לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג ג
ובהתבונני בזה מצאתי להוכיח מן הסוגיא גופה דע"כ ס"ל לר' יוחנן דמלקות חמור מן הכרת דהנה מבואר במגילה ז' ע"ב דמתני' דאין בין שבת ליוה"כ אלא וכו' דמשמע הא לענין תשלומין זו"ז שוין ע"כ כרנבה"ק אתיא דס"ל יוה"כ כשבת לתשלומין **(הג"ה [עיין בטו"א מגילה שם משה"ק במ"ש רנבה"ק הי' עושה את יוה"כ כשבת וכו' כיון דכל ח"כ לדידי' פטורין מן התשלומין א"כ מ"ש יוה"כ דנקט ע"ש ובקו"א מביא מ"ש בירושלמי שם להדיא דאה"נ דלרנב"ה דוקא יוה"כ פוטר מתשלומין משום שאין היתר לאיסורו ע"ש ועדיין צריך ישוב לשיטת תלמודן דידן דס"ל אליבא דרנב"ה דבכל ח"כ פטור מן התשלומין וכמ"ש בכתובות ל' ע"א ה"מ בבא על הנדה שמשלם קנס וכו' לאפוקי מדרנב"ה ושם ל"א ב' מודה רנב"ה בגונב חלבו ש"ח ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב וכו' הרי דבלא"ה פטור לרנב"ה וצריך טעמא מ"ש יוה"כ דנקט:
ולכאורה הי' אפשרי לומר דרנב"ה רבותא קמל"ן בזה דהנה בכתובות שם ל"ה ע"ב פריך אליבא דר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין מאן תנא דפליג על רנב"ה וכו' דהא לעולם ליפטר מיהת מן התשלומין משום עונש המלקות אף אם אין הכרת פוטרתו דבשלמא לר' יוחנן איפשר דמיירי בשלא התרו בו יעו"ש ברש"י ומשני אי ר"מ אי ר' יצחק ע"ש והקשה בס' מעה"ח פ' נשוא כיון דע"כ מאי דפריך שם בכתובות מאן תנא דפליג על רנב"ה לא קשה על מתני' דכתובות הנ"ל דהא להדיא מוקי לה ר"ל שם כר"מ וע"כ דלא פריך רק על מתני' דשבועות ל"ג דתנא התם מדליק גדישו ש"ח ביוה"כ חייב בתשלומין וא"כ תיקשי הא י"ל דאה"נ דס"ל לרבנן דיש מלקות בח"כ ומלקות פוטר רק שאני התם ביוה"כ דמיירי בזמן שביהמ"ק הי' קיים מדמחייב קרבן שבועה ועל חיוב מלקות דל"ת הא השעיר מכפר גם בלא תשובה וכמ"ש ברמב"ם פ"א ה"ב מה' תשובה ורק נשאר עליו עדיין חיוב כרת שאין השעיר מכפר בלא תשובה ופליגי רבנן על רנבה"ק וס"ל ח"כ ישנן בכלל תשלומין ולא פריך מידי לאביי דלא ס"ל לחלק בין עבירות דיומא לשארי עבירות עיי"ש מ"ש לתרץ משום שאין היוה"כ מכפר על עבירות שב"א למקום כ"ז שלא נתכפר לו עבירות שב"א לחבירו וכאן נמי שהדליק גדישו ש"ח כיון דגם בקלב"ם חייב מיהת לצאת יד"ש והרי יש בידו עבירות שב"א לחבירו וכ"ז שאינו מרצה א"ח אין יוה"כ מכפר גם על העבירה שב"א למקום וממילא פטור מן התשלומין בב"ד ואין העדים חייבין בק"ש כ"א בכפירת ממון שניתן להוציא בב"ד ואשמועינן תנא דמתניתין דחייבין דלא כרנב"ה וכאן הא נשאר גם חיוב המלקות דהא אין יוה"כ מכפר עדיין כיון שיש בידו עבירה של ב"א לחבירו עיי"ש:
והנה אף כי דברי חכמה הן ונובעים ממעין החכמה אבל לדין יש תשובה לבד מה שיש לדון במש"ש דלרנבה"ק אף דהכרת פוטרתו מתשלומין עדיין חייב לצאת ידי"ש שמבואר בס' הצל"ח פסחים כ"ט להיפוך דלרנבה"ק בקלב"ם ליכא חיוב כלל גם לצאת ידי"ש ונדברנו מזה בע"ה שלהי מ' סנהדרין ע"ש ומשם גופה יש להוכיח דע"כ לרנבה"ק אין כאן חיוב כלל גם לצאת יד"ש דהא לכאורה יש להקשות שם בשבועות ד' ל"ג דקאמר מתני' דלא כרנב"ה וכו' והא י"ל דמתני' מיירי בשוגג לשיטת רש"י פסחים כ"ט דבשוגג מודה רנבה"ק דחייב. ולכן בהדליק גדישו ש"ח בשבת הא פטור מן הממון גם בשוגג ולית כאן כפירת ממון וביוה"כ איכא כפירת ממון בשוגג. ומצאתי בישוי"ע חו"מ סי' כ"ט שהקשה כן ומתרץ עפימ"ש הרשב"א בשבועות ל"א גבי משחק בקוביא דמשו"ה חייב אף דרבנן פסלו אותו מ"מ איכא כפירת ממון לפי שבקל יוכל לתפוס ומזה פשיטא לי' להש"ס כאן דמיירי במזיד ועבדינן החומרא דבזה ל"מ תפיסה לשי')** וא"כ לכאורה יש להקשות לפי"ז מאי פריך דמהאי מתניתין מוכח דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג וס"ל דח"כ שלקו לא נפטרו מ"כ הא י"ל דרנב"ה ס"ל דאין מלקות כלל בח"כ משום שהכרת פוטרו מן המלקות כמו שהמיתה פוטרת מן המלקות כמו דס"ל לדידי' דכרת דומה ממש למיתת ב"ד בהאי דינא דפוטר מן התשלומין וכבר הרגיש בזה בהפלאה כתובות ד' ל' ע"א תוד"ה הכל מודים עיי"ש מ"ש דע"כ ר' יוחנן דאמר חלוקין עליו חביריו וכו' ומתניתין ס"ל דח"כ שלקו, לא נפטרו מידי כריתתן וכן לשינויא דרב אשי כאן שזה עיקר זדונו ביד"ש ע"כ ס"ל דמתניתין דאין בין שבת לאו כרנבה"ק אתיא משום דלרנבה"ק באמת ס"ל דכרת כמיתה ולדידי' הכרת פוטר ג"כ מן המלקות כמיתת ב"ד עיי"ש ומשמע לפי"ז דלרנבה"ק ע"כ ס"ל דכרת חמור מן המלקות שהרי ס"ל דעונש הכרת פוטרתו מן המלקות משום שנידון בתמורה ומדרנב"ה נשמע **(המהרש"ל המובא בש"ך חו"מ סי' כ"ח וע"כ דלא כרנב"ה דאי בשוגג גם בהדליק בשבת איכא כפירת ממון לענין תפיסה כיון דחייב לצאת יד"ש ודפח"ח ולפי"ז ע"כ לומר דלרנבה"ק גם לצאת יד"ש א"ח שהכרת פוטרתו ודו"ק הנה גם במ"ש דאין יוה"כ מכפר על עבירות שב"א למקום משום שלא נתכפר לו עדיין ב"א לחבירו הנה כבר הוכיחו המפרשים להיפוך דגם קודם שנתכפרו לו עבירות שב"א לחבירו מ"מ מתכפרים לו עבירות שב"א למקום ואינו מעכב את הכפרה וכמ"ש ברי"ף על ע"י שלהי מ' יומא עיין אגודת אזוב עומק ראשית דרוש ג' שמוכיח כן ממ"ש בשבועות י"ג באוקימתא דרבא דמוקי להך ברייתא דאיתא לא נתענה בו ולא קראו מ"ק מנין שמכפר וכו' דהיינו על שארי עבירות ולא על מה שלא התענה ולא קראו מ"ק דאלמא שיוה"כ מכפר לחצאין וכ"ש בעבירות שב"א לחבירו שהם מסוג אחר שאינו מעכב הכפרה על שאר עבירות שב"א למקום ע"ש [ורק לענין האי מילתא גופא יש לדון בזה כמו בלאו דגזילה וגניבה שהעובר עליהן חוטא גם ב"א למקום וגם ב"א לחבירו בזה אולי י"ל שכ"ז שלא ריצה א"ח לא נמחל לו גם החלק שב"א למקום ובדרושים הארכתי בזה ואכ"מ ועיין מש"כ כאן בהקדמת הספר בע"ה מענין זה]:
וממילא שנדחה נמי עפי"ז מה שראיתי בס' י"ח סי' ל"ט שמתרץ קושית הטו"א הנ"ל בשם הגאון מה"ר אבלי מווילנא ז"ל דרנב"ה מתרץ בזה הקושיא כרת דיימא היכי משכ"ל ומשני שאכל של חבירו וכיון שאינו מתכפר חלק שב"א לחבירו גם החלק של ב"א למקום אינו מתכפר ומשו"ה ח"כ ופטור מתשלומין ע"ש ולהנ"ל גם זה נדחה דזה איסור אחר הוא ואינו בדין שמה שחטא בממון חבירו יעכב את אשר חטא כלפי שמים באיסור יום הכיפורים וכנ"ל:
ובעיקר קושית המעה"ח הנ"ל נ"ל לסתור הנחתו במה שהחליט דהל"ת ודאי נתכפר משום דהוי בכלל קלות ואזדא לה עונש מלקות אף דהוא איסור כרת ולא נשאר עליו אלא החיוב כרת וכו' והדעת נוטה דכל איסור שי"ב חיוב כרת ה"ה בכלל החמורות שאין יוה"כ מכפר בלא תשובה גם איסור המלקות דאית בי' ורק בל"ת לחוד שאין בו שום עונש אחר יותר ממלקות בזה הוא שאמרו שהוא בכלל הקלות חוץ מלאו דלא תשא אבל לאו שי"ב עונש כרת גם הל"ת שבו בכלל החמורות הוא ולא מתכפר בעיצומו של יום בלא תשובה. ובזמן שביהמ"ק קיים שהשעיר המשתלח מכפר על הקלות בלא תשובה הא על החמורות גם השעיר המשתלח אינו מכפר בלא תשובה והל"ת ההיא שי"ב עונש כרת ודאי שבכלל החמורות הוא וכ"ז שלא נתכפר לו עונש הכרת לא נתכפר לו עדיין גם עונש הל"ת לענין המלקות ואזדא לה קושית המעה"ח שלא נאמרה אלא לחידודא בעלמא אלא שמ"מ יועילו לנו דברי המעה"ח הנ"ל לתרץ מאי דנקט רנבה"ק האי לישנא דיוה"כ כשבת לתשלומין דקמ"ל רבותא שלא נטעה לומר שאין הכרת פוטר מן התשלומין אלא המלקות וכמו דס"ל לר"ל דגם חייבי מלקות שוגגין נמי פטורין מן הממון ונימא דהל"ת לגבי המלקות מן הקלות הוא ויוה"כ מכפר אותו גם בלא תשובה וממילא יתחייב בתשלומין קמל"ן דעונש הכרת הוא שפוטרתו ומן החמורות הוא וממילא, פטור גם ביוה"כ לפי שעונש הכרת לא נמחל לו עדיין וכנ"ל
והי' מיושב ג"כ לפי"ז מה שבירושלמי מדייק מלשון זה דדוקא נקיט יוה"כ שאין היתר לאיסורו ואיסור אחר של כרת אינו פוטר לרנבה"ק משום שי"ל שהירושלמי אזיל לשיטתו דמבואר בירושלמי פ"ח דיומא סוף ה"ו דגם ל"ת הוא מן החמורות ורק עשה לחוד חשיב לה שם בקלות ע"ש ועיין א"א שם עומק אחרית דרוש ב' מזה א"כ אין כאן שום רבותא דהא, כל ל"ת הוא מן החמורות ואין יוה"כ מכפר בלא תשובה לכן מדייק דדוקא נקט יוה"כ פוטר. או משום דהא מרא דתלמוד ירושלמי הוא ר' יוחנן ואיהו הא ס"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין וא"א כלל לטעות ולאמור דהמלקות הוא שפוטרתו וי"ל עוד בזה וקצרתי מפני שהוא ע"ד הפלפול וטפי נראה לומר בפשיטות ליישב קושית הטו"א הנ"ל די"ל דרבותא קמל"ן רנב"ה במאי דנקט יוה"כ שלא נימא דביוה"כ מיהת יתחייב בתשלומין משום שעיצומו של יום מכפר גם על הכרת קמל"ן דלא ופטור מן התשלומין לרבא בשבועות י"ג וכריתות ז' משום דמודה רבי בכרת דיומי' ולאביי שם דאינו מחלק ע"כ נימא דקמל"ן רנב"ה דלא כרבי וס"ל דאין יוה"כ מכפר בלא תשובה ותשובה הא לא מהני לפוטרו מחיובא שנתחייב בדיני אדם וכמבואר בכמה דוכתי וע' נוב"י מ"ק או"ח סי' ל"ה מ"ש בטעמא דמילתא שכ"א יאמר שהוא מתחרט ולא יענשו לעולם עיי"ש וי"ל עוד בכ"ז וקצרתי]:)** נמי לרבנן דגם לדידהו כרת חמירא ממלקות ורק דס"ל דאין בכח הכרת לפטור מן המלקות כמו שאינו פוטר מממון דודאי כרת חמור מתשלומין ומ"מ ס"ל דאין בכח הכרת לפטור כלל אבל ודאי י"ל דגם לרבנן חמירא הכרת מן המלקות וכפשטות הסוגיא דמכות לעיל י"ג ע"ב דקאמר ור"ע מ"ט כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' ולר"ע א"ה חייבי כריתות נמי וכו' הרי מפורש דס"ל לסתמא דסוגיא התם דכרת חמור מן המלקות אמנם עיי"ש בהפלאה עוד מש"כ בד' ל' ע"ב דהאי מילתא אי ס"ל לרנב"ה דהכרת פוטר מן המלקות או לא תלי בפלוגתת אביי ורבא דפליגי שם אליבא דרנב"ה דרק לרבא דס"ל דיליף מכרת שלי כמיתה שלכם ס"ל לרנב"ה דאין חילוק כלל בין כרת למיתה וגם הכרת פוטר מן המלקות אבל לאביי דיליף מג"ש דאסון אסון לא מדמי להו אהדדי רק לענין תשלומין ולא למלקות עיי"ש:
ברם נראים דברי הגאון רמ"מ ז"ל בס' המאיר לעולם שכתב דזה תלי בפלוגתת ר"י ור"ל בחולין פ"א ע"ב בדין חייבי מיתות שוגגין ומלקות דלר"י דס"ל התם דח"מ שוגגין חייבין במלקות ומשמע לי' כדי רשעתו ברשעה המסורה לב"ד דוקא והוא במזיד ולא בשוגג דאינו מסור לב"ד לדידי' אין הטעם משום חומר עונש מיתה רק משום שאין כח לב"ד לדון ב' עונשים א"כ גם לרנבה"ק אין כרת פוטר ממלקות מאחר דגם עונש כרת אינו עפ"י ב"ד יעו"ש באורך ורק לר"ל דגם חמ"ש פטורים ממלקות ולא ס"ל דכדי רשעתו הוא דוקא ברשעה המסורה לב"ד ולדידי' גם הא דמיתה פוטר מן המלקות הוא מטעם חומר העונש של מיתה א"כ לדידי' גם לענין מיתה ומלקות מועיל ההיקש כרת למיתה לרנבה"ק לפטור ח"כ ממלקות וכמו שמיתה פוטרת מן המלקות גם כרת פוטר וסוגיא דמכות כ"ג ע"ב דמוכח שם דגם לרנבה"ק אין כרת פוטר מן המלקות הוא משום דקיימא אליבא דר"י דקאמר חלוקין עליו חביריו על רחב"ג ור"י לשיטתי' אזיל בזה עיי"ש מ"ש עוד לחזק את דבריו ונכונים המה מאוד. וא"כ כיון דמוכח מכאן גופה דע"כ ס"ל לר"י אליבא דרנבה"ק דאין הכרת פוטר מן המלקות נמצא ע"כ דס"ל לר"י דכרת לא חמירא מן המלקות ושפיר י"ל להיפוך דמלקות חמור מן הכרת ומשו"ה ס"ל לרנב"ה דכיון שלקה נפטר מחיוב כרת שלו משום שנידון בחמורה וכמ"ש הרמב"ן אליבא דר"ע ע דמשו"ה לא מקשה על ר"י מדברי ר"ע מ"ש בטעמא דח"כ ישנו בכלל מלקות מ' שאם עמו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם דלאו דס"ל שאם לא עשו תשובה לא נפטר מן הכרת ע"י המלקות אלא דר"ע טעמא קיהיב שמשו"ה נידון במלקות ולא בכרת משום שהמלקות חמור מה"ט מן הכרת שאין התשובה פוטרתו מן המלקות כמו מן הכרת וא"כ איפוא נתחזקה קושיתנו דצריך להבין לפי"ז מאי דקמתרץ רב אשי דזה עיקר זדונו ביד"ש דפירש"י משום שעיקר עונשו הוא הכרת דחמירא מן המלקות דז"א כלל לפי"מ דקיימינן השתא דס"ל לר"י דע"כ המלקות חמור מן הכרת וצ"ע לכאורה איך לפרש דברי רב אשי אליבא דהרמב"ן ז"ל הנ"ל:
שוב ראיתי דיש ליישב דעת הרמב"ן בטוב טעם כי הנה מצאתי בהגהת הרש"ש במגילה ד' ז' ע"ב שכתב לפרש הסוגיא בדרך אחר שלא כפירש"י והיינו דבאמת גם לרנב"י וכן לרב אשי לא מיתוקמא מתניתין כרחב"ג דס"ל דהמלקות פוטר מן הכרת רק שרנב"י בא לומר דאפילו את"ל דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג מתניתין לא מצי אתיא כוותייהו אלא כר' יצחק דס"ל דאין מלקות כלל בח"כ דלדידהו הא מ"מ זדונו ביד"א הוא ואהא אתא רב אשי לומר דכרבנן מצי אתיא דעיקר זדונו בהכרת דאפילו אחר המלקות נשאר עליו עדיין עונש כרת אבל כרחב"ג ודאי לא אתיא דלדידי' עיקר זדונו ביד"א כיון דנפטר מן הכרת ע"י המלקות עיי"ש ולפי פירושו משמע דמפרש דהא דאמרי בי רב תנינא וכו' לאו דמקשה על ר' יוחנן דמאי קמל"ן כמ"ש רש"י במכות שם רק דסיועי קמסייע לר"י דתנינא נמי דחולקין עליו חביריו ועיין בריטב"א למכות שם שפירש נמי כן אלא שהוא ז"ל מפרש להא דרנב"י ור"א דמוקמי למתניתין כרחב"ג ולפי"ד הגרש"ש ז"ל לא אתיא מתניתין כותי' דרחב"ג ורב אשי מוקי לה באמת כרבנן דפליגי על רחב"ג וס"ל דאין המלקות פוטר מן הכרת וברווחא נוכל לומר דגם הרמב"ן ז"ל מפרש כן לסוגיין ואה"נ דנוכל לומר דס"ל דהמלקות חמור מן הכרת ומ"ש זה עיקר זדונו ביד"ש לאו כדפירש"י משום שהכרת חמור מן המלקות דנהפוך הוא לפי"ז ורק משום שכיון שנשאר עליו עדיין עונש הכרת גם אחר שלקה נמצא שעיקר זדונו ביד"ש הוא כיון שאין המלקות פוטר אותו מן הכרת וכנ"ל ודברי הרמב"ן מאירין ושמחין ואדרבא תיקשי לן מעתה קושית בעל המאור ז"ל לפי פירש"י דמפרש מ"ש רב אשי זה עיקר זדונו ביד"ש משום שהכרת חמור ממלקות א"כ תיקשי למה לא פשיט לה מדברי ר"ע דאמר לעיל במכות י"ג שאם עשה תשו' לא נפטר מידי הכרת דהא לפירש"י ז"ל שוב א"א לפרש דברי ר"ע כמ"ש הרמב"ן ז"ל דטעמא קיהיב מה שנענש במלקות ולא בכרת משום דמלקות חמיר דהא איהו ס"ל בדברי רב אשי דהכרת חמור וכנ"ל וקשיא לפירש"י ז"ל וכנ"ל וצ"ע לכאורה:
אמנם יש ליישב קושית הבעה"מ ז"ל גם לפי פירש"י וכמ"ש בס' עמק יהושע דרוש א' לתרץ קושיא זו משום דכיון דהי' עליו החיוב כרת ג"כ רק שנמחל לו אחר שלקה מחילה מכאן ולהבא הו"ל כב' רשעיות וכמ"ש לחלק דמחילה דלהבא חשיבא כמו תשלומין ומחילה דלמפרע ל"ח כמו תשלומין אלא דליתא לחיוב כלל והיינו דקאמר ר"ע הטעם משום שאם עשו תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו כמ"ש ביומא פ"ו דתשובה מאהבה עוקר החטא למפרע והוי כמו מחילה דמעיקרא לכן ל"ח ב' רשעיות אבל הא דמלקות פוטרו מן הכרת שפיר מיקרי ב' רשעיות כיון שתחלה הי' עליו החיוב רק שנמחל לו להבא עיי"ש ושפיר יתיישב קושיא זו גם לדעת רש"י לפי"ז ויש לדון בדבריו וקצרתי: