לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ד · פלג יד
אמנם בכ"ז מה שכתבנו אנחנו בזה שרירין וקיימין לכאורה דהא התם בסנהדרין מיירי להדיא בסוגיא שם בכה"ג שעידי האב נהרגין וע"כ מיירי שעידי הבעל העידו עלי' שזינתה בהתראה וחייבת מיתה ושפיר יש להוכיח דבמיתה וממון לחד גברא חייבין ג"כ גם שניהם דאל"ה הא ליתא בזוממי זוממין וכנ"ל ונמצא דמהאי סוגיא גופה מוכח ע"כ כדעת הר"י ז"ל דמדין הזמה חייבין בתרווייהו ול"א בהו קלב"ם ודו"ק:
ומעתה הנה אזדו להו כל הני ראיות שהביאו הפנ"י והגרעק"א ז"ל מהאי סוגיא דסנהדרין לסתור דעת הר"י ז"ל דס"ל דגבי ע"ז לא אמרינן קלב"ם ומחייבי תרווייהו והבאנו לעיל מ"ש הפנ"י להוכיח מהא דאמרו שם בסנהדרין טעמא דנהרגין ומשלמין משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה **(א"ל עדים הא אם יש לו עדים איפשר שיתחייב בב"ד אחר וע"כ מוכח נמי מכאן דמיפטר בהודאתו לגמרי וגם בב"ד אחר א"א שיתחייב אחר שהודה וכנ"ל:
וכן יש להוכיח לענ"ד מכ"מ בש"ס דלא כמ"ש בקצוה"ח הנ"ל והנה בקצוה"ח שם כתב להוכיח כדבריו מהאי דינא דעדים זוממין דאמרו במכות ד' ג' דלר"ע דס"ל ע"ז קנסא אם הודו העדים בפני ב"ד ואמרו הוזמנו בב"ד פטורין וכיון דהוזמו כבר בב"ד עפ"י עדים כשרים והיכא דבאו עדים ואח"כ מודה ודאי חייב אליבא דכו"ע וא"כ היכי משכחת לה מודה בקנס בעדים זוממין אלא ע"כ דבב"ד אחר שפיר מיחשב כמו מודה בקנס עיי"ש שזהו עיקר הוכחתו הנה לענ"ד לק"מ דכיון דעיקר החיוב נעשה ע"י ההזמה כמו שהגניבה גורמת חיוב הקנס להגנב כן ההזמה להניזומים ומבלעדי ההזמה אין כאן חיוב כלל א"כ ל"ש לומר על העדים המזימים שזה מיקרי באו עדים ואח"כ הודה אחר שקודם שבאו והזימו אותם לא הי' עדיין חיוב כלל ורק אם עדים אחרים יבואו ויעידו שכבר ליזומו אז דומה להתם שבאו עדים שגנב וזה באמת הוי מודה בקנס ואח"כ באו עדים אבל ודאי אין סברא להחשיב את העדים המזימים וגורמים עיקר החיוב שזה יחשב כמו באו עדים ואח"כ הודה וז"פ וברור בע"ה:
ובס' ד"ח שם סי' כ"ט נדחק לדחות סברתי זאת בפטומי מילי דל"ד הזמה לגניבה דהא השתא לא עשו כלום ואדרבא ההעדאה מה שהעידו מקודם כך וכך על ראובן בשקר זה נקרא מעשה הגניבה שהעידו בשקר ועדי הזמה הבאים אח"כ ומזימים אותם הוי כבאו עדים על מעשה הגניבה עיי"ש ולא דיבר נכונה דבדין הזמה שחייבים מכאשר זמם לחוד ולא עשו לו עדיין שום הפסד בעדותן ודאי דלא נעשה החיוב ע"י העדאתן שהעידו בשקר דמ"מ הא לא הפסיד עי"ז מאומה והוי כמו מילי דכדיבא ולמה יתחייבו וע"כ דעיקר החיוב נעשה רק ע"י עידי הזמה מדין גזה"כ ומכיון דעתה על פי העדים נעשה החיוב ל"ד כלל לבאו עדים ואח"כ הודה וכנ"ל:
רק דאף אם הי' איפשר להצדיק ד' הקצוה"ח ולומר דבע"ז דמי קצת לבאו עדים תחלה קודם שהודה הי' נראה לפי"ז לחלק בין קנס דע"ז לשארי קנסות ונימא דרק בקנס דע"ז הוא דאמרינן דלא מיפטר לגמרי עפ"י הודאתו משום דשא"ה דע"כ איכא עדים שאיפשר לי' להתחייב ע"י אין הודאתו חשובה לפוטרו לגמרי אלא שאינו מתחייב עפ"י עצמו דלכאורה לא מצינו בי' לישנא דפטור כמו בשארי קנסות אלא דנקט אף אין משלמין עפ"י עצמן ויתיישב בזה מה שהקשינו בהאי סוגיא דמכות ג' הנ"ל דשוב ל"ש לומר ע"ז משלם, לפי חלקו על אידך שלא הודה כיון דגם העד השני יתחייב אח"כ ע"י העדים אבל לא משמע כלל לחלק בזה בין קנס דע"ז ליתר דיני קנם ומשמע דלעולם ההודאה פוטרת אותו לגמרי וכנ"ל:
שוב ראיתי שגם בנתה"מ שם דחה ד' הקצוה"ח הנ"ל עיי"ש שמביא ג"כ ראי' מהאי סוגיא דב"ק בטבי עבדו דאמרי שאני ר"ג דשלא בפני ב"ד אודי משמע דאם הודה בפני ב"ד אף אם הביא אח"כ עדים בב"ד אחר נפטר בהודאה ראשונה עיי"ש ואינו מוכרח דעדיין י"ל דאם הי' מודה בפני ב"ד הי' מועלת הודאתו שלא יתחייב עוד באותו ב"ד אבל כבר הוכחנו בע"ה לעיל לסתור את דבריו בראיות מכריחות וברורות ותל"מ ומד' הרמב"ן שהבאתי לעיל אין לה"ר לד' הקצוה"ח שהרי הרמב"ן מיירי שם קידם שפטרוהו ב"ד עפ"י הודאתו ובזה ודאי יצדקו דבריו דשפיר מהני לי' תפיסתו כיון שעדיין לא נפטר מחיובא דידי' וז"פ ומ"ש הקצוה"ח לה"ר לזה מהא דר"פ נערה הנה המעיין יראה דבתוס' שם לא כתבו כן אלא לפי הס"ד דאביי אליבא דר"ש דכ"ז שלא גבה עדיין קנס הוא ודמי לקודם שנגמר הדין לדידן לכן מהני הודאתו לפטור בב"ד אחר ואין להאריך בזה עוד ומחוורתא לתרץ את קושיתי בהא דמכות ג' הנ"ל כמש"כ לעיל דרב לשיטתו אזיל דס"ל דבמקום דלא חייב א"ע כלום לא מיפטר בהודאתו אם באו עדים אח"כ וכנ"ל ודו"ק:)** משמע דממון ונפשות לחד גברא פטורין ולפימשנ"ת הא ודאי מוכח מכאן דגם בחד גברא חייבים דאל"ה גם בתרי גברי הו"ל למיפטר משום דליתא בזוממי זוממין ורק הא דנקט טעמא דממון לזה ונפשות לזה י"ל בתרי אנפי דלפימ"ש הא אין זה הוכחה אלא לדידן דקייל"ן כר"ע דע"ז קנסא הא מיהת רבנן פליגי עלי' דר"ע כמ"ש בריש מכות דרבנן דר"מ ס"ל ע"ז ממונא ולדידהו הא שפיר י"ל דאף דממון ונפשות בחד גברא פטורים משום דקלב"ם מ"מ ממון לזה ונפשות לזה חייבין ולא איכפת לן במאי דליתא בזוממי זוממין דכיון דע"ז ממונא הוא הא בממון ליב עשאי"ל ושפיר י"ל דגם בע"ז אמרינן האי דינא דקלב"ם ומתמעטי מיתה וממון מקרא דולא יהי' אסון וכן מלקות וממון מקרא דכדי רשעתו
**(ומ"מ יועיל לן ד' הקצוה"ח הנ"ל להסביר עפי"ז מש"כ הראשונים ז"ל בשם הראב"ד לחלק בין קנס דח"נ דתם ליתר קנסות דבח"נ מהני בי' תפיסה וכשהודה בב"ד אומרים לו זיל שלים אלא שאין כופין אותו עיין חי' הרשב"א ב"ק ד' ל"ג וד' ל"ו ובשטמ"ק ספ"ק דב"ק בסוגיא דפ"נ ובמ"מ פ"ט מה' נ"מ הי"א שכתב דגם דעת הרמב"ם כן הוא ובזה נראה דס"ל כמ"ש בקצוה"ח הנ"ל דבח"נ כיון דקרן אית לי' גבי' אינו נפטר בהודאתו אלא שאין ב"ד כופין ומחייבין אותו עפ"י הודאת פיו בלא עדים וכיון שנשאר עליו החיוב שפיר מהני התפיסה ואומרים לו ג"כ שחייב הוא בעצמו לשלם לו ומשה"ק עליו רבותינו ז"ל ממש"ש המית שורי וכו' דבתם פטור וכן שם בב"ק מ' ע"ב אי תם הוי מודינא ומיפטרינא ע' שטמ"ק שם וברשב"א שם הנה לפי"מ שדקדק הראב"ד בלשונו שהביא הרשב"א שם שכתב דפ"נ שאני דקרן הוא דמשלם ושותפי נינהו ומכי אודעי' וכו' קרנא הוא דמחייבי לי' כו' משמע דרק אליבא דר"ע הוא דכתב כן הראב"ד משום דס"ל דתורא דשותפי הוא וזוכה בגוף השור אבל לא אליבא דר' ישמעאל דס"ל דאינו אלא בע"ח בעלמא ואינו שייך לגוף השור דלדידי' משמע דמודה דמיפטר גם בח"נ דתם עפ"י הודאתו ועיין ג"כ בפנ"י ב"ק ד' ל"ה שגם הוא ז"ל מפרש דעת הראב"ד הנ"ל רק אליבא דר"ע לפימ"ש לבאר את דבריו רק לענין תפיסה ולא ראה ד' הרשב"א והשטמ"ק שהבאנו לעיל מש"כ בשם הראב"ד דגם זולת תפיסה לא מיפטר בהודאתו בח"נ דתם ושפיר י"ל גם לדידהו שבמכוון מדייק הראב"ד האי טעמא שכתב משום דשותפי נינהו ולר"י מודה דגם בפ"נ דתם מיפטר בהודאתו ויתיישב בזה משה"ק מהאי סוגיא דב"ק מ' לפימ"ש במ"מ פ"ד מה' נ"מ ה"ח דע"כ אותה סוגיא אינה אלא אליבא דר"י דאמר יושם השיר ובע"ח הוא אבל לר"ע דאמר שותפי נינהו אי מעריק לי' חייב וקייל"ן הלכה כר"ע מחבירו עיי"ש ועיין ג"כ בתוס' שם בסוגיין ד"ה הוה ודו"ק וא"כ לר"י לשיטתו שפיר קאמר שם אי תם הוי מודינא ומופטרינא ויתיישב ג"כ משה"ק שם בלח"מ דעדיין לא יצדק שי' הרמב"ם לפי"מ דפסק פ"נ קנסא וא"כ אמאי חייב לדידי' נימא לי' אי הוי מודינא מיפטרינא כדהקשו בגמ' ולהנ"ל ניחא מאוד לפי"מ שכתבנו לעיל בשם המ"מ לקמן פ"ט מה' נ"מ הי"א דגם הרמב"ם ס"ל בזה כהראב"ד דבפ"נ דתם ל"מ לי' הודאתו ליפטור א"כ ודאי דא"ש דא"י לומר אי תם הוי מודינא ומיפטרינא כיון דלא נפטר כלל בהודאתו בהאי ח"נ דתם ובגמ' לא פריך אלא אליבא דר' ישמעאל דאזלא הסוגיא כותי' וכנ"ל ודו"ק וממילא יתיישב נמי משה"ק לשי' הראב"ד מהא דהמית שורי וכו' דג"כ איפשר לאוקמה דכר"י אתיא דמהני הודאתו לפטור לדידי' גם בח"נ דתם וכנ"ל:
ומה מאוד יש לתמוה על בעל מנה"ח מ' נ"א שמביא שם ד' הר"מ והראב"ד אלו דבח"נ דתם מהני תפיסה אם הודה ומתרץ שם עפי"ז משה"ק במל"מ פ"ג מה' גניבה ה"ח במ"ש בשבועות ל"ג לפשוט האיבעיא במשביע עדי קנס מהא דח"נ דחייבין והא שאני ח"נ דקנס כיון שאינו מחייב א"ע בכלום בהודאתו שפיר מתחייב לשלם אח"כ כשבאו עדים כמ"ש בב"ק ע"ה ומתרץ במנה"ח דהא גם בח"נ מהני הודאתו לענין שיוכל חבירו לתפוס ממנו יעו"ש וזה פלא דלפי"ז עוד יותר תיקשי דמאי פשוט לי' למשביע עדי קנס מהאי דינא דח"נ דשא"ה דלא מיפטר עפ"י הודאתו דכיון דתפיסה מהני בי' כ"ש דלא מהני לי' הודאתו לפוטרו ואדרבא לפי"ז יתחזק עוד הקושיא ביותר [דבאם לא נחלק בין קנם דח"נ לשארי קנס הא כבר כתבו האחרונים לתרץ קושית המל"מ ז"ל הנ"ל דגם בפ"נ דתם מיחשב מתחייב א"ע משום דמועיל הודאתו לייעדו בנגיחה אחת פחות שמצטרפת גם הנגיחה הזאת לשיעור העדאה עיין נוב"י מ"ת אה"ע סי' כ"ג או כמש"ש בשם הגאון השואל שם לתרץ דשא"ה כיון דלא משוי נפשי' רשיעא בזה מהני הודאתו לפטור גם אם לא חייב א"ע כלום ומ"ש בנוב"י שם לדחות את דבריו הנה כבר הוכיח הגאון הנ"ל את צדקתו בספרו מהר"ם מינץ סי' כ"ז ועיי"ש כי קצרתי] אבל לשי' הראב"ד הנ"ל דבאמת ל"מ הודאה לפטור מפ"נ דתם ודאי דתיקשי קושית המל"מ האיך פשיט מיני' לשארי קנסות דעיקר האיבעי' לפטור הוא מטעמא דמצי פטר נפשי' בהודאה וכנ"ל ואדרבה לכאורה צ"ע על סברת הראב"ד הנ"ל מהאי סוגיא דשבועות ל"ג הנ"ל אמנם לפי מה שכתבנו לעיל יש ליישב גם קושיא זו ונימא דגם סוגיא דהתם כותי' דר' ישמעאל אזלא דס"ל יושם השור ודינו כבע"ח ולדידי' כבר כתבנו דמודה הראב"ד דאין דינו חלוק משארי דיני קנסות וכנ"ל ובמק"א הארכתי עוד בהאי דינא דמודה בקנס ובמ"ש הקצוה"ח סי' ת' להשיג על האו"ת שמחלק בין מודה בקנס למודה בתשלומין וכאן קצרתי לפי שהוא חוץ לעניננו]:)** רשעתו לכן האמת נקטו הני אמוראי שם בסנהדרין דבזה לכו"ע נהרגין ומשלמין דהוי ממון לזה ונפשות לזה וביותר עוד נוכל לומר במשה"ק הפנ"י ממ"ש רבא שם פלוני בא על בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין וקאמר ה"ט משום דממון לזה ונפשות לזה דמשמע דבחד גברא פטורים דבזה י"ל בפשוטו דרבא לשיטתו אזיל דמצינו להדיא דס"ל בסנהדרין ע"ח ע"א דעידי טריפה שהוזמו נהרגין ופליג שם על הא דאמר רב אשי דפטורין לפי שאינן בזוממי זוממין ופירש"י שם טעמא דרבא דס"ל דכיון דע"ז חידוש הוא אע"ג דהוי עשאאי"ל מיקטלי וא"כ לדידי' לשיטתו הא אף אם נסבור כר"ע דע"ז קנסא מ"מ אין להוכיח מהאי דינא דמש"ר דבע"ז ל"א קלב"ם דבמש"ר שפיר אמרינן בהוזמו עידי האב אף דחייבין מיתה בשביל עידי הבעל מ"מ חייבין ג"כ בתשלומין ולא איכפת לן בהא דליתא בזוממי זוממין אף דקנס הוא דהא לדידי' גם בדין המיתה ל"צ בע"ז עשאי"ל כלל כיון דחידוש הוא וכנ"ל ואולי גם רב יוסף ס"ל כרבא בהא לכן שפיר מדייקי הני אמוראי בטעמא דמחייבי את העדים מיתה ותשלומין דהוא משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה הא מיהת לדידן דקייל"ן כר"ע דע"ז קנס הוא וקייל"ן נמי כרב אשי שם בסנהדרין ע"ח דעידי טריפה שהוזמו אינן נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין וכמ"ש ברמב"ם פ"ב מה' עדות ה"ז ודאי דמוכח לפי"ז מהאי דינא גופי' דמצינו בע"ז שחייבין מיתה לזה ותשלומין לזה ע"כ דבחד גברא ג"כ חייבין דאל"ה הא ליתא בזוממי זוממין וקם דינא כדעת הר"י ז"ל דבע"ז לא אמרינן קלב"ם ומתחייבי בתרווייהו משום כאשר זמם, וכנ"ל ומיושבים היטב בע"ה קושיות הפנ"י הנ"ל [ומ"מ לא תיקשי לפי"ז על שיטת רש"י ור"ת ז"ל דס"ל להיפוך דרק בממון לזה ונפשות לזה הוא דחייב אבל לא בחד גברא אף אם שניהם באין מכח כאשר זמם וכנ"ל ולא תיקשי לדידהו הא לפי"ז לא משכחת לה בזוממי זוממין כיון שאם יוזמו מיפטרי העדים לשלם הממון דזה לק"מ וכמ"ש ר"ת ז"ל בעצמו שם בתוס' כתובות ל"א ע"א דזה מיקרי כאשר זמם כיון דמתקיים בו קצת הזמה עיי"ש וכל דברינו אינם מוכרחים אלא לשיטת הר"י ז"ל דס"ל דלא סגי לן בזה שיתקיים כאשר זמם במקצת ומתחייב בכל אשר יזמו לחייב את הנידון לדידי' ע"כ מוכח לומר דכיון דממון לזה ונפשות לזה חייבין העדי' כשהוזמו א"כ ע"כ דגם בחד גברא חייבין בתרווייהו דאל"ה לא משכחת לה בזוממי זוממין דהא איהו ס"ל דלא סגי במה שיתקיים כאשר זמם במקצת וע"כ דחייבין בכולהו וכנ"ל וז"ב]: