אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ה › פלג ב

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ה · פלג ב

פלג א

ומעתה נבוא לבאר עוד איך שר"ע נמי ס"ל כדרחב"ג הנ"ל דח"כ שלקו נפטרו מ"כ דהנה בסוגיין כאן שלהי מכלתין הקשה הבעה"מ ז"ל דלמה לא פשטוה מהא דר"ע דאמר לעיל במכות י"ג ע"ב דח"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד ש"מ מוחלין להן טעמא דעשו תשובה הא לא עשו תשו' לא נפטרו מידי כריתתן אלמא ר"ע חלוק על רחב"ג דרחב"ג הא בשל"ע תשובה קאמר דאי בשעשה תשובה תשובה פוטרתו ולא מלקות עיי"ש מ"ש לתרץ ומ"ש הרמב"ן ז"ל לדחות את דבריו ובמלחמות תירץ דלעולם י"ל דר"ע כרחב"ג ס"ל והכי קשיא לי' ח"כ אמאי ישנו בכלל מלקות מ' וא"א שלא ילקה ויעמוד בחיוב כרת שבו וכמו שעושין בחייבי מב"ד שנידון בחמורה והכא כרת חמור הדר אמר לפיכך דנין אותו במלקות שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו הכרת וכיון שכן עונש מלקות עיקר שהכרת אין עונשן עונש גמור ומלקות חמור ממנו נידון בחמורה שהכרת קל הוא שהרי איפשר שלא יתקיים בו שב"ד של מעלה מוחלין לו עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

וראיתי להנוב"י ז"ל באו"ח מ"ת סי' קכ"ח שהקשה בהאי סוגיא דמכות י"ג ע"ב דקאמר שם ולר"ע א"ה ח"כ נמי מאי אמרת שאם עשה תשובה השתא מיהת ל"ע תשובה והקשה שם מאי פריך הגמ' הא ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ ליכא ב' רשעיות עיי"ש מ"ש לתרץ דקושית הגמ' הכא הוא אליבא דר"י דקאמר שלהי מכות דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג וכונת חביריו פירש בריטב"א דהוא על ר' ישמעאל ור"ע דס"ל בהא כרחב"ג דאיכא מלקות בח"כ דל"מ מי שסובר כן אלא ר"י ור"ע ואפי"ה פליגי על רחב"ג בהא וסברי דמלקות אינו פוטר מכרת ופריך כאן אליבא דר' יוחנן דאיהו ס"ל ע"כ דר"ע לית לי' הא דרחב"ג יעו"ש:

וכפיה"נ אישתמיט מיני' במחכתה"ר לפי שעה דברי רבותינו הבעה"מ והרמב"ן ז"ל הנ"ל שקדמוהו בקושיא זו אלא שהם מקשים זאת ע"ד ר"ע בעצמו במ"ש שאם עשה תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו דמשמע שאם ל"ע תשובה לא נפטר מן הכרת אף שלקה והוא ז"ל מקשה זאת על קושית הגמ' דפריך השתא מיהו לא עשה תשובה דמ"מ ליפטר מן הכרת ע"י המלקות וכנ"ל וביותר תמוה מש"ש לתרץ זאת דפריך בגמ' אליבא דר' יוחנן דס"ל דר"ע ע"כ פליג על רחב"ג דאדרבא זאת היא עיקר הקושיא שהקשו רבותינו הראשונים ז"ל מכיון שמוכח מדברי ר"ע הנ"ל דע"כ פליג על רחב"ג א"כ מאי קמל"ן ר' יוחנן שם בשלהי מכלתין דחולקין עליו חביריו על רחב"ג הא להדיא מוכח כן מד' ר"ע הנ"ל וכמו דפריך התם על ר"י ממתני' דמגילה והיינו קושיתם וכנ"ל:

אמנם ד' הרמב"ן הנ"ל צריכים ביאור דאף דזה פשוט בכונתו דאף כי איסור כרת ודאי חמור מאיסור מלקות שהרי חייבין על שגגתו קרבן ואין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ואיסור מלקות קיל הימנו מ"מ ס"ל דעונש הכרת קיל מעונש המלקות ומה"ט גופה לפי שאיפשר שיפטר מעונש הכרת ע"י התשובה שעונשה ביד"ש משא"כ עונש המלקות דבידי אדם הוא א"א שיפטר מזה ע"י התשובה וז"פ אכן לכאורה קשיא לי ע"ד הרמב"ן ז"ל ממקומו שם מן הסוגיא דאיירי בה דמשני ר"א זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו ביד"ש דפירש"י משום שעיקר עונשו של יוה"כ ביד"ש הוא דאע"ג דאיכא חיוב מלקות בח"כ הוא אינו עיקר החיוב דכרת חמור ממלקות וכו' ונמצא חיובו החמור ביד"ש הוא עכ"ל ופירוש זה מוכרח דפירוש השני של רש"י ז"ל כבר דחה רש"י בעצמו עיי"ש הרי מוכרח שעונש כרת חמור ממלקות והדר קשיא קושית הבעה"מ ז"ל דאין לפרש דברי ר"ע דס"ל דמשו"ה נידון במלקות ולא בכרת משום דעונש מלקות חמור מן הכרת לפי שאם עשה תשובה לא יתקיים בו העונש שב"ד של מעלה מוחלין לו א"כ נמצא שעיקר זדונו בידי אדם הוא שהרי לפי"ז עיקר חיובו הוא המלקות שחמור מכרת לפי"ד הרמב"ן ז"ל הנ"ל וצ"ע לכאורה:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה