לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג יח
נשוב לדברינו דהנה כבר נתבאר בפלוגתת הני אמוראי בירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל דפליגי אי מחצה לזה אי כולו לזה לפי המבואר שם בירושלמי דפליגי לענין קנין מציאה דלמר קנה ולמר ל"ק משום דהוי כמו חצר השותפין והנה במתני' דריש ב"ב תנינן השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בינין את הכותל באמצע וכו' לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם והקשו התוס' מאי איריא משום דבונין הכותל בע"כ בלא"ה נמי של שניהם אפילו נפל לרשותא דחד מינייהו כיון דאין חזית לא לזה ולא לזה יעו"ש מה שתירצו דהיינו מאי דפריך הגמ' פשיטא ומשני ל"צ דשהו הרבה ברשות אחד וכו' דסד"א ניהמני' משום מיגו וכו' ומסיימי בתוס' אבל מקום הכותל לעולם פשיטא שחולקין אותו ואיידי דנקט אבנים נקט המקום עכ"ד:
והדוחק מבואר לומר דבאמת בכדי נקט תנא המקום איידי דנקט אבנים וניחזי אנן דלכאורה לפי דברינו איפשר לתרץ ברווחא דהנה פשיטא טובא דהני אמוראי שבירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל פליגי בפירושא דהאי מתניתין דסתמא קתני דבונין את הכותל באמצע והמקום והאבנים של שניהם דיש לפרש מ"ש של שניהם דהיינו כולו לזה וכולו לזה שכל הכותל משותף לשניהם בשוה וכן יש לפרש נמי איפכא דמ"ש של שניהם היינו לחצאין ולכל או"א מהם מסוים ומבורר המחצה הסמוך לו ובהכי הוא דפליגי הני אמוראי שבירושלמי הנ"ל ומעתה לפי"ז הלא מובן דבמכוון נקט התנא דהמקום והאבנים הוא של שניהם דלהאי מ"ד דס"ל דלכאו"א מבורר המחצה שלו היינו דמשמיענו תנא במ"ש המקום והאבנים בכדי לדייק דאבנים דומיא דמקום וכמו שהמקום ודאי מבורר הוא לכאו"א מקומו כמו כן נמי גם עצם הכותל ואבניו מבוררים המה לכל אחד המחצה בסמוך לו ומשו"ה הוא דנקט ג"כ התנא דהמקום הוא של שניהם להשמיענו האי דינא דמבורר הוא לכאו"א את חלקו ונ"מ לענין מציאה דקונה שפיר כאו"א את המונח בחלקו וכמש"ש בירושלמי הנ"ל וכן נ"מ נמי לענין אבנים היקרות הנמצא בכותל גופא לפי משנ"ת לעיל דלהאי מ"ד ס"ל דאה"נ דכל אחד נוטל בסמוך לו ומיושב שפיר לדידי' גם משה"ק התוס' הא ממילא חולקין הן בשוה מספק די"ל דהיינו דקמל"ן תנא דהוא של שניהם שמבורר הוא לכל אחד חלקו דנ"מ לדינא לענין מציאה ואבנים יקרות דאי מספק חולקין ומשום דאין להם חזית לא לזה ולא לזה הלא א"א שיקח אבניו או מציאה המונחת בחלקו והשתא משמיענו התנא דמחצה שלו הוא מבורר ולוקח ג"כ האבנים היקרות המונחות שם וכן קונה ג"כ את המציאה המונח בחלקו וכנ"ל ולאידך מ"ד דס"ל דכל הכותל משותף לשניהם בשוה ע"כ דאיהו ס"ל דמשו"ה הוא דנקט תנא המקום להשמיענו להיפוך דמקום דומיא דאבנים שיד שניהם שולטת בו בכל הכותל בשוה וכן גם המקום משותף לשניהם דע"כ הקנו זל"ז גם את המקום להיות משותף לשניהם וקנו זמ"ז בקנין חזקה ע"י מה שבונין עלי' את הכותל והוי לדידי' חצר השותפין ממש וחולקין את האבנים היקרות בשוה וכן נ"מ נמי לענין מציאה דל"ק. מחצית מציאה המונח בכותל לפי"ד הקצוה"ח סי' ר"ס הנ"ל דהוי חצר השותפין ומיושב גם לדידי' קושית התוס' הנ"ל שהקשו דהא גם בלא"ה חולקין בשוה דשפיר נ"מ הוא לדינא דל"ק את המציאה וכנ"ל אבל אי הו"א דרק מספקא שייך לכל אחד המחצה אז ודאי דקונה ג"כ מחצית המציאה לגבי אחרים מספק וכמ"ש הרא"ש פ"ק דמציעא סי' כ"ד גבי מושך בהמה של הפקר לקנות כלים שעלי' דהוא מוחזק מספק ואם תפסה אחר מוציאין מידו ומוקמינן לה בחזקת מ"ק שהוא מוחזק בה מספק ותפיסת ספק מיקריא תפיסה כנגד אחר שאין לו בה שום טענה יעו"ש וכן פסק שם סי' ל"ב לענין איבעיא דאויר שאין סופו לנוח יעו"ש [ולחנם תמה ע"ז בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קכ"ו ממ"ש הרא"ש בפ"ב דכתובות גבי נכסי דבר שטיא דבלית לי חזקת אבהתא לא אזלינן בתר חזקה קמייתא אלא בתר חזקה דהשתא יעו"ש שנשאר בקושיא על הרא"ש באיבעיא דארנקי הנ"ל ואין להבין קושיתו זאת דודאי חילוק גדול ביניהם דהתם גבי בר שטיא כיון דמיירי במכר וי"ל בעלים לההוא קרקע שמכר לההוא בר שטיא ודאי דחזקת בר שטיא לאו כלום הוא מספק אבל כאן גבי איבעיא דארנקי הא מיירי בדבר הפקר שנסתלקו הבעלים ממנו כבר וכמש"ש הרא"ש להדיא גבי הא דמשוך פרה לקנות את הכלים וז"ל דע"כ ל"ק תפסו כהן מספק מוציאין מידו אלא היכי דאיכא לאוקמי בחזקת מ"ק אבל הפקר שיצא מחזקת מ"ק תפיסת ספק מיקריא תפיסה ואין אחר מוציא מידו וז"ב אמנם משה"ק שם עוד במהרי"ט שם ממ"ש הרא"ש עצמו בפ' חזקת על מחזיק בנכסי הגר דכיון דחזקת הראשון מסופקת וחזקת הב' ברורה מוקמינן לי' בחזקת בתרא יעו"ש זה ודאי קשיא וכן הקשה גם בק"נ שם בב"מ סי' כ"ד אות ז' וי"ל גם זה ואכמ"ל] אבל השתא דמשמיענו תנא דמתניתין אליבא דהאי מ"ד דהכותל הוי ממש חצר השותפין ודאי דכל אחד מהם ל"ק את המציאה המונחת שם והמוצא זכה ומדויק היטב לישנא דמתניתין דנקט גם המקום אליבא דתרווייהו הני אמוראי וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בע"ה (שוב ראיתי בנועם ירושלמי ריש ב"ב שהביא הירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל ומפרש דרב ושמואל פליגי בדין ברירה ורב לשיטתו דס"ל א"ב ושמואל לשיטתו דס"ל י"ב עיי"ש שנדחק לפי"ז לומר דמקצת הקרקע של הכותל כיון שצריך לעשות מחיצה לא חלקו כלל ונשאר בשותפות ומשו"ה שייך בזה דין ברירה ע"ש והנה על דבריו ודאי תיקשי מה דלא מסיימי פלוגתתן בירושלמי הא ע"כ רב ס"ל דא"ב ושמואל ס"ל י"ב בכ"מ וטפי א"ש פירוש זה לפי גירסת היע"ד דר' יוחנן ס"ל כולו לזה ור"ל ס"ל מחצה לזה וכו' דבזה שפיר י"ל דאזלי לשיטתו דמצינו לר"י דס"ל א"ב בביצה ל"ח ויעו"ש בתוס' ד"ה ואמר ר"י ור"ל הא ס"ל די"ב כמ"ש בגיטין מ"ח דכיון דס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי ע"כ דס"ל דאחין שחלקו כיורשין דמי דאי כלקוחות דמי לא משכחת דמייתי ביכורים וכו' אמנם מה מאוד תמוהים דבריו בזה דלהאי מ"ד דס"ל מחצה לזה לפי"ד הקצוה"ח שמבורר לכאו"א מחצית הכותל שלו ודאי דאין שייך כלל לדין ברירה שמתחלה ע"ד כן נשתתפו שיהי' מבורר לכאו"א המחצה שלו ורק להאי מ"ד דס"ל דכולו לזה וכולו לזה ומתחלה נשתתפו בשוה לדידי' יש לדון אח"כ בדין ברירה אבל למ"ד דמחצה לזה וכו' ודאי דאף אי ס"ל דאין ברירה דינא הכי הוא דאמרינן שאדעתא דהכי נשתתפו ובנו את הכותל לחצאין וז"פ וברור וכן מה שנדחק שם עוד לומר דמשו"ה שייך כאן ברירה משים דכיון שחלקו את החצר וצריך לעשות מחיצה וכו' כמנהג המדינה א"כ זה לא חלקו וע"כ נשאר זה המחיצה לשניהם ולא הי' מבורר מעולם יעו"ש לענ"ד לא צריכנא לזה דשפיר י"ל כמו שכתבתי לעיל שהקנו זל"ז את המקום שיהי' משותף לשניהם בשוה ומאי איכפת לן אם נאמר דהשותפות בזה מתחיל בשעת בנין הכותל ועל מכאן ולהבא ודאי דשייך אח"כ לדון בזה דיני ברירה כיון שנשתתפו בו מעתה בשוה לשניהם וז"פ ודו"ק] ונמצא לדברינו אחר שביארנו מהא דב' גינות דע"כ קונה השני אחר שחבירו נתייאש מחלקו וזוכה בו מדין חצר אף דאגיד נמי ברשות שכנו המקנה לו וכתבנו הטעם משום דשותפין לא קפדי אהדדי ומשאיל לו מקום ברשותו כדי שלא יעכב את קנינו והיינו משום דהתם גבי ב' גינות לאו חצר השותפין הוא שהרי מבורר לכאו"א חלקו ולכן שפיר קונין זמ"ז אף שאגיד גבי' דחברי' א"כ להאי מ"ד דס"ל גם גבי כותל השותפין דמחצה לזה ומחצה לזה שפיר י"ל דהיינו דקסמיך לן תנא האי דינא דהשותפין להשמיענו ג"כ האי דינא דהאבנים דומיא דמקום שמבורר הוא לכאו"א המחצה שלו ול"ה חצר השותפין כלל ושפיר קונה גם מחצית המציאה המונח בחלקו וז"ש התנא לפיכך המקום והאבנים של שניהן ומלמדנו בזה שמבורר חלק כאו"א וקונה ג"כ את המציאה המונח בחלקו ואף באגודה נמי גבי דחברי' וכמ"ש בהא דב' גינות הנ"ל. ולאידך מ"ד דס"ל כולו לזה וכו' אדרבא עלינו לפרש איפכא דהיינו דקסמיך לן תנא ללמדנו דאף דגבי שתי גינות אמרינן דקנה האחד ע"י חצירו אף דאגידה נמי גבי דחברי' היינו משום דהתם אינם שותפין ושפיר אמרינן דקונה כה"ג אף שמונח ג"כ מקצת החפץ גם ברשות חבירו דלא קפיד עליו וניחא לי' בזה וכנ"ל אבל השותפין שרצו וכו' בונין את הכותל באמצע וכו' לפיכך המקום והאבנים של שניהם היינו שכל הכותל הוא משותף לשניהם בשוה וא"כ הוי ממש חצר השותפין ולא קנה כה"ג וכמשנ"ת: