לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג יא
ומשה"ק עוד הרשב"א ז"ל על פירש"י דלפניהם קאי על שבעים זקנים א"כ למאי איצטריך למיכתב אלקים בהאי פרשה הנה לענ"ד נראה ליישב גם את זה אף לדברי ר' אבהו דקיימינן השתא בשיטתי' דס"ל דלא פליגי תנאי בהאי מילתא ולכו"ע ס"ל דכל דין צריך ב"ד מה"ת וקשיא לכאורה לדידי' מאי אהני לן הא דכתבה תורה אלקים גבי גזילות וחבלות הא איפשר למילף מקרא דלפניהם וכנ"ל ולענ"ד יש לתרץ גם את זה עפ"י המבואר בתוס' סנהדרין ד ה' ע"א ד"ה דן דיחיד מומחה או ג' הדיוטות דנין את האדם בע"כ דאי בדקבלי' עילוי' אפי' יחיד שאינו מומתה נמי וכ"ה ג"כ ברא"ש פ"ק דסנהדרין סימן ב' עיי"ש מ"ש דמאי דפליגי אי בעינן גם בהודאות והלואות ב"ד של שלשה מה"ת היינו לענין לדון את האדם בע"כ דלמר בעינן לזה דוקא ב"ד של ג' ולמר סגי מה"ת גם ביחיד מומחה אבל בדקבלו עלייהו אפילו שאינו מומחה נמי עיי"ש וכ"ה ג"כ בחו"מ סי' ג' ס"א וס"ב עיי"ש והנה בדיני קנסות כבר הוכיח בס' שער משפט סי' א' ס"ק א' דאף דע"כ גם בגזילות וחבלות מהני קיבלו עלייהו ורשאי לדון גם לפני הדיוטות אם קבלו עלייהו גם בגזילות וחבלות מ"מ בדיני קנסות ודאי דגם קבלו עלייהו לא מהני משום דלא חייבה התורה קנס אלא עפ"י ב"ד סמוכין דוקא אבל היכי דנתחייב עפ"י דיינין שאינן סמוכין אף שקבלו עליהם לא נתחייב קנס כלל על פיהם עיי"ש וא"כ בפשיטו י"ל דגם לדעת רש"י דס"ל דילפינן סמוכין מקרא דלפניהם מ"מ איצטריך נמי למיכתב אלקים בההיא פרשה משום דיני קנסות דכתיבי בה דע"כ צריך למיכתב בי' אשר ירשיעון אלקים ללמדנו דדוקא ב"ד מומחין בעינן בי' וגם קבלו עלייהו לא מהני בדיני קנס ומשום האי קרא דאשר ירשיעון אלקים דצריך למיכתב גבי קנס נקט נמי אידך תרי קראי דכתיב בי' אלקים דלא סגי בחד אלקים כי היכי דלא סלקא אדעתין לומר דסגי בדיעבד ביחיד מומחה גם גבי קנס ומשו"ה כתב רחמנא הני ג"פ אלקים בהאי פרשתא כן איפשר לומר בישוב קושית הרשב"א על פירש"י ודו"ק:
והנה כ"ז אינו אלא לר' אבהו דס"ל דלא פליגי תנאי בהאי דינא ולכו"ע ס"ל דצריך ג' ב"ד מומחין בכל משפטי התורה וכנ"ל ולדידי' שפיר כתבנו דלכו"ע ס"ל האי דרשה דלפניהם ולא לפני הדיוטות וא"ש גם לפירש"י דמפרש דלפניהם קאי על שבעים זקנים וכנ"ל:
אמנם לשמואל דס"ל דפליגי תנאי בהאי מילתא ור"מ ורשב"ג ס"ל דדין בשלשה ורבנן פליגי וס"ל דסגי ביחיד וקייל"ן כוותייהו נראה לבאר במאי פליגי הני תנאי לדידי' ועפי"ז יתיישב הכל בדרך נכון בע"ה וכמו שנאמר. דהנה האי קרא דאשר תשים לפניהם שכתבו התוס' דמיירי מכפי' וכמ"ש בסנהדרין ד' ז' דקאי על כלי הדיינים יש לפרש בתרי אנפי או די"ל בפירושא דקרא דקמל"ן שכל דבר של עישוי וכפי' צריך דוקא ב"ד וי"ל לפי"ז דאה"נ דבלא כפי' א"צ ב"ד ולא מצריך קרא ב"ד בכל המשפטים אלא במקום שצריך כפי' אמנם יש לפרש ג"כ דאה"נ דב"ד בעינן בכל המשפטים וקרא דאשר תשים אתא ללמדנו דכח ב"ד יפה הוא לדון גם בע"כ וכמ"ש בסוגיא דרפ"ק דסנהדרין וכ"ה להלכה בחו"מ סי' ג' שהבאנו לעיל והוכיחו כן משום דאי בדקבלי' עילוי' הא ודאי דסגי גם ביחיד שאינו מומחה ולפי"ז נראה לומר דס"ל לשמואל דבהכי הוא פליגי הני תנאי דרבנן ס"ל לחלק בין הודאות והלואות לגזילות וחבלות דבגזילות וחבלות דכתיב בהו אלקים בעינן ב"ד מצד עצם הדין אבל בהודאות והלואות ל"ב ב"ד מצד עצם הדין רק משום שדין הב"ד הוא לדון גם בע"כ לכן הצריכה תורה ב"ד גם בהו וילפי לה מהאי קרא דאשר תשים לפניהם דקאי על כל דין ומשפט ממון שב"א לחבירו ואף בהודאות והלואות שצריך ב"ד משום הכפי' ופירושא דקרא הכי הוא כל המשפטים אשר תשים היינו בכפי' שצריך כלי הדיינים בעינן דוקא לפניהם היינו מומחין או כפירש"י דקאי על שבעים זקנים וממילא דקאי נמי על כל משפטי התורה דצריך מומחין וכמשנ"ת לעיל בשם הרשב"א ז"ל בגיטין פ"ח או אף כפי פי' התוס' ז"ל דלפניהם קאי על אלקים דכתיב בהאי פרשה ומ"מ ס"ל לרבנן דקרא דואלה המשפטים מרבה נמי לכל המשפטים שבתורה דבעינן ב"ד גם בהו משום אשר תשים דמיירי מעישוי וכפי' ומיושב היטב לפי"ז קושית הרשב"א לפירש"י דלפניהם קאי על ע' זקנים למה איצטריך למיכתב אלקים גבי גזילות וחבלות כיון דבכה"ת בעינן מומחין ולשי' שמואל לק"מ אליבא דרבנן דהיינו דאיכא בין גזילות וחבלות להודאות והלואות דבגזו"ח צריך ב"ד מצד עצם הדין ובהודאות והלואות ל"ב ב"ד מצד עצם הדין ורק משום שדנין אותם הב"ד בע"כ ואי קשיא מאי נ"מ כיון דע"כ הא גם בגזילות וחבלות ל"ב ב"ד בדקבלי' עלוייהו א"כ מאי בינייהו בזה אמינא דנ"מ טובא הוא בינייהו לענין אם באים הבע"ד לפנינו ואומרים דונו לנו כמו שנקראים דיינים מה"ת וכמ"ש כן הרא"ש לתרץ משה"ק ברפ"ק דסנהדרין במ"ש שמואל שנים שדנו דיניהם דין היכי מיירי אי בדקבלי' עלוי' למה נקראים ב"ד חצוף ואי בע"כ אמאי דיניהם דין ותירץ כנ"ל דמיירי בשאמרו הבע"ד דונו לנו כמו שנקראים דיינים מה"ת עיי"ש ובכה"ג בגזילות וחבלות אין דנין אלא בשלשה דבעו ב"ד מצד עצם הדין ובהודאות והלואות דנין בכה"ג מה"ת גם ביחיד כיון דבהני ל"ב ב"ד מצד עצם הדין אלא משום שדנין בע"כ ובכפי' אבל בכה"ג שפיר דמי וכנ"ל זהו טעמא דרבנן אליבא דשמואל וממילא ילפינן נמי מזה דבכ"מ שצריך עישוי וכפי' בעינן דוקא ב"ד ואף בעישוי דגיטין וכה"ג דהא ה"ט נמי דהודאות והלואות דבעינן בהו ב"ד במקום שדנין בע"כ ובלא"ה הא ל"צ ב"ד גם בהו ואינך תנאי ר"מ ורשב"ג דמצינו להדיא דס"ל דין בשלשה ס"ל דדין הודאות והלואות שוה ממש לדיני גזילות וחבלות ובעינן גם בהו ב"ד מצד עצם הדין ומפרשי לקרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דקאי על כל משפטי התורה דצריך מומחים דאשר תשים אתא ללמדנו דהרשות ביד ב"ד לדון גם בע"כ בכל מקום אבל אה"נ דגם בלא בע"כ בעינן ב"ד מצד עצם הדין גם בהודאות והלואות כמו בגזילות וחבלות לא מיבעי לפירש"י דלפניהם קאי על שבעים זקנים דודאי בעינן מומחים בכ"מ ועירוב פרשיות י"ל נמי דל"צ ומאי דאיצטריך למיכתב אלקים גבי גזו"ח י"ל כמו שכתבנו לעיל דאיצטריך משום דינא דקנס דלא מהני בהו גם קבלו עלייהו וצריך ב"ד וכנ"ל אלא גם לפי' התוס' ז"ל דלפניהם לא קאי אלא על אלקים דכתיב בהאי פרשה הא מ"מ ס"ל להני תנאי דצריך ב"ד בכל המשפטים מה"ת או משום עירוב פרשיות כמ"ש רש"י וממילא דמיירי נמי בהאי פרשה גם מדיני הודאות והלואות [דהא כל הני ד"מ שאינן בכלל גזילות וחבלות וקנסות אינן אלא דיני הודאות והלואות וכמובן] או כמ"ש בתוס' דאף דלית להי עירוב פרשיות מ"מ מצרכי ב"ד בכל ד"מ משום קרא דמשפט אחד יהי' לכם הא מיהת ס"ל להני תנאי דדין הודאות והלואות ודין הגו"ח חדא נינהו ובכולם צריך דוקא ב"ד מצד עצם הדין וקרא דאשר תשים משמיענו דהרשות בידם לדון גם בע"כ ובכפי' וכמשנ"ת:
ונמצא לפי"ז דאף דס"ל לשמואל שנים שדנו דיניהם דין מ"מ אין זה נאמר אלא מצד עצם הדין ומשום דס"ל כרבנן דפליגי על ר"מ ורשב"ג וקאמרי דחלוק דין הודאות והלאות מדיני גזילות וחבלות ול"ב בהו ב"ד מומחין מה"ת מצד עצם הדין אבל בשדנין בע"כ דהוי כמו עישוי וכפי' ודאי דגם בהו בעינן ב"ד מומחין מה"ת ואה"נ דגם בעלמא ילפינן מכאן דבכ"מ שצריך עישוי וכפי' בעינן דוקא ב"ד והיינו טעמא נמי מאי דפשיטא לי' לאביי שם בגיטין פ"ח ע"ב דגם בגיטין אף דודאי ל"ב ב"ד לא סידור הגט ולא נתינתו וכמ"ש כל האחרונים להלכה ולמעשה מ"מ היכי דנעשה בעישוי וכפי' ע"כ צריך ב"ד דוקא ומשום דעישוי דגיטין נמי משפט הוא כמ"ש הר"ן על האלפס שם והיינו טעמא משום דאביי ג"כ כשמואל ס"ל כמו שנאמר עוד לקמן בע"ה דשמואל ואביי אזלי נמי בזה לשיטתייהו וס"ל דהכי הוא פירושא דקרא דאשר תשים לפניהם דאתא לאשמועינן דמשו"ה צריך ב"ד בכל המשפטים וגם בדיני הודאות והלואות אף דל"ב בהו ב"ד מצד עצם הדין מ"מ אם דנין בכפי' צריכין גם בהו ב"ד מומחין ומהכא הוא דילפינן גם בעלמא דבכל מילי דעישוי וכפי' צריך דוקא ב"ד והיינו דקאמר לי' רב יוסף דשליחותייהו קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות והיינו נמי הני דיני דהודאות והלואות שדנין אותם בע"כ דצריך ב"ד מדינא ומ"מ אנן נמי דנינן להו משום דשליחותייהו קא עבדינן משום תק"ח שלא תנעול דלת בפני לווין וה"נ שייך ה"ט גם גבי כפי' דגיטין שלא יהא בנות ישראל עגונות וכמ"ש בחי' הרשב"א וכן בר"ן על האלפס שם ודו"ק:
ומה מאוד יתיישב עפי"ז גם דברי הרא"ש שהבאנו לעיל התמוהים מאוד לכאורה עיין בדבריו פ"ק דסנהדרין סי' ג' שכתב וז"ל אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין וכו' והיכי מיירי אי קבלום עלייהו אמאי מיקרי ב"ד חצוף ואי בדלא קבלום עלייהו אלא דנין אותם בע"כ אמאי דיניהם דין וכן אפילו יחיד כדפרישית הא אפילו שמואל מודה דבעי שלשה או יחיד מומחה כדפרישית לעיל וי"ל דמיירי כגון שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינין מה"ת ואשמועינן שמואל דדיניהם דין משום דאין ע"פ כתיב כאן אלא שנקראו ב"ד חצוף עכ"ל ולכאורה סותר דברי עצמו שכתב לעיל שם בסי' ב' דלמ"ד אין ע"פ כתיב כאן בדיעבד גם דיני' דיחיד שאינו מומחה דין וכיון דשמואל ס"ל אין ע"פ כ"כ א"כ שפיר דינו דין גם בע"כ עיי"ש בפ"ת אות צ' שמביא קושיא זו בשם התה"ד סי' ר"ב ומתרץ בדוחק דשמואל ע"כ לאו בדיעבד איירי מדקאמר אלא שנקראו ב"ד חצוף משמע ותו לא והא כיון דעבר אתקנתא דרבנן הוי עבריין וע"כ דשמואל ר"ל דלא עבר כלל אתקנתא דרבנן עיי"ש והוא דוחק ולדברינו י"ל דגם הרא"ש ס"ל דבדין בע"כ דהוי בכלל כפי' צריך ב"ד מומחין מה"ת וכפשטות הסוגיא דגיטין פ"ח הנ"ל אלא דאנן שליחותייהו קעבדינן ולכן צריך לזה או ב"ד של שלשה הדיוטות דודאי אית בהו חד דגמיר או יחיד מומחה וכמ"ש בחו"מ סי' ג' ס"א וס"ב דלדין בע"כ צריך דוקא ג' הדיוטות או יחיד מומחה [אלא דאנן השתא אין דנין דין מומחה לרבים בזה"ז שידון דין ביחידי בע"כ של אדם כמ"ש הרמ"א ז"ל שם] ועיי"ש במשובב נתיבות סי' ג' מש"כ וז"ל ולדברי המחבר א"כ הדיוט בעלמא יכול לכוף אגיטא במקום שכופין להוציא וזה ודאי פסול דאוריתא אם הדיוט מעשה אגיטא ואע"ג דמצוה ליתן גט אפי"ה לפניהם ולא לפני הדיוטות וכדאיתא פ' המגרש פ"ח אלא דאנן שליחותייהו קעבדינן וצריך ב"ד אבל, הדיוט לא וכו' ובעישוי אגיטא צריך ב"ד של ג' ויהי' בהם חד גמיר ואז שליחותי' דקמאי קא עבדי אבל הדיוט בעלמא שאינו ב"ד דמעשה אגיטא פסול הגט דאוריתא והיא א"א ואע"ג דמצותו ליתן גט עיי"ש וכמו שכתבנו לעיל דגם שמואל מודה בזה דע"כ לא קאמר שמואל דל"צ ב"ד אלא מצד עצם הדין אבל בבע"כ דהוא כפי' ועישוי מודה שמואל דצריך ב"ד כמשנ"ת לעיל דה"ט דרבנן דמפרשי לקרא דאשר תשים לפניהם שמשו"ה הצריכה התורה ב"ד מומחים גם בדיני הודאות והלואות כשדנין בע"כ וילפי' נמי מכאן לעלמא שבכל דבר הצריך עישוי וכפי' בעינן ב"ד מה"ת ולדידן נמי ה"ט שדנין בע"כ משום דשליחותי' קא עבדינן ובעינן לזה דוקא דין ב"ד או ג' הדיוטות או יחיד מומחה וכנ"ל ומשו"ה הוא דמתרץ הרא"ש דברי שמואל בהא דשנים שדנו דלא מיירי אלא בכגון שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינים מה"ת וכו' וע"כ דגם מ"ש הרא"ש לעיל בסי' ב' דלמ"ד אין עירוב פרשיות כתיב כאן דיני' דיחיד שאינו מומחה בדיעבד הוי דין כונתו גם לעיל בכה"ג הוא שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינים מה"ת אבל לא בבע"כ דזה כפי' מיקרי וצריך לזה דוקא דין ב"ד אליבא דכו"ע ומש"כ הרא"ש דבע"כ הא אפילו שמואל מודה דבעי ג' או יחיד מומחה כדפרישית לעיל כונתו למש"כ שם הרא"ש בסי' ב' הנ"ל עוד אח"כ על הא דאמרינן בברייתא שם ואם הי' מומחה לרבים דן אפילו יחידי וז"ל ויכול לדון את האדם בע"כ דאי בדקבלוהו עלייהו אפילו שאין מומחה נמי ומכאן יש ללמוד דכל שלשה הדיוטות דנין את האדם בע"כ כשאין רוצה לבוא לב"ד דהא ג' במקום יחיד מומחה קיימי וכו' וס"ל כן אליבא דכו"ע דגם לשמואל דס"ל אין ע"פ כתיב כאן ואפילו יחיד שאינו מומחה דן מה"ת מ"מ אין בכח יחיד הדיוט לדון בע"כ דלכפי' בעינן דוקא ב"ד והיינו או ג' הדיוטות או יחיד מומחה משום דבהני תקנו לומר דשליחותייהו קעבדינן אבל לא ביחיד הדיוט וגם בדיעבד ס"ל דדיני' בע"כ אינו דין וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בע"ה: