לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג ח
תמצית היוצא לנו מדברינו ממה שפירשנו הסוגיא דשלהי ב"ב דר' יוחנן ושמואל אזלי, לשיטתייהו דר"י ס"ל שיעבודא דאוריתא ושמואל ס"ל שיעבודא ל"ד וכמשנ"ת בע"ה ולפי דרכנו נלך לנו לבאר ג"כ עפי"ז הסוגיא דריש סנהדרין שמצינו התם דשמואל ס"ל שנים שדנו דיניהם דין ובתוס' שם הביאו מ"ש בירושלמי ריש סנהדרין להדיא דר"י ור"ל תרווייהו ס"ל ב' שדנו אין דיניהם דין וי"ל דאזלי ג"כ לשיטתייהו כאן עפי"מ שנראה לומר דגם מאי דפליגי אמוראי בריש סנהדרין בהני דיני דהודאות והלואות אי בעינן גם בהו ג' דיינים כמו בדיני גזילות וחבלות או דסגי גם ביחיד יש לומר דתלי נמי בהאי פלוגתא אי שיעבודא דאוריתא או לא וכמו שנאמר בע"ה דכל הני אמוראי אזלי לטעמייהו ונבאר תחלה סוגית הגמ' דריש סנהדרין דתנא תנא ד"מ בשלשה גזילות וחבלות בשלשה ופריך שם בגמ' אטו גזילות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו ואמר רבי אבהו מה הן קתני מה הן ד"מ גזילות וחבלות אבל הודאות והלואות לא וכו' ולמאי אילימא דל"ב שלשה וכו' אלא דל"ב מומחין ומשום דר' חנינא וכו' דבר תורה אחד ד"מ ואחד ד"נ בדו"ח וכו' ומ"ט אמרו ד"מ ל"ב דו"ח כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ורבא מוקי למתני' דתרתי קתני הודאות והלואות בג' הדיוטות וגזילות וחבלות בג' מומחין וס"ל לרבא דשנים שדנו אין דיניהם דין משום דמה"ת בעינן דוקא ג' ורב אחא ברי' דרב איקא אמר שם דמדאוריתא חד נמי כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך ואית לי' כדשמואל דשנים שדנו דיניהן דין וכו' ולפי שיטת רש"י שם הנה טעמא דרבא התם משום דס"ל עירוב פרשיות כתיב כאן ולכן ס"ל נמי דמן התורה בעינן ג' ולר"א ברי' דר"א דס"ל כדשמואל טעמא דידי' משום דס"ל אין ע"פ כתיב כאן יעו"ש ובתוס' שם הקשו על שיטת רש"י מכ"מ ומהן ממ"ש בב"ק ק"ז דר' יוחנן נמי לית לי' עירוב פרשיות וס"ל דד' שומרין צריכין הודאה במקצת ומ"מ מפורש בירושלמי ריש סנהדרין דר"י ור"ל אמרו תרווייהו שנים שדנו אין דיניהם דין יעו"ש שכתבו דבאמת אפילו מאן דלית לי' ע"פ כתיב כאן בעי שלשה משום דכתיב משפט אחד יהי' לכם וכן גם להיפוך י"ל דאף דר"א ברי' דר"א ס"ל ע"פ מ"מ ס"ל דחד נמי כשר משום קרא דכתיב בצדק תשפוט עמיתך עיי"ש בד' ב' ע"ב ד"ה דברי הכל ובד' ג' ע"א ד"ה ומדאוריתא ומבואר בש"ך חו"מ סי' ג' ס"ק א' דשיטת הרי"ף והרא"ש הוא להלכה דקייל"ן כרבא דבעינן דוקא שלשה מומחים מה"ת גם להודאות והלואות יעו"ש משה"ק על שיטת הרמב"ם שפסק בפ"ב מה"ס כרב אחא דמה"ת בחד סגי והקשה ממ"ש בגיטין פ"ח ע"ב להדיא דטעמא דדיינינן בהודאות והלואות הוא משום דשליחותייהו קעבדינן אלמא דמדאוריתא לא דיינינן הודאות והלואות אלא עפ"י מומחים וכרבא דלר"א הא מה"ת סגי בחד הדיוט יעו"ש שנשאר בקושיא אמנם היטב אשר דיבר בזה בקצוה"ח שם סק"א עפימ"ש התוס' שם רפ"ק דסנהדרין ד"ה ליבעי נמי מומחין שהקשו דהכא ממעטינן הדיוטות מדכתיב אלקים ובפ' המגרש ממעט להו מדכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות ותירצו דבגיטין לענין מילי דכפי' איירי דמייתי, לה אהא דאביי אשכחי' לרב יוסף דקא מעשי אגיטא וכו' ומשמע לי' מילי דעשוי מלפניהם משום דדרשינן לקמן מאשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינים דשייך בהן שימה עכ"ד התוס' ומבואר מדבריהם דנהי דהדין יכול להיות עפ"י יחיד הדיוט אבל לכוף ודאי בעינן מומחין וא"כ א"ש האי סוגיא גם לשיטת הרמב"ם דהתם הא אביי קאמר לה לרב יוסף ואביי הא ס"ל שיעבודא לאו דאוריתא כמ"ש בתוס' גיטין ד' נ' ע"א וא"כ הא אין בו אלא משום פריעת בע"ח מצוה ומבואר בכתובות ד' פ"ו דאם אמר לא ניחא לי למיעבד מצוה כופין אותו ומכין אותו וכו' וא"כ גבי הודאות והלואות דכופין אותו לקיים המצוה המוטלת עליו ע"כ הוא משום דשליחותי' דקמאי קא עבדינן ושפיר מהדר לי' רב יוסף לאביי מידי דהוי אהודאות והלואות ואפילו למ"ש הרמב"ן בחי' סוף ב"ב דגם למ"ד של"ד נמי יורדין לנכסיו וכו' טעמא דידי' נמי משום כפי' הוא לפי שהב"ד רשאין לכוף אותו בכל מילי דכפי' לקיים מצותו ומשו"ה נמי יורדין לנכסיו מדין כפי' וכו' וע"כ משום דשליחותי' דקמאי קא עבדינן עיי"ש:
ומביא שם בקצוה"ח שבאו"ת השיג על הב"ח וכתב שדבריו אינם ובחנם השיג כי הלא כן מבואר בתוס' רק בכ"ז כתב הקצוה"ח שלשון הב"ח שם הוא שלא בדקדוק שבב"ח כתב דלפירש"י דלפניהם קאי אשבעים זקנים אין חילוק כלל ובכל ענין בעינן סמוכין וז"א דהא עיקר החילוק שכתבו תוס' בין מילי דכפי' לדינין בעלמא הוא שכתבו תוס' רק לפירש"י דקאי על שבעים זקנים דהא אי נימא דלפניהם קאי אאלקים דהכא וכמ"ש בתו' ליכא חילוק בין מילי דכפי' לדין בעלמא ועיקר החילוק הוא רק לפירש"י דקאי אשבעים זקנים עכ"ד הקצוה"ח והעתקנו כל דבריו למען נוכל לדון בהם על הסדר:
וראשון תחלה נאמר מה שלכאורה יש להשיב ע"ד הקצוה"ח הנ"ל עפי"מ שיש להקשות ע"ד התוס' סנהדרין הנ"ל שהביא בקצוה"ח הנ"ל לפי המתבאר מד' התוס' והרא"ש בסוגיא דריש סנהדרין דמה דבעינן ב"ד מומחין אינו אלא כשדנין בע"כ אבל בשקבלו עלייהו הא גם בגזלות וחבלות סגי ביחיד וגם בהדיוט עיי"ש דף ה' ע"א בתוס' ד"ה דן וברא"ש פ"ק שם סי' ב' שמפורש כן בדבריהם עיי"ש וכ"ה להלכה ג"כ בחו"מ סי' ג' סעיף א' וסעיף ב' עיי"ש הרי דלמ"ד דל"ב ב"ד בהודאות והלוחות ודאי דגם בע"כ יכולין הדיוטות לדון אותו בהני דינים ול"צ בהו לא מומחין ולא ב"ד של שלשה וכנ"ל דהא בכ"מ דצריך שלשה צריכין נמי שיהי' מומחים ומוכח לפי"ז דגם בכפי' א"צ ב"ד של שלשה בדיני הודאות והלואות ודוחק לומר דכונת התוס' הוא לחלק דרק לענין מה שכופין אותו לקיים את הדין זה צריך ב"ד דוקא אבל לדון אותו בע"כ דידי' עדיין אין זה מיקרי כפי' וא"צ ב"ד דמאי שנא והא ודאי דכל מה שאנו עושין לו נגד רצונו בכלל כפי' הוא והי' משמע מזה לומר דכונת התוס' הוא רק למאן דס"ל דגם בהודאות והלוואות בעינן ב"ד מומחין משום דעירוב פרשיות כתיב כאן כפירש"י או כמו"ש בתוס' דממשפט אחד יהי' לכם ילפינן זה דלפי"ז תיקשי ל"ל האי קרא דלפניהם כיון דקאי על אלקים דכתיב בהאי פרשה א"כ מיותר הוא לגמרי ואהכי הוא דמתרצי דהאי קרא אתא ללמדנו דבמילי דעישוי וכפי' צריך ב"ד אף שאינו דין אבל למ"ד דרק בגזילות וחבלות צריך ב"ד ובשאר ד"מ א"צ ב"ד ודאי דהני דינים נתמעטו מב"ד גם בכפי' שהרי הרשות ביד הדיוטות לדונו גם בע"כ דידי' וכנ"ל וכן בדין לפימ"ש הר"ן באלפס גיטין שם דה"ט דצריך ב"ד בשכופין אותו לגרש משום דעישוי דגיטין משפט הוא א"כ ע"כ דס"ל דגם בדיני הודאות והלואות צריך ב"ד דאי נימא דבכל דין ומשפט א"צ ב"ד אלא בגזילות וחבלות א"כ גם בעישוי דגיטין ל"ה צריך ב"ד אף דהוא משפט מ"מ הא אינו בכלל גו"ח. ונסתר בזה לכאורה כל דברי הקצוה"ח במ"ש ליישב עפי"ז שיטת הרמב"ם דס"ל דמותר לאחד לדון מה"ת וכו' שהקשו עליו מהאי סוגיא דגיטין דאמרינן גם גבי הודאות והלוואות דהוא רק מטעם דשליחותא דקמאי קא עבדינן ומתרץ לה בקצוה"ח דהתם מיירי מדין כפי' דצריך ב"ד בכ"מ ולפימ"ש ז"א דכיון דאמרינן דהודאות והלוואות א"צ ב"ד הא גם בע"כ דידי' יכולין לדון אותו הרי דגם במילי דכפי' א"צ ב"ד וכנ"ל וע"כ דאביי ורב יוסף ס"ל בפשיטות דבהודאות והלואות צריך ב"ד בכל גווני ורק משום דשליחותייהו קא עבדינן ומשו"ה הוא דקאמרי דגם עישוי דגט משפט הוא וצריך ב"ד וכנ"ל והדר קשיא מסוגיא זו על שיטת הרמב"ם ז"ל לכאורה:
אמנם באמת איפשר ליישב ד' הקצוה"ח עפי"מ שנראה לתרץ קושיתנו ע"ד התוס' הנ"ל דשפיר יש לפרש כוונת התוס' הנ"ל גם אליבא דמ"ד דבהודאות והלואות ל"צ ב"ד ומ"מ י"ל דבמקום שצריך כפי' בעינן ב"ד בכ"מ ולא תיקשי הא עיקר דין ב"ד שצריך בגזילות וחבלות מיירי בשדנין אותו בע"כ דאי בקבלו עלייהו הא גם ביחיד סגי דלזה י"ל כמ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ק דסנהדרין סי' ג' עיי"ש שהקשה בהא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראין ב"ד חציף היכי מיירי אי קבלו עלייהו וכו' ואי לא קבלום עלייהו אלא דנין אותם בע"כ אמאי דיניהם דין וכו' [עיי"ש בפ"ח אות צ' מה שהביא בשם ס' תה"ד סי' ר"ב שהקשה על הרא"ש והא כיון דשמואל לית לי' ער"פ כתיב כאן הא בדיעבד דינו דיחיד דינא גם בע"כ עיי"ש מ"ש לתרץ דמשמע לי' להרא"ש דגם לכתחלה ס"ל לשמואל דשפיר דמי יעו"ש ודו"ק ולקמן יבואר מה שנלענ"ד לתרץ דברי הרא"ש ברווחא בע"ה] ותירץ שם וז"ל וי"ל דמיירי כגון שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינין מה"ת ואשמועינן שמואל דדיניהם דין משום דאין ער"פ כתיב כאן עיי"ש וא"כ לפי"ז גם אנו נאמר כן בשיטת התוס' דס"ל דאף למ"ד דאין עירוב פרשיות כתיב כאן וגם יחיד כשר לדון מה"ת בשאר ד"מ מ"מ ז"א אלא במקום שא"צ כפי' ומיירי בכגון שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינים מה"ת ובזה הוא דאמרינן שא"צ ב"ד אבל באם צריך כפי אה"נ די"ל דבעינן דוקא ב"ד וכנ"ל וא"ש ג"כ ד' הקצוה"ח הנ"ל דמפרש לה ד' התוס' כן דס"ל דבמקום שצריך כפי' בעינן לעולם ב"ד של ג' אף למ"ד דל"ב מומחין בהודאות והלוואות וכנ"ל ודו"ק: