אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ג מערכה ב › פלג יג

לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ב · פלג יג

פלג יב

ולכאורה יש להקשות ע"ד הנתה"מ הנ"ל ממ"ש בב"מ ח' דמה שבידו כמאן דפסיק דמי ולעולם קני וכמ"ש נמי להדיא בחו"מ סי' רס"ט ס"ד דגם בחרש ופקח שאינן קונין כולה מ"מ מה שביד כל אחד קנה וכ"ה שם בחו"מ נמי בסי' רע"א ס"ב גבי אחז במוסירה דליק עד שימשוך ומ"מ קני המוסירה לבדו ע"ש בש"ך ס"ק ב' דלא קנה כל המוסירה משום שיכול לנתקו רק מה שתופס בידו הרי דמה שבידו מיהת קנה לעולם אף דל"ק היוצא חוץ לידו ומצאתי שגם באבני מילואים אה"ע סי' ל' סס"ק ו' כתב להדיא כן מה"ט דכמו שאמרו בידו דכמאן דפסיק דמי וקנה אותו מקצת כן נמי גם בחצר אם מונח קצתו בחצר של זה וקצתו בחצר של זה כל מה שיש תחת חצר של מקבל מתנה אותו קצתו קונה עיי"ש. וע"כ לומר לדעת הנתה"מ דס"ל חלק בין אם מונח בתוך חלל היד כשהיא פתוחה דאז בעינן דוקא שיהי' כל החפץ מונח בתוך החלל דזה דומה ממש לחצר ורק אם תופס בידו הוא דאמרו בב"מ שם דכמאן דפסיק דמי וזה שתופס בתוך ידו עדיף מחצר וקונה מה שבתוכה אף שהיוצא לחוץ אינו קונה וטעמא רבא איכא בהא כמו שחזינן להרמב"ם בפ"ה מה' מכירה שכתב הטעם דמהני גבי קנין אם אוחז בהסודר פחות מג' משום שהוא יכול לנתק את כל הכלי הרי דס"ל דמהני סברת יכול לנתקו דלא יחשב שוב אוגדו ביד חבירו כמ"ש בנתה"מ סי' קצ"ה ס"ק ב' והחולקים ס"ל דל"מ סברא דיכול לנתקו רק על מה שהוא בידו ובאם תופס ג' על ג' דאם יפסוק אותו הוי בגד חשוב הא מיהת י"ל דרק בכה"ג הוא דחשיב כפסיק אם תופס בידו ואיפשר לו לנתקו מה שהוא אוחז אבל לא בידו פתוחה שא"א לו לנתקו שפיר י"ל דל"ק כלל בכה"ג דע"כ מוכח מהא דכתובות להאי אוקימתא דאיירי כגון שצירף ידו וכו' דל"ק מטעם ידו אם האגד עדיין בפנים וגם מה שבתוך היד ל"ק דאל"ה הדר איסור גניבה קדים וכמשנ"ת ומיירי ע"כ כשהי' ידו פתוחה ונתן לתוכה הכיס שקונה מטעם חצר וכ"ז שאגיד ברשות הבעלים ל"ק כלל וז"ב:

ולכאורה נראה להוכיח מד' התוס' בכתובות דלא ס"ל לחלק בכה"ג בין תופס בידו לבין מונח בחלל ידו הפתוחה שהרי כתבו שם ד' ל' ע"ב בשם הריצב"א בד"ה ואי וז"ל ואת"ל שהוא בראש הכוש מתחילתו ועד גמר בית הבליעה מ"מ קונה אותו בפיו וכו' אע"ג דיכול לנתקו ולהביאו אצלו דדוקא לענין הגט אמרינן היכא דיכול לנתקו דל"ה גט משום דבעינן כריתות והא אגידה בי' אבל לענין זכי' וכו' דלא קני מטעם שיכול לנתקו ולהביאו אצלו וכיון שאינו זוכה מטעם זה ה"ה דאינו מגרע זכות האחר שהוא מונח בתוך ידו או בתוך פיו מטעם זה ועוד דלכה"פ קונה מחצה כמו שנים שהגביהו מציאה וכו' עכ"ל ובגהש"ס וכן בשו"ת הגרעק"א סימן צ"ז תמה ע"ד התוס' מה שנראה כאילו באו לדין מסברתם דשאני גט וכו' ולמאי הוצרכו לכך הא כן מפורש בב"מ ד' ז' עיי"ש ונשאר בצע"ג והי' איפשר לומר דהיינו מה שחידשו לנו התוס' כאן דאף בכה"ג שהי' פיו פתוח ויכול חבירו לנתקה ולהוציאה מפיו מ"מ קונה מה שמונח בתוך חלל פיו דהא כיון שזה התוחב אוחזה בידו בתוך פיו של זה ודאי שפיו פתוח ואינו אוחז המאכל בשיניו דרך תפיסה וקמל"ן דגם בכה"ג קונה דלא גרע מחצירו וידו דמהא דב"מ ז' אין להוכיח כן דהא התם מיירי בסודרא דתפיס בי' שלש על שלש דבזה שפיר י"ל דמאי דתפיס בידי' כמאן דפסיק דמי וכמ"ש ברמב"ם פ"ה ה"ז מה' מכירה שאם יפסוק ממקום שאחז ה"ה כלי בפני עצמו וכן מאי דפריך שם בב"מ מהא דגט הא מיירי ג"כ בשתופסת את הגט בידי' כמש"ש בתוד"ה אם שמיירי שהיתה ידה קפוצה אבל עדיין לא ידענו דאמרינן כן גם בגוונא שהי' ידו פתוחה ולא תפס את הסודר כלל רק הי' מונח בתוך חלל ידו דבזה הא י"ל כיון שחבירו יכול למשוך את החפץ לעצמו לא קני זה כלל ומשמיענו הריצב"א דקנה ומסתייע מהא דטלית חצי ע"ג העמוד דבעת, שהגביה הראשון שפיר הי' יכול לנתקה ולהביאה אצלו טרם שאחז בה השני ומ"מ אמרינן דהראשון ל"ק כלל מה"ט שיכול לנתקה ולהביאה אצלו וכמו שאינו קונה מה"ט כ"כ אינו מגרע נמי זכות האחר וכנ"ל ויש לפלפל עפי"ז גם בשיטת הר"י לפי המתבאר מד' התוס' שם דהר"י ז"ל פליג על הריצב"א ז"ל וכיון דפיו ודאי דקונה גם להר"י ז"ל וכמ"ש ג"כ שם ל"א א' ד"ה דאי א"כ כבר נתחייב בממון קודם שנתחייב מיתה וי"ל דבסברא זו הוא דפליג הר"י ז"ל על הריצב"א משו' דס"ל דבכה"ג שאינו תופס ממש אינו קונה כיון שחבירו יכול לנתקה ולהביאו אצלו וי"ל בזה עוד:

**(הג"ה אכן גם זו"ז איפשר ליישב קושית הגרעק"א ז"ל עפ"י משה"ק הש"ך חו"מ סי' קצ"ה סק"ו)**

אמנם דברי הריצב"א הנ"ל בשיטת רש"י אינם מוכרחים ובשטמ"ק להלן שם בכתובות ד' ל"א בד"ה דאי בעי גחין ואכיל הוכיח דע"כ אין דרך קניי' כלל בפה ואפילו ידו הוצרכנו ללמוד שיקנה מהא דאמר רבא וכו' וכתב שם דרש"י מדייק כאן בלישני' במ"ש וכי לא אהדרי' מההיא שעתא איהו מזיק לי' פי' לפירושו לאו מדין קני' פרכינן וכו' דהא ודאי אין דרך קני' בכך אלא מדין מזיק הוא דאתינן עלה דבפיו ממאיס ול"ח לבעלים ולהכי חיב מדין מזיק עיי"ש [ויתיישבו ג"כ בזה ד' רש"י פסחים כ"ט ע"א שפירש"י שם דחמץ ש"נ מותר באכילה ובתוס' הקשו שם דלא משכחת לה דהא ע"כ קני לה ישראל כשאוכלו ולהנ"ל הנה רש"י לשיטתו אזיל היכי שלא לקחו בידו ורק דגחין ואכיל דל"ק כלל והתוס' לשיטתם אזלי דס"ל דשפיר קונה גם בכה"ג כיון דמונח בפיו ודו"ק כי קצרתי] הרי להדיא דלאו מדין קנין איירינן כאן ממה שקנה בתוך פיו דפיו אינו קונה כלל ושפיר י"ל כמשנ"ת דגם אם מונח בחלל ידו הפתוחה לא אמרינן דכמאן דפסיק דמי באם אוגדו ביד חבירו ורק אם מונח כולו בחלל ידו שפיר קונה מדין חצר וכנ"ל:

ולד' הריצב"א באמת קשה ממ"ש גבי מגרר ויוצא דאם צירף ידו וכו' מיקרי באין כאחד ומיפטר מתשלומין ולדידי' הא ודאי קנה מה שהי' מונח בתוך חלל ידו אף אם הי' אוגדו ברשות בעה"ב דאף למש"ש אח"כ התוס' להסתפק דמ"מ קונה מחצה הא ביאר בשטמ"ק שם כונתם דלאו דאמרינן שזה שמונח בתוך פיו קונה מחצה וזה שיכול לנתקו קונה מחצה דא"כ כשיבלענו כולו ולא יוכל זה לנתקו כו' יגמור זה קנייתו וכו' ולגבי המחצית הזה הרי באין כאחד וכו' אלא ודאי כדכתיבנא שזה זוכה בכולה וזה זוכה בכולה ולפיכך בעלמא קונה מחצה והכא כשבלע אותו לגמרי הרי למפרע איהו קנאו מעיקרא עכ"ל א"כ לפי"ז נימא נמי בהאי דמגרר ויוצא שכיון שגמר קנינו אח"כ קונה למפרע מה שהי' תחלה בתוך חלל ידו ומתחייב בתשלומין ע"ז קודם שנתחייב מיתה וע"כ לומר דבכה"ג ל"ק כלל כ"ז שהי' אוגדו ברשות בעה"ב וצ"ע:

ומצאתי בישו"ע חו"מ סי' רס"ח שנסתפק ג"כ בהאי דינא דחצר אם מקצת החפץ מונח מבפנים ומקצתו יוצא חוץ לחצר אם קונה מה שמבפנים ומסיק דזוכה שפיר מה שבתוך החצר וכן בתוך ד"א ומיישב עפי"ז קושית התוס' ב"מ י' ע"א בהא דהי' מגרר למאי דאוקים לה בצידי רה"ר נימא דקונה מדין ד"א אם קנין ד"א קונה גם בגניבה ותי' הוא ז"ל דאי מתורת ד"א עכ"פ מה שהוציא לחוץ קנה וא"כ נתחייב משום גניבה קודם חיוב שבת וע"כ דא"ח משום קנין ד"א רק משום קנין משיכה דבעינן דוקא שימשכנו כולו עיי"ש:

ודבריו אינם מובנים מה שהוכיח דע"כ לא איירי הסוגיא מדין קנין ד"א דעדיין תיקשי באמת למה לא יקנה מדין קנין ד"א אם תקנו קנין ד"א גם בגניבה ואה"נ שיתחייב על המקצת שקנה קודם שנתחייב משום שבת אי אגד כלי שמי' אגד ואין לומר דאיירי כאן בשלא נתכוין לקנות הכיס בקנין ד"א דכבר מבואר בט"ז חו"מ סי' רס"ח ס"ג דגם ד"א ש"א קונות לו שלא מדעתי' עיי"ש וע"כ כדברינו דאם ד"א קונה גם בגניבה הא דלא קנה מדין ד"א והא דלא מתחייב משום שגם בקנין חצר וד"א לא קנה כ"ז שאגדו ברשות בעה"ב וכנ"ל ויתיישב לפי"ז גם משה"ק בא"י שם בהא דב"ק ע' שהבאנו לעיל דהא לר"ע נמי לא ניחא דהא נתחייב בתשלומין משנכנס מקצת לאויר חצירו והחיוב מיתה בא אח"כ דלפי"ז לק"מ דגם לענין קנין ל"ק בכה"ג כ"ז שלא נכנס כולו לתוכו אמנם העירני ח"א דגם בלא"ה א"ש דהא התם איירי לענין חיוב דו"ה ובזה בעינן ומכרו כולו בלא שיור כלל וכמש"ש ע"ח ב' וז"נ מאד:

שוב מצאתי בקצוה"ח סי' שנ"א שהקשה קושיא זו שהבאנו לעיל בשם ס' א"י בהאי סוגיא דשבת צ"א הא כיון דכל שבידו כמאן דפסק דמי א"כ בנסכא נמי איסור גניבה קדים כיון דקני להאי מקצת דאתא לידי' ואיסור שבת ל"ה עד דנפיק לכולי' ותי' שם דלשיטת רש"י אין הגבהה אפילו בידו בפחות מג' וזה שצירף ידו למטה מג' לא הוי קנין אלא מיגו דחשוב לענין שבת וניחא דתו לא **(על דעת הרמב"ם דס"ל לגבי קנין חליפין שגם אם אוחז בהסודר פחות מג' אצבעות קונה אם אוחז בענין שיכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו והקשה שם ממ"ש בחו"מ סי' רס"ט ס"ה דל"מ סברא דיכול לנתקו לענין לקנות כל הכלי וכתב שם בש"ך בחדא תירוצא לחלק דדוקא במציאה הוא דל"ק בכה"ג משום שאין ד"א מקנה אותו אבל במכירה דד"א מקנה אותו מהני כשיוכל לנתקו לקנות גם כל הכלי כשאחז במקצתו עיי"ש ושפיר י"ל דהיינו שחידשו כאן התוס' גם במ"ש דמאי דתפיס בידי' כמאן דפסיק דמי אף שחבירו יכול לנתקו ממנו דגם בכה"ג דאיירינן כאן בחפץ הגנוב שתחב לו חבירו דאין כאן ד"א מקנה ג"כ אמרינן דמאי דתפיס מיהא קונה אף שיכול חבירו לנתקו ממנו דמסוגיא דב"מ שם הא לא ידענו דמהני סברא זו רק בק"ס דהוי ד"א מקנה אותו וכמש"ש התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה בעינן והא איכא הרי קרי לי' נתינה דהוי ד"א מקנה וה"א דלענין גניבה וכה"ג דל"ה ד"א מקנה ל"מ כלל סברא זו לקנות כיון שחבירו יכול לנתקה ממנו ולהביאו אצלו והיינו שכתבו התוס' כאן דגם בכה קונה להתחייב באונסין ורק גבי גט אמרינן היכי דיכול לנתקו ל"ה גט משום דבעינן כריתות והא אגידה גבי' וגם זה נראה נכון בישוב קושית הגרעק"א הנ"ל בע"ה]:)** קדים איסור גניבה לאיסור שבת דכל דלא אתי איסור שבת עדיין ליכא איסור גניבה כיון דידו ל"ק בפחות מג' אלא מיגו דחשיב לי' מקום לשבת ומיישב עפי"ז דברי הטור שכתב דצירף ידו למטה מג' ולא הזכיר יתר התנאים שנאמרו בה למ"ד אגד כלי שמי' אגד ומשום דקושית הש"ס אינו אלא לרבינא דמפרש לה משום משיכה דבעי דוקא שימשכנו כולו מרשות הבעלים אבל לפירוקא דר"א דאמר משום יד ולמטה מג' א"כ לא תיקשי כלל מאגד כלי וכמ"ש עיי"ש והיינו דאזיל לשיטתו כפי שהבאנו לעיל מש"כ הקצוה"ח בסי' רס"ח ס"ק ב' בדעת רש"י דידו אינו קונה אלא בהגבהה שלשה טפחים ואינו קונה לו ידו בתורת חצר אלא בתורת קנין הגבהה. וס"ל לפי"ז דמ"ש בב"מ דכל שבידו כמאן דפסיק דמי ז"א אלא בלמעלה מג' דהא בפחות מג' לא קנה כלל אבל הא כבר הוכחנו לעיל דע"כ גם לדעת רש"י ז"ל קונה בידו מטעם חצירו וכמאן דפסיק דמי לא אמרו אלא באם תופס בידו היינו שהוא בידו בדרך אחיזה אבל לא בשמונח בחלל ידו כשהיא פתוחה ובפשוטו יש ליישב דברי הטור לפי דברינו לעיל דלרב אשי ע"כ מיירי בכיס קטן שמונח כולו בידו דאל"ה ל"ק א"כ ע"כ דבשבת שם לא פריך אלא אליבא דרבינא דאיירי במשיכה ובכיס גדול דשייך בי' אגד כלי לענין שבת אבל לר"א הא ל"ש כלל אגד כלי בכיס קטן וכיון שהזכיר הטור האי אוקומתא דר"א בשצירף ידו למטה מג' א"כ ע"כ דמיירי בכיס קטן דקונה מטעם יד ובשכולו מונח בידו ואיסור שבת ואיסור גניבה ע"כ באים כאחד וזה נכון בע"ה:

אמנם הלום ראיתי בס' ברכת רצה להגאון מהר"צ אורינשטיין זללה"ה שם בסי' ח' שהשיג ג"כ על הנתה"מ ז"ל שהבאנו דבעינן שיהא כל החפץ מונח תוך חלל היד ובאם אינו מונח כולו תוך חלל היד אין לדון בו רק מטעם קנין הגבהה דל"מ רק במתכוין לקנות לכו"ע וכתב שם וז"ל אמנם לדעתי אם כי מצאתי להגאון מליסא ז"ל שכ"כ זה לא שמיע לי כלומר ל"ס לי דכיון דלדעתו ז"ל ידו לא גרע מחצירו הנה בחצר כל שמונח בחצרו אף שיוצא למעלה מהמחיצות קנה לי' חצירו אף דהאויר של מעלה ל"ק דהרי גם שדהו כשעומד בצדו קונה ולכאורה יש לדחות זה ולומר דבאמת גם כל האויר חשוב חצירו דשלו הוא עד רום רקיע והא דל"ק רק בהגיע לאויר המחיצות הוא משום דלמעלה אינו משתמר אולם אינו נראה כן מד' התוס' ז"ל בגיטין ד' ע"ט דהקשו אהך דזרוק לחצרי דאיסור שבת קדים לר"ע דעבר תיכף כשהגיע לאויר החצר למעלה והקנין בא אח"כ כשהגיע לאויר המחיצות והתם חשיב משתמר גם למעלה וכמ"ש הש"מ ז"ל דכל שבא מיד מקנה בכ"מ חשוב משתמר דשום אדם א"י לזכות בו והרי דכל שמונח בקרקעית החצר קנה ול"ב שיהי' כולו בחצירו שם ואמינא להוסיף דאף שיוצא מהחצר מהצד כל שמונח מקצת בחצרו חצירו קונה לו וראי' לזה מהא דפריך בש"ס אהך דח' אמות מצומצמות והגט נמצא משלה לשלו והא אגיד גבי' ולא פריך דגם ביוצא מד' אמות שלה לרה"ר הא לא הוי כולה ברשותה וד"א מצד חצר קאתינן עלה. ומוכח דגם בכה"ג חצירו קונה לו דהו"ל כאילו החצר שהוא שלוחו תופס הגט או החפץ עכ"ל העתקנו כל דבריו לפי שאין הספר מצוי כ"כ ומה נעשה ועדיין אין דבריו מוכרחים כלל דהנה ההוספה שהוסיף בענין יוצא מן החצר מהצד מה שהוכיח מהא דלא פריך הש"ס כן לענין יוצא מד"א שלה לרה"ר דהא ל"ה כולה ברשותה לא ידענא אנה מצא דאיירי בי' הש"ס מזה עד שיקשה מה דלא פריך כן והא אגיד גבי' ושם בגיטין ע"ח לא מצינו דבר שיאמרו דאם מונח הגט בתוך ד"א ומקצתו יוצא לחוץ לד"א שתהי' מגורשת אדרבא טפי מסתבר לומר דבכה"ג אינה מגורשת דבעינן שיהא כל הגט מונח תוך ד"א שלה וכמש"כ לעיל בשם התורת גיטין ואי למ"ד קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה הא לדידי' אין הטעם משום קנין חצר אלא דס"ל שמגורשת באם יכולה לשומרו ובזה לחוד סגי כמש"ש בתוד"ה ר"י ע"ש אבל למ"ד התם דבעינן דוקא תוך ד"א לדידי' שפיר י"ל כמ"ש בנתה"מ דבעינן שיהי' כולו תוך ד"א ולא מצינו סתירה לזה. וגם במ"ש בברכת רצה לעיל מזה לענין מה שיוצא למעלה מהמחיצות הנה גם בזה יש לדון ונראה לקיים את דבריו במש"ש תחלה דאי נימא דקונה גם בבולט למעלה לחוץ מן המחיצה דהטעם הוא משום דהוי משתמר גם למעלה ואה"נ דבאם אינו משתמר למעלה י"ל דל"ק ומה שכתב לדחות זה עפי"ד התוס' משה"ק בהא דזרוק גניבותך לחצירי שכתבו דהקנין בא אח"כ כשהגיע לאויר המחיצות ופשיטא לי' דהתם חשוב משתמר עפימ"ש בש"מ משום שבא מיד מקנה הנה לענ"ד נראה פשוט לומר דגם להני דס"ל במכר ומתנה דסגי באם משומר לדעת המוכר והנותן ע' חו"מ סי' ר' ס"א הא כאן אינו בא מיד מקנה דבמאי קני הגנב את הגניבה דנימא שהוא מקנה לאחרים ואיזה ד"א מקנה איכא כאן וגם למש"כ בשמ"ק ב"מ ד' י"ב ד"ה חצר להסביר הטעם מאי דבמתנה קני אפילו אינו עומד בצד חצרו ואפילו אינו משתמר משום דסמכא דעתי' דמקבל דכיון שזה נותנו שום אחר לא יזכה בו שלא נתנו לו והוי כמשתמר ובהפקר לא סמכא דעתי' דבעל חצר כשאינו משתמר עיי"ש הנה גם לטעם זה ודאי י"ל דבכה"ג דאיירי התוס' שם בזרוק גניבותך לחצירי לא סמכא דעתי' דלוקח במקום שאינו משתמר דיש לו לחוש שלא יראנה הבעלים ויקחנה עכ"פ נראין הדברים דלגבי מה שבולט למעלה חוץ מן המחיצות תלי באם משתמר או אינה משתמר וכנ"ל ולא חזינן מזה שום סתירה לד' הנתה"מ שהבאנו והדר קם דינא דבעינן שיהי' כל החפץ מונח תוך החצר וכן גם בחלל היד אם אינו תופס את החפץ וכנ"ל ומדי דברי בהאי ענינא עם מר אחי הגאון הג' ר' משה אהרן שליט"א העיר בזה מד' הגמ' ב"מ ק"ב ע"א במש"ש אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא ל"ק עד דנפלה לחצרו וכו' הרי דכ"ז דליתא לכל החפץ בהחצר ל"ק חצרו וכמשנ"ת ודפח"ח:

ש

נחזור לעניננו דהנה נתבאר לנו מכל הנ"ל דבקנין ידו וחצירו בעינן דוקא שיהי' כולו ברשותו ולא יהי' אגיד כלל ברשות אחר ותמוהים לכאורה ד' הקצוה"ח בביאור ד' הירושלמי הנ"ל אליבא דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה דתיקשי היכי קני את חלקו כיון דאגיד ברשות שאינו שלו ויותר יש לתמוה על מש"כ הנתה"מ שם סי' ר"ס סק"י להשיג על הקצוה"ח ופשיטא לי' דודאי נגד האחרים קונה חצר השותפין דהא נגד האחרים חצר המשתמרת הוא לדידהו וכידם הוא דחצר המשתמרת מטעם יד הוא והוי כשנים שהגביהו מציאה משא"כ בשותף אחד נגד חבירו כשהגביה הא' וא"ר שיקנה לו החצר רק שיקנה בהגבהה וכו' כיון שאין החצר קונה לו גם לחבירו אינו קונה דהוי כחרש ופקח שהגביהו מציאה דאמרינן שמתוך של"ק הפקח וכו' וה"נ מתוך שחצירו אינו קונה לזה ה"נ ל"ק לזה דחצירו לא עדיף מידו וממילא קונה בהגבהה וכו' עיי"ש דעדיין תיקשי לן לפי"ז מ"ט דמ"ד מחצה לזה וכו' דס"ל דכאו"א קונה המחצה ואין חבירו רשאי לזכות בכולו לדידי' ולד' הנתה"מ ז"ל תיקשי במאי זכי כנגד שותפו שרוצה לזכות בהגבהה ולא ע"י חצר הא אגיד ברשות חבירו והוי כמונח ע"ג קרקע דאין לומר דאיירי בחפיצים מיוחדים שכ"א מכיר את חלקו ולא אגיד ברשות חבירו דא"כ במאי פליגי גם עיקר דבריו אין להבין דהיאך איפשר לומר שקונה לגבי אחרים ואינו קונה לגבי שותפו והא אי חשיב חלקו כחצר המשתמר קונה גם לנגד שותפו ואי לאו משתמר הוא משום שחבירו יכול ליקח אותה א"כ גם לגבי כל העולם כולו ל"ח משתמר ובמה קנה כאו"א את חלקו ע"י חצירו:

גם מש"ש עוד בנתה"מ לדמות זה להא שכתבו הקדמונים ז"ל בהאי דר"ג וזקנים דכיון דליכא מחיצה מפסקת בין פירות השוכר להמשכיר לאו חצר המשתמרת הוא ומשו"ה אם האחד רוצה שיקנה לו החצר והשני אינו עומד אצל החצר ל"ק רק לזה שעומד בצד החצר ולא להשני עיי"ש גם זה תמוה לכאורה דלבד מה דעדיין יקשה לן מ"ט דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה וס"ל דכאו"א קונה את חלקו והיכי קני אם אינו משתמר לדידי' אף גם זאת תיקשי לן דא"כ גם אדם מן השוק יהי' רשאי לזכות אם יקדים א"ע לזכות בה בשעה ששניהם אינן עומדין אצל חצירן וע"כ עלינו לומר דלא איירי כלל כאן מדין חצר שאינה משתמרת ופלוגתת הוי אמוראי ודאי איירי במקום שאיפשר להן לקנות מדין חצר וכמו בעומדין בצד חצירן **(הג"ה אמרתי להזכיר כאן מה שראיתי דבר תמוה בהגה' מהרצ"ח ב"ק מ"ט תוד"ה והלכתא שכתב שם אם חצר המשתמרת צריך להיות ג"כ עומד בצד שדהו תליא בפלוגתא אם חצר הוא משום יד או משום שליחות דלמ"ד משום יד פשיטא דזכתה לו ידו בכ"מ שהוא אולם למ"ד משום שליחות שוב קימל"ן דכל היכי דלא מצי עביד השתא שליח ל"מ משוי ע"ש ובמחכ"ת אזיל בתר איפכא ומפורש בגיטין ע"ז ב' להיפוך דה"ט דבעי עומד בצד שדהו משום מה ידה בסמוכה לה וכ"ה בב"מ י"א ועתו"ס גיטין כ"א א' ד"ה אטו מ"ש דחצר משום ידה אתרבאי ול"ג משליחות ובמציאה דזכות הוא קני אעפ"י שא"ע בצד חצירו ול"ה דומיא דיד דקני מכח שליחות דזכין לאדם שלא בפניו ומבואר ההיפוך וז"פ וברור]:)** ותמוהין דברי הנתה"מ הנ"ל והנה לדעת הרא"ש ז"ל שמביא הקצות החושן שם דס"ל דחצר השותפין קונה המציא' לשני השותפין ודאי תיקשי להאי מ"ד דס"ל כולו לזה וכולו לזה דע"כ אין לומר דס"ל דקנה להם החצר שיהי' נקנה אח"כ לא' מהם שישתמש בהחצר וימצא זאת דז"א שייך רק להבא דאמרינן שבשעה שמשתמש בו נעשה החצר שלו והוברר הדבר שכולו שלו וזכה בה השתא אבל היכי נימא שגם למפרע זכה הוא לבדו בזה בשעה שהחצר הי' לשניהם בשותפות וע"כ אחת משתי אלה או שזכה החצר לשניהם ויד שניהן שוה בה או שעדיין לא זכה להן החצר כלל ומשו"ה זכה המוצא וא"כ ע"כ דגם אם אדם מן השוק מצא אותה זכה בה איהו והנראה לפרש דברי הירושלמי לדעת הרא"ש להיפוך דבאמת למ"ד כולו לזה וכולו לזה ס"ל דאין חצר השותפין קונה להם את המציאה וכמשנ"ת דמשו"ה זכה המוצא ורק דהרא"ש מפרש דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה ס"ל דבאמת הכותל בשותפות הוא לשניהן וכמו דקייל"ן בחו"מ סי' קנ"ז דאם יש במחצב האחד אבנים טובות שייך לשניהן בשוה וכמ"ש ג"כ שם בקצוה"ח ס"ק ה' לדייק מלשון הרא"ש פ"ק דב"ב דס"ל דיד שניהן שוה בכל הכותל יעו"ש ושלא כמ"ש כאן בקצוה"ח סי' ר"ס דמ"ד מחצה לזה וכו' ס"ל דחלק כ"א מסויים ומבורר ואינן שותפין כלל בהכותל דאם כן למה קאמר בירושלמי שם דנפקא מביניהן לענין מציאה ולא קאמר נ"מ לענין אבני הכותל גופה שאם בצד אחד נמצא אבנים יותר טובות למ"ד מחצה לזה וכו' שייך לו לבדו ולאידך חולקין אע"כ דס"ל גם להאי מ"ד דמחצה לזה וכו' דמ"מ שותפין הם לענין עצם הכותל ורק במציאה הוא דפליגי ובהא הוא דפליגי דמ"ד מחצה לזה ס"ל דכותל שותפין זוכה לשניהן ואידך פליג וס"ל דאין חצר השותפין קונה להן לכן המוצא זכה ופסק כמ"ד מחצה לזה וכו' אף דס"ל דעצם הכותל משותף לשניהן וכנ"ל כן י"ל בדעת הרא"ש ז"ל:

אכן למ"ש בקצוה"ח כאן מסברא דאין החצר המשותף זוכה להשותפין דל"ש בזה הא דמגביה מציאה לחבירו וכנ"ל לדידי' נראה לפרש פלוגתת הני אמוראי בירושלמי בדרך פשוט והוא דמ"ד מחצה לזה ומחצה לזה ס"ל דכיון דמבורר חלק כאו"א שפיר קונה מחצית המונח בתוך חלקו וס"ל דהא דאמרינן דאם אגוד ברשות אחר אינו קונה הוא רק אם אגוד ברשות הבעלים או ברה"ר ואין מי שיקנה לו אבל כאן בחפץ הפקר המונח בשתי החצירות שפיר ס"ל שכאו"א קונה את חלקו משום דל"צ כאן לסברא דמגביה מציאה לחבירו על מה שמונח בחצירו וכמו שאמרו בב"מ ח' לענין מאי דתפיס לי' בידי' דגם בפקח וחרש קונה מה דתפיס בידי' וכאן נמי לזה דמיא ושפיר קונה מה שמונח בחלקו אף דאגוד ג"כ ברשות חבירו מ"מ ס"ל דקונה כאן המחצה שלו משום דאמרינן דודאי ניחא לי' לחבירו שהמקצת המונח בחצירו לא יעכב קנין חבירו איידי דאי בעי גם הוא למיקני מצי קני ואפילו אם לא ירצה האחד לקנות את חלקו מ"מ שפיר מחזקינן בדעתי' דמעיקרא ניחא לי' שחלקו לא יעכב קנין חבירו ואדרבא י"ל דמשאיל לו בחצירו את המקום שמונח שם המקצת מן המציאה בכדי שלא יעכב אותו מלקנות את חלקו [וע' חה"ר קידושין ח' ע"ב מ"ש ליישב פירש"י גבי סלע של שניהם שפירש מדין חצר וכתב דאע"ג דבעלמא חצר השותפין א"ק זמ"ז מ"מ בקידושין שיש לה חלק בחצר ולו ניחא שתקנה אמרינן שמושיל לה החצר עיי"ש] וכיון שחבירו אינו מקפיד ומשאיל לו המקום שפיר קונה המחצה שלו ואף שאגיד ג"כ בחלקו של חבירו אינו מזיק לו מלקנות חלקו דל"ד לאגיד ברשות הבעלים גבי גנב או אגיד ברה"ר דלא קני ואפילו גבי מוכר נמי י"ל דל"מ בכה"ג דהא אף אם יאמר המוכר יזכה חצירו ללוקח במקח שקנה ממנו אינו קונה וכמ"ש בח"מ סי' ר' ס"ב בהג"ה שאין אדם יכול לקנות בשל עצמו לחבירו אבל כאן במציאה שאם הי' רוצה שיקנה חצירו לאחר ודאי שהי' קונה וכמש"ש בח"מ שם גבי חפץ של אחר המונח בחצירו דאם אומר שיקנה חצירו לפלוני במקח שקנה מפלוני שפיר קונה משום דחצירו כידו ויכול לזכות לחבירו עיי"ש א"כ פשיטא שאיפשר לו להשאיל לחבירו את חלקו לענין שלא יעכב את הקנין של חבירו שיקנה את המחצית המונח בחלק השייך לו ורק אגיד ברשות הבעלים או ברה"ר הוא דאינו קונה ע"י חצירו אבל כאן אמרינן בכה"ג דשותפין לא קפדי אהדדי וניחא להו שיקנה גם חבירו את חלקו ומ"ד כולו לזה וכולו לזה לפימ"ש בקצוה"ח דחצר השותפין אינו קונה להם מציאה משום דל"ד למגביה מציאה לחבירו ודאי א"ש דכיון דס"ל להאי מ"ד דהוי כחצר השותפין לכן ס"ל דלא קנה לא זה ולא זה וזכה המוצא דרק להאי מ"ד דס"ל דמחצה לזה וכו' דלדידי' הא חלקו של כאו"א מסוים ומבורר אלא שיש בו חסרון מה שאגוד ג"כ בחלק חבירו בזה שפיר ס"ל שכאו"א ניחא לי' להשאיל לחבירו את המחצה שלו בכדי שלא יעכב קנין כאו"א אבל למ"ד כולו לזה דלדידי' הוי חצר השותפין ממש בזה א"א שיקנה להם החצר כלל מן הדין לכן ס"ל דזכה המוצא ונכון מאוד ביאור פלוגתתן לפי"ד הקצוה"ח ומעתה לפי"ז הדבר פשוט בנידון דידן בענין מציאה המונח בשתי חצירות דקונין כאו"א את חלקו דע"כ לא פליג אידך מ"ד רק גבי כותל משום דס"ל דהוי חצר השותפין ממש כיון דכולו לזה וכולו לזה אבל בשני שכינים גם לדידי' קנה דלא קפדי אהדדי וניחא להו שיקנה ג"כ חבירו את המחצה שלו ומה דאגיד ברשותו לא יזיק לקנין חבירו וכמשנ"ת:

ולפי דברינו יש לומר דהיינו מאי דקסמיך הירושלמי כאן האי פלוגתא למתני' דשתי גינות לפי משנ"ת דע"כ קונה האחד מדין יאוש ע"י חצירו אף דהוא אגיד ג"כ ברשות חבירו אכן למשנ"ת א"ש דהא לפי"ז מוכח מהני אמוראי דפליגי גבי כותל דזה אינו מזיק ולא קפדי אהדדי ושפיר קונה ומכ"ש הכא דהשני מתייאש לגבי חבירו הקונה דודאי י"ל דמשאיל לו מקום בחצירו למען לא יעכב את קנינו דגם למ"ד כולו לזה הא כבר כתבנו דעיקר מאי דס"ל דלא קנה החצר לשניהן בשוה הוא משום דהוי חצר השותפין אבל כאן בב' גינות הא לאו שותפין הן ושפיר משאיל כ"א מקום להשני שלא יעכב את קנינו ודו"ק כי קצרתי:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה