לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג א
תמן תנינן שלהי מכות כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה ה"ה כאחיך דברי רחב"ג וכו' ובגמ' שם א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על רחב"ג אמר ראב"א אב"ר תנינן אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו ביד"א וזה זדונו בהכרת וא"א אידי ואידי בידי אדם הוא רנב"י אמר ה"מ ר"י הוא דאמר מלקות בח"כ ליכא וכו' ר"א אמר אפילו תימא רבנן זה עיקר זדונו ביד"א וזה עיקר זדונו ביד"ש וכו':
והנה מבואר ברמב"ם ספי"ז מה' סנהדרין ה"ז דפסק כרחב"ג אמנם בלח"מ שם פי"ח ה"ב הרבה להקשות על סתירת ד' הרמב"ם הנ"ל דמשמע מזה דס"ל דח"כ ל"צ אזהרה וכמ"ש במכות י"ג ע"ב ומשו"ה לוקה בח"כ דלא איצטריך הלאו לאזהרת כרת ובס' המצות שורש י"ד כתב דלא ענש הכתוב מיתה או כרת אא"כ הזהיר וכ"כ ג"כ בפי' המשנה רפ"ג דמכות עיי"ש מ"ש בישוב הדברים אולם במל"מ שם השיג עליו המגיה ודחה דבריו עוד הוסיף להקשות על הרמב"ם עפימ"ש התוס' בחולין פ' ע"א דמתניתין דר"פ או"ב דקתני הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים לא אתיא כרחב"ג (כן הגיה בתוי"ט וזה מוכרח דלא כמ"ש במהרש"א וכן הוכיח בנוב"י או"ח סי' קכ"ח ע"ש] וקשיא על הרמב"ם שפסק שם דח"כ שלקו נפטרו מן הכרת ופסק ג"כ דכל ח"כ לוקין וליישב כל זה יצא לחדש וז"ל דס"ל להר"מ דמ"ש ר"ע ח"כ לוקין ה"ד במי שעבר על ל"ת שחייבין עלי' כרת כדדייק לישני' וכו' אבל מי שמחלל שבת בלא עדים דנתחייב כרת אינו לוקה כיון שהלאו שבו ניתן לאזהרת מב"ד וזה מבואר בדבריו בפי' המשנה וכו' וזה דעת רש"י בר"פ אלו הן הלוקין וכו' ונראה שלמד חילוק זה ממש"ש בגמ' דח"כ לוקין משום ג"ש דלעיני מלעיניך כלומר דבפ' קדושים כתיב גבי אחותו ונכרתו לעיני וכתיב גבי מלקות ונקלה אחיך לעיניך וא"כ דיו לבהמ"ד וכו' ודוקא ח"כ בלבד כההיא דאחותו אבל שאר ח"כ שי"ב מיתת ב"ד א"ב מלקות דלא נכנסו בכלל הג"ש ולפי"ז מ"ש דח"כ שלקו נפטרו היינו במי שחילל שבת בזדון בלא עדים דנתחייב כרת ופטור ממלקות בזה אמרינן דאם לקה נפטר מן הכרת אבל האוכל חמץ בפסח וכיו"ב דחייב מלקות וכרת לא נפטר מהכרת ע"י המלקות וזו היא ששנו כל ח"כ לוקין וכו' עיי"ש [ובח"ס או"ח סי' קע"ה משיג עליו ממקומו ממ"ש במגילה ז' וא"א אידי ואידי ביד"א הוא ומאי פריך הא ביוה"כ נלקה כדין ולא נפטר מן הכרת אא"כ נלקה שלא כדין היינו על לאו של מב"ד וע"כ דלא כהמגיה הנ"ל וזו אינו השגה כ"כ דגם בח"כ איפשר שילקה שלא כדין וכמו בדלא אתרו בו דמשמע בכה"ג ס"ל להמגיה דנפטר מידי כרת משום שמן הדין א"ח מלקות ורק בעובר על ח"כ ואתרו בו כתב דלא נפטר מכרת ע"י המלקות כיון שעפ"י הדין חייב שניהם כרת ומלקות ע"ש] ולענ"ד אף כי ראש דבריו אמת במ"ש לדייק דברי הרמב"ם וליישבם במ"ש לחלק בין ח"כ לחוד לבין חייבי מב"ד שח"כ ע"י שלא התרו בו דזה ודאי שריר וקיים דבחמב"ד כיון שהלאו ניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עליו הנה סוף דבריו תמוהים מאוד ובמחכתה"ר אזיל בזה בתר איפכא לומר דמאי דאמרינן ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי בהני שחייבין מב"ד ועברו עליהם בזדון בלא עדים שנתחייב כרת ופטור ממלקות בהו אמרינן דאם לקה נפטר מן הכרת אבל בהני ח"כ שאין עליהן אלא ח"כ כיון שחייבין כרת ומלקות לא יפטר מן הכרת ע"י המלקות דזה לא ניתן להיאמר כלל דהאיך איפשר לומר דמ"ש כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי במי שפטור ממלקות עפ"י הדין ולא מיבעיא בהאי גונא שכתב הוא ז"ל שחילל שבת בזדון בלא עדים דבכה"ג ודאי שא"א שילקה בב"ד עפ"י עצמו וכמ"ש ברמב"ם ספי"ח מה' סנהדרין וז"ל גזה"כ הוא שאין ממיתין ב"ד ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא עפ"י שנים עדים וכו' אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש הוא וכו' וכללו של דבר גזירת מלך היא עכ"ל הרי דא"א שילקה כלל בכה"ג בלא עדים עפ"י ב"ד אלא אף בעבר בעדים שלא בהתראה ג"כ אינו נראה כלל שיחייבו אותו הב"ד מלקות כדי לפוטרו מן הכרת כיון שפטור הוא ממלקות עפ"י הדין והאיך איפשר שילקו אותו וע"כ הא דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי בהני ח"כ שהתרו בו ומ"מ עיקר קושיתו זאת לק"מ משה"ק בסתירת פסקי הרמב"ם ז"ל דאין זה סתירה כלל לענ"ד דאף דפסק דכל ח"כ לוקין מ"מ שפיר פסק דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן רק דמ"מ הא ודאי הרבה מח"כ שאין לוקין כמו הני שלא התרו בהן או שא"א כלל להלקותן עפ"י אומדנא דבי דינא והני עומדים בחיוב כרת שלהן אבל הני ח"כ שלקו שפיר נפטרו מידי חיוב כרת שלהן וגם במה שנתקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל שם בחולין פ' הנ"ל ולא פירשו כן לישנא דמתניתין דחולין הנ"ל דהראשון חייב כרת היינו בשלא התרו בו או בגונא אחרינא שלא נלקה ומ"ש ושניהם סופגין היינו בהתרו בו ואז אה"נ שנפטר ג"כ מח"כ דידי' כבר נתלבטו האחרונים ז"ל מה דלא ניחא להו להתוס' ז"ל לפרש כן ועי' ג"כ בתוס' הגרעק"א על משניות פ"ה דחולין שם אות כ"ב משה"ק ע"ד התוס' הנ"ל מהאי סוגיא דמכות הנ"ל דאר"י חלוקין עליו חביריו על רחב"ג ופריך תנינן אין בין שבת וכו' ודחינן והא מ"מ תנינן כן במתניתין דחולין הנ"ל וכן הקשה הגאון הנ"ל גם בספרו דו"ח מגילה ז' ע"ב ושם כתב דבאמת י"ל פירושא דמתניתין דחולין הנ"ל כן דהראשון יש בו שני מיני חיובים או כרת אם לא אתרו בי' למלקות או שסופג ארבעים בהתרו בו ואז ליכא כרת אלא שבתוס' דלא ניחא להו לפרש כן תיקשי כנ"ל ולפלא שלא הזכיר האי פירושא בשם התוי"ט ז"ל שכתב כן שם בחולין עיי"ש. ובנוב"י שם או"ח מ"ת סי' קכ"ח באמת מפרש דזהו כונת התוס' בחולין שם להקשות על האי סוגיא דמכות דמהאי מתני' מוכח דפליג על רחב"ג עיי"ש אמנם לשון התוס' לא משמע כלל דכונתם להקשות וסתמא קאמרי דזהו דלא כרחב"ג והיטב אשר דיבר בזה בס' לב ארי' שם שמפרש דגם התוס' מודים דמתניתין ודאי איכא לפרושי הכי דח"כ אם לא התרו בו למלקות וסופג את הארבעים אם התרו בו וכמ"ש בתוי"ט אלא דכונתם לדייק מסוגית הגמ' שם דע"כ לא אתא כרחב"ג רק דחייב כרת ומלקות ביחד וכ"מ שם ממאי דפריך התם שני מתקבל בפני' הוא כרת נמי ליחייב ול"ק שני נמי כרת ליחייב כמו הראשון מזה הוכיחו דע"כ הראשון ח"כ ומלקות ביחד ומשו"ה פריך על השני נמי שיתחייב גם הוא כרת ומלקות ביחד עיי"ש מ"ש דמשו"ה הוא דמציינו התוס' דבריהם שם בסוגיא ולא על מתניתין משום דהכרח דבריהם הוא מן הסוגיא ולא מן המתניתין עיי"ש וז"ל הא מיהת בלישנא דפיסקי הרמב"ם ז"ל ודאי דאין לדחוק ולהקשות ובריוח נוכל לפרש דבריו דאה"נ דמוטל עליו ח"כ והיינו קודם שהלקו אותו ואם נזדמן לו שלקה נפטר מח"כ שלו וביותר למש"כ בתוי"ט ז"ל דהרמב"ם מפרש גם למתניתין דחולין הנ"ל כן דח"כ כשלא התרו בו ושניהם סופגין כשהתרו יעו"ש וז"פ וברור:
והיוצא לנו מזה דאדרבא שפיר פסק הרמב"ם כרחב"ג דכל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן דוקא בחייבי כריתות לחוד שאין עליהם חיוב מיתה כלל ובהני לחוד הוא דקאמרינן שאם לקו נפטרו מידי כריתתן, מפני שח"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים וכדר"ע לעיל במכות י"ג ע"ב אבל בחייבי מיתות ב"ד אף דאיכא גם בהו חיוב כרת במזיד ולא אתרו בו למיתה מ"מ לא שייך אצלם כלל לומר דאם ילקו יפטרו מידי כריתתן אף אם יתרו בהן למלקות לפי שאין בהם דין מלקות כלל וכדקייל"ן דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו כמש"ש ברמב"ם פי"ח מה' סנהדרין ה"ב ולהיפוך ממש מדברי המגיה במל"מ הנ"ל וכ"ז פשוט וברור: