לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ו · פלג יב
ומעתה אחר שביררנו דעת הרמב"ם וטעמא דידיה מה שפסק בשבועות העדות דבמקום שא"ח משום שבוה"ע חייב משום ביטוי וכן גבי שבועת הפיקדון. לא נצטרך לחלק לדידיה **([אמנם עיין או"ת ריש סי' ל"ח מ"ש דלא משמע כן גבי לאונסי לומר גם שם הא דפ"ד ודו"ק כי קצרתי] עכ"פ לפי"ז א"ש גם במה שהקשינו בהא דלדידי יזיף בריביתא דהא ודאי בכה"ג אמרינן פלגינן דיבורי' ואמרינן דלוה לאחר בריבית בכדי שלא יבוטל עדותו וכנ"ל ודו"ק:
ועיין ג"כ מ"ש במקנה קידושין מ"ג ליישב ד' הרמב"ם ממשה"ק שם עוד ממ"ש בסוגיא שם גבי קידושין וד"מ דהן הן שלוחיו הן הן עידיו דהא הוי ג"כ עשאאי"ל לפי"ז ותירץ שם דדוקא כשאומרים עמנו הייתם וגם מכחישים גוף המעשה והוא ללא צורך רק שמכוונים ג"כ להכחשה לכך אמרינן דזה ל"ה הזמה דמי יימר דהזמה עיקר בכאן דילמא הכחשה עיקר אבל במקום שההכחשה נמשכת ממילא ולא סגי בלא"ה כמו בפלוני רבעני וכה"ג שפיר מיחשב בזה הזמה ולא הכחשה עיי"ש וכן כתב סברא זו בהסבר אחר קצת גם באו"ת שם סי' ל"ח עיי"ש:
ולענ"ד גם דבריהם אינם מספיקים ליישב מה שהבאנו לעיל להקשות ע"ז מהאי סוגיא דמכות ה' ע"א דהא גם שם מוסיפין דברים ומכוונין להכחיש דברי העדים חוץ מההזמה דהא אומרים בחד בשבתא עמנו הייתם וזהו הזמה שוב מוסיפים עוד לומר אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר הא עיקר דבריהם בזה אינו אלא להכחיש אותן ג"כ ושוב הוי עדות שאאי"ל לפי דבריהם. וכן תיקשי נמי מהאי סוגיא דמכות עמ"ש הגאון מלבים ז"ל בספרו התוה"מ פ' שופטים אות פ"ט עיי"ש וקצרתי מפני שגם דבריו מטין לדברי המקנה והאו"ת הנ"ל ובסגנון אחר קצת:
ומחוורתא ליישב שיטת הרמב"ם הנ"ל ולחלק דע"כ לא כתב הרמב"ם אלא גבי הלואה דצריכין להזכיר שם הלוה מי הוא החייב וכן בהרג פלוני צריך להעיד ג"כ את מי הרג בזה הוא דאמרינן כיון שהוכחשו ג"כ במקצת העדות ל"ה הזמה אבל בכל הני שהזכרנו הלא ל"ה צריך להזכיר כלל מי הוא הנרבע וסגי באם היו מעידין סתם שפלוני רבע וכן בהא דקידושין מ"ג הי' איפשר להם לומר שנתקדשה האשה לפני עדים ול"ה צ"ל שהם קדשוה וכן בהך דאוזיף בריביתא מ"ש לדידי יזיף הוא דבר יתר משו"ה לא איכפת לן בכל הני גם אם הוכחשו בהן וכן גם בהא דמכות אין להן להעיד רק שגנב שור שוה כך וכך אבל א"צ להעיד סימני השור וכו' ואם הכחישו אותם בזה אח"כ אינו מבטל את ההזמה וכנ"ל וכן נמי בהא דמסית דדמי ממש לנרבע והי' להם להעיד עליו רק שהסית בפניהם ול"ל להעיד שהסית אותם ודו"ק כי קצרתי בכ"ז לפי שהוא חוץ לעניננו:
ויש לדון ג"כ לפי"ז במ"ש הש"ך סס"י ל"ח להשיג על הריב"ש ומחלק בין הזמה לפסלינהו בגזלנותא דלדידן דקייל"ן כאביי דלמפרע הוא נפסל ע"ז לאו חידוש הוא כלל ודמי ממש לפסלינהו בגזלנותא לפי"ז וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי. בכל הנ"ל:
ולפי"ז ודאי פשיטא דס"ל גם לאביי האי כללא דיצא לידון בדה"ח אין לך בו אלא חידושו וע"כ לומר דטעמא דאביי כאן בסוגיא דשבועות הוא לפי מה שביארנו בפנים בשיטת הרמב"ם דאביי ורבא לא פליגי בעיקר הדין ולרבא נמי ס"ל דבמקום דל"ש קרבן שבוה"ע חייב משום שבועת ביטוי רק דבא רבא לומר דלמעטו מב' קרבנות בשוגג ל"צ קרא ובמקום שחיב משום שבוה"ע פטור מקרבן שבועת ביטוי גם בלא קרא כלפי מה שאביי למד כן מן הקרא דלאחת מאלה וא"כ י"ל אליבא דאביי דאף דאיפשר ג"כ לפוטרו מקרבן יתירא מכללא דאין לך בו אלא חידושו מ"מ טרח וכתב לה קרא כמו מילתא דאתיא בק"ו ומצינו נמי לאביי דקאמר כן בזבחים ד' פ"ב ע"ב עיי"ש והלא גם במילתא דאתיא בב"א והיקש אמרו כן כמ"ש בספר הכריתות חלק ה' עיי"ש גם בג"ש פליגי רבותינו ז"ל וס"ל להר"ן ז"ל בנדרים ד' ג' ע"א)** כמו שחידשו לנו התוס' ז"ל שלהי מכלתין לחלק בין יצא לידון בדבר החדש להחמיר או להקל דהא גם בשבוה"ע שיצאה להקל ולהצריך דוקא כשרים להעיד ובפני ב"ד ומ"מ ס"ל דחייב משום ביטוי אם א"ח משום עדות וע"כ ה"ט דידי' דמפרש מ"ש דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו היינו דנתמעט מחיוב הכלל במקום שחייב משום חידוש דידי' ולא נתמעט אלא שלא יתחייב בשני החיובים חיוב הכלל וחיוב החידוש שנתחדש בי'. אבל במקום שא"ח משום חידוש דידי' אה"נ שלא נפטר מחיוב כללא דידי' וכמשנ"ת ודון מינה דע"כ גם בהא דטומאת מקדש וקדשיו שכתבו התוס' ז"ל שם בשבועות י"ט ע"א להשיג על ר"ת ז"ל וקרי לי' דבר שיצא לידון בדבר החדש ז"א אלא לפי שיטת התוס' בעצמם שלהי מכלתין דקרי לי' גם לשבועת העדות יצא לידון בדבר החדש אף במקום שא"ח משים חידושא דידי' והתוס' אזלי בזה לשיטתם דגם בכה"ג מיקרי יצא לידון בדבר החדש ולכן כתבו לדחות עפי"ז דעת ר"ת דאין לומר דהעלם קודש שנתמעט מדין קרבן עו"י יתחייב בחטאת קבועה דהא אין לך בו אלא חידושו. הא מיהת לפי פי' הרמב"ם ז"ל שכתבנו ודאי דבמקום שחייב משום טומאת מו"ק בקרבן עו"י א"ח בחטאת קבועה והיינו דאין לך בו אלא חידושו שאין עליו חיוב ב' קרבנות אבל העלם מו"ק דפטור לר"ע מקרבן עו"י ודאי דחייב מיהא בקרבן חטאת קבועה כמו כל ח"כ במזיד ששגגתן חטאת קבועה. וע"כ דלשי' הרמב"ם שביארנו בודאי ס"ל לפרש כפי' ר"ת ז"ל דלר"ע לא נתמעט העלם מו"ק רק מקרבן עו"י אבל בחטאת קבועה מתחייב אמנם פשיטא טובא דחיוב חטאת קבועה הנ"ל אינו אלא בהעלם קודש אבל לא בהעלם מקדש וכמו שביארנו לעיל מילתא בטעמא דהעלם מקדש ע"כ דפטור לגמרי משום דמתעסק הוא ורק בהעלם קודש ס"ל לר"ע שפיר דחייב בחטאת קבועה שכן נהנה וכמו שביארנו לעיל דברי הגרעק"א ז"ל. וע"כ ס"ל לפי"ז דלית לי' לר"ע האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש כיון דבהעלם מקדש ע"כ דא"א לחייבי' בחטאת קבועה דמתעסק הוא והעלם קודש ע"כ דאין לפטור אותו בלא חטאת קבועה דהא גם מתעסק בכה"ג חייב משום דנהנה וע"כ דס"ל לר"ע באמת דקודש ומקדש לא ילפינן מהדדי ואה"נ דבהעלם קודש חייב חטאת קבועה ובהעלם מקדש לגמרי פטור ומה מאוד יתיישב עפי"ז שיטת הרמב"ם. במה שפסק כר' ישמעאל בהאי דינא דהעלם מו"ק חייב בקרבן עו"י נגד ר"ע שהבאנו לעיל משה"ק בתוס' חדשים פ"ב דשבועות דהא קייל"ן כר"ע מחבירו ואף דסתם מתני' בריש שבועות הוא כר"י מ"מ הא הוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם והו"ל למיפסק הלכה כר"ע מחבירו ועוד דהא גם ר"א ס"ל כוותי' עמש"כ לעיל ולדברינו הנ"ל א"ש מאוד דע"כ משמע דס"ל להרמב"ם דמקשינן קודש למקדש וכן פסק בכמה מקומות עיין בדבריו בפי"ח הי"ג מה' פסוהמ"ק מ"ש דאזהרת קודש ילפינן מקרא דבכל קודש לא תגע כמ"ש במכות י"ד ע"ב דתניא כותי' דרשב"ל וכמ"ש בכ"מ שם סוף הי"ג עיי"ש [אמנם צע"ק שהרי שם פסק בה' ט"ז להדיא דהאוכל בשר קודש לפני זריקה פטור וכר"י דס"ל כן במכות שם ובגמ' קאמר דר"י לטעמי' משום דיליף ג"ש דטומאתו טומאתו וכי כתיב טומאתו לאחר זריקה הוא דכתיב עיי"ש וא"כ משמע דס"ל כר' יוחנן דילפינן לה מג"ש ולא נפניתי כעת לעיין בזה דהא מכל מקום מוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל דאין לחלק בין קודש למקדש אי משום ג"ש דטומאתו טומאתו אי משום היקישא דאיתקוש להדדי בקרא דבכל קודש לא תגע ודו"ק] וכיון דע"כ ס"ל דקודש ומקדש שוין הן מוכרח ג"כ לפסוק גם בזה דלא כר"ע שמחלק ביניהם ומוכיח מפלוגתא דר"י ור"ל במכות י"ד דע"כ לא ס"ל כותי' דריע דלא גמיר לא ג"ש ולא האי היקישא דקודש ומקדש לכן פסק כר' ישמעאל ורבי דמחייבי קרבן עו"י גם בהעלם מו"ק וקודש ומקדש דמיין להדדי וכנ"ל וממילא א"ח ג"כ מה שהקשינו לעיל אליבא דר' ישמעאל מנלי' לפטור גם העלם קודש בקרבן עו"י דילמא האי קרא דונעלם לא אתא אלא לחייב העלם מקדש בקרבן עו"י דגם מתעסק חייב בקרבן עו"י אבל העלם קודש אימא דקאי בחיובא דידי' ויתחייב בחטאת קבועה דהא גם מתעסק חייב בי' שכן נהנה עמ"ש לעיל בזה ולהנ"ל א"ש ג"כ כמשנ"ת לעיל כיון דס"ל לר"י האי ג"ש והיקישא ללמוד קודש ממקדש ולדמותן להדדי שוב א"א לחלק ביניהן וכנ"ל. [ואולי י"ל דלשיטת הרמב"ם גם רבי ס"ל להשוות קודש למקדש שלא כמו שכתבנו לעיל בשיטת התוס' ויש לי אריכות דברים בזה ואכמ"ל עוד. ויתיישב ג"כ מה שהקשינו קושיא זו לעיל גם לרבי ודו"ק כי קצרתי] ויש לומר דה"ט נמי מה דסתים לן תנא כר' ישמעאל בריש שבועות משום דלא ניחא לי' לתנא לחלק בין קודש למקדש דדמיין להדדי בכל מקום ולר"ע ע"כ לחלק ביניהם דבהעלם קודש ע"כ דחייב בחטאת קבועה ובהעלם מקדש ודאי דפטור לגמרי וכמשנ"ת ולכן סתים לן כר' ישמעאל וכן יש להוכיח ולמצוא עוד סתם **(דאמרינן הא דמילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא עיי"ש ועיין ג"כ מל"מ ז"ל פ"ד מה' מלוה ולוה סוף ה"א ודאי די"ל כן גם בכהאי מילתא דאיפשר ללמוד פטורא דידי' מכללא דאין לך בו אלא חידושו דטרח וכתב לה קרא ורבא ס"ל דל"צ קרא לזה כלל ומקרבן יתירא פטור מכללא דאין לך בו אלא חידושו וקרא אתא למזיד וכמו שביארנו בפנים ודו"ק כי קצרתי]:)** מתני' כותי' דר"י ודלא כר"ע במאי דסתים לן התנא בהוריות ד' ח' דאין מביאין אשם תלוי על עשה ול"ת שבמקדש אבל מביאין א"ת על עשה ול"ת שבנדה וטעמא דמילתא שא"מ א"ת על עשה ול"ת שבמקדש הוא משום שאין חייבין אשם תלוי רק על דבר שחייבין עליו חטאת קבועה ולא קרבן עו"י ולר"ע הא שפיר איפשר לאשכוחי אשם תלוי גם בעשה ול"ת שבמקדש והיינו בהעלם קודש דעל כרחך מתחייב חטאת קבועה כמ"ש רבינו תם ז"ל ולפי מאי דקיימינן השתא הא ע"כ גם הרמב"ם ס"ל כן וא"כ יש להקשות למה לא נקיט תנא דחייבין אשם תלוי גם בהעלם קודש ולמה הרחיק תנא לאשכוחי חיוב א"ת רק בעשה ולית שבנדה ע"כ דסתים לן תנא גם התם דלא כר"ע וז"פ וברור ורק דלפי מה שביארנו תיקשי לן לדעת הרמב"ם משה"ק התוס' על ר"ת מהאי סוגיא דשבועות כ"ד ע"ב דמשני בנשיא ור"א ולמה לא משני בהעלם מקדש וכר"ע או כר"א לפי מה שביארנו בדעת הרמב"ם דלא פליגי כלל אמוראי בשיטת ר"ע ולכו"ע ס"ל דר"ע מחלק בין העלם קודש למקדש ולית לי ג"ש והיקשא ובהעלם קודש ודאי דמחייב חטאת קבועה א"כ הא איפשר לאוקמי מתניתין דיש אוכל וכו' כותי' דר"ע וע"כ לומר בזה כמ"ש בס' ושב הכהן דאה"נ דמצי לשנוי' כן וחדא מינייהו משני ואולי ס"ל ג"כ להרמב"ם כגירסת רש"י דר"ע מחייב בפר גם במשוח בטומאת מקדש וקדשיו ולא ממעט לי' אלא מקרבן עו"י וכמ"ש בהוריות ט' ע"א וע"ב עיין לעיל פ"ז וא"כ הא איפשר לאוקמי ג"כ במשוח ור"ע ורק דחדא מינייהו משני וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה ואזדא לה ג"כ קושיתנו שהקשינו לעיל בריש שבועות דלא. בעא לאוקמי מתניתין כותי' דר"ע לשיטת ר"ת ז"ל וכן להרמב"ם שביארנו דגם הוא ס"ל כשי' ר"ת דהעלם מו"ק חייב לר"ע בחטאת קבועה וא"כ הא הוי כולהו לחיובא ונוקמי כר"ע. דכבר ביארנו לעיל דלפי"ד הגרעק"א ז"ל לק"מ דהא כיון דהעלם מקדש ע"כ דלגמרי פטור. א"כ שוב א"א לאוקמי כר"ע דהא שתים שהן ארבע קתני וכמ"ש לעיל ודו"ק כי ז"ב בע"ה: