לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג ז
ולכאורה הי' איפשר לדחות כל אלה הדברים עפימ"ש הפנ"י ז"ל לפרש דברי הגמ' במכות ד' ב' הנ"ל בדרך אחרת עפימשה"ק שם דמאי פריך בגמ' ת"ל מלא תענה דהא מ"מ איצטריך קרא דוהצדיקו לחייבן מלקות דבלאו האי קרא דוהצדיקו א"א הי' לחייב עדים זוממין דמתני' מלקות משום דבע"ז הא ל"ש התראה ובכל חייבי מלקות בעינן התראה וע"כ דמהאי קרא יליף לי' עיי"ש שמה"ט מפרש פי' אחר בסוגיא דגמ' שם דלאו דפריך ל"ל קרא דוהצדיקו דודאי צריך וצריך וכנ"ל רק דאאידך גיסא קשיא לי' כיון דאשכחן דגלי קרא דשייך חיוב מלקות בעדים וע"כ דאזהרתן הוא מלאו דלא תענה א"כ מאי אריא ע"י הזמה גמורה אפילו שלא ע"י הזמה כגון דאסהידו תרי בחד נמי לילקי מהאי לאו גופא ואפילו בלא התראה ואהא משני שפיר דעיקר לאו דלא תענה לא ניתן למלקות כלל משום דהוי לאו שאב"מ עיי"ש ולפי פירושו נסתר כל הבנין לכאורה דשפיר י"ל דבתרווייהו לא לקי לא בלאו שאב"מ ולא בלאו שניתן לאמב"ד ובגמ' חדא מתרתי נקט ומ"מ איצטריך קרא דוהצדיקו ללמדנו דחייב מלקות בכה"ג אף דל"ש בהו התראה בעדים זוממין וכנ"ל אמנם באמת פשטות הסוגיא לא משמע כדברי הפנ"י כלל וכמו דחזינן גם לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דלא ניחא להו בהאי פירושא דלפירוש הפנ"י ז"ל גם קושיתם שהקשו אליבא דר' יהודא דאית לי' לאו שאב"מ לוקין עליו למה איצטריך קרא דוהצדיקו וכנ"ל לא תיקשי מידי דודאי איצטריך קרא להשמיענו חיוב מלקות בלא התראה והגמ' לא פריך רק לחייב מלקות גם בהכחשה דאסהידו תרי בחד דלילקי משום לא תענה ומשני לה שפיר דלא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה ושפיר י"ל גם לר' יהודא או דבאמת לוקה גם בכה"ג כמו דס"ל בכל לאו שאב"מ או דמ"מ לא לקי משום דהוי לאו שניתן לאמב"ד והרי לפנינו דהתוס' לא ניחא להו לפרש דברי הגמ' כמ"ש בפנ"י ז"ל והדין עמהם דלבד מה דמבואר בסוגיא דכתובות ל"ג ע"א דגם בלאו קרא דוהצדיקו יש לחייב מלקות בכה"ג גבי ע"ז בלא התראה משום קרא דמשפט אחד יהי' לכם וכמ"ש ברש"י שם דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעי התראה וא"כ גם בלאו האי קרא דוהצדיקו יתחייבו מלקות בכה"ג גם בלא התראה מקרא דלא תענה הנה גם זו"ז עיין בס' המאיר לעולם מש"כ לפרש ד' הגמ' כתובות ל"ג הנ"ל דע"כ לאו מהכא הוא דילפינן דע"ז א"צ התראה משום דלאו בני התראה נינהו וכו' דזה פשיטא להו ממק"א דאין ע"ז צריכין התראה וכמש"כ הוא ז"ל בטעמא דמילתא משום דהני ארבעה שהצריכה בהו התורה הכרזה מסית ובן סו"מ וז"מ וע"ז כל הני א"צ התראה וסגי בהו האיום ע"י ההכרזה עיי"ש שהוכיח כן ממאי דבכל הני מקומות שנזכר בש"ס דע"ז א"צ התראה לא חקרו כלל בטעמא דמילתא ומפרש שם הסוגיא דכתובות ל"ג הנ"ל בטו"ט שהיו סוברים שה"ט דע"ז א"צ התראה משום חומר איסורם וא"כ ל"ש לומר דלכך ע"ז ממונא משלמי ואינן לוקין משום דא"ב התראה דמה בכך הלא איסורם חמור וחייבים עונש הגוף גם בלא התראה וע"ז מחדש ר"א הטעם של התורה דהא דע"ז א"צ התראה אין זה מפני חומר איסורם דז"א ואם הי' איפשר להתרות בהם אה"נ שהיו גם הם צריכים התראה אלא שא"א להתרות בהם ולפיכך ענשה אותם התורה גם בלא התראה משום דאין סברא לפוטרם לגמרי וז"ש ע"ז ממונא משלמי מלקי לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו וכו' ולכן במקום שיש ממון ומלקות דגם אם לא ילקו לא יהיו פטורים לגמרי דין הוא שישלמו ולא ילקו וע"ז סובב והולך כל האתקפתות שם בסוגיא לא שר"ל דע"ז יהי' צריכים התראה דזה א"א אלא שרצו להוכיח דאיפשר להתרות בהם ומה שא"צ התראה הוא משום חומר איסורם עיי"ש ודברים נכונים הם. ולפי"ז ודאי דל"ש לומר דמשו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו להשמיענו דחייב מלקות גם בלא התראה דמשום הכי ודאי לא איצטריך קרא וכנ"ל וע"כ כפירוש רש"י ותוס' ז"ל דאה"נ דפריך דקרא דוהצדיקו מיותר ומוכרחין דברינו שכתבנו דמאן דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ דס"ל דלאו שניתן לאמב"ד לא לקי וכן להיפוך וא"א כלל לומר דבתרווייהו לקי ודברינו שרירין וקיימין בע"ה דר"ע ור"י אזלי לשיטתם וכמשנ"ת ודו"ק:
נשוב לדברינו מה שכתבנו לעיל ליישב מה שהקשינו בריש שבועות דמשו"ה הוא דדחיק לאוקמי מתני' כותי' דרבי ולקרבן ולא אוקי כרבי ישמעאל ולמלקות דלא תיקשי מידי לר' ישמעאל וכמ"ש בתוס' שם ד' ד' ע"א דלפי משנ"ת לק"מ דבאמת א"א לאוקמי מתניתין דמיירי מדין חיוב מלקות כלל דגם כר' ישמעאל לא מצי אתיא דא"כ נצטרך לומר דס"ל לתנא דמשנתינו דחייב מלקות בין בלאו שאב"מ כשבועות ובין בלאו שניתן לאמב"ד כיציאות השבת וזה א"א לאומרו דא"כ קשיא ל"ל קרא דוהצדיקו תיפוק לי' מלא תענה וכנ"ל ורק בקושי ס"ד למימר כן לאוקמי כותי' דר' ישמעאל ואולי י"ל לפי הס"ד דס"ל לר"י דלוקה בתרווייהו ע"כ נתרץ דמשו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו דע"ז לוקין כי היכי דלא נפרש האי קרא דאם לא תשמור לעשות דדוקא לעשות ע"י מעשה הוא דלוקה כמו דדייקינן כן לפי האמת במכות י"ג הנ"ל ומשו"ה כתוב קרא דוהצדיקו ללמדנו בע"ז דלוקין גם בלאו שאב"מ ושוב יליף דלוקה בכל לאו שאב"מ ולעשות דכתיב בקרא לאו דוקא הוא או אולי י"ל דאה"נ דבהס"ד ס"ל לתלמודא לחלק בין שבועה לשאר לאו שאב"מ וכמש"כ התוס' ורק בשבועה הוא דס"ל לר"י דלוקה [עוד איפשר לומר בזה לפי מה דדייקי התוס' בקושיתם אליבא דר"מ בסנהדרין ד' ט' ע"א ד"ה דאתרו וז"ל ותימה דמשמע הכא דסבר ר"מ מכות בג' א"כ הוי דריש קרא והצדיקו לענין עדים זוממין דלקי כדלקמן ד' י' ומה הוי משני מהא דפריך ות"ל מלא תענה וכו' דמשמע מדהתו"ס דרק לר"מ הוא דקשה משום דס"ל מכות בג' ויליף ממ"ש ושפטום שנים דע"ז מקשה שם ד' י' אלא מעתה והצדיקו שנים והרשיעו שנים הרי כאן ז' ומשני ההוא מבע"ל כדעולא וכו' והיינו משום דס"ל מכות בג' וכן הקשו גם לר' יהודא דלא מצינו דס"ל מכות ביותר משלשה אבל לר' ישמעאל לשיטתו דס"ל שם דמכות בכ"ג י"ל נמי דלא דריש כלל לקרא דוהצדיקו כדעולא ודו"ק כי קצרתי ולא נפניתי לעיין בדיוק לשון התוס' הנ"ל] עכ"פ י"ל כן לפי הס"ד בשבועות שם דס"ל לר' ישמעאל דבתרווייהו לקי אבל ודאי די"ל דמשו"ה הוא דנאיד מלאוקמי מתניתין כר"י ומוקי לה מתניתין כרבי ולקרבן כי היכי דלא תיקשי ליל האי קרא דוהצדיקו וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא: