לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג ד
היוצא לנו מדברינו דברירא מילתא וקיימא מש"כ הרמב"ן ז"ל דגם ר"ע ס"ל כרחב"ג דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ומוכח כן מן הסוגיא ממאי דלא פשיט לה דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג מדברי ר"ע לעיל במכות י"ג ע"ב ממש"ש שאם עשה תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו וכמשנ"ת באורך בע"ה וע"כ דמ"ש ר"י חלוקין עליו חביריו על רחב"ג היינו ר' ישמעאל ואינך תנאי דפליגי על ר יצחק וס"ל דח"כ ישנן בכלל מלקות לבד מר"ע דאיהו ס"ל כרחב"ג וכמ"ש הרמב"ן ז"ל הנ"ל:
ומעתה עלינו לחקור עוד בדעת רחב"ג דקאמר כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן כמאן מהני תנאי ס"ל במאי דפליגי ר"י ור"ע לעיל במכות י"ג ע"ב בלאו שניתן לאזהרת מב"ד דלאוקימת' דרבא שם ס"ל לר"ע דאין לוקין עליו ור"י ס"ל דלוקין עליו ורחב"ג כמאן ס"ל ולכאורה מלישנא דמתניתין דנקט חייבי כריתות משמע דדוקא ח"כ לחוד הוא דאמרינן שאם לקו נפטרו מידי כריתתן אבל לא בחייבי מיתות אף אם לא התרו בהן למיתה אלא למלקות מ"מ ל"ש בהו האי דינא דלקו נפטרו מידי כריתתן משום שאין בהן מלקות מן הדין וכר"ע דלאו שניתן לאמב"ד אין לוקין עליו אמנם נראה לדייק איפכא דודאי רחב"ג כר"י ס"ל דגם בלאו שניתן לאמב"ד אם התרו בהן למלקות ולא למיתה חייבין, מלקות מן הדין וממילא דאמרינן גם בהו שאם לקו נפטרו מידי כריתתן והיינו דקא מרבה במ"ש כל ח"כ שלקו וכו' וכללא כייל לן שבכולן שייך האי דינא ונראה ג"כ להוכיח כן גם ממ"ש רחב"ג בטעמא דמילתא שאם לקו נפטרו מידי כריתתן משום, שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כשלקה ה"ה כאחיך ולכאורה צריך להבין מנלי' דגם בהני דחייבין כריתות קרי לי' נמי אחיך אחר שלקה ודוחק לומר משום דקרא סתמא כתיב ואף בח"כ משמע דאכתי י"ל דרק מעונש מלקות איירי קרא וחיוב כרת כדקיימא קיימא אמנם נראה ליישב זה עפימ"ש לעיל במכות שם י"ג ע"ב בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דגמר לעיני מלעיניך ושם מתקיף לה ראב"מ א"ה חייבי מיתות ב"ד נמי נגמור מהאי ג"ש וכו' ועוד לגמור מעיני מלעיני דהא גמור לעיני מלעיניך וכו' עיי"ש הרי דלר"ע קאמר דח"כ יליף מג"ש דלעיני מלעיניך ורק דפריך עלה א"כ חייבי מב"ד נמי נגמור מהאי ג"ש ולכן נאיד שם מזה ומשני כדי רשעתו משום רשעה אחת א"מ ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר ועיין לח"מ ומל"מ ריש פי"ח מה' סנהדרין מש"כ בדעת הרמב"ם דמפרש משיש רבינא בהאי סוגיא לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה וכו' דבח"כ סמיך אהאי ג"ש דלעיני מלעיניך וטעמא דמיתה משום כדי רשעתו וכו' דהיינו דבחייבי מיתות ב"ד לא עבדי ג"ש משום קרא דכדי רשעתו וח"כ אמרינן בפירוש ריבתה תורה מלעיני מלעיניך וכ"ת הא לא עשה תשובה וא"כ בכרת אתה מחייבי' שתי רשעיות לא פסיקא מילתא לכרת יעו"ש דמסקי דאהאי ג"ש סמיך הרמב"ם וקצרתי] ושפיר נוכל לומר דה"ט נמי דר' ישמעאל דבאמת ס"ל דגם חייבי מב"ד איתרבו למלקות בשלא התרו בהן למיתה משום דגמר להו נמי מהאי ג"ש דמעיני מלעיניך וכמו דמסיק בגמ' שם דגם חייבי מב"ד יש ללמוד בהאי ג"ש וא"כ י"ל דהיינו דקאמר רחב"ג כאן במשנתינו משום דכתיב בקרא ונקלה אחיך לעיניך דמינה דרשינן האי ג"ש דמיירי גם בח"כ ומיתת ב"ד ומשמיענו קרא דגם בהני דכתיב לעיניך דהיינו ח"כ ומב"ד מ"מ כיון שלקה ה"ה כאחיך וע"כ דפטורין לגמרי גם מחיוב כרת דידהו ודו"ק כי זהו דקדוק נכון בפירושא דמתניתין לענ"ד וממילא יצא לנו מזה דע"כ ס"ל לרחב"ג כר"י דגם בלאו שניתן לאמב"ד נמי לוקין עליו דהא בהאי ג"ש דלעיני כבר מסקינן שם בגמ' לעיל י"ג ע"ב דודאי אין לחלק חייבי מב"ד מח"כ דתרווייהו גמרינן להו בהאי ג"ש יעו"ש בסוגיא וע"כ דרחב"ג נמי קאמר לה גם בחייבי מב"ד שאם התרו בהם למלקות ולא למיתה אם לקו נפטרו מידי חיוב כרת שחייבין במזיד ולא אתרו בהן למיתה ומשום דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד ס"ל דלוקין עליו כר' ישמעאל וכנ"ל ובזה נבוא להמשיך את הענינים ולנעוץ עפי"ז סוף מכלתין לתחלתה וכן בדרך הזה נחבר אותה גם למס' שבועות ורק נקדים לזה עוד שתי הקדמות וכמו שנאמר בע"ה:
וזה יצא ראשונה הנה לעיל במכות י"ג קאמר דה"ט דר"ע דס"ל דח"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים משום דלעונש כרת וקרבן ל"צ אזהרה כלל והא דפסח ומילה לא מייתי קרבן לאו משום דלית בהו אזהרה אלא משום דאיתקש כה"ת כולה לע"ז דהוי בשוא"ת לאפוקי פסח ומילה דבקו"ע נינהו אבל חייבי מב"ד צריך אזהרה דידהו לעונש המיתה ולכן אין לוקין על לאו שניתן לאמב"ד וח"כ לוקין דא"צ אזהרה לקרבן ולכרת יעו"ש והנה בזבחים ק"ז ע"א במאי דפריך הגמ' אזהרה מנלן לחייב חטאת בשחוטי חוץ הקשו בתוס' כם ד"ה אזהרה מהאי סוגיא דמכות דמבואר דקרבן לא בעי אזהרה ונדחקו לתרץ זה יעו"ש:
אמנם היטיב דיבר בזה בס' מעה"ח בדין שבועת ביטוי ליישב קושיתם עפימש"כ התוס' בעצמם ביבמות ט' ע"א ד"ה מה ע"ז דהאי מילתא תליא בפלוגתת רבי ורבנן דרק לרבנן דילפי כל חייבי חטאות מהיקישא דע"ז לדידהו הוא דל"צ אזהרה לקרבן דלא גמרינן מינה אלא במה דכתיב בהאי קרא בהדיא וכמ"ש בתוס' דמטעם זה לא ילפינן דומיא דע"ז דדוקא חייבי סקילה חייבין בקרבן משום דל"כ במקרא זה כי אם כרת אבל לרבי דיליף להו בג"ש דעלי' עליה מאחות אשה בעינן נמי אזהרה לקרבן דכתיב לאו בההוא קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' עיי"ש בתוס' [ועיין ג"כ דורל"צ דרוש ז' מ"ש בזה וקצרתי] ומתורץ שפיר קושית התוס' בזבחים הנ"ל דשם בזבחים מקשה רבא אליבא דרבי דס"ל טעמא דפו"מ פטורים מן הקרבן משום דלית בהו אזהרה ובמכות מתרץ אליבא דר"ע וי"ל דס"ל כחכמים דל"צ אזהרה לקרבן וטעמא דפו"מ פטורים מן הקרבן משום שהן בקו"ע ולרבי י"ל דס"ל כר' ישמעאל דאפילו לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו ול"ק כלל דילמא אזהרה לקרבן עכ"ד עיי"ש במעה"ח ולענ"ד הדברים מוכרחים ולחנם כתב די"ל דר"ע ס"ל כחכמים דל"צ אזהרה לקרבן שהרי הדבר מפורש בשבת ד' ס"ט ע"א דר"ע ס"ל דהוקשה כה"ת כולה לע"ז רק שהתוס' שם כתבו דלר"ע אית לן למימר הוקשה כה"ת כולה למברך את השם משום דר"ע ס"ל בכריתות דף ז' דהאי קרא דמגדף במברך את השם כתיב יעו"ש ומיושב אצלי בזה גם משה"ק התוס' במכות שם י"ד ע"א ד"ה לאפוקי דל"ל היקישא לאפוקי פו"מ תיפוק לי' משום דאי מימנע ולא עביד ליכא מעשה ובח"כ ממעט מקרא דועשה אחת יצא מסית וכו' שאין בהו מעשה יעו"ש ולענ"ד י"ל דכיון דקיימינן בסוגיין אליבא דר"ע לק"מ לשיטתו כמש"כ התוס' בעצמם בסנהדרין ס"ד ע"א ד"ה מאן דלר"ע לא בעינן כלל מעשה לענין חיוב קרבן משום דהוקשה כה"ת כולה למברך את השם דלית בי' מעשה ועיין בדברינו בהתחלה למ' ברכות סוף פלג א' מה שהבאנו בשם הבית אפרים ח' או"ח סי' נ"ג שכתב לפי"ז דגם במחמר חיב חטאת לר"ע דל"ב מעשה בגופי' יעו"ש וכאן אליבא דר"ע שפיר קאמר דה"ט דפסח ומילה פטורין מן הקרבן משום האי היקישא דהוקשה כה"ת כולה לע"ז [ולר"ע הוקשה למברך את השם וכנ"ל] דמה הני דשוא"ת אף כל שוא"ת לאפוקי פו"מ דקו"ע נינהו וז"נ מאוד לענ"ד בע"ה ובדוקא קאמר לה שם בסוגיין דמכות התם לאו ה"ט אלא משום דאיתקוש כה"ת כולה לע"ז וכו' דמשום דילפי מהאי היקישא דתורה אחת יהי' לכם דמיירי בע"ז או במברך את השם לר"ע משו"ה הוא דס"ל דקרבן ל"צ אזהרה אבל לרבי דיליף מג"ש דעליה אה"נ דלדידי' צריך אזהרה גם לקרבן וכנ"ל ודו"ק כי הדברים ברורים ומוכרחים:
ויתיישב נמי עפי"ז קושית התוס' מכות שם י"ג ע"ב ד"ה ר' יצחק משה"ק לרבי יצחק דס"ל דאין מלקות בח"כ א"כ לאו דכל כריתות ל"ל דהא אסקינן דקרבן ל"ב אזהרה יעו"ש ולהנ"ל י"ל בפשיטות דר"י כותי' דרבי ס"ל ויליף כל חייבי חטאות מהאי ג"ש דעלי' וצריך אזהרה לדידי' לקרבן וכמשנ"ת ודו"ק וכן יתיישב ג"כ מאי דמצינו בתוס' ב"ק ק"ה ע"ב ד"ה מאי לאו שהקשו וז"ל תימה בממון מאי שייך לומר לא ענש א"כ הזהיר דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו וכו' עכ"ל וכבר העיר הגרעק"א ז"ל בגהש"ס במכות שם דהא בסוגיא מבואר להיפוך דקרבן ל"ב אזהרה ופו"מ דא"מ קרבן משום דבקו"ע ולהנ"ל י"ל דהתוס' כתבו שם אליבא דרבי דלדידי' מיהת שייך לומר בעונש שבועה דהיינו קרבן דצריך אזהרה ודו"ק וכן י"ל ג"כ במשה"ק שם עוד הגרעק"א ז"ל עמ"ש התוס' שבועות י"ח ע"ב ד"ה ל"ת מנ"ל וז"ל דלא מחייב חטאת אא"כ י"ב לאו מידי דהוי אפסח ומילה ולהנ"ל י"ל נמי דאליבא דרבי פריך התם ל"ת מנלי' דלדידי' צריך אזהרה וכמשנ"ת ודו"ק כי קצרתי בכ"ז וקיימינן השתא לפי"ד המעה"ח דרבי דס"ל דילפינן מג"ש דעלי' ע"כ ס"ל נמי דקרבן בעי אזהרה וס"ל כר' ישמעאל דגם לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו דודאי דוחק הוא לומר דס"ל לרבי כר' יצחק דליתא למלקות כלל בחייבי כריתות דלא מצינו מאן דס"ל כותי' דרבי יצחק בהא ודו"ק כי קצרתי: