לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ד · פלג ד
הנה בתוס' סנהדרין מ"א ע"א ד"ה ואי כתיב הקשו וז"ל תימא דהתראה בעיר הנדחת מנ"ל דמהני לא אתיא שכן ממונן פלט ולעיל ד' מ' ע"ב משמע דבעינן התראה ונשארו בתימה ונלענ"ד ליישב קושיתם רק נקדים תחלה ליישב דבריהם משה"ק המפרשים על התוס' שהביאו להוכיח דעיה"נ צריכה התראה מהא דלעיל ד' מ' ומשו"ה הוא דקשיא להו מנלי' ולמה לא הביאו מאי דמפורש לקמן במתני' ד' קי"א ע"ב גבי עיר הנדחת וצריכין התראה לכל אחד ואחד ושם בגמ' יליף מקרא דכתיב גבי עיה"נ יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור ודריש מהאי לאמור שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד עיי"ש וזה באמת פלא גדול על התוס' לכאורה ובהגהת מהר"ב רנשבורג מביא שבזית רענן פ' שלח ובס' תא"י השיגו בזה ע"ד התוס' ז"ל ואין הספרים הנ"ל ת"י לעיין בהם ובהגהת מהרצ"ח נדחק שם לחלק בין התראה מצד הסברא כדי להבחין בין שוגג למזיד ובין התראה גמורה מצד גזירת הכתוב ומהא דלאמור לא ידעינן רק דצריך התראה כדי להבחין וכו' עיי"ש שנדחק ולדידי חזי לי בע"ה להצדיק ד' התוס' הנ"ל בטוב טעם שחיו לומר שאישתמיט להו לבעלי התוס' ז"ל מתניתין וסוגיא מפורשת דלקמן ורק הסכת ושמע ונקדים מ"ש ברמב"ם פ"ד מה' ע"ז ה"ה דאם לא נתקיימו בה ובמדיחיה כל התנאים האלו מתרין ומעידין בכל אחד ואחד מהן שעבד ע"ז וסוקלין אותם כיחידים שעבדו וממונם ליורשיהם משמע מדבריו דרק ביחידים צריכין התראה לכאו"א אבל אם רובן נדחו א"צ התראה לכאו"א וכ"כ שם מפורש בלח"מ ה"ה וגם בכ"מ ה"י שם כתב שמ"ש הרמב"ם ששולחין להם שני ת"ח להזהירם וכו' אינה התראה גמורה מאחר שאינה לכל א' בפרט עיי"ש:
ולכאורה גם דברי הר"מ הנ"ל המה נגד מאי דמפורש במשנתינו הנ"ל וצריכים התראה לכאו"א אמנם מצאתי מרגניתא טבא בשם הגר"א ז"ל ונדפס בסוף שנות אלי' על משניות זרעים בליקוטים שם שכתב ליישב שי' הרמב"ם הנ"ל והוכיח שיטתו מן המשנה עיי"ש מה שהרבה להקשות במתניתין א' מ"ש זה חומר ביחידים כו' והא כיון דאיכא נמי חומר במרובים שממונן אבד א"כ מאי קאמר זה חומר ביחידים הא בחד צד מרובים חמירא ועוד מאי לשון שהיחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט מאי לפיכך דמשמע שנותן טעם בכדי שיהיו שניהם שוין וז"א סברא כלל ועוד לשון זה חומר אינו מדוקדק ועוד קשה מאי דבמתניתין תנא וצריכים ב' עדים והתראה לכל אחד ואחד אחר הידיחוה נשים וקטנים וכו' הרי אלו כיחידים וקודם לזה הו"ל למיתני וצריכין ב' עדים והתראה והוא מותיב והוא מפרק לכולהו במאי דמפרש מ"ש במתני' וצריכין ב' עדים והתראה לכאו"א דזה קאי על הא דהידיחוה נשים וקטנים וכו' הרי אלו כיחידים ועלייהו קאמר דצריכין ב' עדים והתראה לכאו"א משום שדינם כיחידים אבל הידיחוה אנשים ונדחו רובן א"צ התראה וזה חומר ביחידים ממרובין שנאמר שם במתני' ועיי"ש דטעמא קיהב ג"כ מה שבמרובין א"צ התראה ומיתתן בסייף וממונם אבד וביחידים צריך התראה לכל אחד ואחד ומיתתן בסקילה וממונן פלט משום שאם נדחו רוב העיר ועבדו ע"ז עשאן התורה כעכו"ם שחטא ובעכו"ם כל מיתתו בסייף וא"צ התראה וממונו הפקר אבל יחידים שעבדו ע"ז דינן כישראל שמיתתן חלוקות לפי העבירות וצריכין התראה וגם מיתתן בסקילה וממונן פלט כדין הרוגי ב"ד שנכסיהם ליורשיהם עיי"ש בדבריו ותורת אמת היתה בפיו כדמוכח לה ממתני' עיי"ש:
ונבאר תחלה עפי"ז בע"ה פסקי הרמב"ם כאן גבי עיה"נ התמוהים מאוד לכאורה ומה שנראה בביאורם לפי דברי הגר"א ז"ל הנ"ל והוא דהנה כבר הבאנו לעיל מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ו' דשולחים להם שני ת"ח להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשובה מוטב וכו' והראב"ד השיג דלא מצינו תשובה מועלת אחר התראה ומעשה ובכ"מ שם מתרץ וז"ל וי"ל שמ"ש רבנו ששולחים להם שני ת"ח להזהירם וכו' אינה התראה גמורה מאחר שאינה לכל א' בפרט וכבר ביארנו ג"כ בשם הגר"א ז"ל דבאמת ס"ל להרמב"ם דמרובין שנדחו אין צריך התראה ומי יתן ונבין דברי חכמים וחידותם, הא להלן שם מבואר ברמב"ם דמיד מרבין להם בתי דינין ודנים אותן כל מי שבאו עליו שני עדים שעבד עכו"ם אחר שהתרו אותן מפרישין אותו נמצאו כל העובדים מיעוטה סוקלין אותן ושאר העיר ניצל נמצאו רובה מעלין אותו לב"ד הגדול וגומרים שם דינן והורגין כל אלו שעבדו בסייף וכו' וא"כ ממילא נמצא לפי"ז דלעולם איכא התראה גם במרובין שנדחו דהא קייל"ן דא"צ שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג כמ"ש ברמב"ם פי"ב מ"ה סנהדרין ה"ב עיי"ש ואף אם התרו בהן בפירוש לסקילה נמי י"ל דמותרה לד"ח הוי מותרה גם לדבר הקל עיין סנהדרין פ' ע"ב וא"כ לעולם מותרין ועומדין הן גם במרובין שנדחו דהא התרו בהן תחלה כדין יחידים והדר קשיא קושית הראב"ד האיך יועיל התשובה אחר התראה ומעשה ואף אם האזהרה ע"י, שני הת"ח לא מיקרי התראה גמורה כמ"ש בכ"מ הא מותרין הן מתחלה ומה זה שאמרו לדייק ממתניתין דמרובין א"צ התראה דהא ע"כ מ"ש הר"מ דכל מי שבאו עליו עדים שעבד עכו"ם אחר שהתרו אותו מפרישין אותו וכו' וסוקלין אותן אין כונתו דוקא על מה שעבדו ע"ז אחר ששלחו להם שני התלמידי חכמים וכו' ונימא דבזה חלוקין דין המועטין דצריכי דוקא התראה אח"כ ומרובין א"צ התראה ולפירוש זה יתפרש מ"ש הר"מ שם כל מי שבאו עליו עדים שעבד ע"ז אחר שהתרו אותו מפרישין אותו וכו' וסוקלין אותן דקאי על חטא ע"ז מה שחטאו אחר ששלחו אליהם שני הת"ח אבל מה שחטאו, תחלה קודם ששלחו שני הת"ח לא נחשב להם לעון אם חזרו בהן אף שהתרו בהן תחלה דזה ודאי אינו דהא כו"ע מודי דאין התשובה מועלת לפטור מן העונש בב"ד של מטה וכמ"ש ש הראב"ד כאן וכן מפורש במכות י"ג ע"ב ועיין ג"כ בשו"ת נוב"י מ"ק או"ח סי' ל"ה וקצרתי וכיון שכן הא לעולם מותרין ועומדין הן מתחלה דהא אותן המותרין מפרישין כל אחד ואחד וכו' ואם נמצאו רובה מעלין אותן וכו' ואיך איפשר לומר כלל שהמרובין א"צ התראה:
אמנם בהתבונני בדברי הרמב"ם כאן ראיתי לפרש את דבריו עפ"י מה שכתבתי בשם הגר"א ז"ל דבאמת מ"ש שם נמצאו רובה מעלין אותן לב"ד הגדול אין, הכונה שצריך למצוא הרוב דוקא מאלה שהפרישו אותן שעבדו ע"ז אחר שהתרו אותן אלא ודאי דגם אלה שעבדו ע"ז בלא התראה כלל מצטרפין גם המה לרוב וכמו שהוכיח הגר"א ז"ל ממתניתין דמרובין א"צ התראה כלל ורק דינן יפה שנהרגין גם בלא, התראה ומצינו עוד הרבה ח"מ שנהרגין בלא התראה כמו ז"מ בסנהדרין פ"ח וע"ז בכתובות ל"ג ובן סו"מ לדעת רש"י סנהדרין ע"א ד"ה מתרין בו ומגדף לדעת הרמב"ם פ"ב מה' עכו"ם ה"ט עיי"ש בכ"מ ומ"ש הרמב"ם דכל מי שבאו עליו שני, עדים שעבד עכו"ם אחר שהתרו אותו מפרישין אותו וכו' אין הכונה שרק אלה מפרישין לכל דין עיה"נ ומי שעבד ע"ש בלא התראה פוטרין אותו דהא אם ימצאו רוב העיר שעבדו נהרגין גם אותן שעבדו בלא התראה ורק דהני שעבדו בהתראה בעו הפרשה לענין שאם נמצאו כל העובדין מיעוטה דאז הדין שסוקלין אותן ושאר העיר ניצול משו"ה הוא דצריכי הפרשה אותן שהתרו בהן דאז ודאי אינן נסקלין בלא התראה כיון דדינן כיחידים אבל אם בין הכל נמצא רוב העיר ודאי דמצטרפי גם הני שעבדו בלא התראה וכמו שהוכיח הגר"א ז"ל ממשנתנו ויצדק מאוד מעתה גם מ"ש הרמב"ם דשולחים להם שני ת"ח להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשי תשובה מוטב וכו' דודאי מהני תשובה לאלה שעבדו ע"ז בלא התראה וכמ"ש הר"מ דאזהרת הת"ח אינה התראה גמורה ושפיר מהני לזה תשובה שלא יצטרפו לרוב מעתה ופטורין הן וז"ב בע"ה בדעת הרמב"ם ודו"ק וזהו שלא כמ"ש הגאון מלבי"ם ז"ל בביאור התוה"מ פ' ראה אות ע"ד שביאר שיטת הרמב"ם ז"ל דחוץ מההתראה שהתרו בכאו"א על מיתת סקילה ישלחו לשם שני ת"ח להתרות בהם התראה כוללת וכו' ואם חזרו בהם דינם כיחידים מי שעבד במזיד בהתראת עדים נסקל ואם לא חזרו בהם אז אם ימצאו רוב שעבדו בהתראת סקילה ידונו אותם בסייף אף של"ה ההתראה רק על סקילה וי"א דמותרה לד"ח ל"ה מותרה לדבר הקל הלא על, מיתת סייף באה ההתראה הכוללת עכ"ד עיי"ש והמעיין בדברי הרמב"ם יראה שע"כ אין לומר כן בביאור דבריו דבפשוטו משמע ברמב"ם שם דבא להשמיענו שאם עשו תשובה מוטב היינו שאז באמת פטורים הם לגמרי ולא כמ"ש הוא ז"ל דאם חזרו בהן אז דינם כיחידים דמי שעבד במזיד בהתראת עדים יסקל גם כפיה"נ לא הי' לנגד עיניו מ"ש הגר"א ז"ל להוכיח מלשון הרמב"ם ז"ל שם ה"ה דרק באם נידונין כיחידים אז מצריך להן התראה אבל לא במרובין שנדחו דאז ס"ל דכלל כצל א"צ התראה וכדמוכח לה הגר"א ז"ל ממתני' וכנ"ל:
והנה לכאורה משמע לי לפי"ד הגר"א ז"ל דמאי דילפינן מקרא דלאמור דצריך התראה לכאו"א לא נצרכה דרשה זו אלא בשעה שנידונין כיחידים ואין נידונין כעיה"נ שהרי כן פירש"י ז"ל במתניתין במ"ש וצריכין עדים והתראה לכאו"א כדיליף בגמ' ושם בגמ' יליף מקרא דלאמור דצריכין התראה לכל או"א ולפי"ד הגר"א ז"ל לא בא הכתוב אלא באם הידיחוה נשים וכו' שנידונין כיחידים דאז צריכין התראה אמנם לפי"ז צריך ליתן טעם דל"ל קרא ליחידים להצריך התראה וכבר למדו נסקלין דצריכי התראה לעיל בסנהדרין מ"א מקראי ואולי י"ל משום דעיה"נ יצאה לידון בדבר החדש דבמרובין א"צ התראה לכן בעינן קרא דבאם נידונין כיחידים צריכין התראה וקמל"ן קרא דחלוק דין מיעוטה שנדחו מרובה שנדחו גם בדין ההתראה אמנם קשה הדבר לומר דהא האי קרא דיצאו אנשים בני בליעל לאמור כתיב גבי מרובין שנידחו ונידונין בעיה"נ ואיך נימא דאתא לדין מיעוטן שנדחו להצריכן התראה וטפי מסתבר לומר כמ"ש בלח"מ שם ה"ה דמה שאמרו בגמ' לאמור שצריכין התראה לכאו"א היינו למדיחים וכדמשמע שם מדברי רש"י ז"ל עכ"ל וכ"כ ג"כ הגאון מלבי"ם ז"ל שם אות ע"ד לפי דרכו דהאי קרא דלאמור נלכה ונעבדה מבואר שבא על המדיחים שהם חייבין סקילה אעפ"י שלא עבדו ע"מ שאמרו נלכה ונעבדה כמ"ש ברמב"ם שם רפ"ד וצריך דוקא שיאמרו בלשון רבים נלכה ונעבדה עיי"ש עכ"פ ודאי הוא דלית לן קרא להצריך התראה במרובין שנדחו וקם דינא דמרובין א"צ התראה כלל וכמ"ש הגר"א ז"ל ודו"ק:
ומעתה מה ינעם לן לפי"ז להצדיק דברי התוס' ז"ל סנהדרין ד' מ"א שהבאנו לעיל מה שלא הביאו האי דינא דעיה"נ צריכה התראה ממתני' הנ"ל ומהאי קרא דלאמור דע"כ לפי"ז הא דמשנתנו לא נאמר אלא גבי יחידים דצריכין התראה וכדמדייק ותני לה גבי הידיחוה נשים וכו' או רק נדחו מיעוטן אבל בנדחו רוב העיר ע"י אנשים שדינן כעיה"נ עדיין לא שמענו ממתני' אמנם בתוס' שם משמע ע"כ דס"ל דגם במרובין שנדחו צריכין התראה וכשיטת הראב"ד שם בפ"ד מה' ע"ז ה"ו שכתב עמ"ש הרמב"ם אח"כ שולחין להם ב' ת"ח להזהיר אותן ולהחזירן אם חזרו ועשו תשובה מוטב א"א טוב הדבר שתועיל להם התשובה אבל לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה עכ"ל ופשיטא לי דגם התוס' ס"ל כאן דגם מרובין שדינם כעיה"נ מ"מ צריכין התראה ומשו"ה הוא שהביאו להוכיח מהא דלעיל ד' מ' ע"ב דמבואר שם דעיה"נ צריכה התראה גם בנדחו רובן שהרי כן מבואר שם במ"ש עיה"נ להנך תרתי לא דמיא שכן ממונן פלט הרי דמיירי במרובין שנדחו שממונן אבד ושוב אמר שם עדים זוממין להנך תרתי ל"ד שכן צריכים התראה הרי מפורש דגם במרובין צריכים התראה ומשו"ה הוא דקשיא להו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דמנלן זה דהאי קרא דלאמור הא על המדיחים הוא דקאי וכמשנ"ת ומנלן דמרובין צריך התראה דבשלמא מיעוטן שנדחו דדינן כיחידים הוי בכלל נסקלין ול"צ קרא אבל מרובין שנדחו דדינן כעיה"נ מנלן דצריך התראה דהא מהני לא אתיא שכן ממונן פלט וכנ"ל וא"ש מאוד דברי התוס' הנ"ל ודו"ק כי דברים אמיתים הם בע"ה: