אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ג › פלג ט

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ג · פלג ט

פלג ח

ולמען יתבררו הדברים עלינו להקדים תחלה מה שיש לנו לדון עוד במש"כ הקצוה"ח ז"ל להשיג על הב"ח במה דנראה מדבריו דרק לפירש"י כתבו כן התוס' לחלק בין מילי דעישוי וכפי' לדינין בעלמא אבל לא לפי' התוס' ולכאורה הי' נראה להצדיק דברי הב"ח ולהוכיח כמותו דשפיר כתב כן בדיוק ונבאר תחלה דברי הקצוה"ח בזה דכונתו הוא משום דלפירש"י הא איכא תרי קראי על מומחין חדא הני אלקים דכתיבי בהאי פרשה ואידך הא דלפניהם דקאי על שבעים זקנים וע"כ דאתא למילי דכפי' והיינו דגם הני דל"צ ב"ד מומחין מ"מ במקום שצריך כפי' צריך דוקא מומחין וכמ"ש בקצוה"ח אבל לפי' התוס' דלפניהם קאי על אלקים דכתיב בהאי פרשה הא ליכא קרא יתירא כלל ותרווייהו חדא נינהו ולדידהו הוא דמודה הקצוה"ח דליכא חילוק בין מילי דכפי' לדין בעלמא ונמצא לדבריו דלשיטת התוס' במקום שא"צ ב"ד מומחין גם בשצריך כפי' לא בעינן מומחין וכנ"ל ולענ"ד ליתא לדבריו דהא ע"כ גם לשיטת התוס' מיותר קרא דלפניהם דאף דמלפניהם לחוד לא הוי ידעינן דבעינן מומחין אי לאו דכתיב אלקים הא מיהת כיון דכתיב אלקים תו לפניהם מיותר וע"כ דאתא ללמדנו לדין כפי' דצרי' ב"ד וכן מבוא' להדיא בד' התוס' ב"ק ד' ט"ו ע"א סד"ה אשר וז"ל שם וא"ת בגיטין דרשי לפניהם למעוטי הדיוטות וכו' וי"ל דהתם ממעט משום דלפניהם קאי אאלקים דכתיב בפרשה וא"ת בלא לפניהם תיפוק לי' דבעינן מומחין מאלקים וי"ל דלפניהם איצטריך לכל דבר עישוי וכפי' אעפ"י שאינו דין דבעי מומחין וכן מוכח מפ"ק דסנהדרין דדריש מאשר תשים אלו כלי הדיינין עכ"ד התוס' וכן מפורש יוצא מדבריהם ג"כ בגיטין פ"ח ע"ב סד"ה לפניהם עיי"ש הרי להדיא דגם לשיטתם דמפרשי דלפניהם קאי מל אלקים דהכא ולא על שבעים זקנים מ"מ ס"ל דקרא דלפניהם מתפרש על מילי דכפי' דלעולם צריך בהו מומחין דוקא. ולפי"ז עלינו לומר דמש"כ בנתה"מ שם להשיג, על הקצוה"ח בזה וכתב להוכיח מב"ק כ"ח דגם לזה ל"צ ב"ד משום שכל אדם מצווה להפריש את חבירו מן האיסור וכמש"ש גבי נרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וכו' הנה ע"כ דליתא לדבריו רק כמש"כ הקצוה"ח ז"ל בספרו משובב נתיבות שם לחלק בין הפרשה מן האיסורין המוטל על כל אדם ובין הא דכופין. אותו לקיים מ"ע דלזה צריכין דוקא ב"ד עיי"ש ובמנה"ח סוף מצוה תקנ"ח לא ראה מ"ש במשו"נ הנ"ל וחידש כן גם מדעת עצמו עיי"ש מ"ש להמתיק עפי"ז לשון השו"ע אהע"ז סי' קע"ז ס"ג האונס וכו' חייב לישא אותה ולא הזכיר שכופין אותו ע"ז רק אח"כ אם עבר והוציאה כתב שם שכופין אותו להחזירה וה"ט משום שמתחילה אינו אלא בעשה ואין כופין אותו ע"ז בזה"ז כיון שאין לנו ב"ד סמוכים רק אם עבר והוציאה שכבר עבר על ל"ת אז כופין אותו גם עתה וזה נכון בלשון השו"ע משום דבמילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו דקמאי עיי"ש:

אמנם יש לדון גם בעיקר מש"כ כולם להוכיח כן מהא דב"ק כ"ח גבי נרצע וכ"ה ברא"ש ב"ק שם פ"ג סי' י"ג וביש"ש שם פ"ג ס"ט בשם התה"ד וכ"ה גם בחו"מ סי' תכ"א סי"ג ובביאור הגר"א שם ס"ק ך' ולכאורה י"ל דהתם שאני לפי שהבעה"ב בעצמו מישך שייך באיסור זה לפי שהוא מסר לו את השפחה ול"מ למש"כ המהרש"א במ' גיטין מ"א דאינו מותר אלא בשפחה של רבו ושמסר לו רבו דודאי י"ל כן שרבו שייך באיסור זה שהוא עושה על ידו אלא אפילו להחולקים עליו עיין שעה"מ פ"ג מה' עבדים משה"ק ע"ז מהא דתמורה ל' ע"א מ"מ הא אינו מותר בשפחה רק כ"ז שהוא מחזיק אותו לעבד אבל אם הי' משחרר אותו רבו ומגרשו מביתו הא אסור בשפחה א"כ נמצא שע"י רבו עושה איסור זה וי"ל נמי דרבו קעבר עליו בלפ"ע לכן הדין נותן שיש בידו לכוף אותו בכדי שהוא לא יעשה איסור ע"י אבל עדיין לא שמענו שכופין גם במקום שאין לאחרים חלק באיסור שחבירו עושה ע"ד עצמו וי"ל דבזה בעינן דוקא ב"ד וצע"ק:

ויש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק במל"מ ז"ל פ"ג מה' עבדים על שיטת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' אי"ב דעיקר איסור השפחה לב"ח אינו אלא מדרבנן וכמ"ש במהרשד"ם [עיין שעה"מ פט"ו מה' אי"ב ה"ג ובשושנת העמקים כלל ד' ועתו"ס יבמות ע' ע"ב מש"כ בטעמא דע"ע מותר בשפחה משום כי משנה ש"ש עבדך וגו' וצריך לעבדו גם בלילה ובא"מ אהע"ז בתשובה שם סי' י"ז הקשה על דבריהם וכי בשביל שהוא צריך לעבוד את רבו יהא מותר לחלל שבת בשבילם ונשאר בצ"ע ואי נימא דעיקר איסור שפחה ס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ם ז"ל דאינו אלא מדרבנן א"ש די"ל דמשום ה"ט לא אסרו עליו חכמים וי"ל נמי דה"ט מש"כ התוס' בגיטין מ' ע"א ד"ה אותו שמעוכב ג"ש מותר נמי בשפחה עיי"ש משום דס"ל לדידהו דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן. אמנם עיין תוס' קידושין ס"ח ע"ב ד"ה ולדה כמוה מש"כ והאיך נוכל להכשיר באין קידושין ויש עבירה משיש קידושין ויש עבירה משמע דס"ל דהוא אסור מן התורה דאי אינו אסור אלא מד"ס ודאי די"ל דהולד כשר ועיין ג"כ בדבריהם בב"ב ד' י"ג גבי ח"ע וחב"ח משמע דס"ל דהוא אסור מה"ת וקצרתי] והקשה במל"מ שם מהא דב"ק כ"ח דמוקי קרא דולא תקחו כופר לשוב וכו' בעבד שרבו מסר לו ש"כ וכו' ואם איתא שכל עיקר איסורו אינו אלא מדרבנן היכי ממעטינן מקרא שאם חבל בו שהוא פטור לפי שמפרישו מן האיסור הלא מן התורה אין איסור בשפחה ותירץ שם דיש לומר דברייתא זו סבירא ליה כאונקלוס דסבירא ליה דאיסור שפחה נכלל בכלל לאו דלא יהיה קדש וכו' אלא שנדחק שם לשיטת הרמב"ם שפסק ג"כ שאם חבל בו שהוא פטור לפי שמפרישו מאיסור ולדידי' הא אינו אסיר אלא מד"ס וע"כ דסבירא ליה שאין חילוק בין אפרושי מאיסורא דד"ת לאפרושי מאיסורא דד"ס עכ"ד עיי"ש ולהנ"ל י"ל עפימ"ש במנה"ח בקונטרס קומץ מנחה מצוה רל"ב דמי שמכשיל את חבירו באיד"ר י"ל דעבר מה"ת בלאו דלפ"ע משום דלא גרע ממשיאו עצה שאינה הוגנת עיי"ש והארכנו בפרט זה בדברינו שלהי מ' ברכות ע"ש וא"כ גם לשיטת הרמב"ם א"ש דכאן נמי הרשות ביד האדון לחבול בו כדי שלא יכשל הוא ע"י באיסור תורה והוא מה שעובר עליו בלאו דלפ"ע ויש לדקדק ג"כ מ"ש בגמ' שם בעבד שמסר לו רבו ש"כ ולמה לא קאמר בעבדא דנסיב לי' ש"כ וי"ל דה"ט משים שרבו מסר אותה לו ומישך שייך באיסורא דעביד על ידו וכנ"ל. אמנם לדינא פשיטא להו לרבותנו ז"ל דלהפרישו מאיסור יכול כל אדם לכוף אותו ול"צ ב"ד וביש"ש שם ס"ל דגם בעובר במצוה בשוא"ת דמכה אותו עד שתצא נפשו דכן הדין בכל בר ישראל ולאו דוקא הרב לעבדו ובעל לאשתו עיי"ש ומשמע מלשונו דגם למ"ע ל"צ ב"ד. וע' ח"ס חו"מ סי' קע"ז מ"ש לחלק בין חוקים למשפטים דקיום חוקים ומצות כל ישראל ערבים זל"ז ונכנס מי שיש בידו למחות ואינו מוחה בכלל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כפירוש הרמב"ן פ' תבוא עפ"י הספרי וחיוב זה הוא על כל אדם מישראל וב"ד שליחותייהו דכל ישראל עבדי שנתמנו שלוחא דישראל אך משפטים הוא הכולל ב' דברים א' לעשות משפט כתוב שקצבה תורה לכל מי שכבר עבר עבירה. והב' להוציא ממון מיד המוחזק בו ובכלל זה להוציא אשה מיד בעלה המוחזק בקנין כספו וכו' כל הכפיות נקרא משפטים וכתוב אשר תשים לפניהם וכו' וצריכים מומחים ולולי דעבדינן שליחות דקמאי בדברים השכיחים ל"ה דנין גזילות בזה"ז אבל לפגוע בעוברי עבירה לא נכלל בכלל זה עכ"ל ודברים ברורים הם. עכ"פ בדיני ממונות שהוא בחלק המשפטים ודאי דלענין כפי' צריך ב"ד וכנ"ל] והי נראה לפי"ז לדייק עוד מדברי התוס' כמ"ש הב"ח דדוקא כתבו כן התוס' לפי פירושם שפירשו דלפניהם קאי על אלקים דכתיב בפרשה אבל לא לפירש"י משום דקשיא להו לפירושם לפי מה דקיימינן השתא דגם בהודאות והלואות בעינן נמי מומחין וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה ד"ה דאף אי לא אמרינן ער"פ כתיב כאן מ"מ ס"ל דגם בהודאות והלוואות בעינן נמי מומחין משום האי קרא דמשפט אחד יהי' לכם ול"צ לזה קרא דלפניהם ומשו"ה הוא דקשיא להו ל"ל קרא דלפניהם כיון דכתיב אלקים ואהא מתרצי שפיר דקרא דלפניהם אתא ללמדנו דלענין עישוי וכפי' בעינן דוקא מומחין אבל לא לפירש"י שפירש דלפניהם קאי על שבעים זקנים דלדידי' האי קרא דלפניהם אינו מיותר כלל וצריך ללמדנו על כל המשפטים כולם שצריך ביד מומחין וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו למ' גיטין שם ד' פ"ח ע"ב ולפי שיש לנו לדון הרבה בדבריו ז"ל אמרתי להעתיק כאן את לשונו כמו שהוא וז"ל שם והא דדרשינן הכא לפניהם ולא לפני הדיוטות קשיא לן דבסנהדרין משמע דמשום דס"ל ער"פ וכו' וע"ק למאי איצטריך לפניהם למעוטי הדיוטות דהא אלקים כתיב בפרשה ותרי מיעוטי למה לי להדיוטות ויש לומר דאי לאו אלקים וע"פ מלפניהם לא ממעטינן הדיוטות דהיכי משמע מיעוט הדיוטות מלפניהם אבל השתא דכתיב אלקים ממעטינן שפיר הדיוטות מלפניהם כלומר לפני אלקים ולא לפני הדיוטות ומאלקים נמי בלא לפניהם לא ממעטין הדיוטות אלא במאי דכתב בפרשה אבל גיטין אפילו בהדיוטות נמי השתא דכתיב לפניהם דמשתעי במשפטים כלומר שכולל כל המשפטים ואפילו גיטין ש"מ דבכולהו בעיא מומחין וזה שלא כפירש"י ז"ל שפירש דלפניהם קאי אשבעים זקנים וכו' ולפי פי' זה הדרא קושיא לדוכתא אלקים למאי איצטריך ועירוב פרשיות למאי איצטריך עכ"ל **(הגה [הנה מדלא הזכיר כלל הרשב"א בדבריו שם מענין עישוי וכפי' משמע בפשיטות דלא ס"ל לחלק בזה וכל אפי שוין לדידי' ונראה לכאורה מדבריו ז"ל דס"ל דגם בגיטין בעינן ב"ד של שלשה כמ"ש הנוב"י במ"ת אה"ע סי' קי"ד לדייק כן מד' רש"י ריש סנהדרין ועיין אחרונים ובפ"ת אה"ע סי' קנ"ד בסה"ג אות ח' מ"ש באורך ושם דחה ראיית הנוב"י מלשון רש"י ז"ל בריש סנהדרין די"ל כוונת רש"י הוא כמו גט המעושה באלו שכופין אותו להוציא דמיאון נמי דמיא לגט המעושה שהיא יוצאה בע"כ של בעל עיי"ש וכן כתב ג"כ הגאון מהרי"ד ז"ל בס' בית הלוי סוף ח"א עיי"ש וכבר קדמם בזה בח"ס אהע"ז ח"ב סי' ס"ד עיי"ש ויסתייע לדברי הנוב"י ז"ל מדברי הרשב"א גיטין הנ"ל דמשמע דגם הוא ס"ל דגם בלא כפי' בעינן ב"ד של ג' גבי גיטין למ"ד דבכל ד"מ בעינן ג' מומחין שהרי כן כתב שם דמאלקים נמי בלא לפניהם לא ממעטין הדיוטות אלא במאי דכתב בפרשה אבל גיטין אפילו בהדיוטות נמי השתא דכתיב לפניהם דמשתעי במשפטים כלומר שכולל כל המשפטים ואפילו גיטין ש"מ דבכולהו בעיא מומחין)** הרי לפנינו מדברי הרשב"א ז"ל דהאי קרא דלפניהם ודאי אינו מיותר לפי פירש"י ז"ל דאדרבא איצטריך ללמדנו על כל התורה כולה דצריך ב"ד מומחים ורק להיפוך קשיא לפירש"י ז"ל דעירוב פרשיות ל"ל ואלקים דכתיב בהאי פרשה למה איצטריך וע"כ דאין לדייק מיתורא דאשר תשים לפי פירש"י ז"ל דקאי על מילי דעישוי וכפי' דוקא וכנ"ל והי' משמע לפי"ז דלשיטת רש"י אין לחלק כלל בין מילי דעישוי וכפי' לדינין בעלמא וכל היכי דעצם הדין א"צ ב"ד גם במקום כפי' א"צ ב"ד ולדידי' יתפרש קרא דאשר תשים דקמל"ן שהב"ד יכולים לדון ג"כ בע"כ וכמ"ש רבותינו הקדמונים ז"ל בסוגיא דריש סנהדרין וכ"ה ג"כ בחו"מ סי' ג' ס"א וס"ב עיי"ש אבל האמת יורה דרכו שא"א כלל לומר כן דהא חזינן מן הסוגיא דגיטין פ"ח הנ"ל שאף בגיטין דבודאי א"צ ב"ד כמו שתפסו כל האחרונים ז"ל להלכה ולמעשה ומ"מ מפורש שם דבמקום שצריך כפי' ע"כ צריך ב"ד ושליחותייהו קעבדינן ומשמע לכאורה דע"כ כו"ע מודי לזה דבמילי דעישוי וכפי' צריך דוקא ב"ד והי' נראה להוכיח מזה שלא כדברי הב"ח וגם שלא כדברי הקצוה"ח בזה ורק דכו"ע ס"ל כמ"ש בתוס' דבמקום כפי' ודאי צריך ב"ד וכמ"ש ג"כ הר"ן ז"ל באלפס גיטין שם משום דעישוי וכפי' נמי משפט הוא עיי"ש:

אמנם לפי שנראה לענ"ד ברור לכאורה דמ"מ אין זה מן ההכרח לומר כן אלא למ"ד דגם בהודאות והלואות בעינן ב"ד של שלשה ולאו דוקא גזילות וחבלות דלדידי' שפיר י"ל דכיון דכל משפט צריך ב"ד ועישוי וכפי' נמי משפט הוא וכמ"ש הר"ן לכן צריך ב"ד גם בזה אבל למ"ד דא"צ ב"ד אלא בגזילות וחבלות ובשארי משפטים א"צ ב"ד א"כ ודאי סברא הוא לומר דגם מילי דעישוי וכפי' אף דגם הני בכלל משפט הוא מ"מ הא לאו בכלל גזילות וחבלות נינהו וא"צ ב"ד גם בזה ואשר ע"כ נלענ"ד להוכיח דהאי דינא דעישוי וכפי' אי צריך ב"ד תלוי בפלוגתא דתנאי ואמוראי כפי שנבאר פלוגתתן בע"ה ועלינו להרחיב דברים תחלה בביאור הסוגיות לפי פי' רש"י ותוס' ואז יבחנו דברינו כי נכונים המה בע"ה ולפי דרכנו יתיישב ג"כ מה שיש לדקדק לכאורה מנין פשיטא לי' לאביי כ"כ מן הסברא לומר דגם עישוי דגט בכלל משפט הוא וצריך ב"ד הא י"ל נמי דכיון דגט ל"ב ב"ד ול"ד להודאות והלואות איפשר דגם על הכפי' שכופין אותו ליתן גט א"צ ב"ד ולפי דברינו יתיישב הכל בע"ה:

ופתח דברינו יאיר ליישב שיטת רש"י ז"ל שפירש הא דלפניהם קאי על שבעים זקנים ורבותינו הראשונים ז"ל הרבו להקשות על פירושו כמו שהבאנו לעיל מש"כ בחידושי הרשב"א גיטין שם פ"ח ולענ"ד לתרץ שיטת רש"י ז"ל בדרך נכון בע"ה וכמו שנאמר:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה