ לתרץ לדידהו חדא מהנך תרתי שינוי' או דבעי קרא משום דהו"ל לאו שאב"מ או משים דהוי לאו שניתן לאמב"ד וע"כ דאין לוקין על אחד מהם דלדידהו אין לתרץ כמ"ש התוס' אליבא דר' יהודא בתירוץ השני בכתובות מ"ה דר' יהודא מהכא הוא דיליף לה דלוקין על לאו שאב"מ ואי לאו קרא דע"ז הו"א בכל לאו שאב"מ דאין לוקין הא מיהת לר"ע ולר' ישמעאל כבר הוכחנו דאי ס"ל דלאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ דלאו מע"ז הוא דילפי וע"כ דאי ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ ס"ל דלאו שניתן לאמב"ד אין לוקין, עליו ושפיר איצטריך קרא דוהצדיקו לחייב, מלקות בעדים זוממין וזה ברור כמבואר בסוגיא שם ומעתה נראה לומר בע"ה דר' ישמעאל ור"ע אזלי בזה לשיטתם לפי המבואר בסוגיא דמכות שם י"ג ע"ב דר"י ס"ל לאו שניתן לאמב"ד דלוקין עליו ויליף מקרא דאם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה וכו' ופריך א"ה לאו שאב"מ נמי ומשני לעשות כתיב דלכאורה יש להקשות מאין פשיטא לי' להגמ' דס"ל לר' ישמעאל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו הא י"ל דאה"נ דס"ל לר"י גם בלאו שאב"מ דלוקין עליו ומהאי קרא גופה יליף לה דכתיב בי' את כל דברי התורה הזאת ולפי דברינו א"ש דבאמת א"א לומר כן כלל דהא כיון דס"ל לר' ישמעאל דלאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו ע"כ דס"ל דעל לאו שאב"מ אין לוקין עליו דאל"כ תיקשי ל"ל קרא דוהצדיקו להשמיענו בע"ז דלוקין ת"ל מקרא דלא תענה וע"כ דס"ל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו ובע"ז גלי לן קרא דוהצדיקו דלוקין ומשו"ה משני לעשות כתיב ואין לוקין לר' ישמעאל בלאו שאב"מ ומינה נמי כיון דשמעינן לי' לדר"ע דע"כ ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו וכמ"ש בתוס' במכות שם ד' ע"ב ד"ה הא בשם הערוך דמפרש מ"ש ר"ע המקיים כלאים בכרם לוקה דמקיים גם בלי מעשה לוקה יעו"ש ובריטב"א שם במכות כתב להדיא דגם רש"י ס"ל כן דלר"ע לוקה על לאו שאב"מ עיי"ש וכן מטין ג"כ ד' רש"י במכות ד' י"ז ע"א במתני' במש"ש המותיר בטהור אינו לוקה ופירש"י כדאמר לעיל בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת וכו' ולמה לא הביא רש"י הטעם משום דהוי לאו שאב"מ כדס"ל לר' יעקב שם לעיל ד' ד' ע"ב רק משום דקאמר שם אר"י זו דברי ר"ע סתימתאה ומוקי למתני' כר"ע ולדעת רש"י הא ס"ל לר"ע דלאו שאב"מ לוקין עליו לכן מפרש הטעם משום דהוי נל"ע ועיין ג"כ בירושלמי רפ"ח דכלאים מה כר"ע דרע"א המקיים עובר בל"ת אר"י ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור כשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה וכו' ופי' המפרשים דר"י משני דהמשנה אתיא גם כרבנן דס"ל לרבנן דבמקיים בלא מעשה אסור מדאוריתא ואינו לוקה ולר"ע לוקה גם בלא מעשה עיי"ש ועיין טו"א מגילה י"ג ע"ב מ"ש דע"כ לגמ' דידן ליתא אלא דלרבנן ליכא איסורא כלל במקיים ואפילו ע"י מעשה אינו לוקה לרבנן עיי"ש ועיין בתוס' בע"ז ס"ד ד"ה ר"ע כתבו להיפוך דגם לר"ע לא לקי בלאו שאב"מ והדברים ארוכים עכ"פ לשיטת רש"י דס"ל לר"ע דלוקה בלאו שאב"מ ע"כ מוכרחין אנו לומר דס"ל לר"ע דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אינו לוקה וכמ"ש רבא שם במכות י"ג ע"ב ונמצא דר"י ור"ע אזלי לשיטתם דר"י דס"ל לאו שניתן לאמב"ד לוקה עליו ע"כ דס"ל לאו שאב"מ אינו לוקה וכמו דפשיטא להו שם בסוגיין דמכות י"ג הנ"ל ולר"ע להיפוך דס"ל לשיטת רש"י ע"כ דלאו שאב"מ לוקה עליו לשיטתו ע"כ דס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אינו לוקה דאל"ה תיקשי להו ל"ל קרא דוהצדיקו וכנ"ל והדברים מבוארים ומוכרחים בע"ה:

פלג ז

ולכאורה הי' איפשר לדחות כל אלה הדברים עפימ"ש הפנ"י ז"ל לפרש דברי הגמ' במכות ד' ב' הנ"ל בדרך אחרת עפימשה"ק שם דמאי פריך בגמ' ת"ל מלא תענה דהא מ"מ איצטריך קרא דוהצדיקו לחייבן מלקות דבלאו האי קרא דוהצדיקו א"א הי' לחייב עדים זוממין דמתני' מלקות משום דבע"ז הא ל"ש התראה ובכל חייבי מלקות בעינן התראה וע"כ דמהאי קרא יליף לי' עיי"ש שמה"ט מפרש פי' אחר בסוגיא דגמ' שם דלאו דפריך ל"ל קרא דוהצדיקו דודאי צריך וצריך וכנ"ל רק דאאידך גיסא קשיא לי' כיון דאשכחן דגלי קרא דשייך חיוב מלקות בעדים וע"כ דאזהרתן הוא מלאו דלא תענה א"כ מאי אריא ע"י הזמה גמורה אפילו שלא ע"י הזמה כגון דאסהידו תרי בחד נמי לילקי מהאי לאו גופא ואפילו בלא התראה ואהא משני שפיר דעיקר לאו דלא תענה לא ניתן למלקות כלל משום דהוי לאו שאב"מ עיי"ש ולפי פירושו נסתר כל הבנין לכאורה דשפיר י"ל דבתרווייהו לא לקי לא בלאו שאב"מ ולא בלאו שניתן לאמב"ד ובגמ' חדא מתרתי נקט ומ"מ איצטריך קרא דוהצדיקו ללמדנו דחייב מלקות בכה"ג אף דל"ש בהו התראה בעדים זוממין וכנ"ל אמנם באמת פשטות הסוגיא לא משמע כדברי הפנ"י כלל וכמו דחזינן גם לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דלא ניחא להו בהאי פירושא דלפירוש הפנ"י ז"ל גם קושיתם שהקשו אליבא דר' יהודא דאית לי' לאו שאב"מ לוקין עליו למה איצטריך קרא דוהצדיקו וכנ"ל לא תיקשי מידי דודאי איצטריך קרא להשמיענו חיוב מלקות בלא התראה והגמ' לא פריך רק לחייב מלקות גם בהכחשה דאסהידו תרי בחד דלילקי משום לא תענה ומשני לה שפיר דלא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה ושפיר י"ל גם לר' יהודא או דבאמת לוקה גם בכה"ג כמו דס"ל בכל לאו שאב"מ או דמ"מ לא לקי משום דהוי לאו שניתן לאמב"ד והרי לפנינו דהתוס' לא ניחא להו לפרש דברי הגמ' כמ"ש בפנ"י ז"ל והדין עמהם דלבד מה דמבואר בסוגיא דכתובות ל"ג ע"א דגם בלאו קרא דוהצדיקו יש לחייב מלקות בכה"ג גבי ע"ז בלא התראה משום קרא דמשפט אחד יהי' לכם וכמ"ש ברש"י שם דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעי התראה וא"כ גם בלאו האי קרא דוהצדיקו יתחייבו מלקות בכה"ג גם בלא התראה מקרא דלא תענה הנה גם זו"ז עיין בס' המאיר לעולם מש"כ לפרש ד' הגמ' כתובות ל"ג הנ"ל דע"כ לאו מהכא הוא דילפינן דע"ז א"צ התראה משום דלאו בני התראה נינהו וכו' דזה פשיטא להו ממק"א דאין ע"ז צריכין התראה וכמש"כ הוא ז"ל בטעמא דמילתא משום דהני ארבעה שהצריכה בהו התורה הכרזה מסית ובן סו"מ וז"מ וע"ז כל הני א"צ התראה וסגי בהו האיום ע"י ההכרזה עיי"ש שהוכיח כן ממאי דבכל הני מקומות שנזכר בש"ס דע"ז א"צ התראה לא חקרו כלל בטעמא דמילתא ומפרש שם הסוגיא דכתובות ל"ג הנ"ל בטו"ט שהיו סוברים שה"ט דע"ז א"צ התראה משום חומר איסורם וא"כ ל"ש לומר דלכך ע"ז ממונא משלמי ואינן לוקין משום דא"ב התראה דמה בכך הלא איסורם חמור וחייבים עונש הגוף גם בלא התראה וע"ז מחדש ר"א הטעם של התורה דהא דע"ז א"צ התראה אין זה מפני חומר איסורם דז"א ואם הי' איפשר להתרות בהם אה"נ שהיו גם הם צריכים התראה אלא שא"א להתרות בהם ולפיכך ענשה אותם התורה גם בלא התראה משום דאין סברא לפוטרם לגמרי וז"ש ע"ז ממונא משלמי מלקי לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו וכו' ולכן במקום שיש ממון ומלקות דגם אם לא ילקו לא יהיו פטורים לגמרי דין הוא שישלמו ולא ילקו וע"ז סובב והולך כל האתקפתות שם בסוגיא לא שר"ל דע"ז יהי' צריכים התראה דזה א"א אלא שרצו להוכיח דאיפשר להתרות בהם ומה שא"צ התראה הוא משום חומר איסורם עיי"ש ודברים נכונים הם. ולפי"ז ודאי דל"ש לומר דמשו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו להשמיענו דחייב מלקות גם בלא התראה דמשום הכי ודאי לא איצטריך קרא וכנ"ל וע"כ כפירוש רש"י ותוס' ז"ל דאה"נ דפריך דקרא דוהצדיקו מיותר ומוכרחין דברינו שכתבנו דמאן דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ דס"ל דלאו שניתן לאמב"ד לא לקי וכן להיפוך וא"א כלל לומר דבתרווייהו לקי ודברינו שרירין וקיימין בע"ה דר"ע ור"י אזלי לשיטתם וכמשנ"ת ודו"ק:

נשוב לדברינו מה שכתבנו לעיל ליישב מה שהקשינו בריש שבועות דמשו"ה הוא דדחיק לאוקמי מתני' כותי' דרבי ולקרבן ולא אוקי כרבי ישמעאל ולמלקות דלא תיקשי מידי לר' ישמעאל וכמ"ש בתוס' שם ד' ד' ע"א דלפי משנ"ת לק"מ דבאמת א"א לאוקמי מתניתין דמיירי מדין חיוב מלקות כלל דגם כר' ישמעאל לא מצי אתיא דא"כ נצטרך לומר דס"ל לתנא דמשנתינו דחייב מלקות בין בלאו שאב"מ כשבועות ובין בלאו שניתן לאמב"ד כיציאות השבת וזה א"א לאומרו דא"כ קשיא ל"ל קרא דוהצדיקו תיפוק לי' מלא תענה וכנ"ל ורק בקושי ס"ד למימר כן לאוקמי כותי' דר' ישמעאל ואולי י"ל לפי הס"ד דס"ל לר"י דלוקה בתרווייהו ע"כ נתרץ דמשו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו דע"ז לוקין כי היכי דלא נפרש האי קרא דאם לא תשמור לעשות דדוקא לעשות ע"י מעשה הוא דלוקה כמו דדייקינן כן לפי האמת במכות י"ג הנ"ל ומשו"ה כתוב קרא דוהצדיקו ללמדנו בע"ז דלוקין גם בלאו שאב"מ ושוב יליף דלוקה בכל לאו שאב"מ ולעשות דכתיב בקרא לאו דוקא הוא או אולי י"ל דאה"נ דבהס"ד ס"ל לתלמודא לחלק בין שבועה לשאר לאו שאב"מ וכמש"כ התוס' ורק בשבועה הוא דס"ל לר"י דלוקה [עוד איפשר לומר בזה לפי מה דדייקי התוס' בקושיתם אליבא דר"מ בסנהדרין ד' ט' ע"א ד"ה דאתרו וז"ל ותימה דמשמע הכא דסבר ר"מ מכות בג' א"כ הוי דריש קרא והצדיקו לענין עדים זוממין דלקי כדלקמן ד' י' ומה הוי משני מהא דפריך ות"ל מלא תענה וכו' דמשמע מדהתו"ס דרק לר"מ הוא דקשה משום דס"ל מכות בג' ויליף ממ"ש ושפטום שנים דע"ז מקשה שם ד' י' אלא מעתה והצדיקו שנים והרשיעו שנים הרי כאן ז' ומשני ההוא מבע"ל כדעולא וכו' והיינו משום דס"ל מכות בג' וכן הקשו גם לר' יהודא דלא מצינו דס"ל מכות ביותר משלשה אבל לר' ישמעאל לשיטתו דס"ל שם דמכות בכ"ג י"ל נמי דלא דריש כלל לקרא דוהצדיקו כדעולא ודו"ק כי קצרתי ולא נפניתי לעיין בדיוק לשון התוס' הנ"ל] עכ"פ י"ל כן לפי הס"ד בשבועות שם דס"ל לר' ישמעאל דבתרווייהו לקי אבל ודאי די"ל דמשו"ה הוא דנאיד מלאוקמי מתניתין כר"י ומוקי לה מתניתין כרבי ולקרבן כי היכי דלא תיקשי ליל האי קרא דוהצדיקו וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא:

פלג ח

ומה מאוד ירווח לן מעתה לנעוץ סוף המסכת לראשיתה ולקשר אותה גם למ' שבועות עפ"י הדברים האלה דהנה כבר כתבנו בשם המעה"ח דלרבי דס"ל דילפינן מג"ש דעליה ס"ל לדידי' דבעי אזהרה לכרת ולקרבן וע"כ דס"ל כר' ישמעאל דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו אף דבעי אזהרה לעונש מיתה וכנ"ל:

ונראה לומר דאיפשר נמי לפי"ז ליישב קושית התוס' ב"ק ע"ד ב' שהקשו בהאי סוגיא דריש מכות הנ"ל דפריך ל"ל קרא דוהצדיקו ת"ל משום לא תענה ומשני משום דהוי לאו שאב"מ למה לא משני משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד יעו"ש שכתבו לתרץ דבעי לשנויי לכו"ע אפי' אליבא דר"מ דנפקא לי' אזהרה לע"ז מקרא אחרינא וכו' ולדברינו י"ל דה"ט דלא משני משום דהוי לאו שניתן לאמב"ד דבעי לשנויי גם אליבא דר' ישמעאל וכרבי דס"ל כותי' דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וכנ"ל ומשו"ה משני טפי האי שינויא דהוי לאו שאב"מ הרי לפנינו לפי מה שהחלטנו לעיל דרחב"ג דקאמר במתני' שלהי מכות דכל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ס"ל נמי כר' ישמעאל דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וגם בחייבי מב"ד אם אתרו בהן למלקות לחוד לוקין ונפטרו מידי כריתתן וכייל לן רחב"ג במ"ש כל חייבי כריתות שלקו דגם חייבי מב"ד בכלל זה שאם לקו נפטרו מ"כ והיינו משום דס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וכבר נתבאר דגם רבי הכי ס"ל כותי' דר' ישמעאל וא"ש מאי דתנינין נמי בריש מכלתין כיצד העדים נעשים זוממין וכו' אלא לוקה ארבעים ויליף לה מקרא דוהצדיקו וכי היכי דלא תקשה ל"ל קרא דוהצדיקו ת"ל מלא תענה משני לה בגמ' משום דהוי לאו שאב"מ ולא משני דמשו"ה בעי קרא דוהצדיקו משום דהוי לאו שניתן לאמב"ד דבעי לשנויי גם אליבא דרבי דסתם למתני' ואיהו נמי הא ס"ל כר"י דלאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו כמו דס"ל לרחב"ג ורבי נמי סתים למתני' דמגילה כותי' דרחב"ג לפי מאי דמשני לה רנב"י ור"א בסוגיין ונמצא מידרש סיפא לרישא באופן נחמד בע"ה ודו"ק:

והיינו נמי דאמרינן בריש מ' שבועות דמתניתין לא מיתוקמא למלקות משום דכיון דע"כ ס"ל לתנא דמתניתין דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וכמו דמוכחינן נמי מהא דשלהי מכות הנ"ל א"כ ע"כ דאין לוקין על לאו שאב"מ כדמוכחינן לה מראש מסכת מכות הנ"ל דאל"כ תיקשי ל"ל קרא דוהצדיקו וא"כ א"א לאוקמי כלל מתני' דריש שבועות דמיירי מדין מלקות וע"כ מיירי מחיוב קרבן ומיתוקמא כדרבי דס"ל בידיעות כדר' ישמעאל ובשבועות נסיב מילתא אליבא דר"ע וכמש"ש בסוגיא דשבועות ודוק כי הדברים נכונים בע"ה:

פלג ט

ובהתבונני בזה עוד מצאתי בע"ה דרך קצרה ועמוקה לחבר שני המסכתות הנ"ל בטוב טעם עפ"י מה שהקדמנו לעיל לדייק ממתניתין דשלהי מכות דע"כ רחב"ג כר' ישמעאל ס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וכן ביארנו ג"כ דע"כ רבי ס"ל כותי' דר"י בזה והנה כבר ביארנו בדברינו לסיומא דמסכת שבועות ליישב מה שהקשינו שם לשיטת ר"ת בתוס' שבועות י"ט ע"א דהא דפוטר ר"ע בהעלם מו"ק אינו אלא מקרבן עו"י אבל חטאת קביעה מתחייב כמו כ"ד שזדונו כרת ששגגתו חטאת ובתוס' שם הקשו על שיטת ר"ת הנ"ל וכן הוספנו להקשות שם עוד לפימ"ש הגרעק"א בשו"ת ובתוס' על משניות דבהעלם מקדש ודאי דפטור לגמרי משום טעמא דמתעסק ורק בהעלם קודש ס"ל לר"ת דחייב חטאת קבועה משום דגם מתעסק חייב בו שכן נהנה והקשינו לפי"ז מנלי' לר' ישמעאל ולרבי דפליגי ע' ר"ע ומחייבי גם בהעלם מו"ק בקרבן עו"י מקראי דונעלם ונעלם דילמא קרא יתירא דונעלם אתא לרבות דגם העלם מקדש חייב בקרבן עו"י אף דמתעסק פטור מחטאת קבועה מ"מ בקרבן עו"י גם מתעסק חייב בי' וכמ"ש הגרעק"א ז"ל הא מיהת בהעלם קודש יתחייב בחטאת קבועה כדין כל דבר שזדונו כרת ששגגתו חטאת דהא גם מתעסק בכה"ג חיב משום שכן נהנה עיי"ש בדברינו מה שכתבנו לתרץ שם שי' ר"ת ז"ל מכל מה שהקשו עליו רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכן גם קושיא זו תירצנו עפי"מ שהוכחנו שם דגם ר"ת לא כתב כן אלא לר"ע לשיטתו דס"ל דילפינן כל חייבי חטאת בשוגג מקרא דתורה אחת שהוקשה כה"ת כולה לע"ז [ולר"ע ס"ל דהוקשה כה"ת כולה למברך את השם וכמשנ"ת ג"כ לעיל בדברינו] דלדידי' י"ל דאין זה בכלל כ"ד שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש שא"א יכול להחזירו לכללו וכו' אבל לרבי דס"ל דילפינן כל חייבי חטאות מג"ש דעליה עליה הוכחנו שם עפי"ד התוס' ביומא מ' ע"ב דודאי גם הא דטומאת מו"ק הוי כדבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש לחייב אותו בקרבן עו"י ושוב א"א יכול להחזירו לכללו לחייבי' בחטאת קבועה עיי"ש באורך [ועיי"ש ג"כ מה שכתבנו ליישב שי' ר"ת אליבא דר' ישמעאל לשיטתו בדרך אחר ושם תמצאנו בדברינו ותרוה נחת בע"ה] ונמצא דמתניתין דריש שבועות דקתני ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע ומוקי לה שם בסוגיא כותי' דרבי דע"כ ס"ל כר' ישמעאל דחייב גם על העלם מו"ק עיי"ש בסוגיא ד' ד' ע"כ ה"ט דרבי משום דאזיל לשיטתו דס"ל דכל חייבי חטאות ילפינן מג"ש דעליה עליה יעו"ש בדברינו פלג ו' דהדברים מוכרחים לתרץ עפי"ז מה שהקשינו על רבי לד' ר"ת ז"ל הנ"ל מנלי' לפי"ז דגם בהעלם קודש מיפטר בקרבן עו"י דילמא חייב חטאת קבועה כדינו וע"כ נ"ל דמשום דס"ל דלמדין כל חייבי חטאת בג"ש דעליה עלי' הו"ל טומאת מו"ק דבר שיצא לידון בדבר החדש וכנ"ל דע"כ א"א שיתחייב בחטאת קבועה וא"ח אלא בקרבן עו"י יעו"ש ומעתה מה מאוד ינעם לן לפי"ז לאחד את הענינים בקשר של קיימא דהא כבר הוכחנו לעיל דמתני' דשלהי מכות דקתני כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ע"כ ס"ל כותי' דר' ישמעאל דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וגם בהו אמרינן דבדלא התרו בהן למיתה רק למלקות אם לקו נפטרו מידי כריתתן וילפינן להו בהאי ג"ש דלעיניך דכתיב גבי מלקות ומבואר לעיל במכות י"ג ע"ב דטעמא דר"ע דפליג על ר"י הוא משום דס"ל דבעינן אזהרה למיתה אבל ח"כ ל"צ אזהרה לכרת וקרבן ושפיר י"ל דר"י ס"ל דגם קרבן בעי אזהרה כמו מיתה ומ"מ לוקין גם על לאוין דידהו (ויש לדון בשיטת ר"י בזה ולא נפניתי לעיין בהאי מילתא דאנן השתא בשיטת רבי קיימינן דודאי היינו טעמא דידי' מאי דס"ל דילפינן חייבי חטאות בג"ש דעלי' עלי' וכמשנ"ת בשם בעל מעה"ח ז"ל] ונמצא לפי"ז שפיר י"ל דגם רבי ס"ל כרחב"ג וכמו דמשני לה רנב"י ור"א דסתמא דמתניתין דמגילה ז' אתיא ג"כ כותי' דרחב"ג וע"כ ה"ט מאי דמחייבי מלקות גם בחייבי מיתת ב"ד הוא משום דסבירא לי' דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו ורבי אזיל לשיטתו משום דס"ל האי ג"ש דעלי' עלי' וגם ח"כ בעו אזהרה לקרבן ואין לחלק בין ח"כ לחייבי מיתת ב"ד וע"כ דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו ולשיטתו שפיר סמך ענין לו האי מתניתין דריש שבועות דידיעות הטומאה שתים שהן ארבע וס"ל לרבי דגם העלם מו"ק חייב בקרבן עולה ויורד ולא תיקשי דנחייב בהעלם קודש חטאת קבועה לשיטת ר"ת ז"ל משום דרבי אזיל לשיטתו דע"כ מוכח דס"ל כאן דילפינן כל חייבי חטאות בג"ש דעליה עליה אשר לפי"ז הוה לי' טומאת מו"ק כדבר שיצא מן הכלל ויצא לידון בדבר החדש שאי איפשר שיתחייב שוב בחטאת קבועה ודינו רק בקרבן עולה ויורד וכמשנ"ת ודו"ק כי הדברים נכונים וברורים בעזרת השם:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה