אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ו › פלג ח

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ו · פלג ח

פלג ז

ורק נקדים ליישב ג"כ משה"ק עוד רבותינו בעלי התוס' לעיל בשבועות ד' ז' ע"א ד"ה אתיא טומאתו טומאתו וז"ל וא"ת ולר"ל דלא גמר ג"ש דטומאה כדאמר בפ"ב דמכות ד' י"ד מנלי' [פי' מנלי' לחייב קרבן עו"י על טומאת מקדש] וי"ל דאתיא לי' מהקישא דלעיל מבכל קודש לא תגע דלא מוקי לי' בתרומה כלל כדמוכח התם עכ"ל. ולענ"ד לולא דברי התוס' ז"ל נראה די"ל דאף דלא ס"ל לר"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד האי וטומאתו עליו דכתיב גבי קודש מטומאתו דכתיב גבי מקדש וכמש"ש במכות י"ד ע"ב מ"מ איפשר דשפיר גמיר ר"ל האי ג"ש ללמוד טומאתו דכתיב גבי קרבן עו"י מטומאתו דכתיב גבי מקדש וכמש"כ רבותינו ז"ל בכללי הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם דלפעמים נאמרו התיבות סתם ללמוד מלה פלונית ממלה פלונית ולא נמסרו המקומות וחכמים מבקשים מנוח אשר ייטב להם לדורשם בהם יעו"ש ולהדיא מצינו כה"ג לרבותינו בעלי התוס' בעצמן שכתבו כן בשבת ד' קל"א ע"ב ד"ה סד"א נילף ז' ימים מז' ימים מסוכה. וז"ל וא"ת היכי תיסק אדעתי' לידון ג"ש הא אין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ למדה מרבו וי"ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש יעו"ש והיינו משום שמצינו שנתקבלה תיבת ימים לג"ש בכתובות נ"ז ע"ב ובנזיר ה' ע"א. ומצינו ג"כ כה"ג בחולין קליה ע"ב מה"ד ניליף ראשית ראשית וכו' והרי לא נתקבלה לג"ש כאן ומ"מ נתקבלה לג"ש במק"א עיין מנחות ס"ז ע"א ובד' ע' ע"ב והרבה נמצאים כיוצא באלו [ואולי י"ל נמי כאן מילתא בטעמא משום דגבי קרבן עו"י וכן בטומאת מקדש כתיב בהם טומאתו וגבי טומאת קודש כתיב וטומאתו. וכיון דאיכא דדמי לי' מדדמי לי' ילפינן וכמ"ש כה"ג בכ"מ בש"ס ומהן בעירובין נ"א דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה וכן בנזיר ה' דנין ימים מימים ואין דנין ימים מימימה משום דאיכא דדמי לי' יעו"ש] ומה מאוד יתיישב לן ג"כ עפי"ז הקושיא האחרונה שהקשו שם עוד בתוס' שבועות הנ"ל בסוף דבריהם והניחו בתימא דל"ל ג"ש דרבי [פי' מאי דיליף רבי שם ג"ש דבהמה טמאה לחייב קרבן על הקודש בהעלם טומאה] תיפוק מג"ש דטומאה דלענין קודש נמי דרשינן לי' בפ"ב דמכות ד' י"ד עכ"ד ושם במהרש"א ביאר דבריהם דמקשו אליבא דר' יוחנן שם במכות דגמיר האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש דהא ר"ל לא גמר האי ג"ש עיי"ש וזה לכאורה תמיה קיימת. אמנם בשום לב נלענ"ד בע"ה לתרץ קושיתם בטו"ט עפי"מ שכתבו התוס' בעצמם לעיל ד' ו' ע"ב ד"ה לא הזהיר על מה שפירש"י דילפינן אזהרת קודש ממה דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר וז"ל ותימא דבפ"ב דמכות ד' י"ד משמע דבין לר"י ובין לר"ל אתי האי קרא לאזהרת תרומה ואזהרת קודש נפקא לן לר"י מג"ש דטומאתו טומאתו ממקדש ולר"ל מבכל קודש לא תגע יעו"ש מש"כ עוד דמ"מ יתכן פירש"י לההוא תנא דאמר בפ' הערל בזב בעל ג' ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה והני אמוראי דמכות כר' ישמעאל דפליג התם ומוקי לה בתרומה ור' יוחנן גופי' מסיק לה בפ' הערל משמי' דר' ישמעאל דקרא מיירי בתרומה עכ"ל המתבאר מדברי התוס' דלהאי תנא דפליג על ר' ישמעאל שם ביבמות ע"ה ומוקי לקראי דאמור אליהם לדורותיכם וגו' איש איש מזרע אהרן וגו' דכתיבי בפ' אמור ויקרא כ"ב דמיירי בקדשים לדידי' ילפינן אזהרת קודש מהני קראי דכתיבי שם לא יאכל עד אשר יטהר ולדידי' שפיר י"ל דלא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכמ"ש נמי שם אליבא דר"ל דלא גמיר האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכמש"ש רש"י דלא למדה מרבו ורק אליבא דר' ישמעאל דמפרש לה להני קראי דאיש איש מזרע אהרן וגו' דמיירי בתרומה לדידי' הוא דפליגי ר"י ור"ל באזהרת קודש דלר"י ס"ל דילפינן מג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ולר"ל לית לי' האי ג"ש קידש ממקדש ויליף אזהרת קודש מקרא דבכל קודש לא תגע יעו"ש וא"כ הא לק"מ קושית התוס' הנ"ל שהקשו בשבועות ז' ל"ל ג"ש דרבי דיליף חיוב קרבן עולה ויורד בטומאת קודש מג"ש דבהמה טמאה ת"ל מג"ש דטומאתו דדרשינן לי' במכות אליבא דר' יוחנן נמי לענין קודש דשפיר י"ל דרבי ס"ל כהאי תנא דפליג על ר' ישמעאל ביבמות שם ע"ה ומפרש לקראי דאיש איש בזב בעל ג' ראיות וכו' ומיירי רק בקדשים ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה ויליף אזהרת קודש מהאי קרא דכתיב שם לא יאכל עד אשר יטהר ולית לי' לרבי האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש כמשנ"ת ורבא נמי דקאמר כאן אתיא טומאתו טומאתו ללמוד קרבן עו"י מטומאת מקדש אזיל ג"כ בשיטת ר"ל במכות שם דתניא התם נמי כוותי' דר"ל וע"כ דלא גמרינן האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ומשו"ה לא הזכיר כאן רבא האי ג"ש בתרווייהו בקודש ובמקדש ורק אג"ש דרבי סמיך דטומאת קודש ילפינן מג"ש דבהמה טמאה ורק טומאת מקדש לחוד הוא דיליף לה בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו מקרבן עו"י ואה"נ דמאן דגמיר ג"ש ללמוד קודש ממקדש לא ס"ל האי ג"ש דבהמה טמאה דקאמר רבי וראי' ברורה מצאתי לדברי בע"ה מסוגיא מפורשת בזבחים מ"ג ע"ב דאמרינן התם גופא וטומאתו עליו בטומאת הגוף א"א אלא בטומאת בשר נאמר כאן טומאתו ונאמר להלן טומאתו וכו' מה להלן בטומאת הגוף הכתוב מדבר אף כאן בטומאת הגוף הכתוב מדבר ופירש"י שם דיליף קודש ממקדש דע"כ איירי קרא בטומאת הגוף בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו ומצינו שם דרבי פליג ע"ז ויליף האי מילתא דקרא איירי רק בטומאת הגוף מדרשא אחריתא וקאמר רבי אומר ואכל בטומאת הגוף הכתוב מדבר וכו' מאי משמע וכו' הרי מבואר להדיא דרבי לא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ומ"מ י"ל שפיר דס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד לגבי טומאת מקדש ולחייב קרבן עו"י בהעלם טומאת מקדש אבל לא לגבי טומאת קודש וכנ"ל. המתבאר לנו מעתה לפי"ז דלרבי ע"כ לא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש ואזהרת קודש בטומאה יליף מקרא דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ואזהרת תרומה בטומאה יליף מקרא דבכל קודש לא תגע וכדר' יוחנן במכות שם דמוקי להאי קרא בתרומה אלא דר"י שם ס"ל כדר' ישמעאל ביבמות ע"ה דמוקי לקרא דאיש איש מזרע אהרן דמיירי בתרומה וכמ"ש התוס' בשבועות ו' ומשו"ה יליף קודש ממקדש מג"ש דטומאתו טומאתו ולרבי ע"כ דלא ס"ל האי ג"ש דטומאתו ללמוד קודש ממקדש יליף אזהרת קודש מהאי קרא גופי' דאיש איש מזרע אהרן וגו' בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר כיון דמוקי להאי קרא דמיירי בקדשים וכנ"ל וכן מבואר ג"כ בתוס' יבמות ע"ה ע"א ד"ה והכתיב בשם הר' אפרים דע"כ להאי תנא דמוקי לקרא דאיש איש מזרע אהרן וגו' דמיירי בזב בעל ג' ראיות וכו' יליף אזהרה לאוכל תרומה בטומאה מקרא דבכל קודש לא תגע ע"ש ולפי"ז י"ל דמ"ש ר"ת ז"ל דר"ע ור"א לא ממעטי להעלם קודש אלא מקרבן עו"י אבל מ"מ חיב בחטאת קבועה דלא כתב כן ר"ת ז"ל אלא אליבא דרבא לשיטתו כפי המתבאר לעיל בסוגיא דשבועות ד' ז' דאמר שם רבא דדין טומאת מקדש דחיב בקרבן עו"י ילפינן מג"ש דטומאתו טומאתו וחיוב טומאת קודש סמיך רבא על הא דרבי דילפינן בג"ש דבהמה טמאה הנאמר בקרבן עו"י ובטומאת קודש וע"כ דלא גמיר לי' האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכמשנ"ת לעיל באורך וגם היקישא לא ס"ל לרבי להקיש קודש למקדש כיון דע"כ יליף אזהרת תרומה מקרא דבכל קודש לא תגע ולא איתקוש כלל קודש למקדש ומבואר ג"כ בשבועות י"ט ע"א דלחזקי' ועולא ע"כ דר"ע נמי כותי' דרבי ס"ל וכמש"ש ור"ע איידי דבעי למיכתב בהמה וחי' לכדרבי כתוב נמי כדתנא דבי ר"י וכו' עיי"ש [ועיין בדברינו לקמן בע"ה מה שכתבנו דר' יוחנן שם דפליג על חזקי' אזיל לשיטתו דגמיר לי' ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד נמי קודש ממקדש ודו"ק] לכן לדידי' לשיטתו שפיר י"ל דאף דהעלם מקדש ע"כ לגמרי פטור גם מחטאת קבועה כמ"ש הגרעק"א דהא הוי מתעסק (וכמו שכתבנו לעיל פלג א' בהג"ה דלרבא ודאי דהעלם מקדש הוי מתעסק במתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר ויש לפלפל עוד עפי"ז בישוב שיטת ר"ת עפ"י פלוגתת אביי ורבא הנ"ל אלא שלא נפניתי להרחיב עוד דברים בזה ומראה מקום אני לך] מ"מ העלם קודש יש לומר דחיב חטאת קבועה כדין כל דבר שחייבין על זדונו כרת דשגגתו חטאת כיון דהא לית לן מיעוטא יתירא למעט ולפטור העלם קודש ומקדש אלא מכיון דלא מצינו חיובא דקרבן עו"י רק גבי העלם טומאה לכן א"ח בקרבן עו"י ודאי די"ל דאדרבא משו"ה לא חייבתו תורה להעלם קודש בקרבן עו"י משום שנשאר בחיובא דידי' שחיב חטאת קבועה כדין כל ח"כ במזיד שחייבין בשוגג חטאת קבועה וכמו שנבאר לקמן בע"ה ליישב שי' ר"ת ממשה"ק עליו התוס' דהוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש משום דבהיקש וק"ו וכיו"ב שפיר ילפינן גם בכה"ג וכמ"ש התוס' ביומא מ' ע"ב [ועיין ג"כ ביבמות ד' ז' ע"א וע"ב שם ודו"ק] וכאן נמי ילפינן מהיקישא שהוקשה כה"ת כולה לע"ז דבהעלם מו"ק חייב ג"כ חטאת קבועה כיון דבמזיד חיב כרת עיין לקמן בדברינו ואף דבהעלם מקדש ע"כ לגמרי פטור משום דהוי מתעסק וכמ"ש הגרעק"א ז"ל מ"מ בהעלם קודש חיב חטאת קבועה דגם מתעסק חיב בו שכן נהנה וכיון דלא ס"ל השתא האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וכן ג"כ לא איתקשי להדדי שפיר י"ל דבהעלם קודש חיב חטאת קבועה דלא נתמעט אלא מקרבן עו"י ונשאר בחיובו הקודם חטאת קבועה ובהעלם מקדש פטור לגמרי דהא מתעסק הוא וכמ"ש הגרעק"א ז"ל הא מיהת למאן דס"ל האי ג"ש דטומאתו ללמוד קודש ממקדש או להאי מ"ד דס"ל דאיתקשי להדדי בהיקש ודאי דמודה גם ר"ת ז"ל דכמו דבהעלם מקדש ע"כ דלגמרי נתמעט ופטור מן הקרבן דהוי מתעסק ע"כ דגם בהעלם קודש פטור לגמרי וכנודע דאין היקש למחצה ע' נוב"י מה"ת יו"ד סי' קצ"ה ושם סי' קצ"ו דע"כ כו"ע ס"ל דאין ג"ש למחצה ולהדיא מצינו בכריתות כ"ב ב' דפריך בגמ' אליבא דר"ע והא אין ג"ש למחצה וכבר ביארו המפרשים דכל דבר שבמלמד צריך ללמוד להלמד עיין יד מלאכי אות ל' וכיון דבהעלם מקדש ע"כ פטור גם מחטאת קבועה ודאי דכן הדין גם בהעלם קודש דשוין הן למאן דס"ל ג"ש או היקישא וכנ"ל ואף די"ל דהכי שאני דהוי מילתא דתליא בסברא דבהעלם מקדש פטור לגמרי משום מתעסק ובהעלם קודש דגם מתעסק חיב בי' שכן נהנה הו"ל להתחייב וי"ל דבכה"ג ל"א האי כללא דאין ג"ש והיקש למחצה וכמ"ש ג"כ הפנ"י ריש קידושין לענין למילף ע"ע דלא מיקני בחליפין מהיקש דאשה ועיי"ש בקו"א אות א' אמנם כבר כתבו האחרונים דמקושית התוס' בקידושין ד' ג' ע"א בד"ה ואשה שהקשו ניליף ע"ע מהיקש דאשה דלא מיקני' בחליפין משמע מפורש דאף במילתא דתליא בסברא אמרינן נמי האי כללא דאין היקש למחצה דהא האי נמי מסברא ידעינן דאין אשה נקנית בחליפין משום דאשה בפחות מש"פ לא מיקני' נפשה וע"כ דה"ה נמי בג"ש אמרינן גם בכה"ג אין ג"ש למחצה וילפינן מהדדי דדין אחד להם ואין לחלק לפי"ז בין העלם מקדש להעלם קודש ומודה ר"ת ז"ל דלהני דס"ל ללמוד מהדדי פטור לגמרי גם בהעלם קודש וכנ"ל דלא כתב כן אלא אליבא דרבא דס"ל כרבי לפי מה שהוכחנו דלית לי' האי ג"ש דטומאתו ללמוד קודש ממקדש וס"ל נמי דקרא דאיש איש מזרע אהרן מיירי בקדשים ויליף אזהרת תרומה מקרא דבכל קודש לא תגע ולא מצינו ג"כ דקודש איתקוש למקדש לדידי' דוקא כתב ר"ת ז"ל דאף דעל העלם מקדש פטור מחטאת קבועה מ"מ בהעלם קודש חיב בחטאת קבועה וכמשנ"ת:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה