אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ד › פלג י

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ד · פלג י

פלג ט

עתה נשוב נדבר מדין הממון כמו שייעדנו לעיל והנה משה"ק בב"צ הנ"ל דאיך משכחת, חיוב הממון לגבי, העדים אם יוזמו כיון שהם לא באו לחייבם. אלא סקילה כדין יחידים וממונן פלט כנ"ל כבר כתבנו דליתא לדבריו דשפיר משכחת לה בשני עדים שהעידו על כל העיר או רובה דודאי באו לחייב אותן מיתת סייף ואיבוד ממונם וכן י"ל נמי בכמה כיתי עדים ולגבי עדים האחרונים שבאו להעיד להשלים לרוב ודאי הוי עשאי"ל דהא מעיקרא לא באו אלא לשנות את דינם בסייף ואיבוד ממון כמרובין וז"פ אמנם אי קשיא, הא קשיא דלגבי חיוב הממון לעולם הוי עשאאי"ל כיון דאם יוזמו העדים יהי' פטורים מלשלם להם הממון שרצו להפסידם דהא יתחייבו מיתה ופטורים מן הממון משום קלב"ם ונמצא א"כ דלעולם הוי לגבי דין הממון עשאאי"ל ובמנה"ח שם מ' תס"ד הרגיש בזה וכתב לתרץ דכיון דזה תלוי בזה א"כ ממילא נאסר ממונם וא"צ עדות שאי"ל עיין בסנהדרין ט' ע"ב גבי הביא הבעל וכו והביא האב עדים והוזמו נהרגין וא"מ ממון וכו' עיי"ש וה"נ דכוותי' עכ"ל. ומשמע כוונתו דכמו דהתם גבי מש"ר אמרינן דעדי הבעל נאמנים להפסיד לה גם את כתובתה אף שאם הוזמו אח"כ עידי האב א"מ ממון משום דקלב"ם ומ"מ נאמנין לגבי הממון ול"א דהוי עשאאי"ל להפוסקים דמצריכין עשאי"ל מה"ת גם בממון] וע"כ דה"ט משום דזה תלוי בזה א"צ כאן כלל שיהי' יכול להזימה אמנם אתא לפרוקי קושיא הראשונה והגדיל אותה במה שהרבה להקשות כה"ג גם במש"ר דבאמת גם שם צריך להבין למה נאמנים העדים ול"א דהוי עשאאי"ל עי"ז שיפטרו העדים אח"כ מטעמא דקלב"מ ודבריו אינם שייכים אלא לתרץ אם היינו מקשים על עידי עיה"נ שיוכלו לפטור א"ע בטענה שלא באו רק לחייבם ממון ולא מיתה דבזה הי' שייך לומר דאין זה טענה לפטור כיון שא"א להיות זה בלא זה וכמש"כ התוס' כה"ג גבי מש"ר שם בסנהדרין ט' ע"ב אבל מה זה יועיל לן לתרץ קושיא זו דהוי מ"מ עשאאי"ל כיון שהעדים לא יתחייבו לשלם אם יוזמו מדין קלב"ם האומנם מצאתי בדברי הריטב"א ריש מ' מכות שכתב בחדא תירוצא לתרץ משה"ק גבי עידי ב"ג וב"ח דהא מפסדי להו נמי תרומה ומת"כ ולמה לא משלמי להו מדין הזמה עיי"ש מ"ש די"ל דכיון דלא מקיימינן בהו הזמה במאי דהוי עיקר סהדותייהו והוא פסולא דב"ג וב"ח לא מקיימינן נמי בהא דאין הזמה לחצאין וכו' ואע"ג דאמרינן לקמן מעידין אנו באשת פלוני שזינתה והוזמו נהרגין וא"מ כתובה שהיו מפסידין לה התם כיון דקלב"ם דין תורה הוא שבכ"מ שיש מיתה וממון שהמיתה עומדת במקום שניהם וכולה הזמה היא עכ"ל. ומשמע מדבריו ז"ל דכיון דאמרינן קלב"ם הוי המיתה במקום שניהם וכמו נתקיים נמי דין ההזמה גם לגבי הממון וי"ל דה"ט מה דחשיב לה ג"כ לעדות שאי"ל במש"ר גם לגבי הכתובה וכן יתיישב נמי לפי"ז משה"ק גבי עיה"נ וכמובן ועיין ג"כ בים התלמוד ב"ק ד' עיין במש"ש בהא דעקוץ תאינה מתאינתי וכו' כמאן כר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמי והקשה הא הוי עשאאי"ל דלגבי העדים אם יוזמו הא באים שני החיובים כאחד ופטורים מן הממון ולהנ"ל ניחא דדין קלב"ם חשוב כמו תשלומין וכמו נתקיים בהו דין הזמה גם בחיוב הממון וכנ"ל:

אמנם נראה עוד להרחיב דברים בביאור הלכה זו ועפי"ז ירווח לן לחבר ג"כ שני המסכתות האלה באופן נעלה בע"ה:

דהנה לכאורה מצינו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל בכתובות ל"ב ע"ב ד"ה שלא וכו' שכתבו וז"ל ומיהו שמא י"ל לפ"ה משום דממון ומלקות אתו מתרי קראי א"ל לבטל פסוק אחד לגמרי ולקיים האחר אבל אם היו באים שניהם מועשיתם לו כאשר זמם כגון שהעידו על אחד שהוציא ש"ר על אשתו דבאין לחייבו ממון ומלקות אין לוקין ומשלמין ואין נראה לר"י דלא מסתבר שלא יהי' חייבין ממון ומלקות בכה"ג כיון שרצו לחייבו שניהם עכ"ל הרי לכאורה מפורש יוצא מדבריהם דבמקום שהעדים באים לחייב מלקות וממון חייבים גם הם גם שניהם וסברתם הוא כפשוטה דאין זה שני חיובים לומר בזה קלב"ם וחשוב כמו רשעה אחת דתרווייהו באים מכח כאשר זמם דכל מה שרצו העדים לחייב את הנידון מתחייבים גם הם לכשיוזמו וכמ"ש כה"ג שם בכתובות ל"ג ע"א לענין התראה דא"צ משום מי איכא מידי דאינהו בעו קטיל בלא התראה ואינהו בעי התראה וכן ג"כ אמרינן הכא אינהו בעו לחייבי' גם שניהם לכן גם הם יתחייבו שניהם ובמק"א תירצתי עפי"ז קושית רש"י ותוס' סנהדרין ד' מ' ע"ב ע"ש גבי חקירות דקאמר עיה"נ להנך תרתי לא דמיא שכן ממונן פלט עדים זוממין להנך תרתי ל"ד שכן בסייף וכו' ובתוס' שם ד"ה שכן בסייף וז"ל פ"ה דעיהנ"ד וע"ז דפרשתא משמע שמעידין על רוצח וכו' ותימה דעל כל חייבי מיתות שיעידו שייך לומר נפש בנפש כשהוזמו וכו' עיי"ש שנדחקו ליישב ועפ"י הנ"ל נלענ"ד לפרש כונת הגמ' שם בפשיטות דהיינו דקאמר התם לפי הס"ד דמאחר דלא ילפינן מזה רק למיתת סייף דקילא דבעי דו"ח כ"כ נימא ג"כ באמת דמאי דמצינו ג"כ בע"ז דבעי נמי דו"ח נימא נמי דבשארי חייבי מיתות שבאו העדים לחייב את הנידון אה"נ דל"ב דו"ח ומשום ה"ט שהרי גם הם רצו להורגו בלא דו"ח ורק אם יבואו לחייב את הנידון במיתת סייף דקיל ובעי דו"ח אז יצטרכו גם הם דו"ח כשיוזמו כיון שגם הם באו להורגו ע"י דו"ח אבל בשאר ח"מ נימא דגם הם לא יצטרכו דו"ח אם יוזמו משום האי סברא דאינהו בעו למיקטלי' בלא דו"ח ואינהו בעו דו"ח והיינו מש"ש ע"ז להנך תרתי ל"ד שכן בסייף פי' דכיון דמצינו מיתת סייף דבעי דו"ח נימא נמי דהא דמצינו גבי ע"ז דבעי דו"ח נוקמי לקרא דדוקא במיתת סייף בעי דו"ח אבל לא במיתה אחרת ומשום דבעינן כאשר זמם ודו"ק ש היטב כי נכון הוא בע"ה:

ולהנ"ל יתיישב גם גבי עיהנ"ד דשפיר הוי עשאי"ל גם לגבי הממון וכן קושית הריטב"א הנ"ל בהאי דינא דכתובה אם העידו שזינתה וכן קושית היה"ת בהא דעקוץ תאינה שאף דלגבי העדים יבואו שני החיובים בפעם אחת מ"מ יתחייבו גם שניהם מדין כאשר זמם דודאי אין לומר דדוקא במלקות וממון כתבו התוס' כן דחייבים גם שניהם לכשיוזמו אבל לא במיתה וממון דמאי שנא לכאורה הא סברא הוא שיתחייבו בכאשר זמם על כל מה שרצו לחייב בעדותם את הנידון ואין חילוק בין מיתה למלקות בזה וביותר יצדקו דבריהם אליבא דהאי מ"ד דס"ל דילפינן מלקות ממיתה בג"ש דרשע רשע גם לענין פטור הממון ושוים הם לכ"ד עתוס' כתובות ל"ה ע"א ד"ה רבא ועיין בדברינו לקמן בזה ודו"ק:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה