אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ב › פלג יז

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ב · פלג יז

פלג טז

ולכאורה הוי קשיא לי לד' הטו"א דהוא כמו שותפות ממש הא"י והישראל א"כ. לשיטת רש"י דס"ל בחולין מ"א דבשותפות מצי אסר מדינא גם חלק חבירו א"כ מאי פריך והא אא"א דשא"ש הא בכה"ג שפיר מצי אסר וביותר לפימ"ש בכרו"פ סי' ד' שהבאנו לעיל דלרש"י ס"ל דמה"ת מצי אסר גם את שא"ש בכה"ג אמנם כבר הבאנו מ"ש הר"ן פ' ר"י לדחות ד' הרמב"ן בהאי דינא דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה וכתב שם דעיקר קושיא ליתא דאיפשר דרב יהודא ס"ל כמ"ד דאא"א דשא"ש ע"י מעשה עיי"ש ואיש לפי"ז גם קושיתו דכיון דס"ל דמה"ת אא"א דשא"ש גם באית לי' שותפות בגוה לא מצי אסר ואף דמצינו לרב דס"ל ביבמות פג ע"ב דאין הלכה כר' יוסי וס"ל דאדם אוסר דשא"ש גבי כלאים שאני כלאים כמ"ש בר"ש פ"ז דכלאים מ"ה דטעמא דת"ק מרבי בירושלמי מקרא דאמרינן לא תזרע כרמך אין לי אלא כרמך כרם אחר מניין ת"ל כלאים עיי"ש וכ"כ להיפוך כתב שם טעמא דהני תנאי דס"ל גבי כלאים דלא מצי אסר את של חבירו אף אם נימא דבשאר איסורים שפיר אוסר את שא"ש משום דס"ל דשא"ה דכתיב כרמך וכו' עיי"ש וע' ג"כ שו"ת הגרעק"א סי' קס"ה וקצרתי אשר מה"ט ניחא סוגיא דחולין מ"א דשקלו וטרי בהא דאא"א דשא"ש ולא הביאו מהא דכלאים וכנ"ל וז"ב [וזה שלא כדברי הרא"ה בבדה"ב סוף שער א' שכתב וז"ל ואפי"ה דאא"א דשא"ש מחיצת הכרם שנפרצה אוסרת בתבואה ביאוש משום דהתם האוסר שייך במילתא וחשיבי תרווייהו כשותפין ואפייה איכא דפליג בההיא ואמר דאא"א דשא"ש משום דכלאים לא מיתסרי לעולם אלא בדניחא לי' וסבר האי תנא דניחא להו לכולהו בעלים בעינן עכ"ל ולדבריו ז"ל למ"ד גבי כלאים דאדם אוסר דשא"ש מכ"ש בשארי איסורים ותיקשי קושיתנו אליבא דרב ומחוורתא כמ"ש הר"ש אליבא דכולהו דשאני כלאים וכנ"ל ודו"ק [ועתוס' ריש ב"ב בהא דמחיצת הכרם שנפרצה כו' מש"כ דאתא כר"מ דס"ל א"א דשא"ש והרמב"ם ז"ל שהביאה להלכה בפ"ז דכלאים ה' י"ז מסיים ה"ז קידש והשמיט מ"ש וחייב באחריותו משום דאיהו פסק לעיל שם בפ"ה ה"ח דאין אדם מקדיש דשא"ש גבי כלאים ומיירי בשהתבואה הוא ג"כ של בעל הכרם ודו"ק כי קצרתי] ובמשה"ק בשעה"מ שם על תי' התו"ח שהביא מ"ש ליישב שישראל לא זכו בהאילנות האסורים בתורת חצר משום דאיסורא לא ניחא לי' דליקני והקשה ע"ז בשעה"מ דאכתי תקשה איך פשטו מזה להא דישראל שזקף לבנה וכו' והא י"ל דזכו להאילנות באותה שעה שהי' ניחא להו בע"ז ע"י שעשאו את העגל ואסורים כולם משום דמאן מוכח עיי"ש שנשאר בצ"ע:

ולדידי חזי לי מ"ש בבאי"צ יו"ד סי' ל' לתרץ קושיא זו בכמה אנפי עיי"ש ולא נפניתי לפלפל בדבריו שם רק במש"ש לתמוה על התו"ח **(שנשאר בתימא ולענ"ד יתפרש מ"ש בגמ' אלא קים להו ה"נ קים להו דלאו דמדמה זל"ז רק דכיון דע"כ מוכח דקים להו להכיר על התבואה אם הביאה שליש או לא א"כ שפיר איפשר לומר דעי"ז קמו רבנן בנסיון ונתברר להם דכל התבואה שלא הביאה שליש לפני ר"ה ל"ה איפשר לקצרה בחג וז"פ ויתיישב ג"כ בזה משה"ק בתוי"ט פ"א מ"ה דתרומות בהאי סוגיא דהא שפיר איפשר לדעת אם הביא שליש ע"י הבחינה הנאמר בירושלמי אם נשקעת רובה במים עיי"ש ובתוס' רעק"א ותפא"י מ"ש לתרץ ולדברינו בפשיטו ניחא דמ"מ כיון שהיו מכירין אם הביאו שליש יהי' מאיזה טעם שיהי' א"כ שפיר קים להו עי"ז גופה האי כללא דכיילו לן שכל תבואה שנקצרה בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה וזה נראה נכון בע"ה]:)** ושעה"מ דל"ש קנין חצר במחובר לקרקע הנה כבר ביארנו לעיל דאינו מוכרח ואדרבא משמע מד' התוס' ב"ב פ"ז דקונה מחובר בתורת חצר ועיי"ש עוד מ"ש לדחות עיקר ד' הטו"א במאי דקרי להו דין שותפות דהא לא נשתתפו כלל עם העכו"ם ורק דיש להם דין יורד ברשות ועיין ג"כ בעי"ט סי' ל"ד וסי' ל"ה וקצרתי ושם בבאי"צ כתב עוד לדון דמ"מ יש להעכו"ם קנין בהמחובר מדין אומן קונה בשבח כלי ולפלא שלא הביא מ"ש בנתה"מ סי' ש"ו ס"ק ד' לדון אם גם במחובר אמרינן להאי דינא דאומן קונה בש"כ ועיין אבי הנחל ד' כ"ג מ"ש להעיר בזה מדהתו"ס מעילה י"ג וקצרתי:

**(הג"ה עיין בחוברת כנח"י סי' מ"ח קונטרס ג' מש"ש בשם הגר"ש מאהליווער ז"ל לתרץ קושית התוס' ר"ה י"ג הנ"ל עפ"י המבואר בב"מ ק"א דביורד ובונה בחורבתו ש"ח ורוצה ליטול עציו ואבניו שומעין לו ובנוטע אילנות אין שומעין לו וא"כ בע"ז שם דמיירי באילנות שפיר קאמר דבעל השדה קנאן משום ישוב א"י או כחשא דארעא אבל בר"ה דמיירי בזרעים דל"ק הישראל שפיר קרי לה קציר עכו"ם עיי"ש ובמח"כ לא אמר כלום דז"א אלא בגדר תקנה שהתקינו חז"ל אח"כ משום ישוב א"י או משום כחשא דארעא והתם בע"ז דקאי אקרא ודאי דמדין תורה אין מקום לחלק כלל בין זרעים לאילנות וזה פשוט וי"ל עוד בישוב קושית התוס' והטו"א הנ"ל אלא שקצרתי כאן במה שהוא חוץ לעניננו]:)**

נחזור לעניננו אחר שיישבנו בע"ה ד' הג"א בשם רש"י דהתם דמיירי בע"ז של א"י שזכה בו הישראל אחר שביטלו באמת אין איסורו אלא מדרבנן ומשו"ה הוא דס"ל לרש"י דמותר חלקו של עכו"ם אחר הביטול דיש ברירה:

והנה מעתה יתיישב ג"כ קושית התוי"ט על פירש"י כאן בע"ז מ"ז גבי כותל שלו ושל עכו"ם דגם חלקו מטמא כשרץ לפי שאין ברירה והא טומאת ע"ז ג"כ אינו אלא מדרבנן ולדברינו לק"מ דכאן קודם שביטלו מיירי ואז ודאי אסור הכותל מדאורייתא משום לא תביא תועבה ולא ידבק וגו' וכמו שמפורש ביו"ד סי' קמ"ג ס"א למאי דפסקינן כהר"ן דשלו מותר ורק חלקו של העכו"ם אסור מפורש שם דאם אינו מכיר הכל אסור בהנאה ושם בהגר"א אות ד' לפי דקייל"ן בדאורייתא אין ברירה עיי"ש ונמצא דאם אנו דנין על היתר הנאה אחר שנפל ודאי קייל"ן דאסור לפי שאין ברירה בדאורייתא ממילא מה"ט עלינו להחמיר גם לענין טומאה אף שדין הטומאה בע"ז אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז בתשובותיו דכללא הוא בכ"מ שנזדמן לידינו מילתא דאית בה איסורא דאורייתא ודרבנן גם יחד מחויבין אנחנו להחמיר גם בדרבנן משום הדינא דאורייתא וכמו בספק קרא ק"ש דחוזר וקורא גם פ' שני' אף שהוא דרבנן ע' שאג"א סי' ב' וע' מג"א או"ח סי' קפ"ד ס"ק ז' לענין ברהמ"ז ועמ"ש בע"ה בספרי לפ"ר שלהי ביצה פלג ג' מזה וגם כאן כיון שעלינו להחמיר מספיקא גבי איסוה"נ דהוי דאוריתא ממילא מחמרינן ג"כ לענין דין טומאה אף שאינו אלא מדרבנן וזה פשוט ונכון בע"ה:

ובעיקר שי' רש"י לפימש"כ בתה"ד שם דגם קודם שנתערבו ס"ל לרש"י דמטמא כל הכותל ע"כ דס"ל לרש"י דגם בשעה שהכותל קיים טמא כל הכותל וסיפא דמתני' דקתני אבניו ועציו מטמאין כשרץ לאו ארישא קא דמיירי בנפל דאה"נ גם תחלה מטמא כשרץ כל הכותל לפי"ז דהא בית ע"ז מטמא גם במחובר וכמ"ש בר"מ פ"ו מה' אה"ט ה"ו דאי נימא דבשעה שהכותל קיים מותר חלק הישראל משום דודאי אדעתא דהכי לא נשתתפו שיהא ביד שותפו העכו"ם לאסור עליו גם את חלקו וכמ"ש בנדרים ר"פ השותפין א"כ תיקשי למה טמא ואסור גם חלק הישראל אחר שנפל קודם שנתערב וכי נפילתו גורמת איסורו וטומאתו ואשר ע"כ נראה לומר בטעמא דרש"י ז"ל דס"ל דבאמת תלי האי דינא בפלוגתת הני אמוראי בירושלמי שלהי ב"מ בכותל המשותף לשניהם אי אמרינן דמחצה לזה ומחצה לזה ומסוים לכאו"א המחצה שלו או דכל הכותל משותף לשניהם וכיון דרש"י לא ס"ל סברת הר"ן לחלק בין שותפות דעלמא לשותפות דהכא משום דמתחלה ע"ד כן נשתתפו דלתרווייהו ניחא להו שלא יהי' כל הכותל בשותפות וכו' א"כ ודאי דכאן נמי דינא דהאי כותל המשותף כמו בעלמא וכיון דפליגי רב ושמואל בהאי מילתא ולא מסיימי אזלינן באיסורא לחומרא [דהא גם במקום דמסיימי פלוגתתן ופליגי רב ושמואל בדבר השייך לדינא ולאיסורא איכ' מ"ד דאף דבדינא קייל"ן כשמואל מ"מ באיסורא הלכה כרב עיין רא"ש פ"ד דב"ק סימן ד' וכאן דלא מסיימי פלוגתתן ודאי דאזלינן לחומרא] ולא מיבעיא לגירסת היע"ד דר"י ס"ל כולו לזה וכו' ור"ל ס"ל מחצה לזה הא ודאי קייל"ן כר"י לגבי ר"ל ומשו"ה ס"ל לרש"י ז"ל דקייל"ן כולו לזה וכולו לזה וממילא אסור כל הכותל גם בעודו קיים וכשנפל לא מהני חלוקה אח"כ לגבי איסוה"נ לפי שאין ברירה בדאורייתא וממילא מחמרינן גם לגבי דין טומאה אף שאינו אלא מדרבנן וכנ"ל וגם זה נכון בע"ה:

ולא תיקשי ג"כ על רש"י מדברי הירושלמי המובא בר"ן ע"ז שם דמשמע מן הירושלמי דחלק הישראל מותר משום די"ל דרש"י ס"ל שהירושלמי הנ"ל קיימא בשיטת האי מ"ד דס"ל בירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל דבכותל של שני שותפין אמרינן דמחצה לזה ומחצה לזה והיינו דס"ל דמתחלה ע"מ כן נשתתפו שיהי' המחצה של כאו"א מהן מסויים ולכן ס"ל דמחצה של הישראל מותר רק לדינא ס"ל לרש"י דאזלינן לחומרא כהאי מ"ד דס"ל כולו לזה וכולו לזה שכל הכותל הוא משותף לשניהם ולכן אסור גם חלק הישראל וכנ"ל ודו"ק:

שוב ראיתי בירושלמי שם אמר דר' יוחנן פתר מתניתא בגר ונכרי שירשו את אביהן נכרי וכו' יעו"ש ומכאן ודאי קשיא לי טובא ע"ד הר"ן הנ"ל דהא חזינן מכאן דאפילו במקום דל"ש סברת הר"ן מש"כ דמתחלה ע"ד כן נשתתפו משום דלתרווייהו ניחא להו ומ"מ ס"ל דאפילו בכה"ג מותר המחצה שלו וע"כ לומר או דלא איירי כאן אלא לענין טומאת ע"ז דאינו אלא מדרבנן משום דס"ל דאמרינן יש ברירה או דבאמת איירי ר"י גם לענין דינא דאיסוה"נ דהוי איסור דאוריית' רק דמוקי למתניתין כמ"ד דס"ל י"ב גם בדאורית' או דמוכר לו את חלקו בכ"מ שהוא כמ"ש הר"ן דזה ודאי מותר וא"כ ממילא אזדא לה הוכחת הר"ן מן הירושלמי הנ"ל וצ"ע:

ואדרבא לפי שיטת רש"י ז"ל י"ל דה"ט דר"י מוקי לה למתניתין דוקא בגר ונכרי שירשו את אביהם נכרי לפי גירסת היע"ד בירושלמי שלהי ב"מ הנ"ל דר"י ס"ל כולו לזה וכולו לזה א"כ לשיטתו א"א לומר כלל שיהי' מותר לו להישראל להשתתף עם הנכרי בעשיית הכותל כיון דע"כ לא איירי כאן בשבנה בהיתר ואח"כ נאסר וכדבעינן למימר לקמן משו"ה מוקי למתניתין דוקא בכה"ג שגר ונכרי ירשו את אביהם נכרי והיינו לפי מאי דקאמר שם תחלה בירושלמי שם דפריך על ר' יוחנן דס"ל בע"ז שנשברה מאילי' דאם אינו עתיד להחזירן לכליון ד"ה מותר ומשני שם גם לר"י תיפתר במשתחוה לכל אבן ואבן ואח"כ בניין וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דמוקי גם כאן שהנכרי בנה בית לדור בו וכן בית לע"ז ג"כ סמוך לבית דירתו וכשבנה הכותל האמצעי הא מוקמינן שהשתחוה לכל אבן ואבן ואמרינן דודאי לא השתחוה רק להאבנים שבמחצית הכותל השייך לצד הע"ז אבל לא להמחצה שלצד הבית ולכן אמרינן דאחר שמת וירשו אותו גר ונכרי שפיר מותר המחצה שלו ואכמ"ל עוד בביאור דברי הירושלמי שם הא מיהת שפיר י"ל דה"ט דלא ניחא לי' לר"י לאוקי מתניתין בשעשו הכותל בשותפות דזה ודאי אסור כיון דלשיטתו כל הכותל הוא בשותפות בשוה י"ל דס"ל לר"י דבכה"ג גם בדיעבד כל הכותל אסור וכמ"ש רש"י משום דכולו לזה וכולו לזה ואין ברירה ודו"ק בכל הנ"ל כי קצרתי. ואנו דקייל"ן ביו"ד סי' קמ"ג דהמחצה של הישראל מותר אף דלא מסיימי פלוגתת הני אמוראי בירושלמי הנ"ל או אפילו לפי גירסת היע"ד דר"י ס"ל כולו לזה וכו' והלכה כר"י לגבי ר"ל בכ"מ מ"מ כאן ס"ל לדינא דמותר משום ה"ט שכתב הר"ן דשא"ה משום דאנן סהדי דמתחלה ע"מ כן נשתתפו משום דתרווייהו ניחא להו בהכי וכו':

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה