אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ד › פלג ג

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ד · פלג ג

פלג ב

ונוכל ג"כ להמשיך בזה האי סיפא דמכלתין לרישא דמ' מכות עפ"י דרך אגדה וכמו שנאמר בע"ה:

דהנה כבר נודע שיטת הרמב"ם ריש פרק ך' מה' עדות דגבי מלקות לא אמרינן הא דכאשר זמם ולא כאשר עשה ואם העידו בא' שחייב מלקות ולקה והוזמו לוקין עיי"ש בכ"מ שתמה הא ל"ש בי' ה"ט דאיתא בחזרה או עונשין מה"ד שכתבו התוס' ריש ב"ק גבי ממון וכתב שם די"ל דגבי מיתה כיון שנהרג זה על ידם גדול עונם מנשוא ואין ראוי לתת להם מיתת ב"ד שתכפר עליהם וכו' משא"כ במלקות וזה דוחק דהא חזינן גם בהרגו את הנפש בידים שניתן זדונן לכפרה במיתת ב"ד ולמה יגרע כאן כשהעידו ונהרג על ידן משהרגו אותו בידים ול"ד כלל למה שהביא דוגמא לדבר זה מנתן כל זרעו למולך שהוא פטור **(הג"ה [כאן מצאתי מקום להעתיק הערה אחת בשם ידידי שב"ז הרב הגאון מהו' ר' גדלי' זילבערשטיין שליט"א האב"ד דק"ק וואשהינגטאן בארצות הברית. על מש"כ בנתינה לגר פ' קדשים ק' כ' וז"ל ועוד שמעתי טעם ע"ז לרמז כי הסנהדרין יעלימו לפעמים עיניהם מהמעביר בנו ובתו למולך כדדרשו בש"ס מזרעו ולא כל זרעו ולכן לא יחייבוהו סקילה אולי יעביר כל זרעו ואז יהי' פטור ממיתה עכ"ל וזה תמוה לפטור המעביר בנו למולך משום הספק שמא יעביר עוד כל זרעו ודאי שבכה"ג חייב התוס' בגיטין ל"ג ע"א גבי נזיר שלוקה דמוקמינן לי' אחזקתו שלא יעשה מעשה לשאול על נדרו עיי"ש)** דהתם שפיר י"ל כן דמקצת זרעו ניתן זדונו **(שאל"כ הלא יראו לעבור עבירה יראת העונש (וכמ"ש בארצות השלום לפרש ג"כ מ"ש אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו כי מזה יצמח טוב ליראי האלקים שייראו מלפניו דייקא לא יראת העונש] ועוד טובה הוא גם לרשעים שאיפשר שבהמשך הזמן ישכילו להיטיב וישובו בתשובה וכמ"ש, ג"כ התוס' בעירובין כ"ב ד"ה א"א עיי"ש אבל אם ודאי לא יעשו תשובה הלא טוב יותר בעד הרשע שיאבד מהר למען לא יוסיף עוד לחטוא (וז"ש אא"א אתה ובעל הרחמים נקראת ודא ודאי קשיא לכאורה כקושית התוס' בעירובין כ"ב הנ"ל מה טובה הוא לרשעים שה' יאריך להם אפו הלא עוד ירבו לחטוא ולפשוע והוא מותיב לה והוא מפרק לה ודרך תשובה הורית היינו כמש"ש בתוס' לתרץ זאת כי מדה טובה הוא שמא ישובו ודו"ק] ומשה הוי ידע שהשי"ת מאריך אף לרשעים כמ"ש ארך אפים ולא ארך אף רק הי' סבור שאין זה אלא מדה טובה בעד הצדיקים שיבחרו בטוב ויקבלו שכרם משלם ולא לטובת הרשעים וע"ז השיב לו השי"ת אף לרשעים היינו שגם להם הוא מדה טובה בכדי שיעשו תשובה והיינו דאמר משה רשעים יאבדו היינו אותן הרשעים שידוע לפניו ית"ש שודאי לאו יעשו תשובה א"כ המדה הזאת הוא לרעתם והיינו דקאמר לי' השי"ת למשה כשחטאו ישראל וכו' ולא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים דהא באמת המרגלים לא זכו לעשות תשובה וכמ"ש בב"י או"ח סס"י תק"פ עיי"ש וזהו שאמר משה ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמור פירוש שגם עלינו להתנהג במדה זו והיינו כי אז הבין משה ע"ה כי מדת א"א הוא בשביל הצדיקים, כנ"ל וגם בשביל הרשעים שישובו וממילא שגם אנחנו מחויבין להדביק במדה זו של ארך אפים דאם אינו אלא לטובת הצדיקים הא ל"ש מדה זו אצל בני אדם כלל עיי"ש ודפח"ח ובמקהלות הארכנו בדבריו וכאן לקצר אני צריך]:)* לכפרה במיתה ולא כל זרעו אבל כאן ודאי ל"ג מהורגו בידים [אמנם עיין ערכין ט"ו א נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה] ומש"ש עוד טעם אחר דגבי מיתה כשנהרג על ידי עדותן אמרינן כיון שאלקים נצב בעדת אל אילו לא הי' חייב זה מיתה לא הי' מניח הקב"ה להסכים שתאבד נפש אחת מישראל ומאחר שהסכים הקב"ה ע"י להרוג את זה ודאי שהי' חייב מיתה הלכך אין לעדים משפט מות משא"כ במלקות עיי"ש הנה ג"ז אם כי גבי דין הרגו אינן נהרגין טעמא דמיסתבר הוא וכבר כתב כן גם הרמב"ן עה"ת שם במקומו פ' שופטים עיי"ש (וי"ל עפי"ז מ"ש בפ' תצא ולא אבה ד"א לשמוע וגו' ויהפוך ד"א לך וגו' כי אהבך ד"א דה"ט מ"ש לא תדרוש שלומם שאילו הי' בא עליך הקללה הא י"ל שאין לכעוס עליו שד' אמר לו קלל רק כי אהבך וגו' לכן לא תדרוש ודו"ק] אבל מי יתן ונדע למה ל"ש נמי ה"ט גם גבי מלקות לומר דודאי הי' זה מחויב מלקות בלא ספק וכן גם באו"ת סי' ל"ח הקשה כן על האי תי' השני ולפלא שלא השיג גם על תי' הראשון כמש"ל אמנם גם מ"ש באו"ת לחלק בין מיתה למלקות עפימש"ש מסוגיא דב"ק דבאם הבע"ד מודה להעדים פטורים אף אם הוזמו והוי ג"כ עשאאי"ל [עיי"ש שנתקשה בזה מדהתו"ס מכות ה' ד"ה וכן מה שלא אמרו לחלק דבד"נ וקנסות דבעי דו"ח א"כ לאו בר קטלא הוא דאולי יודה בפני פלוני וכו' רצחתי נפש והוי עשאאי"ל אמנם עיין בפנ"י במכות שם שבאמת מתרץ עפי"ז ד' רש"י התמוהים שם מ"ש גבי חייבי מיתות שאם הי' מודה הוי מיפטר שבתוס' שם ד"ה דבעידנא דחו דברי רש"י לגמרי דזה לא מצינו והוא ז"ל מתרץ לה דכונת רש"י הוא שהי' בידו להודות להעדים והוי עשאאי"ל ומיפטר והדבר נחמד אף שיש לדון בזה הרבה ועיין ג"כ בסוטה ד' ז' ע"א ברש"י ד"ה שוברת כתובתה וכו' ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה דמשמע שאילו התרו בה אה"נ שנהרגת אף שאמרה טמאה אני והודית להעדים והוי לפי"ז עדות שאאי"ל וי"ל בזה ודו"ק] ק] וא"כ בנהרג הנידון יש לומר שאם הי' חי הי' מודה לדבריהם בראותו דנפקי העדים לקטלא משו"ה מיפטרי משא"כ במלקות שהבע"ד עומד ומכחיש אותן מה בכך שלקה כבר ה"ה מוזמין עיי"ש הנה גם הטעם הזה דחוק הוא אף דקלסי' שם המחבר דאחר שנתחייבו העדים מיתה איך נפטור אותם מחשש רחוק כי האי לומר שמא אם הי' חי הי' מודה לדבריהם וטפי מסתבר לומר לעניננו לקיים ד' הכ"מ מש"כ בטעמא דמילתא ולהסביר את דבריו עפימ"ש כאן שלהי סנהדרין שכ"ז שהרשעים בעולם חרון אף בעולם נסתלקו הרשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם ונאמר בזה לפי"ד הרמב"ן הנ"ל שבאמת אחר שחזינן שהסכים הקב"ה ע"י הדיינין להרוג את זה ודאי הי' רשע שחייב מיתה ונמצא שהביא רעה לעולם בעודו בחיים ונתגלגל זכות וטובה ע"י העדים שהעידו עליו להורגו ולסלקו מן העולם וכיון דע"ז חידוש הוא שהרי לא הרגוהו בידים ורק על העדאתן בפיהם גזרה תורה עליהם שיתחייבו שפיר נוכל לומר דכאן אחר שנהרג הנידון מחזקינן שודאי הי' רשע שנתחייב מיתה מכיון שהסכים מרי' ע"י לסלקו מן העולם ובאבוד רשעים רנה וטובה באה לעולם שפיר י"ל דה"ט שפטרן התורה אותן לא כן בחיוב מלקות וכיו"ב דאף דודאי אמרינן גם בזה שכיון שנלקה עפ"י ב"ד ודאי הי' חייב מלקות וכו' מ"מ י"ל שיתחייבו העדים על הזמתן וכמ"ש מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב דהא אין כאן שום טובה לעולם ורק מה שנתחייב ונענש זה על ידי עדותן לכן שפיר י"ל שיתחייבו העדים על הזמתן והדברים נכונים בע"ה לעניננו:

ומה נעים לן לחבר לפי"ז ריש מ' מכות לסוף מ' סנהדרין עפ"י דרך דרוש דהנה עיין שם באו"ת סי' ל"ח מה שהביא ראי' לשיטת הרמב"ם בהאי דינא דלא אמרינן כאשר זמם ולא כ"ע אלא בחיוב מיתה לחוד ומוכיח כדבריו מהאי מתניתין דריש מ' מכות דאמרינן כשהעידו עדים בפלוני שהוא ב"ג וב"ח דסופגין ארבעים וקשה הא קודם שנגמר דין ע"פ אין כאן חיוב ועונש ולאחר שנגמר הדין בב"ד דהוא ב"ג א"כ הרי כבר נעשה מעשה דמה להם לעדות עוד ואיך ילקו ואין לומר דהי' מעידים שנטל מעות לפדיון בכור ועכשיו דנעשה זר חייב להחזיר כל מה שלקח ועדיין לא החזיר וא"כ לא נעשה מעשה קרינן בי' דא"כ אף העדים שניזומו מחויבים להחזיר המעות פדיון וכל היכי דאיכא ממון ומלקות ממון משלם מילקי לא לקי א"ו דמלקות חייבים אף שכבר נעשה המעשה משום לאו דלא תענה ועיי"ש מש"ש עוד דבאמת עיקר קרא דלו ולא לזרעו לא איצטריך לפי"ז אלא בשהעידו על פלוני שהוא ממזר ומצרי דצריך לגרש את אשתו ועדיין לא גירש והרי עדיין לעשות ודברי הרמב"ם מוכרחים מכאן עיי"ש ולפי"ז י"ל דה"ט מה שסידרו רבינא ורב אשי פ' כל ישראל אחר פ' הנחנקין שלא כסדר המשנה לפי שבא תנא לסמוך האי מילתא דכיצד העדים נעשים זוממים וכו' להאי מתניתין דשלהי פ' הנחנקין כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה וכו' וכמ"ש בגמ' ריש מכות תנא התם קאי ואשר מזה מוכח ע"כ דדינא דכאשר זמם **(ולא עוד אלא שנראה פשוט דאף אם יעביר אח"כ כל בניו לא יפטר על הראשון משום זה וכי בזה מנתק איסורו מה שכבר עבר וחטא. וזה אינו שייך לפוטרו רק בשהעביר כל בניו בב"א או שלא הי' לו אלא אחד והעבירו וכמ"ש כן להדיא בתוס' סנהדרין ד' ס"ד ע"ב ד"ה העביר יעו"ש וז"ב]:)** ולא כאשר עשה לא נאמר אלא גבי חיוב מיתה לחוד ובשארי עדות מתחייבים העדים גם לאחר שכבר נעשה מעשה אתני לן תחלה גם האי פרקין דכל ישראל שמבואר שם האי דינא דעיה"נ [ואשר לפי"ד תנא דמתניתין לא דריש כלל מהאי קרא דונתן לך רחמים לדינא דהתראה ולפטור את הקטנים ולא בא הכתוב אלא להשמיענו דכ"ז שהרשעים בעולם חרון אף על כל העולם וכדבעינן למימר לקמן בע"ה] וכפי שביארנו לעיל דאינו מבחין בין צדיקים לרשעים וגם מכריעין את כל העולם לכף חובה ונמצא דשפיר י"ל לפי"ז דרק בחייבי מיתה לחוד גזרה תורה האי דינא דכאשר זמם ולא כאשר עשה ושפיר קאמרינן כיצד העדים נעשים זוממין וכו' סופגין את הארבעים אף דזהו ע"כ כאשר עשה מיקרי דהא כבר נגמר הדין ונפסל מכהונה עפ"י העדים ומ"מ חייבין דרק במיתה לחוד הוא דקאמרינן הא דכאשר זמם ולא כאשר עשה וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים עפ"י דרך אגדה בע"ה:

ומעתה נעתיק עצמנו לדון בדברי הלכה ולחבר הענינים בקשר של קיימא בדברים נכונים ואמיתים ונבאר דמאי דאסיק כאן תנא דמשנתנו האי מילתא שכ"ז שהרשעים בעולם וכו' דטעמא קיהב בזה תנא לדבריו המבוארים לעיל במתניתין ונוגע נמי לדינא ונרחיב הדברים מעט עפ"י איזה הקדמות וכמו שנאמר בע"ה:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה