לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ד · פלג ב
והנה בס' מרפא לשון עמוד הצדקה כתב מה כאן בהא דנקט רב יוסף דוקא גנב וכן במ"ש במתני' שכ"ז שהרשעים בעולם לשון רבים ובגמ' אמרו רשע בא לעולם אפילו רשע אחד במשמע ועוד במשנה אמרו חרון אף בעולם ובגמ' אמרו חרון בא לעולם עיי"ש מ"ש ליישב כל הנ"ל עפימ"ש לעיל בסנהדרין ע"א ע"ב פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם כינוס לרשעים וכו' וכתב שם לפרש זה עפימ"ש עוד בסנהדרין מ"ג ע"ב דלא נענשו ישראל על הנסתרות משעברו את הירדן ופריך אלא עכן מ"ט איענוש ומשני משום שידעו בי' אשתו ובניו נמצא כשהרשע עובר עבירה בסתר ואין רואה לא נענשו אחרים עליו וזהו שרמזו פיזור לרשעים הנאה לעולם כי אעפ"י שכל אחד הוא רשע בפ"ע כיון שעובר עבירה בסתר אין אחרים נתפסים **(פירוש על אותן עבירות שהוא הי' הגורם ומוחלין גם להם כדי שלא יגיע לו שום עונש ממעשיהם וז"ש ארפא משובתם משום כי שב אפי ממנו ועיי"ש מ"ש עוד דזהו ג"כ ההבדל בין דין לחשבון שדין הוא על מעשה עצמו שעשה והחשבון הוא מה שמחשבין עמו כמה יש לו במעשה חבירו ומפרש שם ג"כ עפי"ז מ"ש נושא עון היינו שאם עשה האדם תשובה מעביר ממנו כח הנטיה שפעל וגרם במעשיו ונשאר כמו שהי' בעת הולדו שהיו שוות אצלו שני הכוחות ושקולין הן להרע ולהיטיב לבל יכביד האחד על חבירו וזהו נושא עון שלא יכביד העון על הטוב בעת ששוקלים מעשיו והארכנו בהעתקת דבריו כי יקרים ונחמדים הם. ופירשתי גם בזה האי קרא דקהלת שהבאנו לעיל מאי דכתיב כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם היינו על הנעלם מאתנו עד כמה החטיא את אחרים ע"י מעשיו ויענש גם ע"ז וכן להיפוך בענין הטוב שיבוא על שכרו בזה והלא הן הן הדברים המכוסים ונעלמים אשר רק קמי שמיא גליא אשר לו נתכנו עלילות צופה ומביט עד סוף כל הדורות והנסתרות לד"א היינו מה שיש לו חלק במעשה חבירו כי זה נסתר ונעלם מעיני כל חי ורק הנגלות היינו חשבון עצמו ממה שעשה הוא זהו לנו ולבנינו ויתפרש ג"כ עפי"ז האי קרא דירמי' ל"ב שהבאנו לעיל גדל העצה ורב העלילי' אשר עינך פקוחות על כל דרכי בנ"א היינו שמחשב ג"כ חשבונו של עולם עד כמה הועילו מעשיו גם על אחרים ועפי"ז יתחשב שכרו ועונשו וז"ש אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכן נמי יש לפרש בזה מה שהבאנו לעיל האי קרא דאת הצדיק ואת הרשע ישפוט האלקים וכו' ודו"ק כי קצרתי:
ואולי יש להעמיס זה ג"כ בכונת המדרש רבה ויגש פ' צ"ג אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו' דבזה נמי יש לפרש דהיינו יום הדין מאשר כפועל אדם ישולם לו על מעשיו ויום התוכחה היינו מהחשבון שיש לו חלק במעשה אחרים וכנ"ל:
וכאשר הסכן הסכנתי לדרוש בש"ש ולבאר בכל שנה ושנה ביאור חדש במאי דפליגי אמוראי במידת ורב חסד מטה כלפי חסד כמ"ש בר"ה י"ז היכי עביד ח"א כובש וח"א נושא וכו' אמרתי בשנת תרס"ב בע"ה לבאר פלוגתתם גם עפ"י הנ"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ותרווייהו אמת דאחר ששב בתשובה הנה הקב"ה נושא עון היינו שלא יכביד עוד הנטי' שבו להרע והקב"ה מיישר את טבעו שתהי' בחירתו שקולה וכנ"ל בשם ס' ב"ה ועדיין נשאר עליו מה שיש חלק במעשה אחרים וכתבנו לעיל בשם הב"ה מש"כ בביאור ד' הגמ' יומא פ"ו שע"י התשובה שעושה מוחלין ג"כ לכל העולם על אותן העבירות שהוא הי' הגורם וכנ"ל והנה ע"ז אמרו שהקב"ה כובש עון היינו שכובש ומקטין אותן העונות שהוא גרם להם לעשותן למען לא יענש הוא ע"ז וז"ש הנביא מי אל כמוך נושא עון וגו' לשארית נחלתו היינו כמ"ש בר"ה י"ז, לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים א"ע כשיריים היינו שעשה תשובה והצדיק את מעשיו נושא הקב"ה את עונותיו כי חפץ חסד הוא ומוסיף הנביא ואומר אשר אף גם זאת יעשה עוד ע"י שהוא עשה תשובה כי עי"ז ישוב ירחמינו מדבר בעדו בשם העם כולו העומדים על מעמדם כי נהנים גם הם ע"י הבע"ת ששם א"ע כשירים כי עי"ז ישוב ירחמנו במה שיכבוש עונותינו וגו' ובדרושים הארכתי עוד בזה בביאור הני קראי ומאמרי חז"ל וכאן קצרתי וה"ט שחייבה התורה במצות הוכח תוכיח שמחויב כאו"א להפריש את חבירו מן האיסורין גם נתחייבו לקבל עליהם דין ערבות שכיון שמעשה האחד מועילים על השני נמצא שהדבר נוגע גם אליו ומעורבים המה זב"ז ושפיר מוטל על כאו"א להציל את חבירו מן העון להוכיחו ולייסרו להטותו אל הטוב למען לא יגרום רעה לעצמו ולכל העולם וכמשל המ"ר באחד שהי' קודח נקב בספינה אף שהוא עושה כן במקומו אבל הלא זה נוגע גם לחביריו היושבים בצד השני שבספינה כי לבד מה שנענש ע"י משום הערבות הלא סופו שיהי' נכשל ג"כ עי"ז ויחטא ואשם ועליו להציל א"ע לבלי יפול בפח יוקשים עוד וי"ל עוד. בזה וקצרתי:
וינעם לן לפרש ג"כ עפי"ז הא דאמרינן שלהי מכלתין דצדיק בא לעולם טובה באה לעולם וכו' דלבד חשבון השכר והעונש שמכריעין את העולם עפ"י מעשיהם וכנ"ל הנה הנם הגורמים ג"כ לפעול על העולם עפ"י מעשיהם הם ולשנות את טבעם הצדיק בצדקתו והרשע ברשעתו והיינו הטובה הבאה לעולם בבוא צדיק לעולם שמועיל להיטיב טבע כל העולם וההיפוך ברשע שמביא רעה לעולם להשחית סדרי הטבע הכל כמובן:
ויש לפרש נמי עפ"ז מ"ש לעיל בסנהדרין ד' קי"א שמרע"ה אמר לפני הקב"ה רשעים יאבדו למען לא יוסיפו עוד לקלקל סדרי הטבע ולהרע בזה גם להצדיקים שאולי יכשלו ח"ו גם הם עי"ז במעשיהם וכמ"ש ג"כ כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ודו"ק כי קצרתי]:)** בעונו כינוס לרשעים והיינו שעוברים עבירה בכנופיא רע לעולם כי אחרים נתפסים בעונם כיון שאינו מהנסתרות כמ"ש גבי עכן וכנ"ל והנה בקידושין פ' ע"ב אמרו גבי איסור יחוד אבל בפריצי אפילו בי עשרה וכו' אמרו רב יוסף תדע דמחברי בי עשרה וגנבי כשורי ולא מיכספי מהדדי והנה רמזו ז"ל באמרם דקא גנבי עשרה כו' ולא אמרו בעבירה אחרת כי עפ"י רוב בשאר עבירות כשרוצים לעבור כל אחד עושה בסתר כמ"ש חז"ל כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם ולפעמים בוש אפילו מרשע כמוהו מאחר שיכול לעשות עבירה זו לבדו אבל בגניבה שכיח יותר שעושים בכנופיא כי צריכים זל"ז לסייע לד"ע כמ"ש הנביא וחברי גנבים רמז אל הכונה הנ"ל וז"ש רב יוסף מאן רשעים גנבי כי הוקשה לו מ"ש במתניתין כאן למה נקט רשעים לשון רבים הלא גם רשע א' מביא חרון לעולם כמ"ש בברייתא אלא ההפרש הוא ברשע א' באמת גם הוא מביא חרון לעולם כמאמרם ז"ל לפי שהעולם נידון אחר רובו וכמ"ש הכתוב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה רק הרשע אחד שעשה עבירה מן הסתם עושה בסתר וא"כ הוא מן הנסתרות שאין אחרים נענשים עליו אבל רשעים רבים שעוברים בכנופיא נענשים גם אחרים עליהם כנ"ל וז"ש בגמ' רשע בא לעולם חרון בא לעולם ולא אמרו חרון אף הרומז על מה שאמרו כיון שניתן רשות למשחית ר"ל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולכן גבי רשע א' נקט חרון סתם אבל ברשעים נקט חרון אף לרמז אל הכונה הנ"ל כי המה עוברים בכנופיא ולכן נענשים גם אחרים עליהם וז"ש חרון אף בא לעולם שגם הטובים נענשים בעונם וז"ש רב יוסף מאן רשעים שאחרים נענשים עליהם גנבי עפימ"ש רב יוסף בקידושין הנ"ל דקא גנבי עשרה כשורי ולא מכספי מהדדי ולכן כיון שעוברים עבירה יחד בכנופיא נענשים אחרים עליהם לכן נקטו לשון רבים גם נקט חרון אף ר"ל משא"כ בשאר עבירות מן הסתם עוברים כ"א פ"ע כנ"ל ואינם נענשים אחרים עליהם כאמור עכ"ל:
ויש להוסיף עוד על דבריו ז"ל לפימ"ש בביאור החרון אף במה שאחרים נענשים ג"כ בשבילם דמשו"ה הוא דנקט דוקא גנבי לפי שבעבירות אחרות הוא ממ"נ אם שעשו בגלוי הא ודאי ישתדלו דייני ישראל לעמוד בפרץ ולקנא קנאת ד' לדון אותם ולהענישם על מעשיהם כדת של תורה ואם במחשך יעשו מעשיהם הלא אין אחרים נתפסין בשבילן כמ"ש שלא נענשו על הנסתרות משעברו את הירדן ורק בגנבי שעושין בכנופיא הנה אין כח ב"ד יפה לדונם אחר שנזהרים הם להסתיר מעשיהם מעיני בנ"א וכמ"ש בב"ק ע"ט כיון דמטמרי אטמורי לאו גזלני נינהו ומ"מ נענשים גם אחרים בשבילם משום שעושים בכנופיא וכמ"ש גבי עכן משום דהוי ידעי בי' אשתו ובניו כנ"ל וז"ש רב יוסף כאן במ"ש תנא דמתניתין שכ"ז שהרשעים בעולם חרון אף בעולם היכי משכחת לה שהרשעים העושים בכנופיא ואינם נענשים בב"ד של מטה עד שמביאים חרון אף בעולם ואחרים נענשין בשבילם היינו גנבי דבעבירות אחרות אם היו רואין מעשיהם הלא ודאי היו נענשים בבי דינא ולא יהי' עוד קצף על בני ישראל ואם חטאו בסתר אין רואה הלא אין מביאין חרון אף בעולם ורק בגנבי הוא דמשכחת לה שמתעלמים מן העין ומ"מ עושים בכנופיא וכנ"ל ודו"ק. ויש לכוין ג"כ דנקט גנבי מהני עבירות דהוי רע לשמים ורע לבריות ומבואר בקידושין מ' דבהני הוא דכתיב אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו גם בעוה"ז וכמ"ש ג"כ בפי' המשניות להרמב"ם ריש פאה בטעמא דמילתא מה שבמצות שב"א לחבירו מקבלין הפירות בעוה"ז משום שבעד החלק מה שמקיים רצון הבורא ית"ש יבוא על שכרו בעוה"ב ועל החלק הב' שנמצא בזה שבני אדם מקבלין טובה הימנה גם בעוה"ז הנה בעד זה נותנין שכר הפירות גם בהאי עלמא וממילא לפי"ז יובן גם ההיפך שעל עבירות שב"א לחבירו ענוש יענשו גם בעוה"ז על שגורמים רעה לעולם ע"י מעשיהם ונמצא דבהני גנבי מביאים חרון אף גם בהאי עלמא להענישם על מעשיהם וממילא נענשים גם אחרים בשבילם וכאשר יסתלקו הרשעים מן העולם יסתלק חרון אף מן העולם והיתה הרוחה וכמ"ש המפרשים לפרש מ"ש ביהושע ך' הלא עכן ב"ז מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל הי' קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו דכך הוא מידת ומשפט שלוחי הדין כאשר ניתן להם רשות להשחית ח"ו ואינו מבחין בין רעים לטובים הנה מתחילים תחלה מן הצדיקים כמ"ש בב"ק ס' ונאכל גדיש וכו' וזה דרכם לפגוע בהם כל עוד שהרשעים קיימים והחרון אף קיים שאלמלא יענישו תחלה את הרשעים הנה מיד הלא יסתלק החרון אף מן העולם ולא יהי' להם עוד שליטה בהצדיקים וזהו תוכחת יהושע הלא עכן ב"ז מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל הי' קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו וזהו מ"ש בקהלת יש צדיק אובד בצדקו ע"י מה שויש רשע מאריך ברעתו וכמובן ויתבאר ג"כ בזה מ"ש לעיל בסנהדרין קי"א כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבש"ע ארך אפים לצדיקים א"ל אף לרשעים א"ל רשעים יאבדו א"ל השתא חזית דמיבעי לך כשחטאו בעגל וכו' והדבר צריך ביאור איך אפשר שמרע"ה רועה נאמן ילמד חובה על ישראל **(הגה [והיטב אשר דיבר בזה בס' מרפא לשון עמוד הענוה כי באמת הלא טובה כפולה הוא להעולם מידת ארך אפים מה שהקב"ה מאריך אפו לרשעים טוב הוא לצדיקים שמפני כן הבחירה חפשיית)** ולמה שכתבנו הנה יתבאר בפשוטו שהיינו שהתפלל משה רבנו ע"ה רשעים יאבדו דהוא ג"כ לטובתן של ישראל שיותר טוב הוא שיאבדו הרשעים מהר למען יסולק החרון אף ולא יכשלו הצדיקים על ידיהם וע"ז השיבו הקב"ה השתא חזית דמיבעי לך כשחטאו ישראל וכו' כשחטאו כולם הי' ההכרח להאריך להם והבן בדברים:
ועדיין לא שמענו ממשנתינו אלא שע"י הרשעים בא חרון אף לעולם ובהסתלק הרשעים מן העולם נסתלק גם החרון אף מן העולם וניצולין מן הרע שבא לעולם ע"י הרשעים אבל אכתי לא נשמט מזה שגם טובה יבוא לעול' ע"י הסתלקות הרשעי' והיינו דבא תנא דברייתא ומוסיף על מתניתין וקאמר דאבד רשע מן העולם טובה באה לעולם ומוכיח זה ממ"ש באבוד רשעים רנה והלא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים וכמ"ש בסנהדרין ל"ט ע"ב שמשו"ה לא הניח הקב"ה למלאכי השרת לומר שירה בשעת קי"ס וע"כ דמ"ש אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת הי' לפי שהם לא שמחו במפלתן של המצרים הרשעים אלא שאמרו שירה על גאולת עצמן וישועתן והיינו מ"ש בסנהדרין שם הוא אינו שש אבל אחרים משיש היינו שמגדיל להם השמחה מן הטוב המגיע להם ע"י אבדן הרשעים שונאיהם מנדיהם והיינו מ"ש באבוד רשעים רנה שמרננים לד' על הטובה שנתגלגלה להם ע"י פורעניות הרשעים והיינו דקא יליף מכאן תנא דברייתא שאם אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם היינו לבד מ"ש במתניתין שנסתלק החרון אף הנה כאשר ישוב ד' מחרון אפו ירבה להיטיב והיתה הרוחה כי כרחם אב על בנים רחם ד' על יראיו ורצונו תמיד רק להיטיב עם בריותיו אם אך לא ירעו ולא ישחיתו להכעיסו במעשה ידיהם לא ימנע טוב להולכים בתמים וידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ויש להאריך בזה עוד וקצרתי: