לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג ז
ומה מאוד ירוח לן מעתה ליישב עפי"ז את הסוגיא דכתובות שם מכל מה שנתקשינו לעיל לפי"מ שביארנו בטעמא דר"ל דס"ל דאף דקייל"ן שיעבודא דאוריתא מ"מ ס"ל דבאמת א"א שיהא בכח האדם לשעבד את נכסיו לאחרים דאין קנין לחצאין וכמ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין הנ"ל אלא דמ"מ אם לוה ונתחייב משתעבדים נכסיו מאיליהן מה"ת וכנ"ל דלפי"ז נוכל לפרש לישנא דהש"ס שם מאי דקאמרי אליבא דר"ל בפירוש מרווח שלא כפירש"י ז"ל ונימא הכי דהיינו דקאמרינן התם לר"ל ע"כ ליק ר' ישמעאל התם אלא משום דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא היינו דכיון דהלוה משועבד הוא להמלוה מדאוריתא משו"ה איפשר לו נמי להערב שיכניס א"ע בחיובא דהלוה והיינו דקאמר דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא כלומר דהערב שייך לשיעבוד הלוה דהוא משועבד מדאוריתא אבל הכא לא שייך שיעבודא דאוריתא דהא כיון דלא לוה ולא נתחייב כלל א"א לי' כלל מה"ת לשעבד נכסיו לאחרים דאין קנין לחצאין וכנ"ל ולית כאן שיעבודא מדאוריתא כלל וכמשנ"ת ודו"ק כי קצרתי:
והיוצא לנו מזה דבהכי הוא דפליגי ר"י ור"ל דאף דתרווייהו ס"ל שיעבודא דאוריתא מ"מ חלוקין הן בטעמיהן דלר"י ס"ל דאה"נ דאיפשר לי' להאדם לשעבד נכסיו לאחרים בכל גווני כמו שבידו למוכרן ומשו"ה כאן נמי ס"ל בחייב אני לך מנה בשטר דיכול לחייב א"ע אעפ"י שאינו חייב ולשעבד נכסיו לאחרים גם שלא ע"י הלואה כלל אמנם ר"ל פליג עלי' וס"ל דאין ביד האדם כלל לשעבד נכסיו לאחרים מה"ת לפי שאין קנין לחצאין אלא באם לוה מעות משועבדין הן נכסיו מאיליהן שהתורה רמיא שיעבודא עלייהו וכנ"ל. ובעקבותינו נלך לנו לבאר ג"כ עפ"י דברינו פלוגתת ר"י ושמואל שלהי ב"ב ולהסביר את הסוגיא דשם כפי שייעדנו לעיל וראשון תחלה נאמר ליישב קושית הרמב"ן ז"ל שהבאנו לעיל מאי דקשיא לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דפלוגתת ר"י וב"נ מיירי בשקנו מידו א"כ מאי פריך מינה אליבא דר' יוחנן שם בכתובות ק"ב והנה בש"ך חו"מ סי' קכ"ט ס"ק י"א כתב לתרץ קושית הרמב"ן ז"ל הנ"ל וז"ל ולי נראה דבש"ס מדמי לה משום דמסתמא פלוגתן במתני' ר"י ובן ננס מיירי בין למ"ד אסמכתא קניא או לא דהא לעיל מיני' בההיא מתני' בס"פ ג"פ פליגי ר"י ור' יוסי אי אסמכתא קניא או לא אבל לדידן דקייל"ן אסמכתא ל"ק אא"כ קני מיני וערב דמי לאסמכתא לכך לא מהני רק בקנין וכו' עכ"ל ובנתה"מ שם ס"ק ג' הקשה ע"ז דבתירוץ זה הא אינו מתורץ רק הא דאמר התם בש"ס דר"י לא מצי סבר כבן ננס ולהש"ך א"ש דב"נ אמר דאפילו למ"ד אסמכתא קניא פטור הערב היוצא לאחר ח"ש וע"כ דלא מצי לחייב א"ע בשטר וכר"ל אך מ"מ קשה כיון דרבי יוחנן פסק בהדיא דאפילו למ"ד אסמכתא ל"ק מ"מ בשטר מהני ופסק התם בב"ב בהדיא דהילכתא כר' ישמעאל וגם הלכה כר' יוחנן ובכתובות אמרינן דר"י ס"ל כר' ישמעאל וא"כ אמאי פסק הרמב"ם דשטר לא מהני עיי"ש מ"ש לתרץ בדרך רחוקה ולענ"ד לכאורה בפשיטו מיושב לפי מה שמצינו לר' יוחנן בעצמו דס"ל בב"ב ד' קס"ח ע"א הלכה כר' יוסי דאסמכתא קניא וא"כ לר' יוחנן לשיטתי' אין לחלק כלל בין חיוב דערב לחיוב מיד וכל מה דמהני בחיוב בשטר אם מתחייב א"ע בהחלט מועיל נמי גם באסמכתא לדידי' ולפ"ז נראה לומר דמודה גם הרמב"ם דר' יוחנן לשיטתי' ודאי מוקי פלוגתת ר"י וב"נ במתניתין דמיירי בשטר לחוד בלא קנין ומאי דקאמר נמי הלכה כר' ישמעאל אף בחנוק מיירי ג"כ בשטר וכמ"ש בתוס' שלהי ב"ב ולר' יוחנן לשיטתי' שפיר פריך מהאי פלוגתא דר"י וב"נ במאי דס"ל לר' יוחנן דיכול לחייב א"ע בשטר לימא כתנאי דהא לדידי' ודאי דגם פלוגתת ר"י וב"נ מיירי בשטר לחוד ולשיטתי' דר"י נמי משני לה דאליבא דב"נ כו"ע ל"פ ולא פליגי אלא לר' ישמעאל כו' אבל לדידן דקייל"ן דאסמכתא לא קניא שפיר קא מחלק הרמב"ם דבהני מילי דדמיין לאסמכתא א"א שיתחייב א"ע ע"י השטר לחוד בלא קנין וכנ"ל ולפנינו יבואר עוד באורך בע"ה איך שכ"ז מוכרח מן הסוגיא ודו"ק ונוסיף עוד לומר מעתה דשמואל נמי ע"כ משמע דאיהו ג"כ מוקי לפלוגתת ר"י וב"נ במתני' דבלא קנו מידו מיירי ושמואל לשיטתו דס"ל שיעבודא לאו דאוריתא ודאי דס"ל כר"ל דלא מצי לשעבד נכסיו ע"י שטר כשאינו חייב לו ומשו"ה הוא דס"ל לשמואל דבחנוק בעינן דוקא קנו מידו דשטר אינו מועיל בחנוק ורק קנין מועיל להתחייב ע"י אף שאינו חייב וס"ל בחנוק כבן ננס כמ"ש בשטמ"ק שהבאנו לעיל ומדייק בגמ' מכלל דערב בעלמא שאינו חנוק לא בעי קנין והיינו דס"ל ע"כ כר"ל דאמרינן שם בכתובות לדידי' דמצי ס"ל גם כר' ישמעאל וע"כ ל"ק ר' ישמעאל התם גבי ערב אלא דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא אבל הכא ל"ש לשיעבודא דאוריתא עי"ש וא"כ הא י"ל דהיינו נמי טעמא דשמואל דאף דבעלמא לא מצי לחייב א"ע בשטר בשאינו חייב משום דשיעבודא ל"ד והיינו כמו שביארנו לעיל בטעמא דר"ל דס"ל שא"א לי' להאדם לשעבד נכסיו כלל מה"ת לפי שאין קנין לחצאין ואינם משועבדים אלא ע"י הלואה שהתורה רמא עלייהו שיעבודא עיין בדברינו לעיל ולפי דרכנו למדני דמאן דס"ל דשיעבודא לאו דאוריתא טפי מסתבר לומר דס"ל ג"כ כותי' דר"ל דחייב אני לך מנה בשטר פטור דכיון דמה"ת א"א לי' לשעבד נכסיו לאחרים לפי שאין קנין לחצאין מסתגי לן שתקנו רבנן שיחול עליה' שיעבוד במקום שבאמת חייב לו מן הדין אבל לא שיתחייב מעצמו וישעבד את נכסיו גם שלא ע"י הלואה כלל (ואף שאין זה מוכרח וי"ל נמי להיפוך דגם מ"ד שיעבודא ל"ד מ"מ מדרבנן מיהא איפשר לי' נמי להתחייב ולשעבד נכסיו אעפ"י שאינו חייב כיון שתקנו חז"ל שיחול השיעבוד על הנכסים תקנו נמי גם בכה"ג שמחייב א"ע אעפ"י שאינו חייב וכדמשמע נמי ממה שמצינו להרבה מרבותינו הראשונים ז"ל דס"ל לדינא דשיעבודא ל"ד ומ"מ כו"ע מודי דקייל"ן בהא כר' יוחנן לגבי ר"ל מ"מ הדעת נוטה יותר לאידך גיסא לומר דמ"ד שיעבודא ל"ד ס"ל גם בזה כר"ל עכ"פ אליבא דשמואל ודאי פשיטא לן די"ל דס"ל כותי' דר"ל בהאי מילתא דחייב אני לך מנה בשטר פטור ומשום דאזיל לשיטתו דס"ל בעלמא דשיעבודא לאו דאוריתא וכנ"ל ודו"ק] וכיון דשמואל ס"ל שיעבודא לאו דאוריתא מסתבר לומר דס"ל בהאי מילתא נמי כותי' דר"ל דא"א לי' שישתעבד ע"י השטר במקום שאינו חייב כלל וממילא דס"ל ג"כ בהאי פלוגתא דבן ננס ור' ישמעאל כמ"ש בסוגיא דכתובות שם אליבא דר"ל דע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא והיינו כמו שביארנו לעיל דערב שאני משום שכיון שיש עליו שיעבוד על הלוה איפשר לו להערב שיכניס ג"כ א"ע בחיובא דהלוה דאף דשמואל ס"ל שיעבודא לאו דאוריתא מ"מ הא מה"ת רמא חיובא על הלוה לשלם מה שחייב להמלוה וכמ"ש הרמב"ן שלהי ב"ב דיורדין נמי לנכסיו לכוף אותו לקיים מצות פריעת בע"ח אף למ"ד שיעבודא ל"ד עיי"ש ומה"ט איפשר שיחול נמי חיובא גם על הערב אבל לא בחייב אני לך מנה בשטר כשאינו חייב דלית כאן שום דררא דשיעבודא מדאוריתא וכמשנ"ת ומסתבר לי' לשמואל נמי בהא כר' ישמעאל דבערב בעלמא ל"ב קנין ושפיר מתחייב במה שחתם א"ע גם, אחר חיתום שטרות ואולי עוד גם בדברים בעלמא כמו שכתבנו לעיל בשם השטמ"ק שלהי ב"ב משום דחיוב הערב שייך לשיעבודא דאוריתא ורק בחנוק נראין לו לשמואל דברי בן ננס דפוטר ומשום דאינו מתכוין אלא להצילו מן החניקה ומצוה הוא דקעביד ולא גמיר ומשעבד נפשי' כלל כמ"ש ברשב"ם ז"ל שם:
נשוב לדברינו מה שיעדנו לעיל להבין ג"כ עפי"ז מאי דפשיטא לי' לתלמודא כ"כ בטעמא דר' יוחנן דמוקי פלוגתת ר"י וב"נ גם בחנוק דמיירי בשטר משום דודאי מסתבר לומר דבחנוק לית בי' עדיפותא דערב כלל וכמו דפשיטא לי' לבן ננס להביא ראי' לדבריו מהא דחנוק ומכיון דשמעינן לר' יוחנן דפסק הלכתא כר' ישמעאל גם בחנוק ולא מצריך קנין גם בזה ע"כ דלאו משום מעליותא דערב הוא דל"ש זה בחנוק כלל וע"כ דר' יוחנן טעמא אחרינא קאמר והיינו משום דמוקי פלוגתת ר"י וב"נ דמיירי בשטר ובהכי הוא דפליגי ר' יוחנן ושמואל שם בשלהי ב"ב דר"י לשיטתו דס"ל לעיל קע"ה ב' דשיעבודא דאוריית' ומוכח ג"כ ממאי דס"ל בכתובות דחייב אני לך מנה בשטר חייב דע"כ דשיעבוד דמי ממש למכירה מה"ת לדידי' וכמו שבידו של אדם למכור את נכסיו כן נמי בידו לשעבדם כפי רצונו ומה"ט נמי הוא דס"ל דחייב אני לך מנה בשטר חייב והיינו שבידו להשתעבד גם אם אינו חייב מן הדין וכיון דר' יוחנן לשיטתו ס"ל נמי דגם אסמכתא קניא כמ"ש לעיל בב"ב שם קס"ח ע"א ודאי דאינו מחלק בין חיוב בעלמא שמתחייב א"ע מיד ע"י השטר או חיובא דדמי לאסמכתא כמו ערב וכה"ג ולשיטתו ס"ל נמי לר' יוחנן בכתובות ק"ב שם דר' ישמעאל ג"כ אינו מחלק בין חיוב ערב לחיוב דעלמא כמ"ש בסוגיא שם ר' יוחנן דאמר כר' ישמעאל משום דבעלמא נמי שייך לשיעבודא דאוריית' כיון דס"ל דאיפשר לו להאדם לשעבד נכסיו מה"ת כמו שאיפשר לו למוכרן משו"ה מוקי לפלוגתת ר' ישמעאל וב"נ דמיירי בלא קנין אלא שחתם הערב א"ע על השטר וכמ"ש במתניתין ערב היוצא לאחר חיתום שטרות וממילא דמהני נמי גם בחנוק דהא לר' יוחנן גם ערב היוצא לאחר חיתום שטרות דס"ל לר' ישמעאל דמשתעבד לאו משום עדיפותא דערב הוא א"א דכך הוא הדין גם בעלמא שאיפשר לו להשתעבד בשטר אעפ"י שאינו חייב משום דאלים כח השטר שמתחייב ע"י אעפ"י שאינו חייב וממילא דחנוק נמי משתעבד ע"י השטר אף שמצד דינא דערב י"ל דמצוה קעביד להצילו מן החניקה הא מיהת לא גרע מחייב אני לך מנה בשטר שמתחייב מדינא לעולם ע"י השטר ומשו"ה הוא דקאמר ר' יוחנן חלוק הי' ר' ישמעאל אף בחנוק והלכה כמותו גם בחנוק דחד דינא אית להו דאתא עלייהו מדין חייב אני לך מנה בשטר דאלים כח השטר שמשתעבד על ידו בכ"מ וכנ"ל זהו טעמא דר' יוחנן אמנם שמואל לשיטתו דס"ל לעיל שם קע"ה ב' שיעבודא לאו דאורייתא מסתבר לומר דס"ל נמי גם בהאי דינא דחייב אני לך מנה בשטר כותי' דר"ל דפטור ומשום דכיון דמה"ת א"א כלל לשעבד נכסיו לפי שאין קנין לחצאין לא תקנו רבנן שיחול שיעבוד במקום שאינו חייב מן הדין וס"ל דטעמא דר' ישמעאל כאן בערב היוצא לאחר חיתום שטרות דמחייב הוא משום דאלים כח הערב דשייך לשיעבודא דאוריית' כמ"ש בסוגיא דכתובות אליבא דר"ל וכמו שביארנו פירושא דמילתא לעיל בדברינו ומשו"ה הוא דס"ל דבחנוק בעינן דוקא קנו מידו משום דלשיטתי' הא עיקר טעמא דידי' הוא משום דאלים כח הערב ובחנוק מסתבר לי' טעמא דבן ננס דלית גבי' עדיפותא דערב כלל משום שמתכוין להצילו מן החניקה ומצוה קעביד ולא גמר ומשעבד נפשי' ומשו"ה ס"ל דבחנוק לית הילכתא כר' ישמעאל ובעי דוקא קנין אף דס"ל דבערב בעלמא ל"ב קנין ומשתעבד שפיר גם ע"י שטר או אולי גם בדברים בעלמא משום מעליותא דערב אבל חנוק ל"ד לערב בעלמא והיינו דמדייק בגמ' מכלל דערב בעלמא ל"ב קנין דהא בין ר' יוחנן ובין שמואל תרווייהו מוקי לה לפלוגתת ר' ישמעאל וב"נ במתניתין דמיירי בשלא קנו מידו ומ"מ משתעבד וקאמר דפליגא על רב נחמן דר"נ פליג אתרווייהו וס"ל דשלא בשעת מ"מ בעי קנין לעולם ופסק הילכתא כותי' דאחר מ"מ בעי קנין וע"כ דגם שטר לא מהני בי' וכפשטות הסוגיא דבהכי הוא דפליג ר"נ על ר' יוחנן ושמואל דס"ל דבערב שלא בשעת מ"מ לא מהני להתחייב ע"י שטר לחוד ובעי דוקא קנין והיינו כשיטת הרמב"ם ז"ל ומשו"ה הוא דמחלק דאה"נ דבעלמא גם ר"נ ודאי ס"ל כר' יוחנן דחייב אני לך מנה בשטר מתחייב שפיר ולא מיבעיא למ"ש באו"ת סי' ל"ט לשיטת ר"ת בתוס' ב"ב קכ"ה ע"א דר"נ לעצמו ס"ל בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו להבכור פ"ש וע"כ דהוא משום דס"ל ש"ד לפי סוגית הגמ' עיין בדבריו וע"כ דס"ל דאיפשר מה"ת לשעבד את נכסיו ולהתחייב א"ע אעפ"י שא"ח ג"כ ורק בערב וכה"ג דדמי לאסמכתא ס"ל לר"נ דלא מתחייב בשטר לחוד ובעי דוקא קנין וקייל"ן כותי' כדמסיק בגמ' והילכתא וכו' ומיושב שיטת הרמב"ם לפי סוגיות הגמ' נכון מאוד בע"ה ודו"ק היטב כי הדברים מאירים ושמחים: