לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ד · פלג יג
ואמינא בע"ה ליישב דעת ר"י ושיטתו עפי"מ שבפשוטו נראה אדרבה להוכיח לכאורה מהאי סוגיא דסנהדרין כדעת ר"י הנ"ל דחייבין בתרווייהו מכאשר זמם וכמו שנאמר בע"ה דהנה **(עפימ"ש הר"ש פ"ז דתרומות מ"א דע"כ ס"ל לרבא כר' יוחנן דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין ע"ש ועיין קצוה"ח סי' ל"ח ס"ק א' וכן בסי' כ"ח ס"ק א' שכתב דרבא ס"ל כריש לקיש ולא נזכר מד' הר"ש הנ"ל דמבואר להיפוך] וא"כ הא יש לאוקמי קרא בשוגג ולא אתרו בו ולכן מוכיח מבא על אמו דחייבי מיתות שוגגין לכו"ע פטורין מן התשלומין. ולפי דברנו נסתר תירוץ זה לפימ"ש התוס' לפרש דברי רבא משום דעיקר אתנן בח"כ כתיב א"כ ע"כ עלינו לפרש כונתם דרבא מוכיח משום דקרא סתמא כתיב ומיירי גם במזיד לשיטת רש"י פסחים הנ"ל דח"כ שוגגין חייבין גם לרנב"ה. וגם לדידן אין להוכיח מחיוב המלקות דאיכא בכל ח"כ משום דרבא הא ס"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין וע"כ משום דקרא סתמא כתיב ומיירי גם במזיד ואתרו בו וא"כ הדר תיקשי למה נקט בא על אמו ולא יליף מכל אתנן דג"כ לוקה משום ת"ק וכנ"ל:
אמנם יפה העיר מר בני הרב הג' מ' שמעון זאב בענגיס שליט"א ליישב בפשוטו קושית בעל היה"ת הנ"ל עפ"י משנ"ת בדברינו לעיל דבמקום שהחיוב מלקות עם הממון באין לעולם כאחד ודאי דלא מיפטר מטעם קלב"ם. ורק במקום ששני החיובים באים במקרה ביחד. א"כ בפשוטו א"ש מאי דנקט רבא בא על אמו דמלאו דלת"ק דאיכא בכל פנוי' לא מצי פריך דבזה אין קלב"ם פוטר אותו כלל וכנ"ל ודבריו נכונים וברורים וסייעתא רבא מזה למשנ"ת לעיל בע"ה וקצרתי:
ולפי"ז י"ל דגם מש"כ התוס' כאן בכתובות ל"ב בשם הר"י ז"ל דהעדים ג"כ חייבים בשניהם כשיוזמו דז"א אלא בהאי גוונא שכתבו התוס' כגון שהעידו על אחד שהוציא ש"ר על אשתו ונתחייב ממון ומלקות דכאן נמי הא הני ב' חיובים באים לעולם ביחד. וא"א להיות כלל זה בלא זה לכן שפיר אמרינן דגם העדים חייבים בתרווייהו אבל באם העידו על אחד לחייב אותו ב' החיובים ע"י מה שבמקרה נתחייב בתרווייהו הני חיובי איפשר דאה"נ דאם ניזומו פטורים גם הם מן התשלומין משום דקלב"ם בכה"ג שבאו באקראי בעלמא דרק בגוונא ששני החיובים נמצאים לעולם ביחד בזה הוא דכתבו התוס' שחייבים בתרווייהו משום דבכה"ג ל"א קלב"ם לפטור אותן מן התשלומין וכנ"ל:
ויתיישב בזה משה"ק בהפלאה שם מה שלא כתבו בתוס' לאשכוחי ממון ומלקות בכאשר זמם כגון שהעידו על אחד שחסם פרה ודש בה דלוקה ומשלם לר"מ עיי"ש ולהנ"ל לק"מ משום דהתם הא אינם שני החיובים ביחד לעולם וכמו בחוסם פרתו ודש בה דחייב מלקות ול"ש שם חיוב תשלומין וז"פ:
ואם כנים אנחנו בזה יתיישב ג"כ קושית הפנ"י והגרעק"א ז"ל משה"ק ע"ד התוס' הנ"ל מהאי סוגיא דסנהדרין ט' הנ"ל דדוקא נקט שם טעמא דממון לזה ונפשות לזה גבי עידי האב שהוזמו משום דהתם נמי הא איפשר להיות זה בלא זה כגון שיזימו את עידי הבעל לחייבם מיתה ולא יחייבו את הבעל כגון שכבר מת הבעל או בפשוטו שהבעל יש לו ג"כ עדים אחרים על אמיתת הדבר. שזינתה ומ"מ הני עדים שהביא הבעל תחלה שהוזמו הם חייבים מיתה וכמ"ש כה"ג במכות ד' ה' ע"א וד' ו' ע"ב נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין וא"כ הא איפשר להיות זה בלא זה ורק במקרה נתאחדו כאן ב' החיובים משו"ה שפיר נקט דוקא ה"ט דהוי ממון לזה ונפשות לזה הא לאדם אחד בכה"ג אה"נ דהוי פטורין כיון דאינם ביחד תמיד ב' החיובים שפיר אמרינן דקלב"ם וכנ"ל אמנם עדיין אינו מספיק ליישב בזה דעת הר"י ז"ל מכל משה"ק עליו האחרונים ז"ל וע"כ כמו שכתבנו בפנים ודו"ק כי קצרתי]:)** בהפלאה כתובות ל"ד ע"ב כתב בהא דאמר שם רבה דבקנס דחידוש הוא ס"ל לר"מ דאע"ג דמיקטל משלם ונתקשה שם מנלי' לרבה הא מילתא ומתרץ לה דר"מ ורבנן אזלי לשיטתם בזה דממקום דיליף ר"מ דלוקה ומשלם היינו ממש"ר משם גופי' יליף ג"כ דמת ומשלם משום דהא קייל"ן דבעינן בקנס עשאי"ל א"כ ע"כ צ"ל במש"ר דכשיוזמו העדים יצטרכו לשלם להבעל הקנס אע"ג דהעדים יתחייבו מיתה לכשיוזמו משום שהעידו לחייב עידי הבעל מיתה על שרצו לחייב את האשה מיתה ש"מ דבקנס אע"ג דמיקטל משלם דהא במיתה וממון מפורש אם לא יהי' אסון וכו' ע"כ חידוש הוא בקנס דאיהו הא ס"ל ע"ז קנסא כמ"ש בריש מכות אף דהוי לגבי העדים ממון לבעל ומיתה להעדים מ"מ כיון דס"ל דע"ז קנסא ובקנס בעינן עשאי"ל א"כ הא אינו בזוממי זוממין דהא זוממי זוממין ע"כ יצטרכו לשלם להעדים אלו ממון אף דנהרגין בשבילן דהו"ל ממון ונפשות לאחד עכצ"ל דחידוש הוא בקנס אע"ג דמיקטל משלם וכ"ז לר"מ דס"ל ע"ז קנסא אבל לרבנן דס"ל ע"ז ממונא א"א למילף מן העדים דמת ומשלם דהא ע"כ חידוש הוא דהא מיעטה התורה בפירוש מקרא דאם לא יהי' אסון דאינו מת ומשלם ממון ועוד הא כיון דגם רבה ס"ל ממון לזה ומיתה לזה חייב כמ"ש התוס' לעיל ד' ל"א א"ש טפי דלרבנן ליכא להוכיח מן העדים דהא הו"ל ממון לבעל ומיתה לעדים וליכא למימר דלגבי זוממי זוממין הו"ל מיתה ותשלומין לאחד דכיון דס"ל דע"ז ממונא הוא ובממון הא ל"ב כלל עדות שאי"ל ואע"ג דאינו בזוממי זוממין אפי"ה מחייב עכ"ד ההפלאה ז"ל עיי"ש ומעתה אף אנו נאמר דלפי"ז הא אדרבה יש להוכיח מהאי סוגיא דסנהדרין הנ"ל להיפוך כדעת הר"י הנ"ל דבהזמה מתחייבין העדים שפיר מיתה וממון לפי"מ דקייל"ן כר"ע דע"ז קנסא ע' חו"מ סי' ל"ח **(הג"ה [בכאן מצאתי מקום לבאר ג"כ את אשר כתב מו"ח הגאון שליט"א בשמי בספרו אוצר חיים במס' מכות שם ד' ג' ע"א במ"ש רב ע"ז משלם לפי חלקו וקפריך מאי משלם לפי חלקו וכו' אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני כמאן דלא כר"ע דאי כר"ע הא אמר אף אינו משלם עפ"י עצמו וכו' והקשיתי למה לא מוקי לה בהיפוך דאה"נ דמיירי באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני ומאי דקאמר משלם לפי חלקו קאי על העד השני שלא הודה והאי דקמודה אה"נ דפטור ואדרבא דוקא כר"ע דס"ל דאינו משלם עפ"י עצמו ותירץ שם בשמי דכיון דהכא אליבא דרב קיימינן ורב לשיטתו הא ס"ל בב"ק ע"ה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב היכי דלא חייב א"ע בכלום תחלה וכיון דע"כ מיירי בשבאו עדים אח"כ דאי לא"ה מנא ידעינן לחייב לאידך וא"כ בבאו עדים אח"כ גם הראשון מתחייב ולא מהני לי' הודאתו שהודה תחלה והנה מ"ש מו"ח הגנ"י לדחות את דברי אין רצוני לדקדק בזה אחר שראיתי כי בס' ד"ח סי' כ"ח השיג עליו ומקיים את דברי ורק מ"ש בס' ד"ח הנ"ל ליישב את קושיתי דא"א לאוקמי כן משום דא"כ יקשה מאי קמל"ן פשיטא דמשלם כיון דבאו עדים אח"כ והוא הא לא הודה מעיקרא ואדרבא הא דפטור העד שהודה תחלה אף שבאו עדים זה הוי חידוש דקמ"ל דהוי קנס וכר"ע וגם דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף דלא חייב א"ע בכלום אבל הא דמשלם העד השני שלא הודה מעיקרא פשיטא הוא דמשלם ומאי קמל"ן עיי"ש הנה ג"ז אינו מספיק דאכתי י"ל דהיינו דקמל"ן דרק העד השני שלא הודה הוא דמחייב ולא זה שהודה כיון שנפטר עפ"י הודאתו וכדר"ע כנ"ל אמנם אמינא מילתא להעיר כאן מה שנראה עוד בישוב קושיא זו לכאורה וכמו שנאמר דהנה עיין קצוה"ח סי' ש"נ ס"ק ב' מה שכתב לחדש דבר בדין מודה בקנס דכיון דהתורה אמרה אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע אין הדבר תלוי אלא באותו ב"ד שדנין אותו עכשיו ואם באו עדים והעידו עליו בב"ד ולא גמרו את הדין אותן ב"ד ובא ותובעו אותו לפני ב"ד אחר ומודה לפניהם הו"ל מודה בקנס ובי דינא קמאי שבאו העדים על הקנס שפיר מחייבין אותו דלפניהם אינו מודה בקנס כיון שכבר העידו עליו עדים לפניהם וכן להיפוך במודה בקנס לפני ב"ד תו אין מחייבין אותו אפילו באו עדים אח"כ ואם תובעו לפני ב"ד אחר ובעדים הב"ד השני שפיר מחייבין אותו כיון דלא הודה באותו ב"ד שדנין אותו ומשום דמודה בקנס לא הוי כנמחל שיעבודו אלא שאין מחייבין אותו כיון דכבר הרשיע א"ע וב"ד השני שפיר מחייבין אותו וכו' דאע"ג דהודה לפני ב"ד הראשון כל שכפר לפני ב"ד השני הב"ד השני מחייבין אותו יעו"ש ולדבריו ז"ל שפיר יתיישב גם קושיתנו דאין לומר דהא דקאמר רב ע"ז משלם לפי חלקו מיירי באם הודה האחד ונפטר וקאמר דהשני חייב לשלם את חלקו דהא לפי"ד הקצוה"ח הנ"ל הנה גם הראשון שהודה עדיין לא נפטר מחיובו ואף דבאותו ב"ד שהודה אין בידם לחייבו כעת מ"מ ביד הבע"ד להביא עדים בב"ד אחר ולתובעו שם ולחייב אותו לשלם דלא נמחל שיעבודו כלל עדיין ובזה ודאי יקשה מאי קמל"ן רב דהא על העד שלא הודה אין כאן חידוש כלל דודאי משלם ואידך שהודה אף אם לפי שעה אינו משלם את חלקו מ"מ הא חיובא רביע עלי' ולכשיתבענו בב"ד אחר עפ"י עדים יתחייב גם הוא לשלם וא"כ מאי קמל"ן וז"נ לכאורה:
אכן ד' הקצוה"ח הנ"ל חדת הוא לן וצריך ביאור ולכאורה הי' נראה לסייע לדבריו ממ"ש הרמב"ן בס' הזכות מובא בקצוה"ח סי' א' ס"ק ח' וז"ל שם ואפילו במודה בב"ד מומחין אני אומר שלא פטרה)** ובקנס הא לכו"ע בעינן עשאי"ל א"כ הא כיון דאמרינן שם גבי עידי האב דנהרגין ומשלמין משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה א"כ ממילא ש"מ דגם במקום אחד חייבין ע"ז מיתה וממון דאל"ה הא ליתא בזוממי זוממין ובהזמה דהוי קנס הא לכו"ע בעינן עשאי"ל וע"כ דחייבין גם שניהם גם באם באו לחייב לאדם אחד מיתה וממון (הן אמת שיש לדחות ד' ההפלאה ז"ל עפי"ד הריטב"א שהבאנו לעיל מש"כ בריש מכות דכיון דקלב"ם דין תורה הוא שפיר מיקרי דע"י המיתה נתקיים כאשר זמם גם לגבי הממון ונדחה כל הוכחתו דשפיר י"ל דפטורים מן הממון ומ"מ חשיב לה עשאי"ל משום הא דקלב"ם וכן נמי יש לדחות ד' ההפלאה ז"ל הנ"ל עפימ"ש בעצמו לעיל ד' ל"ב ע"ב בתוד"ה שלא דשפיר משכחת לה דין מש"ר שהביא הבעל עדים שהעידו על זנות בלא התראה שלא רצו לחייבה מיתה אלא לאוסרה לבעלה דעכ"פ העידו שברצון זינתה ואפי"ה הבעל בכה"ג חייב מאה סלע אף דאינה נהרגת כמ"ש **(תורה בקנס אלא שלא הי' חייב אותו מתחילה עפ"י עצמו דכתיב אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע אבל זה לא עפ"י עצמו מתחייב וכו' הלכך ירשיעון אלקים קרינא בי' ולא קרינן בי' מרשיע א"ע כלל דמה הוסיף או גרע בהודאה שלו וכו':
ולכאורה מטין דבריו ג"כ כמ"ש בקצוה"ח דלא מיפטר מן הקנס ע"י הודאתו כלל אלא שאין לחייבו עפ"י הודאת עצמו וכנ"ל וכן הי' נראה ג"כ ליישב עפי"ז משה"ק בקצוה"ח בעצמו שם סי' א' ס"ק ו' במאי דפליגי רבותינו ז"ל בהודאה בקנס בזה"ז דלא מהני ליפטור אם מהני ההודאה להיפוך שיתחייב על ידה בלא עדים ומקשה ממ"ש בריש ב"מ דיליף העדאת עדים לחיוב שבועה ק"ו מפיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה וכו' ואי נימא דפיו נמי מחייבו קנס אלא דכשמודה בב"ד מומחין מיפטר משום מודה בקנס א"כ מאי אולמא דעדים הא פיו נמי מחייבו קנס היכא דלא מיפטר משום מודה בקנס והיכי דמיפטר משום מודה בקנס הא גם עדים שיבואו אח"כ ל"מ דהא מיפטר משום מודה בקנס וא"כ הא דפיו אינו מחייבו קנס לאו משום קילותא דפיו וכו' ולכן נראה דפיו אינו מחייב קנס כלל אפילו במקום דלא מיפטר משום מודה בקנס עכ"ל ולמ"ש כאן בקצוה"ח סי' ש"נ הנ"ל הנה גם קושיתו בהא דריש ב"מ לק"מ דהא לפי"ז לעולם אין פיו פוטרתו כלל מן הקנס אלא שא"א שיתחייב בתשלומי קנס ע"י הודאת פיו וא"כ שפיר איכא ק"ו ללמוד העדאת עדים שמחייבתו קנס בב"ד מומחין מהודאת פיו שאינה מחייבתו את הקנס בב"ד מומחין אלא שאם כן הוא כמ"ש בקצוה"ח כחן דהודאת פיו ל"ה פטור אלא שאין ביד ב"ד לחייבו בהודאתו א"כ הא לא מיסתבר מילתא כלל להסתפק ולומר שב"ד מומחין לא יוכלו לחייבו עפ"י הודאת עצמו וב"ד שאינם מומחין יכולין לחייבו עפ"י הודאתו דבשלמא אי נימא דההודאה גורמת לפטור שפיר י"ל דרק הודאה בפני ב"ד מומחין חשיבה הודאה ומהני לפטור אבל הודאה בפני ב"ד שאינם מומחין לא חשיבה לפטור אותו אבל אי נימא דאינה פטור כלל אלא שאין כח בידינו לחייבו עפ"י הודאת עצמו א"כ פשיטא שאין כח ב"ד שאינם מומחים יפה לחייבו יותר מן המומחים ודו"ק:
אמנם קשיא לי על דברי הקצוה"ח הנ"ל דאיך איפשר לומר כן דאחר שיודה ויפטור בהאי בי דינא יתחייב שנית בב"ד אחר והא לפי"ז יקשה לן מהאי סוגיא דשבועות ד' ל"ג ע"א דקא מיבעי לי' שם משביע עידי קנס מהו שיתחייבו בקרבן שבועה וקאמר התם אליבא דראב"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ופירש"י התם וזה השביען קודם שהודה בעל דין ואם העידוהו הי' מתחייב ומיהו הא מיבעיא לן אי מחייבי אי לאו משום דאיכא למימר קנס לאו ממון גמור הוא דהא אי הוי מודה מיפטר לגמרי כו' ולד' הקצוה"ח הנ"ל מי יתן ונדע מ"ט הוא לחלק בין רבנן לראב"ש הא גם לרבנן י"ל יבואו עדים ויעידו ויתחייב על פי העדים דנהי דלא יתחייב בהאי ב"ד שהודה תחילה לרבנן אף אם יבואו עדים אח"כ מ"מ הא איפשר שיתבענו עפ"י העדים בב"ד אחר ויתחייב שם ומה לי אותן ב"ד לראב"ש מב"ד אחר לרבנן הא סוף סוף איפשר שיתחייב בב"ד עפ"י העדאת העדים וע"כ מוכח מהתם דמודה בקנס פטור גמור הוא שא"א עוד לחייבי' וכן פירש"י שם בשבועות ל"ג ע"א סד"ה אלא כרבנן וכו' כיון דאי הוה מודה קודם עדים מיפטר עולמית אין זה ממון עכ"ל ועיין ג"כ ב"מ ליד ע"א מי יימר דמגנבא וכו' ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דילמא מודי ומיפטר ובתוס' שם ד"ה דלמא פי' דילמא ימהר להודות קודם שיבואו עדים והיינו כרב וכו' הרי ע"כ משמע דשוב א"א שיתבענו בב"ד אחר ויתחייב עפ"י עדים דא"כ בידו להביא עדים שיעידו בפני ב"ד אחר קודם שיודה ויחייבוהו על פיהם ועיין ג"כ ב"ק ע"ד ע"ב דפריך מהאי עובדא דר"ג שסימא את עין טבי עבדו על הא דקאמר ר"ה אמר רב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ופריך מהא דקאמר לו ר"י אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים הא יש לו עדים חייב וש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ואם איתא לד' הקצוה"ח הנ"ל מאי פריך נימא דאה"נ הא יש לו עדים חייב והיינו שאיפשר שיתחייב בב"ד אחר אם יבוא עדים דע"כ מאי דקאמר ר"ה איר דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הא אינו אלא בבאו העדים לפני אותו ב"ד שהודה הוא דקאמר דלא מהני תו לחייבו אחר שהודה אבל בב"ד אחר הא ס"ל להקצוה"ח ז"ל דאה"נ דאיפשר לחייבו על פיהם וא"כ מאי פריך אה"נ שפיר קאמר ר"י שכבר)** התוס' בסנהדרין ד"ח ע"ב ד"ה והביא וכו' יעו"ש וא"כ הא ממילא נדחין דברי ההפלאה ז"ל כאן במ"ש להוכיח מדין מש"ר אליבא דר"מ דבקנס אמרינן דמת ומשלם משום שע"כ חייבין מיתה בשביל שרצו להרוג עידי הבעל שבאו לחייב מיתה להאשה ולהנ"ל אין זה הוכחה כלל כמובן: