אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ד › פלג ט

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ד · פלג ט

פלג ח

נשוב לדברינו מה שכתבנו לעיל דע"כ ס"ל להאי תנא דמשנתינו שלהי סנהדרין דמרובין שנדחו א"צ התראה וכפי שכתבנו לעיל בשם הגר"א ז"ל בטעמא דמילתא ונוסיף עוד דברים בע"ה ובעקבותינו נלך לחבר המסכתות גם בדרך אחרת ונבאר תחלה כמה הילכתא גבירתא דאיכא למישמע מינה וכמו שנאמר ותחלה נאמר במה דנראה להסביר ג"כ לפי"ז טעמא דמילתא למה באמת גזרה כאן התורה גבי עיה"נ להרוג גם את הקטנים מה שלא מצינו כן בעלמא ולפי הנ"ל י"ל עפימ"ש במרדכי פ' היו בודקין סי' תשט"ז ע"ד השאלה על בן שנה או שנתים שהמיר דתו עם אמו ומת אם מתאבלים עליו והביא שם ב' דיעות בזה [וכ"ה להלכה ביו"ד סי' ש"מ סעיף ה' ב' דיעות בזה עיי"ש ושם סי' שמ"ה ס"ו] וכתב שם וז"ל ור"ת אומר דאין מתאבלין עליו וראי' מתוספתא דסנהדרין קטני עיה"נ שהודחו עמה ר"א אומר נהרגין וכו' דע"כ ל"פ אלא לענין נהרגין אבל לענין אבילות מודי דאין מתאבלין ולאו ראי' הוא דהתם מיירי שגדולין קצת ועבדו ע"ז אבל קטן שא"י בין ימינו לשמאלו חשוב כישראל ועוד דעיה"נ ל"ש לשארי מקומות דקטן שעבד ע"ז אף לר"א אינו נהרג עכ"ל ולדבריו ז"ל שמדייק מ"ש כאן בתוספתא דדוקא קתני על קטנים שהודחו עמה ומיירי בגדולים קצת ועבדו ע"ז י"ל דה"ט שחייבה כאן התורה להרוג אותן אף בפחות מי"ג כפי מה שכתבנו לעיל בשם הגר"א ז"ל דבמרובין שנדחו עשאן הכתוב דדינן כעכו"ם ולפיכך דין מיתתן בסייף וא"צ התראה וממונם הפקר א"כ י"ל דמה"ט נמי חייבה התורה כאן גם את הקטנים שהגיעו לכלל דעת יעבדו ע"ז וכפי מ"ש הגאון בעל ח"ס ז"ל ח' יו"ד סי' שי"ז ליישב משה"ק על שי' הרמב"ם פ"י מה' מלכים ה"ט שלא ניתנו שיעורים לב"נ א"כ למה כתב שם בה"ב דלעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש לפי שאינן בני מצוות הא כבר כתב הרא"ש בתשובה דבכלל שיעורים הוי נמי זמן גדלות בת י"ב שנים ובן י"ג שנה א"כ יענשו גם הקטנים בב"נ כיון דל"נ בהן שיעורין ועיי"ש מ"ש לתרץ דדוקא קטן ששכלו שלם כראוי כדמצינו בב"ב קנ"ה בזה יענש משא"כ במי שאין שכלו שלם והקשה מהא דנזיר ס"ב דממעט מופלא סמוך לאיש מערכין ונדרים הרי דיש שיעורין גם בב"נ ומחלק שם דדוקא התם דמרבינן מקרא דאיש איש שנודרין כישראל ע"כ דין ב"נ ג"כ כישראל אבל במה דכתיב בהו בפירוש שפיר עונשין אף קטן שהגיע לכלל דעת עיי"ש ועיין ג"כ במנה"ח מצוה כ"ה ושם מ' ק"צ מ"ש בהחלט כן דגבי ב"נ הדבר תלוי בב"ד אם רואין ב"ד שיש בו דעת חייב בעונשים ואם לאו פטור ושם במ' ק"צ מיישב ג"כ עפי"ז מ"ש בר"מ ה' מלכים דב"נ נהרג על הזכר אפי' קטן ובכ"מ כתב דנראה מדבריו דחלוק הוא מישראל בזה וחייב גם על קטן פחות מב"ט ונשאר בצ"ע מנין לו זה להר"מ ולהנ"ל מיושב דכל השיעורין הללו אינם בב"נ והדברים ארוכים ומעתה לפי הנ"ל הנה כאן בחטא ע"ז דבפירוש נאמרה גם בב"נ ודאי דגם הקטן שהגיע לכלל דעת נענש בהו וא"כ כאן במרובין שנדחו דעשאן הכתוב דדינן כעכו"ם שפיר נהרגין גם הקטנים שהודחו עמה היינו שהגיעו לכלל דעת ועבדו עמם ע"ז כמ"ש במרדכי הנ"ל ונמצא לפי"ז דטעם אחד הוא לכולן ולפי מאי דס"ל ע"כ לתנא דמתני' כאן שלהי סנהדרין דמרובין שנדחו א"צ התראה והיינו משום שדינן בזה כב"נ מה"ט נמי הוא דס"ל ג"כ דגם הקטנים שהודחו עמה נהרגין כיון שהגיעו לכלל דעת ומשו"ה הוא דדריש לקרא דונתן לך רחמים על הבטחה מצד הקב"ה שירחם על עמו דלא ניחא לי' להצריך האי קרא לפטור את התינוקת שלא הגיעו לכלל דעת דלזה ל"צ קרא כלל דדינם כצדיקים שבתוכה דודאי ל"צ קרא לפטור אותן ולא אתא אלא לברך את ישראל וכנ"ל:

ולפי שיטת המרדכי הנ"ל יתיישב ג"כ משה"ק בס' מנה"ח מ' תס"ד דהאיך איפשר כלל לחייב עיה"נ והא הוי עשאאי"ל לפימ"ש בריש מכות בטעמא דאין העדים נעשין ב"ג וב"ח משום דכתיב לו ולא לזרעו ובתוס' שם הקשו בריש מכות דא"כ האיך נאמנים העדים לעשותו ב"ג וב"ח והא הוי עשאאי"ל ותי' בתרתי או דכיון דלוקין שפיר נתקיים בהו דין הזמה אבל בחייבי מיתות ל"ה יכול להזימה מחמת מלקות או דכאן גבי עדות ב"ג וב"ח ל"ב כלל עשאי"ל משום דכאשר זמם לא קאי עלייהו כלל עיי"ש וכאן גבי עיה"נ הא ליש ב' התירוצים הנ"ל דהא האי קרא דכ"ז ודאי גם על עיה"נ קאי ובח"מ הא לא מתקיים כ"ז במלקות וא"כ הא הוי עשאי"ל כיון שאם יוזמו הא אין נהרגין הטו"נ של הזוממין דהא כתיב לו ולא לזרעו וא"כ האיך נאמנים העדים גבי עיה"נ עיי"ש שנשאר בקושיא ולדברי המרדכי הנ"ל לק"מ כיון דמיירי כאן דוקא בקטנים שהגיעו לכלל דעת ושעבדו ע"ז גם הם א"כ הא נהרגין מצד עצמם ולא בשביל אביהם כלל ושפיר נהרגין העדים גם עליהם ואין זה ענין כלל להא דב"ג וב"ח שנפסלין הבנים בשביל העדות שהעידו על אבותיהן לכן שייך בהו הא דלו ולא לזרעו וכמובן:

אמנם דעת הרמב"ם משמע שלא כד' המרדכי הנ"ל ופשטות דבריו משמע דגם טף הקטנים שלא הגיעו לכלל דעת כלל נהרגין ג"כ בכלל כל אנשי העיר תדע דהרי קחשיב שם גם נשים וע"כ דנהרגין בשביל בעליהן דאי הודחו ועבדו ע"ז גם הן ל"צ למימר דהנשים ודאי נמנין במספר העובדים ומצטרפות לרוב העיר וע"כ דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דטף ונשים של העובדים נהרגין בשביל בעליהן ואביהם שעבדו ע"ז אף שהן לא הודחו עמן כלל וכ"ה ג"כ דעת הרמב"ן עה"ת שם במקומו פ' ראה דגם הטו"נ של העובדים נהרגין עיי"ש ולדידהו לכאורה קשיא קושית המנה"ח הנ"ל:

והנה לכאורה גם זולת הטעם דלו ולא לזרעו שכתב המנה"ח אין לחייב עונש לעידי עיה"נ שהוזמו להרוג גם הטו"נ שלהם דהא לעולם יכולים העדים לומר שלא באו אלא לחייב את העובדים מיתה כיחידים ומנין להם לדעת שימצאו מרובין ויהרגו גם הנו"ט שלהם אמנם זה לק"מ דשפיר משכחת לה באם אין כאן רק שני עדים והם העידו על כל העיר או רובה שעבדו ע"ז וע"מ כן העידו לחייב אותן כדין מרובין ותמוהים לי עפי"ז מה שמצאתי בשו"ת ב"צ ה"ח סי' פ"ו שחקר שם איך איפשר כלל לקיים בעידי עיה"נ שהוזמו דין טף וממון הא לפי"מ דקייל"ן מרבה להם בתי דינין וכו' א"כ בשעה שהעידו העדים אכתי לא ידעו כל כת וכת אם ע"י עדותן ידונו בסקילה כיחידים ויפטרו טף וממון או יתחייבו כמרובין והאיך ידונו כשהוזמו בטו"מ הרי יכולים לומר לא העדנו רק על סקילה ולא על אלו ושם כתב ליישב זה עפימש"ש לחקור עוד בדין ההתראה על איזה מיתה יתרו בו דהא צריך שיתיר א"ע למיתה אם. על סקילה כיחידים או על סייף דהא בשעת ההתראה לא ידעו אם יעבדו הרוב או המיעוט ומסיק שם דע"כ מתרין בו החומרא והיא מיתת סקילה ומותרה לד"ח הוי מותרה לדבר הקל ומה שממונו אבד לזה א"צ התראה וא"כ גם כשהוזמו העדים אחר שנגמר דין העיר לסייף מ"מ העדים בסקילה שע"ז התרו בו ואפילו לרבנן שהתרו בהם סתם סקילה בשעת עדותו רצו לחייבו שאף שהתורה שינתה דין סקילה בסייף ואיבוד ממונם כשנמצאו רוב העיר מ"מ עדותם הי' על עונש דע"ז דיחיד ובזה נידונים וממילא אין בהם דין טף וממון כלל עכ"ד עיי"ש ותמוהים הם דמ"ש דהעדים לעולם חייבין סקילה אף אם נדונו בסייף אינו נראה כלל לומר כן הא כיון דאין הע"ז נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם א"כ ודאי דאין חייבין העדים אלא אותו העונש שנתחייבו הבע"ד ואשר ע"ז נגמר הדין אבל איך נוכל לחייב את העדים סקילה אם הם לא נגמר דינם אלא בסייף הא על מיתת סקילה ל"ה גמר דין כלל וז"ב לענ"ד רק דבאמת עיקר תמיהתו לק"מ לענ"ד דשפיר איפשר לאשכוחי דין עיה"נ בשני עדים שבאו והעידו על כל העיר או רובה שעבדו ע"ז ואף שאנו מרבין להם ב"ד וכו' כדי לברר דברי העדים ולגמור הדין על פיהם מ"מ העדים ודאי בכה"ג לחייב כולם באו כדין מרובין ולכשנגמר הדין והוזמו ודאי דחייבין באותו העונש שנתחייבו בני העיר וכנ"ל וכן בעיקר דבריו לא הועיל כלל והא כיון דפשיטא לי' דבעידי עיר הנדחת שהוזמו א"א לידון בהם דין טף וממון א"כ הא תיקשי לעולם איך דנין כלל דין טף וממון בעיה"נ והא הוי לגבייהו עשאאי"ל לפי"ז והנה בדין הממון נדבר לקמן בע"ה וכאן נבאר תחלה בדין הטף דקיימינן בי' השתא ונשיב לדברינו מה שהבאנו לעיל קושית המנה"ח שהקשה בעיקר דין הטף ונשים האיך נהרגין הא הוי עשאאי"ל דבעדים שניזומו ודאי אין לחייב את הטו"נ מקרא דלו ולא לזרעו וכנ"ל:

ולענ"ד אחר העיון לק"מ קושית המנה"ח ואדרבה אתפלא על גברא רבא דכותי' שלא ירד לעומקו במחכ"ת דהנה זה ודאי פשוט מאוד דבד"נ אין נ"מ כלל בין עדים שהעידו על איש אחד שחייב מיתה והוזמו ובין עדים שהוזמו על מה שהעידו לחייב מיתה על מאה אנשים דאטו בתרי קטלי קטלית להו ובהאי דין מיתה דמחייבת להו מתקיים כאשר זמם לכל אחד ואחד ורק בדיני ממונות שאיפשר לקיים דין הזמה לכאו"א לבדו ודאי צריכים לשלם לכאו"א כפי שרצו להזיקו וכן נמי נראה ברור דגם בחייבי מלקות אף אם העידו בפעם אחת על הרבה אנשים שכולם חייבין מלקות והוזמו בפעם אחת ודאי דגופין מחלקין וחייבין מלקות לפי מספר הנידונין וזה א"צ לראי' ועדיף טפי ממ"ש בתמורה כה"ג שאם המיר בפ"א על כמה בהמות קודש ואמר הרי אלו תחת אלו לוקה על כאו"א עיין תמורה כ"ז א' וכ"ז פשוט מאוד וא"כ בעידי עיה"נ אף לשיטת הרמב"ם הטף ונשים נהרגין אף שלא עבדו כלל משום לתא של אביהן ובעליהן שעבדו ע"ז מ"מ לגבי העדים שהוזמו ודאי דמתקיים כאשר זמם גם לגבי הטו"נ דמה לי אם העידו על מאה אנשים לחייב אותן מיתה משום ע"ז או על אלף אנשים הלא משפט אחד יהי' להם ובחיוב מיתה דידהו מתקיימת דין הזמה לכולהו וכיון דדינא הוא שאם ימצאו שהודחו רובן נהרגין גם הטו"נ שלהם א"כ ודאי דאמרינן שהעדים שבאו להעיד על רובן שהודחו באו ג"כ לחייב מיתה גם להטף ונשים אף שהם לא עבדו ע"ז דמה לי מה שהם לא חטאו ולא עבדו ע"ז מ"מ הא יודעים העדים שיתחייבו גם הם מיתה עפ"י עדותן שהעידו על רוב העיר שנדחו ונוספו גם הם על מספר אנשי העיר ודמי ממש לכמו שהעידו העדים בפירוש גם עליהם ודמי לאם העידו עדותן על עיר גדולה שמספר עובדיה מרובין דדין אחד הוא לעיר קטנה או גדולה ודאי שמתקיים דין הזמה גם לגבי הטו"נ של העובדים שרצו להרוג גם אותם ורק בדין עידי ב"ג וב"ח לחוד הוא דשייך לומר האי סברא דהא העדים שבאו לפסול אותו מן הכהונה רצו לפסול את כל זרעו וזרע זרעו לדור דורים וא"א לקיים בהו דין זה שיפסול גם הוא וכל י"ח לעד לעולם משום קרא דלו ולא לזרעו אבל אם הי' הדין שהעדים הבאים לפסול מן הכהונה והוזמו אם כהנים הם יפסלו גם הם ודאי דאין נ"מ בין אם היו מעידין על כהן אחד שהוא ב"ג וב"ח ובין אם היו מעידין על הרבה כהנים בב"א שא"א לפסול אותו יותר מפעם אחת ומתקיים בי' כ"ז לגבי כאו"א דמאי שנא ורק השתא דאמרינן דעונשן של הניזומין הוא במלקות ודאי דהיו חייבין מלקות בעד כאו"א שרצו לפסול מן הכהונה אבל אי לאו קרא דוהצדיקו והרשיעו דהו"א דבאמת נפסלין מן הכהונה אם הוזמו ודאי שאם שהיו מעידין לפסול הרבה אנשים מן הכהונה לא היו נפסלים העדים יותר מפ"א על כולן וכן נמי אם הי' הדין דאין עדותן מועלת לפסול מן הכהונה רק על הבנים שכבר נולדו בשעת העדאתן ולא הי' נמשך הפסול לדור דורים ודאי שאם היו מעידין על איש אחד לפסול אותו ובניו מן הכהונה הי' מתקיים כ"ז לגבי כולם במה שהיו נפסלין העדים כשהוזמו ורק כיון דדינא הוא שבאם נפסל האי גברא עפ"י עדותן נמשך הפסול על כל י"ח לעד לעולם בזה הוא דאמרינן שא"א לקיים בהו כאשר זמם בדין הזה כיון שא"א לפסול גם הדורות של העדות ומשו"ה הוא דאמרינן דאין לקיים בהו כ"ז משום האי קרא דלו ולא לזרעו אבל בעידי עיה"נ שהוזמו ודאי דשפיר מתקיים כאשר זמם גם לגבי הטו"נ שנהרגים דמחזקינן עדותן כמו שהעידו בפירוש גם עליהן לחייב אותן ותרי כמאה כי אין זה דבר הנמשך לדור דורים כמו פסול כהונה ומספר הנידונים מסוים הוא לפנינו ובמיתת העדים מתקיים כ"ז גם לגבי הטו"נ וכנ"ל ודו"ק היטב כי הדברים ברורים המה בע"ה ורק לפי שבעל מנה"ח נתקשה בה הרבה והניח בצ"ע לכן הוצרכתי להאריך ולהסביר הדברים אבל באמת פשוטים ונכונים הם לענ"ד:

ויש לכוין גם עפי"ז להמשיך בדרך צחות מא דסמיך לן בהאי מתני' דריש מכות כיצד העדים נעשים זוממים מעידים אנו בפלוני שהוא ב"ג וב"ח וכו' דהא במנה"ח באמת נשאר בקושיא שם לפי דבריו ז"ל דזה ודאי מילתא רחיקתא דלא יהי' לאנשי העיר עכ"פ מאה אנשים נשים וטף וע"כ לומר לפי"ז דכאשר זמם לא קאי ע"ז כלל וא"צ בזה עדות שאתה יכול להזימה כמו בעדות ב"ג וב"ח וא"כ תיקשי למה נקט המשנה בב"ג הו"ל למינקט יותר רבותא דיש ד"נ דא"צ עשאי"ל עיי"ש וי"ל דמה"ט הוא דפתח התנא בדין עידי ב"ג וב"ח ולא בדין הגלות דנקט בסיפא להשמיענו דרך אגב דהאי דינא דלו ולא לזרעו אינו שייך אלא בהאי דינא דב"ג וב"ח ולא בעידי עיה"נ וכמשנ"ת דהתם ל"ש זה כלל ובודאי דבד"נ לא מצינו כלל גוונא דא"צ שיהי' עשאי"ל והיינו דקאמר תנא כיצד העדים נעשים זוממים כדמפרש בגמ' תנא התם קאי וכו' ויש עדים זוממים אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא ב"ג וב"ח וכו' ושלא תטעה לומר דגם בעיה"נ הו"ל נמי עשאאי"ל מה"ט דלו ולא לזרעו קמ"ל תנא דהאי דינא שנתמעט מהא דלו ולא לזרעו דע"כ לומר דקרא דכ"ז לא קאי עלייהו לא משכחת לה אלא בחייבי מלקות אבל לא בד"נ וז"ש כיצד העדים וכו' אבל לא בעיה"נ דהתם ודאי מתקיים בהו כאשר זמם גם לגבי הטו"נ שרצו להרוג גם אותם בעדותם וכמו שביארנו ודו"ק:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה