אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ו › פלג ט

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ו · פלג ט

פלג ח

ולפי דברינו נראה ליישב ג"כ קושית התוס' משה"ק על ר"ת ז"ל מסוגיא דלקמן בשבועות גבי העלם קודש דמוקי לה בנשיא ור"א ולא משני בהעלם קודש אע"כ דפטור לגמרי עיי"ש ולהנ"ל י"ל דהנה בסוגיא שם ד' כ"ד קאמרי תחלה רב ושמואל ור' יוחנן דגם באיסור הבא ע"י עצמו אמרינן כולל וכן ס"ל גם לרבא התם ופריך בגמ' ע"ז ממתניתין דיש אוכל אכילה אחת וחיב עלי' ד' חטאות ואשם אחד ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה וכו' ומשני דקרבן עו"י לא קחשיב ופריך מטמא שאכל את הקודש דקרבן עו"י הוא ומשני בנשיא ור"א וא"כ י"ל דאף דאליבא דרבא לשיטתו דלא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש איפשר הי' לתרץ ולאוקמי בהעלם קודש דחייב לדידי' בחטאת קבועה אליבא דר"ע ור"א מ"מ ניחא לי' טפי לאוקמי בנשיא ור"א כי היכי דתיתי שפיר גם לרבי יוחנן דס"ל התם ג"כ דאמרינן כולל באיסור הבא ע"י עצמו ותיקשי גם לדידי' מהאי מתניתין דיש אוכל אכילה אחת וכו' ולר"י דס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו גם לענין קודש ומקדש הא אין לחלק בין קודש למקדש וע"כ דס"ל לפטור גם העלם קודש אליבא דר"ע ור"א וכמשנ"ת ולכן מוקי לה טפי בנשיא ור"א כי היכי דתיתי שפיר גם לר' יוחנן ודו"ק:

ואף כי בתוס' שם בד"ה שלא אוכל משמע להו דבגמ' שם לא פריך אלא אליבא דרבא ונדחקו ליישב שם למה לא פריך ג"כ אליבא דר' יוחנן עיי"ש מ"מ הנה אין זה מוכרח ובפשוטו איפשר לומר דגם לר' יוחנן פריך ולהדיא מבואר בירושלמי שם בשבועות פ"ג ה"ד דר' בא בר ממל פריך לה מהאי מתני' על דעתי' דר' יוחנן עיי"ש ודאי י"ל דגם בתלמודא דידן ניחא לי' טפי לאוקמי בנשיא ור"א כי היכי דלא תיקשי גם לר' יוחנן וכנ"ל ודו"ק:

ומה מאוד יתיישב ג"כ עפי"ז מה שמצינו שם בשבועות ד' י"ט ע"א דר' יוחנן פליג התם על חזקי' וס"ל דר"ע ור"א לא פליגי בהאי דינא אי בעינן עד דידע באיזה נטמא ורק משמעות דורשין איכא בינייהו וי"ל דה"ט דפליג ר"י משום דאזיל לשיטתו דגמיר ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וס"ל דגם ר"ע ע"כ דגמיר האי ג"ש ואינו מחלק בין קודש למקדש וא"כ ודאי דלית לי' כלל האי ג"ש דרבי מה דיליף טומאת קודש מג"ש דבהמה טמאה דכולי מילתא יליף בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו וכנ"ל ולכן פליג על חזקי' דלחזקי' שם ע"כ מוקי לר"ע דכותי' דרבי ס"ל יעו"ש בסוגיא ור"י פליג ע"ז וכמשנ"ת ומצינו נמי להדיא בת"כ פ' ויקרא פ' י"ב דר"ע דריש דרשה אחרינא מהאי קרא דבהמה טמאה והכי איתא שם או נפש אשר תגע בכל ד"ט כו' יכול אפילו אם נגע אדם במגע טמאות יהי' חייב ת"ל בנבלת חי' בנבלת בהמה וכו' ר"ע אומר יכול אפילו נגע באוכלים ומשקים ובכ"ח יהי' חייב ת"ל בהמה מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינן אבות הטומאות ופירש שם בקרבן אהרן עפימ"ש בתוספתא בפ"א דשבועות דר"ע ששימש את נחום איש ג"ז דריש ריבויי ומיעוטי בכל דבר טמא רבה בנבלת שרץ מיעט לכל טומאתו חזר ורבה ומשו"ה מרבה לכל הני ולא מיעט אלא אוכלין ומשקין וכ"ח ת"ל בהמה שהוא יתר דאחר דאמר בנבלת חי' הרי בהמה בכלל חי' דכתיב זאת החי' אשר תאכלו ופי' גם בהמה וכו' עיי"ש בק"א הרי לפניך דר"ע דריש דרשה אחרינא מהא דכתיב בהמה אף שהוא בכלל חי' ולית לי' האי דרשא דרבי לפי"ז ושפיר י"ל דכן ס"ל לר"י דאה"נ דר"ע לא ס"ל האי ג"ש דבהמה טמאה דדריש רבי וכולי מילתא יליף מהאי ג"ש דטומאתו ולכן ס"ל דלא פליג נמי על ר"א ורק משמעות דורשין א"ב ודו"ק. ומרווחנא נמי ליישב בזה מה דקשיא לי מכבר בהא דמצינו ריש סוטה דפליגי ר"י ור"ע בשלשה דברים אי רשות או חובה לה יטמא וקנא את אשתו ולעולם בהם תעבודו ומפרש התם טעמא דר"י בכל הני משום דס"ל דכ"ד שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה יעו"ש ומשמע לכאורה דר"ע פליג ולית לי' האי כללא דהא לר"י הוא מדה בתורה דאף דאיכא למידרש לא דרשינן וכמו שבאמת נתקשו שם התוס' בריש סוטה אמאי לא נימא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן עיי"ש ועיין בדורל"צ ד"י מה שהאריך בדבר זה דמשמע דר"ע לא ס"ל להאי כללא דלא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה דודאי דוחק הוא לומר דרק בהני תלתא לא ס"ל האי כללא ובכה"ת כולה אית לי' דמאי שנא ולפי"ז יקשה ממה דמצינו בשבועות י"ט דמפורש הוא דר"ע ס"ל ג"כ להאי כללא בהא דטומאת מו"ק ולדברינו ניחא דבאמת לר' יוחנן דפליג על חזקי' לא ס"ל לר"ע האי דרשא דרבי וממילא דלית לי' נמי הא דכ"ד שנאמרה ונשנית וכו' ודו"ק היטב כי הדברים נכונים בע"ה [עתה מצאתי בס' מקו"ח להגאון מליסא ז"ל בחידושיו שם על מ' כריתות ד' ג' נתעורר בקושיא זו ותי' בדוחק דשא"ה דבל"ז מוכח דנשנית בשביל דבר שנתחדש בפסוק זה דנשנית חיה וכו' כמ"ש בתוס' שם עיי"ש ולענ"ד כמ"ש]:

**(הג"ה [ואולי י"ל נמי להיפוך וליישב שני קושיות התוס' הנ"ל משה"ק על ר"ת ז"ל ממ"ש רבא כאן הרי העלם מקדש בידו ופטור וכן ממה, שהוכיחו ג"כ מן הסוגיא דלקמן כ"ד דפריך אליבא דרבא ולא מוקי לה בהעלם קודש וע"כ דפטור ונימא איפכא דלרבא לשיטתו מודה ר"ת ז"ל דלר"ע ור"א פטור לגמרי וג"כ עפ"י דברינו הנ"ל רק די"ל דר"ת מפרש דרבא דקאמר לעיל ד' ז' אתיא טומאתו טומאתו ויליף טומאתו דכתיב גבי קרבן עו"י מטומאתו דכתיב גבי טומאת מקדש י"ל דאה"נ דס"ל לרבא דגם העלם קודש ילפינן בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו וכר"י דפליג על ר"ל במכות י"ד ע"ב וגמיר להאי ג"ש ללמוד קודש ממקדש ומאי דלא אסיק רבא ג"כ להאי טומאתו דטומאת קודש משום דמתרץ דברי רבי דיליף לעיל טומאת קודש מג"ש דבהמה טמאה וכנ"ל אבל אה"נ די"ל דרבא גופי' ס"ל האי ג"ש דטומאתו גם גבי טומאת קודש ולדידי' ודאי דאין לחלק בין קודש למקדש, וע"כ דס"ל דלר"ע ור"א פטור לגמרי גם בהעלם קודש וכנ"ל וי"ל נמי דה"ט מאי דפשיטא לי' לר"ת ז"ל דרבא ס"ל כר"י גם בזה משום דהא פסק רבא כר"י לגבי ר"ל בר מתלת וכמ"ש ביבמות ל"ו ע"א והרי מבואר ג"כ במכות שם דאיכא בינייהו בין ר"י לר"ל בזה לענין דינא דטמא שנגע בקודש ולענין טמא שאכל בשר קודש לפני זריקה אם לוקה עיי"ש ואף דבתוס' שבת ד' ע' ע"ב ד"ה נודע כתבו להסתפק דאיפשר דלא איירי רבא ביבמות שם אלא בדברים הנוהגים בזה"ז עיי"ש הנה מד' התוס' עצמם בסנהדרין מ"ז ע"ב ד"ה מ"ט משמע להיפוך עיי"ש [וע' מהרי"ק סוף שורש קס"ה מש"כ לדון בכל ההלכות שנאמרו בש"ס דאינן אלא בדברים הנוהגים בזה"ז אמנם ע' תוס' זבחים ו' ע"א ד"ה אחד ובמג"א סי' רי"ח ס"ק ג' ויש לדון ג"כ עפי"ז בד' הב"ש אה"ע סי' ו ס"ק ט"ז ודו"ק כי קצרתי] ואי נימא דרבא ס"ל כר"י דגמרינן קודש ממקדש ג"כ בהאי ג"ש דטומאתו טימאתו א"כ לק"מ משה"ק התוס' על ר"ת ז"ל מ"ש רבא כאן הרי העלם מקדש בידו ופטור דאה"נ דלרבא ס"ל דפטור גם בהעלם קודש לגמרי אליבא דר"ע ור"א וכן לא תיקשי נמי מסוגיא דלקמן ד' כ"ד ע"ב דגם התם הא אליבא דרבא קיימא וכנ"ל ור"ת לא קאמר לה אלא למאן דלית לי' האי ג"ש והיקישא ללמוד קודש ממקדש וכמו שביארנו אליבא דרבי אבל לר"י ור"ל וכן לרבא דס"ל ג"כ כותי' דר"י מודה דפטור גם בהעלם קודש אליבא דר"ע וכנ"ל ודו"ק]:)**

ולפי כל הנ"ל יתיישב היטב גם מה שהקשינו לעיל לשיטת ר"ת ז"ל ולפי מאי דאסביר לן הגרעק"א ז"ל דחלוק דין העלם קודש מהעלם מקדש אליבא דר"ע ואף דבהעלם מקדש ס"ל לר"ע דלגמרי פטור והיינו דמחטאת קבועה פטור משום דהוי מתעסק ומקרבן עו"י דאין לפטור אותו מטעם מתעסק ה"ט דמיפטר משום דמיעטי' קרא מ"מ בהעלם קודש ס"ל דחייב בחטאת קבועה ומשום דמתעסק ג"כ חייב בחלבים ועריות שכן נהנה וקרא לא מיעטי' אלא מדין עו"י וכמשנ"ת לעיל והקשינו דא"כ גם לר' ישמעאל ולרבי דפליגי על ר"ע נמי נימא הכי ואף דס"ל דתרי ונעלם אתיין לחייב בקרבן עו"י על העלם טומאה ועל העלם מקדש מ"מ אכתי י"ל דקרא אתא לחייב בהעלם טומאה ובהעלם מקדש בקרבן עו"י והיינו דקמל"ן קרא בהעלם מקדש דחייב בקרבן עו"י אף דמתעסק הוא וי"ל דהעלם קודש חיב בחטאת קבועה כדין כל ח"כ דהא באוכל קודש דנהנה גם מתעסק חיב בחטאת ומנלי' לר"י ולרבי לפטור העלם קודש ע"י קרב עו"י דילמא חייב בחטאת קבועה וחד ונעלם אתא להעלם טומאה ואידך ונעלם לא אתא אלא להעלם מקדש לחוד ולדברינו בע"ה א"ש מאוד דלר' ישמעאל לשיטתו ודאי לק"מ דכיון דר' ישמעאל מוקי לקרא דאיש איש וגו' דמיירי בתרומה וכמ"ש ביבמות ע"ה ולדידי' ע"כ לומר או דאית לי' האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכר' יוחנן במכות י"ד ויליף אזהרת קודש מג"ש דטומאתו או דס"ל כר"ל דיליף אזהרת קודש מקרא דבכל קודש לא תגע וממילא איתקוש קודש למקדש וכמבואר בתוס' שבועות ו' ע"ב ד"ה לא וע"כ דלר' ישמעאל אין לחלק כלל בין קודש למקדש וכשם שבהעלם מקדש לגמרי איתמעיט גם מחטאת קבועה כן בהעלם קודש נמי פטור לגמרי וכמשנ"ת דאין ג"ש למחצה ועיקר דברי ר"ת לא נאמרו אלא אליבא דר"ע לפי מ"ש רבא דהעלם קודש יליף מגז"ש דרבי מקרא דבהמה טמאה והעלם מקדש יליף מג"ש דטומאתו וע"כ ל"ל ג"ש והיקישא וכהאי תנא דפליג על ר"י ביבמות שם ומוקי לקרא דאיש איש וגו' בזב בעל ג' ראיות וכו' דמיירי בקדשים לדידי' הוא דמחלקינן בין העלם קודש להעלם מקדש וכנ"ל אבל לר' ישמעאל לשיטתו ודאי דאין לחלק בין קודש למקדש כלל וכנ"ל וז"נ מאוד:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה