לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג יד
ואם כנים אנחנו בכל הנ"ל הלא ירוח לן מעתה ליישב כל הסוגיות בדרך חריף ועמוק בע"ה דמה שהקשינו לעיל להני דס"ל דגם מחובר קונה מדין חצר מהאי סוגיא דגיטין כ"ב דאינו קונה את הזרעים ע"י העציץ אף דהוי כחצירו למשנ"ת לק"מ די"ל בפשוטו דשאני התם שכיון שמחוברין הן הזרעים להקרקע ע"י הנקב נמצא דאין כל החפץ מונח בחלל חצירו כיון דחשבינן לי' מחובר להקרקע וכבר נתבאר דבכה"ג אין החצר קונה כיון דאגיד ברשות אחר הא מיהת בב"ב שם פ"ז שפיר י"ל דקונה הפשתן הנמצא כולו בחצירו וכן יצדקו ג"כ דברי הגאונים תו"ח ושעה"מ שהבאנו לעיל מאי דס"ל גבי אשירות בהא דע"ז נ"ג שישראל היו קונים אותן ע"י הקרקע שלהם בקנין חצר וכנ"ל:
ומה"ט גופא יתיישב לן בסוגיין כאן שלהי ב"מ גם מה שהבאנו לעיל משה"ק ביע"ד להסוברים דאויר שא"ס לנוח לאו כמונח דמי במאי קני התחתון ולדברינו יתיישב בטוב טעם בע"ה עפי"מ שביארנו לעיל אליבא דכו"ע דע"כ יש לו יניקה גם להנוף מהקרקע שכנגדו דרך האויר וכמש"כ גם בנתה"מ ז"ל אבל לא מטעמי' דהוא ז"ל כתב שמשום שהעליון מסלק נפשו מעיקרו ממילא נעשה הכל של בעל הנוף דבזה כבר כתבנו דהא ליתא דהאיך יקנה את של חבירו בלא קנין רק לפי משנ"ת נראה לומר בפשיטו שמשום ה"ט מיהו קונה התחתון ע"י חצירו שכיון שיונק הוא הנוף גם מן הקרקע שלו חשיב כמו שמונח ממש בחצירו וכמו שהוכחנו לעיל מהא דקישות בחולין קכ"ח שמה"ט גם הנוף חשיב כמחובר אף שיוצא מעציץ שא"נ ודאי די"ל דמשום שיונק הנוף מן הקרקע של התחתון וחשיב כמחובר שם דמי ממש כמונח בחצירו ול"ד כלל לזורק ארנקי באויר לחוד דלאו כמונח דמי אבל כאן חשיב כמונח ממש מה"ט לפי שהוא יונק מן הקרקע וחשיב כמחובר שם וכיון שהעליון מתייאש מזכותו לגבי התחתון שפיר זוכה התחתון ע"י חצירו וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא מאוד בע"ה. ולהשלים הענין נוסיף עוד לבאר פלוגתת רב ושמואל בירושלמי הנ"ל ואיך קייל"ן לדינא ועי"ז נבוא ג"כ לבאר מתני' דריש ב"ב בע"ה:
ונקדים לזה מאי דקיי"ל בחו"מ סי' קנ"ז ס"ו בכותל שבין ב' שותפין שנפל ובאו לחלוק האבנים והיו בצד הכותל של אחד מהם אבנים יקרות יותר ממה שבצד חבירו ורוצה זה שהם בצדו לזכות בהם אין שומעין לו עיי"ש והוא בתה"ד סי' של"ז מובא שם בקצוה"ח ס"ק ה' עיי"ש שכתב תחלה הטעם רשום דמצי למימר לי' אע"ג דמקרב לגבך צד היפה מ"מ מאי חזית דפלגת האי לעובי הכותל פליג הכי לרחבה וכו' וכה"ג אמרינן בפ"ק דב"מ גבי טלית מוזהבת וכו' והי' נראה לחלק דל"ד לגמרי דשאני התם דאית לן למימר הואיל ושל שניהם הם סברא הוא שיטול כ"א כחבירו ואע"ג דמקרב היפה לגבי דחד אמרינן אתרמויי אתרמי הכי אבל בנ"ד לגבי כותל אית לן למימר דבאותו צד שכל אחד משתמש בו מסתמא זהו חלקו מ"מ נראה להביא ראי' דחולקין בשוה דתנן פ' כ"ה מי שהי' ביתו סמוך לע"ז וכו' ואם הי' שלו ושל ע"ז ונפל עציו ואבניו מטמאין כשרץ ופירש"י ואפילו חלקו מטמאין כשרץ לפי שאין ברירה וכו' עכ"ל מהכא מוכח דכל אבני הכותל שבצד זה ושבצד זה של שניהם בשוה דאי ס"ד דכל צד שכנגדו הוא חלקו א"כ יש ברירה וכו' ובקצוה"ח שם השיג על התה"ד מה שה"ר ממתני' דע"ז הנ"ל דנהי דמלשון רש"י משמע כדברי תה"ד אבל מד' הרמב"ם אינו נראה כן דהוא פסק בפ"ח מע"ז דמחצה ע"מ היינו דמחצית שכנגד הישראל מותר והוא מדברי הירושלמי וכן פסק בטוש"ע יו"ד סי' קמ"ג ומשמע דמחצית שבצד זה לזה וכן לשני אלא שהביא שם ד' הר"ן בע"ז שכת' ג"כ דבירושלמי משמע שחצי הכותל מותר והוסיף עוד דאע"ג דבכותל של ב' שותפין רשות שניהן שוה בכל צדי הכותל וכ"א מהם י"ל שותפות אפי' באותן אבנים שהן לצד חבירו שותפות זו וכו' שרי דמסתמא ע"ד כן נשתתפו שצד שכנגד כ"א יהי' שלו לגמרי דתרווייהו בהכי ניחא להו ישראל ניחא לי' כדי שלא יאסר וכו' ומבואר כד' תה"ד דכותל של ב' שותפין יד שניהן שוה בכל צדדי הכותל וכו' ומביא שם בקצוה"ח דכן גם דעת הרא"ש ריש ב"ב אלא שמוכיח מדברי הה"מ פ"ג מה' נזקי שכנים שחולק ע"ז וס"ל דכותל השותפין הו"ל כמכיר חלקו ואדעתא דהכי נתרצו השותפין שיהי' לזה אבנים שבצידו וכן לאידך עיי"ש ומסיק דבהכי הוא דפליגי הני אמוראי בירושלמי שלהי ב"מ יעו"ש והנה לד' הקצוה"ח הנ"ל דהני אמוראי פליגי בזה ולהך מ"ד דס"ל מחצה לזה וכו' לענין המציאה ס"ל נמי לענין עצם הכותל דלכאו"א מחצה שלו מסוים גם לענין האבנים הי' נראה ליישב בזה ג"כ דברי רש"י ע"ז מ"ז הנ"ל שפירש דגם חלקו של ישראל אסור לפי שאין ברירה ותמה עליו בתוי"ט דהא טומאת ע"ג אינו אלא מדרבנן ובדרבנן קייל"ן די"ב עיי"ש מ"ש לתרץ דמשום חומרת ע"ג אפילו בדרבנן א"ב וכבר הקשה ע"ז בשעה"מ פ"ג מה' גירושין ה"ד ממ"ש בהגהת אשר"י ר"פ ר' ישמעאל בשם רש"י להיפוך וז"ל שם והיכא שיש לישראל שותפות בה עכו"ם מבטל חלקו וכו' משהוברר חלקו של עכו"ם מותר בהנאה דהא בטלי' ואפילו למאן דלית לי' ברירה הכא יש ברירה דכל איסורי עכו"ם דרבנן נינהו כך פירשב"ם בשם רש"י עכ"ל הרי דגם בע"ז ס"ל לרש"י בעצמו דאמרינן ברירה בדרבנן והניח בצ"ע:
וראיתי אני בס' כתונת פסים שלהי ב"ק שם בדיני ברירה פרט ג' שמביא קושית השעה"מ על התוי"ט ז"ל ואשר ע"כ מתרץ לקושית התוי"ט ז"ל במש"כ שם לפרש דגם רש"י ס"ל כמ"ש הר"ן מן הירושלמי הנ"ל דאם מכיר האבנים שכנגדו מותר דאף שמדברי הר"ן נראה דרש"י חולק ע"ז כתב שלא הבין ד' הר"ן בזה דמדברי רש"י אין הכרח דפליג אהך דינא דהירושלמי הנ"ל די"ל דרש"י מיירי כשאין האבנים ניכרים ומתורץ קושית התוי"ט לפי"ז היטב דכיון דהיכא דהכותל קיים ניכרים איזה צד של ישראל ומותר ואיזה צד של עכו"ם ואסור ואח"כ כשנתערבו בודאי לא אמרינן בזה ברירה כיון שכבר הוכר האיסור וכמ"ש התוס' בתמורה ל' ואפילו בדרבנן לא אמרינן ברירה בכה"ג עיי"ש שכתב דזה נכון:
ולענ"ד במחכתה"ר אין זה נכון שהרי אדרבה בתוס' הגרעק"א שם אות י"א מביא מ"ש התה"ד ז"ל דאי נימא דבשעה שהי' הכותל קיים הי' ניכר ומבורר חלק כאו"א אלא דלאחר נפילה נתערבו ל"ש כלל ענין ברירה ותמהו בזה על רש"י והרע"ב דלמה להו כאן טעמא דאין ברירה בכה"ג ועיי"ש בתה"ד מ"ש להוכיח מפירש"י הנ"ל דס"ל דחולקים הכל בשוה וכתב שם. וז"ל מהכא מוכח דכל אבני הכותל שבצד זה ושבצד זה של שניהם הם בשוה דאי ס"ד דכל צד שכנגדו הוא חלקו א"כ יש ברירה וא"ת דאיירי שנתערבו א"כ לא הול"ל דאין ברירה אלא משום דלא ידעינן ומכירין בהם מטמאינן כולן וליש לומר משום דאין ברירה עכ"ל הרי לפנינו שמזה גופה הוכיח הר"ן דדעת רש"י שלא כד' הירושלמי וס"ל דגם בשעה שהכותל קיים מ"מ רשות שניהם שוה בכל צדדי הכותל מדהזכיר כאן טעמא דברירה וד' הכתונת פסים הנ"ל תמוהים בזה:
והנלענ"ד ליישב ד' רש"י הנ"ל מקושית התוי"ט הנ"ל בדרך פשוט ונכון בע"ה וממילא יתיישב ג"כ משה"ק בשעה"מ על הגהת אשר"י הנ"ל שכתב בשם רש"י דמשו"ה מותר חלקו של עכו"ם משהוברר משום שאיסור ע"ז הוא מדרבנן והקשה שם דלפי"ד התוי"ט הנ"ל בדעת רש"י מוכרח דאדרבה ס"ל לרש"י ז"ל גם בטומאת ע"ז דודאי הוי מדרבנן מ"מ אמרינן דאין ברירה משום חומרא דע"ז רק תחלה ניישב מה שתמה שם עוד בשעה"מ על עיקר דברי הגהת אשרי הנ"ל שכתב בשם רש"י ז"ל שמשו"ה מותר משהוברר משום דאיסור ע"ז הוא מדרבנן שזה אינו מובן דהא איסוה"נ בע"ז מדאורייתא הוא דאין לו ביטול כדנפקא לי' מושם בסתר כנודע ועוד הקשה דהא משמע מכאן דרש"י אדרבא ס"ל דגם בטומאת ע"ז דהוי מדרבנן מ"מ החמירו כמ"ש הרב תוי"ט שם ואיך כתב משם רש"י דבאיסורי ע"ז דרבנן י"ב ולומר דאיסור מטומאה לא ילפינן ובטומאת ע"ז החמירו טפי זה ודאי דוחק וצ"ע עכ"ל וזה לכאורה תימא רבא דמ"ש דבטומאה החמירו טפי הלא להדיא מפורש בביצה ז' ע"א דאפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן עיי"ש ועיין בתוס' ב"ק י"א ע"ב סד"ה גזירה ועוד תימא מ"ש דאיסור ע"ז אינו אלא מדרבנן דזה אינו וכנ"ל ולפלא על הג' בעל כתונת פסים הנ"ל שהביא ד' השעה"מ וההג"א הנ"ל ולא נתעורר ליישב גם את זה וכגון דא צריכה רבה לכאורה: